נמלטת מהרווחה בחודש תשיעי: "אם אלד, ייקחו לי את הילדה"

מדיניות משרד הרווחה: פרקטיקה של מנגנוני הממסד לפגיעה חמורה בכבודם, חירותם, פרטיותם, קניינם וצנעתם של מאות אלפי אזרחים.

ספטמבר 2019 – "עושים צהריים" עם יעל דן – אישה הריונית בחודש תשיעי משוטטת לבד ברחובות. לא מדובר בסיפור חריג, או חד פעמי, אלא בקבוצה לא מבוטלת של נשים שנמלטות משירותי הרווחה בשלבים מתקדמים להריונן מחשש שיאלצו אותם למסור את ילדיהן לאימוץ. איילת (שם בדוי) היא אחת מאותן נשים. מאז שהוציאו אותה מהבית האלים בו גדלה, היא מוכרת לרווחה. אין לה עבר פלילי, או היסטוריה של התמכרות לסמים, היא יכולה לעבוד, אבל מצבה הכלכלי בחודשים האחרונים בכי מר. איילת סיפרה היום (רביעי) בשיחה עם יעל דן: "אני מתחננת בפני בעלי דירות שישכירו לי מקום. כרגע אני גרה במחסן וישנה על מזרון על הרצפה". בכל רגע שעובר, תיארה, היא חוששת מתאריך הלידה המתקרב. "אני רוצה לפגוש את הילדה שלי אבל יודעת שאם אלד, איבדתי את החיים שלי – אותה".

משרד העבודה הרווחה והשירותים החברתיים מוסר: המרואיינת היתה מוכרת לרווחה בעבר ואף קיבלה סיוע אך היא ניתקה קשר עם העובדת הסוציאלית בחודש מאי. עתידו של התינוק כלל לא נידון ובכלל זה נושא האימוץ. אנו מציעים למרואיינת ליצור קשר עם המחלקה לשירותים חברתיים לקבלת סיוע באופן מיידי.

מודעות פרסומת

"אזהרת לידה"

סיפורה של יולדת שתויגה על ידי עובדות סוציאליות ממשרד הרווחה ב"אזהרת לידה" וילדיה נלקחו לאימוץ סגור.

"אזהרת לידה"

"אזהרת לידה" היא פרקטיקה של מערכת הרווחה, ומערכת הבריאות שתכליתה תפיסת התינוק מידי היולדת מיד לאחר לידתו. עוד לפני הלידה מתגבשת החלטה של גורמי הרווחה, על סמך ספקותיהם בכשירותם של ההורים, שיש להרחיק מהם את התינוק כבר בבית החולים. על ההחלטה ניתן לערער רק מאוחר יותר, בבית משפט.
"אזהרת לידה" הוא מצב שבו כבר בבית החולים מבקשים גורמי הרווחה לקחת תינוקות שזה עתה נולדו מידי הוריהם, בגלל ההערכה שההורים, במקרים רבים אימהות חד־הוריות, אינם מסוגלים לגדל את התינוק.
הוצאת התינוק מרשות הוריו בבית החולים בניגוד להסכמתם המלאה נעשית מכוח סעיף בחוק הנוער, המאפשר לעובדות הסוציאליות להוציא, על פי שיקול דעתן, "צו חירום" ללקיחת התינוק. בעת שהיולדת משוחררת מבית החולים, פקידות הסעד של משרד הרווחה (עובדות סוציאליות לחוק הנוער) אינן מאפשרות להורים להוציא את התינוקות מהתינוקייה.
במידת הצורך, הדבר מובטח באמצעות שוטרים או מאבטחים, שמרחיקים את ההורים ומפקחים על מחלקת היולדות עד להעברת התינוקות למסגרות מפוקחות וחסויות, כמעון תינוקות בפיקוח הרווחה או משפחות אומנה המשמשות כקלט חירום – שם ישהו עד שתימצא להם משפחת אומנה.
"אזהרת לידה" היא מושג בלתי פורמלי, שעורכי דין המייצגים את ההורים עושים בו שימוש. משרד הרווחה אינו נוהג להשתמש בה, אם כי היא נזכרת לעתים בתצהירים של המדינה. ההליך, החריג בקיצוניותו, עטוף בערפל רב ובחשאיות; הוא אינו מפורט בתקנות לעבודה סוציאלית או בחוק הנוער, שמכוחם פועלים גורמי הרווחה. על פי ההערכות, מופעל ההליך הזה עשרות פעמים בשנה.
עדויות מצביעות כי "אזהרת לידה" הוא תהליך שמתנהל מתחילתו ועד תומו באופן בלתי תקין וכמעט חד־צדדי, תוך הפרה של זכויות אדם בסיסיות ומהותיות – כמו הזכות לחיי משפחה, זכות הייצוג, זכות הערר והזכות לסודיות רפואית. מדובר בדרך כלל באימהות חד־הוריות מוחלשות, ששעות ספורות לאחר שילדו נאלצות להתמודד לבדן עם גזירה בלתי אנושית כשהן נטולות כוחות פיזיים ונפשיים ואינן בקיאות בזכויותיהן.
גורמי הרווחה, לעומת זאת, נערכים לכך מבעוד מועד ושולחים הודעה למשרד הבריאות המופצת לכל בתי החולים שבועות רבים לפני מועד הלידה. כך, כשהיולדת מגיעה לבית החולים כדי ללדת או כדי להיבדק טרם הלידה ומוסרת את פרטיה האישיים, יודעים שם מהרגע הראשון שיש לדווח עליה. הדבר נעשה כ"שירות לרווחה", עכל ידי משרד הבריאות – על פי בקשות הרווחה, מבלי להכיר בהכרח את ההורים בעצמם.
"אזהרת לידה" מייצרת תווית על האם כבר בבית החולים, כך שכל פעולה שלה נבחנת ומבוקרת. פוגעים לה בביטחון, מגדילים את הלחץ שיש עליה בלאו הכי, ולמעשה יוצרים נבואה שמגשימה את עצמה. מניסיון, כל אמא שנמצאת תחת איום ולחץ של הרווחה, גם אמא לילדים גדולים, התפקוד ההורי שלה לא משתפר, אלא דווקא נפגע ומידרדר.
ברגע שמפרידים בין אמא לתינוק בבית החולים, שעות אחרי הלידה, מתחילה להיסלל דרך בטוחה לכיוון אימוץ וניתוק תמידי של האם מהתינוק. "אזהרת לידה" מקשה לאמא או להורים לפתח מסוגלות הורית כשמתחילת החיים של הילדים שלהם הם לא פוגשים אותם, או במקרה הטוב, פוגשים אותם לשעה בשבוע במסגרת מפוקחת של הרווחה. איך ייווצר איזשהו קשר בין תינוק להורים שהוא לא מכיר בכלל? להורים האלה גם אין שום סיכוי לעבור את מבחני המסוגלות ההורית, שהרווחה דורשת מהם לעבור אצל פסיכולוגים מטעמה.

א1א2א3

פרשת הבלוגרים – עדכון 13.06.2019

נרדפת על ידי מערכת המשפט עקב היותה עיתונאית. פרשת הבלוגרים – עדכון 13.06.2019- פרקליטות המדינה החליטה על העונש עוד טרם החל המשפט. פרקליטות המדינה מפיצה שמועות כזב בתקשורת כאילו הסתיים המשפט וכי הבלוגרים הורשעו בכל סעיפי האישום ומה שנשאר זה לקבוע כמה שנים יקבל כל אחד מהנאשמים, בעוד המשפט טרם החל. לורי שם טוב כאמור ללא השכלה משפטית ואינה מיוצגת במשפט זה על פי החלטת השופט בני שגיא למרות כתב האישום האדיר בהיקפו הכולל 120 סעיפי אישום. שם טוב נעצרה ב- 27.02.2017 למשך שנתיים וחודשיים בחשד לעבירות שיימינג במרשתת. ב- 03.05.2019 שוחררה שם טוב לחלופת מעצר בביתה.

 

משטרת ישראל ורווחה פתח תקוה – הוצאת ילד מרשות הוריו באלימות על לא כלום

משטרת ישראל ולשכת הרווחה פתח תקוה – הוצאת ילד מרשות הוריו באלימות על לא כלום
גלי צה"ל, יעל דן, מרץ 2015

יעל דן: הסיפור הבא הוא סיפור מטריד. הוא חושף באיזה קלות חוטפים ילד ממשפחתו, ועד כמה לא באמת נותנים למשפחות הללו הזדמנות חדשה. רק בזכות מצלמות אבטחה הילד הוחזר לרשות אימו.

עו"ד יוסי נקר המייצג את האם. תמצית הסיפור: אישה אם לפעוט בן שנתיים ושלושה חודשים. יש לה בן זוג. הבן זוג חוזר יום לפני כן מרוסיה, רוצה לצאת עם הילד לטייל איתו במדרחוב ההגנה בפתח-תקווה. איזור מוכר, אין מכוניות. ילדים והורים, סבים וסבתות משחקים שם. האבא משחק עם הילד, קונה לו נעליים, קונה לו כדור, קונה לו פיצה.

אישה עוברת אורח בשעה 19:12 בערב, מתקשרת למשטרה ואומרת "אני רואה פה ילד עם שיכור. השיכור לא מחזיק היטב את הילד".

המשטרה מגיעה, עוקבת אחרי הבן הזוג והפעוט, כמספר מטרים לפני הבית, ניידת עוצרת לפני הבית, מתנפלת עליהם, עוצרת אותם ואוזקת את האב.

המשטרה עקבה אחריהם. ידוע לנו שההודעה הייתה ברחוב מוהליבר על יד הפיצה, ואז מובל בן הזוג והילד למשטרה. אוזקים את האב כשהילד איתו. בתחנת המשטרה מופרד הילד מאביו. לא מתקשרים לאמא. האמת שזו היתה גם טעות של בן הזוג, כי הוא לא הבין מה רוצים ממנו. במשך 3 שעות לא שיתפו איתו פעולה. הוא ביקש עורך דין לא נתנו לו עורך דין, ביקש להתקשר לא נתנו לו להתקשר, לפי טענתו, רק אחרי 3 שעות הוא אומר מה השם של האמא, ואז ניידת משטרה נוסעת לבית של האמא. עוצרים את האמא וחוקרים אותה על הזנחה. משאירים אותה עד שעה 03:30 לפנות בוקר בתחנת המשטרה. היא לא ראתה כבר את הילד בתחנת המשטרה, משום שלשם הובאה פקידת סעד תורנית שאומרת: "שלוש שעות אף אחד לא בא לראות את הילד, סימן שהילד גם מוזנח, כי אף אחד לא בא לראות אותו".

זה שהאמא כבר יצאה מספר פעמים לחפש את הילד והבן זוג…

לקח עשרה ימים בזכות המאבק של עורך דין יוסי נקר, ובזכות מצלמות האבטחה הילד בסופו של דבר הוחזר להוריו. הילד הוחזר לאחר קיום דיון שני בבית המשפט, בדיון הראשון שהתקיים בבית המשפט, השופט לא התרשם מהטיעונים שלנו שבסוף הוכחו כנכונים.

מה שהיה בפני בית המשפט זה תצהיר של פקידת סעד שאומרת שלוש שעות לא באו לקחת את הילד ועוד עדות עלומה של עוברת אורח, ועל סמך זה לקחו את הילד, ורק בזכות מצלמות האבטחה.

יעל דן: מה ששכנע אותם זה הסרטון ממצלמות האבטחה. אני ראיתי את התמונות של מצלמות האבטחה. הילד נראה מבלה עם גבר שמשחק איתו נחמד. משחק איתו בכדור.

עורך דין יוסי נקר: בסופו של דבר לאחר הדיון הראשון שהיה, יומיים לאחר הלקיחה, הגענו לפתח-תקווה, עברנו חנות-חנות ממדרכוב ההגנה, והצלחנו להוציא מחנות הספורט שם את הסרטון ממצלמות האבטחה. ממש, 12 דקות לפני שאותה עוברת האורח טוענת שיש שם שיכור. ניתן לראות שיש שם ילד משחק ומבלה עם אבא שלו. האיש יציב, כורע. שום שיכרות.

דוד (שם בדוי) האבא: לא הסבירו לי למה. ביקשו ממני תעודת זהות ואני אמרתי שהשארתי תעודת זהות בבית. אמרו לי "תעלה לניידת". לא אמרו לי כלום, לא הסבירו כלום. אני אומר 50 מטרים לפני הבית, אין לי תעודת זהות. כשהגענו למשטרה הם ביקשו לשחרר את הילד. לא רציתי לתת להם את הילד, אבל שלושה שוטרים לקחו את הילד בכוח מהידיים שלי.
ניקול (שם בדוי) האמא: האבא והבן טיילו כשעתיים. לא הבנתי למה הם לא חזרו. בשעה 20:00 הגיעה המשטרה ולקחו אותי ולא הסבירו לי שום דבר. אני רואה את הבן זוג שלי עם אזיקים בידיים וברגליים, וגם לי שמו אזיקים בידיים וברגליים.

עוברים עשרה ימים עד שהילד הוחזר הביתה.

עורך דין יוסי נקר: "לפי חוק הנוער טיפול והשגחה, יש סמכות לפקידת סעד לקחת כל ילד, כולל הילד שלי ושלך, בלי ביקורת שיפוטית. היא יכולה להחזיק כל ילד שבעה ימים, ורק בתוך שבעה ימים היא יכולה לפנות לבית משפט ולאשר את הצעדים, וזה מה שקרה בפועל. לקראת היום השביעי היא הגישה בקשה לבית המשפט, ובית המשפט באופן אוטומטי אישר לה את הצעדים שהיא נקטה. כעבור מספר ימים נערך דיון ובית המשפט התרשם. כשהראינו לו את הסרטונים הוא התרשם".

אני לא יכול לדעת שבגלל שהאמא הייתה מוחלשת בגלל זה לקחו לה את הילד. אני מדבר על סמכות דרקונית. אין ספק שכאשר במשטרה, האמא באה וסיפרה שהילד בעבר היה ילד נזקק, אז כמובן שלאותה פקידת סעד קל יותר להשתכנע הנה זה המקרה שצריך לקחת את הילד.

כשאני הגעתי לבני הזוג, 24 שעות לאחר שלקחו להם את הילד, הם היו במצב נוראי. אף אחד מהרווחה לא ניגש אליהם, לא ניסה להגיד להם איך אפשר לעזור לכם. זה לא חוכמה לקחת את הילד, הרי מן הסתם, אדם שלוקחים לו את הילד עובר חוויה טראומטית. לא היה שום ליווי. ואני מצאתי את עצמי די לבד, כי אני בסך הכל עורך דין ואני לא פסיכולוג ולא עובד סוציאלי, ופה הרגשתי חוסר אונים. למזלי, ביקשתי מנחמה דר, פעילה חברתית, לבוא ולעזור.

ברגע שלוקחים לאמא את הילד שלה, המרחק להידרדרות הוא קטן מאוד.

ההמלצה שלי למשרד הרווחה, זה לא חוכמה לקחת את הילד. ברגעים הללו תלוו את המשפחה ואת זה לא היה.

משרד הרווחה: אין באפשרותנו להתייחס לעניינים אלו.

צפה גם:

יהודית פינקלשטיין עו"ס מנהלת לשכת רווחה פתח-תקווה – אלימות בירוקרטית נגד הורים ובאי כוחם בועדות החלטה