מה פקידי משרד הרווחה חושבים על ועדות בדיקה ומבקר המדינה?

"אזרח יקר, אנו מודעים לרחשי ליבך מה פקידי משרד הרווחה חושבים על ועדות בדיקת מדיניות הרווחה ומבקר המדינהלכן אנו מקימים ועדות דמה מעת לעת ליעל את השירות שאנו מספקים לך.
לדוגמא הקמנו ועדת גילת של מומחי על לבדוק ועדות החלטה שהמליצה לעגן בחקיקה ועדות החלטה, ייצוג משפטי למשפחות, נציב תלונות על הרווחה ועוד. לא יישמנו אף המלצה ולא ניישם לעולם בעתיד מכיוון שאתה יקר לנו אזרח קטן. כל ילד שלך שווה 17,000 לחודש מכספי המדינה ועוד 8,000 תרומות סה"כ 25,000 שקל.
גם הוריך הקשישים ונכסיהם יקרים לנו וכל אחד מהם שווה 20,000 שקלים למוסדות סיעודיים שם נשמור עליהם עם תרופות פסיכיאטריות.
גם מבקר המדינה לא יכול לנו ואנו לא מחוייבים ליישם המלצותיו. אתה יכול לפנות לבתי משפט ונציבות תלונות הציבור, לא יעזור לך. אנו מגובים במסמכים של טובי המומחים העובדים איתנו שנים, ופקידות סעד ארציות התקועות עשרות שנים בתפקידיהן הנחשבות סמכות מקצועית עליונה.
וזכור: אתה, צאצאיך, והוריך הקשישים יקרים לנו. לא נוותר עליכם לעולם".

 

מודעות פרסומת

תכניות טיפול לשכת הרווחה

תכנית טיפול לשכת הרווחהאוקטובר 2017 – רשויות הרווחה קשורות בקשר הדוק עם"ספקי שירות" כגון: פסיכיאטרים, פסיכולוגים, מכוני מסוגלות הורית וכדו'. סביר להניח שהעובדת הסוציאלית תציע סוג של עסקה, ותאמר שתוכל להיות משמורן על הילד שלך אם תסכים ל"טיפול" או "בדיקה" , "אבחון" כמו בדיקות פסיכולוגיות, בדיקות סמים, טיפול וכו '. פירושה של הצעה כזאת זה שאין להן מספיק ראיות כדי לקחת את הילד שלך למשמורת שלהם, אבל אם אתה פשוט תלך ל"ספקי השירות שלהם" הן עלולות לקבל את ה"ראיות" שהן צריכות באמצעות דוחות "ספק השירות" שלהן.

למשל, אם אתה מואשם בשימוש בסמים. הם רוצים שתלך לשירות בדיקות סמים כדי להוכיח את שאתה "נקי". אתה אומר, "טוב, אני לא משתמש בסמים, אני אלך". אבל אז אתה מוצא את עצמך מול תוצאות כוזבות חיוביות … או אם אתה מפספס את הבדיקה זה ייחשב כמו תוצאה חיובית.

החיים שלך משתבשים קשות, כי אתה צריך ללכת לפגישות מתוזמנות, להחמיץ עבודה, לעשות סידורים מיוחדים לטיפול בילדים וכו. זה לא שירות עבורך אלא שירות עבור העובדות הסוציאליות לנסות להשיג "ראיות" נגדך כדי שיוכלו לקחת את הילדים שלך משם.

לכן מומלץ לא לחתום על התוכניות שלהם. לא להודות בשום דבר. להכריח אותם להוכיח את התיקים שלהם בבית המשפט, במשפט מלא. העובדות הסוציאליות ינסו כל טריק כדי לגרום לך להסכים ל"תוכניות הטיפול" החולניות שלהן. עליך לעמוד איתן ופשוט לומר "לא" כאשר הן מבקשות ממך לחתום על ויתור על הזכויות המשפטיות שלך.

פרשת הבלוגרים: מחאה מול בית שרת המשפטים איילת שקד – 07.09.2017

07.09.2017 – עצרת מחאה מול בית שרת המשפטים איילת שקד על מעצרם של הבלוגרים לורי שם טוב, מוטי לייבל ועו"ד צבי זר העצורים מעל ששה חודשים וטרם החל משפטם. עיסוקם העיקרי של הבלוגרים היה על המדיניות הדורסנית של משרד הרווחה נגד אוכלוסיות מוחלשות. משרד הרווחה פועל לאורך עשרות שנים שנים בצורה דורסנית נגד אוכלוסיות מוחלשות החל מפרשת העלמותם של ילדי תימן, פרשת ילדי הגזזת, ועד ימינו בהוצאת ילדים מביתם בועדות סטטוטוריות שיצר המשרד המכונות ועדות החלטה. ועדת גילת לבדיקת התנהלותן של ועדות ההחלטה קבעה שורה של המלצות מסקנות חשובות על דרך התנהלותן הלא הוגנת של ועדות אלו אולם משרד הרווחה אינו מיישם המלצות אלו. משרד הרווחה לא מיישם אף המלצות בעיקר זכויות משפחות וילדים מוחלשים, של ועדות בדיקה כגון מבקר המדינה, ועדת סלונים נבו, ועדת רוטלוי ועוד.

 

עדות שולמית מליק בפרשת ילדי תימן: "באתי בבוקר והתינוקות לא היו"

עדות דרמטית של שולמית מליק בפרשת ילדי תימן: "באתי בבוקר והתינוקות לא היו" , 11.08.2017 , ידיעות אחרונות , תמר קפלנסקי

להורדת / צפיה בכתבה המלאה מ- 7 ימים הקלק כאן

היא הייתה מטפלת בת 18 במעברת קדימה. כעת, 66 שנים אחרי, שולמית מליק שוברת שתיקה ובעדות שמתפרסמת היום ב"ידיעות אחרונות" מתארת את שאירע בבית התינוקות: "ידעתי שכל פעם אחרי שמגיעה קבוצת נשים מחו"ל, היו נעלמים לי תינוקות. זה היו אנשים אחרי מחנות, שלא יכלו ללדת ילדים"

"היו מגיעות לבית התינוקות קבוצות של נשים מחוץ לארץ. ידעתי שכל פעם שמגיעה משלחת, אחרי יום-יומיים היו נעלמים לי תינוקות: כל פעם ילד, עוד ילדה, עוד מישהי. באתי בבוקר והם לא היו. בהתחלה חשבתי שלא הביאו אותם. לא עלה בדעתי שמישהו יכול לתת ילד או לקנות ילד. אחר כך התחלתי לחשוד".

בגיל 83, שולמית מליק כבר לא יכולה לשתוק עוד. בעדות דרמטית וראשונה מסוגה, שמתפרסמת היום (ו') במוסף "7 ימים" של "ידיעות אחרונות", היא מספרת, בפנים גלויות ובשם מלא, את מה שקרה לפני 66 שנה, כשעבדה בבית התינוקות במעברת קדימה: מליק ראתה איך פעוטות נמסרים לזרים בזמן שהוריהם בעבודה, ושמעה את זעקת האמהות שחזרו וגילו שילדיהן אינם. עדותה שופכת אור חדש על פרשת ילדי תימן.

בדצמבר 1951 החלה שולמית, אז בת 18, לעבוד בבית התינוקות שהיה שייך למפלגת הפועל המזרחי ופעל ליד מעברת קדימה. מהר מאוד הבחינה במשלחות הנשים שהגיעו למעברה מחו"ל. "אמרו לנו: היום תבוא משלחת, תלבישו יפה את הילדים. הן היו עוברות בין החדרים ומסתכלות. זאת הייתה אומרת: יש לו עיניים יפות. או: מממ… זה יהיה גבוה. הן באו לאמץ ילדים פה. אלה היו אנשים אחרי מחנות, שלא יכלו ללדת ילדים. אני רק הייתי מקשיבה. אסור היה לי לדבר".

מליק מספרת כי להורים היו אומרים שהילד בבית חולים: "זה מה שאמרו לי להגיד. שהילד חולה". לדבריה, היא ראתה את תהליך ה"אימוץ": "כן, כן. הלבשתי את הילד, ואז באו האחראית והגברת (ה"מאמצת" – ת"ק) ונתתי דף, אילו חיסונים הוא קיבל והכול. אף אחד לא אמר לי שלוקחים אותו לאימוץ. זאת הייתה ההרגשה שלי, כי הילד לא היה חוזר. הבנתי שלוקחים את הילד, כמו מתנה כזאת".

וילד אחד נשאר בראשה כל אותם שנים. "ציון הוא בלב שלי. הייתי באה בבוקר לעבודה. בזמן שהייתי מנגבת רגליים מהבוץ – הוא רק היה שומע את הקול שלי ומתחיל לרקוד עם המיטה עד שהגיע עם המיטה לדלת", מספרת מליק שעבדה אז כמטפלת. "מי שלקח אותו לקח ילד מקסים. מלא חיים הילד הזה היה".

מליק סיפרה כי אמרו לה שהיה לו חום גבוה, "אבל הוא היה בריא. אני השארתי אותו בריא. הוא אף פעם לא היה חולה". לדבריה, "את ציון אני לא שוכחת. חשבתי שתמיד נהיה בקשר, כזאת אהבה הייתה לי אליו. אבל לקחת אותו? איך אפשר לחשוב על דברים כאלה".

לדבריה, זה לא המקרה היחיד של ילד בריא שנאמר לה שהוא חולה. "היו אולי חמישה-שישה בתקופה שעבדתי שם", היא אומרת ושוללת את הטענות לפיהם מדובר במקרים ספורים. "אלו לא היו מקרים בודדים, זאת הייתה שיטה". מליק מספרת כי רק אחרי שנים רבות, עקב הפרסומים על הפרשה, הבינה לאן נעלמו התינוקות. "יש הרבה שיודעים מזה", היא אומרת. "מה, אני הייתי יחידה שם?".

היא משחזרת את ביקורי הנשים ואומרת: "אישה מבוגרת באה עם אישה צעירה והן התייעצו על הילדים. זה יפה, זה לא יפה. זה היה חשוד. כל הזמן הייתי שומעת – לקחו לבית חולים. ראיתי שזה מסריח, כל העניין הזה. אפילו שהייתי רק בת 18. אבל זו הייתה העבודה שלי, ושתקתי".

מליק מפרטת בעדותה מקרים נוספים שבהם נכחה כשפעוטות מבית התינוקות נמסרו לזרים – ולא שבו. "זו פעם ראשונה שקמה מישהי וביוזמתה מעידה שנכחה במסירות של ילדים כשידוע שלילדים יש הורים, ולהורים נאמר שהילד חולה", אומרת נעמה קטיעי מעמותת עמר"ם, החוקרת את פרשת ילדי תימן, המזרח והבלקן. "בניגוד לעדויות קודמות, שולמית מעידה ישירות בפני הציבור, בפירוט חסר תקדים למיטב ידיעתנו, ועומדת באומץ רב חשופה בכיכר העיר".

להורדת / צפיה בכתבה המלאה מ- 7 ימים הקלק כאן

ת1ת2ת3ת4ת5ת6

האמא שלי דינר נרדפת ע"י לשכת הרווחה אילת

19.07.2017 – ה"סיוע" הסוציאלי של לשכת הרווחה אילת למשפחתה של שלי דינר כולל רדיפה, הוצאת צווים שיפוטיים להוצאת הילדים למוסדות הרווחה השונים, הוצאות משפטיות של אלפי שקלים, בריחה, פריצה לבית ועוד.
העילה להתנהלותן הבריונית של העובדות הסוציאליות מול שלי דינר היא "טובת הילד" אבל מי רוצה בטובת הילד יותר מאימן שגידלה אותם.

משרד הרווחה מסמם ילדים בפנימיות

משרד הרווחה מסמם ילדים בפנימיות
משרד הרווחה מסמם ילדים בפנימיות

05.06.2017 – גלי צה"ל – הפקרות במתן תרופות פסיכיאטריות לילדי פנימיות משרד הרווחה

דו"ח המבקר חשף הפקרות וחוסר אכיפה במתן תרופות פסיכיאטריות בפנימיות לנוער. עו"ד המייצג את אחד ההורים: "כל פנימייה מחזיקה פסיכיאטר פרטי", פסיכיאטר ילדים: "יש בי דאגה גדולה"
מבקר המדינה כתב בדו"ח האחרון שלו שכמעט 80% מהחוסים בפנימיות הנוער נוטלים כדורים פסיכיאטרים. היום (שני) שוחחה יעל דן עם עורך הדין  יוסי נקר, המייצג את אמו של אחד הילדים שקיבל תרופות פסיכיאטריות: "אין בקרה בכלל. הפנימיות הם גופים פרטיים שפועלים בחסות משרד הרווחה, וכל פנימייה מחזיקה פסיכיאטר משל עצמה והוא קובע את מדיניות מתן התרופות הפסיכיאטריות. להורים נמנעת היכולת להביא חוות דעת משל עצמם ונמנעת האפשרות שלהם, כאפוטרופוסים של הילד, לשלוט על מה שהוא מקבל".

בהמשך הצטרף לדיון גם ד"ר אלן פלשמן, פסיכיאטר ילדים ונוער, שהצטרף לחששותיו של עורך הדין נקר: "יש בי דאגה מאוד גדולה כי אין בקרה מצד משרד הבריאות. ילדים שנשלחים לפנימיות הם מתבגרים שמפריעים הרבה פעם לצוות כמו כל מתבגר. הצוות רוצה שקט ואם אין בקרה אז עלול להיווצר מצב שהפסיכיאטר צריך לרצות את הצוות כי הוא רוצה לשמור על העבודה שלו".

משרד הרווחה מסר בתגובה כי בהעדר מענים אחרים החל מערך הפניות של המשרד לקלוט מספר הולך וגדל של נוער עם פרופיל פרא ופוסט אשפוזי שבהיעדר התערבות עלול להגיע לאשפוז פסיכיאטרי. זו הסיבה המרכזית לעליה ושימוש בתרופות פסיכיאטריות. בכל הפנימיות יש צוות רפואי והוא קובע את הטיפול התרופתי הניתן לילדים ולבני הנוער.

בית ילדים סנהדריה – שימוש בתמונות ילדים לייחצון תלישתם מביתם ומשפחתם בניגוד לחוקי העונשין והנוער

חנה סלוצקי - פשעים נגד האנושיות

דצמבר 2013  – הנבזות והצביעות של צמרת משרד הרווחה תולשים ילדים מביתם ומשפחתם בכפייה בדלתיים סגורות ללא ראיות וברמיה, ומשתמשים בתמונותיהם ליחצ"ן בתי ילדים כד שיוכלו לתלוש עוד ילדים מביתם.

להלן כתבת יחצנו"ת על בית ילדים סנהדריה ברחוב הל"ה 25 ירושלים ובה תמונות ילדים בסיכון בניגוד לחוק העונשין וחוק הנוער.

 סעיף 24 לחוק הנוער קובע:
(א) אלה דינם מאסר שנה אחת או קנס כאמור בסעיף 61(א)(4) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן – חוק העונשין):
(1) המפרסם שמו של קטין או כל דבר אחר העשוי להביא לידי זיהויו של קטין, … ובין בדרך אחרת, באופן או בנסיבות שיש בהם כדי לגלות אחד מאלה:
(א) הקטין הובא בפני בית משפט;
(ב) עובד סוציאלי לפי חוק הנוער (טיפול והשגחה) פעל או פועל לגבי הקטין לפי חוק זה;…
במאמר מציינת הכתבת בשם בית הילדים סנהדריה כי "הילדים באים מבתים שאינם ראויים. הוריהם אינם יכולים ואינו מוכנים לטפל בהם. במצבים רבים, משמורת ההורים על ילדיהם בוטלה. נערים רבים סבלו התעללות נפשית ופיזית קשה ו / או הזנחה בשנים הראשונות שלהם, ולכן משרד הרווחה התערב ושלח אותם לסנהדריה".

הכתבה מגמתית ואינה מציגה את תגובת ההורים נוכח ההאשמות הקשות.

להלן קטע – בכתבה המקורית הפנים מופיעות חשופות

בית ילדים סנהדריה - שימוש בתמונות ילדים לייחצון תלישתם מביתם ומשפחתם בניגוד לחוקי העונשין והנוער
בית ילדים סנהדריה – שימוש בתמונות ילדים לייחצון תלישתם מביתם ומשפחתם בניגוד לחוקי העונשין והנוער

קישורים:

זהירות פקידי סעד – תחקיר 'ישראל היום' על פשעי משרד הרווחה נגד הורים וילדים – דצמבר 2013זהירות פקידי סעד – תחקיר 'ישראל היום' על פשעי משרד הרווחה , נעמה לנסקי ומיכל יעקב  יצחקי , דצמבר 2013 –
יותר מעשרת אלפים ילדים בישראל מוצאים מבתיהם ומנותקים מהוריהם בכל שנה על ידי פקידי סעד • בתי המשפט למשפחה ובתי המשפט לנוער,
הקורסים מעומס התיקים, נוטים להסתמך על חוות דעתם ללא עוררין • כתוצאה מכך
נקרעים ילדים רבים מהוריהם, לעיתים שלא לצורך – וההורים חשים חסרי אונים
מול המערכת • השופטת בדימוס חנה בן עמי:
"תפקידם של פקידי הסעד הוא לאסוף את הנתונים ולבדוק את העובדות לאשורן,
כדי שבית המשפט יקבל תמונה אמיתית ויוכל להגיע להכרעה נכונה. נתקלתי בלא
מעט מקרים שלא כך היה…

 השופט נפתלי שילה ופקידת סעד ראשית סימונה שטיינמץ – דרכי רמיה לטיוח פשעי משרד הרוחה וסחר בילדים – ספטמבר 2013 – מדובר באמא ל' חד הורית שילדיה נלקחו ממנה למרכז חירום מינואר 2009 למשך כחצי שנה מאחר ופקידת הסעד אתי דור דובריבינסקי
היתה סבורה כי האמא מתעללת בילדים. לסברותיה של פקידת הסעד לא היו שום
אחיזה במישור הפלילי ראייתי וכל התיקים שנפתחו במשטרה נסגרו מהעדר אשמה.
האמא אינה רואה את בנה הבכור בן ה- 11 מזה כ- 5 שנים, ואת בנה בן ה-9 רואה
כשעה בשבוע במרכז קשר מזה כשלש שנים…

נפתלי שילה – שופט לענייני משפחה – תלונה חמורה על התנהגות מריונטית של פקידת הסעד – יולי 2013 – תלונה חמורה נגד שופט בית משפט לענייני משפחה נפתלי שילה. מדובר באמא ל'
לשני ילדים אשר אינה רואה רואה את בנה הבכור בן ה- 10 כ- 4 וחצי שנים ואם
בנה בן ה- 8 רואה במרכז קשר מזה כשנתיים, שעה בשבוע לאחר שלא ראתה אותו
כשנתיים. האמא עובדת ללא רבב. הנימוק החוזר ונשנה להחלטותו התמוהה של נפתלי
למניעת מפגשים בין האמא לילדיה היא כי כך סבורה פקידת הסעד. להלן תלונה
שהוגשה נגד השופט נפתלי שילה בעניין… 

סיפורה של אביגיל שרשויות הרווחה חטפו את בנה הפעוט למשפחת אומנה חסויה ומתעללתדצמבר 2013 – סיפורה של אביגיל שבנה הפעוט בן השנתיים נחטף ע"י רשויות הרווחה למשפחת אומנה
חסויה ומתעללת. אביגיל נלחמת מזה שנתיים להשיב את בנה אליה אולם רשויות
הרווחה מנהלות נגדה מלחמה בירוקרטית בדלתיים סגורות ללא ראיות בבית משפט לנוער בדלתיים סגורות ללא ראיות…