צבי זר לחלופת מעצר, ומעצר עד תום ההליכים עקב פרסומים "מעוררי שאט נפש"

פרקליטות מוסיפה קריטריונים למעצר עד תום ההליכים30.11.2017 – 9 חודשים עצורים הבלוגרים לורי שם טוב, מוטי לייבל ועו"ד צבי זר בבתי כלא עקב פרסומים מעוררי שאט נפש שלכאורה פרסמו באינטרנט. תחילת משפטם לא נראה באופק. כב' השופט פוגלמן בית המשפט העליון החליט לאפשר חלופת מעצר לנאשם מספר 3 בפרשה המואשם בפרסומים מעוררי שאט נפש. האם יש לעצור אדם עד תום ההליכים בשל "פרסומים מעוררי שאט נפש"?

מתוך דף פייסבוק , Moti Eran Ariel-Levi‎‏ , 30.11.2017

שחרור עו"ד צבי ממעצר לחלופת מעצר, החלטת השופט פוגלמן מאתמול:
————————————————————————————

לצפיה / הורדת ההחלטה בש"פ 9132/17 מה-  29.11.2017 הקלק כאן 

למרות שבשורה התחתונה נתנה החלטה לאפשר לצבי זר חלופת מעצר בצורה של מעצר בית (ומרבית האנשים כידוע מתעניינים רק בשורה התחתונה ולא ממש מתעמקים באמירות שיש בפסה"ד), אני עדיין סבור כי מדובר בהחלטה בעייתית ומסוכנת ביותר שפוגעת בזכויות אדם ובעלת השפעת רוחב הרסנית לעתיד ואנמק.

לצורך קיום מעצר עד תום ההליכים צריכים להתקיים שלושה תנאים (באופן מצטבר ולא די שרק תנאי אחד יתקיים).

1. קיום ראיות לכאורה (וקיום ניצוץ ראייתי מקדמי יותר לצורך מעצר ביניים).
2. עילת מעצר.
3. היעדר חלופות מעצר.

החלטת השופט פוגלמן קובעת כי מתקיימים התנאי הראשון והשני אולם התנאי השלישי לא מתקיים ולכן יש לאפשר חלופת מעצר לעו"ד צבי זר.

לצורך הדיון אני מוכן להניח כי קיימות ראיות לכאורה (התנאי הראשון) בעניינו של צבי זר וכי התביעה הצליחה להוכיח זאת.

אשר לעניין עילת המעצר (התנאי השני):

עילת מעצר מוגדרת בסעיף 21 לחוק המעצרים כרשימת עבירות כמו עבירות שדינן מאסר עולם, עבירות בטחון, סמים מסוכנים, אלימות קשה, או עבירות אלמ"ב. עבירות אלו מקימות חזקת מסוכנות המוגדרות חזקת מסוכנות סטטוטורית.

בנוסף לרשימת העבירות המנויות לעיל קיימות עילות מעצר נוספת המוגדרות כך:

"קיים יסוד סביר לחשש ששחרור הנאשם או אי-מעצרו יביא לשיבוש הליכי משפט, להתחמקות מהליכי שפיטה או מריצוי עונש מאסר, או יביא להעלמת רכוש, להשפעה על עדים או לפגיעה בראיות בדרך אחרת"

"קיים יסוד סביר לחשש שהנאשם יסכן את בטחונו של אדם, את בטחון הציבור, או את בטחון המדינה"

אשר לחזקת המסוכנות הסטטוטורית, אין כל חולק וגם התביעה לא טוענת זו, כי הנאשם (זר) מואשם בעבירות המנויות לעיל. אין גם כל טענה כי הנאשם צפוי לשבש הליכי משפט או לפגוע בראיות וכיוצ"ב ומכל מקום טענה זו לא הוכחה. מדוע אפוא נקבע כי קיימת עילת מעצר כנגד עו"ד צבי זר??

מסתבר שפוגלמן קבע כי העבירות בהם מואשמים הנאשמים מקיימות את האמור בסעיף 21(א)(1)(ב) לחוק המעצרים:

"קיים יסוד סביר לחשש שהנאשם יסכן את בטחונו של אדם, את בטחון הציבור, או את בטחון המדינה"

לשיטת פוגלמן הפרסומים הרבים "המעוררים שאט נפש" נעשו בצורה שיטתית ורצופה ועל כן מקיימים חזקת מסוכנות של פגיעה בבטחונו של אדם (ראוי לציין כי גם פוגלמן עצמו הרגיש לא נוח עם החלטתו וטרח לציין כי מדובר בעילת מעצר (עילת מסוכנות) פחותה.

הרחבה זו של רשימת העבירות המהוות עילת מסוכנות הגם שעבירות אלו לא מנויות בסעיף 21(א)(1)(ב) לחוק המעצרים, הנה הרחבה מסוכנת. בעבר רחוק הורחבה עילות המעצר ע"י ביהמ"ש העליון מספר פעמים וכך למשל עבירות רכוש שיטתיות עשויות לקיים מעצר עד תום ההליכים בשל עילת מסוכנות.

הגם כי ניתן אולי להבין כי עבירות רכוש שיטתיות עשויות לפגוע בבטחון הציבור או האדם (וגם זה בספק) הרי בכל הכבוד, הקביעה כי פרסומים "מעוררי שאט נפש" ככל שיהיו אינם יכולים להיות מוגדרים ככאלה שיסכנו את בטחונו של אדם.

זוהי קביעה מסוכנת ובעייתית ביותר שתאפשר בעתיד לעצור נאשמים עד תום ההליכים בשל עבירות פרסום באינטרנט ומהווה נגיסה משמעותית בזכויות אדם במדינת ישראל. אני גם סבור כי החלטת פוגלמן נוגדת אמנות בינלאומיות לזכויות אדם שמדינת ישראל חתומה עליהן אם כי לא ממש בדקתי זאת.

עו"ד צבי זר אמור היה להיות משוחרר ממעצר עד תום ההליכים ללא תנאים מגבילים וללא חלופות מעצר ולא היה כל צורך לדרוש ממנו חלופות מעצר ובטח שלא לדון בטיבן של חלופות אלה. עו"ד צבי זר לא היה אמור גם להפקיד ערבויות עצמיות וערבויות צד ג' בסכומי עתק.

קביעת פוגלמן מסוכנת ובעייתית ויש לבקר אותה בחריפות. מצופה מאגודות ועמותות לזכויות אדם לפעול בעניין זה כמיטב יכולתן.

החלטת השופט עוזי פוגלמן

Document-page-001Document-page-002Document-page-003Document-page-004Document-page-005Document-page-006Document-page-007Document-page-008Document-page-009

 

 

 

תלונה נגד שב"ס יחידת נחשון על אירוע מפגע בטיחותי חמור בבית המשפט העליון ירושלים

נובמבר 2017 – תלונה הוגשה נגד שירות בתי הסוהר יחידת נחשון בית המשפט העליון על נפילתה של עצירה מהפוסטה במתחם שב"ס יחידת נחשון בית המשפט העליון שארע ב- 22.11.2017.

בעת שהעצירה ירדה מהפוסטה (רכב להובלת עצירים) במתחם יח' נחשון בית המשפט העליון, כשהיא אזוקה בידיה וברגליה נפלה לקרקע בשל גובה המדרגה של הרכב שאינו מאפשר ירידה בטוחה, ובהיותה אזוקה בידיה וברגליה, ובהעדר נקודות אחיזה לירידה בטוחה מהמדרגה הגבוהה.

העצירה נחבלה ברגלה ולא טופלה במקום אלא רק כעבור שעות מספר במתקן נווה תרצה. הסוהרים מיחידת נחשון לא סייעו ללורי האזוקה לקום מהקרקע עקב הנפילה, אלא עצירות אחרות אזוקות סייעו לה.

מדובר באירוע בטיחותי חמור במתחם שהיה עלול להסתיים באסון.

נפילת עציר אזוק לקרקע
עציר אזוק נופל על הקרקע – אילוסטרציה

שופטת מרים נאור – דרכי טיוח פשעי משרד הרווחה נגד הורים וילדים

שופטת מרים נאור - הטיית משפט נגד הורים וילדים
שופטת מרים נאור – הטיית משפט נגד הורים וילדים

מאי 2014 – מרים נאורפסק-דין בתיק ע"פ 1182/14 – מדובר בערעור על עונש של שנתיים מאסר לאם חד הורית ש"חטפה" את בתה ממרכז חירום של משרד הרווחה. הערעור הובא לעליון בערכאה של שלשה שופטים בראשות השופטת מרים נאור.
מהעובדות המקרה עולה כי ה"טיפול" שביצעו רשויות הרווחה לאם ובתה כשל משום שבסופו נגזר על האמא שנתיים מאסר בבית סוהר משום שניסתה לקחת את בתה מהמרכז חירום למתחם הרשות הפלסטינית.

במקרים מעין אלו החוק עומד לרעתם של ההורים והילדים בשל העדר חוק זכויות הילד הנגזר מאמנת האו"ם לזכויות הילד. מרים נאור לא רק שלא התחשבה בלקויות חקיקה אלו, אלא טייחה עובדות רבות באירוע לטובת האם ובתה, לדוגמא מה עשתה האמא שרשויות הרווחה הוציאו אותה מביתה ומשפחתה למרכז חירום? או מדוע הסתכנה האמא להוציא את בתה ממרכז החירום?

מרים נאור בהחלטתה אף ביקשה להשפיע על השופטים האחרים לדחות הערעור ופעמיים בהחלטתה הציעה לשופטים דנצינגר ושוהם לדחות את הערעור. (סעיפים 15, 19 בהחלטה).

מדובר בהתנהלות תוקפנית ומתעמרת של מרים נאור נגד אמא וילדה מוחלשות ללא זכויות חקיקתיות ע"פ אמנת זכויות הילד.

דוגמאות להתנהלות לקויה של מרים נאור:

סעיף 2 בהחלטה – מרים נאור מטייחת מדוע הוצאה הילדה מחזקת אמא:

"על פי עובדות כתב האישום, ביום 8.9.2011 הורה בית משפט השלום לנוער בחיפה על הוצאת בתה של המערערת, קטינה ילידת שנת 2005 (להלן: הקטינה), מרשות המערערת למרכז חירום לילדים בסיכון לצורך אבחון והגנה. כמו כן הורה בית המשפט על מינויה של אפוטרופוסית לדין לקטינה. בית המשפט קבע כי המערערת סיכנה בהתנהגותה את שלומה הנפשי, הגופני, החומרי וההתפתחותי של הקטינה.".
 סעיף 4 בהחלטה – מרים נאור מטייחת מדוע הוטלו על האמא והילדה הגבלות להסדרי ראיה בניגוד לאמנת האו"ם לזכויות הילד:
" בהתאם לצו המשמורת, המערערת היתה רשאית לפגוש בקטינה רק בשטח הפנימייה, במסגרת מפגשים מתואמים מראש, ונאסר עליה לפגוש בה בכל מקום אחר, לרבות בשטח בית הספר. על המערערת נאסר להוציא את הקטינה משטח בית הספר והפנימייה".

סעיף 5 בהחלטה – מרים נאור מטייחת מדוע ניסתה האמא להוציא בתה מהפנימיה לרשות הפלסטינית:
"על אף שהמערערת היתה מודעת לתנאים אלו, היא החליטה להוציא את הקטינה ממשמורת רשות הסעד ולהעבירה לשטחי הרשות הפלשתינית לצמיתות, וזאת ללא אישורה של האפוטרופוסית לדין".

סעיפים 15, 19 – מרים נאור מבקשת להטות המשפט נגד האמא ומבקשת פעמיים מהשופטים היושבים עמה בכס להחליט כמוה נגד האמא:

סעיף 15 – אציע לחברי שלא להיעתר לערעור.
סעיף 19 – אציע לחברי לדחות את הערעור.

מרים נאור לא ציינה שם שופט בית משפט לנוער בחיפה, פקידת הסעד, מרכז החירום, האפוטרופסית לשכת הרווחה, ועוד. חלק בלתי נפרד מפומביות הדיון ע"פ חוק הוא ציון שמם של עובדי ציבור ומוסדות שנטלו חלק מהותי בהליך. מרים נאור לא עשתה כן ולא נימקה.

 

החלטת כבוד הנשיאה מרים נאור

 

Document-page-001Document-page-002Document-page-003Document-page-004Document-page-005

בית משפט עליון: "אף שסעיף 12 (חוק הנוער) אינו נוקט במפורש במונח 'קטין נזקק', הוא מופנה לקטינים נזקקים"

יולי 2004 – פקידת סעד – שימוש מוטעה בחוק הנוער להוצאת ילדים מהבית – בדיון שקיים בית משפט העליון בתיק דנ"א 6041/02, נידונה השאלה: "באלו תנאים ניתן להורות על הוצאתו הזמנית של ילד ממשמורת הוריו, בגדר הליך לפי סעיף 12 – צו ביניים, לחוק הנוער".

פקידת הסעד ביקשה הוצאת קטינים מביתם למרכז חירום: "על מנת לנתקם מהלחצים שמפעילה האם, לאפשר תקופת רגיעה ולאבחן את מצבם, ולאפשר בנייה של דפוסי קשר בריאים עם שני ההורים". הבקשה נסמכה על סעיף 12 לחוק הנוער (טיפול והשגחה). מטרת פקידת הסעד הייתה להשתמש בסעיף 12 לחוק הנוער – צו ביניים, להוציא את הילדים מביתם על מנת להוכיח נזקקות.

בית המשפט העליון בצוות מורחב קבע כי "אין בידי (הנשיא אהרון ברק) להסכים לגישתה של פקידת הסעד, כי הוצאה ממשמורת לפי סעיף 12 יכולה להיות גם במטרה לבצע בדיקות הנדרשות לתמיכה בבקשת הנזקקות, או במטרה לבנות טיפול בשיתוף פעולה עם ההורים והקטין. גישה זו נסמכת על התועלת הטיפולית אך אינה תואמת את דרישת החיוניות. רק ביסוס הנחיצות בהוצאתו של הקטין והצורך לעשות כן מיידית, יכול להצדיק פגיעה במרקם המשפחתי. דרישת המיידיות מתוספת לדרישת הנחיצות נוכח העובדה כי מדובר בהחלטת ביניים … הכל מסכימים כי אף שסעיף 12 אינו נוקט במפורש במונח "קטין נזקק", הוא מופנה לקטינים נזקקים. המחלוקת היא לגבי מידת ההוכחה הנדרשת. מקובלת עלי עמדתו של השופט גרוניס, כי בשלב זה של "החלטת ביניים" ניתן להסתפק בהוכחה לכאורית של נזקקות".

הנשיא אהרון ברק נימק החלטתו בארבעה טעמים:

השימוש בסעיף 12 נועד למקרי חירום – "סעיף 12 מקנה לבית המשפט כלים לטיפול מיידי בקטינים, במצבים שאינם סובלים דיחוי. הדרישה לבסס בראיות כבדות ומוצקות ממצא של נזקקות עלולה לסכל את ההסדר. יש להביא בחשבון מצבים קשים, בהם מתעורר חשש ממשי כי נשקפת סכנה מיידית לשלומו של הקטין. במקרים כאלה, הבטחת שלומו (הפיזי או הנפשי) של הקטין מחייבת את הוצאתו המיידית מרשות הוריו, עוד בטרם עלה בידי רשויות הסעד לקבל תמונה מלאה בדבר מצבו של הקטין. החשש הכבד לשלומו של הקטין מצדיק לכאורה קבלת החלטת ביניים עוד לפני השלמת החקירה והבדיקה".

סעיף 12 מופעל ללא זכות טיעון "הטעם השני נעוץ בכך שסעיף 12 לחוק מאפשר קבלת החלטות ביניים "אף לפני שמיעת הקטין או האחראי עליו ולפני קבלת תסקיר". הכרה באפשרות לקבל החלטת ביניים במעמד צד אחד עולה בקנה אחד עם הסתפקות בהוכחה לכאורית של נזקקות. מה גם שקשה להצדיק קביעה סופית בשאלת הנזקקות מבלי שניתנה זכות טיעון לקטין או לאחראי עליו. יחד עם זאת, גם בהתקיים התנאים להפעלת סעיף 12, ראוי שתינתן זכות טיעון לקטין ולאחראי עליו, ככל שהדבר אפשרי, קודם שיגבש בית המשפט את החלטתו".

"קיים כאמור קשר הדוק בין סעיף 11 לסעיף 12 לחוק. דרישת הסף בסעיף 11 היא ש"פקיד סעד סבור כי קטין הוא נזקק". סברה זו של פקיד הסעד תואמת דרישה של נזקקות לכאורה, במיוחד כאשר ההליך מתנהל במעמד צד אחד. גם החומר המצוי בשלב זה אצל פקיד הסעד זהה, לרוב, לחומר שיעמוד בפני בית המשפט. זאת ועוד, נראה כי החמרה בהוכחת נזקקות במסגרת סעיף 12 תגביר את השימוש בסעיף 11 לחוק, המסמיך את פקיד הסעד לנקוט באמצעי חירום ללא החלטה שיפוטית. לטעמי, יש להעדיף ככלל, נקיטה באמצעים טיפוליים במסגרת החלטות שיפוטיות, ולהותיר את השימוש בסעיף 11 למקרים הדחופים ביותר בהם אין שהות לפנות לבית המשפט".לא רצוי לפצל את מידת ההוכחה של הנזקקות לפי סוג האמצעי"יש לזכור כי מכוח סעיף 12 לחוק רשאי בית המשפט להורות על נקיטה באמצעים זמניים שונים ומגוונים. הוא רשאי, למשל, להורות על בדיקה והסתכלות, שינוי מסגרת חינוכית או עיכוב יציאה מן הארץ. החלטות מסוג זה פחותות בחומרתן מהוצאת ילד מרשות הוריו ואינן מצדיקות הוכחה מלאה של נזקקות כבר בשלב הביניים. מכיוון שלא רצוי לפצל את מידת ההוכחה של הנזקקות לפי סוג האמצעי, יש להסתפק בהוכחה לכאורית של נזקקות לצורך כל האמצעים הזמניים מכוח סעיף 12".

קישורים: