שושנה שחם מעידה על פרשת חטיפת ילדי תימן

עדות נדירה בפרשת ילדי תימן: "לקחו תינוקות ונסעו, ואז שיקרו להורים שמתו" , ynet , תמר קפלנסקי , 03.10.18 ,
שושנה שחם (85) הייתה חניכה בקורס מטפלות במעון במעברת ראש העין בשנות ה-50, וראתה במו עיניה כיצד תינוקות ממוצא תימני נמסרים ללא ידיעת הוריהם למשפחות אחרות. 

המשפחות מספרות כבר שנים על התינוקות שנעלמו לפתע מבלי שוב, על השקרים ועל היחס המזלזל – אבל העדות המצמררת של שושנה שחם היא שונה. שחם (85), ניצולת שואה, למדה בשנות ה-50 בקורס מטפלות, וכחלק מההתמחות נשלחו היא וחברותיה למחנה ראש העין, שאוכלס בצפיפות ובתנאים קשים מנשוא בעולים חדשים, בעיקר מתימן. כעת, היא מספקת עדות נדירה מצד אנשי הממסד הרפואי והטיפול לדברים שראתה לנגד עיניה – ושחושפים חלק נוסף מפרשת ילדי תימן. (בווידאו שלמעלה – עדותה באדיבות עמותת עמר"ם).

"ראינו שהגיעו מכוניות, ומהמכוניות היו יוצאים אנשים, לבושים כמו בני אדם, לבושים עירוני. דיברו בשפה זרה. ראינו שהאנשים האלה מכניסים את התינוקות למכוניות. אז אמרתי: רגע, לאן לוקחים אותם? אז הם אמרו: אנחנו משפרים את המצב שלהם. הם הולכים להיות במשפחה אחרת, שלא יקרה להם עוד פעם מצב רפואי… התייבשות, כמו שאנחנו ידענו שזה נקרא. שלא יתייבשו. שייתנו להם נוזלים, שייתנו להם אוכל".

ת1
בית התינוקות במעברת ראש העין בשנות ה-50(צילום: טדי בראונר לע"מ )

 

ת2
"אנחנו ידענו איפה הילדים". שושנה שחם כיום(צילום: תמר קפלנסקי)

ידעת שלוקחים אותם מההורים?

"כן!"

לא היה ספק בזה?

"לא היה ספק. זה היה ברור לגמרי. הם גם אמרו: אנחנו מעבירים אותם למשפחה, ששמה יש להם סיכוי להישאר בחיים. הבנו את זה פשוטו כמשמעו. אמרו: לוקחים אותם לבתים יותר טובים, שיהיה להם טיפול יותר טוב והם יישארו בחיים".

ראיתן בעצמכן שלוקחים אותם?

"כן. ואז כשבאו ההורים, אה, הביולוגיים, שיקרו להם. שהילדים מתו. היינו עדות לזה. אבל לא היה טעם להגיד אחרת, מפני שזה מה שאמרו המנהלות של המקום, שהילדים מתו, קברנו אותם".

ואתן ידעתן שזו לא אמת?

"אנחנו ידענו איפה הילדים! שהם לקחו אותם במכוניות יפות ובבגדים מערביים".

הכול החל לפני כחמש שנים, באירוע משפחתי שבו צוין יום הולדתה ה-80 של שחם, ביחד עם ארבעת ילדיה, הנכדים והנינים. שחם הביטה בצילום שחור-לבן ישן שלה, במדי מטפלת, מניפה באוויר תינוק כהה-שיער מצחקק. לפתע שמעה ממנה בתה הנדהמת את המשפט "הסיפור של ילדי תימן אמיתי. אני עדה".

ת3
שושנה שחם במדי מטפלת עם תינוק. כאשר שחם נתקלה בתמונה הזו ביום הולדתה ה-80, היא אמרה לבתה לראשונה: "הסיפור של ילדי תימן אמיתי. אני עדה"

בתחילת השנה פתאום החלה שוב לדבר על החטיפות. בנותיה החליטו להקליט את אמן כדי לתעד את הדברים. בקלטת נשמעת שחם מספרת כי בשנות ה-50, כחלק מקורס מטפלות של ויצו, היא נשלחה להתמחות בבית תינוקות במחנה ראש העין. "אחרי כמה זמן ראינו אמהות… נשים מוזרות, שלא כל כך ידענו מי הן", היא אומרת בהקלטה. "הן באו ואמרו שהן רוצות את התינוקות שלהן. אמרנו: אלה התינוקות שיש, אנחנו לא יודעות על מקום אחר. הן הסתכלו על התינוקות ואמרו: לא, התינוקת שלי לא פה. או, התינוק שלי לא פה".

התיאורים של שחם מאשרים את הטענות של מובילי המאבק למען חשיפת האמת על חטיפת ילדי תימן, המזרח והבלקן (על הפרשה – ראו מסגרת משמאל). "אנחנו ראינו שבאו אנשים אחרים לפני זה, לבושים יפה, ולקחו תינוק או תינוקת", היא מספרת. "עטפו אותם, לקחו אותם ונסעו איתם במכוניות. מכוניות יפות. הבנו שקורה פה משהו מלוכלך. אבל מה יכולנו לעשות בקשר לזה? שאלתי את האחיות: למה לוקחים את התינוקות? יש הורים שאומרים שהם ההורים שלהם. אז הן אמרו: לוקחים אותם כדי לשפר את המצב שלהם. לתת להם תנאים יותר טובים, אפשרות להישאר בחיים. אני זוכרת שאמרו שהם (התינוקות) מתו. נדמה לי שההורים (הביולוגיים) עצמם לא כל כך האמינו. היו שם כמה תקריות של בכי וצעקות".

את ההקלטה שלחו בנותיה של שחם לעמר"ם, העמותה העוסקת במחקר ואיסוף עדויות על פרשת חטיפת ילדי תימן, מזרח ובלקן, שבשנים האחרונות שבה והעלתה את הפרשה לתודעה הציבורית. בעמר"ם הבינו כי יש בידיהם אוצר, הן בשל עוצמת הדברים והן מכיוון שעדותה של שחם משתלבת היטב עם עדויות אחרות שהצטברו בארכיוני עמר"ם ובפרוטוקולים של ועדות החקירה שבדקו את הפרשה. במקביל, שחם הסכימה לספר את סיפורה גם ל"ידיעות אחרונות". בקורס המטפלות, היא מספרת, למדו החניכות בין השאר גם "איך לטפל בהורים (הביולוגיים, שהגיעו לדרוש את ילדיהם). איך לדבר איתם, להרגיע אותם".

מאיזו בחינה להרגיע?

"היו לנו גם מקרים לא קלים. מקרים ממש קשים של היסטריה, של צעקות. אז הם לימדו אותנו איך להרגיע את ההורים".

ראית בעצמך שבאו הורים?

"כן. צעקות, היסטריה. 'איפה יא וולדי ("הילד שלי" בתימנית), איפה התינוק שלי?' – 'הוא מת. לא הצלחנו לרפא אותו'. 'איפה הוא קבור, איפה הוא קבור?' איזה בכי. נקרענו מהסצנות האלה".

שחם שמרה כל השנים הללו על שתיקה. "אולי עכשיו, אם העניין מתעורר בארץ, אם מדברים על זה, אם כותבים בעיתונים על זה, אולי זה נותן גם לשאר זיכרון, להבין", היא אומרת. "ככה זה קרה אצלי. דיברו על זה ואמרתי: או! זה מוכר לי, זה ידוע לי, אני הייתי שם. הייתי עדה. עדה לסיפור רע – רע זו לא מילה. נורא ואיום. אחד הפשעים שלנו בדרך לעצמאות".

עדות נדירה

"העבירו אותה לויצו בוולקסווגן מסחרית, בעלי נסע אחריהם, לא נתנו לו להיכנס"

כנס העלמות תינוקות מבתי חולים בשנות ה- 70 וה- 80 , בית שלמה פתח תקוה – 08.03.2018.
עדות חסויה של אם שילדה תינוקת פגה אבל בריאה ב- 23.03.1972 בבית חולים השרון פתח תקוה. הוחלט להעביר את התינוקת לויצו ושם כעבור ימים ספורים נמסר למשפחה כי הבת התינוקת מתה. המשפחה לא קיבלה תעודת לידה, תעודת פטירה או מסמך כלשהן מבית החולים הנוגע לתינוקת שמתה בויצו.

"אנחנו לא ניתן למכור את הבן שלנו לאימוץ"

15.02.2018 – עדיף לחיות במינוס 20 מעלות ולא לבכות עד תום החיים על מסירת הילד לפקידת אימוץ.

מחאה מול בנין הסנגוריה הציבורית על מעצרה הממושך של לורי שם טוב. יואב ובז זוגתו הביאו ילדי לעולם. עם הגיע התינוק לגיל חודשיים פנתה פקידת סעד לשכת הרווחה אשדוד לבית המשפט בעיר להוציא הילד מחזקת הוריו, במעמד צד אחד ללא ידיעת ההורים. יואב ובת זוגתו הבינו את מזימת פקידת הסעד מאשדוד, ולכן האישה ברחה חו"ל עם התינוק. פקידת הסעד ברמיה פנתה לרשויות וטענה כי בת זוגתו של יואב ברחה עם התינוק לחו"ל מפני יואב ונגד רצונו ובכך ניסתה פקידת הסעד להשיב התינוק לארץ כדי למסור אותו לאימוץ.

קבר תינוק "נעלם": חברת קדישא תשלם לבני המשפחה 180 אלף ש'

יוני 2017 – ועדת החקירה של פרשת "ילדי תימן" קבעה שהתינוק נפטר ונקבר בירושלים ב-1954, אם כי המשפחה עדיין חושדת שלא כך היה. לאחרונה ביהמ"ש קיבל את תביעתה נגד חברה קדישא שלא הצליחה לאתר את קברו.

לצפיה / הורדת פסק הדין בית משפט נשלום ירושלים 60186-01-15 – הקלק כאן

משפחת גמליאל
משפחת גמליאל

"עניינה של התביעה בפרשה כאובה, קשה ונוגעת ללב. לטענת התובעים, בשל התרשלותה של הנתבעת לא ניתן לאתר כיום את מיקום קברו של בן משפחתם" – כך נפתח פסק דינו של השופט דוד גדעוני מבימ"ש השלום בירושלים, שדן בתביעת בני המשפחה נגד החברה קדישא.

"המנוח" הוא למעשה תינוק שנפטר בשנת 1954 בגיל תשעה חודשים, מספר ימים לאחר שהוריו הגיעו עמו אל בית חולים כיוון שחש ברע. התביעה הוגשה לפני כשנתיים על ידי אמו וארבעת אחיו ואחיותיו.

התובעים טענו בין היתר כי הנתבעת התרשלה בכך שלא ניהלה רישום ומעקב אחר נתוני מיקום מדויקים של חלקות קבר ושמות הנפטרים, ועל כן אין אפשרות לפקוד את קברו של המנוח.

התובעים אף סיפרו שהאם ובעלה ז"ל לא ראו את גופת בנם או את חלקת הקבר שלו ולא קיבלו מסמך כלשהו המעיד על פטירתו.

למעשה, עד היום מקנן בלבם של התובעים חשש כבד שאולי המנוח לא נפטר אלא נחטף ונמסר לאימוץ, כחלק מ"פרשת ילדי תימן". יש לציין שעניינו הובא לפני ועדת החקירה הממלכתית שדנה בפרשה בשנת 2001. על יסוד מסמכי בית חולים ותעודת פטירה, הוועדה קבעה כי המנוח נפטר ב-1954 והובא לקבורה בהר המנוחות, וציינה חלקה, גוש ומספר קבר.

התובעים סיפרו שאביהם סירב לעסוק בחיפוש אחר קברו של בנו המנוח משום שהדבר גרם לו לשברון לב. בשנת 2010 החלו בני המשפחה לנסות ולאתר את הקבר על פי הפרטים שצוינו על ידי ועדת החקירה, אך ללא הצלחה.

חברה קדישא טענה כי התובעים לא פקדו ולא ביקשו לפקוד את קברו של המנוח משך עשרות שנים וכי הם מוּנעים מבצע כסף.

לגופם של דברים, נטען בין היתר כי החברה פעלה כדין וכי באותה תקופה הנוהג ביחס לקבורת ילדים ותינוקות היה שונה לעומת היום. מכל מקום, לטענתה יש בידיה מפות מדויקות המצביעות על מיקום הקבר.

"טענות מקוממות"

אך מודד מטעם ביהמ"ש הסתייג מן התרשימים שהציגה הנתבעת וקבע כי מיקומו של הקבר אינו מדויק.

משכך, השופט גדעוני ציין כי הטענות בדבר מיפוי וסימון נטענו באורח סתמי. עוד הוא ציין כי "מהתשתית שהונחה לפני בית המשפט עולה כי מדובר בתיעוד שנערך באופן בלתי סביר ובלתי מספק".

לאחר שניתח את המסמכים לעומקם השופט קבע כי "בסופו של יום מהראיות שהובאו לפני בית המשפט עולה בבירור כי אין כיום אפשרות לאתר את מקום קברו של המנוח".

בכל הקשור לגובה הפיצוי, השופט ציין את המובן מאליו: "מדובר בכאב שילווה את התובעים עד סוף ימיהם".

לגבי הטענות בדבר "בצע הכסף", השופט הגיב בחריפות וציין כי "מדובר בטענות מקוממות שיש בהן כדי להעצים את הפגיעה בתובעים. לכך יש להוסיף כי לאורך ההליכים טענה הנתבעת כי יש בידה להצביע על מיקומו המדויק של קבר המנוח. טענה זו התבררה כבלתי נכונה".

מאידך, השופט התחשב בכך שהנתבעת ניסתה להקל על כאבם של התובעים כשהציעה להם להקים מצבה בחלקה הנדונה. בסיכומו של דבר השופט חייב את הנתבעת בפיצויים בסך 180,000 שקל, בתוספת הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 18,000 שקל.

  • ב"כ התובעים: עו"ד אבי אברמוביץ, עו"ד קארן בכור
  • ב"כ הנתבעת: עו"ד אריאל ינובסקי

עו"ד מוטי קראוס עוסק/ת ב- דיני נזיקין
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.

Document-page-001Document-page-002Document-page-003Document-page-004Document-page-005Document-page-006Document-page-007Document-page-008Document-page-009Document-page-010Document-page-011

אורפז תחזרי הביתה

פברואר 2017 – אורפז שנחטפה בינקותה ע"י מנגנוני הפשע של משרד הרווחה והשירות למען הילד ונשלחה לאימוץ סגור נמצאה ע"י אחותה.להלן הסטטוסים בפייסבוק שפורסמו בינואר , פברואר 2017 ע"י אחותה.

אמא יקרה שלי… אחרי שנים שחיפשת אחרי התינוקת שלך ואחותי שחטפו אותה ועקרו אותה מאיתנו, אחרי שנים של בכי וייאוש ומלחמה במשרד הפושע שנקרא "רווחה" אחרי שסגרו בפנייך את כל הדלתות אתמול בלילה קיבלתי שיחה שסגרה לי את כל המעגל, בעזרת האנשים שבלעדיהם כל זה לא היה קורה אחרי שביקשתי עזרה לאתר את אחותי התקשרו בלילה ואמרו לי שמצאו את אורפז ,רעדתי ובכיתי מאושר אבל גם מעצב, בגלל שלא זכית לראות את הבת שלך לא זכית לתת לה מהטוב שלך ,היא לא זכתה לקבל טיפה מלב הזהב שלך, היום אורפז בת 17 היא גדלה והפכה לנערה, זה כואב שאת כל הילדות לא עברנו ביחד אבלי אני מודה לאלוהים שזכיתי לאתר אותה בזכותכם חברים זה לא היה קורה ,אני באמת רוצה לבקש מכולם תודה רבה וענקית מכל הלב שתזכו למצוות ,תודה שתמכתם בי ועזרתם לי אני מאחלת לכל האנשים שאיבדו את יקיריהם מה"רווחה" את תתיאשו תחפשו אחרים ואל תאבדו תקווה, מה שנותר לי לתת את כל הכוח על מנת לפגוש אותה כי כרגע האישה שגידלה אותה מסרבת ולא מוכנה לשמוע אבל אני לא אוותר זאת אחותי דם מדמי,אמא אני לא אנוח עד שאורפז תדע את כל האמת ואז באמת תוכלי לנוח על משכבך בשלום…

בתאריך 1999\12\31 נולדה אחותי בשם אורפז, מספר הזהות שלה הוא 318764461 ככל הנראה דאגו להחליף לה אותה, לי קוראים מירי ואני רוצה לבקש את עזרתכם בבקשה ממכם תשתפו את הסיפור שלי אני נולדתי ב1997\3\12 לאמא שלי קוראים שרית את אבא שלי לא הכרתי וגדלתי אצל סבתא שלי כמו שמבינים לאמא שלי לא היו חיים קלים וממה שאני קיבלתי ממנה היא נתנה את הלב והנשמה שלה גם מה שלא היה לה, לאחר שנתיים בערך לאחר שנולדתי אחותי נולדה והרווחה התעלקה על המשפחה שלי ועשתה הכול כדי לקחת את אורפז לאימוץ זה התחיל בכך שלקחו אותה למשפחת אומנה ואז אחרי ביקורים במרכז קשר בגיל ארבע בערך לקחו את אחותי שלא מרצונה של אמא שלי ,האחראית והאישה שעמדה מאחורי החטיפה הזאת העובדת הסוציאלית עליזה אופיר ,לפני שבע שנים ב2010\2\16 אמא שלי נפטרה ולא זכתה לראות את אחותי אמא שלי הייתה חולה ולבסוף הכול גבר עליה והיא נפטרה אני רוצה לבקש ממכם בבקשה בבקשה בבקשה!!! תשתפו רק אחותי נשארה לי אני רוצה לראות שהיא בסדר אורפז נשמה שלי בבקשה ממך אם את מזהה בבקשה תצרי איתי קשר בבקשה רק את נשארת לי רק אלוהים יודע כמה חיפשתי אותך בבקשה תשתפו כמה שיותר!!! הסרטון צולם במרכז קשר באשדוד האישה עם המשקפיים זאת האישה שאחותי הייתה אצלה באומנה עד שלקחו אותה לאימוץ ולא ראינו אותה יותר. זה מספר הפלאפון שלי XXX -תודה

שיחת טלפון ראשונה בין האחיות והסבתא

משרד רווחה מועצה אזורית גלבוע מנהל מצוד לחטיפת תינוק מאמו

פברואר 2014 – צינור לילה עם גיא לרר – דרכי רמיה משרד הרווחה מועצה אזורית גלבוע לחטיפת מהוריהם תינוקות מיד לאחר היוולדם. מדובר באמא א' שמשרד הרווחה תלש ממנה שלשה תינוקות בבית החולים מיד לאחר שילדה אותם לסחר באימוץ. האמא שנכנסה שוב להריון הבינה כי כך יעשו פקידי הרווחה שוב לכן ילדה את התינוק הרביעי במקום מסתור. משטרת ישראל ומשרד הרווחה מועצה אזורית גלבוע פתחו במצוד אחר האם, בעוד שלציבור אינם מספרים הכל אלא אומרים כי מדובר באשה "נעדרת"

עורך דינה של האשה מספר:
משטרת ישראל, תחנת עפולה, מחפשת מזה יותר משבוע אחר אשה צעירה שילדה את בנה בלידת בית.
הוקם צח"ם מיוחד וממש מתנהל מצוד, עדיין מתנהל מצוד. איך אמר לי ראש הצח"ם וויסאם ביום 6.2.13:
"יש לי 160 שוטרים שמעורבים במקרה" (160 שוטרים לא פחות — אין כבר פשע ברחובות).
לאם ולתינוק שלום. פגשתי את האם. מדובר באשה אשר לפי דבריה אינה חולת נפש, אינה מקבלת קצבת נכות כלשהי מהביטוח הלאומי. אשה ממוצא רוסי שמדינת ישראל החליטה לדרוס אותה. אין לי ספק שאותה אשה עם עזרה נכונה תוכל לגדל את ילדה.
מסתבר כי הרווחה של מועצה אזורית גלבוע כבר הוציאה מאותה אשה שלושה ילדים, עוד מבית החולים מיד לאחר הלידה, ולכן החשש של האם שהגורל יהיה זהה לתינוק שזה אך נולד, מובן לחלוטין.
ביום 6.2.13 בבוקר פניתי למשטרת עפולה, שוחחתי עם ראש הצח"מ קצין נוער בשם וויסאם ועם הרמח"מ (ראש מחלקת חקירות) אבי עיאש.
סוכם שאם אעביר להם סרטון וידאו המוכיח כי לאם ולתינוק שלום, הם מפסיקים את טיפול המשטרה ומסירים את הודעות החיפוש המשטרתיות.
הרמח"מ הסביר לי שכל מה שמעניין אותו זה לוודא שלאם ולתינוק שלום. חשבתי שיש לי עסק עם אנשים מקצועיים והגונים. התבדיתי. חכו להמשך.
במקביל פניתי ביום 6.2.13 בבוקר למנהלת המחלקה לשרותים חברתיים במועצה אזורית גלבוע — רחל ברנע — אמרגי נייד 050-6926662 דוא"ל: rachel@hagilboa.org.il, בתקווה למצוא פתרון חכם ומושכל שיאפשר לאם לשהות עם בנה בפיקוח הרווחה.
כל מה שהיה לגברת רחל ברנע — אמרגי לאמר הוא:
"אנחנו פועלים לפי החוק" (אמרתי לה שאת הבדיחה הזאת כבר שמעתי) וכי היא "צריכה להתייעץ עם הפיקוח שלה".
אף אחד מהרווחה כמובן לא התקשר עד לרגע זה ממש. אין ספק כי כל מה שרוצה הרווחה זה לנתק את האם מבנה ולא לחשוב על תוכניות, התגייסות לעזרה וכדומה.
ביום 6.2.14 בשעות הערב, העברתי לקצין וויסאם ממשטרת עפולה סרטון שבו מצולמים האם והתינוק ובו אומרת האם שהיא והתינוק מרגישים טוב ומבקשת במפורש שהקצין וויסאם והרמח"מ אבי עיאש יפסיקו את החיפושים כפי שהתחייבו.
קיימתי את חלקי בהסכם.
ביקשתי שהקצין וויסאם יקיים את חלק המשטרה בהסכם, להפסיק את החיפושים ולהוריד את כל הודעות החיפוש. הקצין וויסאם לא ענה. ראו תכתובת ווטסאפ בתמונות המצורפות.
ביום שישי 7.2.14 כתבתי בווטסאפ לקצין וויסאם, הוא לא ענה. פניתי בהודעה בפייסבוק של המשטרה וביקשתי שיורידו את הודעות החיפוש.
נתבקשתי ליצור קשר עם דובר המחוז הצפוני רב פקד משה ויצמן, המפעיל של הפייסבוק המשטרתי עבד מהר. דיברתי עם הדובר משה ויצמן. הוא אמר שהוא מוכן לבדוק. כעבור זמן התקשרתי אליו והבחנתי בשינוי הגישה.
"אל תפנה אליי תפנה ליחידה החוקרת", הוא אמר. עוד הוסיף רב פקד וייצמן: "אתה עורך דין אתה יודע איך לפנות לבית משפט".
הסברתי שאני לא מבין למה אני צריך לפנות לבית המשפט כדי לחייב את המשטרה לעמוד בהסכמים שהיא עורכת.

קישורים:

הנסיך החטוף – סיפורו של תינוק יוצאי אתיופיה שנחטף לאימוץ על ידי משרד הרווחה – משפט שלמה 2013 "התינוק הזה יהיה שלי ויהי מה" – ילד בן שלוש ממוצא אתיופי נמצא בלב ליבו של משפט אימוץ סוער: מצד אחד, כבר יותר משנה וחצי מגדלת אותו משפחת אומנה שרוצה לאמצו; מצד שני, דודתו, קצינה בצה"ל, ניהלה מאבק עיקש שהגיע עד לבית המשפט העליון – שפסק לאחרונה: הדודה תקבל את הילד. אלא שהקרב על הפעוט עדיין לא הסתיים, והוא מציף שאלות עקרוניות רגישות על קשרי דם, תרבות והזכות להיות אמא…

"הרווחה כהוספת חטא על פשע טענו פעם אחר פעם שהילד כבר התרגל למשפחה המאמצת" – מתוך פוסט של חה"כ פנינה תמנו- שטה בפייסבוק על חטיפת תינוקות יוצאי אתיופיה עם היוולדן מבתי חולים. חברים יקרים, כחלק משליחותי כחברת כנסת אני מטפלת בפניות ציבור, אני רוצה לשתף אתכם באחד הסיפורים שהולך איתי כבר שבועיים…

"העובדת הסוציאלית אמרה לי במרמה לנסוע למשרד הפנים, כשחזרתי התינוקת כבר לא היתה שם" – ליאת (שם בדוי) נאנסה בגיל 17 ונכנסה להריון. פקידת אימוץ מהשירות למען הילד של משרד הרווחה חטפה ממנה את תינוקה ומסרה אותה למאמצים. עתה כעבור 23 שנים חלתה ליאת בסרטן צוואר הרחם ומבקשת להזהיר את בתה שתלך להיבדק…

האמא אורה מור-יוסף דורשת את התינוקת שנחטפה ע"י השירות למען הילד משרד הרווחה – האמא אורה מור-יוסף שבתה התינוקת נחטפה בידי עו"ס אורנה הירשפלד מהשרות למען הילד, מתראיינת בגלי צה"ל אצל יעל דן – 18 ביוני 2013…

שופטת חנה בן עמי על פקידות אימוץ ובתי משפט לענייני משפחה – 14 ביוני 2013 – כנס לזכרה של חה"כ לשעבר, ד"ר מרינה סולודקין ז"ל בשיתוף משפחת סולודקין ועמותת ע.ל.י.ה – לזכויות ילדים והורים – כבוד השופטת בדימוס חנה בן עמי שהקימה את בית משפט לעניני משפחה ירושלים – נותנת מבט מבפנים כיצד מתיחסים שופטים להורים שרשויות הרווחה, השירות למען הילד, מבקשות להוציא את ילדיהם ממשמורתם…

תיעוד: תינוק יוצאי אתיופיה החטוף קורא לאמו "אמא"

שופטת מרים נאור - הסתמכות על הבלי פיהם של פקידי סעד ומומחיהם לקבוע אימוץ סגור ללא מתן אפשרות אפקטיבית למשפחה טובה

דצמבר 2013 – משרד הרווחה רוצה למסור למאמצים ילד ממוצא אתיופי המכיר את סבו, אמו דודתו ושאר משפחתו, הרוצים ומסוגלים לגדלו. תחילת הפרשה חטיפת התינוק מבית החולים מיד בהיוולדו לבית ילדים, שם סבל מבעיות רגשיות והתפתחות, לאחר שנה למשפחת אומנה, עתה משרד הרווחה רוצה לקבע את החטיפה לאימוץ סגור. משפחתו נלחמה כל העת להחזירו לחיקה והיתה עמו בקשר טוב. משרד הרווחה מוסיף חטא על פשע וטוען כי הפעוט מכיר במאמצים כהוריו ולא ניתן להחזיר הגלגל לאחור.

השופטת מרים נאור בראש צוות 7 שופטים ברוח הנחיות "חותמת הגומי" לרשות השופטת בענייני רווחה קבעה כי הפעוט יישאר בידי המאמצים תוך טיוח הקשר החם בין הילד לאמו ומשפחתו ומבלי שניתנה למשפחתו שום אפשרות לגדלו. התנהגותה של מרים נאור פותחת פתח למעשי שחיתות וסחר בילדים בדלתיים סגורות ללא ראיות.

להלן תיעוד הפעוט עם משפחתו – "תינוק המריבה" קורא לאמו הביולוגית "אמא" , אביעד גליקמן ,  25/12/2013

בית המשפט העליון קבע כי הפעוט האתיופי יילקח ממשפחתו הביולוגית ויוחזר למאמצים, אבל משפחתו מציגה סרטונים שמראים כי בין הילד לאמו יש יחסים חמים. "אנחנו משחקים והוא אומר לי שהוא אוהב אותי", סיפרה האם לחדשות 10. עורכי דינה יגישו בקרוב בקשה לדיון חוז

בני המשפחה הביולוגית של "תינוק המריבה" מסרבים גם היום, יומיים לאחר שבית המשפט העליון פסק כי הילד יישאר אצל ההורים המאמצים, עם ההחלטה. הם מציגים הוכחה שלטענתם מראה את הקשר שנשמר בין הילד לבין אמו הביולוגית – תיעוד של מפגשים ביניהם שבהם הילד קורא לה – "אמא".

האירוע התרחש לפני כמה חודשים. בסרטון נראית האם הביולוגית מחזיקה את בנה כשסבו של הילד מצלם אותם מחייכים למצלמה. סרטונים נוספים שהוגשו לעליון מוכיחים לטענת המשפחה שהשניים קשורים אחד לשני.

"אנחנו משחקים כדורגל, אני קוראת לו סיפורים, מקשיב לי, והוא אומר לי אמא אני אוהב אותך, מתגעגע אליך המון ורוצה לחיות איתך", אמרה האם לחדשות 10. במשפחתה זועמים על השופטים כי לטענתם הם לא ירדו לעמוק הקשר החזק בין האם לבנה.

"מודבר על אמר שראתה את הבן שלה מדי שבוע, מיום שהוא נולד ועד היום. אולי בגלל עומס חומר, לחץ זמן או מורכבות המקרה נראה שלא הובנו שם עד הסוף", הסביר עו"ד עמיקם הדר, פרקליטה של הדודה, שביקשה משמורת על הילד.

לדברי הדודה, על כל אדם שייראה את הסרטון לשאול את עצמו מה הוא מבין מהסרטון. בני המשפחה מתכוונים להמשיך במאבקם הציבורי והמשפטי וכבר בימים הקרובים יגיש פרקליטם בקשה לערוך דיון נוסף בבית המשפט העליון. בדרך כלל, אחרי הרכב מורחב של שבעה שופטים, זה לא אמור לקרות אבל עורכי הדין טוענים כי יש בידיהם ראיות חדשות על חוות דעת לא נכונות שניתנו.

דרכי רמיה בסחר ילדים לאימוץ ע"פ השופטת מרים נאור