תלונה נגד שופט בפרשת הבלוגרים – התבטאות פוגענית ומסכנת

17.04.2018 – תלונה הוגשה נגד שופט על התבטאות בהחלטה כי המשפט העיקרי של פרשת הבלוגרים מתנהל באופן "יעיל". השופט כתב "ראוי לציין כי על אף היקפו החריג של התיק, מתנהל המשפט באופן יעיל לפי תכנית משפט רצופה…" השופט לא ברר עמדת הנאשמים ובאי כוחם טרם הביע עמדתו זו על המשפט העיקרי.

התנהלות המשפט העיקרי בפרשת הבלוגרים מצביעה על פגיעות מרות כלענה וחדות כחרב פיפיות בנאשמים, בחשודים בתיק ובבני משפחותיהם בניגוד לחוק החל מיום המעצר הראשון:
– ריבוי צווי חיפוש לקויים, למעשה לא נראה צו חיפוש אחד תקין.
– חיפושים בדברי מחשב ללא עדים בניגוד לחוק.
– הארכת החזקת רכוש תפוס במעמד צד אחד בניגוד לחוק.
– מסמכים אישיים של כל אחד מהנאשמים, חשודים, ובני משפחותיהם שלא קשורים לתיק בחומר הראיות גלויים לעיני הנאשמים ובאי כוחם, כגון: תסקירי סעד אישיים, חוות דעת פסיכיאטריות אישיות, תצהירי בתי משפט לענייני משפחה ונוער, הסכם גירושים, ועוד.
– דחיות של חודשים בתחילת המשפט העיקרי.
– עיכובים של חודשים עקב אי הגשת חומר הראיות ע"י הפרקליטות.

עוד נרשם בתלונה כי אמירתו של השופט כי המשפט מתנהל באופן יעיל ללא שמיעת עמדת הנאשמים או באי כוחם נוכח הפגיעה בפרטיותם של חשודים, נאשמים ובני משפחותיהם מעודדת הפקרות, פורענות נגדם ופגיעה בנפשם. להזכיר דברי כב' השופט סולברג בפרשה בש"פ 1999/17 פסקה 9 (03.03.2017): "פגיעה בשמו הטוב של אדם ובפרטיותו הריהי כואבת עד מאוד – מרה כלענה, חדה כחרב – לא אחת יותר מאשר פגיעה פיזית, והיא מסוגלת לזעזע את עולמו של כל אדם".

התלונה הוגשה לנציבות תלונות הציבור על שופטים.

ת1
תמונה: קטע מהחלטת השופט בו הוא כותב כי המשפט העיקרי מתנהל באופן יעיל.

האם השופטת רות וקסמן ותובעת צחקו על נאשם מבוגר בגלל מבטא תימני?

רויטל חובל , הארץ , 09.04.2018 –  "צורת ניסוח השאלות בשילוב המבטא של הנאשם גרם לתובעת לפרץ צחוק שלא נפסק. אליה הצטרפו השוטר, השופטת והקלדנית", כך תיאר עו"ד יהונתן רבינוביץ בפוסט בפייסבוק את ההתרחשות המחפירה באולמה של רות וקסמן

לצפיה / הורדת הכתבה בפורמט pdf הקלק כאן

 

כבוד השופטת רות וקסמן
כבוד השופטת רות וקסמן

לכאורה היה זה עוד יום שגרתי בבית משפט לתעבורה בפתח תקווה. גבר בן 65 מראש העין קיבל קנס בסך 1,000 שקל בטענה כי דיבר בטלפון הנייד בזמן נהיגה וביקש להילחם על חפותו בבית המשפט. לא היה לו עורך דין. אך גם בלעדיו, הוא התעקש לממש את זכותו לחקור על דוכן העדים את השוטר שעיכב אותו. הוא החל לשאול את שאלותיו, עד שבמהרה פרץ של צחוק מתגלגל נשמע באולם.

"הנאשם, אדם מבוגר, שחום עור, בעל מבטא תימני כבד. הוא מתחיל לשאול שאלות את השוטר ואז התגלה שצורת ניסוח השאלות בשילוב המבטא של הנאשם גרם לתובעת לפתוח בפרץ של צחוק וגיחוך שלא נפסק. אליה הצטרף השוטר ולתדהמתי גם השופטת ואחריה הקלדנית", תיאר בפוסט בפייסבוק עו"ד יהונתן רבינוביץ שנכח באולם בזמן שהמתין לתיק שבו הוא מייצג. "ישבתי באולם המום ופשוט התביישתי על ההשפלה שנעשית לו. הנאשם פנה שוב ושוב לשופטת ושאל 'למה אתם צוחקים עליי?', והם המשיכו. לבסוף השופטת אמרה לו 'חבל עליך', ביקשה מהתובעת לתקן את כתב האישום והתיק הסתיים בקנס של 1,200 ש"ח", הוסיף.

יכול להיות שהמבטא היה מצחיק בעיניה, אבל אפשר לצפות מהשופטת, רות וקסמן, למעט איפוק. הנאשם טען לכל אורך הדרך שיש לו דיבורית, שהוא לכל היותר נגע במכשיר ובתום חקירה נגדית קצרה, השופטת המליצה לתובעת לתקן את כתב האישום ל"אי החזקת הגה בשתי ידיים". פרט לתחושת ההשפלה, הסיפור הזה מדגים גם את סיפורם של אנשים שמבקשים להילחם על צדקתם בבית המשפט, ומגלים את הפער שבין המלים הגבוהות למציאות מתסכלת.

אלא שהסיפור לא הסתיים כאן. כפי שתיאר הסנגור רבינוביץ, בסיום הדיון, לאחר כמה דקות, השופטת וקסמן פנתה לאזרח בודד שישב בקצה האולם ושאלה אותו למה הוא ממתין. הוא השיב לה שהוא רק צופה. "השופטת הסתכלה עליו במבט מוזר", המשיך רבינוביץ. "לפתע האיש קם וביקש לצאת מהאולם, אז השופטת שאלה אותו 'אתה הקלטת באולם?', והוא השיב בשלילה. אז שאלה אותו השופטת אם הוא צילם באולם, והוא השיב בשלילה. אז, לתדהמתי, השופטת אמרה לו שהיא אוסרת עליו לצאת מהאולם וקראה לאבטחה. אותו אדם אמר לשופטת 'קחי את הטלפון ותבדקי' והיא השיבה לו שהמאבטחים יבדקו. אז אותו אדם הבהיר לשופטת שהוא עורך דין, הציג לה תעודת עורך דין ואמר לה שהוא עוסק בתביעות ייצוגיות והוא רצה לראות איך מתנהלים דיונים". לדברי רבינוביץ, אז "השופטת התנצלה בפניו ואמרה לו שהוא יכול ללכת".

והעלילה המשיכה. לאחר שיצא, השופטת פנתה לתובעת ואמרה לה 'חששתי שהוא הקליט שצחקתי על הנאשם'".

בתגובתה ל"הארץ" אישרה השופטת את פרץ הצחוק ואת החשד שהאזרח בקהל הקליט את הדיון. השופטת מסרה באמצעות דוברות בתי המשפט כי "הפוסט מתייחס לדיון שהתקיים באולמה של שופטת התעבורה רות וקסמן בעניינו של נאשם בלתי מיוצג. במהלך הדיון ביקש הנאשם לחקור נגדית את השוטר ותוכן שאלותיו עורר צחוק ספונטני באולם שסחף אחריו את כל הנוכחים לרבות השופטת, אשר בסופו של דבר סייעה לנאשם לסיים בהסכמה את ההליך שהוגש נגדו. בסיום הדיון הבחינה השופטת באדם המחזיק בידיו בטלפון נייד בתנוחה שנראתה לשופטת כתנוחת צילום, פעולה האסורה לפי חוק בתי המשפט. השופטת ביקשה לברר את העניין ורק בשלב זה הזדהה אותו אדם כעורך דין שהגיע לאולם לצפות בדיון. על רקע האמור יש להצטער על האופן הלא מדויק שבו הוצגו הדברים בפוסט שפורסם".

כפי שניתן לראות, השופטת לא פירטה בתגובתה על סמך מה התעורר חשדה של השופטת שאותו אדם הקליט את הדיון. האם היא פשוט חשדה שנתפסה על חם? קשה להאמין שהתגובה היתה נשארת כך לו הדיון היה מוקלט.

רבינוביץ ציין בפוסט כי התלבט רבות אם לפרסם את הדברים, מחשש שהשופטת ועמיתיה יתנכלו לו. זו תופעה מוכרת בקרב עורכי דין שחוששים לדווח ולהתלונן על המתרחש מחשש שיבולע להם. בסופו של דבר, החליט רבינוביץ לפרסם את הדברים בפוסט שזכה למאות תגובות בפייסבוק. הוא עורר דיון על הצורך בביקורת אפקטיבית על שופטים, ועל האיסור הבעייתי להקליט דיונים בעידן של שקיפות.

לכאורה הכלי היחיד שעומד בפני אותו נאשם הוא להתלונן לנציב התלונות על השופטים, אבל 16 שנה אחרי שהוקם המוסד, ניתן לומר שלהחלטותיו אין משמעות מעשית. גם אם תלונה נמצאה מוצדקת על ידו, שופטים ממשיכים בשלהם ואפילו מקודמים. רק לאחרונה קבע הנציב ריבלין כי שופט המחוזי בחיפה מנחם רניאל שיקר בתגובתו אליו והעונש נגדו הסתכם בנזיפה. קודמו הנציב גולדברג קבע שהשופטת ורדה אלשיך שינתה פרוטוקול שלא כדין ונותרה בתפקידה. והדוגמאות הן רבות.

"שוב ושוב לאורך שנים אני נתקל בשופטים ולמעשה רוב השופטים שמתנהלים בצורה מחפירה כלפי מתדיינים , עורכי דין וכו'. אין שום ביקורת אמיתית על מה שמתבצע באולמות השיפוט יום יום כלפי אלפי אזרחים", כתב רבינוביץ. "אין כנראה מנוס מהגברה הכרחית של השקיפות באולמות השיפוט, כנראה זהו אמצעי היחיד שימנע המשך שיגרת התופעה המחרידה הזו. עובדה שהדבר היחיד שהטריד את השופטת הוא אם חלילה היא הוקלטה. מצלמות והקלטת כל דיון, למעט חריגים, זהו מימוש פומביות הדיון, ומניעת מקרה כגון זה", סיכם.

פייסבוק יהונתן רבינוביץ על רות וקסמן
פייסבוק עו"ד יהונתן רבינוביץ' על השופטת רות וקסמן – מה- 28.03.2018

השופטת יעל מרמור דומב ואיזוק בעלת דין "נסערת" במהלך דיון בבית המשפט

מתוך סטטוס פייסבוק Moshe Halevi 28.03.2018

מרץ 2018 – חוק המעצרים אוסר על הובלת עצור במקום ציבורי, כשיש עליו אזיקים. לא ברגליים ולא בידיים.

החוק אוסר על הכנסת עצור לאולם בית המשפט עם אזיקים, בין על ידיו ובין על רגליו.

אבל החוק הזה כנראה לא תופס אם השם שלך זה לורי שם טוב.

לפני כמספר חודשים, לורי הגיעה לדיון בתביעות קטנות בבית המשפט השלום בתל אביב. הדיון החל בפני הרשמת הכי בכירה באיזור, יעל מרמור דומב.

סוהרי השב"ס הכניסו את לורי לאולם הדיונים, אך סירבו להסיר את האזיקים מהרגליים שלה. לורי זעקה על כך והיתה נסערת שסוהרי נחשון אינם מקיימים את הוראות החוק ואינם מסירים את האזיקים מרגליה.

רק באמצע הדיון, כשלורי ביקשה שוב ושוב להורות לסוהרי השב"ס להסיר את האזיקים מרגליה, נאותה הרשמת הסופר בכירה, להורות לסוהרים להסיר את האזיקים מרגליה של לורי.

לורי הגישה תלונה כנגד הרשמת בגין אי מתן הוראה לשב"ס להסיר האזיקים מרגליה.

הרשמת טענה בדיון שאין זה מסמכותה. באמצע הדיון היא נזכרה שזה כן בסמכותה, כי לורי הסבירה לה שתוגש תלונה לנציב תלונות הציבור על שופטים.

הנציב בדק ובדק ושם לב שבהחלטות קודמות שלו, הוא גער בשופטים שלא הסירו אזיקים מעצורים שהוכנסו לאולם בית משפט, ורשם לאותם שופטים הערה, ואף מצא את התלונות מוצדקות.

אבל בתלונה האחרונה, הוא שם לב שלמתלוננת קוראים לורי שם טוב.
אז הנציב אליעזר ריבלין "הסמיך" א(שלא כדין) את אחד הפקידים שלו שמצא וכתב שהתלונה של לורי בכלל לא מוצדקת.

למה? כי לורי היתה נסערת שלא הסירו לה את האזיקים בתחילת הדיון, אז בגלל שהיא נסערת, אז לא מסירים לה את האזיקים בדיון.
נשמע כמו בדיחה?
זה אמיתי לחלוטין.
התלונה של לורי נדחתה.

מתברר שאם עצור נסער כי הוא הוכנס אזוק לאולם בית המשפט בניגוד לחוק והוא רוטן על זה, אז אפשר להשאיר אותו באזיקים עד שהוא יירגע או עד שהרגל שלו תירדם ויהיה נמק. ורק אז אפשר להוריד את האזיקים מהרגליים של העצור.

תלונה 722/17
לורי שם טוב נגד הרשמת הבכירה יעל מרמור דומב
העתק הההחלטה

להורדת/ צפיה בהחלטה הקלק כאן

Document-page-001Document-page-002Document-page-003Document-page-004

חיותה כוחן עומר – שופטת כמבוקש

חיותה יוחן כמבוקש
חיותה כוחן – כמבוקש

מתוך דף פייסבוק Moshe Halevi , 08.08.2017 :

נציב התלונות מצא תלונה מוצדקת נגד השופטת חיותה כוחן שנתנה צו להמשך תפיסת מחשבים: פגעה בזכות הקניין ובזכות החשודים להגיב לבקשות המשטרה. נקבע כי מדובר באתיקה קלוקלת של השופטת כוחן.

פרשת "טרור רשתי" / "השופטים הנוקמים":
שופטת שלום נתנה צו לתפיסת מחשבים וציוד יקר ערך בהחלטה לקונית מבלי שבעלי החפצים יישמעו בבית המשפט. נציב תלונות הציבור על שופטים מצא את התלונה כנגד השופטת חיותה כוחן עומר, מוצדקת.

ביום 27/02/2017 תפסה המשטרה מחשבים וחומרי מחשב אחרים של חשודים, בהם ציוד של חשודים שנעצרו באותו היום, בהם לורי שם טוב, מוטי לייבל וצבי זר. נתפס גם ציוד המחשבים של משה הלוי ששוחרר באותו הערב, נתפס.

ביום 05/03/2017 פנתה המשטרה (מפלג הונאה תל אביב) בבקשה לבית המשפט השלום לקבלת צו להמשך תפיסת המחשבים וחומרי המחשב. הבקשה הוגשה לפי סעיף 35 לפקודת סדר הדין הפלילי (מעצר וחיפוש), קרי – בקשה להמשיך ולהחזיק בתפוסים לאחר שחלפו 6 חודשים מעת תפיסתם, למרות שחלף פחות משבוע מיום התפיסה. המשטרה ביקשה להחזיק בחפצים עד לתום ההליכים המשפטיים, למרות שלא הוגש אז כתב אישום כנגד אף חשוד, ובפרט לא הוגש כתב אישום עד זמן זה כנגד המתלונן, משה הלוי.

השופטת חיותה כוחן עומר נתנה החלטה לקונית "כמבוקש". עוד כתבה בכותרת ההחלטה כי לא מדובר כלל בפריטים יקרי ערך…

להורדת / צפייה בהחלטת "כמבוקש" השופטת חיותה כוחן בניגוד לחוק ולכללים הקלק כאן

משה הלוי הגיש תלונה כנגד השופטת חיותה כוחן, בגין ההחלטה הלקונית ואי הזמנתו לדיון לפני מתן החלטה סופית כלשהי בתפוסים (תלונה 259/17). בעבר התלונן הלוי בעניין דומה והנציבה דאז טובה שטרסברג כהן, מצאה את התלונה מוצדקת (תלונה 120/08).

נציב תלונות הציבור על שופטים אליעזר ריבלין מצא כי תלונה שהגיש משה הלוי כנגד השופטת חיותה כוחן, היא מוצדקת, וכתב בהחלטה מפורטת על הבעייתיות במתן החלטות במעמד צד אחד לעניין חפצים תפוסים. השופט ריבלין קבע כי מדובר בבעיה אתית וכי נפגעה זכות הקניין של בעלי החפצים שלא הוזמנו להשמיע את דברם לפני הארכת זמן התפיסה.

יחד עם זאת, מאחר וחלק מהתפוסים הוחזרו בהמשך למשה הלוי, לפי בקשה אחרת לבית המשפט (במספר תיק אחר) לא מצא הנציב ריבלין לקבוע כי שאר פריטי התלונה מוצדקים מאחר והתלונה מוצתה, ולמרות קביעותיו כי יש ממש בתלונה והפרקטיקה שנהגה בה השופטת כוחן, היתה לא תקינה.

הנציב ריבלין דחה את הסבריה של השופטת כוחן עומר, גם לטענות כי קיימים תקדימים משפטיים למתן החלטות על חפצים תפוסים במעמד צד אחד ללא זימון בעל החפץ ושמיעת טענותיו.

תלונה מוצדקת נגד השופטת חיותה כוחן

לצפייה / הורדה – תיק תלונה 259/17 – תלונה מוצדקת משה הלוי נגד השופטת חיותה כוחן עומר על החלטת "כמבוקש" לתפיסת חפצים בניגוד לחוק ולכללים.

Document-page-001
חתימת "כמבוקש" חיותה כוחן עומר

 

להלן החלטת נציבות תלונות הציבור על שוטים על התנהלות חיותה כוחן:

Document-page-001Document-page-002Document-page-003Document-page-004Document-page-005

 

משה הלוי פייסבוק

 

 

המלצה להעמיד לדין משמעתי השופטת איריס ארבל אסל שמסרה תיקים חסויים לסטודנט


המלצה להעמיד לדין משמעתי שופטת שמסרה תיקים חסויים לסטודנט , רויטל חובל , 24.01.2015, הארץ

נציבות תלונות הציבור על שופטים קבעה כי השופטת איריס אסל "כשלה חמורות" והפרה את כללי האתיקה כשניהלה עם סטודנט קשר שכלל התכתבויות חריגות ובלתי־ראויות

נציבות תלונות הציבור על שופטים המליצה באוקטובר האחרון בפני שרת המשפטים לשעבר ציפי לבני להעמיד לדין משמעתי את השופטת איריס אסל, לאחר שנמצא כי העבירה תיקים חסויים ורגישים לטיפולו של סטודנט שסייע בעבודתה, ושעמו גם קיימה התכתבויות חריגות ובלתי ראויות, כלשון ההחלטה.

אסל, בת 40, בתו של מנהל בתי המשפט לשעבר דן ארבל, ששימש מנהל בתי המשפט בתקופת כהונתו של אהרן ברק כנשיא בית המשפט העליון, קודמה בשנה שעברה, לאחר כהונה כרשמת במשך שש שנים, לשמש שופטת בבית המשפט לענייני משפחה ברמת גן. יצוין כי הקשר המשפחתי בין ארבל לאסל לא מופיעים ברשימה הרשמית של קשרי המשפחה בין השופטים.

לפי ההחלטה של הנציבות, סטודנט שסייע לשופטת במסגרת קליניקה של סטודנטים למשפטים טען כי אסל הבטיחה לו להתמחות אצלה וחשף בפני נשיאת בתי המשפט במחוז תל אביב, זיוה הרמן הדסי, שורה של התכתבויות וחילופי דברים חריגים גם בווטסאפ בין השניים.

הנושא הובא לידיעת נשיא בית המשפט העליון לשעבר אשר גרוניס. גרוניס הביא את העניין לבירור הנציב, וזה ראה את המקרה בחומרה והחליט לנקוט אמצעי חמור ביותר העומד לרשותו, המלצה להעמדה לדין. נציב תלונות על השופטים הנוכחי אליעזר ריבלין לא חתום על החלטה זו, אלא נציג מטעמו, השופט בדימוס שמואל חמדני, ששימש בעבר סגן הנציב בתקופת הנציב הקודם אליעזר גולדברג, וזאת ככל הנראה בשל ההיכרות המוקדמת בין ריבלין לארבל.

מההחלטה עולה כי הסטודנט המשיך לסייע לשופטת גם אחרי שסיים את פעילותו בקליניקה. אסל העבירה לו תיקים להכנת טיוטות להחלטות ולפסקי דין והוא היה מועמד להתמחות אצלה. לאחר שהליכי קבלתו להתמחות התעכבו, הודיעה לו אסל כי העסקתו מבוטלת. בתגובה מחה הסטודנט, עמד על זכותו להתמחות בפני שופט והתלונן על התנהלותה של אסל.

"לדעתנו, ‏צורה זו של ‏חילופי ‏מיילים ‏בין ‏שופט ‏לסטודנט ‏בקליניקה, ‏ובהמשך ‏בין השופט ‏לאזרח‏ מן ‏השורה, שאין‏ לו‏ כל‏ מעמד ‏במערכת,‏ אינה‏ הולמת ‏מעמדו ‏של ‏שופט‏ וביתר שאת ‏גם ‏עלולה ‏לפגוע, ‏בדימויה ‏של ‏מערכת ‏השיפוט", נכתב בהחלטה. "‏נראה, ‏שהתכתבויות ‏אלה גובלות בהתבטלות ‏דימויו של‏ השופט כשופט‏ עצמאי‏ ובלתי‏ תלוי,‏ גם‏ בעיני ‏עצמו וגם‏ בעיני‏ אדם ‏מן‏ הצד שקורא ‏את‏ הדברים. ‏מערכת ‏יחסים ‏כזו ‏יוצרת‏ גם ‏בעיניו ‏של ‏הסטודנט דימוי ‏של ‏שופט תלותי ולא ‏נחרץ, ‏שהופכת ‏אותו, ‏את ‏הסטודנט, ‏למושיע, ‏כביכול, ‏ולגואל, ‏לא ‏רק ‏בעתות‏ מצוקה,‏ אלא ‏גם ‏בהתנהלות ‏של ‏שגרה ‏יומיומית. האמור ‏בהתכתבויות ‏אינו ‏מוסיף ‏כבוד ‏לשופט. להפך, הוא ממעיט מערכו ופוגע בדימויה של המערכת".

עוד נכתב בהחלטה כי "במהלך עבודתו עם הסטודנט או עם מתמחה אל לו לשופט להסיר את כל המחיצות ולהפוך את הסטודנט או את המתמחה ל'נפש התאומה' שלו, המזמין אותו למעשה להתפלש בנבכי נפשו והגיגיו. אין מניעה שייווצרו יחסים חבריים בין שופט למתמחה, אבל צריך להקפיד על מכובדות הקשרים, לבל ייפרמו תפרי גלימת השופט ויצנחו ביחד עם כבודו. לצערנו, נראה שכך קרה במקרה זה. התכתבויות מעין אלה, לצד היותן בלתי מכובדות ובלתי מכבדות, עלולות לגרום נזק תדמיתי בל ישוער, גם למערכת המשפט".

השופטת בתגובתה מחתה על כך שהסטודנט העביר מיילים או מסרונים שהוחלפו ביניהם ורמזה שיש בכך ניסיון נקמנות והכפשה. על כך השיב חמדני כי "סוף מעשה במחשבה תחילה", והוסיף כי השופטת הפרה את כללי האתיקה המצופים משופט. השופטת הוסיפה בתגובה כי המיילים שצורפו "אכן משקפים יחסים טובים וקרובים, אך כל זאת במישור המקצועי בלבד". לדבריה, "היא נוהגת כדבר שבשגרה לקיים יחסים חבריים עם עוזרים משפטיים או מתמחים ועם כל עובדי בית המשפט וכל ניסיון לפרש זאת במישור אישי אינו משקף את המציאות".

ממלא מקומו של הנציב, השופט חמדני, ראה ביתר חומרה את העובדה שתיקים רגישים הועברו לעיון הסטודנט. מסתבר כי הסטודנט החזיק בתיקים גם אחרי שנמסר לו כי לא יוכל להתמחות אצל אסל והוא לא התבקש להשיב את כל התיקים שברשותו. בסופו של דבר הוא השיב שמונה תיקים לעיונו של הנציב, עם הגשת התלונה נגד השופטת. "עיון ‏בתיקים‏ העלה ‏כי ‏מדובר‏ בתיקים‏ הנדונים ‏בדלתיים ‏סגורות ‏הכוללים ‏חומר ‏אישי‏ מאוד", נכתב.

"אין מחלוקת שהשופטת העבירה לסטודנט תיקים של בית המשפט שהתנהלו בדלתיים סגורות, כאשר לא היה לו כל מעמד במערכת בתי המשפט, לא של עובד ולא של מתמחה", נכתב בהחלטה. "כמו כן, הועברו לו העתקים של כתבי טענות ופרוטוקולים, לשם הכנת תקצירים לדיונים וכן לשם הכנת חוות דעת וטיוטות לפסקי דין. מיותר להכביר את חומרת המעשה, כאשר מדובר בתיקים רגישים. השופטת ציינה שעשתה כן בתום לב, בהניחה שהסטודנט עומד להיות המתמחה שלה, לאחר שקיבלה בעבר אישור להעסקתו בקליניקה. אך לא ניתן לקבל טיעון של 'תום לב', כאשר מדובר בשופט אשר כיבוד החוק אמור להיות נר לרגליו.

"השופטת כשלה חמורות כשהפעילה שיקול דעת מוטעה והעבירה תיקים לסטודנט, במפגשים מחוץ לכותלי בית המשפט ובאמצעות הדוא"ל. מה גם, שלא מדובר בכשל חד־פעמי, ברגע של היסח דעת, אלא במספר רב של פעמים במשך חודשים, בלי ליידע את הגורמים במערכת ובלי ניסיון לקבל כל אישור לכך". חמדני הוסיף כי "מיותר להכביר מלים על הנזק שיכול להיגרם למערכת המשפט כאשר תיקים חסויים מתגלגלים לידי מי שאינו מוסמך לקבלם. לא קשה לצפות את הנזק שיכול להיגרם אם יועברו החומרים החסויים הלאה".

מיד עם החלטתו של חמדני שכרה אסל עורכת דין ופנתה בכתב ללבני עם התייחסות מפורטת לקביעות נגדה וביקורת על החלטת הנציב. לבני לא הספיקה לטפל בסוגיה וחרף הממצאים החריפים, אסל ממשיכה לכהן, מבלי שננקטו נגדה איזשהם הליכים משמעתיים.

מדוברות מערכת בתי המשפט נמסר: "מדובר בעניין שהטיפול בו טרם הגיע לסיומו. הנושא תלוי ועומד, וממתין לבירור שייערך לאחר שיאויש תפקיד שר המשפטים. לעת הזו לא נוכל להוסיף". עורכת דינה של השופטת אסל, יעל גרוסמן, מסרה: "מדובר בשופטת מצטיינת שזוכה להערכה גורפת מצד הממונים עליה, מצד המערכת ומצד ציבור המתדיינים, ואף קיבלה תעודת עובד מצטיין (כשעבדה במחלקת ניתוב תיקים בבית משפט השלום בראשון לציון" – ר"ח). מעולם לפני כן לא נמתחה עליה ביקורת ולא הוגשה נגדה תלונה. ההחלטה פוגעת בה פגיעה קשה. העובדות הן שמדובר בסטודנט שהיה בתקופת המעבר שבין קליניקה משפטית שבה הועסק על ידי השופטת על פי דין, לבין תחילת תקופת התמחותו אצלה, אשר סייע לה בתקופת הביניים במספר תיקים. באשר לתכתובות, מדובר בסגנון התכתבות שלא חרג מסגנון חברי המקובל בין אנשים שעובדים כצוות. החלטת הנציב חורגת מהסטנדרטים המקובלים, שבמסגרתם במקרים דומים, וחמורים בהרבה, לא הומלץ על דין משמעתי".

הממלצה להעמיד לדין משמעתי