עדות – מוסדות משרד הרווחה – מכות, השפלות וסמים פסיכיאטריים

מרץ 2020 – נערה שברחה מפנימיה של משרד הרווחה מעידה על מכות, השפלות וסמים פסיכיאטריים שמלעיטים את הילדים במוסדות.
מדובר בפרקטיקה של התעללות פיזית, נפשים וכימית בילדים במוסדות משרד הרווחה ובגיבוי מערכת המשפט בשל חוסר מקצועיות של הגורמים המטפלים במשרד הרווחה לטפל בילדים וגם בשל התפיסות הפרימיטיביות של משרד הרווחה ומערכת המשפט.
במקום לטפל בילד, גורמי הרווחה מעסיקים פסיכיאטר "דחליל" שרושם סמים פסיכיאטריים לילדים כדי לסמם אותם ולהוזיל עלות החזקתם במוסדות הרווחה.

גילה יונה

אוקטובר 2019 – עד שמשרד הרווחה החליט "לטפל" בה ולקחת ממנה את בתה הקטנה היא הייתה אם למופת מאושרת. לאחר שבלשכת הרווחה פתחו תיק, העניינים התדרדרו במהירות.

מתוך פוסט פייסבוק של ליאון ליאון 11.10.2019 – חברים שלי אני לא מצליחה להירדם,גילה יונה חברה יקרה ששוחחתי איתה הרבה פעמים בטלפון נעלמה לנו לפני חודש בערך, אני ניסיתי להיתקשר והיא לא זמינה . הבטחתי לה שאפיץ את הסיפור שלה לכל מי שאני יכולה. כתבתי לאמנון לוי, לגיא לרר,לנתן זהבי , לכולם כתבתי שלקחו לה את הילדה כבר בחדר לידה, לא נתנו לה סיכוי אפילו הקלוש ביותר להיות אמא. אישפזו אותה בכפיה שוב פעם בצו בית מישפט בביית חולים טירת הכרמל,וואלה תגידו לי אתם,מי שעובדת ב3 עבודות ,מנקה ,מבשלת ,מחזיקה ביית נקי ומטופח ,איך יש מצב שמסממים אותה בכדורים קשים ובזריקות הרגעה עד שאיבדה צלם אנוש. הבחורה חוסכת כסף שיהיה לה ליקנות לילדה שלה מתנות וחוסכת לה לעתיד. אישפזו אותה כי כל הזמן היתה מיתקשרת ובאה למישפחה המאמצת בלי אישור רק כדי ליגנוב עוד חיבוק ונשיקה מהילדה שלה שיצאה לה מהבטן, גילה לא הפסיקה לדבר עלייה,לא שכחה אותה לדקה ולשניה. בבקשה תעזרו לי ,נחמה דר,רפול זיגמנד זיגמנד אורלי הרריsheli Sheli Dinardinar תשתפו בקבוצות זעקת האימהות איפה שאתם יכולים,לא מגיע לה למות שם.


ג5ג1ג2ג4

מדינת רווחה – מדינת צללים

אוקטובר 2019 – לשכת רווחה באר-שבע זימנה אמא חד הורית וילדיה להגיע לרווחה עם ארבעת ילדיה, לקבל תלושים לקניות לחג. האמא, בתמימותה, הגיעה עם ארבעת ילדיה, ואז העו"סית מסרה לה צו חירום ללקיחת 4 ילדיה, והודיעה לה שהיא מוציאה ממנה את הילדים ברגע זה.

ראו באיזה קור רוח, הרווחה חוטפת מהאמא את ילדיה ומורה לה לא לבכות, כשהאמא מתחננת על בתה התינוקת האחוזה בזרועותיה: "היא קטנה", אומרת האמא ובוכה על גורל בתה. פקידת הסעד בשיא האדישות אומרת לילד החטוף "הופה", ומגיעה לאמא לקחת ממנה את בתה התינוקת האחוזה בזרועותיה, כשהיא אומרת לאמא הבוכיה: "יפה שלי, מה הבטחנו?", האמא לא הבטיחה דבר, ואומרת לפקידת הסעד בבכי: "אבל היא קטנה, היא קטנה, היא תינוקת", מבקשת על גורל בתה בבכי קורע לב, והתינוקת אוחזת בשתי ידיה בעוצמה את צווארה של האמא מסרבת לעזוב.

שתי העו"סיות מקיפות את האמא, העו"סית עם השיער השחור אוחזת בידיה את התינוקת, כדי לחטוף מהאמא האומללה את התינוקת הקטנה שלה.

זה השלב, שהרווחה עוברת לחטיפת הילדה הבוגרת יותר, שנצמדת לאימה ומסרבת לעזוב אותה. הילדה בוכה, שמה את ראשה על צוואר האם, מחבקת את האמא בעוצמה ומסרבת להרפות. העו"סית פשוט לוקחת אותה מידיה של האמא, ונעלמת ברכבה עם ארבעת ילדיה החטופים של האמא.

סרטון מחריד זה התרחש במדינת ישראל, כשמנכ"ל משרד הרווחה, אביגדור קפלן, מאפשר את הזוועות הללו. על כל ילד במוסד, המדינה משלמת מעל 18,000 ש"ח בחודש ועל התינוקת מעל 24 אלף ש"ח בחודש.

נציגות עיריית תל אביב יצאו מאולם בית המשפט

ב- 09.09.2019 התקיים דיון בבית משפט שלום תל אביב בעניין תביעה אזרחית של עיריית תל אביב נגד מוטי ולורי, בפני השופט יאיר דלוגין.
עניין התביעה הנו על חשיפת הוצאת ילדים מהבית על ידי עיריית תל אביב בהליך לא הוגן והשמתם במוסדות הרווחה שם חוו הזנחה והתעללות.
בתחילת הדיון ביקשה הנתבעת לורי שם טוב כי נציגות עיריית תל אביב יזדהו בפני בית המשפט אך אלו סרבו ולכן יצאו מאולם בית המשפט.
עיריית תל אביב מפעילה לחץ של השתקה נגד חושפי מדיניותה הנוקשה נגד אוכלוסיות מוחלשות.

מצורף קטע מפרוטוקול הדיון ת"א 18796-07-16 מיום 09.09.2019 בית משפט השלום תל אביב בפני השופט יאיר דלוגין.

לצפיה / הורדת הפרוטוקול הקלק כאן.

Document-page-001Document-page-002

ילדה של אף אחד

מתוך "סליחה על השאלה" , כאן 11 , 07.11.2018.

עדות האמא ג’יזל שקיבלה "מענה טיפולי" במשפחת אומנה ובפנימיות משרד הרווחה, אונס, פגיעות מיניות, גזיזת שיער, מכות, והתעללות נפשית ופיזית, איומים ואלימות קשה, משם זה הוביל אותה למקומות לא טובים.

ג’יזל של פעם, אני כל כך אוהבת אותה, ביישנית, סגורה, כנועה, נשלטת. זה מגיל מאוד צעיר היה ככה. הייתי בסוג של חממה כל כך אימהית ואוהבת עם סבא וסבתא שלי. הם היו העוגן שלי בחיים, ונעקרתי משם, והלכתי למשפחה אומנת, פשוט בית הזוועות. בית הזוועות. בלילה הראשון… את פשוט מגלה שזה סיוט, שמלילה לפני, שישנת במיטה שלך אצל סבתא שלך, כשהיא מחבקת אותך עם השמיכה שלה, עם הריח שלה, עם הפינוק שלה, לילה אחרי את שוכבת בחדר לא שלך, בבית לא שלך, בעיר שאת לא מכירה, משפחה שאת לא מכירה, ובא לך איזה… פסולת המין האנושי, שזה הגדרה… זה מה שאני יכולה להוציא כרגע, שוכב עלייך ואונס אותך, עושה לך קבלת פנים למשפחה. מזוועה לזוועה. את עוזבת משפחה אומנת, מוציאים אותך, מעבירים אותך לפנימייה, את בפנימייה גם חווה איזושהי פגיעה מינית. ועושים עלייך חרם וגוזרים לך את השיער ומתייחסים אלייך כאילו את לא שווה, את לא ראויה ואחר כך עוד פנימייה ועוד פנימייה, ועוד אונס ועוד התעללות ועוד מכות. איך אני… ילדה של אף אחד. את ילדה של אף אחד, את לא קיימת, את לא קיימת. זה הוביל אותי למקומות שהם לא טובים”.