מתמחים עובדים בלי פיקוח – ופגועי נפש מקבלים טיפול מסוכן

בביה"ח "מעלה הכרמל" מטופלים מאות לוקים בנפשם, חלקם במצב מורכב • למרות זאת – עשרות רופאים מבצעים התמחות ללא פיקוח חיצוני • משרד הבריאות: "ננסה למצוא פתרון".
 מתמחים עובדים בלי פיקוח – ופגועי נפש מקבלים טיפול מסוכן , רן רזניק , 07.01.2020 , ישראל היום.

את מרבית הטיפול הרפואי ברוב שעות היום והלילה מקבלים המאושפזים הישראלים מרופאים מתמחים בכל מחלקות בתי החולים בארץ, ולכן בקרה ופיקוח קבועים על רמת ההתמחות מחויבים על פי חוק, והיא קריטית לשמירה על חיי החולים ועל בטיחות ואיכות הטיפול הרפואי. הם גם חשובים מאוד לצורך שמירה על רמת ההתמחות של הרופאים המתמחים, שהם הדור הבא של הרופאים הבכירים בישראל.
על פי החוק, לבקרה ולפיקוח על ההתמחות במחלקות בתי החולים אחראים משרד הבריאות והמועצה המדעית בהסתדרות הרפואית, המאגדת את מרבית הרופאים בישראל. אולם, ל"ישראל היום" נודע כי בשבע מחלקות פסיכיאטריות בבית החולים הפסיכיאטרי הממשלתי "מעלה הכרמל" בטירת הכרמל לא חודשה כבר כמה שנים ההכרה, כמתחייב בחוק, ובחלק מהמחלקות כבר ארבע־חמש שנים, וכי הבקרה האחרונה בחלק מהמחלקות נעשתה לפני עשר שנים ויותר.

התמחות רפואית מסוכנת | פרשנות

עוד עולה כי 22 הרופאים המתמחים עושים במשך שנים רבות את ההתמחות ומטפלים במאות חולי נפש, חלקם קשים שמצבם מורכב מאוד, ללא כל בקרה ופיקוח חיצוניים של המועצה המדעית ושל משרד הבריאות.
כל זאת באופן המנוגד לחוק ולהוראות משרד הבריאות. לדברי רופאים בכירים, הדבר מביא גם להעמדה בסכנת חיים מתמדת של מאות חולי נפש קשים, שחלקם אושפזו בכפייה במצבים נפשיים ורפואיים מסכני חיים.

מבדיקת "ישראל היום" עולה עוד כי משרד הבריאות כלל לא ידע על ממצאים חמורים אלה בבית החולים, אף שהוא בבעלות מלאה ובאחריות ישירה שלו, ושהוא עצמו היה אמור לבצע בקרה ופיקוח קבועים על בית החולים.

"חשיפה חשובה"

בעקבות פניית "ישראל היום" מסרה הנהלת משרד הבריאות כי "הנושא נכון וראוי לבדיקה ולטיפול, ובכוונת המשרד לדון בסוגיה עם כל הגורמים הרלוונטיים, לרבות המועצה המדעית, על מנת למצוא פתרון".
בכיר בהנהלת משרד הבריאות אמר ל"ישראל היום" כי "מדובר בחשיפה חשובה מאוד של כשלים חמורים ביותר שלא היו ידועים למשרד הבריאות, שמחייבים חקירה ותיקון דחופים, וכי יש לבדוק זאת עכשיו גם בכל בתי החולים האחרים בארץ".

עוד נודע ל"ישראל היום" כי גם בגלל היעדר מוחלט של בקרה חיצונית על ההתמחות בבית החולים במשך שנים רבות וגם בגלל מחסור מתמשך ואקוטי במרבית המחלקות ברופאים מומחים בכירים, הועלו באחרונה תלונות על כמה מקרים שבהם הושארו רופאים מתמחים ממש בתחילת ההתמחות לטפל לבדם במחלקה פסיכיאטרית, ללא כל רופא גיבוי ועזרה מרופא מומחה תורן.
היה אף מקרה שבו נשלח רופא מתמחה לבד לבצע טיפול בנזעי חשמל במטופל. במקרה זה הצוות הסיעודי התריע כי הדבר אסור ומסוכן, והוזעק רופא בכיר ממחלקה אחרת.
עוד נודע כי ב־19 בדצמבר 2019 התריע בצעד חריג מאוד במערכת הבריאות פרופ' אנטולי קריינין, מנהל מחלקה סגורה 5א' בבית החולים בפני מנהל בית החולים, ד"ר יעקב פולאקביץ, וכתב לו כי במחלקה סגורה 6ב' "נמצא מתמחה בחודשים הראשונים להתמחות, אשר כבר יומיים מתמודד עם המחלקה ללא כל כיסוי (של רופא מומחה, ר"ר), הנהלת בית החולים יודעת על המצב ולא מזיזה אצבע!!! אני דורש עבור המטופלים להתערב במה שקורה במחלקה, מצב זה בלתי נסבל ומסוכן!!!"
נוסף על השאלות הקשות בנוגע לאיכות הטיפול הרפואי שקיבלו מאות מאושפזים, עולים גם סימני שאלה כבדים על תוקף ההתמחות שעשו הרופאים.
לפי החוק, התמחות של רופאים נחשבת רק אם נעשתה במחלקה שיש לה הכרה של המועצה המדעית. לאור זאת עולים סימני שאלה אם ההתמחות שעשו בפועל 22 מתמחים בבית החולים במשך כמה שנים תיחשב להם כהתמחות.

"ללא פיקוח"

עו"ד שי פויירינג, מומחה בייצוג נפגעי רשלנות רפואית ורופא בהכשרתו, אמר: "מפרשה זו עולה חשש כבד כי משרד הבריאות והמועצה המדעית חוטאים ובוגדים בחובתם המהותית לבצע בקרה ופיקוח על האיכות הרפואית והאקדמית של ההתמחות. לכך עלולות להיות השלכות קשות מאוד על המטופלים שבתחום הפסיכיאטריה, שהם המוחלשים ביותר במערכת הבריאות, וגם על הרופאים המתמחים עצמם. ההתמחות שהם עשו במשך שנים עלולה להיות לא מוכרת".
ל"ישראל היום" נודע כי לפני חודש התריע פרופ' קריינין בפני ראשי המועצה המדעית בהסתדרות הרפואית, פרופ' גדעון פרת ופרופ' חנוך קשתן, על המחדל החמור בהתמחות הרופאים בבית החולים.
עוד בנושא:

קריינין התריע כי זה כמה שנים נמצאים מתמחים בבית החולים בניגוד לחוק ולכל הנהלים והדרישות. באחרונה גם חלפו כבר 3 שנים לאחר תום אישור ההכרה במחלקה שהוא מנהל, וכי חלפו כבר כ־9 שנים מאז בוצעה הבקרה האחרונה על ההתמחות במחלקתו.
ל"ישראל היום" אמר קריינין: "ההתמחות כאן מתנהלת ללא כל בקרה ופיקוח כבר הרבה מאוד שנים וזה מאוד־מאוד חמור".
הוא הוסיף כי "במחלקות השונות אין מספיק רופאים מומחים בכירים ובחלק מהמחלקות ההתמחות הופכת להיות 'ישראבלוף', והרופאים לא לומדים בכלל את רוב מה שהם חייבים לדעת כשהם מסיימים התמחות".

"ראוי לבדיקה"

לדבריו, "המשמעות היא שהמטופלים מקבלים טיפול רפואי שנפגע קשה מאוד. יש מחלקות בבית החולים שזה ממש מסוכן ומסכן את החולים, כאשר אין שום בקרה על הרופאים המתמחים. אנחנו לא נותנים אפילו לא רפואה סבירה, וההתמחות מתנהלת כאן בהפקרות מוחלטת ובדרך המנוגדת לחוק ואפילו חלילה גובלת בפלילים. אני התרעתי במשך שנים בפני מנהלי המחלקות, הנהלת בית החולים וגם בפני המועצה המדעית".
לדובר משרד הבריאות הועברה שורה ארוכה של שאלות בפרשה זו, והתבקשה תגובת מנהל "מעלה הכרמל" והנהלת משרד הבריאות. אולם הוא מסר בתגובה רק כי "הנושא שאתה מעלה נכון וראוי לבדיקה וטיפול. בכוונת המשרד לדון בסוגיה עם כל הגורמים הרלוונטיים, לרבות המועצה המדעית, על מנת למצוא פתרון".
מההסתדרות הרפואית נמסר בתגובה: "פרוטוקול המדידה, שמאפשר הארכת הכרה במחלקה רפואית, יכול להתבצע רק בחלוף שנה מכניסת מנהל מחלקה לתפקיד. עם זאת, עקב תחלופה תדירה של מנהלי מחלקות במרכז לבריאות הנפש מעלה הכרמל, לא היה ניתן לבצע מדידה לצורך הארכת ההכרה.
"בעקבות הממצאים ובתיאום עם הנהלת בית החולים ייקבעו תאריכים לוועדות הכרה במהלך החודשים הקרובים. המועצה המדעית תדאג לשמור על איכות ההתמחות וההכשרה המקצועית, בהתאם לסטנדרטים הנדרשים".

בית חולים מעלה הכרמל - מתמחים בלי פיקוח

 

בית חולים גהה – יחצנות מול מציאות

מתוך דף פייסבוק "מטופלים ומטופלות שוברים שתיקה" , 16.07.2017 – בית חולים גהה

רוני: שלום לכולם!

בסרטון תדמית חדש של גהה, מככבים אנשי הצוות שלו, כשעל פניהם מרוח חיוך רחב. הם מספרים כמה הם מחויבים ל"לקוחות" (המטופלים) שלהם, על תחושת השליחות, כמה חשוב להם לעזור לחולי הנפש הנפלאים, שבכתבה מוצגים כמו אנשים נורמלים ומאושרים עם בגדי יום יום מהודרים. על הדשא הירוק מתרוצץ ארנב, השמש שוטפת את הכל, חולי הנפש והצוות חותכים ביחד סלט נפלא מהירקות שקטפו הרגע בגינה.

כל אדם שלא ראה מימיו מוסד פסיכיאטרי מבפנים, עלול בתמימותו להאמין לבדיחה הגרועה הזאת, אבל לשמחתכם, אני כאן לשירותכם. אני כאן, אני אחשוף כרגיל את כל מה שאחרים מעדיפים לשכוח ולהצניע, ואספר לכם את האמת: אני *כן* ראיתי את גהה מבפנים. ועכשיו תוכלו לדעת ממקור ראשון, איך באמת נראית מחלקה סגורה מבפנים:

בבוקר הראשון שלי פתחתי את העיניים על מיטת בית חולים חורקת וישנה, ביחד עם עוד שלוש בנות אחרות באותו החדר. לא לבשתי בגדים יפים ומהודרים כמו בפרסומת, אלא כמו כולם – פיג'מת בית חולים שגדולה עלי בכמה מידות, שעברה גילגולים רבים ומשום מה גם היה עליה כתם יבש של דם, שאני לא רוצה לדעת מאיפה הגיע. ביד שלי תפרים טריים, ואני עדיין לא התאוששתי משלושה אנטומין שדחפו לי לילה לפני.

מיד כשאני פוקחת את העיניים עומד מולי ראש המחלקה וסביבו צוות של אנשים שאני לא מכירה, כולם לבושים בחלוקים ובוהים בי כאילו הייתי אוויר. ראש המחלקה אומר להם בטון יבש: "suicide attempt". אני מנסה לומר לו שלא ניסיתי להתאבד, אבל לא יוצא לי קול, כי הפה שלי יבש מכל האנטומין. "יהיה נחמד אם תטרחי לשבת כשאנחנו מדברים איתך" הוא אומר בעצבים. אני מתיישבת וסופסוף מצליחה לומר: "סליחה, אני לא יודעת מי אתם". אני שואלת אותו מתי מעבירים אותי למחלקה פתוחה כמו שהבטיחו לי. הוא מסתכל עלי בגיחוך ואומר: "בן-אדם שניסה להתאבד? את תשארי פה הרבה זמן". לא ניסיתי להתאבד האמת, אבל לא נראה שאכפת לו, או שמישהו מאמין לי.

יצאתי לכיוון ארוחת הבוקר, החלונות מסורגים ואין שום שמש. בן אדם אחד לא הפסיק להפליץ ולדבר אל עצמו כל הדרך לחדר האוכל. גבר אחר הסתכל אלי במבט מפשיט ושאב רוק בהנאה. אני מאיצה את הקצב כדי לברוח ממנו. ארוחת הבוקר הייתה קורנפלקס מפורר לגמרי עם חלב בצלחת פלסטיק מלוכלכת, אולי היה גם ביצה וקוטג' ודייסה של בית חולים. אתם צמחוניים? טבעוניים? בעיה שלכם.

האחיות העצבניות פקדו עלי לשבת כבר. יש נס קפה – המים שלו קרים כי אסור מים רותחים, גם לא חמימים, הסוכר מעורבב עם הנס עם השחור והכל מטונף ושפוך על השולחנות.

אני חוזרת למחלקה אחרי הארוחה המגעילה ונועלים מאחוריי את הדלת הכפולה שלא תבייש את האגפים הכי סגורים בבית סוהר. אין מה לעשות בגהה. אין שום פעילות, לא כשאני הייתי שם בכל אופן. שמים את כולם מול הטלויזיה וכולם בוהים בה מהבוקר עד הערב.

מישהי מצביעה על האחות וצועקת "מכשפה, מכשפה, מכשפה". מישהי אחרת מבקשת ממני סיגריה בשביל הבן שלה שנמצא במלחמה. אומרים לי לא להאמין לה, שככה היא אומרת מאז שהבן שלה מת, אל תתני לה סיגריה.

זאתי שצעקה קודם מכשפה עשתה עכשיו פיפי על עצמה, הפיפי נטף ממנה על כל הספסל. באים שני מאבטחים או אחים ג'אברים ולוקחים את האישה הזאת שיכולה להיות סבתא שלי בכוח, אחות אחרת צועקת עליה שהיא מגעילה. תוך כדי האישה הזקנה צועקת להם שיעזבו אותה, צעקות מטורפות של כאב וצער שלא שמעם בחיים שלכם. הם סוגרים אותה בחדר נעול וקושרים אותה למיטה והיא ממשיכה לצעוק שם.

מישהי אחרת עושה קולות של כבשה או משהו. אני מפחדת. יש גם מישהי על כיסא גלגלים שמזילה ריר ונראית חצי מעולפת – עשו לה מכות חשמל בבוקר.

הצוות עצבני ועייף ואין לו כוח לכלום, הם מביטים במטופלים בגועל. הפיפי ממקודם נשאר על הכיסא כל הלילה, אף אחד לא ניקה. אני בוכה בפיג'מה המכוערת שלי בלי הפסקה. אף אחד לא מסתכל עלי. אני מתחננת לאמא בטלפון שתקח אותי משם. עד שהיא מסכימה. אני הולכת, אבל הם נשארים שם. חלקם נשארים שם חיים שלמים.

הכדורים שמקבלים שם בכמויות מטורפות יכולות להפיל שור, אני לא צוחקת. היחס משפיל. אתה בודד שם יותר מבכל מקום אחר. נשים (חלקן עברו פגיעה מינית) מאושפזות עם גברים (חלקם הגיעו אזוקים בניידת, אלוהים יודע למה או מה הם עשו). אין שם שקט, אין שם אנושיות. זה המקום הכי עצוב ובודד ביקום.

ככה אני זוכרת את גהה כשהייתי שם. וככה אני זוכרת את איתנים וביננו גם את שלוותה המהולל. את המחלקות הסגורות – ככה בדיוק אני זוכרת.

זהו, זה פחות או יותר מה שבאמת קורה במקומות האלה. אני לא חושבת שאי-פעם באמת נזקקתי לאשפוז פסיכיאטרי, לא הייתי פסיכוטית. הייתי בעיקר מאד מאד עצובה ואבודה, והמקומות האלו רק העמיקו את התחושות הקשות.

אני לא מציעה לכם להאמין לשקרים שהמערכת הפסיכיאטרית מנסה למכור לכם. המצב בארץ בזבל. במקום לבזבז זמן על פרסומות שקריות, אולי כדאי לתקן את העוול שנעשה לעשרות ומאות אלפי מתמודדי נפש בארץ?

פייסבוק גהה