אולפן שישי – דצמבר 2014 – חוה לוי עובדת סוציאלית ארצית לחוק הנוער מציגה כיצד רשויות הרווחה תולשות ילדים מקבוצות במדינת ישראל. השיטה מורכבת מארבעה שלבים:
שלב 1 – הגדרת אוכלוסית היעד לתלישת הילדים מביתם ומשפחתם, כגון: עניים, מזרחיים, חד הריות, יוצאי אתיופיה, יוצאי חבר העמים, ועוד..
שלב 2 – תלישת הילד מביתו ומשפחתו ע"פ שמועות בדלתיים סגורות ללא ראיות
שלב 3 – הפקרת הילד במוסדות הרווחה ללא פיקוח לחסדי רשויות הרווחה להזנחה, אונס, התעללות…. לגרום לשבר במשפחה
שלב 4 – הפצת דברי בלע והבלים להשחיר את הילד ומשפחתו
תגית: הוצאת ילדים מהבית
בחשכת החוק – פרופ. אסתר הרצוג – 23.06.1998 – הארץ
בחשכת החוק – פרופ. אסתר הרצוג – 23.06.1998 – הארץ
החוק אוסר פרסום פרטים מזהים של קטינים "באופן או בנסיבות שיש בהם כדי לגלות כי הקטין הובא לפני בית משפט או פקיד סעד פועל לגביו לפי חוק זה…" נגזק מתפיסה הקובעת ל"קטינים" מעמד חוקי נפרד, כזקוקים להגנת יתר של בית המשפט. לכאורה, תפיסה נאורה והומנית. בפועל זהו כלי דראקוני נגד קבוצות חלשות ובמידה רבה גם נגד קטינים. החוק אמנם לא נועד לפגוע בקטינים אך בפועל הוא משרת בעיקר את החזקים יותר, מבחינת המעמד החברתי המקצועי והמוסדי. למעשה, מעניק החוק הזה חיסיון למעשיהם של עובדי ציבור הקשורים למערכות האימוץ ולהפעלת מוסדות לילדים חוסים.
הצנזורה על פרסום פשעים נגד הורים וילדים בישראל מאפשרת את הפגיעה החמורה בזכות יסוד מהחשובות ביותר לאדם, הזכות על צאצאיו. מערכת המשפט, שאמורה להגן על זכות זו, מאפשר, בפועל, את הפגיעה בה באשר היא מחפה על מבצעיהן, והכל בשם שמירה על החוק וטובת הקטין.
אלפי ילדים הנלקחים לאימוץ ולמוסדות בכפייה, ולעיתים ברמייה, בחסות בתי המשפט בהליכים חוקיים למהדרין, נפגעים ממניעת הפרסום של מעשי העוול הנעשים להם.
כך גם מניעת הפרסום של תלונות רבות של ילדים על התעללות של אנשי צוות במוסדות.
מניעת הפרסום משרתת היטב את המערכת "המטפלת". היא מאפשרת להסיר מידיעת הציבור את העובדה שהמשטרה מטפלת בתלונות הקטינים על אלימות הצוות במוסדות על פי הנחיות עובדי הרווחה, שלעיתים מעדיפים למנוע "חיטוט" מציק בתוך המוסדות שבאחריותם.
בסיוע חוק איסור הפרסום מאפשרת בעצם מערכת המשפט למדינה, באמצעות פקידי העד, להוציא ילדים מחזקת הורים דלי אמצעים המתקשים להתגונן מפניהם, והיא מאפשרת לשופטים לקבל החלטות שגויה ולעתים אף מעוותות בלא להיחשף לביקורת.
השתקת התקשורת משמשת את מערכת הרווחה בהתחזותה לאבירת ה"הגנה על קטינים", שאינה אלא הגנה על כוחה הדורסני.
אפשר להביא דוגמאות אחדות לשיטה הזאת: באחת התוכניות האחרונות שלה ביקשה מערכת "פופוליטיקה" להעלות את נושא הוצאת ילדים בכפייה מהוריהם. באמצעות איומים בנקיטת צעדים משפטיים, אילצה מערכת הרווחה את יוצרי התוכנית ומנכ"ל רשות השידור החדש, אורי פורת, לרדת מהנושא. הרחק מעיני הציבור ניהלו היועצים המשפטיים של משרד הרווחה ומנהלת מחלקת התביעות האזרחית של משרד המשפטים, מרים רובינשטיין, מאבק למניעת הדיון בפופוליטיקה. הם אפילו פנו לבית המשפט כדי לבקש את מניעת הופעתי בתוכנית. והכל בשם שמירת החוק ל"טובת הקטינים".
על מקומון של רשת שוקן אסר בית המשפט, בעקבות פניית מערכת הרווחה, לפרסם כתבה המתארת התעללות עובדי המוסד בילדים. בעקבות הפעלת לחצים של היועצת המשפטית של משרד הרווחה, נמנע פרסום פרשה מזעזעת ב"הכל דיבורים" ובטלוויזיה מקומית.
מדובר במחלקת רווחה המבקשת להעביר נערה למוסד צופיה, על סמך סיפורי כזב, שלפיהם היא נראתה משוטטת עם פועלים ערבים.
אלו הן דוגמאות לשיטה המאפשרת למערכת הרווחה בארץ להפעיל כוח כמעט ללא רסן או ביקורת ציבורית.
בשגרה זו נרמסות זכויות הילדים והוריהם בעזרת מערכת המשפט והמשטרה.
השתקת התקשורת מבטיחה למכונת הרווחה "שקט תעשייתי".
הסכנה החמורה ביותר מבחינתה היא שהציבור יידע מה באמת קורה בפרוזדורי המחלקות "לטיפול" בילד ובנוער במסגרת שאליהן מופנים ילדים.
ההשתקה היא הדרך הבטוחה להרחקת העוולות לחשכת הלא נודע, מאז פרשת "ילדי תימן" ועד היום.
רשויות הרווחה רצחו את האמא אתי דאוד מאשדוד
המדיניות האלימה והדורסנית של משרד הרווחה – ממתין בתאוותנות לקריסת המשפחות כדי שיוכל לסחור בילדיהן במוסדות הכליאה, אומנה ואימוץ. זהו סיפורה של האמא אתי דאוד שרשויות הרווחה המתינו באכזריות ותאוותנות לקריסתה.
במקום לסייע לה בכ- 5,000 שקל לחודש מה שללא ספק היה היה פותר בעיותיה, החליטו רשויות הרווחה במדיניותן המזוהמת להיפטר ממנה ולהעניק מידי חודש כ- 50,000 שקלים למקורביהן המושחתים במוסדות הרווחה שיסחרו שילדיה.
למה היא התאבדה?? מהתהום לרגעי האושר וחזרה אל התהום , אשדוד נט , ספטמבר 2014 , אייל בן שומרון
בפעם האחרונה שדיברתי איתה היא אמרה לי: "אני כל כך מאושרת שאני רוצה לנשק את הקירות של הבית". השבוע, 3.5 שנים אחרי, היא התאבדה. סיפורה הטראגי של אתי דאוד, אם ל- 6 והיא רק בשנות השלושים לחייה. היא חיה למען הבנות שלה וחששה תמיד שגורמי הרווחה (אשדוד) ייקחו אותן ממנה. את אתי ז"ל הכרתי אישית ברגעים בהם הייתה בדרכה לתהום וברגעים המאושרים בחייה ואני מביא את סיפורה העצוב בפן האישי
צעירה בשנות ה- 30, אם ל- 6 ילדים מבעלים שונים, שהכרתי באופן אישי ברגעים הקשים של חייה, עזרתי לה להתרומם מהתהום ומאז 3.5 שנים לא שמעתי ממנה.
ברגע שנחשפתי לסיפור שהעלה כתבנו עופר אשטוקר, מיהרתי למקום במטרה אחת ויחידה, לנסות ולשנות את גורלה או לפחות להציל אותה ואת בנותיה מחרפת החיים באוהל בזמן שהסופה בחוץ משתוללת.
באוגוסט 2009 הקימה אתי אוהל בחוף הים באשדוד, היא לא עשתה זאת כמחאה או כדי למשוך תשומת לב, להפך, היא פחדה שידעו שהיא שם בלית ברירה, היא חששה שידעו על כך גורמי הרווחה וכך סיפרה לעוברים ושבים ש…היא שם עם ילדיה רק כדי "לנפוש" בחוף הים.
המפגש הראשון שלי עם אתי:
בו במקום עזבתי הכול, התנעתי את הרכב ונסעתי לחוף הים. עוד לפני שהבנתי מה הסיפור, היה ברור לי ששם היא לא תישאר!
"נחתך לי הלב. עכשיו הילדה הקטנה תהיה לבד, כבר לא יהיה לה עם מי להיות". נחמתה הייתה שבנותיה האחרות לא הופרדו ושהן הועברו לאותו בית אומנה באשקלון.
כך הייתה תגובת הרווחה לאשדוד נט בסוף 2009.
לאחר שהבנתי שמהרווחה לא תבוא הישועה, החלטתי לטפל אישית באתי כדי לתת לה נקודת זינוק חדשה לחיים שפויים:
הסדרתי מידית את נושא החובות לדירה באופן שהיא וילדיה יוכלו לחזור ולגור בדירה.
פניתי לידידה טובה שלי, לבנת אלבו,הבעלים של חנויות קסטרו באשדוד, בקשתי שתשמש כמנטורית של אתי ותעסיק אותה במקום כעובדת מהשורה וליבנת עשתה זאת בשמחה ומכל הלב ואף דאגה לעדכן אותי הכיצד היא משתלבת בעבודה. מסתבר שהיא הפכה לעובדת מצטיינת.
התקופה שהיא עבדה בקסטרו, ללא גיבנות של חובות ועם הבנות בבית, הייתה התקופה היפה ביותר בחייה.
ביום ראשון בלילה ה 14/9/2014, אתי התאבדה:כתבנו עופר אשטוקר מדווח באשדוד נט על מקרה טרגי –
" צוותים של מד"א וכוננים של איחוד הצלה לכיש הוזעקו הלילה לרובע ו' באשדוד, זאת בעקבות
דיווח על נפילה מגובה רב. לצוותי הרפואה שהגיעו למקום לא נותר אלה לקבוע את מותה של האישה, אימא לילדים קטנים. צוותים של זק"א הגיעו למקום וטיפלו בזירה. במשטרה בודקים אם מדובר בנפילה או קפיצה מגובה".
האם אתי דאוד ז"ל, ממרומי השמיים תוכל לעזור לילדיה הרבה יותר מאשר יכלה לעשות כן כבשר ודם?
שופטת נוער טובה פרי ופקידת סעד מורן אסולין תלשו ילדות מביתן בדרכי רמיה בניגוד לחוק ולכללים
טובה פרי שופטת בימ"ש לנוער ת"א – חריגה מסמכות והוצאת ילדות ממשמורת אימן שלא כדין
המשיבות 3-4 (להלן: "הקטינות") הוכרזו כקטינות נזקקות ביום 28.5.13 והוצאו לגביהן צווי השגחה.
ביום 11.5.14 הוגשה בקשה להארכת צווי הנזקקות אשר היו אמורים לפוג ביום 28.5.14, לשנה נוספת.
בבקשה צוין בזו הלשון:
"ה' ילידת 2007 תלמידת ביה"ס. מדיווח בית הספר עולה כי ה' היא ילדה חרוצה ואינטליגנטית, בעלת אוצר מילים רחב. מגיעה לבית הספר מטופחת, מסודרת עם הציוד הנדרש. האם עומדת בקשר עם בית הספר, מתוארת כאכפתית ומסורה.
ב' ילידת 2009, תלמידת גן. מדיווח הגן עולה כי הילדה מגיעה שמחה לגן, ילדה חייכנית ושמחה, המבצעת את משימות הגננת. האם מתוארת כאחראית ומסורה, המביאה אותה מדי יום לגן.
בדיון שהתקיים ביום 29.5.14 התייצבה המערערת בעצמה יחד עם הקטינות. בקשותיו של ביהמ"ש להוציא את הקטינות מהאולם לא נענו. בתום הדיון הורה ביהמ"ש על הארכת צווי הנזקקות וההשגחה לקטינות וכן הורה, כי הקטינה ה' תילקח לאבחון פסיכיאטרי.
החלטה זו כפי שניתנה איננה מנומקת.
לא מצאתי בה ולו נימוק אחד שבאמצעותו מצדיק ביהמ"ש קמא את ההחלטה בדבר הארכת צווי הנזקקות.
כל מה שמציין ביהמ"ש הוא – סירובה של האם להוציא את הקטינות מן האולם, ותו לא.
זאת ועוד, ביהמ"ש ציין בהחלטתו כי הוא הבהיר לעו"ס לחוק הנוער כי יש לפעול בהקדם להוצאת הקטינות ממשמורת האם, שכן לטעמו של ביהמ"ש "מצבן של הקטינות ילך ויתדרדר, שכן אין האם מסוגלת לספק את צרכיהן של הקטינות, אינה מסוגלת לתת לקטינות הללו בית יציב ובטוח".
ביהמ"ש לא ראה לנכון, משום מה, להסביר על בסיס מה הגיע הוא למסקנה האמורה.
בהמשך להחלטה זו ונוכח המלצת ביהמ"ש, החליט המשיב (משרד הרווחה), ביום 5.6.14, לנקוט בהליך לא שגרתי והגיש בקשה למתן צו ביניים לפי סעיף 12 לחוק הנוער.
העובדת הסוציאלית לחוק הנוער מורן אסולין (לשכת הרווחה תל אביב) הפכה עורה והחלה להרעיל מפיה נגד האם ובנותיה כדי להתאים חוות הדעת להחלטת השופטת טובה פרי לתלישת הילדות מביתן (הערת הבלוג)
ביסוד הבקשה התנהגותה של המערערת בדיון ביום 29.5.14, אשר התייצבה אליו, כאמור,יחד עם הקטינות והפנייה לאותה המלצה של בית המשפט בדבר הפעולה המיידית הנדרשת להוצאתן של הקטינות.
אודה ולא אכחד כי התלבטתי קשות בכל הנוגע להחלטה שיש ליתן בערעור שלפניי. לא יכול להיות ספק כי התנהלותו של בית משפט קמא לא היתה תקינה.
מוכן אני להכיל מצב שבו בית המשפט, נוכח אשר רואות עיניו, יורה או יפנה את תשומת לב שירותי הרווחה, שהרי בעניינם של קטינים עסקינן, לנקוט בדרך כזו או אחרת. ואולם, אם ננקטה דרך זו יש לנהל את הדיון לגביה "על פי הספר".
לא יעלה על הדעת שבית המשפט, אשר אף התבקש לקבוע מועד לדיון בבקשה זו, יחליט, בפתקית, להאריך את תקופת הנתק שבין הקטינות ובין אמן לפרק זמן של 60 ימים נוספים מבלי לקיים דיון כהלכתו.
בית המשפט קמא עצמו ציין כי הוא לא נוהג ליתן החלטות בנושא של הוצאה ממשמורת מבלי לשמוע את ההורה, בענייננו המערערת.
לא היתה כל סיבה שלא לזמן את האם לדיון. התוצאה שהתקבלה מהתנהלות זו של בית המשפט שלאם, זו שהקטינות היו בהשגחתה, לא ניתן לה בכלל יומה בבית המשפט, לא ביום 5.6.14 ולא בבקשה להארכה בנושא כה גורלי וחשוב.
מצב כזה הוא אינו ראוי ואין להסכים עמו.
אוסיף ואומר, כי תמה אני על הבהילות שבה התקבלה ההחלטה בדבר הוצאתן ממשמורת של הקטינות.
לא בכדי ציטטתי מדברי העובדת הסוציאלית בבקשה להארכת צווי הנזקקות וההשגחה, מהם עולה כי לא עלתה בשלב זה בכלל האפשרות של הוצאת הקטינות מהשגחת האם.
כן לא ברור גם מדוע נקט המשיב (משרד הרווחה) בהליך לפי סעיף 12 לחוק הנוער, שהוא הליך לא שגרתי במקום לפנות לבית המשפט בהליך מסודר לשינוי של דרכי הטיפול.
נופך הבהילות שעטה את הבקשה הוא הביא לטעמי למתן החלטה תוך פגיעה בזכות בסיסית יסודית, זכות הטיעון של האם, אשר בנותיה נלקחו ממנה מבלי שקולה ישמע.
התנהלות בלתי תקינה זו מחייבת התערבות של ערכאת הערעור.
סוף דבר
אני מורה על ביטול החלטתו של בית המשפט קמא מיום 30.6.14 ועל השבת הקטינות להשגחת האם.
בשולי הדברים אוסיף ואומר כי מצופה היה גם מהמשיב (משרד הרווחה) אשר קיבל לידיו את ההחלטה מיום 30.6.14, ומותר לי לומר החלטה שהוא לא ציפה לה, שהרי הוא בעצמו ביקש לקיים דיון, לפנות לבית משפט קמא ולהפנות את תשומת לבו לכך כי יש לקיים דיון בבקשה טרם מתן החלטה.
בהתאם לבקשת עו"ד יוסי נקר, אני מתיר את פרסום פסה"ד ללא פרטים מזהים".
שופטת נוער טובה פרי ופקידת סעד לחוק הנוער מורן אסולין – דרכי רמיה להרס המשפחה לסחר בילדים
![]() |
שופטת נוער טובה פרי ופקידת סעד לחוק הנוער מורן אסולין – דרכי רמיה להרס המשפחה לסחר בילדים |
מיכל קפלן רוקמן סגנית נשיאת בית משפט לנוער ת"א – טיוח אונס קטין במשפחת אומנה
![]() |
מיכל קפלן רוקמן – טיוח אונס ילד באומנה |
"נושא הפגיעה המינית הנטענת – נבחן ובורר – דיווח מפורט הוגש, תלונה למשטרה הוגשה, קוימה חקירה מיוחדת ונדרש בית המשפט לנושא זה לבירור ממוקד, על מנת לוודא שנמצא הקטין במקום מוגן ונבחנה עניינית כנדרש התלונה.בעניין זה בפני – תיעוד שיחתו של כב' השופט שילו ביהמ"ש מיום 12.3.2014 לצד עדכון מהרווחה מיום 10.3.14 והעתק התלונה שהוגשה למשטרה ודיווח אודות האירוע במרכז הקשר.מעיון בכל אלו – נחה דעתי שנבדק וטופל הנושא".