פרשת הבלוגרים: תלונה נגד שופט – אלימות מילולית והסתה

מאי 2018 – השופט פירסם בהחלטתו על הנאשמת: "מעשים חמורים ביותר הבאים לידי ביטוי באלימות מילולית העומדת על רף חומרה גבוה" ובהמשך כתב השופט: "אלימות מילולית הניצבת ברף חומרה גבוה ביותר" . הנאשמת עצורה מיום ה- 27.02.2017 וטרם נשמע עד היום (מאי 2018) הביטוי "אלימות מילולית". כמו כן בכתב האישום לא מופיע אישום אלימות מסוג כלשהו.

"לזכותו" של השופט יאמר שאין הוא היחיד שהתבטא באופן בוטה כנגד הנאשמת. בהחלטת שופט עליון אחר בעניינה הנאשמת הושוותה להבנתה ולהבנת אנשים רבים אחרים ומי יודע אולי גם להבנתם של אנשים חמומי מח ל"זונה אפיקורסית", כך גם מהחלטת שופט מחוזי אחר (הנציב הופנה לתלונות הרלוונטיות). גם בבקשת מעצר עד תום ההליכים בתיק הנדון הושוותה הנאשמת ל"זרה" (זונה אפיקורסית). מדובר באלימות מילולית בוטה, הטרדה מינית, ודברי הסתה נגד הנאשמת.
הדברים הבוטים כגון אלו של השופט הודלפו לתקשורת ע"י הפרקליטות והיח' החוקרת עוד קודם לכן בימי מעצר הימים טרם הגשת כתב האישום. ביטויים כגון: "טרור רשתי", "כנופיה שעבדה בלהכפיש אנשים" ועוד דברי רכילות הופיעו מידי יום בעיתונות המשודרת והכתובה כאילו החשודים אשמים, בעוד החשודים במעצר ימים ואינם יודעים על מה המדובר.

בתלונה צוין בנוסף התנהלות ההליך השיפוטי המצביעה על פגיעות מרות כלענה וחדות כחרב פיפיות בנאשמים, בחשודים בתיק ובבני משפחותיהם בניגוד לחוק החל מיום המעצר הראשון:
1. ריבוי צווי חיפוש לקויים (ראה תלונות מספר 341/17 , 258/17, 320/17) למעשה לא נראה צו חיפוש אחד תקין.
2. חיפושים בדברי מחשב ללא עדים בניגוד לחוק.
3. הארכת החזרת רכוש תפוס במעמד צד אחד בניגוד לחוק (ראה תלונות מס' 259/17, 830/17).
4. הפצת מסמכים אישיים של נאשמים, חשודים, ובני משפחותיהם שלא קשורים לתיק בחומר הראיות גלוי לעיני הנאשמים ובאי כוחם, כגון: תסקירי סעד אישיים, חוות דעת פסיכיאטריות אישיות, תצהירי בתי משפט לענייני משפחה ונוער, הסכם גירושים, ועוד. ראה דוגמא תצהיר אישי של פקידת סעד על הנאשמת ובני משפחתה שהופץ בחומר הראיות ואינו קשור לתיק הפלילי, ועוד רשימת מסמכים.
5. דחיות של חודשים בתחילת המשפט העיקרי ראה ת"פ 14615-04-17 החלטות מיום 10.09.2017 ומיום 11.03.2018 (מצורפות)
6. עיכובים של חודשים עקב אי הגשת חומר הראיות ע"י הפרקליטות.

כל דברי הסתה אלו, פגיעות חמורות בפרטיותה של הנאשמת ובני משפחתה, צווי חיפוש ללא תיק בית משפט, חיפוש במחשב ללא עדים כחוק, ועוד אינספור עבירות חמורות אחרות, הכל מגובה במסמכים ואסמכתאות. העבירות המרובות שנעשו נגד הנאשמים ובני משפחתם ע"י מערכת המשפט, והפרקליטות גבוה לאין שיעור שההאשמות נגדם.
בנסיבות אלו אין זה ראוי תוספת התבטאויות מכפישות, במיוחד שהם יוצאים מפיו של שופט בית משפט עליון, ורובם ככולם בעלמא ע"פ הלכת "הניצוץ הראייתי" וכדומה.
בשולי הדברים צוינה עוד אמירה בעלמא של השופט בעמוד האחרון בהחלטתו: "נראה לי כי ההליך השיפוטי נכנס למסלולו…" ובכך דרס בשיטת "הנראה לי" את זכותה ע"פ חוק של הנאשמת לעיין בחומרי החקירה בזמן סביר.

התלונה הוגשה לנציבות תלונות הציבור על שופטים.
מצורפת תמונה קטע מהחלטת השופט שבו הוא משתמש בביטוי אלימות מילולית לאחר שהנאשמת מעל שנה במעצר וטרם נעשה שימוש בביטוי זה נגדה.

אלימות מילולית
קטע מהחלטת השופט שבו הוא משתמש בביטוי אלימות מילולית לאחר שהנאשמת מעל שנה במעצר וטרם נעשה שימוש בביטוי זה נגדה
מודעות פרסומת

פרשת הבלוגרים: תלונה נגד שופט – צו חיפוש במחשב ללא עדים וללא הסבר לכך

שופט מעצרים הוציא צו חיפוש במחשב מה- 23.02.2017 . בצו נרשם כי החיפוש יעשה ללא נוכחות עדים אולם לא צוינה הסיבה לכך.
חיפוש מחייב נוכחות 2 עדים ע"פ חוק כל שכן כאשר מדובר בדברי מחשב שהכי קל "לשתול" בהם ראיות.
"פתי יאמין לכל דבר" (משלי יד, 15) , כלומר אדם יאמין למראה עיניו או חושיו, היגיון, כל שכן בדברים שעתידו נחרץ בהם. כיצד מצפה השופט שנאשמים והציבור יקבל ממצאים שהושגו ע"י היחידה החוקרת ללא עדים או אסמכתאות ובניגוד לחוק?
התלונה הוגשה לנציבות תלונות הציבור על שופטים
מצורפת תמונה: צו חיפוש לקוי במחשב ללא עדים בניגוד לחוק וללא הנמקה לכך

פ1

שופטת עמיתה חיותה כוחן עומר – ריבוי צווים לקויים

 

26.04.2018 , איתמר לוין, news1 – ריבלין: כוחן-עומר התעלמה מהחלטתי
וממשיכה להוציא צווים לקויים רבים

נציב התלונות על שופטים הפנה את תשומת ליבה של חיות להחלטתו בנוגע לשופטת העמיתה בבית משפט השלום בתל אביב, שנתנה למשטרה את כל מבוקשה בנושא החזקת תפוסים

נציב תלונות הציבור על שופטים, אליעזר ריבלין, מפנה את תשומת ליבה של נשיאת בית המשפט העליון, אסתר חיות, להתנהגות פסולה חוזרת ונשנית של השופטת חיותה כוחן-עומר, המשמשת (לאחר פרישתה בגיל 70) כשופטת עמיתה בבית משפט השלום בתל אביב.

באוגוסט 2017 קבע ריבלין, כי משה הלוי ("הלמו") צדק בתלונתו נגד כוחן-עומר, כאשר נעתרה במעמד צד אחד לבקשת המשטרה להארכת החזקתם של תפוסים רבים שנתפסו אצלו בתיקי חקירה שונים. ריבלין ציין, כי בית המשפט חייב לקבל את עמדתו של בעלי הרכוש לפני ההחלטה, ושבכל מקרה – היא לא הייתה רשאית לקבוע שהתפיסה תימשך עד לסיום ההליכים המשפטיים. הוא גם העיר, כי לא היה מקום למתן החלטה אחת ולקונית – "כמבוקש" – כאשר מדובר היה בתפוסים רבים.

מאוחר יותר קיבל ריבלין תלונה נוספת על אותה החלטה. כוחן-עומר מסרה לו, כי החלטתו הקודמת חידדה את הנהלים וזכתה לטיפול מערכתי ולהפקת לקחים, ולכן לא המשיך בבירור התלונה. אולם בינואר השנה שב הלוי והתלונן, כי כוחן-עומר שוב החליטה "כמבוקש" בבקשת המשטרה, שוב לא שמעה אותו ושוב קבעה שהתפיסה תימשך עד לסיום ההליכים. הלוי ציין, כי במערכת נט המשפט קיימות החלטות רבות דומות שלה.

ברור שהתלונה מוצדקת, כותב ריבלין (25.4.18), ומוסיף: "מסתבר, כי חרף החלטתי הקודמת וחרף דבריה של השופטת בעבר, אודות הבהרת המצב המשפטי והפקת לקחים, המשיכה השופטת ליתן צווים לקויים כשם שנתנה בעבר, ואף מסתבר, כי מדובר בצווים רבים כאלה ולא רק הצו נשוא תלונתו של המתלונן". לאור זאת, הוא הפנה כאמור את תשומת ליבה של חיות להחלטתו.

לצפייה/ הורדת בהחלטת נציב תלונות הציבור על שופטים מספר 162/18 מה- 25.04.2018 הקלק כאן

השופטת חיותה כוחן עומר - ריבוי צוים לקויים

 

החלטת נציב תלונות הציבור על שופטים מספר 162/18 מה- 25.04.2018 בעניין שופטת עמיתה חיותה כוחן עומר

Document-page-001Document-page-002

 

פרשת הבלוגרים: תלונה נגד שופט מעצרים על משוא פנים והתבטאות מסכנת

באחד מדיוני הארכת מעצר הימים (מרץ 2017) של אחד החשודים שיבח השופט את היח' החוקרת וכתב בהחלטתו: "במסגרת הפיקוח על פעולות החקירה, אינני יכול שלא להתייחס מהתרשמות בית המשפט מהעבודה המאומצת והמאמצים הכבירים שננקטים ע"י היחידה החוקרת". ע"פ הפרוטוקול, העבודה המאומצת של היחידה החוקרת לא נידונה בדיון.

בימים אלו (אפריל 2018) התברר לי כי חוקרי היחידה פגעו בפרטיותם של החשודים והפיצו בין הנאשמים ובאי כוחם מסמכים אישיים שלהם ותמונות, הכוללים: חוות דעת רפואיות, צוואה, תלושי משכורת, חוות דעת פסיכיאטריות אישיות, מסמכי גירושין אישיים, תמונות ועוד. אין כל קשר בין החומר האישי שהועבר לפרקליטות ולנאשמים ובאי כוחם ע"י היח' החוקרת לבין כתב האישום. בנוסף הוחזרו מסמכים אישיים שתפסו בתוך שקיות ללא רשימת המסמכים הואיל ואין רשימה כזאת, ולא ניתן לדעת אילו מסמכים נתפסו והאם הוחזרו כולם.
על חומרת הפגיעה בפרטיות כתב כב' השופט סולברג בפרשה בש"פ 1999/17 פסקה 9 (03.03.2017): "פגיעה בשמו הטוב של אדם ובפרטיותו הריהי כואבת עד מאוד – מרה כלענה, חדה כחרב – לא אחת יותר מאשר פגיעה פיזית, והיא מסוגלת לזעזע את עולמו של כל אדם". ע"פ משוואה זו גופם של החשודים והעצורים בפרשה בותר בדרך של פגיעה בפרטיותם באמצעות הפצת מסמכים אישיים שלהם ע"י היחידה החוקרת.

עוד נרשם בתלונה כי הסימביוזה המוזרה והפסולה בין השופט ליחידה החוקרת כשלה פעם אחר פעם בהוצאת צווי חיפוש ופגעה בכבודם, וקניינם של החשודים, ופגעה קשות ביכולת הנאשמים לקבל זכויותיהם בהליך השיפוטי הקשה העובר עליהם עד היום.
בתלונה צוין גם כי החשודים הובלו בפומבי ע"י היחידה החוקרת כשהם אזוקים בידיהם וברגליהם לעיני קהל ומצלמות. חומרת הפגיעות בחשודים ובעצורים גדולה עשרות מונים מההאשמות שיוחסו להם.
המחמאות ודברי השבח של השופט נוכח התנהלותה של היח' החוקרת בהליך הפלילי עלולים להוות קרקע פוריה לפגיעה בכבודו וקניינו של האזרח המוחלש מול גופי אכיפה כוחניים.

התלונה הוגשה לנציבות תלונות הציבור על שופטים (אפריל 2018)
מצורפות תמונות: קטע מהפרוטוקול שבו השופט משבח את היח' החוקרת, מקצת רשימת מסמכים אישיים של חשוד שהופצו ע"י הפרקליטות בין הנאשמים ובאי כוחם

ת1

ת2
מקצת רשימת מסמכים אישיים של חשוד שהופצו ע"י הפרקליטות בין הנאשמים ובאי כוחם

תלונה נגד שופט בפרשת הבלוגרים – התבטאות פוגענית ומסכנת

17.04.2018 – תלונה הוגשה נגד שופט על התבטאות בהחלטה כי המשפט העיקרי של פרשת הבלוגרים מתנהל באופן "יעיל". השופט כתב "ראוי לציין כי על אף היקפו החריג של התיק, מתנהל המשפט באופן יעיל לפי תכנית משפט רצופה…" השופט לא ברר עמדת הנאשמים ובאי כוחם טרם הביע עמדתו זו על המשפט העיקרי.

התנהלות המשפט העיקרי בפרשת הבלוגרים מצביעה על פגיעות מרות כלענה וחדות כחרב פיפיות בנאשמים, בחשודים בתיק ובבני משפחותיהם בניגוד לחוק החל מיום המעצר הראשון:
– ריבוי צווי חיפוש לקויים, למעשה לא נראה צו חיפוש אחד תקין.
– חיפושים בדברי מחשב ללא עדים בניגוד לחוק.
– הארכת החזקת רכוש תפוס במעמד צד אחד בניגוד לחוק.
– מסמכים אישיים של כל אחד מהנאשמים, חשודים, ובני משפחותיהם שלא קשורים לתיק בחומר הראיות גלויים לעיני הנאשמים ובאי כוחם, כגון: תסקירי סעד אישיים, חוות דעת פסיכיאטריות אישיות, תצהירי בתי משפט לענייני משפחה ונוער, הסכם גירושים, ועוד.
– דחיות של חודשים בתחילת המשפט העיקרי.
– עיכובים של חודשים עקב אי הגשת חומר הראיות ע"י הפרקליטות.

עוד נרשם בתלונה כי אמירתו של השופט כי המשפט מתנהל באופן יעיל ללא שמיעת עמדת הנאשמים או באי כוחם נוכח הפגיעה בפרטיותם של חשודים, נאשמים ובני משפחותיהם מעודדת הפקרות, פורענות נגדם ופגיעה בנפשם. להזכיר דברי כב' השופט סולברג בפרשה בש"פ 1999/17 פסקה 9 (03.03.2017): "פגיעה בשמו הטוב של אדם ובפרטיותו הריהי כואבת עד מאוד – מרה כלענה, חדה כחרב – לא אחת יותר מאשר פגיעה פיזית, והיא מסוגלת לזעזע את עולמו של כל אדם".

התלונה הוגשה לנציבות תלונות הציבור על שופטים.

ת1
תמונה: קטע מהחלטת השופט בו הוא כותב כי המשפט העיקרי מתנהל באופן יעיל.

האם השופטת רות וקסמן ותובעת צחקו על נאשם מבוגר בגלל מבטא תימני?

רויטל חובל , הארץ , 09.04.2018 –  "צורת ניסוח השאלות בשילוב המבטא של הנאשם גרם לתובעת לפרץ צחוק שלא נפסק. אליה הצטרפו השוטר, השופטת והקלדנית", כך תיאר עו"ד יהונתן רבינוביץ בפוסט בפייסבוק את ההתרחשות המחפירה באולמה של רות וקסמן

לצפיה / הורדת הכתבה בפורמט pdf הקלק כאן

 

כבוד השופטת רות וקסמן
כבוד השופטת רות וקסמן

לכאורה היה זה עוד יום שגרתי בבית משפט לתעבורה בפתח תקווה. גבר בן 65 מראש העין קיבל קנס בסך 1,000 שקל בטענה כי דיבר בטלפון הנייד בזמן נהיגה וביקש להילחם על חפותו בבית המשפט. לא היה לו עורך דין. אך גם בלעדיו, הוא התעקש לממש את זכותו לחקור על דוכן העדים את השוטר שעיכב אותו. הוא החל לשאול את שאלותיו, עד שבמהרה פרץ של צחוק מתגלגל נשמע באולם.

"הנאשם, אדם מבוגר, שחום עור, בעל מבטא תימני כבד. הוא מתחיל לשאול שאלות את השוטר ואז התגלה שצורת ניסוח השאלות בשילוב המבטא של הנאשם גרם לתובעת לפתוח בפרץ של צחוק וגיחוך שלא נפסק. אליה הצטרף השוטר ולתדהמתי גם השופטת ואחריה הקלדנית", תיאר בפוסט בפייסבוק עו"ד יהונתן רבינוביץ שנכח באולם בזמן שהמתין לתיק שבו הוא מייצג. "ישבתי באולם המום ופשוט התביישתי על ההשפלה שנעשית לו. הנאשם פנה שוב ושוב לשופטת ושאל 'למה אתם צוחקים עליי?', והם המשיכו. לבסוף השופטת אמרה לו 'חבל עליך', ביקשה מהתובעת לתקן את כתב האישום והתיק הסתיים בקנס של 1,200 ש"ח", הוסיף.

יכול להיות שהמבטא היה מצחיק בעיניה, אבל אפשר לצפות מהשופטת, רות וקסמן, למעט איפוק. הנאשם טען לכל אורך הדרך שיש לו דיבורית, שהוא לכל היותר נגע במכשיר ובתום חקירה נגדית קצרה, השופטת המליצה לתובעת לתקן את כתב האישום ל"אי החזקת הגה בשתי ידיים". פרט לתחושת ההשפלה, הסיפור הזה מדגים גם את סיפורם של אנשים שמבקשים להילחם על צדקתם בבית המשפט, ומגלים את הפער שבין המלים הגבוהות למציאות מתסכלת.

אלא שהסיפור לא הסתיים כאן. כפי שתיאר הסנגור רבינוביץ, בסיום הדיון, לאחר כמה דקות, השופטת וקסמן פנתה לאזרח בודד שישב בקצה האולם ושאלה אותו למה הוא ממתין. הוא השיב לה שהוא רק צופה. "השופטת הסתכלה עליו במבט מוזר", המשיך רבינוביץ. "לפתע האיש קם וביקש לצאת מהאולם, אז השופטת שאלה אותו 'אתה הקלטת באולם?', והוא השיב בשלילה. אז שאלה אותו השופטת אם הוא צילם באולם, והוא השיב בשלילה. אז, לתדהמתי, השופטת אמרה לו שהיא אוסרת עליו לצאת מהאולם וקראה לאבטחה. אותו אדם אמר לשופטת 'קחי את הטלפון ותבדקי' והיא השיבה לו שהמאבטחים יבדקו. אז אותו אדם הבהיר לשופטת שהוא עורך דין, הציג לה תעודת עורך דין ואמר לה שהוא עוסק בתביעות ייצוגיות והוא רצה לראות איך מתנהלים דיונים". לדברי רבינוביץ, אז "השופטת התנצלה בפניו ואמרה לו שהוא יכול ללכת".

והעלילה המשיכה. לאחר שיצא, השופטת פנתה לתובעת ואמרה לה 'חששתי שהוא הקליט שצחקתי על הנאשם'".

בתגובתה ל"הארץ" אישרה השופטת את פרץ הצחוק ואת החשד שהאזרח בקהל הקליט את הדיון. השופטת מסרה באמצעות דוברות בתי המשפט כי "הפוסט מתייחס לדיון שהתקיים באולמה של שופטת התעבורה רות וקסמן בעניינו של נאשם בלתי מיוצג. במהלך הדיון ביקש הנאשם לחקור נגדית את השוטר ותוכן שאלותיו עורר צחוק ספונטני באולם שסחף אחריו את כל הנוכחים לרבות השופטת, אשר בסופו של דבר סייעה לנאשם לסיים בהסכמה את ההליך שהוגש נגדו. בסיום הדיון הבחינה השופטת באדם המחזיק בידיו בטלפון נייד בתנוחה שנראתה לשופטת כתנוחת צילום, פעולה האסורה לפי חוק בתי המשפט. השופטת ביקשה לברר את העניין ורק בשלב זה הזדהה אותו אדם כעורך דין שהגיע לאולם לצפות בדיון. על רקע האמור יש להצטער על האופן הלא מדויק שבו הוצגו הדברים בפוסט שפורסם".

כפי שניתן לראות, השופטת לא פירטה בתגובתה על סמך מה התעורר חשדה של השופטת שאותו אדם הקליט את הדיון. האם היא פשוט חשדה שנתפסה על חם? קשה להאמין שהתגובה היתה נשארת כך לו הדיון היה מוקלט.

רבינוביץ ציין בפוסט כי התלבט רבות אם לפרסם את הדברים, מחשש שהשופטת ועמיתיה יתנכלו לו. זו תופעה מוכרת בקרב עורכי דין שחוששים לדווח ולהתלונן על המתרחש מחשש שיבולע להם. בסופו של דבר, החליט רבינוביץ לפרסם את הדברים בפוסט שזכה למאות תגובות בפייסבוק. הוא עורר דיון על הצורך בביקורת אפקטיבית על שופטים, ועל האיסור הבעייתי להקליט דיונים בעידן של שקיפות.

לכאורה הכלי היחיד שעומד בפני אותו נאשם הוא להתלונן לנציב התלונות על השופטים, אבל 16 שנה אחרי שהוקם המוסד, ניתן לומר שלהחלטותיו אין משמעות מעשית. גם אם תלונה נמצאה מוצדקת על ידו, שופטים ממשיכים בשלהם ואפילו מקודמים. רק לאחרונה קבע הנציב ריבלין כי שופט המחוזי בחיפה מנחם רניאל שיקר בתגובתו אליו והעונש נגדו הסתכם בנזיפה. קודמו הנציב גולדברג קבע שהשופטת ורדה אלשיך שינתה פרוטוקול שלא כדין ונותרה בתפקידה. והדוגמאות הן רבות.

"שוב ושוב לאורך שנים אני נתקל בשופטים ולמעשה רוב השופטים שמתנהלים בצורה מחפירה כלפי מתדיינים , עורכי דין וכו'. אין שום ביקורת אמיתית על מה שמתבצע באולמות השיפוט יום יום כלפי אלפי אזרחים", כתב רבינוביץ. "אין כנראה מנוס מהגברה הכרחית של השקיפות באולמות השיפוט, כנראה זהו אמצעי היחיד שימנע המשך שיגרת התופעה המחרידה הזו. עובדה שהדבר היחיד שהטריד את השופטת הוא אם חלילה היא הוקלטה. מצלמות והקלטת כל דיון, למעט חריגים, זהו מימוש פומביות הדיון, ומניעת מקרה כגון זה", סיכם.

פייסבוק יהונתן רבינוביץ על רות וקסמן
פייסבוק עו"ד יהונתן רבינוביץ' על השופטת רות וקסמן – מה- 28.03.2018

השופטת יעל מרמור דומב ואיזוק בעלת דין "נסערת" במהלך דיון בבית המשפט

מתוך סטטוס פייסבוק Moshe Halevi 28.03.2018

מרץ 2018 – חוק המעצרים אוסר על הובלת עצור במקום ציבורי, כשיש עליו אזיקים. לא ברגליים ולא בידיים.

החוק אוסר על הכנסת עצור לאולם בית המשפט עם אזיקים, בין על ידיו ובין על רגליו.

אבל החוק הזה כנראה לא תופס אם השם שלך זה לורי שם טוב.

לפני כמספר חודשים, לורי הגיעה לדיון בתביעות קטנות בבית המשפט השלום בתל אביב. הדיון החל בפני הרשמת הכי בכירה באיזור, יעל מרמור דומב.

סוהרי השב"ס הכניסו את לורי לאולם הדיונים, אך סירבו להסיר את האזיקים מהרגליים שלה. לורי זעקה על כך והיתה נסערת שסוהרי נחשון אינם מקיימים את הוראות החוק ואינם מסירים את האזיקים מרגליה.

רק באמצע הדיון, כשלורי ביקשה שוב ושוב להורות לסוהרי השב"ס להסיר את האזיקים מרגליה, נאותה הרשמת הסופר בכירה, להורות לסוהרים להסיר את האזיקים מרגליה של לורי.

לורי הגישה תלונה כנגד הרשמת בגין אי מתן הוראה לשב"ס להסיר האזיקים מרגליה.

הרשמת טענה בדיון שאין זה מסמכותה. באמצע הדיון היא נזכרה שזה כן בסמכותה, כי לורי הסבירה לה שתוגש תלונה לנציב תלונות הציבור על שופטים.

הנציב בדק ובדק ושם לב שבהחלטות קודמות שלו, הוא גער בשופטים שלא הסירו אזיקים מעצורים שהוכנסו לאולם בית משפט, ורשם לאותם שופטים הערה, ואף מצא את התלונות מוצדקות.

אבל בתלונה האחרונה, הוא שם לב שלמתלוננת קוראים לורי שם טוב.
אז הנציב אליעזר ריבלין "הסמיך" א(שלא כדין) את אחד הפקידים שלו שמצא וכתב שהתלונה של לורי בכלל לא מוצדקת.

למה? כי לורי היתה נסערת שלא הסירו לה את האזיקים בתחילת הדיון, אז בגלל שהיא נסערת, אז לא מסירים לה את האזיקים בדיון.
נשמע כמו בדיחה?
זה אמיתי לחלוטין.
התלונה של לורי נדחתה.

מתברר שאם עצור נסער כי הוא הוכנס אזוק לאולם בית המשפט בניגוד לחוק והוא רוטן על זה, אז אפשר להשאיר אותו באזיקים עד שהוא יירגע או עד שהרגל שלו תירדם ויהיה נמק. ורק אז אפשר להוריד את האזיקים מהרגליים של העצור.

תלונה 722/17
לורי שם טוב נגד הרשמת הבכירה יעל מרמור דומב
העתק הההחלטה

להורדת/ צפיה בהחלטה הקלק כאן

Document-page-001Document-page-002Document-page-003Document-page-004