דיון בעניין ייצוג הבלוגרית לורי שם טוב

דיון בעניין ייצוג לעיתונאית, בלוגרית לורי שם טוב בתיק פרשת הבלוגרים. נגד שם טוב כתב אישום עב כרס שעניינו העלבת עובדי ציבור. בכתב האישום 120 סעיפים וכל סעיף מורכב ממספר אישומים. חומר ראיות בהיקף אדיר.
הדיון יתקיים ביום ה , 23.01.2020 בשעה 11:00 , בבית משפט מחוזי תל אביב, בפני השופט בני שגיא.

דיון

העיתונאית בלוגרית לורי שם טוב שוחררה ממעצר הבית

31.12.2019 – בש"פ 8065/19 – שופט בית המשפט העליון פרופ. עופר גרוסקופף הורה על שחרורה של לורי שם טוב ממעצר הבית, אולם הותיר הגבלות הגלישה ברשת האינטרנט. נגד שם טוב כתב אישום עב כרס שבסיסו העלבת עובדי ציבור באתרי ג'נק במרשתת.
שם טוב נעצרה ב- 27.02.2017 והייתה במעצר מאחורי סורג ובריח עד במשך כשנתיים וחודשיים עד ה- 02.05.2019 כאמור בשל אישומים ל"שיימינג" במרשתת על עובדי ציבור. שם טוב שוחררה מכלא נווה תרצה על פי הוראת השופט גרוסקופף ב- 02.05.2019 , אך בהגבלות מעצר בית ללא מפקחים ו-4 שעות אוורור והגבלות גלישה באינטרנט. ב- 31.12.2019 הורה השופט גרוסקופף על הסרת מגבלות מעצר הבית לחלוטין.

עופר גרוסקופף - צילום טס שפלן
שופט בית המשפט העליון, פרופ. עופר גרוסקופף – צילום: טס שפלן

השופט גרוסקופף כתב בהחלטתו כי שחרור של נאשם לחלופת מעצר בנוי על אמון, ואמון נבנה בהדרגה. כך, על דרך הכלל, המסלול של הנאשם ליציאה ממעצר עד לשחרור לביתו נעשית בשלבים, אשר בכל אחת
מאבני הדרך נבחנת התנהלותו של הנאשם. ודוק, ככל שהנאשם יעמוד באיסורים ובהגבלות שהוטלו עליו והחשש לפעילות עבריינית חוזרת על ידו יפחת, כך יש להקל עמו על מנת לאפשר התנהלות תקינה של אורח חייו במהלך ניהול ההליך הפלילי וטרם הכרעה בעניינו. במקרה דנן מצויה שם טוב במעצר בית בתנאים מגבילים מזה כ- 8 חודשים. במסגרת תקופה זו נבחנה התנהלותה, והיא הוכיחה את עצמה בכך שלא היו הפרות מצדה. אומנם שני הנאשמים האחרים שהו במעצר בית בתנאים מגבילים במשך למעלה משנה, אך שם טוב שהתה במעצר מלא למעלה משנתיים וחודשיים בעוד הנאשמים האחרים שהו במעצר מאחורי סורג ובריח בין 10-8 חודשים.
בנוסף ציין גרוסקופף כי הסיכון משם טוב הוא בעולם הוירטואלי ולא העולם הפיזי ולכן האיזון הנכון הוא לשחררה ממעצר הבית בשלב זה.

מעצרה הממושך מעל שנתיים וחודשיים של העיתונאית בלוגרית שם טוב הנו על עבירות שיימינג במרשתת הנו תקדים הואיל ועד היום לא היה עצור עיתונאי אף יום אחד על פרסום כלשהו. מעצרה של העיתונאית לווה בתקיפות תקשורתיות על ידי עיתונאי חצר של פרקליטות המדינה כדי להכשיר הקרקע למעצר הממושך.
שיימינג במרשתת ובעיתונאות הכתובה והמשודרת הנו דבר שביום יום, אולם פרקליטות המדינה החליטה להגיש נגד שם טוב כתב אישום ובו 120 סעיפים שבסיסם שיימינג על עובדי ציבור בעוד נגד עיתונאים "ממוסדים" לא הוגש שעולם כתב אישום.

להלן השתלשלות מעצר של לורי שם טוב והבלוגרים מוטי לייבל וצבי זר:

27.02.2017 – תחילת מעצר הימים של לורי שם טוב על פי החלטת שופט המעצרים עלאא מסארווה. המעצר ימים נמשך כ- 38 יום עד ה- 06.04.2017 שבהם שם טוב נחקרה קשות על ידי היחידה החוקרת.

06.04.2017 – הגשת כתב אישום ובו 90 סעיפי אישום (כעבור כחצי שנה התווספו עוד 30 זעיפי אישום) שבסיסם העלבת עובדי ציבור. שם טוב במעצר עד לקבלת החלטה אחרת הואיל ופרקליטות המדינה לא הגישה חומרי ראיות

26.10.2017 – החלטת שופט מעצרים מחוזי אברהם הימן על מעצרה של שם טוב על תום ההליכים עקב פרסומים במרשתת – תיק מ"ת 14280-04-17.

26.03.2018 – הארכת מעצר ראשונה בשלשה חודשים מעבר ל- 9 חודשים (מיום הגשת כתב אישום) על ידי שופט בית המשפט העליון אורי שהם בש"פ 10235-17. (הארכת מעצר החלו מיום 06.01.2018).

17.04.2018 – הארכת מעצר שניה בשלשה חודשים מעבר ל- 9 חודשים (מיום הגשת כתב אישום) על ידי שופט בית המשפט העליון אורי שהם, בש"פ 2525/18.

24.07.2018 – הארכת מעצר שלישית בשלשה חודשים מעבר ל- 9 חודשים (מיום הגשת כתב אישום) על ידי שופטת בית המשפט העליון ענת ברון או חלופת מעצר שלשם טוב לא היו אמצעים סוציואקונומים לעמוד בהם, דהיינו 2 מפקחים 24/7 ואיזוק אלקטרוני. בש"פ 5005/18.
09.10.2018 – הארכת מעצר רביעית בחמשה חודשים מעבר ל- 9 חודשים (מיום הגשת כתב אישום) על ידי שופט בית המשפט העליון נעם סולברג או חלופת מעצר שלשם טוב לא היו אמצעים סוציואקונומים לעמוד בהם, דהיינו 2 מפקחים 24/7 ואיזוק אלקטרוני. בש"פ 6589/18.
04.03.2019 – הארכת מעצר חמישית בחמשה חודשים מעבר ל- 9 חודשים (מיום הגשת כתב אישום) על ידי שופט בית המשפט העליון דוד מינץ או חלופת מעצר שלשם טוב לא היו אמצעים סוציואקונומים לעמוד בהם, דהיינו 2 מפקחים 24/7 ואיזוק אלקטרוני. בש"פ 1394/19.
02.05.2019 – השופט עופר גרוסקופף מורה על שחרורה של שם טוב במהלך דיון בקשה שהגישה שם טוב לאפשר לה להגיש בקשות לבית המשפט ללא סנגור מהסנגוריה שאינם פועלים לשחררה. בש"פ 2847/19.

מצורפת החלטת שופט בית המשפט העליון פרופ. עופר גרוסקופף על שחרורה של לורי שם טוב ממעצר הבית – בש"פ 8065/19 מה- 31.12.2019.

Document-page-001Document-page-002Document-page-003Document-page-004Document-page-005

עתירה לבג"צ – פרקליטות המדינה פוגעת באופן מרובה בזכויות חוקתיות לחופש הביטוי ולהליך הוגן

לאחר שטענה הפרקליטות בשבוע שעבר כי מנגנון פניותיה לספקיות תוכן כדי שיסירו תכנים מהרשת אינו בגדר הפעלת סמכות שלטונית, עתרו מרכז עדאלה והאגודה לזכויות האזרח (עתירה בג"צ 7846-19) נגד אמצעי זה.

לאחר למעלה משנתיים בהן טוען מרכז עדאלה בפני פרקליטות המדינה כי פעילות האכיפה של יחידת הסייבר באמצעות פניה לספקיות תוכן אינה חוקית, השיבה הפרקליטות ביום חמישי האחרון (21.11) כי לדעתה, פעילות זו "אינה בגדר הפעלת סמכות שלטונית". המנגנון המכונה על ידי הפרקליטות "אכיפה אלטרנטיבית במסלול הוולונטרי", כולל פנייה אל ספקיות תוכן ביניהן פייסבוק וגוגל, בבקשה להסיר תכנים או להגביל גישה אליהם, ולעתים גם להשעות משתמשים ואף להרחיקם. צנזורה זו על תכנים נעשית ללא מתן זכות שימוע וללא הליך משפטי ולעתים גם ללא ידיעת המפרסם.

מדובר ביחידת הסייבר של פרקליטות המדינה, שמרכז עדאלה והאגודה לזכויות האזרח הגישו ב- 26.11.2019 עתירה לבג"ץ נגדה (עתירה בג"צ 7846-19). העותרים מבקשים מבית המשפט להורות ליחידה להפסיק את אפיק הפעולה של יחידת הסייבר שזכה לכינוי "המסלול הוולונטרי" (של "האכיפה האלטרנטיבית") הכולל פנייה לספקיות התוכן בבקשה שיפעלו – על בסיס וולונטרי לכאורה – להסרת פרסום (תוכן), ללא פניה כלשהי לערכאות וללא מתן זכות טיעון לגורם המפרסם;

יחידת הסייבר של הפרקליטות הקימה לפני שנים אחדות מנגנון פנייה לחברות כגון פייסבוק וגוגל, הבעלים של יוטיוב, כשהיא מגלה שמפורסמים תכנים שלדעתה מפרים לכאורה את החוק או מפרים תנאי שימוש של הספקיות. בשבוע שעבר היא טענה כי המנגנון הזה הוא לא בגדר הפעלת סמכות שלטונית.
על פי העותרים, מאז הוקמה יחידת הסייבר בפרקליטות המדינה חלה עלייה עצומה בהיקף השימוש במנגנון אכיפה זה. הם מצטטים את דו"ח פרקליטות המדינה לשנת 2018, שמצביע על עליה של יותר מ-600% בהיקף בקשות הסרת תוכן שנעשו באמצעותו: יותר מ-14 אלף לעומת כ-2,200 ב-2016. "מספר זה לא מצביע על מספר הפרסומים, שכן פניות אלה, שמרביתן (87%) נעשות אל רשת פייסבוק, יכולות גם להיות עבור תכנים הכוללים עשרות ואף מאות קישורים", נכתב בעתירה.

לטענת העותרים ״המסלול הוולונטרי״ להסרת תכנים, אותו מפעילה יחידת הסייבר במסגרת מנגנון "האכיפה האלטרנטיבית", הוא מנגנון הפוגע קשות בזכויות החוקתיות לחופש הביטוי ולהליך הוגן, מבלי לקיים את תנאי פסקת ההגבלה ובראשם היעדר כל הסמכה מפורשת בחוק, ותוך הפרת עקרונות יסוד במשפט המינהלי והחוקתי. זאת, בהיותו מנגנון המפקיד בידי הפרקליטות את האפשרות לקבוע את גבולות חופש הביטוי הפוליטי בדמות קביעה שתוכן מסוים הוא בלתי חוקי לכאורה, ללא פניה לערכאות וללא מתן זכות טיעון, ועל בסיס קביעה זו לבקש מספקיות תוכן להפעיל –באופן וולונטרי לכאורה – סנקציה קשה של הסרה, הגבלה או חסימה של תוכן. לגישת העותרים, לא תיתכן מחלוקת כי פניה יזומה של המשיבים אל ספקיות התוכן בבקשות להסרת תכנים מהווה פעילות שלטונית הדורשת הסמכה. לא קיימת סמכות בחוק המאפשרת את הפעלתו של ״המסלול הוולונטרי״.
ה״מסלול הוולונטרי״ מהווה מנגנון שפוגע קשות בחופש הביטוי. פגיעה זו אינה יכולה להיות מוטלת בספק והיא עולה, כאמור, מעצם תיאורו של מנגנון זה כמנגנון הנוקט "במגוון טכניקות ובהן פעולה להסרת התכנים האסורים, הגבלת הגישה אליהם דרך תוצאות החיפוש במנוע החיפוש, חסימת גישה אל התכנים, והשעייה או הרחקה של משתמשי אינטרנט", ברי, כי כל הפעולות האמורות יש בהן פגיעה קשה בחופש הביטוי, שכן מדובר בהתערבות שלטונית המובילה להסרת או הגבלת ביטויים ובמקרים אחרים להרחבה או השעייה של משתמשים.
עובדי יחידת הסייבר והרשות המבצעת מכריעים בכוחות עצמם אם ביטוי מסוים עולה כדי עבירה פלילית ועל סמך הכרעה זו פונים במעמד צד אחד אל ספקיות התוכן כדי שאלו יסירו את הביטוי מהמרשתת. המסקנה המתבקשת היא שפרקליטות המדינה נוטלת לעצמה שלא כדין סמכויות שיפוטיות, השמורות לרשות השופטת, ללא כל סמכות וללא מסגרת דיונית הולמת, באופן הפוגע בזכות החוקתית להליך הוגן.
מעבר לנטילת הסמכות השיפוטית שלא כדין כאמור, העובדה כי הרשות יוזמת פנייה לספקיות התוכן ישירות, מבלי להעניק זכות טיעון לגורם המפרסם, מנוגדת לכללי הצדק הטבעי המעוגנים היטב במשפט המינהלי והחוקתי.
מעבר לנטילת הסמכות השיפוטית שלא כדין כאמור, העובדה כי הרשות יוזמת פנייה לספקיות התוכן ישירות, מבלי להעניק זכות טיעון לגורם המפרסם, מנוגדת לכללי הצדק הטבעי המעוגנים היטב במשפט המינהלי והחוקתי.
הפגיעה בהליך הוגן מתעצמת שעה שהרשות אף אינה מקפידה על שקיפות או פרוצדורה נאותה המאפשרת ביקורת אפקטיבית על פעילותה. דומה שלא תיתכן מחלוקת כי תיעוד ושקיפות הם אבני יסוד להבטחת מנהל תקין.

מצורפים:
– קטעים מעתירה בג"צ 7486-19 מיום 26.11.2019 שהגישו ארגון עדאלה והאגודה לזכויות האזרח נגד פרקליטות המדינה.
– מצורפת תגובת פרקליטות המדינה על בסיסה הוגשה העתירה – מה- 21.11.2019. תגובת הפרקליטות הוגשה לאחר שנה מיום הפניה ב- 21.11.2018.

 

Document-page-003Document-page-010Document-page-012Document-page-013Document-page-001Document-page-002Document-page-014

 

פרשת הבלוגרים: הצווים לקויים, השופט קיבל צל"ש והתלונה נדחתה

08.10.2018 – האם זהו סוף הסבל של אזרחים עקב צווי בית משפט לקויים כגון צווי חיפוש?
להלן צילום בירור תלונה על צווי חיפוש לקויים של שופט השלום תל אביב עלאא מסארווה בביתם של חשודים. הצווים אכן לקויים אך השופט מסארווה קיבל צל"ש והתלונה נדחתה, והנציבות הודיעה שלא תבדוק תלונות כאלו בעתיד.
הנציבות הוסיפה כי הופקו הלקחים ונקבעו נהלי עבודה מתאימים לשופטים.

לצפיה בבירור או להורדה הקליקו כאן

Document-page-001Document-page-002Document-page-003

השופט יורם דנצינגר וחרפת הניצוץ הראייתי

חופש ביטויהניצוץ הראייתי והבעייתי , עו"ד נוגה ויזל , 26 ספטמבר 2017 , פוסט

העו"ד נוגה ויזל על הביטוי שצץ לאחרונה ואמור להפחיד לא רק בלוגרים בוטים שעצורים עד תום ההליכים, אלא גם את כל מי שחרד לזכויות האזרח ואפילו את ראש הממשלה

הפרקליטות מבקשת לעצור מאחורי סורג ובריח עד תום ההליכים המשפטיים עשרות אלפי אזרחים בשנה, עוד לפני שבכלל הוכחה אשמתם. לרוב זוהי פשוט דרך של מערכת המשפט לגבות מקדמות ימי מאסר על חשבון העונש, ולגרום לאותו אדם לבוא על ארבע לפרקליטות ולהתחנן לעסקת טיעון.

מאז שהוחלט כי תחנות המשטרה יימדדו על פי מספרי המעצרים וכמויות המעצרים עד תום ההליכים, המערכת זקוקה לבני אדם כדי לעצור אותם.

כדי לעצור בני אדם, גם כשאין עילת מעצר סטנדרטית עד תום ההליכים (כלומר: עד שייגמר המשפט הפלילי) יש צורך להוריד את סף הראיות הנדרש כדי לשכנע שופטים שלמשטרה יש ראיות טובות להרשעה. אמנם, כדי להרשיע נדרשות ראיות חזקות ברמה של מעבר לספק סביר שהנאשם אכן אשם בעבירה המיוחסת לו, אבל כדי לעצור – מסתבר שכמעט לא צריך הרבה. אפשר לעצור אנשים גם באמצעות ראיות קלושות ונסיבתיות, וגם אין צורך לבחון את האמינות של אותן ראיות. בעבר קראו לזה "ראיות לכאורה" אך לאחרונה צץ לו הביטוי "הניצוץ הראייתי". הניצוץ הזה מפחיד את כל מי שחרד לזכויות האזרח בישראל.

הבלוגרים כמשל

לפני כחצי שנה עצרה המשטרה קבוצת פעילי מחאה ובלוגרים שקראו תיגר נגד עוולות המערכת, פרסמו מאמרי ביקורת ארסיים במיוחד נגד פסקי דין של שופטים, אותם כינו "אנטי דמוקרטיים" ונגד פעולות של עובדות סוציאליות שאותן כינו "חוטפות ילדים" ו"זונות משוקמות". פורסמו גם כתבות על פרקליטים ותובעים משטרתיים שנכשלו ולא הצליחו לגרום להרשעה והם כונו "תופרי תיקים לחפים מפשע שניזונים מדם חפים מפשע".

שבעה חודשי מעצר על פי הלכת הניצוץ הראייתי
הלכת הניצוץ הראייתי

לאחר שנעצרו מעל עשרים איש ואישה, וגם נחקרו מספר לא מבוטל של עורכי דין, הוגש בחודש אפריל 2017 כתב אישום נגד שני בלוגרים פעילי מחאה ידועים, ועורך דין אחד. כתב האישום מבוסס כולו על עבירות של חופש ביטוי.

מאז, למעלה משישה חודשים ששלושת הנאשמים מוחזקים ב"מעצר ביניים", מעצר ללא ראיות, וכל זאת על סמך "ניצוץ ראייתי". בסופו של דבר, מדובר בעבירות של חופש ביטוי, עבירות שיימינג מסוג העלבת עובדי ציבור וזילות בית משפט. אמנם הכתבות היו וולגריות במיוחד, וחלקן משובצות בקללות מיניות עסיסיות וגם חלק מהשופטים קיבלו "ביקור בית" מסוג "עושים שכונה" – הפגנה קולנית באמצעות מגפון. אולם, אלה עדיין עבירות חופש ביטוי, עם הסברים מפורטים מדוע אותם שופטים ועובדות סוציאליות זכו למטר הקללות והביקורות.

בערעור על המעצר, שהגיע אל שולחנו של כב' השופט יורם דנצינגר מבית המשפט העליון, קבע השופט כי הפרקליטות בכלל לא צריכה להציג ראיות כלשהן בעלות סיכוי להרשיע לצורך מעצר ביניים, וזאת לתקופה בלתי מוגבלת בזמן, היות וכעת שופט המעצרים רשאי להגיע למסקנה שיש "ניצוץ ראייתי" רק על סמך הצהרות התביעה. השופט דנצינגר קבע שניתן לסמוך על "חזקת ההגינות המנהלית" – כלומר: שהתביעה היא תמיד "הוגנת" ואף פעם לא הטעתה את בית המשפט – והתביעה לא תצהיר שקיימות ראיות בעלות סיכויים טובים להרשעה, אם הן לא קיימות.

יורם דנצינגר
יורם דנצינגר

הפרדת הרשויות

למעשה, מה שקבע השופט דנצינגר הוא, שהבקשה למעצר עד תום ההליכים היא זו שמייצרת "ניצוץ ראייתי". כלומר, הבקשה שניסח הפרקליט התובע היא בעצמה ראיה, ובית המשפט בכלל לא צריך לראות ראיות של ממש, והוא יכול לסמוך על התביעה שתהיה הוגנת ולא תשקר או תנפח או תמציא ראיות שלא באמת קיימות.

זוהי למעשה המצאה חדשה שמבטלת את עיקרון הפרדת הרשויות, ובמילים פשוטות – מזמינה את השופט להפוך לחותמת גומי של הפרקליטות. שכן, אם שופט אומר לנאשם ולסנגורו בבית המשפט שלפרקליטות יש יתרון מובנה ועדיפות, בגושפנקא של בית המשפט העליון, באמצעות חזקת ההגינות המנהלית, המסר הוא שהמשפט מכור מראש לטובת התביעה.

וכך, יום יום ברחבי הארץ, מובלים אנשים באזיקים לאולמות שופטי המעצרים, לשמש תפאורה בדיונים שהתוצאות שלהן ידועות מראש. תמיד יהיה ניצוץ ראייתי, כי בית המשפט העליון קבע מראש שהתביעה תמיד הוגנת ולא צריך ראיות.

יודגש שגם הסמכות לעצור מעצר ביניים היא תוצר של הפסיקה ולא של החוק הקיים. הכנסת לא חוקקה סמכות מעצר כזו. חוק המעצרים החדש, שנחקק בשנות ה-90 לאור הוראות חוק יסוד כבוד האדם וחירותו, נועד להקל על מעצרים ולא להחמיר אותם.

עתה, לא נותר אלא לשאול: אם הפרקליטות מדליפה על ראש הממשלה בנימין נתניהו שישנן כנגדו ראיות לקבלת שוחד, אם וכאשר התיק יגיע לבית המשפט – איך יתגבר ראש הממשלה שלנו על הניצוץ הראייתי וחזקת ההגינות המנהלית, אם חזקה שהתביעה תמיד צודקת?

חוק המעצרים או בשמו הרשמי – חוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים) דורש תיקוני חקיקה דחופים על מנת להחזיר על כנו את עיקרון הפרדת הרשויות ואת כבוד האדם וחירותו, ולבטל את חרפת הניצוץ הראייתי, שאין לה זכר בחוקים שחוקקה הכנסת.

 

הניצוץ הראייתי והבעייתי

מדוע עצורים הבלוגרים לורי מוטי וצבי 200 ימים?

ספטמבר 2017 –
200 ימים עצורים הבלוגרים לורי שם טוב, מוטי לייבל ועו"ד צבי זר, משפטם טרם החל, ולא מתאפשר להם לעיין בחומר הראיות. העבירות עליהן מדובר אינן מצדיקות מעצר כה ממושך, וקשורות כולן בפרסומים אותם ביצעו לכאורה.
חופש ביטוי - שבירת מצלמה