בלי דיון בלי נימוקים

בלי דיון בלי נימוקים , שר המשפטים אמיר אוחנה , מני מזוזNews1 , 01.05.2020

השופט מזוז הגדיל ועשה ונתן סעד שכלל לא התבקש לו על-ידי העותרים: צו המונע את מינויו של כל מועמד אחר עד לדיון בעתירה, אותו קבע לעוד שבועיים. כלומר – ואקום תפקודי במערכת המשפט מעשה ידיו של ביהמ"ש העליון. טוב היה עושה השופט מזוז אם היה פוסל עצמו מלדון בסוגיה בה בעצם הכריע כבר מראש.

להורדת / צפיה  בקשת פסילת השופט מני מזוז בג"צ 2740/20 הקלק כאן

בחצות הלילה, תפקע כהונתו של מי שמיניתי לפני שלושה חודשים למלא את מקומו של פרקליט המדינה – דן אלדד. כפי שאמרתי לאחרונה, יש לי הערכה רבה לדן, ועל כן הצעתי לו להאריך את כהונתו – מתוקף סמכותי על-פי חוק (סעיף 23א לחוק המינויים) המורה כך:

"(ב) נתפנתה משרתו של נושא משרה או נבצר ממנו להשתמש בסמכותו או למלא את תפקידו, רשאי השר שעם משרדו נמנית המשרה (בסעיף זה – השר), בהתייעצות עם נציב השירות, להטיל על עובד מדינה אחר למלא את התפקיד, לתקופה שלא תעלה על שלושה חודשים.

(ג) השר רשאי, לאחר התייעצות עם נציב השירות, להאריך את התקופה האמורה בסעיף קטן (ב) בתקופות נוספות, ובלבד שסך כל תקופת הטלת התפקיד באופן זמני לא תעלה על שישה חודשים".

אני דוחה מכל וכל את הטענות שהעלה כלפיו היועץ המשפטי במכתב המפורסם שאני רואה בו שפיכת דם והלבנת פנים, על לא עוול בכפו.

אתמול, בין יתר ההחלטות השערורייתיות שיצאו תחת ידיו של ביהמ"ש העליון בימים האחרונים, החליט השופט מני מזוז, שביד המקרה כל העתירות נגד החלטותיי במשרד המשפטים הגיעו לידיו, להוציא צו המונע את הארכת מינויו של דן.

השופט מזוז הגדיל ועשה ונתן סעד שכלל לא התבקש לו על-ידי העותרים: צו המונע את מינויו של כל מועמד אחר עד לדיון בעתירה, אותו קבע לעוד שבועיים. כלומר – ואקום תפקודי במערכת המשפט מעשה ידיו של ביהמ"ש העליון. בלי דיון, בלי נימוקים.

מדובר בשופט היחיד המכהן בבית המשפט העליון שהתבטא באופן מפורש נגדי, באמירה פומבית בכנס חיפה למשפט ציבורי לפיה זה בעייתי ששר המשפטים לעומתי למערכת (ואולי הבעיה היא שהמערכת לעומתית לשר המשפטים? אולי זהו הסדר ההיררכי הנכון?).

זהו גם השופט המכהן היחיד בביהמ"ש העליון שנשא בתפקיד היועץ המשפטי לממשלה. במסגרת תפקידו, התבטא באופן חריף ואף פעל נגד יוזמתו של שר המשפטים (פרופסור פרידמן) להעמיק את המעורבות הממשלתית בבחירת פרקליט מדינה.

טוב היה עושה השופט מזוז אם היה פוסל עצמו מלדון בסוגיה בה בעצם הכריע כבר מראש, בפומבי ובאופן ברור ומובהק (ומנוגד לחוק האמור).

טוב היה עושה השופט מזוז אם לא היה מתבטא בפומבי נגד שר המשפטים ומכהן, ומשעשה זאת – היה פוסל עצמו מלדון בעתירות נגדו. ולו לשם מראית פני הצדק.

החלטתי לצאת למאבק משפטי. מאבק נגד החלטת בית המשפט העליון, מאבק נגד העותרים, מאבק נגד המניעה שיצר היועץ המשפטי לממשלה ומאבק בעד שלטון החוק (המפורש!), בעד הדמוקרטיה ובעד המשילות.

לצורך כך שכרתי את שירותיו של עו"ד שמחה רוטמן אליו יש לי הערכה רבה, אידאולוגית ומקצועית. שמחה הגיש הבוקר בקשה לפסלות שופט ובקשה לביטול הצו.

כולי תקווה שדן אלדד יאבק על שמו הטוב, שהוכתם על-ידי היועץ המשפטי לממשלה על לא עוול בכפו, ויקבל על עצמו את הארכת התפקיד. אתן לו את כל הגיבוי הדרוש לשם כך. משפטית וציבורית.

המשך, מן הסתם – יבואבלי דיון בלי נימוקים

ת1ת2ת3ת4ת5ת6ת7

 

שגה שגיא

15.12.2019 – ערעור הוגש לבית המשפט העליון (תיק ע"פ 8306/19) על החלטת שופט המחוזי תל אביב בני שגיא שלא לפסול עצמו מלדון בתיק פרשת הבלוגרים.

בקשת פסילת השופט שגיא הוגשה על ידי לורי שם טוב בעילת משוא פנים. בערעור נטען כי השופט שגיא התנהג כלפי כלפי שם טוב במהלך דיון בקשת הפסילה בקוצר רוח ובזלזול.

ואלה נימוקי הערעור :
שם טוב נעצרה ב- 27.02.2017 בחשד לפרסום פרסומי "שיימינג" באתרי ג'נק במרשתת נגד עובדי ציבור. מעצרה של שם טוב מאחורי סורג ובריח עקב חשד לריבוי "שיימינג" באתרי ג'נק במרשתת נמשך כשנתיים וחודשיים עד מאי 2019 ומאז כחצי שנה שם טוב במעצר בית ומגבלות נוספות.

הערעור נטען כי שגיא שגה שכתב בהחלטתו כי זוהי בקשה פסילה נוספת בסדרה של בקשות. מדובר בבקשת פסילה ראשונה של שם טוב לפסילת השופט שגיא מיום הגשת כתב האישום לפני כשנתיים וחצי ביום 06.04.2017 .
עוד נטען כי שגיא שגה שכתב בהחלטתו שבקשת הפסילה היא ניסיון לערער את אשר נקבע על ידו. בקשת הפסילה הנה על תוכן ומשמעות החלטת שגיא והאופן שבו ניתנה באשר לסוגיית ייצוג שם טוב בעוד המשפט בתחילתו. החלטה שכמוה קביעה כי שם טוב תורשע מלכתחילה.

עוד נטען כי שגיא שגה שהתעלם בהחלטתו מטענת שם טוב שהאופציה שקבע ששם טוב תייצג עצמה אינה ראלית וכמוה סיכול ממוקד של שם טוב, הואיל ואין לשם טוב השכלה משפטית והיא הנאשמת בתיק אדיר ממדים של 120 סעיפי אישום והיקף אדיר של חומרי חקירה, ותביעה אימתנית כפרקליטות המדינה. קביעת אופציה זו כמוה לבקש מאדם שאין לו ידע ברפואת שיניים לעשות לעצמו שיפוץ פה הכולל שתלים, עקירות, כתרים, ועוד. ברור מה תהיה התוצאה. יתרה מכך, רופא שיניים מומחה לא יעשה לעצמו טיפול שיניים. אופציה זו שהוחלטה על ידי שגיא כמוה כהובלת שה לטבח.

עוד נטען כי שגיא שגה שהתעלם בהחלטתו מטענת שם טוב שהאופציה שקבע שהוצאות הגנת שם טוב יהיו 500,000 שקלים אינה ראלית וכמוה סיכול ממוקד של שם טוב. כפי שצוין לעיל התיק הפלילי נגד שם טוב הנו אדיר ממדים, הן בהיקף כתב האישום בן 120 סעיפי אישום ולכל סעיף תתי סעיפים, חומר חקירה בהיקף של כ- 50,000 דפים, כ- 500 דיסקים של קבצי טקסט וידאו ואודיו, ודיסק של 4 טרה שקול בגודלו לכ- 6,000 דיסקים. בנוסף בתיק כ- 300 עדים. מדובר בסכום לא ראלי. חישוב קל מראה כי לכל אישום המורכב ממספר תתי סעיפי אישום יוקצו לסנגור כ- 4,000 שקל, 120 פעמים. הקצאת סכום כזה בערעור פלילי כמוה להקצות לאדם 100 שקלים לקנות מכונית. אופציה זו שהוחלטה על ידי שגיא כמוה להעמיד את שם טוב וסנגורה (שלא נמצא עדיין) במופע אמפיתאטרון של רומי העתיקה כשהתוצאה ברורה, ועל כן ביקשה המערערת לפסול את שגיא.

עוד נטען כי שגיא שגה שהתעלם בהחלטתו מטענת שם טוב כי בהחלטתו הוא מפלה אותה לרעה ביחס לנאשם 2 , שבעוד נאשם 2 שלו פחות ממחצית האישומים שיש נגד שם טוב מקבל 720,000 שקלים הוצאות הגנה על פי חישוב של שגיא בעצמו . על פי מפתח זה שם טוב אמורה הייתה לקבל כמיליון וחצי שקלים הוצאות הגנה. שגיא מפלה את שם טוב באופן מהותי ביחס לנאשם 2.

עוד נטען כי שגיא שגה שלא אפשר לשם טוב במהלך דיון הפסילה שהתקיים ב- 12.12.2019 לשאת דברים מעבר ל- 2 דקות, בתואנה כי היא משתלחת בפרקליטות ואין זה קשור לבקשת פסילת בית המשפט. שם טוב לא השתלחה בפרקליטות, והפרקליטות קשורה בחבל הטבור לבקשת הפסילה הואיל והפרקליטות היא התובעת בתיק. הפרקליטות הנה גוף אימתני הפועל נגד המערערת בדרך של אכיפה בררנית, הסתה, ופגיעות חוקתיות, בעוד שם טוב חסרת כל השכלה משפטית ובמצב סוציואקונומי קשה ביותר, ולכך משמעויות מבחינת שמירת עיקרון השוויון ומשוא פנים.

עוד יטען כי שגיא שגה שהשמיט דבריו שנאמרו במהלך הדיון מהפרוטוקול הואיל ומדבריו שהושמטו מובן בבירור כי הסכום שקבע לייצוג שם טוב על פי שיקולי יכולת הגורם המשלם להקצות הוצאות הגנה, ולא על פי צרכי ההגנה הנדרשים למשפט זה.

בערעור צוין כי העדר ייצוג שם טוב עקב התפטרות הסנגוריה מייצוגה באוגוסט 2018 נובע מכך ששגיא קבע דיונים צפופים רוויי עדי תביעה שהסנגור מטעם הסנגוריה לא יכל לייצג במסגרת התקציב שהוקצה לו ולכן התפטר. שגיא ממשיך באופן "טריקי" להכשיל כל אפשרות של ייצוג ראוי לשם טוב .

מצורפים:
– הערעור שהוגש לפסילת השופט בני שגיא , ע"פ 8306/19 מה- 15.12.2019.
– קטע מפרוטוקול ת"פ 14615-04-17 מה- 18.06.2018 בפני כב' השופט שגיא שבו סנגורה שם טוב מודיע כי לא ייצג אותה במתכונת צפיפות הדיונים שקבע כב' השופט שגיא, ותשובת כב' השופט שגיא: "תפעלו כראות עינכם… זה המשפט אלה השעות נקודה".

Document-page-001

Document-page-002Document-page-003

Document-page-004

בני שגיא

 

השופט בני שגיא לא איפשר ללורי שם טוב לומר דברה בבית המשפט

דיון בעניין בקשת פסלות השופט בני שגיא התקיים במחוזי תל אביב ב- 12.12.2019. מיד בפתח דברה השתיק השופט בני שגיא את שם טוב ולא איפשר לה לשאת דברים בתואנה כי אינה מדברת לעניין פסילתו מלשבת בדין.
שגיא דחה בקשת פסילתו בנימוק ש"כל 'ההקשרים' לעילות הפסלות נראים מלאכותיים".
שם טוב ללא ייצוג משפטי, וללא השכלה בתחום המשפט מול 120 אישומים שבסיסם העלבת עובדי ציבור, ותובע אימתני כפרקליטות המדינה, השוותה את מצבה לאדם שנכפה עליו לעשות לעצמו השתלת שיניים. לא רק שאין לה השכלה בתחום רפואת השיניים אלא גם רופא שיניים לא עושה טיפול לעצמו.
אופציה אחרת שקבע השופט שגיא על שם טוב הנה מימון ייצוג משפטי על ידי המדינה שלא יעלה על 500,000 שקלים. אופציה זו אינה ראלית לכתב אישום בהיקף של 120 אישומים וחומר ראיות בהיקף אדיר.
השופט שגיא כאמור לא התחשב בחוזר האיזון של שם טוב מול פרקליטות המדינה ולא איפשר לשאת דברים בדיון.
מצורף פרוטוקול הדיון והחלטה בדיון בקשת פסילת השופט שגיא מיום 12.12.2019 , ת"פ 14615-04-17.
Document-page-001
פרוטוקול הדיון והחלטה בדיון בקשת פסילת השופט שגיא מיום 12.12.2019 , ת"פ 14615-04-17.

Document-page-002Document-page-003Document-page-004Document-page-005Document-page-006Document-page-007

פסיקה – פסלות שופט מתוך ההרצאה של השופטת אבירה אשקלוני

להורדת קובץ הטקסט במסמך וורד הקלק כאן

· ב"ש 48/74 ידיד נ' מדינת ישראל – המדובר בתאונת דרכים בה היו מעורבים שני נהגים – נהג מכונית פרטית ונהג אוטובוס. כתב האישום הוגש כנגד נהג המכונית הפרטית, ונהג האוטובוס שימש כעד מטעם התביעה; השופט החליט לזכות את נהג המכונית הפרטית, תוך שהוא מצין כי הוא מאמין לו ומקבל את גרסתו לתאונה. בעקבות הזיכוי, הוגש כתב אישום כנגד המערער, נהג האוטובוס. בתחילת המשפט, משהובא עניינו של המערער בפני אותו שופט שזיכה את נהג המכונית הפרטית, ביקש בא כוח המערער מן השופט כי יפסול עצמו מלדון בתיק, מחמת שקביעתו במשפט הראשון בעצם רמזה על דעתו של השופט כי המערער הוא האשם בתאונה. השופט סירב לבקשת הפסילה ומכאן הערעור על החלטתו. נשיא בית-המשפט העליון, הנשיא אגרנט, קיבל את הערעור וקבע את מבחן האפשרות המעשית של משוא פנים לאחד מבעלי הדין ואין די בחשש סביר ששופט ינהג בחוסר אובייקטיביות. הנשיא אגרנט דן בעקרון לפיו צריך שייראה לציבור שצדק נעשה וקובע כי על אף שאין הוא כשלעצמו מהווה את מבחן הפסלות, הרי שבנסיבות מיוחדות יכול הוא לשמש שיקול שישפיע על הסקת המסקנה כי ההליך השיפוטי היה פגום ויש לבטלו. כמו כן נקבע כי בדרך-כלל יש לתת משקל רב לחוות דעתו של שופט שאינו רואה עצמו פסול מלשבת בדין, אולם אין בדעתו של השופט לגבי כוחו לשפוט ללא משוא פנים ולכן נפסק שהדעה שהביע במשפט קודם, פוסלת אותו מלשבת במשפט זה.

השופט נהג להסיע את התובע במכוניתו
 
· ע"פ 599/87 חוברה נגד מדינת ישראל: במקרה זה דובר על שופט שנהג להסיע מדי פעם את התובע במכוניתו, לאחר שהסתיימו הדיונים, המערער ביקש את פסילתו של השופט. בית-המשפט העליון, הנשיא שמגר, קיבל את הערעור, והורה על העברת התיק לשופט אחר. הנשיא שמגר קובע כי יש להבטיח את מראית פני הצדק ולמנוע חשדנות, שלא במקומה על מנת להבטיח את מראית פני הדברים הרצויה ולשם כך רצוי כי בית-המשפט ירחיק עצמו ממצבים אשר יכולים לעורר חשד. בנסיבות האמורות יש לפסול את השופט כדי לשחררו מכל סיכון של לעז לאחר מעשה.

שופט שדן בעבר בהארכת מעצר של המערער
· ע"פ 611/89 מסיקה נגד מדינת ישראל: ערעור על החלטת שופטת בית-משפט השלום שלא לפסול עצמה מלדון במשפטו של המערער. הנימוק הראשון – לפיו מספר חודשים לפני משפטו בפני השופטת, הובא המערער להארכת מעצר בפני אותה שופטת וזו התבטאה כי "המדובר בעבירות חמורות של ניסיון לרצח וסחיטה באיומים". הנימוק השני – מתבסס על מספר תקריות שאירעו בין השופטת לבין המערער וסנגורו, מהן ניתן ללמוד על עוינות מצידה. הנימוק השלישי – מתייחס להוצאות שהטילה השופטת על ההגנה, שהטענה היא שיש בהן גוון עונשי. בית-המשפט העליון מפי השופט מלץ דחה את טענות הפסלות אחת לאחת (וביטל את ההוצאות רק משום שלא ניתנה להגנה הזדמנות לטעון טענותיה לעניין ).לדברי השופט מלץ כל שאמרה השופטת היה כי המדובר בעבירות חמורות המיוחסות לנאשם ואין בכך משום הבעת דעה קדומה אלא זאת יכול לקבוע כל אדם הקורא את הבקשה להארכת מעצר.

השופט סרב לרשום בפרוטוקול מספר שאלות ותשובות

· ע"פ 1368/90 בטיטו ואח' נגד מדינת ישראל: לאחר שהשופט, שהכתיב את הפרוטוקול לקלדנית, סירב לבקשת בא כוח המערערים לכלול בפרוטוקול שאלות ותשובות מסוימות, נתבקש השופט לפסול עצמו אך סירב. בית-המשפט העליון, מפי הנשיא שמגר, תוך שהוא מתייחס לסוגיית רישום הפרוטוקול, קבע כי אין בטענה בדבר רישום או אי-רישום דבר בפרוטוקול כדי להצדיק פסלות שופט.

· ע"פ 3228/90 אבו סולב ואח' נגד מדינת ישראל: המערער הורשע בניסיון רצח לאחר שתקף ביחד עם אחר, נהג מונית ופצע אותו קשה באמצעות מברג. במסגרת ערעורו טוען המערער כי בית-המשפט שדן בעניינו, דן קודם לכך בנפרד בעניינו של שותפו לעבירה; לדברי המערער – כדי שהעובדות והממצאים שקבע בית-המשפט במשפט האחר, לא ישפיעו על קביעותיו ומסקנותיו במשפטו של המערער, ראוי היה שבית-משפט יפסול עצמו. המערער לא ביקש מבית-המשפט כי יפסול עצמו והוא מעלה טענה זו לראשונה בערעור. בית-המשפט העליון, מפי השופט אור, דחה את הערעור וקבע: על-פי הוראת סעיף 146 לחסד"פ בעל-דין המבקש להעלות טענת פסלות כנגד בית-המשפט, עליו להעלותה לפני כל טענה אחרת, מיד עם היוודע לו עילת הפסלות. אם נקבעו על-ידי בית-המשפט ממצאים במשפט של פלוני, אשר יש להם חשיבות גם במשפט של אלמוני, במובן זה שקיים חשש ממשי שהדעה שהובעה במשפטו של פלוני תשפיע על עמדת בית-המשפט גם במשפטו של אלמוני – כי אז תהיה קיימת עילה לפסילתו של בית-המשפט.

בית-המשפט אינו סבור כי זה המקרה המצדיק פסילתו של השופט: אין עילה שבית-המשפט יפסול עצמו רק בשל כך שבמשפט האחד העידו לפניו עדים אשר העידו גם במשפט השני. במקרה דנן מדובר בבית-משפט, אשר מכהנים בו שופטים מקצועיים, ונראה שאין קיימת אפשרות ממשית של משוא פנים על-ידי בית-המשפט בהרכב כזה, רק מפני ששמע ראיות וקבע ממצאים במשפט קודם, הנוגע לאותה פרשה, כשאין באותם ממצאים כדי למנוע מבית-המשפט לדון בעניינו של הנאשם שלפניו ללא דעה קדומה ומשוא פנים.

· ע"פ 5/82 אבו-חצירא: אמרה השופט לסניגור בלשכתה במעמד צד אחד: "כמה זמן בכלל יעיד הטיפוס הזה". לפי המבחנים בפסיקה, אין באותו ביטוי, שנאמר באוזני הסניגור, ראיה לחשש של ממש, שהשופטת ניהלה או תנהל את המשפט בדעה קדומה נגד המערער, ושלא תעשה את חובתה לשפוט משפט צדק על – פי דין.

· ע"פ 180/84 חאלדי: על בית המשפט להיזהר מפני כל אמירה, ממנה יוכל בעל דין ללמוד, כי בית המשפט כבר אימץ החלטה בעניין, שעליו נסב הדיון, לפני ששמע את הטענות, וכי תהינה אשר תהינה הטענות, כלה ונחרצה עם בית המשפט לפעול בדרך עונשית פלונית.

האם חשיפתו של שופט לחומר בלתי קביל היא עילת פסילה?

· ע"פ 9571/01 פלוני: חשיפה לראיות שהוכרזו בלתי קבילות אינה פוסלת, מניה וביה, את השופט שדן בתיק. כך גם באשר למקרים בהם חזר נאשם מהודאתו. לעתים אין מנוס מחשיפת בית המשפט לראיות שיתברר בדיעבד, כי הן בלתי קבילות (כך במשפטי זוטא וכך כאשר נאשם חוזר בו מהודאתו). לעתים קורה הדבר עקב מעשה או מחדל של הצדדים להליך. קביעה גורפת, כי בכל מקרה מעין זה יידרשו השופט או המותב הדן בתיק לפסול עצמם תפגע פגיעה של ממש בהליכי המשפט. כדי לפסול שופט צריכה להתגבש המסקנה כי המשקל המצטבר של הנסיבות הוא כזה ששופט סביר לא יוכל לדעת הערכאה השיפוטית לשחרר עצמו מהשפעתו עליו של המידע שהגיע אליו, וכי אין להניח שהשופט יוכל לגבור על ההתרשמות האמורה אותה ספג. נקודת המוצא של בית המשפט הייתה בדרך כלל כי המקצועיות של השופט בתור שכזו, הערכים אשר הם חלק מהכשרתו ומכשירותו, התפיסות של שופט בתחום המשפט ובכלל זה השאיפה המתמדת להינתקות מהשפעות פסולות שהסביבה מולידה, כל אלה מונעים קיומה של אפשרות ממשית של משוא פנים או דעה קדומה.

· ע"פ 6752/97 פרידן: לא הרי הדיוט כהרי שופט מקצועי. השופט, אשר השפיטה היא מקצועו ויעודו, מחנך עצמו ומפנים בתוכו את היכולת להבחין בין מידע קביל לבין מידע שאינו קביל. הוא מסוגל לבנות חומה בין ראיה לא קבילה הבאה לידיעתו לבין השימוש בה במשפט. על כן נעשה משפט על ידי שופט מקצועי ונראה כי יעשה צדק על ידו גם אם הוא מקבל מידע שאין לקבלו, שכן הקהילה הישראלית מודעת למקצועיותו זו של השופט. עם זאת, יש גבול למידת ההישענות על מקצועיותו של השופט. לעתים המידע המתקבל הוא כה מקיף ויסודי עד שקיים החשש שגם שופט מקצועי לא יוכל להדחיקו, וגם אם שופט פלוני יוכל למידע זה, אין זה ראוי, מבחינתה של שיטת המשפט הישראלית, להעמידו במבחן זה, שכן לא נראה שנעשה צדק.

נקודת המוצא והנחת היסוד הינה, כי שופט מקצועי יוכל להפריד בין הראיה הקבילה לראיה שאינה קבילה, ואין בעצם קבלת מידע לא קביל כדי לפסול השופט. עם זאת, קיימים מקרים מיוחדים וחריגים, שבהם "המסה" של הראיות הלא קבילות אליהן נחשף השופט היא כה רבה, עד שיש בה כדי להכריע גם את מקצועיותו. גדר הספיקות הוא תמיד אם בנסיבות העניין, עניין לנו במידע לא קביל ששופט מקצועי יוכל "להתגבר" עליו, תוך שיעשה משפט ויראה שנעשה צדק, או שיש עניין לנו "במסה" כה כבדה של מידע לא קביל, עד שיש בכוחה להכריע גם את השופט המקצועי, או לפחות לעורר חוסר אמון ביכולתו של השופט להכריע אותה. מטבע הדברים, שעניין זה משתנה מעניין לעניין. כך, למשל, פסקתי כי אין בידיעתו של שופט על עבר פלילי, בשל שפיטתו של אותו נאשם עצמו, כדי להביא לפסילת השופט.

· ע"פ 6751/98 חן: פסילת השופט לאחר שהוגשה חוות דעת פסיכיאטרית – ראשית המידע שהובא לידיעת בית המשפט אינו בגדר "שמועה" סתם או אמירה בעלמא מפי הדיוט. המדובר בחוות דעת מקצועית שניתנה במסגרת תכתובת בין אנשי מקצוע, שנית – בנסיבות שנוצרו יוכרע ההליך על בסיס הכרעה בין הגרסאות העובדתיות הנוגדות של המערער והמתלוננת – וממילא מהווה סוגיית אמינותו של המערער רכיב עיקרי בהכרעה. כך שהקביעה כי המערער הוא "שקרן פתולוגי" נוגעת לבסיס המחלוקת שביסוד התיק. בית המשפט העליון קיבל את הערעור והורה על פסילת השופטת