יסמין מוחזקת במוסד פסיכיאטרי שער מנשה 30 שנה ללא סיבה

מתוך פייסבוק "כאן חדשות" , 13.02.2018 – אישה חירשת ועיוורת מוחזקת 30 שנה בבית חולים פסיכיאטרי שער מנשה בלי סיבה ובלי שתוכל לתקשר עם איש. נשמע לכם לא אמיתי? זה הסיפור של יסמין. זה הזמן להשמיע אותו.

מודעות פרסומת

דו"ח על כלא נווה תרצה: אלימות כלפי אסירות, תאים דחוקים וחמים ללא אוורור

ביקורת של לשכת עורכי הדין הגדירה את התאים באגף ההפרדה בכלא בלתי ראויים למגורים. אסירה נכה נאלצת לזחול במדרגות בצאתה ובואה לתא בהיעדר הנגשהביקורת של נציג לשכת עורכי הדין בכלא נווה תרצה גילתה כשלים חמורים בתנאי הכליאה של הנשים בישראל. לפי הביקורת, אין בכלא תנאים המאפשרים לאסירה נכה לצאת מהאגף, והיא נאלצת לזחול במדרגות כדי לצאת ולהיכנס לתאה; באגף ההפרדה בכלא נמצאו התאים בלתי ראויים למגורי אדם, קטנים ביותר, חמים מאוד ובחלקם ללא אוורור של מזגן או מאוורר. עוד התברר כי אסירות בכלא סבלו מהאלימות של סוהרים כלפיהן.
ממצאי ביקורת נוה תרצה

ב–23 לאוגוסט בא עו"ד לירן זילברמן לביקורת שגרתית בנווה תרצה וניסה לעמוד על תנאי האסירות. הוא ביקר ב"אגף סביון", המרכזי בכלא, שמאכלס ברובו את האסירות לאחר גזר הדין. שם הן מרצות את עונשן. הביקורת מצאה אסירה נכה, המרצה 18 מ–20 שנות מאסר, ומרותקת לכיסא גלגלים, במבנה שהגישה אליו היא מדרגות בלבד, ללא מעלית. האגף עצמו מצוי בקומה השנייה. לפי הביקורת, האסירה אינה יכולה לצאת מהאגף אלא אם היא זוחלת על בטנה או אחוריה בגרם המדרגות. בשיחה עמה אמרה האסירה שהיא נאלצת לעשות זאת חמש פעמים בשבוע. בבירור התגלה שבבית הסוהר יש רק תא מבודד שמונגש לנכים, אך אם האסירה תדרוש לקבלו, היא תהיה מבודדת משאר האסירות.

תא כליאה בנווה תרצה ב־ 2010
תא כליאה בנווה תרצה בשנת 2010

עוד גילתה הביקורת כי התנאים באגפי ההפרדה הופכים את התאים לבלתי ראויים למגורי אדם. התאים קטנים ביותר, עד שאדם בעל מבנה גוף בינוני ומעלה יתקשה להסתובב בהם במקומו על צירו. התאים חמים במידה קיצונית, ללא מזגן או מאוורר בחלקם. לפי הביקורת, תחזוקת תאי השירותים מחפירה, וחרקים ומזיקים רבים הסתובבו באגף.

אסירה שנציגי הביקורת שוחחו אתה אמרה שהיא מצויה באגף ההפרדה כבר "שנה ועשרה חודשים". אך לפי החוק, בידוד לתקופה של יותר מחצי שנה מחייב אישור בית משפט, וזה לא היה לשב"ס. הנהלת בית הסוהר טענה שלא מדובר בהפרדה, אלא באגף "רב תכליתי" ולכן לא מתבקש אישור מיוחד.

אסירות ששוחחו עם נציג לשכת עורכי הדין הועלו טענות קשות על אלימות סוהרים נגד אסירות, והדגישו מקרה חמור של אסירה אחת. האסירה, בת 20, מרצה עונשה על עבירות תעבורה. עו"ד זילברמן הבחין בחבלות קשות על פרק כף ידה. האסירה חששה לספר מה אירע לה אך בשיחה עם אסירות אחרות התברר שהיא הוכתה קשות, בכל גופה, שמשכו אותה בשערותיה וגררו אותה לאגף הבידוד. האסירה עצמה סיפרה כי הוכתה, אך נמנעה מלתאר בפרוטרוט מה אירע. לדבריה, היא נכבלה לילה שלם למיטתה והוכתה. בתגובה ביקש המבקר לראות יומן המתעד אסירות שנכבלו. נמצא שם שהאסירה צודקת בטענותיה על מספר השעות שנכבלה. אסירה אחרת טענה שהוכתה נמרצות ושראשה הוטח בקיר אגף ההפרדה. בשיחה עם מפקדת בית הסוהר, היא מסרה לעו"ד זילברמן שאכן היה אירוע כזה, שלא היה צריך לקרות, עם אחד הסוהרים, ושהסוהר הועבר לתפקיד אחר.

הביקורת ציינה עם זאת לשבח את סדנאות החינוך והעשרה בכלא.

בשב"ס דחו את טענות הדו"ח. בתגובה לעניין האסירה הנכה טענו כי "במחלקה הטיפולית נבנה תא המתאים לאסירות עם מוגבלויות, כולל התניידות בכיסא גלגלים בחדר, במקלחת ובשירותים. הוצע לאסירה כמה פעמים לעבור לאגף הטיפולית, אך היא סירבה לשהות באגף זה ולחלוק חדר עם אסירות נוספות". לגבי אגף ההפרדה נמסר ש"שיפוץ האגף ייבחן ב–2017". לגבי האלימות נגד האסירה בת ה–20 נמסר: "האסירה חתכה את כף ידה ונזקקה לטיפול רפואי במרפאה. קצין המשמרת וסמל משמר הגיעו לתא להוציאה לבדיקה, האסירה התנגדה והחלה לקלל ולהשתולל. בהתפרעות היא שברה את הברז במקלחת, פתחה את הברז והחלה להציף את התא במים. בשל התנגדותה היה צורך להוציאה מהתא תוך שימוש בכוח סביר".

עו"ד לירן זילברמן הופתע מתגובת שב"ס, לאור העובדה שמפקדת בית הסוהר ונציגים נוספים ליוו אותו בביקורת, ומסר ל"הארץ": "ערכתי ביקורת במספר בתי סוהר והתחושה מנווה תרצה היא של זעזוע עמוק הן מהתנאים הפיזיים והן מהאלימות הברורה שהופעלה כלפי אסירות. תגובת שב"ס מלמדת על כשל עמוק. טוב אם הגורמים הרלוונטיים יבדקו מה מתרחש שם".

באוגוסט השנה פורסם ב"הארץ" שהשר לביטחון פנים גלעד ארדן החליט להקפיא בניית כלא נשים חדש בדרום, אליו אמורות היו לעבור אסירות נווה תרצה.

המשרד לביטחון פנים מסר אתמול שהוא "מתכוון לבנות כלא חדש בדרום במקום נווה תרצה. גל הטרור אילץ את המשרד להשקיע סכומים גדולים בחיזוק המשטרה ופעילותה, אך ב–2017 תוקם קרן תקציבית לבינוי ושיפוץ בתי כלא והעברת נווה תרצה".

משרד הרווחה חטף לאימוץ תינוק מאם חד הורית נכה

שר הרווחה מאיר כהן - מדיניות חטיפת ילדים מאמהות חד הוריות נכות

המדיניות המתוסבכת של משרד הרווחה לתכנון המשפחה גובה עוד ועוד הורים וילדים קורבנות שמופרדים בכפייה לנצח, ומשמשים סחר לתעשיית עובדים סוציאליים, פסיכיאטרים, פנימיות, אומנה ואימוץ.
ילד שנלקח ע"י משרד הרווחה מועד להזנחה והתעללות ורדיפה, כן ראינו בסיפורה של רעות איש שלום שנרדפה ע"י רשויות הרווחה לאימוצה בילדותה, ולאחר מכן אימוץ בניה. רשויות הרווחה לא נחו ברדיפתן עד הרצחה.

הכתבה "במשרד הרווחה לא רוצים שנכים יהיו הורים"  , ברית פרץ ומורן אזולאי , מאי 2013 , ynet

חלומה של אורה מור-יוסף הלוקה בניוון שרירים להפוך לאמא נגנז לעת עתה, לאחר שמשרד הרווחה מסר לאימוץ את התינוק שילדה עבורה אם פונדקאית. הנכים זועמים: "אולי תעקרו אותנו?". ח"כ גילאון: "רק במצבים קיצוניים טובת הילד בסכנה"

"אני מתהפכת בכיסא הגלגלים שלי". כך לדברי נעמי מורביה, יושבת ראש המטה למאבק הנכים, חשה לאחר ששמעה על שאירע לאורה מור-יוסף. אתמול (יום ב') פורסם ב"ידיעות אחרונות" כי מור-יוסף (46) אמורה הייתה להפוך השנה לאמא, אחרי שנים של מאבק ברשויות על מנת שיכירו בה ככשירה, אלא שמשרד הרווחה החליט למסור את התינוקת שילדה עבורה פונדקאית למשפחת אומנה. מור-יוסף פנתה לבג"ץ, שהורה להקפיא את הליך האימוץ עד אשר יתקיים דיון בזכותה לאימהות על התינוקת. בינתיים נמצאת התינוקת אצל משפחת האומנה.

את הביצית תרמה למור-יוסף אישה מדרום אפריקה, ואת הזרע תרם ישראלי. האם הפונדקאית, שהסכימה להרות עבורה בהתנדבות נסעה להודו על מנת לקיים את ההליך. לאחר מכן שבה לארץ למשך תקופת ההיריון והלידה. "אם התהליך נעשה בחו"ל", הסביר עו"ד מורן, "מי שעתידה להיות האם לא יכולה לרשום את הילד על שמה. מור-יוסף היא לא אישה רגילה שהייתה יכולה פשוט לנסוע להודו בעצמה, וגם לא לעשות את זה בארץ. היא יזמה דרך יצירתית, עשתה את הכול בדרך מסודרת. אבל במשרד הרווחה פשוט לא רוצים שנכים יהיו הורים. העובדה שהיא נכה המריצה אותם לנצל זאת לרעה ולפתוח בהליך של אימוץ".


מור-יוסף. "מי נתן למשרד הרווחה לקבוע?"

גם מורביה זועמת על משרד הרווחה: "מה יהיה הצעד הבא? ייעקרו את הנכים? מי נתן למשרד הרווחה זכות לקבוע מי יכול להיות הורה ומי לא? אפילו לחיית השדה מותר להתרבות. מה הפטרונות הזו? משרד הרווחה יגיד לאישה משכילה, דעתנית ובעלת מסוגלות כלכלית שהיא לא יכולה לתפקד כאמא?"

היא הסבירה: "מקרה כזה של פונדקאות רק מוכיח שכנראה האישה הזו עברה את כל מדורי הגיהנום – ועדות, הסדרי תשלומים, ואחרי הכול לקחו לה את התינוקת מייד כשנולדה". על הסיבות שהביאו לסחבת המשפטית ולהחלטת פקיד הסעד או העובד הסוציאלי לקחת את הילדה מהאם הפונדקאית ולהעבירה למשפחת אומנה, אמרה: "אני מעריכה שמדובר בטיפול גרוע של פקיד או פקידה שיצטרכו לתת את הדין. המוח שלי לא כד כדי כך מעוות כדי לנחש למה החליטו לקחת מאמא את הילד שלה. כל עובד סוציאלי הופך היום להיות קצין מבחן אחרי קורס אחד קצר".

על עצמה העידה מורביה: "אני נכה שמגדלת ילד בן 11. מה אומרים לי פה בעצם? שלאנשים אין זכות קיום? שלחולי ניוון שרירים אין זכות להיות הורים? במערכת הרווחה צריכים להגיד לה תודה. אם הייתה עושה ילד מהגנים שלה, יכול להיות שהוא היה נולד עם ניוון שרירים. היא רצתה ללדת ילד בריא, בשבילו ובשבילה, ועשתה מעשה ממש אצילי בפונדקאות". עוד התריעה: "מה הלאה? יחליטו בשביל נכים בלי ידיים שהם לא יכולים לגדל ילדים? יחליטו בשביל נכים בלי רגליים שהם לא יהיו הורים טובים?"

פונדקאות לחד הוריות? לא בישראל

להליך הפונדקאות התייחס דוד גולן, דובר ארגון העובדים הסוציאליים: "אם התהליך לא מתחיל דרך עובד סוציאלי, הפונדקאות לא מאושרת". הוא אמר כי ללא קשר למקרה הנדון, מתפקידו של עובד סוציאלי לבדוק בראש ובראשונה אם הפונדקאית כשירה ולגבש חוות דעת גם על כשירותה של מי שמבקשת להיות האם.

שמואל מורן, עורך דינה של מור-יוסף אמר, כי אין באפשרותה לקבל אישור להליך פונדקאות כיוון שהיא חד הורית, לא בגלל נכותה. "אין לאישה שאינה נשואה אפשרות להביא ילדים באמצעות פונדקאות כך שאין כל בסיס משפטי לטענות שהיא הייתה צריכה לעשות זאת בדרך המקובלת". ואכן, תקנה של ביטוח קובעת כי חד הוריות לא יכולות לעבור הליך פונדקאות בישראל.

ממשרד הרווחה נמסר בתגובה לפרסום ב"ידיעות אחרונות", כי "הנושא נמצא בטיפול בית המשפט והוא אשר יקבל החלטה בנושא. שר הרווחה מאיר כהן ביקר את מור-יוסף בביתה אך הוא מנוע מלהתערב בנושא שנמצא בהליך משפטי".

ביקורת על ההליך התעוררה גם בקרב חברי הכנסת. ח"כ קארין אלהרר (יש עתיד), יו"ר השדולה לשילוב ילדים עם מוגבלויות במערכת החינוך שמתניידת בעצמה בכיסא גלגלים, אמרה: "עצם העובדה שמציבים מכשולים וחסמים בפני אישה עם מוגבלות לזכותה להורות היא בעיה. חוק שוויון לאנשים עם מוגבלויות מחייב איסור אפליה בכל תחומי החיים, ובמקרה זה יש ריח לא נעים של אפליה".

גם ח"כ אילן גילאון (מרצ), יו"ר השדולה למען אנשים עם מוגבלות בכנסת, אמר כי מקרים כאלה, ראוי שייבחנו בזהירות רבה טרם שוללים מאדם זכות להורות: "כמו כל אחד ואחת, לאנשים בעלי מוגבלויות תמיד עומדת זכות יסוד להורות והיא צריכה כמובן להתיישב עם טובת הילד. כולנו מוגבלים ונשאי מוגבלויות – רק במצבים קיצוניים טובת הילד עלולה להיות בסכנה".

פלייליסט – תרבות השקר השירות למען הילד במשרד הרווחה

קישורים:

תחלואי תעשיית האימוץ – אטימות שקרים והתנשאות השירות למען הילד – דצמבר 2012 – אמנון לוי, פנים אמיתיות – השירות למען הילד של משרד הרווחה מתייחס באטימות והתנשאות למאומצים שמבקשים לפתוח את תיק האימוץ עם הגיעם לגיל 18. רשויות הרווחה משקרות למאומצים באשר למצב הוריהם מהם נלקחו בכפייה למאמצים מחשש שיחשפו המניפולציות ותרבות השקר בהם נוקטות עובדות סוציאליות מרשויות הרווחה נגד אזרחים…

שמואל בוקובסקי – מכבסת הבלים ודברי בלע נגד משפחה בהליך אימוץ – ינואר 2012 – בית משפט עליון רע"א 7535/11 – מדובר בזוג הורים בעלי פיגור אשר בית משפט לענייני משפחה (שופט שמואל בוקובסקי) קבע כי יש לשלוח את בתם בת השלש לאימוץ סגור. ההורים מבקשים לצמצם את תוצאות האימוץ, באופן שסבתה של הקטינה, אמה של המבקשת והאפוטרופא שמונתה לה לדין, תישא באחריות לגידולה. מנגד, סומך המשיב (לשכה משפטית משרד הרווחה) ידיו על פסקי הדין של ערכאות קמא. לבת המאומצת אחות קטינה שהוכרזה "נזקקת" – מהחלטת העליון ניתן ללמוד על דרכי הפעולה של שופט בית משפט לענייני משפחה שמואל בוקובסקי, הנשוי לפקידת סעד מחוזית לחוק הנוער מיכל מילשטיין בוקובסקי ואשר שימש שנים רבות בעברו כיועץ משפטי במשרד הרווחה:..
פשעי משרד הרווחה ובתי משפט לענייני משפחה ונוער – כפו על ילדה אימוץ והפקירוה לאונס במשך שנים רבות – יולי 2006 – ילדה שנשלחה לאימוץ ע"י רשויות הרווחה וצו בית משפט לענייני משפחה. המאמץ נהג לאנוס אותה מהיותה בגיל 6 עד גיל 18. כל אותה תקופה ארוכה שבה נאנסה הילדה, לרשויות הרווחה ובית משפט לענייני משפחה, ששלחו אותה בכפייה אל המאמץ, לא היה שמץ של מושג על הנעשה בבית המשפחה המאמצת, או שעשו דבר בנדון. המאמץ הורשע באונס ונדון ל- 16 שנות מאסר…

כישלון קונספציית האימוץ הסגור – סיפור ילדותה ונעוריה של דלית– להלן ציטוט מהספר "בשם טובת הילד – אובדן וסבל בהליכי האימוץ" של ד"ר מילי מאסס. הציטוט מספר את סיפורה של דלית שנשלחה לאימוץ בילדותה, ומאמציה זנחו אותה והתעללו בה. רשויות הרווחה הפקירו אותה בפנימיות, וכשהרתה החליטו לחטוף את תינוקה לאימוץ טרם שנולד. – ילדותה ונעוריה של דלית – סיפור ילדותה של דלית נודע לי מפיה לאחר שמוניתי על ידי בית המשפט כמומחית מטעמה, והוא יובא כאן ברצף כרונולוגי, כפי ששחזרתי אותו, ולא על פי הרצף שבו הוא נחשף בפניי בעת מעורבותי בהליך המשפטי…

השיטות הבזויות של פקידי סעד מאבחנים ומטפלים מטעם הרווחה לניתוק ילדים ממשפחותיהם – השירות למען הילד– משנת 1987 משמשת מילי מאסס מדי פעם כעדה מומחית בהליכים משפטיים הדנים בבקשות של המדינה להכריז על ילדים בני אימוץ ללא הסכמת הוריהם, בעילה שההורים אינם יכולים לגדל את ילדיהם. במהלך מילוי תפקידה, שעיקרו הערכת יכולתם של ההורים לגדל את ילדיהם, נחשפה מאסס לשיטות פעולה של פקידי סעד, מאבחנים ומטפלים, יועצים משפטיים מטעם הרווחה בעלת תקציבים ומשאבים ללא הגבלה אל מול משפחה מוחלשת הנאבקת לשמור על שלמותה…

פשעי משרד הרווחה – סיפור חטיפתה האלימה של עדי מביתה ומשפחתה והפקרתה במשפחה מאמצת מזניחה ומתעללת – סיפורה של עדי שנלקחה מביתה באלימות ע"י עובדות סוציאליות מלשכת הרווחה באר שבע ונשלחה לאימוץ סגור, שם הושפלה, הוכתה ועברה התעללות במשך שנים ע"י המאמצת ובנותיה – המאמר "סינדרלה משכונה א" , מתן צורי, ידיעות אחרונות , מוסף השבת , נובמבר 2011…

הספר "בשם טובת הילד – אובדן וסבל בהליכי האימוץ" מאת מילי מאסס – אוגוסט 2010 – ספר על תחלואי מערך הרווחה בעניין מסירת ילדים לאימוץ – פשעי פקידי סעד לחוק האימוץ – במהלך הדיון המשפטי בעניינם נמצאים הילדים במקום חסוי כשחומת סודיות סוגרת עליהם והקשר שלהם עם הוריהם ממושטר על ידי פקידות האימוץ, אשר מעוניינות בניתוקו ומתכחשות לאובדן שגלום בכך…

כאבה של אילנה מזרחי שילדיה נלקחו ממנה לאימוץ סגור לפני 15 שנה ע"י השירות למען הילד ללא הודעה מוקדמת– ערוץ 1 – ספטמבר 2010 – פרצופם של הרווחה ובתי משפט לענייני משפחה, לוקחים ילדים לאימוץ סגור ללא הודעה מוקדמת, או מבלי שההורים מבינים בדיוק במה המדובר. ראינו את זה בסיפורם של לריסה ויבגני. זהו סיפורה של אילנה מזרחי שהרווחה חטפו את ילדיה לאימוץ סגור ללא הודעה מוקדמת…

פקידת הסעד מהשירות למען הילד – מניפולציות, סילופים ושיבוש מהלכי משפט לניתוק ילדה מאמה – יוני 2000 – תמ"ש 000009/97 שופטת בית משפט לענייני משפחה חנה בן עמי דוחה בקשת אימוץ קטינה שהוגשה ע"י גורמי הרווחה ומחזירה את הקטינה לאימה בהשגחת פקידת סעד לחוק הנוער. השופטת בן עמי מותחת ביקורת קשה על הטיוחים והמניפולציות של פקידת הסעד מהשירות למען הילד שפעלה לכפות את המהלכים לאימוץ תוך גרימת נזק לילדה לאמא הביולוגית להורים האומנים ועוד…

השיטות הבזויות של עובדות סוציאליות לניתוק ילדים מהוריהם לאימוץ – פקידת הסעד אירית מעוז – יוני 2006 – פקידי סעד ועובדים סוציאליים משתמשים במניפולציות על מנת להוציא ילדים מחזקת הוריהם לאימוצים, אומנה, פנימיות ועוד מימוש מטרות הנראות בעיניהן כ"מקודשות". פקידי רווחה אלו משתמשים בכל האמצעים הבזויים העומדים לרשותם לשם "עבודת הקודש"…

השירות למען הילד – השיטות הבזויות ברשויות הרווחה לחטיפת ילדים מביתם ומשפחתם – הכתבה "השירות למען הילד פעל לערעור הקשר בין הילדים לאמם" , שוש מולה , ידיעות אחרונות – בפסק הדין מציינת השופטת כי השירות למען הילד עשה הכל כדי שלבית המשפט לא תישאר ברירה אלא להיעתר לבקשה למסור את הילדים לאימוץ. גורם משפטי בכיר: "השירות נמצא בבעיה. בשנה מוגשות 1,200 בקשות לאימוץ, בעוד שההיצע עומד על 70 בלבד". האומנם ממהר השירות להוציא ילדים ממשפחותיהם כדי לספק את הביקוש?…

פקידת הסעד מהשירות למען הילד – מניפולציות, סילופים ושיבוש מהלכי משפט לניתוק ילדה מאמה – יוני 2000 – תמ"ש 000009/97שופטת בית משפט לענייני משפחה חנה בן עמי דוחה בקשת אימוץ קטינה שהוגשה ע"י גורמי הרווחה ומחזירה את הקטינה לאימה בהשגחת פקידת סעד לחוק הנוער. השופטת בן עמי מותחת ביקורת קשה על הטיוחים והמניפולציות של פקידת הסעד מהשירות למען הילד שפעלה לכפות את המהלכים לאימוץ תוך גרימת נזק לילדה לאמא הביולוגית להורים האומנים ועוד…

השוק השחור של האימוצים בחו"ל – מאי 2007 – בשנת 2007, כעשור לאחר חקיקתו של אותו חוק פיקוח, פורסם תחקיר ידיעות אחרונות אשר חשף את ההפקרות בשוק האימוץ למרות אותו חוק שנועד לפקח. אז, בשנת 2007, עלה 20 אלף דולר לאמץ ילד בחו"ל, והתחקיר חשף כי חלק ניכר מן הכסף הזה הולך ל: מתנות למתווכים בחו"ל, "תרומות" לבתי יתומים כגון בשמים יקרים למנהלות בתי היתומים, שוחד לשופטים מעבר לים, עמותות שבחסות המדינה מלמדות "לשמן" מערכות בחו"ל, ופקידי מדינה שיודעים ולא מונעים עושק של הורים חשוכי ילדים.

פנו לאימוץ – וקיבלו ילד חולה – מאי 2010 – מה קורה להורים שניסו עשרות טיפולי הפריה ונכשלו? רבים מהם פונים לעמותות העוסקות באימוץ תינוקות מחוץ-לארץ. תחקיר "אולפן שישי" חושף הערב התנהלות בעייתית של העמותות הפועלות באימוץ בין-ארצי, התנהלות שמובילה להבאת ילד עם פיגור, איידס או שיתוק. האם אותן עמותות מחפשות לעזור להורים או רק דואגות לרווחים? שימו לב איך שאורנה הירשפלד, פקידת סעד ראשית לחוק אימוץ ומנהלת השירות למען הילד, מתנועעת בחוסר נינוחות על הכסא…

האבא גילה: משרד הרווחה מסר את בנו לאימוץ סגור ללא ידיעתו , נובמבר 2009 – האבא הביולוגי: "מעולם לא ויתרתי על בני, לא הסכמתי למסרו לאימוץ ואני מעוניין לגדלו גם אם אצטרך לצאת עמו יחד את הארץ. פקידי הסעד לא עשו די על מנת לאתר אותי, ובכך מעלו בתפקידם. אני אדם נורמטיבי היכול לגדל את הילד. עד היום לא נערכה בדיקה מקצועית על ידי גורם אובייקטיבי לבדוק מהי טובת הילד. ולבסוף האימוץ פגום, משום שהילד נמסר למשפחה יהודית, בעוד הוא עצמו נוצרי".

על כשלונות האימוץ , נובמבר 2009 , הרהורים על משפחה וילדים – כ-300 אימוצים מתבצעים מדי שנה, 100 מהם בארץ ו-200 מחו"ל. על כשלונות באימוצים לא מדברים כמעט, ויש לא מעט כאלו, בעיקר באימוצים הבין לאומיים. בארה"ב נושא כשלונות האימוץ מוכר וידוע, ואפילו קיימים אתרים לאימוץ מחדש של הילדים דוגמת האתר הזה בו מוצגות תמונות ותיאורים של ילדים אמריקנים אשר נדחו מהוריהם המאמצים ומוצעים מחדש לאימוץ, כמו סחורה שעוברת מיד ליד. …

העליון קבע: יש סיכוי כי מצב ההורים ישתפר והתינוק יוחזר לאימו ולא ימסר לאימוץ – מאי 2008 – רע"א 1841/08 – מדובר בזוג הורים ולהם ששה ילדים. התינוק שעניינו נדון נולד ביום 12.5.06. בעודו בבית החולים הוצא צו חירום על ידי פקידת סעד, להוצאת הקטין ממשמורת הוריו והעברתו למשמורת רשות הסעד, באשר לא עלה בידי הוריו להציג תכנית ברורה לגבי מגורים להם ולתינוק…

פקידת הסעד מוניק מלשכת הרווחה חיפה – התחמקות מפתיחת תיק אימוץ כמתחייב על פי חוק – נובמבר 2009 – מדוע מסרב משרד הרווחה לפתוח את תיק האימוץ של נערה בת 18, והיא זכאית לכך ע"פ חוק. הכתב אלירן טל: "עד כמה חשוב לך לגלות את האמת?" , "מאוד חשוב" , עונה הנערה. כבר ארבעה חודשים דנה (שם בדוי) מבקשת לגלות מי הם הוריה הביולוגים, מיד לאחר שנולדה היא אומצה, וכשהגיעה לגיל 18 פנתה ללשכה לרווחת הילד. …

סיפורו של איציק מליק שפקידי הרווחה לקחו את נכדיו – ספטמבר 2007 – שירותי הרווחה לקחו את ילדיה של בתו של איציק מליק הלוקה בשיכלה למשפחת אומנה. בשלב כלשהו נותק הקשר של משפחת מליק עם הילדים, והם אינם יודעים על מקום הימצאם. קריאתו של איציק מליק: "תושבים יקרים, באתי לידע אתכם על חטיפת שני נכדי, אשר נחטפו על ידי פקידות הסעד ומשרד העבודה והרווחה ובית המשפט." פרופ. אסתר הרצוג על הוצאת הילדים מביתם וממשפחתם ע"י שירותי הרווחה: "יש פה מדיניות מכוונת, זו מדיניות שמשתמשת בתינוקות וילדים כסחורה שבאמצעותה מממשים כל מיני אינטרסים של המערכת הבירוקרטית. יש לחץ מאוד גדול על מערכת הרווחה לספק תינוקות לאימוץ, אז את התינוקות האלה לוקחים בד"כ ממשפחות חלשות יותר, חד הוריות, עניות …

שיטות הרווחה – הילד הוכרז בר אימוץ סגור – ההורים לא ראו אותו יותר – מאי 2005 – שלא על פי סעיף 5 – לילי גלילי – הארץ – זהו סיפורם של זוג עולים לריסה ויבגני (שמות בדויים) שהרווחה הכריזו עליהם חסרי מסוגלות הורים ע"פ ה"בדיקות" וה"אבחונים" של הרווחה. .. אלא שכל זה לא ממש מעניין את לריסה ויבגני. בביתם השבוע, כל מה שרצו לדבר עליו היה הילד שנלקח מהם. בעיקר חזרו ושאלו, מתי יחזור. בבית כמו הוקפא הזמן. הבית דל, אך הם מצליחים להתקיים. צעצועיו של הילד – דובונים, מכוניות, שולחן פלסטיק אדום מותאם למידותיו – ממתינים לשובו. יבגני צובע את הבית לקראת שובו של הבן. תמונותיו של הילד ניבטות מכל מקום. בכולן נראה ילד שמח המחייך חיוך גדול. פה הוא משתכשך בחדווה בבריכה, שם הוא מוחזק בזרועות סבו החובש כיפה בצילומים.

קיבוץ בית השיטה: לא לקליטת בעלי צרכים מיוחדים

הכתבה בית השיטה: לא לקליטת בעלי צרכים מיוחדים , אריק בשן , mynet , יולי 2010

מחלוקת על השכרת מתחם בית הספר הנטוש, לבוגרים עם צרכים מיוחדים, "קרעה" שוב את המרקם החברתי השביר בקיבוץ בית השיטה. התומכים אמנם ניצחו, אך לא ברוב המיוחס עליו הוחלט

גם ביום שאחרי הקלפי סוערות הרוחות בקיבוץ בית השיטה. 132 חברים הצביעו בעד המהלך לקליטת 25-20 בגירים – עם צרכים מיוחדים – ל"תושבות" במתחם בית הספר המקומי העומד בשיממונו. 127 התנגדו. "ניצחון פירוס", נאנחים התומכים, לאחר שמועצת המנהלים של הקיבוץ החליטה כי ההכרעה תתקבל רק ברוב מיוחס של שני שלישים. "לבית-השיטה אין כוח היום להרים פרויקט כזה", מנמקים המתנגדים.

בית-השיטה היה בעבר קיבוץ גדול, גאה, בעל יכולת כלכלית נאותה. הכשלים הארגוניים והמכות הכלכליות, שניחתו עליו פעם אחר פעם בעשור האחרון, הותירו אחריהם קהילה שסועה, חרדה יותר מתמיד, חסרת אמון. היו מי שניסו בחודשים האחרונים לקרוא תיגר על הכאוס ולייצר בכל זאת משהו ערכי: אל הנהלת הקהילה המקומית פנה ארגון "כנרת", המסתייע במשרד הרווחה לשיקום בגירים עם צרכים מיוחדים, בני 18 ומעלה, כדי לבדוק אפשרות לקולטם, זמנית, לצד הקהילה הקיבוצית.

בית-השיטה התבקש לשמש רק "תחנה בדרך". לרשותו עומד מתחם בית הספר המקומי, שכבר מזמן אינו פעיל. הכוונה היתה לשפץ את המבנים בכספים של כנרת, בגיבוי משרד הרווחה, ולהקים פרויקט דיור חוץ-ביתי, מעין "מובלעת" נפרדת עבור חוסים לתקופה קצובה – כ"תושבים בשכירות", שיזכו לנהל קהילה קטנה משלהם, מותאמת לצורכיהם, אבל גם יוכלו ליהנות מסביבה קיבוצית תומכת, כפי שנחזה כי יהיה קיבוץ כה ותיק, רב-מסורת תרבותית וערכית, כמו בית-השיטה. על-פי הניסיון והמידע שנצבר אין מדובר באנשים אלימים, או אפילו רעשנים. כך פועלת חברת כנרת גם בשני קיבוצים נוספים בעמק – יפעת וחפציבה – ככל הידוע, לשביעות רצונם של שני הצדדים.

אלא שהפרויקט המוצע סבל, עוד טרם בא אל העולם, מהפניית "כתף קרה", אותה הובילה, תחילה, מועצת המנהלים של הקיבוץ. במצבו של הקיבוץ גדולה עליו מעמסה כזאת, סברו במועצה, בה חברים חברי קיבוץ ודירקטורים חיצוניים של קבוצת "ק.מ.ה" (קבוצת ניהול שפועלת היום בכמה עשרות קיבוצים), לפני שהסירו את הרעיון מסדר יומו של הקיבוץ. חבר הדירקטוריון, ניר מאיר (קבוצת-שילר), שהוא גם מנכ"ל ק.מ.ה, מגונן על ההחלטה שהתקבלה: "שלא יובן לא נכון: אין לי אישית אפילו בדל התנגדות לעניין. הדבר לא עמד כך שחברי הקיבוץ תמכו ו'החיצוניים' התנגדו. ממש לא. אני, ויחיאל שמשוני היו"ר, סבורים שזו מסוג ההחלטות שזקוקות לקונצנזוס רחב, ולא על בסיס של קול לכאן או לכאן. בית-השיטה לא צריך, ולא יכול להרשות לעצמו, להיקרע על עוד נושא שנוי במחלוקת. אם בכל זאת היו הולכים על זה – הייתי מקבל זאת בצורה הכי טובה".

מסר קיבוצי עכור

לא כל חברי הקיבוץ השלימו עם סגירת הנושא באיבו. בין אלה שניסו להחיות מחדש את האופציה היתה יהודית פלד, מורה ומחנכת, בעברה גם מזכירת קיבוץ ונושאת תפקידים מרכזיים. פלד, בניגוד למרבית שותפיה לשינוי המגמה, הסכימה לדבר מדם לבה: "למרות שהיינו די מנומנמים בתחילה, הגענו למסקנה כי אנחנו חברה שעסוקה יותר מדי בעצמה. חשבנו שזו הזדמנות לפעול למען מעשה טוב, שהוא גם בגדר תרומה לחברה בישראל".

ושאיננו מחייב הוצאה כלכלית מסוכנת?

יהודית פלד: "ממש לא. למרות זאת החליטה מועצת המנהלים – אגב, בניגוד לתקנון – שההכרעה תהיה רק עם רוב מיוחס. ניסינו להתנגד לכך ולא הצלחנו. בינתיים התפתחו בקיבוץ עימותים באמצעות האינטרנט, במיילים ואפילו בתאי הדואר. ראו בקבוצה שלנו 'יפי נפש', אבל אנחנו באמת חשבנו שבמקום להתעסק כל הזמן בעצמנו נעשה משהו למען מישהו, נתנדב. מה גם שזה לא מחייב חומרית את בית-השיטה".

למרות עמדתה הנחרצת, פלד איננה מזלזלת בדעות המתנגדות: הפחד מהפן הכלכלי; החשש שייגרם נזק, בדומה לניסיון-עבר להחזיק נוער שהעמותה שתמכה בו נכנסה לקשיים כלכליים. "הפעם המצב שונה", היא אומרת, "משום שקיבלנו בטוחות ממשרד הרווחה". באמתחת של פלד נימוקים נוספים לסירוב כפי שהוצגו, בין השאר על ידי חברים לא מעטים שפיתחו בתת-מודע חוסר אמון גורף לכל הצעה בשל הכישלון הכלכלי הצורב של בית-השיטה והמחסור באנרגיות למשימתיות. אבל כן, לצערה, יש גם קבוצה של חברים ש"השונות" מרתיעה אותה. "אני יכולה להבין, אבל לא לקבל", היא אומרת. "זה גובל בתחושה של הפליה, ולא הייתי רוצה שזו תהיה תדמית הקיבוץ שלנו. אני מתהלכת בתחושה קשה מאוד. עסקתי בזמנו בהפרטת הקיבוץ. הייתי בין האנשים הפעילים בתחום והיו מאבקים לא קלים. יצאתי אז מהסיפור בהרגשה לא נוחה, ועכשיו שוב נדחפנו למעגל די עכור".

בעלה של יהודית, משה פלד, אל"מ (במילואים), בעבר חבר כנסת והיום מנהל פרויקט יישוב קהילות גוש קטיף בחבל לכיש, אינו חוסך, כהרגלו, ביטויים נוקבים: "אני משפיל עיניי מבושה ומתנצל בראש ובראשונה בפני עשרים צעירים וצעירות ובני משפחותיהם שהושיטו לנו יד; שביקשו לעזור לנו להיות טובים יותר, ואנחנו דחינו את היד המושטת. שנית, אני מתנצל בפני החברה הישראלית, שבשנים האחרונות מחבקת ומחזקת יותר ויותר את ציבור בעלי הצרכים המיוחדים ומכילה אותם בקרבה בחום ובאהבה, בשעה שאנחנו, להבדיל, בלב כבד ובאטימות, בחרנו להישאר לבדנו עם עצמנו".

ואחרון-אחרון, חשוב אולי יותר, פלד מתנצל בפני בני הקיבוץ: "הם גדלים ומתבגרים בבית הספר האזורי לצד בעלי צרכים מיוחדים כדבר טבעי ומובן מאליו; חלקם הולכים עם סיום לימודיהם לשנת שירות במוסדות חינוך של חריגים. והנה אנחנו, הוריהם, מעבירים להם מסר עכור ואנטי-מוסרי ביותר. צר לי על בית-השיטה", מקנח פלד, "שלא הצליח להתרומם מעל קטנות יומו, ועל כך כבר נאמר: 'אם בארזים נפלה שלהבת מה יגידו...'".

הכוח המשימתי של החברים

חברו של פלד ל"קבוצת הגנרלים" המקומית, אל"מ (במילואים) עמיקם סבירסקי, דווקא מתייצב בצדו השני של המתרס: "אמרתי בפומבי מה שרבים חושבים ולא מוכנים לחשוף: בית-השיטה, במצבו היום, איננו פנוי להרים שני דגלים. הדגל הראשון, אותו אנחנו חייבים, הוא החיבור בינינו לבין ההרחבה.

נכון לעכשיו, החיבור בין שתי הקהילות רע מאוד ואין לנו הכוח להניף דגל נוסף. אני מאלה שמתניעים כל בוקר את הרכב בקיבוץ וחוזרים אליו מאוחר בלילה. אנחנו לא יכולים לתרום לעניין הזה, וגם מי שנמצא במקום עסוק בדברים אחרים. לכן, עם כל הצער, היינו צריכים להגיד לא".

סבירסקי, היום ראש החטיבה להתיישבות במשרד הביטחון, ובעבר ראש האגף החברתי-ביטחוני במשרד, דוחה על הסף כל טענה על "חוסר רגישות". "אני עוסק כל שנותיי בפעילות ערכית מוסרית, ושאף אחד לא ילמד אותי בעניין זה. צריך לדעת לחיות עם האמת הפשוטה: אנחנו היום לא פנויים לכך".

הרוב הדחוק שקיבלה הצעת הקליטה באסיפה בסוף השבוע שעבר – בכל זאת העלה מעט סומק בלחיי "קבוצת התומכים". אחד מהם, בעילום שם, בוחן בימים אלה אפשרות לערער לפני רשם האגודות על ההכרעה שנכפתה בדבר הרוב המיוחס. שורי מיינרט, בת 88 – המייצגת במשך עשרות שנים את "הקול הערכי" של בית-השיטה – גם היא איננה מוכנה להוסיף דלק על מדורת השבט, אבל מציעה להבליט את חצי הכוס המלאה: "132 הצביעו בעד, מה שאומר שיש אצלנו בכל זאת ציבור גדול מאוד שהיה ויהיה מוכן לקבל על עצמו משימות, גם בעתיד".

מנהל הקהילה יריב קרין – בן חמדיה והיום תושב בהרחבה של שדה-נחום השכן – היה, ככל הידוע, בין התומכים בפרויקט שנחסם. היום הוא מוכן לשחרר רק את התגובה "הממלכתית" הבאה: "לפני מספר חודשים פנה אלינו ארגון כנרת בהצעה לפתוח בבית-השיטה שלוחה של 'בית בעמק', פרויקט דיור חוץ-ביתי לאוכלוסייה בעלת אינטליגנציה גבולית, הפועל בקיבוץ יפעת. בעקבות הפנייה קיימנו בבית-השיטה תהליך ציבורי, כולל הצבעה בקלפי, שבסופו הוחלט לא לפתוח את השלוחה בבית-השיטה".

בית השיטה - לא לבעלי צרכים מיוחדים

קישורים: