שופטת מרים נאור – דרכי טיוח פשעי משרד הרווחה נגד הורים וילדים

שופטת מרים נאור - הטיית משפט נגד הורים וילדים
שופטת מרים נאור – הטיית משפט נגד הורים וילדים

מאי 2014 – מרים נאורפסק-דין בתיק ע"פ 1182/14 – מדובר בערעור על עונש של שנתיים מאסר לאם חד הורית ש"חטפה" את בתה ממרכז חירום של משרד הרווחה. הערעור הובא לעליון בערכאה של שלשה שופטים בראשות השופטת מרים נאור.
מהעובדות המקרה עולה כי ה"טיפול" שביצעו רשויות הרווחה לאם ובתה כשל משום שבסופו נגזר על האמא שנתיים מאסר בבית סוהר משום שניסתה לקחת את בתה מהמרכז חירום למתחם הרשות הפלסטינית.

במקרים מעין אלו החוק עומד לרעתם של ההורים והילדים בשל העדר חוק זכויות הילד הנגזר מאמנת האו"ם לזכויות הילד. מרים נאור לא רק שלא התחשבה בלקויות חקיקה אלו, אלא טייחה עובדות רבות באירוע לטובת האם ובתה, לדוגמא מה עשתה האמא שרשויות הרווחה הוציאו אותה מביתה ומשפחתה למרכז חירום? או מדוע הסתכנה האמא להוציא את בתה ממרכז החירום?

מרים נאור בהחלטתה אף ביקשה להשפיע על השופטים האחרים לדחות הערעור ופעמיים בהחלטתה הציעה לשופטים דנצינגר ושוהם לדחות את הערעור. (סעיפים 15, 19 בהחלטה).

מדובר בהתנהלות תוקפנית ומתעמרת של מרים נאור נגד אמא וילדה מוחלשות ללא זכויות חקיקתיות ע"פ אמנת זכויות הילד.

דוגמאות להתנהלות לקויה של מרים נאור:

סעיף 2 בהחלטה – מרים נאור מטייחת מדוע הוצאה הילדה מחזקת אמא:

"על פי עובדות כתב האישום, ביום 8.9.2011 הורה בית משפט השלום לנוער בחיפה על הוצאת בתה של המערערת, קטינה ילידת שנת 2005 (להלן: הקטינה), מרשות המערערת למרכז חירום לילדים בסיכון לצורך אבחון והגנה. כמו כן הורה בית המשפט על מינויה של אפוטרופוסית לדין לקטינה. בית המשפט קבע כי המערערת סיכנה בהתנהגותה את שלומה הנפשי, הגופני, החומרי וההתפתחותי של הקטינה.".
 סעיף 4 בהחלטה – מרים נאור מטייחת מדוע הוטלו על האמא והילדה הגבלות להסדרי ראיה בניגוד לאמנת האו"ם לזכויות הילד:
" בהתאם לצו המשמורת, המערערת היתה רשאית לפגוש בקטינה רק בשטח הפנימייה, במסגרת מפגשים מתואמים מראש, ונאסר עליה לפגוש בה בכל מקום אחר, לרבות בשטח בית הספר. על המערערת נאסר להוציא את הקטינה משטח בית הספר והפנימייה".

סעיף 5 בהחלטה – מרים נאור מטייחת מדוע ניסתה האמא להוציא בתה מהפנימיה לרשות הפלסטינית:
"על אף שהמערערת היתה מודעת לתנאים אלו, היא החליטה להוציא את הקטינה ממשמורת רשות הסעד ולהעבירה לשטחי הרשות הפלשתינית לצמיתות, וזאת ללא אישורה של האפוטרופוסית לדין".

סעיפים 15, 19 – מרים נאור מבקשת להטות המשפט נגד האמא ומבקשת פעמיים מהשופטים היושבים עמה בכס להחליט כמוה נגד האמא:

סעיף 15 – אציע לחברי שלא להיעתר לערעור.
סעיף 19 – אציע לחברי לדחות את הערעור.

מרים נאור לא ציינה שם שופט בית משפט לנוער בחיפה, פקידת הסעד, מרכז החירום, האפוטרופסית לשכת הרווחה, ועוד. חלק בלתי נפרד מפומביות הדיון ע"פ חוק הוא ציון שמם של עובדי ציבור ומוסדות שנטלו חלק מהותי בהליך. מרים נאור לא עשתה כן ולא נימקה.

 

החלטת כבוד הנשיאה מרים נאור

 

Document-page-001Document-page-002Document-page-003Document-page-004Document-page-005

מודעות פרסומת

שמואל בוקובסקי, שופט – סגן נשיא בית משפט לענייני משפחה: הליך מופקר ואלים במינוי אופוטרופוס לאישה

שמואל בוקובסקי - קיצר מינוי מופקר אפוטרופוס - הרס אישה
קיצר הליך – הרס אדם

"החושך עצמו מן הדין, פורק ממנו איבה וגזל ושבועת שוא, והגס לבו בהוראה, שוטה רשע וגס רוח" (אבות, ד 4)

רשלנות קיצונית, רמיה, חוסר מסוגלות לקבל החלטות, והתנהלות שיפוטית מופקרת של שופט בית משפט לענייני משפחה, שמואל בוקובסקי הביאה לסבל קשה וחורבן חייה של אשה בה "טיפל"

הפרת פתאומית של זכויות אדם

מדובר ב”ביקור בית” שערכו פקידת הסעד שירה שביט אורגד ועובדת סוציאלית נעמי הלימי לחסויה כבת 60, במסגרת הליך מינוי אפוטרופוס לחסויה, כחודש לאחר שהשופט שמואל בוקובסקי מינה מינוי זמני אפוטרופוסים לחסויה, מבלי ששמע את דעתה, אם היא מסוגלת להבין בדבר, וניתן לברר דעתה. המינוי בוצע ללא תצהיר או תסקיר של פקידת סעד. בבקשת המינוי היה רשום כי אחד מבניה מתנגד למינוי. יש לציין כי אפילו לא נכלל סל טיפול לאישה שחירותה ורכושה נשללו ממנה.

בוקובסקי הוציא צו השולל את חירותה ורכושה של האישה. כתוצאה מהצו של בוקובסקי חייה של האשה נהרסו, תוך חודש הפכה להיות שבר כלי, ירדה במשקל 10 ק"ג תוך חודש עיניה בלטו והיו מפוחדות.שמואל בוקובסקי הפקיר את האשה והביא לחורבן חייה

חייה של החסויה נהרסו לאחר שבוקובסקי מינה אפוטרופוס

עקב המינוי השתנה תוך לילה אורח חייה של החסויה, מצבה הפיסי והנפשי התדרדר במהירות, ותוך כחודשיים הפכה להיות שבר כלי, ולא יצאה ממצב זה, אלא מצבה מידרדר מיום ליום.
שמואל בוקובסקי הזמין תסקיר של פקידת הסעד מלשכת הרווחה בת ים.

תסקיר מסולף

יצוין כי התסקיר היה שיקרי, מגמתי, נכתבו בו "עובדות" מהותיות וכוזבות שלא אומתו, הומלצו בו המלצות מרחיקות לכת בחייה של החסויה, ללא בקשה בכתב, וללא תצהיר, וללא תיאום עם המעורבים בהמלצות אלו. לא הוגדר 'סל טיפול' לחסויה. בוקובסקי אישר את התסקיר במלואו לאחר דיון של חצי שעה.

הסדרי ראייה – פירוק המשפחה כולה

כן לדוגמא המליצו פקידת הסעד שירה שביט אורגד ונעמי הלימי על הסדרי ראייה לבן לראות את אמו החסויה אותו הייתה רגילה לראות מידי יום, ללא בקשה בכתב, מאומתת בתצהיר ע"י מי מבעלי הדין, וללא שום תיאום מראש עם הבן או החסויה.משימות מזיקות וחסרות תועלת ביזמת שמואל בוקובסקי

בוקובסקי הטיל בהחלטתו (לאחר קבלת התסקיר) את משימת השמרטף על פקידת הסעד שירה שביט אורגד, להכריע בכל מחלוקת בין בעלי הדין בעניין הסדרי הראייה. משימת שמרטף זאת הוסיפה סכסוכים נוספים, ותכתובת שיקרית של פקידת הסעד שירה שביט אורגד ועו"ס נעמי הלימי לבית המשפט.

שמואל בוקובסקי אישר את התסקיר במלואו ללא סייג, מבלי ששאל או בדק דבר עם פקידת הסעד על התסקיר.

הביקור נערך ביולי 2006 בעת שבנה של החסויה אותו עימו היתה רגילה להיפגש מידי יום, היה במילואים צו 8 עקב מלחמת לבנון השניה.

סתירות בין חוות דעת רפואית להתרשמות פקידות הרווחה של עיריית בת ים:

להלן מה שרשמו בתסקיר הסעד העובדות הסוציאליות מצוות קשישים של לשכת הרווחה בבת ים:

בביקור בית שערכנו ביולי 2006 החסויה היתה מאוד תוקפנית וחשדנית, קיללה וגידפה אותנו, איימה שתהרוג אותנו, ואף זרקה לעברנו כיסא. טענה שאנחנו מקיימות יחסים עם בעלה. כן דיברה כן דיברה באופן לא ברור, ענתה לא לעניין, לא זיהתה בתמונות את בנה ונכדתה.

בפגישה שנערכה באוגוסט, החסויה לאחר שקיבלה טיפול תרופתי בהמלצת ד”ר איתן חבר, היתה רגועה יותר, מחויכת יותר, ושיתפה עימנו פעולה, יחד עם זאת לא דיברה לעניין, משפטיה לא היו מובנים, לא התמצאה בזמן ובמקום” (סוף ציטוט)

חוות דעת של הרופא המטפל של החסויה מספטמבר 2006:

מחודש יולי 2006 התנהגותה החמירה, מסרבת לאכול, בחודש האחרון ירדה 10 ק”ג ".הנהלת בתי המשפט מטייחת פשעי השופט שמואל בוקובסקי

.
נקודות:
  • פקידת הסעד שירה שביט אורגד ועובדת סוציאלית נעמי הלימי לא חסו על החסויה בעת שבנה נמצא בשרות מילואים צו 8 במלחמה. הפקידות לא חסכו במילים קשות שיקריות ובוטות על מנת לקדם את התסקיר
  • פקידת הסעד שירה שביט אורגד ועובדת סוציאלית נעמי הלימי סילפו את מצבה של החסויה. בעוד החסויה חלושה, איבדה יכולת דיבור, ירדה במשקל 10 ק”ג תוך חודש, התרשמותן של פקידות הרווחה היתה לפי צרכיהן, פעם החסויה אלימה, שבועיים לאחר מכן רגועה אך לא מדברת.
  • פקידת הסעד שירה שביט אורגד ועובדת סוציאלית נעמי הלימי השפילו את החסויה ב”ביקור הבית” באמצעות “אבחונים” ושאלות חסרות תועלת אם היא מזהה את בנה ונכדתה בתמונה.
  • מכל האמור לעיל לא ברור מה היתה מטרת ביקור הבית מלבד להשפיל את החסויה, לפגוע בה, ולגרום לה נזק, בעוד החסויה דואגת לבנה, ובמצב בריאותי קשה.
  • החסויה ידועה כאשה טובה, מבורכת, ורגועה, מאז ומעולם. התיאורים של פקידת הסעד שירה שביט אורגד ועובדת סוציאלית נעמי הלימי הנם שיקריים ומגמתיים.
  • פקידת הסעד שירה שביט אורגד ועו”ס נעמי הלימי פעלו בדרך של רמייה בתיאור התנהגותה של החסויה, שהרי לאור מצבה הפיסי והקוגנטיבי לא יכול להיות שזרקה עליהן כיסא, מה עוד שמי שנכח במקום מלבדן העיד שלא היו דברים מעולם.
  • פקידת הסעד שירה שביט אורגד ועובדת סוציאלית נעמי הלימי זרו חול בעיני בית המשפט, ובני המשפחה. טענתן בתסקיר כי הטיפול התרופתי של ד”ר איתן חבר היטיב עם החסויה היתה פגומה ופזיזה, בדיקה של רופא בקופת חולים הראתה כי “מחודש יולי 2006 התנהגותה החמירה, מסרבת לאכול, בחודש האחרון ירדה 10 ק”ג“.
  • פקידת הסעד שירה שביט אורגד ועובדת סוציאלית נעמי הלימי הלכו אימים על המשפחה והחסויה בהיותן עובדות יחד בכל דבר ועניין, גם כמטפלות וגם כמגישות תסקיר לבית משפט המקבל אותו כ”סוף פסוק”, ואשר חורץ את גורלה של החסויה.
  • החסויה ידועה בהתנהגותה המנומסת והישרה, ללא שום עבר פלילי או רבב. דברי הבלע של פקידת הסעד שירה שביט אורגד ועו”ס נעמי הלימי באשר להתנהגות החסויה נובעים משיקולים זרים

מדיניות הרווחה ובתי משפט ענייני משפחה – התנהלות מופקרת של פקידי הסעד ברשות המקומית ה”מטפלים” בקשישים

.

בסיפורה של הקשישה שרה כהן, רודפות פקידות הסעד של עיריית תל אביב אחריה על מנת למנות לה אפוטרופוס, ולהשים אותה בבית אבות, שם היא מקבלת “טיפול תרופתי” שאינה זקוקה לו. פקידי עירייה אלו לא בוחלים לבוא בליל הסדר בליווי שוטרים חמושים על מנת לקחת את הקשישה לבית האבות. הפקידים אפילו מסתירים מקרוביה של שרה את מקום הימצאה על מנת שיוכלו ל”טפל” בה ללא הפרעה.

ארבע פסיכיאטריים שבדקו את שרה כהן, וקבעו כי צלולה לחלוטין לא סיפקו את העובדות הסוציאליות תאבות הכבוד, היוקרה, והבצע של עיריית תל אביב.

רדיפתן האובססיבית של הפקידים הסוציאליים של עיריית ת”א תוך הפרה בוטה של זכויות אדם, מוסברת בלחצים/ שיקולים זרים של גורמים פרטיים וממסדיים במנגנון הרווחה הכושל.

פקידות הסעד הן עובדות עירייה ובתור שכאלה הם פועלות בראש וראשונה לנער את העירייה מאחריות בטיפול בחסוי.

בנוסף קיימים לחצים של בתי חולים גריאטריים לבצע ניסויים בקשישים אלו כפי שמתברר בכתבה על פרשת הרופאים החשודים בהתעללות בקשישים בבית החולים הגריאטרי הרצפלד קפלן בגדרה.

שיקול זר נוסף הוא לחצים של תאגידים ואפוטרופוסים הרוצים קשישים בעלי נכסים. ידועה פרשת החשד על תאגיד האפוטרופסות דורי דורות, שהוציא כספי חסויים שלא כדין.

יש להתייחס בזהירות יתרה בכל פגישה או התקשרות כלשהי של פקידי הסעד ברשות המקומית, פוטנציאל ההרס של פקידים אלו הנו בענייני נפשות ובלתי הפיך.

התנהלותן המופקרת תוך הפרת זכויות אדם, של פקידי הסעד והעובדים הסוציאליים, אל הקשישים ברשות המקומית ראויה לגינוי והוקעה.

שופטים לענייני משפחה בזויים ומלכלכים נגד אזרחים טובים

קישורים:

מחדלי הרווחה ובתי משפט לענייני משפחה – מדיניות מופקרת הסדרי ראיה ומרכז קשר לילדי הורים גרושים

דורית ביניש - מדיניות כושלת בתי משפט לענייני משפחה ונוערמרץ 2011 – הזכות לחיי משפחה אינה מכובדת ע"י בתי משפט לענייני משפחה ועובדות סוציאליות הממונות כפקידות סעד לסדרי דין כמעט באורח קבע בכל סכסוך נורמטיבי. הרשויות מתעמרות בבעלי הדין, משפילות אותם, אוספות רסיסי לשון הרע, מעלות אותם על הכתב, מנתקות ללא רחמים הורים מילדיהם, עיכובים יזומים בכתיבת תסקירים, אי התייצבות פקידי סעד בבתי משפט, לשון הרע, כפיית טיפולים פסיכותרפיים בעשרות אלפי שקלים תוך איום שאי שיתוף פעולה תוביל לניתוק ההורה מילדיו. העובדות הסוציאליות ובתי משפט לענייני משפחה ונוער טוענים שהם עושים "מלאכת קודש", ואולם הצטברו עדויות מצמררות על ניתוק הורים מילדיהם למשך שנים, פגיעה נפשית ופיזית בלתי הפיכה בפרט ובמשפחה.

בעתירה 2111/11 שענייניה מדיניות רשויות הרווחה להורים גרושים מפרט העותר התנהלות מופקרת ומעוותת של העובדות הסוציאליות ב"טיפולן" בהסדרי ראיה בין הורים לילדיהם:

הפניה אוטומטית למרכז קשר של ההורה הלא משמורן על כל סירוב של ההורה המשמורן
סעיף 21 : "די בסירוב מטעם ההורה המשמורנית מכל סיבה שהיא על מנת שהמשיב (רשויות הרווחה) יפנה את ההורה הלא משמורן למרכז קשר באופן אוטומטי, מבלי שתתקיים בדיקה כלשהי האם באמת מדובר בהורים הנזקקים לשירותי מרכז קשר".

משרד הרווחה ופקידות סעד מתפקדים כרשות שיפוטית
סעיף 14: המשיב (משרד הרווחה) מופקד על מתן שירותי עזר לבתי משפט במסגרת מאבקי משמורת והסדרי ראיה. בפועל משמש כרשות שיפוטית המוציאה לפועל של ההחלטות בענייני הסדרי ראיה. הורים משמורנים אינם יכולים לראות את ילדיהם אלא אם כן הסכימו להכפיף לסמכותם של הנתונים לפיקוחו של המשיב: פקידות הסעד. עבודתן של פקידות הסעד מונחית על פי "הוראות התע"ס".

בתי משפט לענייני משפחה משמשים כחותמת גומי של פקידי הסעד
סעיף 22: "בדרך כלל בית המשפט למשפחה לא מקיים איננו מקיים כל דיון בנושא ההפניה למרכז קשר או הצורך במרכז קשר, ולא נדרשות כל הוכחות או ראיות לצורך הפנייה למרכז קשר, ועניין זה מסור בלעדית לפקידות הסעד, אשר למעשה משמשות השופטות האמיתיות בענייני הסדרי ראיה".

מרכז קשר משמש כאמצעי למבחן ההורה והילדים
סעיף 23: "במרכז קשר נפגש ההורה עם הילד לשעה אחת בשבוע בפיקוח עובדת סוציאלית, אשר מתבוננת מעבר לזכוכית חד כיוונית ורושמת הערות".

הליך ביורוקרטי מסורבל ויקר ליציאה ממרכז קשרסעיף 23: "(גם היציאה ממרכז קשר מותנית במסע מפרך הצופן ראיונות, ישיבות ועדות והמלצות על מנת להשתחרר ממרכז קשר)"

מרכז קשר – אמצעי הענשה
סעיף 24: "מערכת בתי המשפט בישראל מתייחסת למרכז קשר כתחליף מקובל ונורמלי להסדרי ראיה, על אף שמרכז קשר לא נועד להסדרי ראיה, אלא הוא נהפך מבחן ואמצעי הענשה".

ועדות רווחה מיותרות מייצרות סחבת ביורוקרטיה ונזק לילדים ולהורים – מדיניות שקרים ועלילות
סעיף 32: משאימו של הקטין אשר אחזה במישמורת זמנית, לא הסכימה להסדרי ראיה, פקידות הסעד המליצו על מרכז קשר. העותר אשר הוזמן לוועדת תסקירים באפריל 2010 מצא עצמו יושב מול שלשה פק"ס, אשר במשך שעה חיטטו בשורשים הפתולוגים של הסכסוך הבין הורי ועודדו את ההורים "להוציא את השדים מהארון", ולהטיח האשמות זו בזו, במקום לנקוט בגישה פרקטית, ופשוט לפתוח יומנים ולתאם שעות וימים פנויים להסדרי ראיה. אילוץ הסכמות בשיטת החפירה הפתולוגית בשורשי הסכסוך נכשל. אימו של הקטין פשוט הודיעה שהיא מסרבת להסדרי ראיה. כעונש על סירובו של העותר להסכים מיוזמתו על כניסה למרכז קשר, דיווחו פקידות הסעד כי בגין התקופה שבה היה העותר מגובס ברגלו עם כף רגל שבורה וקביים, יש לראותו כמי שהתנתק ביוזמתו מהילד

ניסיון מלאכותי לאמץ הסכמות להסדרי ראיה
סעיף 33: הניסיון לאמץ הסכמות בין בני זוג להסדרי ראיה הוא מלאכותי ואינו פרקטי, מפני שצד אחד נכנס למשא ומתן על הסדרי ראיה כאשר הילד כבר בחזקתו, והצד השני נכנס למשא ומתן כאשר לא ראה את ילדיו חודשים ולפעמים שנים בגלל העדר הסכמות

יד קלה של גורמי רווחה ובתי משפט לענייני משפחה בשליחת הורים וילדיהם למרכזי קשר
סעיפים 35-36 : בין הטענות המועלות נגד מרכזי הקשר היא שבית המשפט והעובדות הסוציאליות הממונות כפקידות סעד לסדרי דין אינם טורחים לקיים דיון בשאלה האם ההורה הלא משמורן… מסוכן או נזקק לילד ברמה כזו חמורה המצריכה פיקוח והתבוננות במשך שעה לשבוע מספר חודשים ולפעמים שנים. לא מתקיים כל שימוע, אם יש הוכחות ממשיות לשימוש באלימות, או נטייה ל"מסוכנות", וידם של בתי משפט וגורמי רווחה קלה מאוד בשליחת הורים למרכזי קשר.

מרכזי קשר – תעשיית זבל מזיקה
סעיף 37: מרכזי הקשר גוררים הסלמה מיותרת ביחסים שבין ההורים לילדיהם, מייצרים בקשות אינספור לבתי משפט והיווצרות עומס מלאכותי, גורמות סטיגמה וצלקות לילדים המשתתפים בתוכניות מרכז קשר, וגורמים נתק בין הורים לילדיהם.

פתרון מרכז קשר להורדת עומס מבתי משפט לענייני משפחה – עצלנות בתי משפט לענייני משפחה
סעיף 38: נטען שמרכזי קשר הם פתרון לעצלנים, המייתר את בית המשפט מסמכויותיו, כאשר בעצם פקידות הסעד המפנות אוטומטית למרכזי קשר נהפכות השופטות האמיתיות של הסכסוך, והשופטים מאשרים את דוחות פקידות הסעד כחותמת גומי.

הרווחה ובתי משפט לענייני משפחה משתמשים בסיסמאות במקום עובדות כהצדקה לפשיעה באזרח
סעיף 39: כל זה נעשה תוך שימוש בסיסמת "טובת הילד" כאשר אין בנמצא כל נתונים סטטיסטיים או מחקר אמין כיצד באמת מרכזי הקשר משרתים את טובת הילד, כאשר הילד מקבל שעה אחת בשבוע עם אביו/אימו, וגם זה כאשר זרים לגמרי מציצים מעבר ובוחנים לקירות זכוכית.
.


.
קישורים: