תיק מעצר הבלוגרים – מילוי צווים על ידי בית המשפט

26.05.2020 – בדיקת הצווים השיפוטיים בתיק מעצר הבלוגרים ששימשו לחיפוש , או כל פעולה אחרת מעלה תהיות לגבי אמינותה של מערכת המשפט.
לדוגמא בצווי החיפוש לא מופיע מספר תיק בית משפט בניגוד חוק ולכללים. כלומר הצו הוגש לשופט לחתימה לא על ידי המזכירות כמקובל ומתועד אלא על ידי אדם אנונימי ששמו לא מופיע בצו כמתחייב על פי חוק, ולא מתועד מה נאמר לשופט במעמד חתימת הצו.
כל הצווים אינם מנומקים ולא מצויין בהם מהות החשד והעילה לחיפוש. כל החיפושים בדברי המחשב בוצעו ללא עדים.
במערכת משפט מתוקנת חקירה כזו והליך שיפוטי כזה היה נפסל על הסף (על פי דוקטירנת פרי העץ המורעל) הואיל ולא ניתן להשתמש בראיות שהושגו שלא כדין על פי החוק והכללים.

מערכת המשפט בישראל פרימיטיבית ולכן משתמשים בראיות גם אם הושגו שלא כדין בניגוד לחוק ולכללים.

תלונה נגד השופט אברהם הימן – פיברוק קיום תגובת הפרקליטות

17.05.2020 – בבקשה לביזיון בית המשפט הואיל ופרקליטות המדינה לא הגיבה במועד שקבע השופט הימן, כתב השופט הימן בהחלטתו כי הפרקליטות השיבה במועד שקבע.
אולם בדיקה התיק במערכת נט המשפט מעלה כי אין שום תגובה של הפרקליטות.
התלונה הוגשה לנציבות תלונות הציבור על שופטים.

מצורפים:
– החלטת השופט הימן מיום 17.05.2020 תיק מ"ת 14280-04-17 לבקשת ביזיון בית משפט שבה הוא מודיע כי המשיבה הגיבה לבקשה 361.
– החלטת השופט הימן מיום 13.05.2020 ובבקשה 361 בה קובע לפרקליטות להתייחס לבקשה עד ה- 14.05.2020.

– תדפיס נט המשפט מיום 17.05.2020 – בקשות תגובות והחלטות חודש אחורה – לא מופיע שום בקשה אות תגובת הפרקליטות.

Document-page-001(1)

Document-page-001(2)

Document-page-001(3)
תדפיס נט המשפט מיום 17.05.2020 – בקשות תגובות והחלטות חודש אחורה – לא מופיע שום בקשה אות תגובת הפרקליטות

 

המלצה: השופטת שרון לארי-בבלי תספוג נזיפה חמורה בשל ההתבטאויות כלפי ברלנד

המלצה: השופטת שרון לארי-בבלי תספוג נזיפה חמורה בשל ההתבטאויות כלפי ברלנד , איתמר לוין, News1 , 20.04.2020

נציב התלונות על שופטים מותח ביקורת חריפה על שופטת השלום הירושלמית, אשר הציעה "שייקח מנטוס" בהתייחסה למצב בריאותו של ברלנד ואמרה "הוא לא פרגית בת 17" 

לצפייה / הורדת תמצית החלטת נציבות תלונות הציבור על שופטים על השופטת שרון לארי בבלי בעניין מעצרו של הרב אליעזר ברלנד – 14.04.2020 – 35/20 – הקלק כאן

נציב תלונות הציבור על שופטים, שופט העליון בדימוס אורי שהם, ממליץ לנזוף בצורה חמורה בשופטת השלום הירושלמית שרון לארי-בבלי, על דברים שאמרה בעת דיון בהארכת מעצרו של "הרב" אלעזר ברלנד.

ברלנד מואשם במרמת מיליונים כלפי חסידיו, כאשר לטענת המדינה הוא דרש וקיבל מהם סכומים גבוהים תמורת "ברכות" להחלמה ממחלות קשות, לשחרור מן הכלא ואף להחייאת מתים. בכתב האישום נגדו נאמר כי באחד מן המקרים הוא העניק לפונים אליו מה שהתחזה להיות תרופות פלא, בעוד שבפועל היו אלו סוכריות "מנטוס".

בעת דיון בהארכת המעצר בחודש מארס, פירט הסניגור, עו"ד עמית חדד, את הבעיות הרפואיות מהן סובל ברלנד בן ה-82. לארי-בבלי הגיבה: "הבנתי שהוא לא פרגית בת 17" ו"שייקח מנטוס". הדברים נאמרו כאשר באולם נכחו עיתונאים רבים. לארי-בבלי לא הכחישה, ולדברי שהם – הביעה צער רב על האמירה בנוגע ל"מנטוס" והודתה שאמירת ה"פרגית" היוותה ניסוח רע; היא התנצלה על הדברים.

שהם אומר: "על שופט להקפיד על התבטאויותיו, לא כל שכן כאשר מתברר בפניו עניין הזוכה לסיקור תקשורתי נרחב, שבו קיים הד משמעותי לכל התבטאות של השופט. על השופט, כך מורים לנו כללי האתיקה, להדר לא רק בכבודם של בעלי הדין המתדיינים בפניו, אלא בכבודו של כל אדם, ומצופה היה מבית המשפט כי יברור את מילותיו ושלא ישתמש בביטויים בלתי ראויים, דבר שלא נעשה, למרבה הצער, על-ידי השופטת.

"אין צריך לומר, כי אמירות מסוג זה מעלות חשש של ממש לפגיעה באובייקטיביות ובניטראליות המתחייבת מבית המשפט, וזאת אפילו מדובר בהתבטאויות אשר לא פגעו בהתנהלות התקינה של הדיון לגופו של עניין, ואף אם בית המשפט פעל על-פי סדרי הדין הנהוגים. התבטאויותיה של השופטת פגעו לא רק בדימוייה של השופטת כגורם אובייקטיבי וחסר פניות, אלא במערכת המשפטית כולה, דבר שאין לעבור עליו לסדר היום".

שהם מצביע על מעשה תמוה נוסף, כלשונו, של לארי-בבלי: היא צילמה מפתח לשכתה את האולם את צלמי התקשורת שנכחו באולם, לפני שברלנד הוכנס אליו. לא היה בפיה הסבר מדוע ביצעה צילום זה. בשל התבטאויותיה של לארי-בבלי, ממליץ כאמור שהם בפני הנשיאה אסתר חיות לזמן אותה ולנזוף בה נזיפה חמורה, אשר תירשם בתיקה האישי.

Document-page-001Document-page-002Document-page-003

בבלי

אלעד טל שופט בית משפט השלום נצרת האריך מעצר בהליך פגום

שופט האריך מעצר בהליך פגום  , איתמר לוין , News1 , 13.10.2019

אלעד טל, מבית משפט השלום בנצרת, האריך את מעצרו של חשוד שלא בנוכחותו ומבלי לעיין בחומר החקירה. ביקורת גם על המשטרה, שהביאה את החשוד לבית המשפט סמוך לכניסת השבת.

שופט בית משפט השלום בנצרת, אלעד טל, פעל בצורה בלתי תקינה כאשר האריך את מעצרו של חשוד בהעדרו ובלא שעיין בחומר החקירה. כך קובע (11.10.19) שופט בית המשפט העליון, יצחק עמית.

לצפייה / הורדת החלטת שופט בית המשפט העליון יצחק עמית בש"פ 6733/19 – הקלק כאן

עודאי חבשי נעצר באותו יום בשעה 1:30 בבוקר, כאשר ברשותו סמים ולטענת המשטרה אף נהג בזמן פסילה. הדיון בפני טל התקיים באותו יום בשעה 15:42, וטל הכתיב לפרוטוקול: "על-פי נהלי בית המשפט לא ניתן לשמוע בקשות מעצר לעניין הארכת מעצר לאחר שעה זו, כשעתיים לפני כניסת השבת". לפיכך, הורה טל להאריך את מעצרו של חבשי עד לקיום הדיון במוצאי שבת בשעה 20:00. מן הפרוטוקול עולה, כי חבשי לא נכח בדיון.

שופט בית המשפט המחוזי בנצרת, חנא סבאג, דחה את ערעורו של חבשי באומרו: "בהתחשב בעובדה שלא ניתן לקיים דיון עם כניסת השבת והעובדה כי הדיון בבקשה נקבע בבית המשפט השלום עם צאת השבת, הרי הערר שבפני הפך לערר תיאורטי בלבד". חבשי ביקש לערער לבית המשפט העליון והתיק הגיע בליל שבת בשעה 22:30 לעמית.

עמית דחה את הבקשה, באומרו שאין הצדקה לדיון בגלגול שלישי. עוד אמר, כי מאחר ש-טל ממילא קבע דיון למוצ"ש, אין טעם לקיים דיון בבית המשפט העליון בשבת – כי לכל היותר הוא יורה לקיים את הדיון לגופו בבית משפט השלום, שכאמור קבע דיון. לצד זאת אומר עמית:

"לא אכחד כי ככל שהחלטת המעצר ניתנה על-ידי בית משפט השלום שלא בנוכחותו של המבקש, כפי שנטען על-ידי המבקש (וכך עולה לכאורה מהפרוטוקול) ומבלי שעיין בחומר החקירה, הרי שמדובר בהליך לא תקין. מה עוד, שהמעצר בוצע בשעה 01:30 בלילה, כך שהיה למשטרה סיפק להביא את העצור לבית המשפט הרבה לפני כניסת השבת".

בצעד יוצא דופן, הורה עמית למזכירות להעביר את החלטתו לנשיא בתי משפט השלום במחוז הצפון, דורון פורת, ולנשיא בית המשפט המחוזי בנצרת, אברהם אברהם.

19067330.E04-page-00219067330.E04-page-001אלעד טל

כבוד חותמת הגומי, אנא אשר את המעצר

כבוד חותמת הגומי, אנא אשר את המעצר , פרופ. בועז סנג'רו , פורסם ב-17.02.20 , הארץ

חשוד מובא למעצר
חשוד מובא להארכת מעצר. לפי החוק חומרת העבירה אינה עילה למעצר , צילום: מגד גוזני

 

בשיח המקובל בישראל, בית המשפט הוא השומר על זכויות האדם. אך בעוד שבארצות הברית בית המשפט העליון ביצר את זכויות החשודים והנאשמים, הנה אצלנו ועדת חוקה, חוק ומשפט של הכנסת, בראשות יושבי ראש משני עברי המתרס הפוליטי, היא שהביאה לחקיקה המגוננת על זכויות חשודים ונאשמים, ודווקא בתי המשפט מצרים אותן.

חוק מרכזי שנועד להגן על חירות האדם הוא חוק המעצרים. מבקר המדינה הצביע בדו"ח מ–1994 על הקלות הבלתי נסבלת של המעצר בישראל: רבים מדי נעצרים, ונגד רובם לא מוגשים כתבי אישום. בעקבות הדו"ח נחקק ב–1996 חוק מעצרים, שקבע שחומרת העבירה אינה עילה למעצר, והגדיר שלוש עילות מעצר מצומצמות: יסוד סביר לחשש לסיכון ביטחונו של אדם, של הציבור או של המדינה; יסוד סביר לחשש לשיבוש הליכי החקירה (כלומר: הנתמך במידע ספציפי), ו"מנימוקים מיוחדים שיירשמו", לצורך הליכי חקירה שלא ניתן לקיימם אלא כשהחשוד נתון במעצר. ואולם, גם לאחר החוק התרבו המעצרים, והגענו לכ–60 אלף בשנה. ריבוי המעצרים, לצד ריבוי המאסרים, הוא גורם מרכזי לצפיפות הרבה בבתי הסוהר.

במחקר חדש המתפרסם בכתב העת "הסניגור", בדקו עורכי הדין נתנאל לגאמי ואלכסי גלפגט מהסניגוריה הציבורית 170 בקשות מעצר שנדונו ביוני־נובמבר 2019 במחוז הדרום ושנאספו אקראית. הממצאים מאלפים: עילת החשש לשיבוש הליכי החקירה נטענה כדבר שבשגרה ב–93% מהבקשות, וב–91% מהמקרים שבהם בית המשפט נדרש לכך, הוא קבע שהעילה מתקיימת.

החשש משיבוש הליכי חקירה, משמש כעילה כמעט גנרית בבקשות לאישור מעצר, אפילו אחרי שהחקירה הסתיימה

משמעות הדבר היא, שכביכול 91% מהחשודים, "שלעתים קרובות הם נעדרי כל עבר פלילי והעולם העברייני זר להם — ינסו בפועל לשבש את החקירה אם ישוחררו ממעצרם". כלומר: השופטים הפכו את "עילת השיבוש" לעילת מעצר אוטומטית, הנטענת ומתקבלת כמעט בכל בקשות המעצר. כדבר שבשגרה, השופטים לא בודקים אם קיים "יסוד סביר לחשש" ששחרור יביא לשיבוש הליכים, כמצוות החוק, אלא מסתפקים בכך שהפעולות שמבקשת המשטרה לבצע ניתנות לשיבוש באופן תאורטי.

יתרה מזו: גם במקרים שבהם בעליל לא מוצדק להעלות את עילת השיבוש, השופטים מאשרים את התקיימותה ועוצרים את החשודים. כך, למשל, עילת השיבוש נטענת ומתקבלת גם כשהחשוד כבר הודה בחקירתו; כשהעבירות לכאורה בוצעו כנגד שוטרים או עובדי ציבור שלחשוד אין אפשרות להשפיע על עדותם; כשיש ראיות אובייקטיביות, כגון סרטון מצלמת אבטחה, ואפילו במקרים שבהם החשוד וכל העדים כבר נחקרו והעידו.

לא בלב קל בחרתי בתיאור החלטות המעצר של חלק מהשופטים כ"חותמות גומי". הדבר נעשה במיוחד לנוכח הממצאים שלפיהם יחידות החקירה בדרך כלל אפילו לא מנסות להוכיח "יסוד סביר לחשש", כנדרש בחוק; והשופטים ברוב המקרים לא מנמקים את החלטתם שלפיה מתקיימת עילת השיבוש, אלא מסתפקים בקביעה פשטנית, כגון "חלק מפעולות החקירה המבוקשות הן בנות שיבוש". זהו ניסיון נואש להמחיש לשופטים מה הם עושים יום יום, ולהזכירם כי ניתן וצריך לחקור מבלי לעצור.

אסיים בתזכורת: מעצר פוגע בשמו הטוב של העצור ומכתימו בכתם של עבריין. לפי הספר "המעצר: שלילת החירות בטרם הכרעת הדין" מאת רינת קיטאי־סנג'רו (גילוי נאות: הח"מ הוא בעלה), חופש התנועה של העצור נפגע, "תכניותיו האישיות נגדעות; הוא מורחק ממשפחתו, מחבריו, מעבודתו". עוד נכתב, כי "העצור חשוף בבית המעצר למפגש עם עבריינים ולסכנת התחברות עמם, וכן לסכנה של הפעלת אלימות פיזית ומינית כלפיו… מעצר צפוי ליצור תחושות של השפלה, בושה וחוסר אונים… מרבית ההתאבדויות בכלא מתרחשות בקרב עצורים… סבלו ונזקיו האישיים של אדם עקב מעצרו עלולים להיות בלתי הפיכים ובלתי ניתנים לפיצוי כלשהו".

פרופ' סנג'רו מלמד במכללה האקדמית ספיר ובמרכז האקדמי למשפט ולעסקים, והוא מייסד האתר "ביקורת מערכת המשפט הפלילי"

כבוד חותמת גומי
 כבוד חותמת הגומי, אנא אשר את המעצר , פרופ. בועז סנג'רו , פורסם ב-17.02.20 , הארץ