יחיא קוריש ז"ל

פרשת העלמות ילדי תימן, המזרח והבלקן. תביעה נגד המדינה על מניעת משפחה להתייחד עם יחיא ז"ל, בן ה- 8 חודשים שנלקח "לטובתו" מהוריו על ידי המדינה ונפטר בהיותו בחסות המדינה ומאז המדינה מונעת מהמשפחה להתייחד עם קברו של יחיא ז"ל.
המדינה ביקשה לדחות התביעה על הסף מחמת התיישנות, שיהוי, היעדר עילה וביחס לנתבעת 2 גם טענות היעדר יריבות ושימוש לרעה בהליכי משפט.
השופט אמיר לוקשינסקי-גל דחה בקשת המדינה.

לצפייה / הורדה החלטת כב' השופט אמיר לוקשינסקי-גל מיום 03.06.2019 , ת"א 32902-09-17 קוריש נ' מדינת ישראל ואח'.

התובעים הינם אחיו של ה"ה יחיא קוריש ז"ל (להלן: "יחיא"). לפי כתב התביעה, בשלהי שנת 4 1949 עלו הוריהם של התובעים ארצה מתימן, ביחד עם בתם התובעת 2, ובנם, יחיא, שהיה אז פעוט 5 כבן שמונה חודשים.
מספר ימים לאחר הגעת המשפחה למחנה העולים, הגיעו שתי אחיות שביקשו לקחת את יחיא לבית 8 התינוקות במטרה לאפשר לו לגדול בתנאים נוחים יותר. כאשר האם הגיעה למחרת לבקר את יחיא, הוא לא נמצא במקום. לאם נמסר כי יחיא נמצא במחנה בעין שמר, אולם חרף חיפושים קדחתניים 10 שם לא הצליחו ההורים לאתרו.
בשנת 2001 פורסמו מסקנות ועדת החקירה הממלכתית בראשות השופט בדימ' יעקב קדמי. בהתאם למסקנות הוועדה, יחיא נפטר ביום 14.10.49 בהיותו כבן 8 חודשים בבית החולים לילדים בית ליד, שהיה בשעתו באחריותה ובניהולה של המדינה, והובא לקבורה בבית העלמין בנתניה המנוהל על ידי הנתבעת 2 (להלן: "חברת קדישא") ללא ציון חלקת קבר. כן נכתב, כי על אף ששמו הפרטי של התינוק נרשם כ"זכריה גויש" אין בכך להטיל ספק בזיהויו, מאחר שהשמות "יחיא" ו"זכריה" מקבילים, וכן נמצא מסמך שבו שובש שם המשפחה של האב ונרשם "גויש" במקום "קוריש".

לטענת התובעים בכתב התביעה, לאחר הסרת החיסיון מחומרי החקירה של ועדת קדמי בחודש 1 נובמבר 2016 , הובהר בייתר שאת מחדלן של הנתבעות, ונראה כי המדינה העבירה את יחיא ז"ל לבית העלמין המנוהל על ידי חברת קדישא על דעת עצמה, ללא עדכון הוריו, מבלי למסור את מקום קבורתו המדויק ומבלי לוודא כי מיקום הקבורה מתועד כנדרש על ידי חברת קדישא. חברת קדישא לא תיעדה כנדרש את מקום הקבורה. כן נטען בכתב התביעה, כי בהתנהלותן וברשלנותן של הנתבעות – הכוללות גם חוסר יכולת של הנתבעות להצביע על מקום קבורתו המדויק של המנוח – הן מנעו ועודן מונעות מהתובעים עד היום את הזכות הבסיסית להתייחד עם אחיהם המנוח, ובכך הן גורמות לתובעים עגמת נפש עצומה.

מצורפת החלטת כב' השופט אמיר לוקשינסקי-גל מיום 03.06.2019 , ת"א 32902-09-17 קוריש נ' מדינת ישראל ואח'.
להורדת / צפייה בהחלטת השופט בפורמט pdf הקלק כאן.

Document-page-001Document-page-002Document-page-003Document-page-004Document-page-005Document-page-006Document-page-007Document-page-008Document-page-009Document-page-010Document-page-011Document-page-012Document-page-013Document-page-014

מודעות פרסומת

משפחת גמליאל על העלמו של הבן יוחנן

20.06.2017 – סדר יום עם קרן נויבך – החלטה של בית המשפט השלום בירושלים שפסק פיצויים בסך 220 אלף שקלים למשפחת גמליאל שתבעה את החברה קדישא "קהילת ירושלים" מכיוון שלא ידעה לומר למשפחה היכן קבור בנה, בניגוד לתצהיר מטעמה. משפחת גמליאל מנהלת שנים מאבק לאיתור בנה יוחנן. כשיוחנן היה בן 9 חודשים נמסר לה שהוא נפטר אבל מעולם לא התאפשר להם לראות את גופתו. הם מעולם לא זכו לקבור אותו ובמקום בו טענו בחברה קדישא שהוא קבור, נקבר בכלל אדם אחר. מבחינת משפחת גמליאל אגב, יתכן מאוד שיוחנן עדיין חי. אוריה אלקיים כתבנו הביא את הסיפור הזה, נדבר איתו ועם אחיו של יוחנן, יוסי.

קבר תינוק "נעלם": חברת קדישא תשלם לבני המשפחה 180 אלף ש'

יוני 2017 – ועדת החקירה של פרשת "ילדי תימן" קבעה שהתינוק נפטר ונקבר בירושלים ב-1954, אם כי המשפחה עדיין חושדת שלא כך היה. לאחרונה ביהמ"ש קיבל את תביעתה נגד חברה קדישא שלא הצליחה לאתר את קברו.

לצפיה / הורדת פסק הדין בית משפט נשלום ירושלים 60186-01-15 – הקלק כאן

משפחת גמליאל
משפחת גמליאל

"עניינה של התביעה בפרשה כאובה, קשה ונוגעת ללב. לטענת התובעים, בשל התרשלותה של הנתבעת לא ניתן לאתר כיום את מיקום קברו של בן משפחתם" – כך נפתח פסק דינו של השופט דוד גדעוני מבימ"ש השלום בירושלים, שדן בתביעת בני המשפחה נגד החברה קדישא.

"המנוח" הוא למעשה תינוק שנפטר בשנת 1954 בגיל תשעה חודשים, מספר ימים לאחר שהוריו הגיעו עמו אל בית חולים כיוון שחש ברע. התביעה הוגשה לפני כשנתיים על ידי אמו וארבעת אחיו ואחיותיו.

התובעים טענו בין היתר כי הנתבעת התרשלה בכך שלא ניהלה רישום ומעקב אחר נתוני מיקום מדויקים של חלקות קבר ושמות הנפטרים, ועל כן אין אפשרות לפקוד את קברו של המנוח.

התובעים אף סיפרו שהאם ובעלה ז"ל לא ראו את גופת בנם או את חלקת הקבר שלו ולא קיבלו מסמך כלשהו המעיד על פטירתו.

למעשה, עד היום מקנן בלבם של התובעים חשש כבד שאולי המנוח לא נפטר אלא נחטף ונמסר לאימוץ, כחלק מ"פרשת ילדי תימן". יש לציין שעניינו הובא לפני ועדת החקירה הממלכתית שדנה בפרשה בשנת 2001. על יסוד מסמכי בית חולים ותעודת פטירה, הוועדה קבעה כי המנוח נפטר ב-1954 והובא לקבורה בהר המנוחות, וציינה חלקה, גוש ומספר קבר.

התובעים סיפרו שאביהם סירב לעסוק בחיפוש אחר קברו של בנו המנוח משום שהדבר גרם לו לשברון לב. בשנת 2010 החלו בני המשפחה לנסות ולאתר את הקבר על פי הפרטים שצוינו על ידי ועדת החקירה, אך ללא הצלחה.

חברה קדישא טענה כי התובעים לא פקדו ולא ביקשו לפקוד את קברו של המנוח משך עשרות שנים וכי הם מוּנעים מבצע כסף.

לגופם של דברים, נטען בין היתר כי החברה פעלה כדין וכי באותה תקופה הנוהג ביחס לקבורת ילדים ותינוקות היה שונה לעומת היום. מכל מקום, לטענתה יש בידיה מפות מדויקות המצביעות על מיקום הקבר.

"טענות מקוממות"

אך מודד מטעם ביהמ"ש הסתייג מן התרשימים שהציגה הנתבעת וקבע כי מיקומו של הקבר אינו מדויק.

משכך, השופט גדעוני ציין כי הטענות בדבר מיפוי וסימון נטענו באורח סתמי. עוד הוא ציין כי "מהתשתית שהונחה לפני בית המשפט עולה כי מדובר בתיעוד שנערך באופן בלתי סביר ובלתי מספק".

לאחר שניתח את המסמכים לעומקם השופט קבע כי "בסופו של יום מהראיות שהובאו לפני בית המשפט עולה בבירור כי אין כיום אפשרות לאתר את מקום קברו של המנוח".

בכל הקשור לגובה הפיצוי, השופט ציין את המובן מאליו: "מדובר בכאב שילווה את התובעים עד סוף ימיהם".

לגבי הטענות בדבר "בצע הכסף", השופט הגיב בחריפות וציין כי "מדובר בטענות מקוממות שיש בהן כדי להעצים את הפגיעה בתובעים. לכך יש להוסיף כי לאורך ההליכים טענה הנתבעת כי יש בידה להצביע על מיקומו המדויק של קבר המנוח. טענה זו התבררה כבלתי נכונה".

מאידך, השופט התחשב בכך שהנתבעת ניסתה להקל על כאבם של התובעים כשהציעה להם להקים מצבה בחלקה הנדונה. בסיכומו של דבר השופט חייב את הנתבעת בפיצויים בסך 180,000 שקל, בתוספת הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 18,000 שקל.

  • ב"כ התובעים: עו"ד אבי אברמוביץ, עו"ד קארן בכור
  • ב"כ הנתבעת: עו"ד אריאל ינובסקי

עו"ד מוטי קראוס עוסק/ת ב- דיני נזיקין
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.

Document-page-001Document-page-002Document-page-003Document-page-004Document-page-005Document-page-006Document-page-007Document-page-008Document-page-009Document-page-010Document-page-011