אסטו – Esto – תופעות לוואי

אסטו הוא שם מסחרי של אסציטלופרם Escitalopram , סם נוגד דיכאון ששייך למשפחת תרופות שנקראת SSRI – מעכבי ספיגת סרוטונין סלקטיביים עם תופעות לוואי רבות וסכון לתלות.

אסטו מעוידת לצורך טיפול בדיכאון, הפרעת חרדה מוכללת, חרדה חברתית (פחד ממצבים חברתיים- חולים נוטים להימנע ממצבים חברתיים, העלולים לגרום להם לחרדה או מתח), הפרעות פניקה) מאופיין בהתקפים לא צפויים של פניקה) והפרעה טורדנית כפייתית OCD.

חלק מתופעות הלוואי ואזהרות על השימוש של אסטו כולל מידע מעלון לצרכן הן כדלקמן:

תופעות לוואי של אסטו הנפוצות ביותר אסטו - Esto - תופעות לוואי

בנוסף לפעילות הרצויה של אסטו בזמן השימוש בה עלולות להופיע השפעות לוואי כגון: כאבי ראש,  שלשול,,עצירות בחילה סינוסיטיס, ירידה או עליה בתאבון, גודש באף,תחושת נימול, הקאות, סחרחורות, קושי בהרדמות, נמנום, הזעה מוגברת, עייפות,  חוסר מנוחה, חלומות לא נורמליים, פיהוקים, רעד, כאבי שרירים ומפרקים, דאגה, בעיות מיניות, פליטת זרע מעוכבת, בעיה הזקפה, ירידה בחשק המיני, קשיים בהגעה לאורגזמה אצל נשים, חום, יובש בפה.

תופעות לוואי של אסטו המחייבות התייחסות מיוחדת

ישנם מספר תופעות לוואי של אסטו פחות נפוצות, אך חמורות יותר. יש לדווח לרופא המטפל על הופעת תסמינים אלה. אלה כוללות, אך אינן מוגבלות ל: מחשבות או התנהגות אובדנית, חרדה, עצבנות, או התקפי פאניקה, עוינות או תוקפנות,  אי שקט או חוסר יכולת לשבת בשקט, התעלות אקסטרים, או עליות ומורדות במצב הרוח, עיסוק בפעילות יוצאת דופן או מסוכנת, מתחושה של אושר שעשוי לעבור לדיכאון, שינויים יוצאי דופן אחרים בהתנהגות. במקרה של דימומים – כולל דימומים ממערכת העיכול, נפיחות של הלשון, שפתיים, פנים או אם יש לך קשיי נשימה או בליעה (תגובה אלרגית) : יש להפסק הטיפול ולפנות לרופא מיד!

 אזהרות על נטילת אסטו

סיכון אובדני הקשור לנטילת תרופות נוגדות דיכאון
אסטו אינה מיועדת בדרך כלל לשימוש בילדים ומתבגרים מתחת לגיל 18. תרופות נוגדות דיכאון (כולל אסטו) עלולות להעלות את הסיכון של ומחשבות אובדניות או התנהגות אובדנית אצל ילדים, נוער, ומבוגרים. לכן, אם מבחינים בשינויים כלשהם בתסמינים או תסמינים חדשים תוך נטילת אסטו, יש לדבר עם הרופא המטפל באופן מיידי. חלק מהתופעות הללו של אסטו עשויים לכלול חרדה, עוינות, עצבנות, חרדה, אי שקט, הזיות, היפראקטיביות קיצונית, ומחשבות אובדניות או התנהגות אובדנית.
נטילת אסטו בזמן הריון והנקה
לא מתשתמשים באסטו כאשר המטופלת הינה בהריון או מיניקה אלא אם כן התיעצה עם הרופא ודנה עמו בסיכון לעומת התועלת בלקיחת אסטו .שימוש באסטו עלול להשפיע על מצבו הכללי של תינוק. אסטו עובר דרך חלב האם.
אירועים של מניה
חלק מחולי מניה דפרסיה (הפרעת דו קוטבית) הנוטלית אסטו עלולים להיכנס למצב של מניה. מצב זה מאופיין על ידי שינוי רעיונות מהיר, עליזות מוגזמת ופעילות פיזית מוגברת. במקרים אלו חשוב לפנות לרופא. 
תופעות של תסמונת סרוטונין (סרוטונין סינדרום)
תרופות נוגדות דיכאון עלולות לגרום לקבוצה של סימפטומים מסוכנים המכונה תסמונת סרוטונין. נטילת אסטו עם תרופות אחרות שעלולות להשפיע על הסרוטונין יכול להגדיל את הסיכון הזה. אלה כוללות תרופות נוגדות דיכאון אחרות, טריפטאנים (תרופות למיגרנה), ותרופות נוספות. יש ליצור קשר עם הרופא המטפל באופן מיידי אם יש תסמינים אפשריים של תסמונת סרוטונין, לרבות: אגיטציה, תרדמת, הפרעה בתנועות הגוף, בלבול, הזיות – לראות או לשמוע דברים שהם לא באמת שם, דופק מהיר (טכיקרדיה), הרגשת חולשה, הזעה מוגברת, קושי בהליכה, שלשול.

במקרה ההתפתחות תסמינים כגון: הפרעות במתן שתן, הצהבת העור והאזור הלבן בעיניים (שהם סימנים לבעיות בתפקוד הכבד), חום גבוה, התקווצויות שרירים יש לפנות לרופא מיד!

השפעה  של אסטו על חיי היום יום

אסטו עלולה להשפיע על היכולת שלך לבצע משימות מורכבות הדורשות מיומנויות מוטוריות. לכן, מומלץ לקחת קצת זמן כדי להכיר כיצד אסטו משפיע עליך קודם עושה כל פעילויות הדורשות ריכוז מנטלי או מוטורי (כגון נסיעה במכונית או הפעלת מכונות).
אסטו: תופעות גמילה
הפסקה בנטילת אסטו, במיוחד בפתאומיות עלולה לגרום לתסמיני גמילה מסוימות, כגון תחושות "הלם חשמלי" (הידוע גם בשם "צמרמורת מוח" ), סחרחורות, דכאונות, עצבנות חריפה, וכן החושים מוגברות של אקטיזיה.

* יש לציין כי כל תופעות הלוואי והסיכונים הללו תקפים גם עבור אסציטאלופרם טבע Escitalopram Teva ועבור ציפרלקס Cipralex שהינם שמות מסחריים אחרים של אסציטלופרם Escitalopram ומכילים אותו חומר פעיל.
להלן מספר אזהרות על אסטו מתוך עלון לצרכן:

אזהרות: שימוש בילדים ומתבגרים מתחת לגיל 18 : תרופה זו אינה מיועדת בדרך-כלל לשימוש
בילדים ומתבגרים מתחת לגיל 18 . בילדים, מתבגרים ובמבוגרים צעירים עד גיל 25 אשר לקחו תרופות
נוגדות דיכאון, נצפתה עלייה בתופעות לוואי כגון ניסיונות התאבדות, מחשבות אובדניות ועוינות )במיוחד
תוקפנות, התנהגות מרדנית וזעם(. למרות זאת הרופא יכול לרשום תרופה זו למטופלים מתחת לגיל
25 אם הוא סבור שהדבר לטובתם. אם הרופא רשם את התרופה למטופל מתחת לגיל 25 ואת/ה
מעוניין/ת לדון בכך – פנה/י שנית לרופא. עליך לדווח לרופא אם הופיעו חלק מתופעות הלוואי שפורטו
או שהן הוחמרו. אין נתונים לגבי השפעות ארוכות טווח מהיבט הבטיחות ביחס לגדילה והתפתחות,
התבגרות, התנהגות קוגניטיבית והתפתחות התנהגותית בקבוצת גיל זו. סיכון אובדני הקשור בהפרעות
פסיכיאטריות: מחשבות אובדניות שכיחות בהפרעות פסיכיאטריות, במיוחד במטופלים הסובלים מדיכאון
לעתים קרובות, הן נמשכות עד שההשפעה נוגדת הדיכאון של התרופה מורגשת. מומלץ כי המטופלים
ובני משפחותיהם יעקבו אחר שינויים התנהגותיים כגון: הגברת הדיכאון, מחשבות אובדניות, תוקפנות
וכדומה. במידה וחלו שינויים כאלה יש לפנות מיידית לרופא. יש להקפיד הקפדה יתרה על המלצה זאת
במטופלים צעירים בגילאים 18-25 . הסיכוי להופעת מחשבות כאלו גבוה יותר אם:
– אם היו לך בעבר מחשבות אובדניות או מחשבות על פגיעה עצמית.
– אם את/ה מבוגר/ת צעיר/ה, מתחת לגיל 25 . מידע ממחקרים קליניים מראה כי קיים סיכון מוגבר
להתנהגות אובדנית בקרב מבוגרים מתחת לגיל 25 במצב פסיכיאטרי שטופלו בנוגדי דיכאון.

שתף/י את משפחתך והמטפלים שלך בהרגשתך זו ופנה/י לרופא שלך במקרים שהסימנים מחמירים.
אירועים של מאניה – חלק מחולי מאניה-דפרסיה עלולים להיכנס למצב של מאניה. מצב זה מאופיין על-ידי
שינוי רעיונות מהיר, עליזות מוגזמת ופעילות פיזית מוגברת, במקרים אלו חשוב לפנות לרופא.
הפרעות פאניקה – חולים הנוטים להתקפי פאניקה עלולים לחוות זמנית, הגברה של החרדה לאחר
התחלת הטיפול. תופעה זו תיעלם במהלך השבוע הראשון והשני של הטיפול. לפיכך, במקרים של
הפרעות פאניקה מומלץ להתחיל במינון נמוך. יש להיוועץ ברופא באשר לכך. אם הינך מטופלת בתכשיר
ומתכננת הריון או שהינך בהריון, אל תפסיקי את הטיפול על דעת עצמך אלא התייעצי עם הרופא.
תרופה זו מכילה לקטוז העלול לגרום לאלרגיה אצל אנשים הרגישים ללקטוז.
אם הינך רגיש/ה למזון כלשהו או לתרופה כלשהי, עליך להודיע על-כך לרופא לפני נטילת התרופה.
תגובות בין-תרופתיות: אם הינך נוטל/ת תרופה נוספת, או אם סיימת זה עתה טיפול בתרופה אחרת,
כולל תרופות ללא מרשם או תוספי תזונה, עליך לדווח לרופא המטפל כדי למנוע סיכונים או אי-יעילות
הנובעים מתגובות בין-תרופתיות, במיוחד לגבי תרופות מהקבוצות הבאות: אספירין, תרופות מקבוצת
NSAID , תרופות המשפיעות על מערכת העצבים המרכזית )כגון: תרופות להרגעה, לשינה, לפרקינסון,
לאפילפסיה, לטיפול בסכיזופרניה ובפסיכוזות(, תרופות נגד קרישת דם, תרופות נגד דיכאון, תרופות
לטיפול בלב כגון מטופרולול, ליתיום )לטיפול בהפרעת מאניה-דיפרסיה(, מוקלובמיד, סלג'ילין )לטיפול
בפרקינסון(, תרופות צמחיות המכילות St. John’s Wort , תכשירים המכילים טריפטנים כגון: תרופות
למיגרנה, טרמדול )לכאבים(, טריפטופן )חומצה אמינית המופיעה במזונות, תמיסות עירוי להזנה ותוספי
מזון(. פימוזיד, לינזוליד, סימטידין או אומפרזול )לאולקוס(, טיקלופידין )למניעת שבץ(, מפלוקווין )למלריה(.
תרופות מסוג אנטגוניסטים לדופאמין:

תרופות נוגדות דיכאון מקבוצת SNRI ו- SSRI עלולות לגרום לסינדרום סרוטונין )נדיר( הכולל תסמינים כגון: עצבנות, חוסר שקט, בלבול, הזעה, חום גבוה, רפלקסים מוגברים, עוויתות שרירים, רעידות, עלייה בקצב הלב )ראה/י "תופעות לוואי המחייבות התייחסות מיוחדת"(. הסינדרום עלול להתרחש בשכיחות גבוהה יותר אם הינך נוטל/ת בו-זמנית תרופות נוספות המשפיעות על מערכת העצבים )ראה/י לעיל(. יש לדווח לרופא על כל תרופה נוספת שהינך נוטל/ת.

תופעות לוואי: בנוסף לפעילות הרצויה של התרופה, בזמן השימוש בה עלולות להופיע תופעות לוואי,
כגון: עצירות, שלשול, בחילה, גודש באף, סינוסיטיס )אף סתום או נזלת(, יובש בפה, שינויים בתיאבון,
סחרחורות, קושי בהירדמות, נמנום, חלומות בלתי רגילים, הזעה מוגברת, כאבי מפרקים ושרירים, רעד,
עייפות. תופעות אלו חולפות בדרך-כלל תוך זמן קצר לאחר תקופת ההסתגלות לתכשיר.
תופעות לוואי המחייבות התייחסות מיוחדת: הרגשת עצבנות ובלבול, חוסר שקט, חרדה, בעיות
בתפקוד המיני, ירידה ברמות נתרן בדם (המאופיינת בכאב ראש, בחילה, חולשה, עוויתות שרירים ו/או
קושי בריכוז) (נדיר):

פנה/י לרופא. סימני מאניה, הזיות, התקפי פאניקה, חום גבוה, התכווצויות שרירים (נדיר):

פנה לרופא מיד! דימומים – כולל דימומים ממערכת העיכול והתפתחות חבורות ביתר קלות
)נדיר(: פנה/י לרופא מיד! נפיחות של הלשון, השפתיים, הפנים או אם יש לך קשיי נשימה או בליעה
)נדיר(: הפסק/י הטיפול ופנה/י לרופא מיד. הפרשת חלב בלתי רגילה, קשיים במתן שתן, התכווצויות,
פרכוסים, הצהבת העור והעיניים )נדיר(: פנה/י לרופא מיד! סינדרום סרוטונין )הכולל תסמינים כגון:
עצבנות, חוסר שקט, בלבול, הזעה, חום גבוה, רפלקסים מוגברים, עוויתות שרירים, רעידות, עלייה בקצב
הלב – ראה/י "אזהרות"( )נדיר(: פנה/י לרופא מיד! בכל מקרה שבו הינך מרגיש/ה תופעות לוואי שלא
צוינו בעלון זה, או אם חל שינויי בהרגשתך הכללית, עליך להתייעץ עם הרופא מיד.
מינון: מינון לפי הוראות הרופא בלבד. אין לעבור על המנה המומלצת.

מודעות פרסומת

תרופה "נוגדת דיכאון" של פייזר אדרונקס – רבוקסטין (reboxetine): לא יעילה ומסוכנת

המאמר תרופה של פייזר נגד דיכאון: לא יעילה ומסוכנת , יפעת גדות, news1 , אוקטובר 2012

חוקרים מגרמניה גילו כי כמעט שלושת רבעי מהנתונים לגבי חולים שהשתתפו בניסויים ברבוקסטין לא פורסמו. גילו כי התרופה אינה יעילה כטיפול לדיכאון ונושאת בחובה תופעות לוואי מסוכנות

התרופה של פייזר נגד דיכאון – רבוקסטין (reboxetine) היא תרופה לא יעילה ומזיקה, והמידע שפורסם על התרופה הפריז ביתרונותיה והמעיט בחשיבות הסיכונים שהיא נושאת. כך על סמך מחקר גרמני שפורסם אמש (ד', 13.10.10).

בסקירה שפורסמה בעיתון הרפואה הבריטי, חוקרים מ'המוסד הגרמני לאיכות ויעילות בטיפול רפואי' גילו כי כמעט שלושת רבעי מהנתונים לגבי חולים שהשתתפו בניסויים ברבוקסטין לא פורסמו עד כה – עובדה שלדבריהם מדגישה את הצורך הדחוף בחובת פרסום תוצאות מלאות של ניסויים רפואיים.

רבוקסטין, הנמכרת תחת השם אדרונקס (Edronax), אושרה לטיפול בהפרעת דיכאון מג'ורית במדינות אירופיות רבות מאז 1997 ומאושרת גם בישראל, אך ספקות רבים התעוררו לגבי היעילות של התרופה בעקבות מחקרים שנעשו בה לאחרונה ודחיית הבקשה לאישורה בארצות הברית בשנת 2001.

"למרות שלא מדובר בתרופה עיקרית לטיפול בדיכאון כל חולה המטופל בתרופה לא יעילה הוא אחד יותר מדי", כתבו החוקרים. דיכאון היא מחלה רצינית וישנן תרופות יעילות וזמינות, ולכן אין זה מקובל שחולה יקבל תרופה לא יעילה, הוסיפו.

רבוקסטין היא אחת מן התרופות הראשונות בסדרה של תרופות נוגדות דיכאון הנקראות מדכאי ספיגה חוזרת של סרוטונין, או בקיצור SSRIs. דובר פייזר אמר כי התרופה היא "אופציה טיפולית יעילה" לדיכאון אקוטי, וכן כי יצרנית התרופה האמריקנית תסקור את המחקרים ותפרסם תגובה נוספת לאחר שתסיים את הסקירה.

תוצאות לא פורסמו

צוות החוקרים הגרמני ניתח תוצאות של 13 ניסויים ברבוקסטין, כולל שמונה ניסויים קודמים שלא פורסמו על-ידי פייזר, והגיע למסקנה כי בסך-הכל התרופה אינה יעילה כטיפול לדיכאון ונושאת בחובה תופעות לוואי מסוכנות. הם לא זיהו הבדל משמעותי ביתרון אצל חולים שקיבלו רבוקסטין כשהשוו אותם לחולים שקיבלו פלצבו (תרופת דמה שאינה מכילה חומר רפואי אך מבחינה פסיכולוגית משפיעה כתרופה).

נתונים מהניסוי הראו גם כי חולים שקיבלו את התרופה של פייזר הרגישו רע יותר מאלו שקיבלו פרוזק, במונחים של תופעות לוואי שהיו חמורות מספיק בכדי שיפסיקו את הטיפול. נתונים שפורסמו הפריזו ביתרונות הרבוקסטין בהשוואה לפלצבו ב-115% ובהשוואה של הרבוקסטין ל-SSRIs אחרות ב-23%, וכן המעיטו בערך הנזק שהיא עלולה לגרום.

נתונים לגבי 74% מהחולים שהשתתפו בניסויים לא פורסמו עד כה.

ממצאי המחקר, לטענתם, הם דוגמה לפרסום שקרי, ומומחים שהגיבו לדברים הסכימו כי הם מדגישים מצב בלתי מתקבל על הדעת. רופאים המטפלים בחולים עם דיכאון צריכים לקבל את התמונה כולה כדי לעזור לחולים להגיע לבחירות הנכונות לגבי הטיפולים השונים הזמינים כיום.

לטענת פייזר, החברה מסרה את תוצאות הניסויים הקליניים לרשויות התקנים בכל העולם. רשויות אלו בוחנות בצורה קפדנית את הסיכונים ואת היתרונות של כל תרופה, ומשקפות את כל המידע הבטיחותי והמועיל החשוב בתווית המוצר המאושר.

במאמר נלווה למחקר כתבו עורכות כתב העת, פיונה גודלי ואליזבת לודר, כי הבסיס לראיות הרפואיות מסולף ומעוות כתוצאה מנתונים שגויים של הניסויים הקליניים, וקראו לפעולה דחופה בעניין כדי לשקם את אמון הציבור בתרופות.

 נוגד דיכאון אדרונקס של פייזר נגד דיכאון: לא יעיל ומסוכן
 נוגד דיכאון אדרונקס של פייזר נגד דיכאון: לא יעיל ומסוכן

סמים פסיכיאטרים מעוררים אלימות בבתי הספר – מאמר מאת יהודה קורן

ילדים רגישים במיוחד לסמים פסיכו טרופיים משום שגופם עדיין מתפתח. הסמים עלולים לגרום לתופעות לוואי נפשיות וגופניות מחרידות. רשימה חלקית: עוינות, עוויתות, עוויתות פנים לא נשלטת,התפרצויות אלימות והתקפים.

לפחות 11 אירועי ירי בביתי הספר בארה"ב בוצעו על ידי נערים שנטלו סמים פסיכו טרופיים הידועים כמחוללי התנהגות אלימה והתאבדות.

אלימות כזו אינה אופיינית רק לארה"ב, הנה כמה דוגמאות:

· אנדראסב. מגרמניה, בן 15, ירה והרג את המורה הפרטי שלו כשהיה תחת השפעת סמים פסיכיאטרים.

· ריאן פורלו ממרילנד הורשע ברצח מדרגה ראשונה. הוא רצח את חברו לכיתה תחת השפעת סמים פסיכיאטרים.

· ביפן, שני נערים בני 15 ו-16, דקרו תלמיד תיכון בן 16 בזמן שהיו תחת השפעת סם הרגעה (גלולת שינה). הם אמרו,שהסם גרם להם להרגיש בלתי מנוצחים.

· במניסוטה, ג'ף וייס בן ה-16 הרג את סבו ושמונה אנשים אחרים לפני שהתאבד. הוא נטל פרוזק.

· פקה-אריק אובינן נטל נוגד-דיכאון במירשם לפני שהרג שמונה אנשים ואז ירה בעצמו בבית הספר שלו בג'וקלה, פינלנד.

· הנער קיפ קינקל היה תחת השפעת פרוזק כשרצח את הוריו. לאחר מכן הוא הלך לבית ספרו ירה והרג שני תלמידים ופצע22 בקפיטריה.

· טג סלומון בן ה-15 נטל ריטלין כשפתח באש וירה בשישה מבני כיתתו.

· אליזבת' בוש בת ה-14 היתה תחת השפעת פרוזק כשירתה בבני כיתתה והרגה אדם אחד.

ד"ר ריצ'רד קפיט, חוקר לשעבר במנהל המזון והתרופות האמריקאי ערך מחקר על פרוזק, פקסיל וזולופט לפני שנוגדי הדיכאון האלה שווקו לשוק האמריקאי. הוא העיד במשפט רצח שבו הרוצח השתמש בנוגדי דיכאון ממשפחת ה- SSRI: "תמיד חשדתי שהמטופלים הנוטלים את נוגדי הדיכאון האלו מפתחים אלימות העלולה להוביל לתוקפנות רצחנית".

"במקצוע הפסיכיאטריה, תמיד חשבנו שנוגדי הדיכאון יוצרים אפיזודות של מאניה",אומר קפיט.(15)

בארצות הברית בין השנים 1990 ו-2005 היתה עליה של יותר מ-380% בשימוש בתרופות ממריצות בקרב ילדים. בשנת 2005 הזהיר מנהל המזון והתרופות האמריקאי שסמים אלה עלולים לגרום לפסיכוזה, מאניה ותוקפנות.(16)

בספטמבר 2006, תוצאות מחקר הראו שנוגד הדיכאון פקסיל העלה בצורה משמעותית את הסיכון להתנהגות אלימה בקרב אלה הנוטלים אותו. בסיכום, החוקר הראשי ד"ר דייויד הילי ציין: "ברור כשמש שאנשים בהחלט נעשים עוינים יותר תחת השפעת הסמים האלו (נוגדי דיכאון ממשפחת הSSRI)". (17)

הגדרות:

15. ג'ייסון קאטו, כשהמשפט עומד לפני הכרעה, נוספו שלושה סנגורים למשפט פיטמם, ההרלד, רוק היל, דרום קרוליינה, 12 באוקטובר 2004.

16. הצהרת מנהל המזון והתרופות האמריקאי בדבר קונצרטה ומתילפנידאט, 28 ביוני 2005.

17. מנהל המזון והתרופות האמריקאי שוקל להוסיף אזהרות על גבי אריזות נוגדי –הדיכאון, דיילי פרס, 21 במרץ 2004.

מאת יהודה קורן

ממחקרים של עמותת מגן לזכויות אנוש

קישורים:

אלכס ג'ונס מדבר על הונאות חברות התרופות והפסיכיאטריה

אוקטובר 2010 – אלכס ג'ונס הוא אחד הלוחמים העולמיים הבולטים למען זכויות אדם. באמצעות אתרי אינטרנט וסרטים תיעודיים, מר ג'ונס יוצא נגד הפרות זכויות אדם ועשיית רווחים של התאגידים הגדולים על חשבון האזרח התמים. בסרט זה הסבר מלא על איך הפכו התרופות פסיכיאטריות כלי שבאמצעותו פוגעים פגיעה קטלנית בבריאותו הנפשית והגופנית של האדם.

חברות התרופות משווקים סמים פסיכיאטריים מסוכנים באמצעות פקידים מושחתים במערכות השלטון, כגון פקידי סעד, פסיכיאטרים, ועוד… ובאמצעות שופטים רשלנים תאבי וכבוד במערכת המשפט. סמים אלו גורמים הזיות ומרעים מצבם של הבריאותי והסוציאלי של הנוטלים אותם. פקידי הממשל והמשפט וחברות התרופות פועלים בכל דרך אפשרית להסתיר את תופעות הלוואי של סמים פסיכיאטריים אלו כדי שיוכלו להמשיך להרוויח כסף מסבלם של אזרחים תמימים.
.


.
קישורים:

נוגדי דיכאון – בסופו של דבר אתם אלה שמחליטים אם לבלוע את הכדור או לנוס על נפשכם

המאמר נוגדי דיכאון – באנג וגמרנו? , מאת: אריאלה רוזנברג, מערכת וואלה! , יום שלישי, 9 בנובמבר 2010

האם יד הרופאים קלה על ההדק במתן נוגדי דיכאון וחברות התרופות מסייעות להם בהנעת האצבעות?התשובות לא נמצאות בפנים

ביום חמישי האחרון (4.11) התקיים בסינמטק תל אביב כנס שנערך במסגרת היום הבינלאומי להתמודדות עם מצבי דיכאון וחרדה. אחד ממשתתפי הכנס, פסיכיאטר במקצועו, שלל במהלכו את הטענה כי ידם של הרופאים 'קלה על ההדק' במתן נוגדי הדיכאון וכי "לא מספיק מרשמים לנוגדי דיכאון נרשמים בישראל". מיד אחר כך הוא ציין שהמגמה היא לעבור לתרופות נוגדות דיכאון "מתקדמות יותר" ונקב בשמן של שתיים מהתרופות הללו.

האם חברות התרופות כבר דרכו את הנשק ושפתי הרופאים קלות על המילים? (צילום shutterstock)

האם חברות התרופות כבר דרכו את הנשק ושפתי הרופאים קלות על המילים?כשמדובר בחולים הסובלים מדיכאון קשה המלווה לעתים במחשבות אובדניות, או בכאלה שכל יציאה מבין תכריכי המיטה היא באמת מאמץ עילאי עבורם, ייתכן שאין ברירה, לפחות בשלב הראשוני של ההתמודדות עם המחלה, אלא לסחוט את ההדק ולשגר לעברם כדורים שיניעו את המערכת למקומות מאוזנים יותר. אחרי הכל, מדובר כמעט בהצלת חיים. אך במקרים רבים אחרים עושה רושם, על אף דבריו של הפסיכיאטר, שהתותחים הכבדים נקראים אל קו החזית מוקדם מדי ושיקולים בדבר ההרס שלוחמה פזיזה עלולה לייצר נותרים בצל.

האם דבריו של אותו פסיכיאטר שדחה על הסף טענות על ידיים שקלות על ההדק יכולים לעורר בנו אמון, כשבאותה נשימה, באותו כנס, הוא דאג להמליץ על תרופה נוגדת דיכאון ספציפית, שרצה הגורל ונותנת החסות של הכנס הזה היא חברת התרופות שמשווקת את אותה תרופה? אופס? יכול להיות ששוב מצטיירת לנו, גם אם בצבעים מטושטשים מעט, מציאות שבה אולי, ורק אולי, חברות התרופות כבר דרכו את הנשק ושפתי הרופאים קלות על המילים?

פריצת גבולות

אין כאן רמיזה לכך שהפסיכיאטר המדובר נקנה חלילה בממון או באמצעי שפל אחר על מנת שאלה יסיטו את דבריו לתועלתה של מעניקת החסות, אך בהחלט כדאי להזכיר בהזדמנות זו שהמילה אתיקה לא הומצאה מתוך גחמה של התייפייפות הנפש והיא מקפלת בתוכה עומק שמן הראוי לצלול לתוכו. האם בהיעדרה של אתיקה מקצועית קיימת אפשרות של פריצת גבולות, שבמהלכה גם בעל הכוונות הטובות ביותר עלול למצוא את עצמו נתון להשפעתו של כוח חזק וגדול ממנו? והאם כוח זה יכול לגרום לו להאמין בתום לב בדברים שאולי נוח לו להאמין בהם?

נכון, זה לא חדש. להגיד שחברות התרופות משחקות לנו עם התודעה זה כמו לצעוק שכסף מנהל את העולם. גילית את הכור באיראן. למעט השקט האופף את האותיות הקטנות של תופעות הלוואי, החברות הללו משמיעות את קולן באופן גלוי כל כך, כאילו מדובר בטקטיקה שיווקית השואבת את השראתה מעולם המתמטיקה – מינוס ומינוס יוצרים פלוס. לעולם לא באמת תחשוד בזה הנראה חשוד מכל.

רמת התחכום היא כזו שכל צעקה שתנסה להקים תזכה בפיהוק או בגיחוך נטול מאמץ, המלווה בדיבורים על דון קישוט וטחנות הרוח שלו. ורק שלא תתקרב מדי אל הפרופלור, שהוא לא ייתפס לך בדש הבגד ויעיף אותך קיבינימט, אותך ואת הרעיונות הנאיביים שיש לך לגבי העולם. תתקדם, אח שלו.

אולי באמת הגיעה השעה להתקדם משם. שהרי האחריות המרכזית הנוגעת לבריאות שלכם אינה מוטלת על חברות התרופות או על אצבעותיהן הפזיזות או לא של הרופאים. האחריות הזאת מוטלת עליכם. בסופו של דבר, אתם אלה שמחליטים אם לבלוע את הכדור או לנוס על נפשכם, וזה פחות משנה אם הוא נורה לכיוונכם מהר מדי או שמישהו שם בכל זאת התמהמה לפני שסחט את ההדק.

קישורים:

נוגדי דיכאון אינם יעילים יותר מפלצבו

הכתבה נוגדי דיכאון אינם יעילים יותר מפלצבו , 19/03/2008 ד"ר ג'ון בריפה – מיוחד לאפוק טיימס

ממחקרים ומבדיקה של ארבע סוגי של נוגדי דכאון נמצא כי ברוב המקרים יעילותם אינה גדולה מפלצבו

אינני יודע אילו חדשות בנושאי בריאות הסתובבו בחלקים אחרים של הגלובוס, אך כאן בבריטניה, לא יכולנו לזוז לאחר "החשיפה" שגילתה כי ברוב המקרים נוגדי דיכאון פופולאריים אינם יעילים יותר מפלצבו [1].

הסיפורים בנושא זה נפוצו לכל עבר כתוצאה מפרסום של מחקר חדש שבחן תוצאות מבדקים של ארבעה סוגים של נוגדי דיכאון ביניהם תרופות "חוסמות ספיגה מחדש של סרוטונין" (selective serotonin reuptake inhibitors – SSRIs) כמו פרוקסטין (סרוקסט, פקסיל) ופלואוקסטין (פרוזאק) [2]. הדבר המעניין במחקר זה הוא שהוא איחד תוצאות של מחקרים שפורסמו וכאלה שלא פורסמו.

חושפים מידע נוסף

הסיבה לרלבנטיות של מחקר זה היא שתעשיית התרופות ידועה כמי שקשורה בהטיית פרסומים על פי צרכיה. התנהלות כזו – פרסום של תוצאות מועדפות וקבירת מידע יעיל פחות, עלולה לתת לרופאים ולמטופלים שלהם רושם מעוות למדי לגבי יעילות הטיפול שניתן. איחוד של מידע שפורסם ושלא פורסם ייתן, באופן בלתי נמנע, הנחיה מדויקת יותר באשר ליעילות הטיפול.

במקרה זה, איחוד המידע הצביע על כך כי נוגדי דיכאון אינם פועלים טוב יותר מפלצבו פרט למקרים בהם מדובר בדיכאון חמור. כיוון שרובם המכריע של האנשים הנוטלים נוגדי דיכאון אינם נופלים בקטגוריה של אלה הסובלים מדיכאון חמור, תוצאות המחקר מראות כי באופן כללי עדיף באותה מידה שייטלו גלולת סוכר במקום נוגדי הדיכאון שהם יקרים ובעלי פוטנציאל טוקסי.

בעודי מקשיב אתמול לרדיו שמעתי יותר מהתבטאות אחת באשר לתוצאות אלו ולגבי ההשלכות שלהן. במקביל הזהירו את האנשים שלא להפסיק ליטול את התרופות בבת אחת. המסר היה "לכו והיוועצו ברופא שלכם". סביר להניח שיהיו כמה התייעצויות לא נינוחות עם רופאי המשפחה בשבוע או בשבועיים הבאים בעקבות ממצאי מחקר זה.

קשה להפסיק

אני מאמין כי אנשים רבים יכעסו על כך שכבר נטלו נוגדי דיכאון, בלי קשר לעובדה שהמידע לא תומך ביעילותם. אולם זוהי רק חלק מהבעיה: אם אנשים יחליטו להפסיק ליטול את התרופות, הם עלולים לגלות כי הם מתקשים בכך. הפסקה חדה (ואף גמילה הדרגתית) מתרופות נוגדות דיכאון עלולה לגרום לתסמיני גמילה די מתישים כמו סחרחורות, חרדה, הפרעות שינה ושינויים במצב הרוח.

אם כך לא רק שאנשים רבים נטלו שלא במודע תרופה שבאופן כללי אינה טובה יותר מפלצבו, אלא הם עלולים למעשה להרגיש רע יותר לעומת מקרים בהם היו נוטלים את הפלצבו, מאחר והפסקת נטילת התרופה עצמה היא די קשה.

אני לא מומחה לגמילה מנוגדי דיכאון אך אני יכול לומר מניסיון כי אנשים שרוצים ללכת במסלול זה צריכים להיגמל באופן מאוד הדרגתי במשך מספר שבועות או חודשים ואולי אף יותר משנה.

ובאופן כללי הדרך הטובה ביותר לעשות זאת היא בהשגחת הרופא המטפל.

למרות שמחקר חדש זה יצר כותרות גדולות, העובדה היא שאין כל חדש בסיפור הזה. בינואר האחרון התפרסם מאמר שהראה די בבירור כי מחקרים "שליליים" רבים אחרים שבדקו נוגדי דיכאון אפילו לא הגיעו לפרסום.

כמה אנשים קוראים לחייב לפרסם מחקרים שבודקים נוגדי דיכאון. אני תומך בכך אולם אני מציע להרחיב את הרעיון באשר לכל התרופות.

תמיכה בתקופת הגמילה

הייתי רוצה גם לראות את חברות התרופות פועלות באופן אחראי בכך שיעניקו חסות לתכניות חינוך לרופאים – שלא יכריחו אותם לרשום יותר מרשמים לנוגדי דיכאון אלא לגרום להם לרשום פחות. ומה באשר למסירת מידע במסגרת תכניות אלה באשר לאופן בו רופאים יכולים לתמוך בצורה הטובה ביותר במטופלים שרוצים להיגמל מתרופות אלו – בפרט אלה הסובלים מגמילה?

אולם יש לי הרגשה שזה לא עומד לקרות בזמן הקרוב כיוון שזה עלול להסתכם בהודאה טקטית כי הבעיה נגרמה, בחלקה, בשל הכישלון של חברות התרופות לחשוף באופן חופשי ומרצון את כל המידע שברשותן.

אך אני מאמין שחברות התרופות תאלצנה לחפור עמוק בכל מקרה: לא קשה מדי לדמיין כי אנשים ירגישו שחייבים להם פיצוי כלשהו, גם אם יצטרכו לעבור דרך בתי המשפט כדי לקבלו.

[1] חומר שדומה בצורתו לתרופה אך אינו מכיל חומר פעיל. בדרך-כלל בודקים תרופות חדשות בניסויים קליניים לעומת פלצבו – משווים את השפעת התרופה לזו של הפלצבו כדי להעריך את יעילותה.
[2] Kirsch I, et al. Initial severity and antidepressant benefits: a meta-analysis of data submitted to the food and drug administration. PLoS Medicine. 2008:5(2): e45

* דר' ג'ון בריפה הוא רופא המתגורר בלונדון, סופר ומחבר בתחום הבריאות ובעל עניין בתחום התזונה והרפואה הטבעית.

קישורים:

נוגדי דיכאון אינם יעילים בדיכאון קל עד בינוני ועלולים לגרום למחשבות אובדניות, מומים מולדים, וירידה בתפקוד המיני

הכתבה מומחים: אתם בדיכאון קל? אל תקחו תרופות , יפה שיר רז, מנטה , ynet , מרץ 2010

אתם במשבר? הרופא רשם לכם תרופה נגד דיכאון? לא בטוח שהיא תעזור לכם יותר מפלצבו. מחקרים חדשים מצביעים על כך שהתרופות האנטי דיכאוניות יעילות רק במצבים של דיכאון בינוני עד קשה

כשמצבה הנפשי של רחל (שם בדוי) לא השתפר, הפנה אותה הפסיכיאטר שלה לטיפול ביחידה לאשפוז יום פסיכיאטרי במרכז הרפואי תל אביב (איכילוב). למרות שהפסיכיאטר הגדיר את מצבה כדיכאון קל יחסית, אף אחת מהתרופות נוגדות הדיכאון שהוא רשם לה לא הועילה. היא הייתה מיואשת. ”באבחון שערכנו לה התברר שהיא סבלה ממצוקה נפשית קשה מאוד על רקע משבר שעברה עם בנה”, מספר ד”ר שאול שרייבר, מנהל המערך הפסיכיאטרי והיחידה לאשפוז יום פסיכיאטרי באיכילוב. ”הפסקנו את התרופות ובמקומן התחלנו בהתערבות שיחתית עם פסיכיאטר ובליווי של מרפאה בעיסוק. כעבור כמה שבועות, רחל התאוששה והשתחררה מהטיפול במחלקה ללא דיכאון וללא תרופות”.

מאז פרץ לחיינו הפרוזאק לפני כ־20 שנה הפכה נטילת תרופות נוגדות דיכאון לעניין שגרתי ואף אופנתי בתרבות המערבית. על פי נתוני ה־IMS Health (חברה בינלאומית המספקת לחברות התרופות נתוני מכירות), ב־2008 ניתנו בישראל 2,107,763 מיליון מרשמים לתרופות אלה. יתרה מכך, בשנים האחרונות נרשמה עלייה מטאורית בצריכתן. מנתוני שירותי בריאות כללית עולה כי בשנים 2005־2009 חלה עלייה של 35% במטופלים שנרשמו להם תרופות נגד דיכאון, ובמכבי שירותי בריאות מדווחים על עלייה של 209% בצריכת נוגדי דיכאון בשנים 2003־2009. הטרנד האופנתי הזה סוחף אחריו לא רק חולי דיכאון, אלא גם הרבה מאוד אנשים שמתקשים להתמודד עם בעיות היומיום ומחפשים מזור בכימיקלים במרשם רופא.

קל או חמור?

אך האומנם התרופות האלה כה יעילות בכל מצב? סקירת מחקרים חדשה שפורסמה בחודש ינואר בכתב העת הרפואי היוקרתי JAMA מפקפקת בהנחה הרווחת הזאת וטוענת שרק אנשים הסובלים מדיכאון חמור יכולים באמת להרוויח מנטילת תרופות נגד דיכאון, בעוד שבקרב אלה הסובלים מדיכאון קל עד בינוני, יעילותן של התרופות האלה מוטלת בספק. החוקרים ניתחו נתונים משישה מחקרים שבדקו את יעילותן של שתי תרופות נוגדות דיכאון, פרוקסטין ואימיפרמין. במחקרים השתתפו 718 מטופלים שאובחנו כסובלים מדיכאון מג’ורי (דיכאון קליני) ברמה קלה עד חמורה. המשתתפים קיבלו אחת משתי התרופות או לחלופין, תרופת דמה (פלצבו) למשך 6־11 שבועות. הממצאים הראו שבקרב המטופלים עם דיכאון חמור – חל שיפור ניכר בקבוצה שנטלה את התרופה לעומת אלה שנטלו את הפלצבו. לעומת זאת, בקרב מטופלים עם דיכאון קל עד בינוני, היתרון של התרופה על פני הפלצבו היה מזערי.

המאמר ב־JAMA חולל סערה בקהילה הרפואית וגם בתקשורת העולמית, ולא בכדי. אחרי הכל – תחת ההגדרה של ”דיכאון קל עד בינוני” נופלים רוב נוטלי התרופות נוגדות הדיכאון. אך עבודה זו אינה הראשונה שמעלה תהיות באשר ליעילותן של התרופות נוגדות הדיכאון בטיפול בחולים הסובלים מדיכאון קל עד בינוני. סקירת מחקרים קודמת, שפורסמה בפברואר 2008 בכתב העת הרפואי החשוב והמקוון PLoS Medicine, הגיעה אף היא למסקנה דומה. החוקרים בדקו את כל המחקרים שמומנו על ידי חברות התרופות על שש התרופות נוגדות הדיכאון הפופולריות ביותר שאושרו בין 1987 ל־1999 ובחנו 47 מחקרים שבדקו את יעילות התרופות אל מול פלצבו. ממצאי הסקירה הראו שבקרב חולים עם דיכאון קל עד בינוני, יעילות התרופות אינה גבוהה מזו של תרופת פלצבו. למעשה, הבדלים משמעותיים לטובת התרופות נמצאו רק בחולים עם דיכאון המוגדר כחמור מאוד.

ד”ר שאול שרייבר: ”התופעה של האנשים שרצים לרופא כדי לקבל תרופה, הפכה כיום למגפה חברתית. תרופות נגד דיכאון יכולות לעזור אך ורק למי שבאמת סובל מדיכאון. כל מי שמבקש לעשות ’קוסמטיקה של רגשות’ באמצעות תרופות עושה לעצמו עוול

לאן נעלמו חלק מהמחקרים?

כיצד זה ייתכן? מה בנוגע לכל אותם מחקרים שהראו שנוגדי דיכאון כן יעילים יותר מפלצבו? אלה שהוגשו ל־FDA (מינהל המזון והתרופות האמריקאי) ושהביאו לאישורן של התרופות האלה? ובכן, השאלה היא באילו אוכלוסיות בדיוק הוכיחו המחקרים יעילות. חברות התרופות אמנם טוענות שהתרופות נגד דיכאון הוכחו כיעילות בכל מצבי הדיכאון, אך מחברי הסקירה ב־JAMA טוענים שרבים מהמחקרים כללו רק חולים עם דיכאון חמור, ולא כאלה המוגדרים כבעלי דיכאון קל עד בינוני, כך שבקבוצה זו, למעשה, העדויות ליעילות רחוקות מלהיות מוצקות.

למרות ההאשמה המרומזת בדבריהם של החוקרים, את האצבע הנוזפת בנושא הזה צריך להפנות בעיקר לרשויות הרגולטוריות, ה־FDA וה־EMEA (רשות התרופות האירופית), שהן המכתיבות לחברות אילו מחקרים לבצע לצורך האישורים שהן מספקות. אילו היו הרשויות דורשות מיצרניות התרופות לבצע מחקרים ספציפיים באוכלוסיות המוגדרות כבעלות דיכאון קליני קל עד בינוני, לא הייתה להן מן הסתם ברירה אלא לעשות זאת.

בעיה נוספת, שאף היא עלולה לגרום להטיה משמעותית בתפיסת יעילותן של התרופות נגד דיכאון הן על ידי רופאים והן על ידי ציבור צרכני התרופות האלה, היא שמתברר שהדיווח על ממצאי המחקרים שמבצעות חברות התרופות הוא סלקטיבי למדי. מחקר שפורסם בכתב העת הרפואי היוקרתי New England Journal of Medicine בינואר 2008, מצא שחלק גדול מהמחקרים שמראים שהתרופות נוגדות הדיכאון לא עובדות – אינם מפורסמים בספרות הרפואית. לטענת מחברי המחקר, מי שקורא את הספרות שפורסמה עלול להתרשם בטעות ש- 94% מהמחקרים שבוצעו היו בעלי ממצאים חיוביים. זאת, בעוד שעל פי הניתוח של ה־FDA, רק 51% היו חיוביים. המחברים מבהירים כי אי אפשר להחליט מי אחראי להטיה: החוקרים, מממני המחקרים או עורכי העיתון והסוקרים העמיתים, שבוחרים אילו מחקרים לפרסם.

מגפה חברתית

למרות הממצאים המדאיגים האלה, ד”ר שאול שרייבר סבור שאין טעם להאשים את חברות התרופות: ”החברות מתפרצות לדלת פתוחה משום שהציבור דורש את התרופות נוגדות הדיכאון באותה מידה שהן מעוניינות למכור אותן”, הוא טוען. ”לחברות התרופות יש הטיה ’בילט־אין’, שהיא בהחלט מרגיזה, אבל היא חלק מהווייתן כי חברות נועדו להרוויח. הבעיה היא הכמות הדרמטית של אנשים שבוחרים להדביק על עצמם תווית של דיכאון בגלל בעיות שהן למעשה מצוקות חיים, כגון מוות של אדם יקר, פרידה מבן או בת זוג או לחצים בעבודה. התופעה של האנשים האלה, שרצים לרופא כדי לקבל תרופה, הפכה כיום למגפה חברתית של ממש. תרופות נגד דיכאון יכולות לעזור אך ורק למי שבאמת סובל מדיכאון. כאשר נותנים אותן למי שאינו חולה, ברור שיעילותן תהיה זהה לתרופת דמה. כל מי שמבקש לעשות ’קוסמטיקה של רגשות’ באמצעות תרופות עושה לעצמו עוול, משום שמלבד תקוות שווא ותופעות לוואי, הוא לא ירוויח מכך מאומה”.

ואכן, תופעות הלוואי האפשריות הן עוד מרכיב שקשה להתעלם ממנו, בייחוד במצבים שבהם יעילות התרופות לא ברורה. חברות התרופות אמנם טוענות שהן מצטיינות בפרופיל בטיחות גבוה, אך התרופות האלה קושרו לתופעות לוואי לא פשוטות, בהן מחשבות אובדניות,
מומים מולדים (כשנוטלים אותן במהלך ההיריון) וירידה בתפקוד המיני. ב- 2004 הורה ה־FDA לחברות התרופות להוסיף לתוויות של כל נוגדי הדיכאון מסגרת שחורה – האזהרה החמורה ביותר עבור תרופות מרשם – המזהירה מפני סיכון מוגבר למחשבות ולהתנהגות אובדניות בקרב ילדים ומתבגרים.

ובכל זאת, אי אפשר להתעלם מהעובדה שהרבה מאוד אנשים שנוטלים תרופות נגד דיכאון מדווחים שהתרופות האלה עוזרות להם להרגיש טוב יותר.

ד”ר שרייבר: ”איך נדע שהתרופה היא זו שעזרה להם ולא עצם הידיעה שהם מטופלים? זו בדיוק הסיבה שבגללה בודקים במחקרים את ההשפעה של התרופות מול פלצבו, וכפי שמתברר מהסקירות האחרונות, הפלצבו משפיע באותה מידה”.

גם לרופאים שרושמים את התרופה יש חלק במגפה החברתית הזאת.

נכון. ממקרים שמגיעים למחלקה שלנו באיכילוב מתברר הרבה פעמים שהמטופל לא סובל מדיכאון כלל וזאת הסיבה שהטיפול התרופתי לא עבד. זה מצב שמעמיד את הקולגות באור לא נעים”.

אפקט הפלצבו

לנציגי חברות התרופות יש הסבר אחר לממצאים. זה לא שהתרופות נגד דיכאון אינן יעילות לאנשים עם דיכאון קל עד בינוני, טוענות החברות, אלא שאנשים במצב זה פשוט מגיבים ממש טוב לפלצבו. ”כבר בשנות ה־50 היה ידוע שדיכאון קל מגיב יותר לפלצבו”, טוען ד”ר יובל בן־אמנון, פסיכיאטר בכיר והמנהל הרפואי של חברת לונדבק ישראל, יצרנית ציפרלקס. ”ממצא זה עשוי לשפוך אור על חשיבותה של תגובת תרופת הפלצבו במצבי דיכאון קלים, ופחות על ’חוסר יעילות’ לכאורה של התרופות”.

התופעה שד”ר בן־אמנון מדבר עליה אכן מוכרת היטב בספרות הרפואית. היא נקראת ”אפקט פלצבו” – אפקט המתרחש כאשר חולה מקבל טיפול דמה, שאינו כולל את המרכיב הפעיל בתרופה, ולמרות זאת מצבו משתפר. אפקט הפלצבו במחקרים על תרופות נוגדות דיכאון אכן נחשב לגבוה באופן חריג. לשם השוואה, החוקרים במאמר ב־ PLoS Medicine מציינים שבתרופות נגד כאב, הפער בין התרופה לפלצבו הוא כ־50% בממוצע לטובת התרופה.

פרופ’ אבי ויצמן, מנהל יחידת המחקר בבית החולים גהה ופרופסור לפסיכיאטריה באוניברסיטת תל אביב, מסכים שהאפקט הזה משחק תפקיד חשוב במדע הנפש. ”אחוז המגיבים לתרופת פלצבו, הן בקרב חולים הסובלים מדיכאון והן בקרב אלה הסובלים מהפרעות חרדה, גבוה מאוד”, הוא אומר, ”ובקרב אנשים הסובלים מדיכאון קל עד בינוני, התגובתיות לפלצבו גבוהה במיוחד. הוא טמון בעובדה שמתן התרופה במחקרים, בין אם מדובר בתרופה פעילה ובין אם מדובר בתרופת דמה, מלווה במפגשים תכופים עם רופא. לעצם המפגש עם הרופא, שמדבר עם החולה ומתייחס לסבל שלו, יש ערך עצום בהקלה על הדיכאון ואפילו בהפחתת התנהגות אובדנית”.

פסיכותרפיה עם פלצבו

אז היכן משאירים אותנו הממצאים האלה? כיצד צריכים רופאים ומטופלים לנהוג? מהמאמר ב־JAMA עולה שראוי היה לשמור את הטיפול בתרופות נוגדות דיכאון אך ורק לחולים עם דיכאון חמור, ולהימנע, לפחות בשלב ראשון, מלתת אותם למטופלים עם דיכאון קל עד בינוני, אבל מחברי הסקירה נמנעים מלייעץ לרופאים להפסיק לרשום למטופלים שלהם תרופות. במקום זאת הם מבקשים מהמטופלים עצמם לשקול גם אפשרויות אחרות.

”לעתים מגיעים אלי מטופלים עם דיכאון קל שחשוב להם מאוד לקבל טיפול”, אומר פרופ’ ויצמן, ”וכמובן אינני נותן להם גלולת דמה. אבל אם, למשל, בדיקות הדם של המטופל מראות שהוא סובל מחסר בוויטמין 12B או בוויטמין D – למרות שזה אינו טיפול בדיכאון, אני מציע לו לנסות ליטול תוסף כדי להשלים את החסר ומבקש ממנו לבוא אלי שוב כעבור שבועיים. השלמת חסר בוויטמין אינה פלצבו אך כטיפול לדיכאון היא מהווה פלצבו, והשילוב שלו ביחד עם טיפול פסיכותרפי עשוי להיות יעיל מאוד במצבים אלה. ובאמת, על חלק מהמטופלים זה בהחלט עובד והם חוזרים אלי ואומרים לי: ’הצלת אותי. הטיפול מצוין’. אלא שגם הטיפול בפלצבו יכול להיות בעייתי, ולו בשל העובדה הפשוטה שברגע שהוא יהפוך ל'שיטה' והמטופלים יידעו שהם מקבלים פלצבו, הוא יפסיק לפעול. לעומת זאת, הטיפול הפסיכותרפי עדיין מהווה אופציה טיפולית חשובה ויעילה. השיטה הנפוצה ביותר בתחום זה נקראת פסיכותרפיה קוגניטיבית התנהגותית (CBT), והיא מתמקדת בדפוסי חשיבה ושינויי התנהגות במטרה לקדם שינוי רגשי” (ראו במסגרת).

ואולי היטיב לנסח זאת ד”ר רוברט ד’רוביס, פסיכולוג ואחד ממחברי המחקר שפורסם ב־JAMA, בריאיון לניו יורק טיימס: ”המסר למטופלים הסובלים מדיכאון קל עד בינוני הוא: ראו, תרופות הן תמיד אופציה, אך יש מעט עדויות שהן יכולות להוסיף למאמצים אחרים ’לנער’ את הדיכאון – בין שמדובר בפעילות גופנית, ובין שבפגישה עם רופא, קריאה על הבעיה או טיפול פסיכותרפי”.

מה אומרות חברות התרופות

חברת אלי לילי: דיכאון הוא מחלה עם מרכיב אינדיבידואלי דומיננטי. לא כל נוגדי הדיכאון זהים, ולא כל החולים מגיבים באותו האופן לתרופות השונות. כאשר הרופא בוחר טיפול בנוגד דיכאון לחולה שלו, עליו לקבל החלטה טיפולית יחד עם המטופל בהסתמך על הצרכים האישיים של כל חולה והפרופיל של התרופות השונות. יש שפע הוכחות מדעיות וניסיון קליני רב המעידים על היעילות של נוגדי הדיכאון, ואלה מהווים חלק משמעותי באפשרויות הקיימות בידי הרופאים לטפל במחלה זו.

אמנם יש עדויות רבות ליעילות של פלצבו בשפע של מצבים רפואיים (כאב, חרדה, יתר לחץ דם, דיכאון, סוכרת וכו’), אך חשוב לציין שההשפעה המיטיבה של הפלצבו אינה אורכת זמן רב ואינה מביאה להפוגה מלאה של התסמינים.

ד"ר יובל בן־אמנון, פסיכיאטר בכיר והמנהל הרפואי של חברת לונדבק ישראל, יצרנית ציפרלקס לטיפול בדיכאון ובחרדה: ”דיכאון הוא הפרעה נפשית שמשפיעה גם על הגוף ועל תפקודיו ולא רק על מצב נפשי. בקרב אנשים הסובלים מדיכאון, קל כקשה, קיימים הורמונים שנמצאו במחקרים כגורמים להפרעות קוגניטיביות קלות. באמצעות טיפול תרופתי בנוגדי דיכאון אפשר לטפל בתופעות אלה. קיימת הסכמה רחבה בקרב רופאים כי הקו הראשון בטיפול תרופתי בדיכאון הינו באמצעות תרופות נוגדות דיכאון המשתייכות לקבוצת SSRI, כגון ציפרלקס. כמו כן, כותבי המאמר מציינים כי החוקרים הציבו השתתפות נתוני כניסה למחקר שהיו גבוהים מדי בחלק מהמחקרים, ולכן ייתכן כי כ־50% מהסובלים מדיכאון נותרו מחוץ למחקר".

מהחברות גלקסו סמית קליין, פייזר וטבע בחרו שלא להגיב לכתבה.

קישורים: