במשך 4 שנים הוכנו ונאנסנו במשפחה אומנת

ילדים מופקרים לאונס והתעללות במסגרות משרד הרווחה08.05.2017  -עדות מאומץ על אונס והתעללות שעברו הוא ואחיותיו  במהלך אומנה ואימוץ. פניותיהם לרשויות הרווחה לסיוע נתקלו באוזניים ערלות. השירות למען הילד סרב לפתוח בפיו את תיק האימוץ בהגיעו לגיל 18 כדי שיוכל לאתר את הוריו.

"אני מאומץ, בן 44 ואני עד היום נקרא ילד מאומץ. אני עברתי אומנה במשך 4 שנים ביחד עם שתי אחיות ביולוגיות שלי. שלושתנו במשך 4 שנים הוכנו ונאנסנו במשפחה אומנת. עברנו משם האחיות שלי הופרדו ממני, עברתי אני לאימוץ והם המשיכו אומנה בקיבוצים. במשפחה המאמצת שלא קיבלה מעולם הדרכה מעולם לא קיבלו הכוונה, מעולם לא נבחנו כי הם היו סוג של סלב (celeb) ואני לא אחשוף את שמם, שם עברתי חוויה מאוד קשה של אימוץ שכללה אלימות, שכללה השפלות. בגיל 10 שאלו מה אתה רוצה ליום הולדת אז ביקשתי שיתגרשו ושיחזירו אותי חזרה לאחד המוסדות".

 

מודעות פרסומת

אורפז תחזרי הביתה

פברואר 2017 – אורפז שנחטפה בינקותה ע"י מנגנוני הפשע של משרד הרווחה והשירות למען הילד ונשלחה לאימוץ סגור נמצאה ע"י אחותה.להלן הסטטוסים בפייסבוק שפורסמו בינואר , פברואר 2017 ע"י אחותה.

אמא יקרה שלי… אחרי שנים שחיפשת אחרי התינוקת שלך ואחותי שחטפו אותה ועקרו אותה מאיתנו, אחרי שנים של בכי וייאוש ומלחמה במשרד הפושע שנקרא "רווחה" אחרי שסגרו בפנייך את כל הדלתות אתמול בלילה קיבלתי שיחה שסגרה לי את כל המעגל, בעזרת האנשים שבלעדיהם כל זה לא היה קורה אחרי שביקשתי עזרה לאתר את אחותי התקשרו בלילה ואמרו לי שמצאו את אורפז ,רעדתי ובכיתי מאושר אבל גם מעצב, בגלל שלא זכית לראות את הבת שלך לא זכית לתת לה מהטוב שלך ,היא לא זכתה לקבל טיפה מלב הזהב שלך, היום אורפז בת 17 היא גדלה והפכה לנערה, זה כואב שאת כל הילדות לא עברנו ביחד אבלי אני מודה לאלוהים שזכיתי לאתר אותה בזכותכם חברים זה לא היה קורה ,אני באמת רוצה לבקש מכולם תודה רבה וענקית מכל הלב שתזכו למצוות ,תודה שתמכתם בי ועזרתם לי אני מאחלת לכל האנשים שאיבדו את יקיריהם מה"רווחה" את תתיאשו תחפשו אחרים ואל תאבדו תקווה, מה שנותר לי לתת את כל הכוח על מנת לפגוש אותה כי כרגע האישה שגידלה אותה מסרבת ולא מוכנה לשמוע אבל אני לא אוותר זאת אחותי דם מדמי,אמא אני לא אנוח עד שאורפז תדע את כל האמת ואז באמת תוכלי לנוח על משכבך בשלום…

בתאריך 1999\12\31 נולדה אחותי בשם אורפז, מספר הזהות שלה הוא 318764461 ככל הנראה דאגו להחליף לה אותה, לי קוראים מירי ואני רוצה לבקש את עזרתכם בבקשה ממכם תשתפו את הסיפור שלי אני נולדתי ב1997\3\12 לאמא שלי קוראים שרית את אבא שלי לא הכרתי וגדלתי אצל סבתא שלי כמו שמבינים לאמא שלי לא היו חיים קלים וממה שאני קיבלתי ממנה היא נתנה את הלב והנשמה שלה גם מה שלא היה לה, לאחר שנתיים בערך לאחר שנולדתי אחותי נולדה והרווחה התעלקה על המשפחה שלי ועשתה הכול כדי לקחת את אורפז לאימוץ זה התחיל בכך שלקחו אותה למשפחת אומנה ואז אחרי ביקורים במרכז קשר בגיל ארבע בערך לקחו את אחותי שלא מרצונה של אמא שלי ,האחראית והאישה שעמדה מאחורי החטיפה הזאת העובדת הסוציאלית עליזה אופיר ,לפני שבע שנים ב2010\2\16 אמא שלי נפטרה ולא זכתה לראות את אחותי אמא שלי הייתה חולה ולבסוף הכול גבר עליה והיא נפטרה אני רוצה לבקש ממכם בבקשה בבקשה בבקשה!!! תשתפו רק אחותי נשארה לי אני רוצה לראות שהיא בסדר אורפז נשמה שלי בבקשה ממך אם את מזהה בבקשה תצרי איתי קשר בבקשה רק את נשארת לי רק אלוהים יודע כמה חיפשתי אותך בבקשה תשתפו כמה שיותר!!! הסרטון צולם במרכז קשר באשדוד האישה עם המשקפיים זאת האישה שאחותי הייתה אצלה באומנה עד שלקחו אותה לאימוץ ולא ראינו אותה יותר. זה מספר הפלאפון שלי XXX -תודה

שיחת טלפון ראשונה בין האחיות והסבתא

האמא ש': "לולא המאבק הציבורי משרד הרווחה לא היה מחזיר את בני שחטף ממני"

7.1.2015 – גלי צה"ל – "עושים צהריים" עם יעל דן – האמא ש': "לולא המאבק הציבורי משרד הרווחה לא היה מחזיר את בני שחטף ממני".
בנה של ש' אם חד הורית נחטף ממנה ע"י רשויות הרווחה בהיותו בן שנתיים למשך שלש שנים במשפחת אומנה מזניחה ומתעללת. האמא ש' ובנה נפגשו פעם בשבוע תחת פיקוח במרכז קשר הרחק ממקום מגוריה.
רשויות הרווחה חטפו את הפעוט מאמו בהליך שיפוטי המתנהל בדלתיים סגורות ללא ראיות ע"פ קביעות ועדות החלטה סטטוטוריות ברשויות המקומיות שאינן מעוגנות בחוק ופועלות ללא סדרי דין.

מיכל קפלן רוקמן סגנית נשיאת בית משפט לנוער ת"א – טיוח אונס קטין במשפחת אומנה

שופטת נוער מיכל קפלן רוקמן - טיוח אונס קטין במשפחת אומנה
מיכל קפלן רוקמן – טיוח אונס ילד באומנה
השופטת מיכל קפלן רוקמן מטיחת אונס ילד כבן 6 במשפחת אומנה.
יולי 2014 – החלטת השופטת מיכל קפלן רוקמן, הותירה אמא ואת עורך דינה, המומים מדרך התנהלותה, פעולותיה ושקריה.
ענייננו בקטין בן 6 שנים שהוצא בכפיה ממשמורת אימו על ידי לשכת הרווחה בת ים בשנת 2011, בטענה כי לאמא אין מסוגלות הורית לגדל אותו. לאמא 2 ילדים, והילד הגדול הושאר במשמורת האם ומתגורר עימה. האמא מנהלת מאבק משפטי להשבת בנה הקטן שנלקח ממנה שלא כדין.
בתחילת שנת 2014, בעת שפגשה האמא את בנה במרכז קשר מפוקח, סיפר הקטין לאימו בנוכחות עובדת סוציאלית ממרכז הקשר: "האומן נוגע לו בגוף ועושה לו מעשים לא נעימים עם הבולבול".
האמא נחרדה מדברי בנה והחלה לתחקר אותו מה עושה לו האומן. העובדת הסוציאלית של מרכז הקשר, הפסיקה לאם את הביקור וטענה, כי הילד נסער וטובת הילד מחייבת לא לשוחח על דברי בנה.
מבועתת ומבוהלת הגישה האם תלונה במשטרת בת-ים נגד האומן ועל דברי בנה שבנה סיפר לה בנוכחות העובדת הסוציאלית של מרכז הקשר.
האם הגישה תביעה דחופה לבית המשפט, בה תיארה את מחזה האימים שסיפר לה בנה, תוך שהיא מגוללת, כי מאותו מפגש עם בנה, היא נגררה לסיוט חייה, ודרשה להחזיר את בנה למשמורתה.
תלונתה של האם טוייחה על ידי משטרת בת-ים ונאמר לה, כי מאחר והילד מוגדר כנזקק, הדיווחים על החקירה הועברו לעובדת הסוציאלית במשרד הרווחה בת-ים, ואילו משרד הרווחה בת-ים טענו, כי האומן מכחיש את טענות הילד, והשאירו את הילד אצל אותו אומן. במקביל, הופסקו הביקורים של האמא עם בנה במרכז הקשר, בטענה כי ביקורי הילד עם אימו, גוררים את הילד לספר לאימא שלו את הנעשה באומנה וזה לא לטובתו.
התנהלות משרד הרווחה בת-ים לכל אורך הדרך, מאופיינת ברמיה, חוסר רגישות והיעדר בושה: מי שביצע מעשי אינוס בקטין – ממשיך לפגוע בו, וכשהאמא פונה לתקשורת, בכלי היחיד העומד לרשותה: סיפור סיפורה האישי הכואב על בנה – נתקלת בדלתיים סגורות, כשהיא מאוימת שלא תפגוש יותר את בנה. העיניים קוראות – והבטן מתהפכת.
למסכת השקרים שהובילו להוצאת בנה של האם ממשמורתה על ידי משרד הרווחה בת-ים, מצטרפים כעת שקריה של פקידת הסעד לבית המשפט בכל הקשור לאונס הקטין אצל האומנה.
מיכל קפלן רוקמן, במקום לבדוק לעומק את טענות האם בדבר אונס בנה, פטרה את הפגיעה בקטין במשפט הסתמי:
"נושא הפגיעה המינית הנטענת – נבחן ובורר – דיווח מפורט הוגש, תלונה למשטרה הוגשה, קוימה חקירה מיוחדת ונדרש בית המשפט לנושא זה לבירור ממוקד, על מנת לוודא שנמצא הקטין במקום מוגן ונבחנה עניינית כנדרש התלונה.
בעניין זה בפני – תיעוד שיחתו של כב' השופט שילו ביהמ"ש מיום 12.3.2014 לצד עדכון מהרווחה מיום 10.3.14 והעתק התלונה שהוגשה למשטרה ודיווח אודות האירוע במרכז הקשר.
מעיון בכל אלו – נחה דעתי שנבדק וטופל הנושא".
לאור העובדה, כי תיק החקירה של המשטרה לא הובא לעיון בפני השופטת, לא ברור כיצד "נחה דעתה" שהנושא "טופל". הילד נשאר אצל אותו אומן הפוגע בו, ובמקביל הילד נותק מאימו, מרגע שדיווח לה על הפגיעה בו. זוהי השופטת וזוהי דרכה. מדובר בשופטת שפיה וליבה אינם אחד.
ההחלטה מחזיקה 3 עמודים העמוסים בפרשנויות הזויות של השופטת, שעה שמן המפורסמות הוא שבית המשפט יקבל ראיות ממשטרת ישראל אודות המקרה ולא דיווח חד סיטרי מפקידת הסעד שהוציאה לאם את הילד לאומנה והיא בעלת עניין לא להשיבו לאם.
מיכל קפלן רוקמן מקוששת עילות מן הגורן ומן היקב, ומבלי לבור את המוץ מן התבן, מעמיסה עילות שאינן מוסיפות נופך של כבוד להחלטת בית המשפט (די להזכיר בדוגמא את המשפט: "העדר שינוי מקדם אצל המשיבה והן את ההצדקה להארכת דרכי הטיפול הנוכחיות נוכח מצבו המיטיב של הקטין במקום החסות אצל אומנה חסויה"), כדי להבין שהשופטת נגועה בשיקולים הזרים לטובת הילד ואמו. האמא מגדלת את בנה הבכור, מדוע היא טובה לגדל ילד אחד ואת הילד השני לאו?
השופטת אינה מפרטת עובדות בהחלטתה. כל ההחלטה היא טיעונים פופוליסטיים בגנות האימא מפי פקידת הסעד. נדמה שהשופטת מתבלבלת: כשהיא כותבת "נוכח מצבו המיטיב של הקטין במקום החסות אצל אומנה חסויה" – מצבו של הילד אינו מיטיב והוא חווה פגיעה מינית באומנה, כשבנוסף הוא אינו רואה את אמא שלו וגם לא את אחיו, וחמור מכל, הילד אינו מקבל טיפול לפגיעה המינית שהוא חווה מהאומן. מדובר במצב שלא יעלה על הדעת במדינה מתוקנת.
מביך לקרוא את החלטת מיכל רוקמן קפלן שמצדיקה את המשך ניתוק הקטין מאימו בטענה שאינה מחזיקה כוס מים "העדר שינוי מקדם אצל המשיבה".
ונתהה, מהו "השינוי המקדם", שהיה גורם להשבת הקטין לאימו? דומה כי השופטת "שכחה" לרגע, כי האמא הביולוגית היא הדמות המיטיבה עם בנה ולא אומן זר שפוגע מינית בבנה של האם.
החלטת השופטת בהחלט מוזרה שכן קמה לה חובה מוסרית להשיב את הקטין לאימו משנותק ממנה ומאחיו בעוולה חמורה ולאור העובדה, כי האמא הוכיחה בראיות ובעדות עובדת סוציאלית ממרכז הקשר, כי בנה נפגע מינית באומנה, ובכל זאת השופטת מעוותת לחלוטין את המציאות ופועלת בניגוד לדין מתוך שיקולים זרים.
האמא כתבה לשופטת מכתב בו תיארה את היותה חסרת אונים מול הפגיעה בבנה. בקושי רב, באומץ, בצניעות – סיפרה את סיפורה האינטימי, חשפה תהליכים רגשיים ונפשיים שעברו עליה ועל בנה הבכור מאז שבנה הקטן נלקח מהם ותיארה וביקשה מהשופטת לשנות את רוע הגזירה ולהשיב לה את בנה. המכתב נכתב בדם לבה של האם.
מיכל קפלן רוקמן שופטת אטומה, החליטה כי קמה הצדקה להארכת הצווים להוצאת הקטין מאמו עד ליום 31.12.14.
ב"כ האם הודיע, כי יגיש ערעור על ההחלטה המקפחת.