עו"ד יהונתן רבינוביץ' על כבילת אסירים במקומות ציבוריים

22.06.2020 – בעקבות עתירה שהגיש עו"ד יהונתן רבינוביץ' לבג"צ בעניין כבית אסירים במקומות ציבוריים, התקיימה היום (22.06.2020) ישיבה בועדת הפנים והגנת הסביבה בנושא. להלן קטע מהדיון בוועדה שבו מעיד עו"ד רבינוביץ' על כבילת אסירים במקומות ציבוריים.

עו"ד רבינוביץ, הגיש בדצמבר 2019 עתירה לבג"ץ (בג"צ 7942-19), לאחר שפנה לשב"ס וללשכת היועמ"ש על מנת שיאכפו את החוק על איסור כבילת אסירים ועצירים במקומות ציבוריים ונתקל, לטענתו, באדישות. "לפי סעיף 9א להוראות חוק המעצרים, העצורים אינם צריכים להיות אזוקים כשהם מובילים לבית המשפט, לא בידיים ולא ברגליים" הוא מסביר. "התופעה הזו היא תופעה כלל ארצית, פרט לאילת שם מקיימים את הוראות החוק".

בעתירה שהגיש נגד שירות בתי הסוהר והיועץ המשפטי לממשלה בבקשה למתן צו על תנאי הוא כותב בין היתר כי "התנהלות זו, אשר בעיני העותר מהווה הפרת חוק חמורה בתוך אולם בית המשפט מחד ובזוי והשפלת העצור מאידך, הביאה את העותר, למצב בו אינו יכול להיות אדיש למצב מזעזע זה, ולשים עצמו כעותר ציבורי הפונה בשם שלטון החוק עבור אוכלוסייה מוחלשת".

עו"ד יוני רבינוביץ בציטוט ל"ישראל היום": "מזה תקופה ארוכה, נתקלתי בתופעה חמורה כלל ארצית, לפיה עצורים מוכנסים לאולמות הדיונים לדיון בעניינם כשהם אזוקים. התנהלות זו, מנוגדת לחוק, אך מעבר לעובדה הבלתי נתפסת כי החוק מופר מידי יום, על ידי השב"ס כלפי מאות עצורים, הרי שהפרה זו, מביאה ביזוי והשפלה של אותו עצור ומכאן לפגיעה חמורה בכבודו כאדם".

"לצערי הרב מאוד, השופטים אדישים להפרת חוק זו, ומאפשרים את קיומה. חרף פניות חוזרות ונשנות הן לפיקוד השב"ס והן ליועמ"ש להפסקה מיידית של התופעה, נתקלתי בדחיית הבקשה ע"י השב"ס ובאדישות מוחלטת ע"י היועמ"ש, ועל כן הוגשה עתירה זו", כך רבינוביץ'.

כבילת עצורים ברגליהם באולמות בתי המשפט, בזמן ההמתנה לדיון ובזמן הדיון בעניינם

יהונתן רבינוביץ
עורך דין יהונתן רבינוביץ'

10.06.2020 – פסיקת בג"צ 7942-19 בעניין כבילת עצורים ברגליהם באולמות בתי המשפט, בזמן ההמתנה לדיון ובזמן הדיון בעניינם.

העותר עורך דין יהונתן רבינוביץ' המשמש כסנגור, טוען על תופעה כלל ארצית במסגרתה, לטענתו, עצורים מובלים לדיון בעניינם בבתי המשפט השונים כשהם נותרים כבולים ברגליהם בתוך אולם בית המשפט, הן בזמן המתנתם לדיון והן בזמן הדיון עצמו. על פי הנטען בעתירה, שירות בתי הסוהר הוציא הנחיה לפיה יש להותיר כל עצור במהלך דיון בבית המשפט כשהוא כבול ברגליו. זאת בניגוד להוראת סעיף 9א לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן: חוק המעצרים), על פיה עצור לא יהיה כבול במקום ציבורי אלא על פי הוראות אותו סעיף.

בג"צ מסביר כי עצור לא יהיה כבול במקום ציבורי לרבות בית משפט, אלא לפי הוראות הסעיף

סעיף 9א לחוק המעצרים קובע כי עצור לא יהיה כבול במקום ציבורי אלא לפי הוראות הסעיף. ללמדך, כי "ברירת המחדל" היא כי עת מובא עצור לאולם בית המשפט, אשר לא יכולה להיות מחלוקת כי הוא בבחינת "מקום ציבורי" (וראו: סעיף קטן (5) בו מוגדר "מקום ציבורי" כמקום "שלציבור או חלק ממנו גישה אליו") – אין לכבלו אלא בהתקיים אחד מהחריגים המפורטים בסעיף. זאת, בין היתר, כמפורט בסעיף קטן (1): כאשר קיים חשש סביר שהעצור עלול להימלט או לסייע לאחר להימלט; לגרום נזק לגוף או לרכוש; לפגוע בראיות או להעלימן; לקבל או למסור חפץ שעשוי לשמש בביצוע עבירה או לפגוע בסדרי מקום המעצר. כמו כן, לפי סעיף קטן (4) לאותו סעיף, על אף התקיימותם של החריגים, שופט רשאי להורות על שחרור עצור מכבילה כשהעצור שוהה באולם בית המשפט. הוראות דומות בקשר לכבילה במקום ציבורי של מי שנתון במשמורת בית סוהר – בין בהיותו אסיר ובין בהיותו עצור (זאת על פי הגדרת "אסיר" בסעיף 1 לפקודת בתי הסוהר [נוסח חדש], התשל"ב-1971 (להלן: הפקודה)) – נקבעו בסעיף 11א לפקודה.

בג"צ קבע כי שב"ס ייזום פניה לשופט טרם תחילת הדיון ויסביר מדוע העציר אזוק

מצופה מסוהרי יחידת נחשון עת הם מובילים עצור כבול לאולם בית המשפט, להסב את תשומת לב בית המשפט הדן בעניין שהעציר כבול בשל התקיימותם של החריגים שפורטו בחוק. הנחת המוצא היא כי השופט היושב בדין אינו ער לכבילת העציר המובא לפניו, ולו בשל מגבלות זוויות הראיה, קיומן של "חופות עצורים" והמרחקים הפיזיים הקיימים בין דוכן השופט לבין "ספסל הנאשמים". במסגרת זו אין על הסוהרים להמתין להעלאת הסתייגות מטעם העצור או סנגורו לכבילתו, אלא עליהם ליזום את הפניה לבית המשפט ולנמק מדוע לדעתם עניינו של העציר או האסיר הספציפי נכנס לגדרו של אחד מהחריגים. או אז, ישקול בית המשפט אם העניין מצדיק הפעלת הסמכות להורות על התרת הכבילה לפי סעיף 9א(4) לחוק המעצרים על כל המשתמע מכך.

מצורפת פסיקת בג"צ 7942-19 בעניין כבילת עצורים ברגליהם באולמות בתי המשפט, בזמן ההמתנה לדיון ובזמן הדיון בעניינם.

Document-page-001

Document-page-002Document-page-003

Document-page-004

Document-page-005

Document-page-006
פסיקת בג"צ 7942-19 בעניין כבילת עצורים ברגליהם באולמות בתי המשפט, בזמן ההמתנה לדיון ובזמן הדיון בעניינם

הפרקטיקה של מייצגי המדינה בערכאות – דוגמא מתחום התעבורה

הפרקטיקה של מייצגי המדינה בערכאות, מצד אחד לנצח במשפט בכל מחיר (המטרה מקדשת את האמצעים), ומצד שני "ראש קטן" והתעלמות בכל העובדות והראיות שאינם מקדמים את המטרה, תוך פגיעה חמורה בזכויות חוקתיות של האזרח.

שופט בית המשפט המחוזי בתל אביב, רענן בן-יוסף: התובעת המשטרתית רימתה את הנאשם, איתמר לוין, News1 , 03.02.2020

 תת"ע 8379-07-19 מדינת ישראל נ יקיר אלמלך – ביהמש שלום לתעבורה פרוטוקול ופסק דין

 עפ"ת 20513-01-20 יקיר אלמלך על ידי יהונתן רבינוביץ נגד מדי – ביהמש מחוזי תל אביב פרוטוקול ופסק דין

המשטרה רשמה עשרות דוחות על אי-ציות לתמרור עצור ליד קניון הזהב בראשון לציון – עד שהתברר שהוא הוצב בידי גורם פרטי נהג שביקש להישפט קיבל הצעה להסדר טיעון, למרות שהתובעת ידעה שהוא טוען שהתמרור בלתי חוקי בן-יוסף אומר שבכך היא רימתה את הנאשם, ומכנה את התנהגות המדינה "פושעת"

▪ ▪ ▪
המשטרה רשמה עשרות דוחות לנהגים על בסיס תמרור בלתי חוקי, שהוצב בידי גורם פרטי. כאשר אחד הנהגים הציג טענה זו בפני התובעת המשטרתית, היא רימתה אותו כאשר הציעה לו הסדר טיעון בו יודה בעבירה חמורה פחות. כך התברר (יום ב', 3.2.20) בדיון בפני שופט בית המשפט המחוזי בתל אביב, רענן בן-יוסף.

יקיר אלימלך נקנס ב-250 שקל על אי-ציות לתמרור "עצור" ביציאה מחניון קניון הזהב בראשון לציון, ומימש את זכותו להישפט. בדיון שהתקיים ב-22.10.19 בפני שופט התעבורה ישראל ויטלסון טען סניגורו, עו"ד יהונתן רבינוביץ, כי מדובר בתמרור בלתי חוקי. ויטלסון דחה את הדיון כדי לאפשר לזמן לעדות את ודים קוזלוב, מהנדס תנועה בעיריית ראשון לציון. ב-3.12.19 העיד קוזלוב, כי מדובר בשלט שהציב על דעת עצמו קבלן הפועל בקניון הזהב. לאור זאת, המשטרה חזרה בה מכתב האישום ואלימלך זוכה.

ויטלסון דחה את בקשתו של אלימלך לפסוק לו הוצאות, ועל כך הוגש הערעור למחוזי. תוך כדי הדיון, מתח בן-יוסף ביקורת קשה על המשטרה – הן בשל רישום הדוחות והן בשל התנהגות התובעים מטעמה. הדברים לא נרשמו בפרוטוקול, אך תועדו בכתב בזמן אמת בידי News1. בן-יוסף לא נקב בשמה של התובעת אליה התייחס. עיון בתיק שהתנהל בפני ויטלסון מעלה, כי שתי תובעות הופיעו בו מטעם המשטרה: עו"ד אלינה פינצי בדיון בספטמבר שעבר, בו לא טען אלימלך שהתמרור בלתי חוקי, ועו"ד רחל בשארי בדיון בו הועלתה טענה זו. בתיק אין תיעוד להצעה להסדר טיעון, ולכן לא ניתן לקבוע בוודאות מיהי התובעת אליה כוונו הדברים.

בן-יוסף אמר לנציג המדינה, עו"ד תום קובצ'י: "כשסניגור אומר שהתמרור לא תקין, אתם יכולים ללכת למשרד ושים רגליים על השולחן? מה פתאום. לכו תבדקו אם הוא חוקי". בן-יוסף המשיך: "זו פשוט שערורייה. בא הנאשם ואומר לתובעת שהוא לא מודה, היא לא צריכה לבדוק את העניין? ובוודאי כשבא הסניגור ואומר שהתמרור לא חוקי – היא לא מרימה טלפון? כשהיא מנסה להגיע להסדר טיעון, היא מרמה אותו. למה היא לא אומרת לו [שהתמרור בלתי חוקי]? רשמו למישהו דוח על תמרור לא חוקי, ואתם לא בדקתם את זה? "

"ברגע שהנאשם אומר לתובעת שהתמרור לא חוקי והיא מחכה להוכחות לבדוק את זה, זו רשלנות חמורה. זה יותר קיצוני מאשר [אי בדיקת טענת] אליבי. חזקת התקינות אינה פוטרת את התביעה, כאשר מראים לה שיש בעיה בתקינות, מלבדוק את הטענה. אי-אפשר לשלוח שוטרים לאכוף תמרור חדש בלי לבדוק אם הוא חוקי. והתובע לא יבדוק? הוא ילך 'עלא באב אללה' ככה להוכחות?".

קובצ'י טען, כי מדובר בנטל כבד מדי על התביעה, וכי על הנאשם להוכיח את חוסר חוקיות התמרור. בן-יוסף הגיב: "קשקוש. לא נכון. הטענה הזאת נשמעת פעם בשנה בבית המשפט, כי זה כל הזמן אותם תמרורים. כאן זה תמרור חדש, כי זה חניון חדש". הוא הוסיף: "אם המדינה לא בודקת כשיש בפניה טענה שהתמרור בלתי חוקי – היא פושעת. פושעת. ועל זה יש הוצאות".

בקבלו חלקית את הערעור בנושא פסיקת ההוצאות, כותב בן-יוסף: "בטרם ישיבת המענה בנוכחות סניגור, הודיע הסניגור במפורש שהוא עומד לתקוף בהליך ההוכחות את חוקיותו של התמרור. בשלב זה לפחות חובתה של המדינה הייתה לבחון את הדברים. נכון, שוב הנני אומר, שנטל הראיה על ההגנה להוכיח שהתמרור אינו תקין, אך חובתה של המדינה ואי-אפשר לומר אחרת משנטענת הטענה בפניה לעשות בדיקה של העניין. למדינה מדובר בבדיקה פשוטה, קלה, אולי די בהרמת טלפון למחלקת התמרור של העירייה הנדונה כדי לבדוק את העניין".

בן-יוסף קובע, כי אלימלך זכאי לפיצוי משום שלא היה יסוד לאישום נגדו. הוא אומר: "באומרי לעיל שעסקינן במקרה שבו חלה גם העילה הראשונה של אין יסוד לאשמה, אינני מישיר מבטי אל רגע רישום הדוח על-ידי השוטר. במקרה זה משנתברר שמדובר בדיעבד, בגלל רשלנות חמורה של התביעה, בתמרור שהוצב שלא כדין – בוודאי שאין יסוד לאשמה. איך אפשר לומר שיש יסוד לאשמה, בעבירה שלא באה לעולם משום שהתמרור הוצב שלא כדין". הוא קבע, כי אלימלך יקבל מהמדינה 3,489 שקל – הסכום המירבי הקבוע בתקנות – ולא את הסכום ששילם בפועל לרבינוביץ (5,635 שקל).

בשולי פסק הדין מוסיף בן-יוסף: "לא ניתן להשאיר את המצב על-כנו. במשך 2 תקופה עד מועד הסרתו של התמרור רשמו השוטרים שהעידו בבית משפט קמא דוחות לנהגים על-פי תמרור העצור הזה שהוצב שלא כדין. הנחה סבירה היא ששוטרים נוספים רשמו דוחות בשל עבירה, לא-עבירה זאת. משכך, השארת המצב שבו אזרחים ותושבים במדינת ישראל ואחרים קיבלו דוחות על עבירה שלא ביצעו שברור שכך, על-פי הסכמתה של משטרת ישראל, היא בלתי-מתקבלת על הדעת.

"הנני מורה שהמדינה תודיע לבית המשפט תוך 30 יום מה נעשה, ואם לא נעשה מה ייעשה ועד מתי, כדי לתקן את עיוות הדין שנגרם לכל אלה שקיבלו דוחות, כלומר שילמו קנסות בשיעור של 250 שקל כל אחד וחויבו בארבע נקודות על-פי שיטת הניקוד".

התובעת המשטרתית רימתה את הנאשם

האם השופטת רות וקסמן ותובעת צחקו על נאשם מבוגר בגלל מבטא תימני?

רויטל חובל , הארץ , 09.04.2018 –  "צורת ניסוח השאלות בשילוב המבטא של הנאשם גרם לתובעת לפרץ צחוק שלא נפסק. אליה הצטרפו השוטר, השופטת והקלדנית", כך תיאר עו"ד יהונתן רבינוביץ בפוסט בפייסבוק את ההתרחשות המחפירה באולמה של רות וקסמן

לצפיה / הורדת הכתבה בפורמט pdf הקלק כאן

 

כבוד השופטת רות וקסמן
כבוד השופטת רות וקסמן

לכאורה היה זה עוד יום שגרתי בבית משפט לתעבורה בפתח תקווה. גבר בן 65 מראש העין קיבל קנס בסך 1,000 שקל בטענה כי דיבר בטלפון הנייד בזמן נהיגה וביקש להילחם על חפותו בבית המשפט. לא היה לו עורך דין. אך גם בלעדיו, הוא התעקש לממש את זכותו לחקור על דוכן העדים את השוטר שעיכב אותו. הוא החל לשאול את שאלותיו, עד שבמהרה פרץ של צחוק מתגלגל נשמע באולם.

"הנאשם, אדם מבוגר, שחום עור, בעל מבטא תימני כבד. הוא מתחיל לשאול שאלות את השוטר ואז התגלה שצורת ניסוח השאלות בשילוב המבטא של הנאשם גרם לתובעת לפתוח בפרץ של צחוק וגיחוך שלא נפסק. אליה הצטרף השוטר ולתדהמתי גם השופטת ואחריה הקלדנית", תיאר בפוסט בפייסבוק עו"ד יהונתן רבינוביץ שנכח באולם בזמן שהמתין לתיק שבו הוא מייצג. "ישבתי באולם המום ופשוט התביישתי על ההשפלה שנעשית לו. הנאשם פנה שוב ושוב לשופטת ושאל 'למה אתם צוחקים עליי?', והם המשיכו. לבסוף השופטת אמרה לו 'חבל עליך', ביקשה מהתובעת לתקן את כתב האישום והתיק הסתיים בקנס של 1,200 ש"ח", הוסיף.

יכול להיות שהמבטא היה מצחיק בעיניה, אבל אפשר לצפות מהשופטת, רות וקסמן, למעט איפוק. הנאשם טען לכל אורך הדרך שיש לו דיבורית, שהוא לכל היותר נגע במכשיר ובתום חקירה נגדית קצרה, השופטת המליצה לתובעת לתקן את כתב האישום ל"אי החזקת הגה בשתי ידיים". פרט לתחושת ההשפלה, הסיפור הזה מדגים גם את סיפורם של אנשים שמבקשים להילחם על צדקתם בבית המשפט, ומגלים את הפער שבין המלים הגבוהות למציאות מתסכלת.

אלא שהסיפור לא הסתיים כאן. כפי שתיאר הסנגור רבינוביץ, בסיום הדיון, לאחר כמה דקות, השופטת וקסמן פנתה לאזרח בודד שישב בקצה האולם ושאלה אותו למה הוא ממתין. הוא השיב לה שהוא רק צופה. "השופטת הסתכלה עליו במבט מוזר", המשיך רבינוביץ. "לפתע האיש קם וביקש לצאת מהאולם, אז השופטת שאלה אותו 'אתה הקלטת באולם?', והוא השיב בשלילה. אז שאלה אותו השופטת אם הוא צילם באולם, והוא השיב בשלילה. אז, לתדהמתי, השופטת אמרה לו שהיא אוסרת עליו לצאת מהאולם וקראה לאבטחה. אותו אדם אמר לשופטת 'קחי את הטלפון ותבדקי' והיא השיבה לו שהמאבטחים יבדקו. אז אותו אדם הבהיר לשופטת שהוא עורך דין, הציג לה תעודת עורך דין ואמר לה שהוא עוסק בתביעות ייצוגיות והוא רצה לראות איך מתנהלים דיונים". לדברי רבינוביץ, אז "השופטת התנצלה בפניו ואמרה לו שהוא יכול ללכת".

והעלילה המשיכה. לאחר שיצא, השופטת פנתה לתובעת ואמרה לה 'חששתי שהוא הקליט שצחקתי על הנאשם'".

בתגובתה ל"הארץ" אישרה השופטת את פרץ הצחוק ואת החשד שהאזרח בקהל הקליט את הדיון. השופטת מסרה באמצעות דוברות בתי המשפט כי "הפוסט מתייחס לדיון שהתקיים באולמה של שופטת התעבורה רות וקסמן בעניינו של נאשם בלתי מיוצג. במהלך הדיון ביקש הנאשם לחקור נגדית את השוטר ותוכן שאלותיו עורר צחוק ספונטני באולם שסחף אחריו את כל הנוכחים לרבות השופטת, אשר בסופו של דבר סייעה לנאשם לסיים בהסכמה את ההליך שהוגש נגדו. בסיום הדיון הבחינה השופטת באדם המחזיק בידיו בטלפון נייד בתנוחה שנראתה לשופטת כתנוחת צילום, פעולה האסורה לפי חוק בתי המשפט. השופטת ביקשה לברר את העניין ורק בשלב זה הזדהה אותו אדם כעורך דין שהגיע לאולם לצפות בדיון. על רקע האמור יש להצטער על האופן הלא מדויק שבו הוצגו הדברים בפוסט שפורסם".

כפי שניתן לראות, השופטת לא פירטה בתגובתה על סמך מה התעורר חשדה של השופטת שאותו אדם הקליט את הדיון. האם היא פשוט חשדה שנתפסה על חם? קשה להאמין שהתגובה היתה נשארת כך לו הדיון היה מוקלט.

רבינוביץ ציין בפוסט כי התלבט רבות אם לפרסם את הדברים, מחשש שהשופטת ועמיתיה יתנכלו לו. זו תופעה מוכרת בקרב עורכי דין שחוששים לדווח ולהתלונן על המתרחש מחשש שיבולע להם. בסופו של דבר, החליט רבינוביץ לפרסם את הדברים בפוסט שזכה למאות תגובות בפייסבוק. הוא עורר דיון על הצורך בביקורת אפקטיבית על שופטים, ועל האיסור הבעייתי להקליט דיונים בעידן של שקיפות.

לכאורה הכלי היחיד שעומד בפני אותו נאשם הוא להתלונן לנציב התלונות על השופטים, אבל 16 שנה אחרי שהוקם המוסד, ניתן לומר שלהחלטותיו אין משמעות מעשית. גם אם תלונה נמצאה מוצדקת על ידו, שופטים ממשיכים בשלהם ואפילו מקודמים. רק לאחרונה קבע הנציב ריבלין כי שופט המחוזי בחיפה מנחם רניאל שיקר בתגובתו אליו והעונש נגדו הסתכם בנזיפה. קודמו הנציב גולדברג קבע שהשופטת ורדה אלשיך שינתה פרוטוקול שלא כדין ונותרה בתפקידה. והדוגמאות הן רבות.

"שוב ושוב לאורך שנים אני נתקל בשופטים ולמעשה רוב השופטים שמתנהלים בצורה מחפירה כלפי מתדיינים , עורכי דין וכו'. אין שום ביקורת אמיתית על מה שמתבצע באולמות השיפוט יום יום כלפי אלפי אזרחים", כתב רבינוביץ. "אין כנראה מנוס מהגברה הכרחית של השקיפות באולמות השיפוט, כנראה זהו אמצעי היחיד שימנע המשך שיגרת התופעה המחרידה הזו. עובדה שהדבר היחיד שהטריד את השופטת הוא אם חלילה היא הוקלטה. מצלמות והקלטת כל דיון, למעט חריגים, זהו מימוש פומביות הדיון, ומניעת מקרה כגון זה", סיכם.

פייסבוק יהונתן רבינוביץ על רות וקסמן
פייסבוק עו"ד יהונתן רבינוביץ' על השופטת רות וקסמן – מה- 28.03.2018

השופט אורי שהם האריך מעצר העיתונאית לורי שם טוב מעבר ל 9 חודשים ללא הנמקה

29.01.2018 – השופט אורי שהם האריך מעצר העיתונאית לורי שם טוב מעבר ל- 9 חודשים ללא הנמקה. הדיון התקיים בבית המשפט העליון בירושלים ב- 07.01.2018 בפני השופט אורי שהם ע"פ בקשת הפרקליטות להארכת מעצרה של העיתונאית לורי שם טוב מעל 9 חודשים מיום הגשת כתב האישום.

השופט אורי שהם בפתח הדיון קבע כי "ללא תסקיר חיובי עם אפשרות למצוא מפקחים וערבית מתאימים אין מצב שהיא (העיתונאית לורי שם טוב) תשוחרר", וזאת עוד בטרם שמע את עמדת הסנגוריה והתביעה בנושא.
עו"ד יהונתן רבינוביץ' טען כי למרשתו לורי שם טוב לא מתאפשר לעיין בחומר החקירה כשהיא בבית הכלא, וגם הציג דוגמאות של מקרים חמורים יותר ממה ששם טוב מואשמת (פרסומים מכפישים באינטרנט), של סחיטה באיומים של עשרות קשישים, או העלמות מס שבהם הנאשמים שוחררו עקב הימשכות הליכים.

אורי שהם החליט מבלי להתייחס לטיעוני הסנגוריה

השופט אורי שהם החליט ע"פ המתווה שפתח בו בתחילת הדיון טרם שמיעת הצדדים והוא להמתין לתסקיר המבחן.
נכון להיום (29.01.2018) תסקיר המבחן פסל את כל המפקחים, וממתינים לאפשר לק. מבחן חדש להיכנס לבית הכלא ולדבר עם לורי שם טוב לתחילת המבחן.

לצפיה בפרוטקול הדיון בש"פ 10235/17 מה- 07.01.2018:
https://drive.google.com/…/1zlY9L80NKqKYjDLzfquABuKZr…/view…

לצפיה בהחלטת השופט אורי שהם בש"פ 10235/17 מה- 07.01.2018:
https://drive.google.com/…/1YMbSFXE0DihQVJbkhJCi_4Ij_…/view…

פרוטוקול הדיון:

Document-page-001Document-page-002Document-page-003Document-page-004Document-page-005Document-page-006Document-page-007

Document-page-008

 

החלטת השופט אורי שהם:

Document-page-001Document-page-002