עדות חמורה נגד עובדים סוציאליים – משקרים בבתי משפט

דוד גולן - דובר איגוד העובדים הסוציאליים - הכפשת הורים, טיוח פשעי העובדים הסוציאליים
דוד גולן זורה חול בעיני הציבור

ספטמבר 2013 – עדות חמורה של הורה נגד עובדים סוציאליים המשקרים בבתי משפט. טענות ההורה אומתו בעבר ע"י ועדת סלונים נבו לבדיקת עבודת פקידי סעד לסדרי דין. ההורה טוען וכן ועדת סלונים נבו שבדקה הנושא בעבר כי פקידי הסעד מעלים טענות שקר בבתי משפט שלא אומתו או נעשה ניסיון להפריך אותן, בתי משפט רואים הבלי פיהן כסוף פסוק והורסים משפחות בדלתיים סגורות ללא ראיות.
תלונות המוגשות נגד עובדים סוציאליים מטויחות ע"י גורמי האכיפה והעובדים הסוציאליים ממשיכים בפראות לרדות במשפחות תוך שהם מקבלים גיבוי מלא מהממונים ומבתי המשפט.
דוד גולן דובר איגוד העובדים הסוציאליים זורה חול בעיני הציבור וטוען כי תלונות נגד עובדים סוציאליים נבדקות בעוד ברור וידוע כי כל התלונות מועברות לפקידת סעד במחוז או הארצית ומטוייחות (מסקנות ועדת סלונים נבו), בכך מתאפשרת הפקרות מערכתית מתמשכת של עובדים סוציאליים ופקידי סעד.
דוגמא לכך ראינו את פקידת הסעד אתי דור ששיקרה בבית משפט, כשנשאל איציק פרי האם ננקטו נגדה הליכים משמעתיים כלשהם הוא השיב בשלילה. דוגמא נוספת היא התלונות שהגישו הורים נגד פקיד הסעד הפדופיל יוסי דיאמנט במשך שנים ולא טופלו עד שהורשע בעקבות צילומים שצולמו ע"י נערים בהם דיאמנט נראה מתרחץ לאור יום בים בעירום עם נער שהשיג מבית משפט לנוער, דיאמנט הורשע ונכלא.

קישורים:

עתירה לבג"צ על פשעי משרד הרווחה נגד הורים גרושים וילדיהם – בקשה לסגירת מרכזי הקשר ופיטורי סימונה שטיינמץ

סימונה שטיינמץ - פקידת סעד ראשית לסדרי דין - תרבות שקר - סחר במשפחות הורים גרושים וילדיהן

בגץ 6819/12 ארגוני הגברים נ' משרד הרווחה לסגירת מרכזי הקשר ופיטורי סימונה שטיינמץ

בבית המשפט הגבוה לצדק                       בגץ 6819/12      12/9/2012                                              

העותר:             ג' ש', ת"ז

נגד:

המשיבים:                     1.    סימונה שטיינמץ פקידת סעד ארצית
   2.    משרד הרווחה
   3.    משרד האוצר

                        באמצעות פרקליטות המדינה
                        אשר כתובתו לצורך המצאת כתבי בי-דין
                        רח' צאלח א-דין 29 ירושלים
                        טל': 6466550 – 02 פקס: 6466780 – 02

עתירה למתן צו על תנאי

ככלות כל הקיצין, ולאחר שכל סעד חלופי קיים מוצה עד תום ללא כל תוצאה אפקטיבית מבחינת העותר או מי מחבריו האבות הגרושים, מוצא עצמו העותר נאלץ להתכבד ולהגיש עתירתו זו כנגד המשיבים כולם, כדלקמן:  כנגד משיבות 1 ו 2 בגין התעללות בילדים וגברים, וכנגד המשיב 3 מדוע לא יפסיק את מימון פקידות הסעד ומרכזי הקשר לאלתר.

מוגשת בזאת עתירה למתן צו על תנאי, המורה למשיב לבוא וליתן טעם
(א)         מדוע לא ייסגרו מרכזי הקשר בישראל, הן מטעמים תקציביים, והן שהם פוגעים באוטונומיה ההורית, גורמים נזק בל יתואר לילדים ולהורים, וההצדקה היחידה לקיומם היא ג'ובים לפקידות סעד.
(ב)        היה ולא ייסגרו מרכזי הקשר לאלתר, מדוע לא תותנה הפנייה למרכז קשר בהסכמת שני ההורים.
(ג)          מדוע כעניין של מדיניות, תנאי לחידוש קשר בין הורה וילדו הוא "חידוש קשר במרכז קשר".
(ד)       מדוע כעניין של מדיניות, כאשר ההורה המשמורן, בד"כ האישה מסרבת לכל קשר בין האבא לילד, פקידות הסעד שולחות את הלא משמורן ל"מרכז קשר" לתקופה לא ידועה שיכולה להימשך שנים על גבי שנים,
(ה)        מדוע פקידות סעד המתבקשות לרשום "תסקיר" מבצעות "התערבות טיפולית", מבלי שנתבקשו "להתערב טיפולית", ומנין הסמכות "להתערב טיפולית",
(ו)          מדוע פקידות סעד המתבקשות לרשום "תסקיר" או מוסמכות לפי 19+68 מבצעות "גישור", מבלי שנתבקשו "לבצע גישור", ומנין הסמכות "לגשר",
(ז)        מדוע פקידות סעד כעניין של מדיניות מתייחסות לבקשה לכתיבת תסקיר אוטומטית בכלים של "קונפליקט גבוה", מדוע המשיב אינו חושף כיצד התגבשה ההחלטה לנקוט בכלים של קונפליקט גבוה,
(ח)       מדוע לא תפוטר סימונה שטיינמץ פקידת הסעד הארצית לאלתר, בגין החרפה והאסון שהמיטה על ילדי ישראל והוריהם, וכישלונה המהדהד, שנזקיו האדירים במקרים רבים בלתי הפיכים.
(ט)       מדוע לא יקים שר הרווחה מנגנון ביקורת וסנקציות נגד פקידות סעד סוררות, כפי שהבטיח בפה מלא בפני פעילים מארגוני האבות:  "רציתם?  קיבלתם!  תוך חודשיים!".   
(י)         מדוע לא ינסח משרד הרווחה תעריף הסדרי ראייה מינימלי.
(יא)    מדוע לא יסביר שר הרווחה מה עשה משרד הרווחה עם המלצות ועדת סלונים נבו, מי קבר את ההמלצות, ומי אחראי למחדל אי יישום המלצות ועדת סלונים נבו.  
(יב)     מדוע לא יפסיק המשיב 2, משרד האוצר, לממן את פקידות הסעד אשר פעילותן אינה נחוצה, ואינה רצויה.

ואלה הנימוקים:

  1. פקידות הסעד לסדרי דין (היינו למשמורת וקשר עם הילדים בגירושין) של משרד הרווחה מיותרות לחלוטין.  עצם קיומן גורם להסלמת הסכסוך והחרפת הנתק בין ילדים והורים.  פקידות הסעד שנואות ביותר על כל הגברים, וגם על מספר לא מבוטל של נשים, היות והן פולשות לחיים האינטימיים של ההורים, מעודדות לשון הרע, פועלות בשרירותיות וגבהות לב, עצלניות, איטיות, וחסרות כל תועלת.
  2. באף מדינה אחרת אין שימוש כל כך גורף בפקידות סעד.  בישראל הן נקראות לדגל להחליף את השופטים במלאכת ההכרעה שבין גברים לנשים בכל תיק משמורת והסדרי ראייה.  בית המשפט יכול להסתדר היטב בלעדיהן.  תפקידן הראשוני הוא לבצע חקירה ולכתוב תסקיר.  את אותו מידע שפקידות הסעד אוספות מההורים, ומעלות על הכתב בתסקיר, יכולים ההורים להעלות על הכתב בהרצאת פרטים מפורטת בה ינמקו ויסבירו בלשונם הם את כל הטענות שיש להם נגד ההורה האחר בצרוף ראיות מוחשיות קונקרטיות.  כל שופט נורמלי יוכל להשוות בין הרצאות הפרטים ולהיווכח אם הם מכילים אוסף שטויות, או שיש בהם טעם להגביל את ההורות של ההורה האחר. 
  3. הרצאת פרטים הנכתבת ממש בתחילת הסכסוך מונעת הסלמת הסכסוך, ויצירת עובדות בשטח באמצעות תלונות שווא אקס-פוסט-פקטו (אחרי הפרידה). 
  4. לעומת זאת פקידת הסעד מדרבנת את ההורים לשפר עמדות באמצעות הכפשות, לשון הרע, ואף מעודדות נשים לשפר מצבן באמצעות עזרה אקטיבית ויעוץ לאישה כיצד להכשיל את הגבר באמצעות תלונת שווא במשטרה.
  5. למשל, במקרה של העותר, מייד אחרי שהעותר זכה למשמורת משותפת, פקידת הסעד בתיה זכי, יעצה לגרושה להגיש תלונת שווא במשטרה, ומייד להגיש בקשה לבטל את המשמורת המשותפת, ולשלוח את העותר למרכז קשר, בגיבוייה המלא של בתיה זכי.
  6. כאמור, הנוהג לבקש תסקיר מפקידת סעד איננו קיים באף מדינה נאורה.   להיפך, ברוב המדינות מקובל הנוהג שאף הורה לא יוצא מבית המשפט בלי לדעת מתי הוא רואה, ומיידית, את ילדיו.  לעומת זאת בישראל, כאשר מזמינים תסקיר, הזוג נכנס לרשימת המתנה, וממתין.  רשימת ההמתנה יכולה לקחת 3 עד 8 חודשים, שבהם לא טורחת פקידת הסעד להפגיש בין ההורה הלא משמורן, אשר ממתין בחירוק נפש עד שפקידת הסעד תסיים את מלאכתה.  משסיימה המלאכה, התסקיר נשלח יום לפני הדיון בבית המשפט, על מנת לא לאפשר זמן לתקוף אותו, ולרוב פקידת הסעד לא מתייצבת על מנת להיחקר, וגם אם היא מתייצבת לרוב, בית המשפט לא מאפשר חקירה בכלל.
  7. העו"ס-פק"ס מנציחות את הסכסוך הבין-משפחתי, מסלימות ומתסיסות אותו, ולמעשה מבזבזות משאבי מדינה על מקרים נורמטיביים במקום להפנות את משאבי הסעד למקרי סעד אותנטיים.  
  8. יצוין שמדינות רבות מסתדרות היטב בלי תסקירי סעד בכל תיק גירושין או פרידה. בתי המשפט בחו"ל פשוט שומעים הוכחות וראיות לענייני משמורת והסדרי ראייה, בהיות הפרידה טרייה, מהר ככל האפשר, לפני שהצטברו תלונות שווא וצווי הרחקה, ולעומת זאת בישראל, הזמן השיפוטי שהיה יכול להיות מנוצל לשמיעת ראיות, מבוזבז על ישיבות לצורכי הזמנת תסקירים, הפניות ל"יחידת סיוע", מריבות על התוכן של התסקירים, על דרכי האיסוף, ועל ההמלצות, כאשר למעשה התוצאה ידועה מראש:  מרכז קשר הוא הפיתרון היחיד שהעו"ס-פק"ס מציעות.   
  9. משרד הרווחה טוען שהכנת תסקיר לוקחת כ 30 שעות.  פירושו של דבר כמעט שבוע עבודה מלא.  פירושו שפקידת סעד אחת מייצרת כ 4 תסקירים בחודש. 

10.  לרוב בתסקיר נטען שיש "נתק" ושהנתק חייב להיות מטופל במרכז קשר.  במקרים אחרים, דורשת פקידת הסעד בדיקת מסוגלות הורית, ומטילה מימונה על ההורים (בין 10,000 ₪ ל 25,000 ₪).  לרוב מכוני המסוגלות הורית ממליצים על המשך "טיפולים" ו"הדרכה הורית" באותו מכון או מכון אחר שעובד איתם ומתחלק בכסף.
11.  רוב פקידות הסעד, כ 70% מודות שאין להן בכלל מושג בתע"ס (תקנון עבודה סוציאלית) 3.20, ושבעצם הם מאלתרות או פועלות לפי אינטואיציה, ראו סקר שערכה דר' רנטה גורבטוב. "בדיקת שימוש בתע"ס בקרב מנהלים ועובדים" 28/3/2010.

http://www.molsa.gov.il/News/Pages/NewsPage.aspx?ListID=fe35586a-7c8d-4446-b031-272dbddf0534&WebId=fce6b281-11a4-42a6-b0e9-055d6d1245d0&ItemID=209

12.  בתיק ממוצע נדרשים לפחות עוד 2 עד 5 "תסקירים משלימים", שכל אחד מהם לוקח בין 3 חודשים לחצי שנה (כולל "לתגובת  הורה א", ו"לתגובת  הורה ב").  כך נמרחים תיקי המשמורת במשך 3 עד 5 שנים לפחות ולרוב הרבה יותר, ומייצרים בהנהלת בית המשפט בין 5 ל 10 קדמי משפט, שבהם כל מה שקורה זה דיבורים ועוד דיבורים על מה שעשתה פקידת הסעד, ואיך היא עשתה מה שעשתה, אם עשתה.  כך גונבת פקידת הסעד מהילדים את תשומת הלב של בית המשפט.  כך מוצאת לעצמה פקידת הסעד תעסוקה על חשבון הילדים שהיא מנתקת מהוריהם.     
13.  מאז שמונתה עו"ס סימונה שטיינמץ לפק"ס ארצית, מרכזי קשר נהפכו המרכיב העיקרי בתפריט אשר הפק"ס מציעות להורים.  מרכז קשר הפך לשמש תחליף עלוב ובלתי מספק להסדרי ראייה, אך במקום שמרכז קשר יהוה החריג, הוא נהפך לנורמה.

14.  כתוצאה מכך, אלפי הורים לא משמורנים (אבות) בשנה מנותקים מילדיהם, על פי המלצותיהם של עובדי משרד הרווחה, מה שגורם לתסכול, בושה, הסלמת מאבקים, תיוג הורים כ"מסוכנים", והפיכת ילדים לבני ערובה במאבקים כספיים, גרימת צלקות נפשיות בילדים הנאלצים לראות אבות בחדרים סגורים כאשר עו"ס מציצות בהם מעבר לזכוכיות חד סטריות, והכול בחסות מדיניות משרד הרווחה והפק"ס סימונה שטיינמץ.

15.  ככל שמדיניות המלצה ל"מרכז קשר" נהפכת שגרתית ורווחת, אבות נורמטיביים מנותקים מילדיהם בעל כורחם, ומשאבי משרד הרווחה מופנים לתכליות לא ראויות, ומיותרות של הנצחת סכסוכיהם של הורים נורמטיביים (ראו דו"ח סלונים-נבו) .  לא יתכן מצב בו כל אב שלישי הנפרד מבת זוגו, ינותק מילדיו וימצא עצמו במרכז קשר, רק בגלל שבת הזוג (לשעבר) לא מסכימה להסדרי ראייה.

16.  לאחרונה הכינה סימונה שטיינמץ תוכנית לסכל את החוק החדש להסדרי ראייה להורי הורים (סבא וסבתא) באמצעות משלוח הסבא והסבתא למרכזי קשר פעם בחודש.

17.  למשל, בתל אביב ניתן לראות זוג קשישים, סבתא בכיסא גלגלים, ניצולת שואה, בקושי חיה, נתמכת בעובדת סיעודית, שברחה מבורות המוות בעודה ילדה, וכיום כדי לראות את נכדתה היחידה (שבישראל), מוטרחת למרכז קשר, ששם ילדות בנות 18 (בנות השירות הלאומי "משגיחות" עליה ועל בעלה, פן יזיקו לנכדתן!!!!
18.  כך מייצר המשיב 1, משרד הרווחה אלפי אבות של 52 שעות הורות בשנה (במקרה הטוב), וסבים וסבתות שמקבלים 12 שעות נכדים בשנה.        
19.  התערבות הפק"ס בהסדרי הראייה רק ממיטה אסון כלכלי, טראומות, שנאה, נתק בין קטינים להוריהם, עומס התדיינויות בבית המשפט, הוצאות עו"ד, ושום אופק להסדרי ראייה כלשהם.  
20.  הזכות לחיי משפחה, במובן של זכות להסדרי ראייה מכוח ההורות (או האבהות) איננה מכובדת ע"י עובדות סוציאליות הממונות כפקידות סעד לסדרי דין ("פק"ס") כמעט באורח קבע בכל סכסוך נורמטיבי. העובדות הסוציאליות מתעמרות בגברים, משפילות אותם, אוספות רסיסי לשון הרע, ומעלות אותם על הכתב, פועלות מתוך משוא פנים, ומנתקות ללא רחמים אבות מילדיהם, בין השאר, באמצעות שליחת אבות למרכזי קשר, עיכובים יזומים בכתיבת תסקירים, אי התייצבות בבית המשפט, לשון הרע, כפיית טיפולי פסיכותרפיה על אבות, מבלי שהם הסכימו לכך, תחת איומים שאי שיתוף פעולה יוביל לניתוק האב מילדיו. 
21.  אתרים שלמים באינטרנט מוקדשים לתיאור הסבל וההשפלה שעוברים גברים (בדר"כ, אבל לא רק) בישראל תחת טיפולן של העובדות הסוציאליות, כאשר הטענה העיקרית נגדן היא שאבות נורמטיביים נהפכים בבת אחת מטרה להשפלה, והם אינם זוכים להסדרי ראייה ראויים, אם בכלל. 
22.  בכל מקרה בו אישה איננה מסכימה להסדרי ראייה, העו"ס שולחים את הגבר למרכז קשר, וזאת לאחר הוצאות אסטרונומיות לעו"ד, המתנה מורטת עצבים ל"תסקיר", ובמקרים רבים התמודדות עם צווי הרחקה, תלונות שווא במשטרה, הכפשות וביזוי.    
23.  העובדות הסוציאליות טוענות שהן עושות "מלאכת קודש" בשכר זעום, אולם הצטברו עדויות מצמררות באתרי זכויות הגברים על ניתוקם מילדיהם במשך שנים, בין השאר בשל התערבות יתר או התערבות מזיקה של הפק"ס בזכות לחיי משפחה במובן של זכות יסוד לקשר רצוף עם ילדים (הסדרי ראייה).
24.  הצטבר בידיהן של העו"ס-פק"ס כוח רב המנוצל לרעה, בהיותן למעשה השופטות בפועל, כמעט בכל תיק.
25.  מדיניות המשיב פוגעת בזכויות יסוד לכבוד ולחיי משפחה. 

26.  אמנם מדינת ישראל מחויבת להבטיח כיבוד הזכות לחיי משפחה, על פי אמנות בינלאומיות, אולם הזכות להורות נדחתה במפורש ע"י בית המשפט העליון (ראו בגץ 2111/11) וגם משרד המשפטים איננו מכיר בזכות להורות, אלא רק באחריות הורית, שלא ניתנת למימוש בגלל פקידות הסעד. ראו תזכיר החוק הורים וילדיהם. 

27.  מדינות העולם, ובאירופה בפרט, מפרשות את הביטוי "זכות לחיי משפחה", כמשמעותו בסע' 8 לאמנה האירופית לזכויות האדם, כזכות הכוללת גם את הזכות להורות (אבהות), וזכות טבעית מוקנית להסדרי ראייה ולקשר סדיר עם ילדיהם במקרי פירוד או גירושין, ללא התערבויות חיצוניות או כפויות.

28.  מדיניות המשיב פוגעת בזכות ההורים גלקשר עם ילדיהם, שהרי משרד הרווחה פטוגע בקשר, כדי להצדיק אחר כך מדוע יש להפקיד בידי משרד הרווחה את תפקיד חידוש הקשר.

מרכזי קשר 

29.  מרכז קשר הוא אתר, המאפשר מפגשים "מוגנים" בין הורים לילדים בחסות שירותי הרווחה ומשמש תחליף להסדרי ראייה. המטרה המוצהרת של מרכז קשר של שירותי הרווחה היא לסייע בחידוש, בבנייה ובשימור הקשר הורה – ילד.  ראו "מרכז קשר הורים – ילדים", הוראת תע"ס 3.36  (נספח "1").   המרכז אמור להיות תחנה זמנית לקראת קשר עצמאי בעתיד בין האבא לילדיו כאשר האב והאם בהליכי פירוד או גירושין. בפועל, לא זה המצב.
30.  מרכז קשר הוא מקום אליו מגיע ההורה אשר לא קיבל משמורת זמנית בבית המשפט.
31.  מאחר שאין בישראל זכות להסדרי ראייה, על ההורה הלא משמורן לבקש הסדרי ראייה ולשכנע את ההורה המשמורנית, (בד"כ האישה) להסכים להסדרי ראייה.
32.  נהוג בבתי המשפט למשפחה שהגבר צריך לשכנע את ביהמ"ש או הפק"ס שירשו לו לראות את הילד, או שהילד זקוק לו, והכול ממעמד של תחינה והתרפסות.
33.  האישה לעומת זאת, מקבלת משמורת זמנית על בסיס בקשה בכתב, מבלי שמוזמן תסקיר, מבלי שמתבקשת התערבות שירותי הרווחה, מבלי שהיא מרואיינת, ומבלי שבודקים מה קורה אצלה הבית. (למעשה משמורת והסדרי ראייה הם אותה חבילת זכויות וחובות הנובעים מעצם ההורות, הם בעצם אותה "חבילה", והראיות הנדרשות צולבות זו את זו).    
34.  די בסירוב מטעם ההורה המשמורנית, מכל סיבה שהיא, על מנת שהמשיב יפנה את ההורה הלא-משמורן למרכז קשר באופן אוטומטי, מבלי שתתקיים בדיקה כלשהי האם באמת מדובר בהורים הנזקקים לשרותי מרכז הקשר.
35.  יצוין, שבדרך כלל בית המשפט למשפחה איננו מקיים כל דיון בנושא ההפניה למרכז קשר או הצורך במרכז קשר, ולא נדרשות כל הוכחות או ראיות לצורך הפנייה למרכז קשר, ועניין זה מסור בלעדית לפקידות הסעד, אשר למעשה משמשות השופטות האמיתיות בענייני הסדרי ראייה.
36.  במרכז קשר נפגש ההורה עם הילד לשעה אחת בשבוע בפיקוח עובדת סוציאלית, אשר מתבוננת מעבר לזכוכית חד כיוונית ורושמת הערות.  (גם היציאה ממרכז קשר מותנית במסע מפרך הצופן ראיונות, ישיבות ועדות והמלצות על מנת להשתחרר ממרכז הקשר). 
37.  מערכת בתי המשפט בישראל מתייחסת להסדרי ראייה כתחליף מקובל ונורמאלי להסדרי ראייה, על אף שמרכז קשר לא נועד להסדרי ראייה, אלא הוא נהפך מבחן ואמצעי הענשה לגבר.
38.  על פי דו"ח משרד הרווחה בשנת 2009 פעלו 62 מרכזי קשר.‏ ב 2010 נוסף עוד מרכז. 
39.   כל שנה בממוצע כ 2,000 משפחות נשלחות ל"מרכז קשר". בשנת 2009 נשלחו 2,155 משפחות, לעומת 1,774 בשנת 2004.  ב 2010 נשלחו עוד 500 ילדים למרכזי קשר.
40.  התקציב הנטען למרכזי קשר הוא 4,335,000 ₪ לא כולל בנות שירות לאומי, גיוס תרומות מחו"ל, והכשרות. 
41.  בהתחשב בכך שבכל שנה נפתחים כ 9,000 תיקי גירושין, ומהם לפחות שליש הם גירושין ללא ילדים או ילדים מעל גיל 18, יוצא שכ 33% מכלל האבות המבקשים הסדרי ראייה נשלחים באורח שגרתי למרכזי קשר.  בארה"ב נשלחים בין 1% ל 2% ובאוסטרליה רק קצת למעלה מזה (והסיבה היא ששם מקובלת משמורת משותפת).  האבות בחו"ל שנשלחם למרכזי קשר הם רק אבות שנטען לגביהם שהם אלימים (כלפי הילדים), אולם בישראל גם אבות נורמטיביים נשלחים, וגם אבות שהאישה טוענת שיש "חשש" כלפיה, או סתם כך כדי לספק תעסוקה לעו"ס. 
42.  לא יתכן שכל אבא שלישי הוא אבא מסוכן או אבא אלים, שחייבים להגביל את זכותו לראות את ילדיו. 
43.  לא יתכן שהאבות הישראלים הם הגברים הכי אלימים בעולם.  
44.  על פי סימונה שטיינמץ, פקידת סעד ראשית לסדרי דין במשרד הרווחה, במאמר עיתונאי, "כך קובעים מתי ואיך הורה זכאי לפגוש את ילדיו", הארץ, 25.7.10, נספח "2".


"במקרים שבהם הקונפליקט בעוצמה גבוהה וההורים לא מגיעים להסכמה, תפנה הערכאה השיפוטית להערכה ואבחון של פקיד סעד לסדרי דין. הערכה זו, שתמליץ על צרכי הילדים תיעשה על ידי שיחה עם ההורים, הצגת סיטואציות ובחינת התגובות וכן חקירה סוציאלית במסגרות החינוכיות ובשירותי הבריאות של הילדים. בודקים מי ההורה הדומיננטי, מי נמצא בקשר עם מסגרות אלו, מהות הקשר, מי משתף פעולה וכן מדברים עם הילדים ובאמצעות ראיון עקיף ולא ישיר ושאלות כמו למי אתה קורא אם יש לך חלום רע? מנסים להבין את צרכי הילדים. אם ההורים יגיעו להסכמות גם בעת ההליך, אלו יתקבלו. אם מדובר בסכסוך גירושים יופנה ההורה למרכז קשר שמטרתו הינה חידוש הקשר בין הילד להורה או לשמר ולשפר קשר עם ההורה שעמו לא חיים באופן שוטף. זאת, על ידי הליך טיפולי שבסופו של יום יבנה קשר נורמטיבי מחוץ למרכז הקשר. במרכז קשר יפגשו ההורה והילד בנוכחות ופיקוח מנהל מרכז שהוא עובד סוציאלי או עובד הכפוף לו מקצועית ושוהה במקום. מפגשים במרכז מפוקחים תמיד, כשדרגת הפיקוח משתנה ממשפחה למשפחה, על פי צרכיה. יש דרגה שבה יושב אדם בחדר עם הורה וילד בכל זמן ביקור, ויש דרגה בה ייצא לפרקים וישוב, מסבירה שטיינמץ, "כמו כן יכול המלווה לצאת ולהביט דרך חלון חד- צדדי ולבחון את האווירה, כשהוא חוזר לחדר.  כך עד מצב של הסרת פיקוח, אז מגיע ההורה, לוקח את הילד, חוזר למקום ומוסר אותו להורה המשמורן. הפסקת הביקור במרכז הקשר נעשית על ידי שיחה עם ההורים וכן על ידי ועדת הערכה שתבחן את ההליך ותקבע כי הסתיים הטיפול.  מדובר בוועדה חיצונית למרכז וזו מהווה גם מעין ועדה מפקחת על ההליך".

45.  על פי שטיינמץ, בכל מקרה של אי הסכמה, ההורה הלא משמורן נשלח למרכז קשר.
מדיניות חידוש קשר במרכז קשר
46.  אין כל הצדקה למדיניות "חידוש קשר במרכז קשר".  להיפך, מרכזי הקשר נועדו להשניא את הקשר בין האבות וילדיהם ולגרום להם לוותר על כל התענוג המפוקפק של "פיקוח", ותיוג כאבות אלימים.  אחוז הנשירה הוולונטרית ממרכז קשר הוא 20% (כך לדברי המשיב), ואחוז איש שיתוף פעולה מצד המשמורן הוא כ 10%.  אי שיתוף פעולה מצד הלא משמורן (בשל התייאשות) גם הוא 10%.  בקיצור, מדובר בכישלון שעולה למדינת ישראל הון תועפות.
47.  אין במרכז הקשר שום "שיקוי פלאים" שלפתע בגלל מרכז הקשר מתאחדים אבות עם ילדיהם, ואין במרכז הקשר כל "טיפול", פרט לעובדה שמכניסים הורים לחדרים קטנים, כמו כלוב, מושיבים אותם על הרצפה, ואומרים להם לבצע כל מיני פעולות.
48.  לא פורסם בעולם או בישראל כל מחקר על האפקטיביות של חידושי קשר במרכזי קשר און סקר שביעות רצון.
49.  והרי אם האישה נותנת הסכמתה לחידוש קשר מלא, אז חידוש הקשר מתאפשר ללא צורך ב"טיפולים" איך לחדש את הקשר או בהדרכות איך לחדש את הקשר. 
50.  ראו למשל בקהילה האתיופית כאשר הורה אחד עולה ארצה והשני נותר מאחור ועולה בשלב יותר מאוחר.  אף אחד איננו חושב שאת הקשר יש לחדש במרכז קשר "כדי להרגיל את הילד לראות את האבא".
51.  בקיצור, קשר בין הורה וילדיו צריך להיות מחודש כמה שיותר מהר, ובמינונים מוגברים על מנת לחפות על תקופת הנתק, בדיור ההיפך ממה שקורה במרכזי הקשר.          
מדיניות התערבות טיפולית
52.  פקידת הסעד הארצית הודתה כי משרד הרווחה מיוזמתו קורא לתוך ההזמנה לכתוב תסקיר גם הזמנה להתערב טיפולית.
53.  אף אחד לא הסמיך את פקידת הסעד "להתערב טיפולית" או ביקש ממנה לבצע התערבויות טיפוליות. 
54.  ההתערבויות הטיפוליות שנויות במחלוקת, שהרי רק פסיכולוג קליני מוסמך לבצע טיפולים.  
55.  ההתערבויות הטיפוליות הינן פלישה ללא סמכות לאוטונומיה ההורית, ונוגדות את חוק כבוד האדם וחירותו, לרבות אמנות האו"ם לזכויות האדם.
56.  על כן מתבקש בית המשפט להתערב ולעצור את ההתערבויות הטיפוליות.
מדיניות קונפליקט גבוה
57.  פקידת הסעד הארצית הודתה כי משרד הרווחה מיוזמתו קורא לתוך ההזמנה לכתוב תסקיר גם הזמנה להתייחס לזוג כקונפליקט גבוה או קונפליקט עוצמתיHigh Conflict . 
58.  על מנת לאבחן את ההורים כבקונפליקט גבוה, נדרשת אבחנה מקצועית של הפרעה נפשית כלשהי כגון נרקיסיסטיות, אובססיה או הפרעות נפשיות כלשהן.  כך יוצא שתיוג כל ההורים בקונפליקט גבוה רק בגלל שבית המשפט מזמין תסקיר מהווה "דילוג" על שלב האבחונים המקצועיים הנדרשים, כאשר הפק"ס מייד מתחילה ליישם שימוש בכלים של קונפליקט גבוה, גם כשאין בכך צורך.  מכאן, כמו במשל ה"ביצה והתרנגולת", משהחלו להשתמש בכלים של קונפליקט גבוה, הקונפליקט מתעצם עוד יותר.
59.  פקידות הסעד כמובן מסתירות מבית המשפט את העובדה, שמבחינתן הן לא בדקו מראש באיזה רמה הקונפליקט מצוי, ואוטומטית הכריזו על הסכסוך כקונפליקט גבוה, מהרגע בו ביקש בית המשפט תסקיר.   
מדיניות אילוץ הסכמות   
60.  המדיניות החדשה של סימונה שטיינמץ היא לראות בפקידות הסעד כ"מגשרות".  אף אחד לא הסמיך את פקידות הסעד לשמש כמגשרות, כאשר מבקשים מהם בסלך הכול לחקור ולדווח, או שמבקשים מהם "להכריע" (הסמכה לפי סע' 19 ו 68).
61.  כאשר פקידות הסעד רואות עצמן כ"מגשרות", כאשר האמא המשמורנית מסרבת לתת הסכמה, לא ניתן לקיים הסדרי ראייה בהעדר הסכמה. 
62.  כך למשל מי שחותם על הסכם גירושין ובו פירוט מלא של הסדרי ראייה, ברגע שהאישה מחליטה להפר את הסדרי הראייה, בית המשפט מזמין תסקיר חדש, פקידת הסעד רואה עצמה כ"מגשרת", וכאשר היא נתקלת בהעדר הסכמה מצד האם, היא איננה עושה דבר חוץ מלהודיע לבית המשפט שהגישור לא עלה יפה ואין הסכמות. 
63.  ההסכם שנחתם ואושר ע"י בית המשפט יורד לטמיון, נעלם כלא היה, והכול מתחיל מהתחלה.  המשמורנית מקבלת הזדמנות חדשה לסכל את הסדרי הראייה באמצעות סירוב חדש לתת הסכמה לקיים את מה שהיא התחייבה עליו. 
64.  למעשה המדיניות החדשה של הפיכת פקידות הסעד למגשרות גורמת לכך שאין כל טעם לחתום על הסכמי משמורת והסדרי ראייה, כי הם לא ניתנים לאכיפה. הסכמי המשמורת הפכו לניירות שלא שווים את הנייר שהם כתובים עליו.
65.  גם לפני שיש "הסכם כתוב" הניסיון לאלץ הסכמות בין בני זוג להסדרי ראייה במסגרת כתיבת התסקיר הוא מלאכותי ואיננו פרקטי, פשוט מפני שצד אחד, ובדרך כלל, האימא נכנסת למשא ומתן על הסדרי הראייה כאשר הילד כבר בחזקתה, והצד השני נכנס למשא ומתן כאשר לא ראה את ילדיו חודשים ולפעמים שנים, בגלל העדר הסכמות.
66.  בית המשפט מתבקש להתערב אחת ולתמיד ולהורות למשיב שכאשר פקידת סעד נדרשת לכתוב תסקיר עליה לבצע חקירה, ותו לא, ולדווח על כך, ללא התערבות גישורית.  כאשר פקידת הסעד נדרשת להוציא לפועל הסדרי ראייה, עליה לכפות אותם ולא לשדל את האישה הסרבנית להסכים מחדש למה שהיא כבר הסכימה בעבר, או להסדרים שנקבעו.
67.  אין לפקידת סעד כל סמכות לשמש כמגשרת או לשדל "הסכמות" כי לכך יש בעלי מקצוע ייעודיים, ונדרשת הסכמת כל המעורבים מראש להיכנס לגישור. 
68.  אם חפצו הצדדים בהסכמות או גישורים, לא היו הצדדים זקוקים לשירותיה של פקידת סעד.
מדיניות ההפניות הסיטונאיות למרכזי הקשר  
69.  מרכזי הקשר מעוררים תרעומת עמוקה מצד ההורים הלא משמורנים אשר נשללת מהם זכות קשר חופשי ואמיתי בינם לילדיהם, ואתרי אינטרנט רבים מוקדשים לעיוותי הדין אשר מרכזי הקשר יוצרים (התנועה למען ילדינו, הורות שווה, ובלוגים אין ספור).
70.  ביו הטענות המועלות נגד מרכזי הקשר היא שבית המשפט והעובדות הסוציאליות הממונות כפקידות סעד לסדרי דין אינם טורחים לקיים דיון בשאלה האם ההורה הלא משמורן, בדרך כלל האב, הוא מסוכן או נזקק לילד ברמה כזו חמורה המצריכה פיקוח והתבוננות במשך שעה לשבוע מספר חודשים, ולפעמים שנים.
71.  לא מתקיים כל שימוע, אם יש הוכחות ממשיות לשימוש באלימות, או נטייה ל"מסוכנות", וידם של בתי המשפט וגורמי הרווחה קלה מאוד בשליחת אבות למרכזי קשר.
72.  מרכזי הקשר גוררים הסלמה מיותרת ביחסים בין ההורים וילדיהם, מייצרים בקשות אין ספור לבתי המשפט היוצרות עומס מלאכותי, גורמות סטיגמה וצלקות לילדים המשתתפים בתכניות מרכז קשר, וגורמים נתק בין אבות לילדיהם. 
73.  "מרכזי הקשר" הם פתרון לעצלנים, המייתר את בית המשפט מסמכויותיו, כאשר בעצם פקידות הסעד המפנות אוטומטית למרכזי קשר נהפכות השופטות האמיתיות של הסכסוך, והשופטים מאשרים את דוחות פקידות הסעד כחותמת גומי.
74.  כל זה נעשה תוך שימוש בסיסמת "טובת הילד" כאשר אין בנמצא כל נתונים סטטיסטיים או מחקר אמין כיצד באמת מרכזי הקשר משרתים את טובת הילד, כאשר הילד מקבל שעה אחת בשבוע עם אביו, וגם זה כאשר זרים לגמרי מציצים מעבר ובוחנים לקירות זכוכית.
75.  העובדה שרוב המטופלים במרכזי הקשר הם גברים נובעת מקיומה של חזקת הגיל הרך, אשר לפיה כמעט באופן אוטומטי כל הנשים מקבלות משמורת על ילדיהן, והאבות מחויבים לשכור עורכי דין, ולהילחם על זכותם לראות את ילדיהם.
76.  תופעת מרכזי הקשר אחראית גם לטרגדיות המיוחסות לתסכול והמרמור שנגרם להורה הלא משמורן עקב עצם הניתוק מהילדים באמצעות מרכזי הקשר.
77.  לפני מספר שנים, הגיע למרכז קשר אב מתוסכל, ארז טבעוני, שכעס על כי לא ניתן לו לראות את ילדיו בביתו. הוא הצית שם את שני ילדיו וגרם למותם.
78.  אין ספק כי קיימת אינפלציה סיטונית בשליחת אבות למרכז קשר, על פי "מדיניות", ולא דווקא על פי הוראות התע"ס 3.20 עצמן, מהן עולה כי רק משפחות "בסיכון קשה", או "האשמות חמורות על התעללות", (ודוק:  הוראות התע"ס מסתפקות בהאשמות, ולא דווקא במקרים מוכחים של התעללות או סיכון).
79.  כל זה מוביל למסקנה שעל המשיב לחדול ממדיניות ההפניות הסיטונאיות למרכז קשר, וליישם מדיניות שוויונית העולה בקנה אחד עם הכרה בזכות יסוד להסדרי ראייה.
80.  מכאן שעל המשיב לגבש מייד מדיניות ליישום הסדרי ראייה מקובלים כברירת מחדל, מהר ככל האפשר, ומייד עם קבלת הזמנה לתסקיר, ועוד לפני כתיבת התסקיר, (אם בכלל יש בו צורך), ולפעול מיידית ובכל הזדמנות לביטול כל נתק בין אב וילדיו, על מנת שלא ייוצר מצב שעצם ההמתנה לתסקיר תייצר נתק בין האב לילדים, ונתק זה ישמש אחר כך עילה להפניה למרכז קשר "על מנת להפשיר את הקרח", בעקבות הנתק שנוצר.
81.  גם אם יטען שמרכז הקשר הוא רק שלב הכרחי בדרך לגיבוש הסדרי ראייה קבועים, הרי שהאמצעי "מחטיא" את המטרה, לאור משך הזמן, ליבוי היצרים המובנה, העלויות להורה הנלחם להסדרי ראייה, הדיונים המתישים בבית המשפט, הטיפולים הפסיכו-תרפיים הכפויים, וכמויות העבודה המושקעת ע"י פקידות הסעד להביא למצב ברור מאליו בו הילדים נגישים לשני ההורים.
82.   עד שניתן תסקיר עוברים מספר חודשי המתנה.  במשך חודשים אלה מונעת מדינת ישראל מאבות קשר מלא עם ילדיהם, ואין לכך כל סיבה מוצדקת.
83.  אין כל סיבה מדוע בית המשפט עצמו לא ישמע הוכחות בהזדמנות הראשונה, וקרוב ככל האפשר למועד הגשת כתב התביעה, אם בכלל יש צורך אותנטי לעירוב שירותי הרווחה, מכל סיבה שהיא (העדר הסכמות, מסוכנות, התנתקות יזומה וכו'), בטרם מצטברות תלונות, הכפשות, צווי הרחקה ותמריצים לשיפור עמדות בתסקיר באמצעות האשמות שווא.

יישום המלצות ועדת סלונים-נבו

84.  בעתירה זו מבוקש כי המשיב ייתן טעם מדוע לא יעודכנו הוראות התע"ס ליישום המלצות ועדת סלונים-נבו.
85.  ב 16/11/2006 מונתה וועדת סלונים-נבו.  ב- 10 במאי 2009 פרסם דובר משרד הרווחה הודעה על דו"ח ועדת פרופ' ורד סלונים נבו בעניין עבודתן של פקידות הסעד לסדרי דין.   הרקע למינוי הוועדה היו טענתם של ארגוני אבות על כך שאבות גרושים מופלים על רקע מינם בהחלטות ובתסקירים שמגישות פקידות הסעד וכן על ליקויים חמורים בעבודתן.
86.  בין הליקויים שמצאה הוועדה בעבודתן של פקידות הסעד: אבות שעניינם נבדק על ידי פקידת הסעד, אינם מקבלים את התסקיר שנכתב בעניינם, ואינם יכולים לערער עליו, אלא לאחר שהוגש לבית המשפט המקבל את המלצות התסקיר בד"כ במלואן; במצב הנוכחי קורה לא פעם שפקידת הסעד באה במגע בעיקר עם האם וכך רוכשת אהדה לעמדת האם, פקידת הסעד משמשת כחוקרת אך גם מתערבת טיפולית במשפחה,  כתיבת תסקירים ללא מעקב, פיקוח, בקרה, תיעוד, ללא קיום הוראות התע"ס, ללא היצמדות לנוסח האחיד המופיע בנספח "ז" להוראת תע"ס 3.20, ללא אבחנה ברורה בין עובדות לדעות, לא ברור תמיד מה המקור לקביעות עובדתיות חשובות, ובמקרה הצורך – אילו בדיקות נעשו כדי לאושש או להפריך אותן, פקידות הסעד חוקרות את האבות, תוך ניגוד עניינים מובנה, מבלי ליידע אותם כי חובת הסודיות והנאמנות של היותן עובדות סוציאליות אינה תקפה יותר.   
87.  בהקדמה לדו"ח נאמר:
עלו שאלות הנוגעות לתפקיד של פקידות הסעד לסדרי דין, כמוציאות לפועל של הסדרי ראייה, תפקיד הגוזל זמן רב ומשאבים מרובים. האם עליהן לבצע זאת לאורך שנים? האם אין בכך זילות של המקצוע? ואולי אף דלדול כוחות המשפחה ההופכת תלויה ומערבת את פקידת הסעד בכל שאלה קטנה כגדולה? האם אין מקום להגביל טיפול והשגחה אלה בזמן ו\או לאפשר גם לאנשי מקצוע אחרים לתת שירות זה? ואולי אף לדרוש מהמשפחה תשלום עבור שירותי תיווך והשגחה לאורך זמן? 

88.  ובהמשך: 
"יהיו הסיבות אשר יהיו – עבודתן של פקידות הסעד והגשת התסקירים לבתי משפט מתבצעות פעמים רבות זמן רב לאחר שהתגלה הצורך לחקירה ולהגשת תסקיר, ולא פעם גוררת אחריה עובדה זו הסלמה והחמרה בסכסוך שקיים ממילא בין ההורים וביחסיהם של ההורים עם הילדים".

"פעמים רבות אין פקידות הסעד מסיימות את תפקידן עם הגשת התסקיר והן מתבקשות על ידי בית המשפט להמשיך ולפקח על האופן שבו מקיימים ההורים הפרודים את הסדרי הראייה.  מטלה זו מוסיפה נטל כבד על פקידות הסעד ומגבירה את המתח בינן לבין ההורים.מצאנו שראוי לשנות רבים מהנהלים ומהפרקטיקות הנהוגים, דבר שעשוי לתרום להגברת השקיפות והמהימנות של תהליך עריכת התסקירים,ולצמצם תחושות קיפוח ותסכול".
"תקנון התע״ס שעל פיו פועלות פקידות הסעד איננו מעודכן. הצוות ממליץ על שינויים כפי שיפורט בהמשך… מומלץ שפקידות הסעד יתמקדו בתפקידי חקירה ובהערכה ולא יפעלו כמטפלות. יש להדגיש בפני הלקוחות, כי מלאכת הכנת תסקיר לבקשת בית המשפט משנה את אופי היחסים שבין פקידת הסעד לבין הלקוחות, ובראש וראשונה מסייגת את חובות הנאמנות והסודיות שחלות עליה בדרך כלל…. מומלץ שפקידת סעד לא תכתוב תסקיר על משפחה שטופלה על ידה בעבר כעובדת סוציאלית…יש להקפיד על העברת תסקיר לבני הזוג קודם שהוא מוגש לבית המשפט….מומלץ לאפשר כינוס ועדת תסקירים על פי בקשת אחד ההורים לצורך שמיעה חוזרת ובחינה נוספת של ההמלצות המועברות לבית המשפט. בוועדה ישתתפו גם חברים מחוץ למערך שירותי הרווחה… מומלץ למנות אומבודסמן עצמאי למשרד הרווחה, שיוסמך לבדוק את כל התלונות בנוגע לפקידות הסעד.. להמלצה זו יש התנגדות מצד מיעוט מחברי הוועדה ובהם היועצת המשפטית עו״ד בתיה ארטמן….  מומלץ להבנות את התסקירים ולהקפיד על עריכתם בהתאם לכללים מקצועיים ברורים. בנוסף מומלץ לשפר את מערך הפיקוח והבקרה על עריכת התסקירים.  מומלץ לתגבר את כוחות ההדרכה והייעוץ, ולעודד חופש דעה מקצועי. מומלץ להגביל את תפקידי ״ההוצאה לפועל״ של פקידות הסעד לשנה אחת". 
89.  יצויין שהנהלת בתי המשפט לא שיתפה פעולה עם הוועדה.

90.  המשיב הודיע כי יאמץ את רוב המלצות הוועדה בעניינים אלו, אך מאחר וגורמים במשיב חוששים מביקורת ציבורית על פעילות המשרד המתנהלת בדלתיים סגורות, לא אומצה ההמלצה למינוי אומבודסמן חיצוני.
91.  המצב כיום הוא שתלונות של אבות אינן מטופלות או מטופלות רק למראית עין ופקידת הסעד מקבלת גיבוי כמעט מוחלט מהפיקוח המחוזי והארצי – ותהה החלטתה תמוהה ככל שתהייה, ללא בקרה, ללא שקיפות וללא יכולת ערעור.
92.  כל השתהות ביישום המלצות הוועדה מהווה פגיעה נמשכת ומהותית בזכותם של אזרחים במדינה לחיות חיים נורמאליים ותקינים מבלי שאנשים זרים ישתלטו להם על החיים.

מנגנון פיקוח ומשמעת 

93.  בעתירה זו מבוקש כי המשיב ייתן טעם מדוע לא יוקם מערך פיקוח ומשמעת נגד עו"ס רשלניות, אלה הנגועות במשוא פנים, אלה שלא מילאו תפקידן כראוי ואלה שביצעו עבירה אתית.
94.  המשיב  מתיימר לספק כתובת לתלונות הציבור, בעוד הוא עצמו פועל כדי להשתיק ביקורת שכזו מצד הורים, פעילים ותקשורת, משום שברור כי קיים ניגוד אינטרסים, שהרי "החתול שומר על השמנת".
95.  תלונות אזרחים נגנזות ע"י עובדי הרווחה, מבלי שאפילו נשלח מכתב "נתקבל".
96.  בהתאם לקוד האתיקה – איגוד העובדים הסוציאליים (2009) על העובד הסוציאלי לשרת את לקוחותיו במסירות ונאמנות תוך יישם הכישורים המקצועיים אשר ברשותו. העובד הסוציאלי לא ינצל קשרים עם לקוחות לטובתו האישית. העובד הסוציאלי לא יפלה לקוח מכל סיבה שהיא ולא ישתף פעולה עם אדם אחר המפלה את לקוחו.  עובד סוציאלי ישרת לקוחות החולים במחלות מדבקות ככל אדם- ללא הפלייה.  על העובד הסוציאלי לשקול היטב בכל פעולותיו את רצונותיו של הלקוח.  עובד סוציאלי לא יקיים יחסי אישות עם לקוחותיו ו/או בני משפחתם. עובד סוציאלי לא יטעה את לקוחותיו- הנ"ל יספק ללקוחותיו מידע שלם, הולם ומדויק על היקף השירותים העומדים לרשותם, על אופיים ומהותם וידגיש את הסיכונים וההתחייבויות הכרוכים בשירות. עובד סוציאלי לא יפגע בזכויות האזרחיות ו/או החוקיות של לקוחותיו. עובד סוציאלי יכבד וישמור על פרטיותם של לקוחותיו, ועל כן ישמור בסוד את המידע שהגיע אליו אגב עיסוקו. עובד סוציאלי יאפשר ללקוחותיו גישה למידע מקצועי הנוגע בהם. עובד סוציאלי לא יצותת, יקליט, יצלם או יתצפת על לקוחותיו ללא הסכמתם המפורשת בכתב. על העובד הסוציאלי לוודא כי הלקוח הבין את פשר הסכמתו.  לא יקבל העובד הסוציאלי טובות הנאה כלשהן תמורת הפניית לקוחות לשירותים אחרים.
97.  שר הרווה קיים ישיבה עם אבות פעילים והבטיח חד משמעית "רציתם מנגנון ביקורת?  רציתם? קיבלתם".  ההבטחה הוקלטה.   
98.  השר הבטיח מנגנון ביקורת תוך חודשיים.  מדובר בהבטחה שלטונית.  השר הפר הבטחה שלטונית ועל כן נדרשת מעורבות בגץ לקיום ההבטחה השלטונית.

סימונה שטיינמץ
99.  פקידת הסעד הארצית, סימונה שטיינמץ איבדה את אימון ההורים שאותם היא אמורה לשרת.  פקידת סעד זו אינה מתביישת לומר שהיא נגד שוויון בהורות, ושהיא נגד מעורבות של אבות בחיי ילדיהם.

  1. פק"ס שטיינמץ פעלה ופועלת להגדלת המיכסות במרכזי הקשר, ולהנחיית פקידות הסעד לחבל ככל האפשר בקשר של אבות וילדיהם, בין בדרך של הפיכת פקידות הסעד למגשרות, הפיכתן למטפלות במדעי נפש האדם, והכשרתן במגדר, פמיניזם ומדע שנאת הגברים.
  2. לצורך הכשרת פקידות הסעד במדעי שנאת הגבר, פנתה סימונה שטיינמץ לדר' רות הלפרין קדרי ממרכז רקמן שבאונ' בר אילן לקראת סוף 2011 וביקשה ממנה לקיים כנס הכשרה לפקידות הסעד להרעלת מוחן של פקידות הסעד ברחבי הארץ נגד אבות.
  3. לפק"ס שטיינמץ היה ידוע היטב שמרכז רקמן הוא מכון תעמולה לשנאת גברים, אשר הפיץ בעבר לא מעט נתונים שקריים וסטטיסטיקות מזויפות, ושכל מטרתו של מכון זה היא ללבות את שנאת הנשים והציבור כלפי גברים, ובכל זאת זהו המכון אליו פנתה שטיינמץ על מנת להכשיר את פקידות הסעד בשנאת גברים.
  4. אכן ב 3 לינואר 2012 התקיים כנס שכזה במרכז רקמן, וגולת הכותרת שלו הייתה פמיניסטית רדיקלית המתמחה בשנאת גברים באוסטרליה, ג'ניפר מקינטוש, אשר נתנה הרצאה בוידאו.  מקינטוש דוגלת בעליונות המין הנשי על המין הגברי וטוענת שנשים עדיפות על גברים, כי האונה הימנית של נשים מפיקה נוירונים שקולטים סימני מצוקה של פעוטות.  עוד לטענתה, מכיון שפעוטות מפתחים מועקה בציפייה לביקורי האבא, מכאן שעדיף שהאבא לא יבוא בכלל לראות את ילדיו, כדי לא לטפח מועקות. 
  5. אם לא די בכך, ערכה מקינטוש "מחקרים" שאין להם כל תוקף מדעי, בקרה קבוצות גיל של 20 ילדים כ"א, ומחקר נוסף בקרב 7% מתיקי גירושין בהם יש טענות אלימות, ועל סמך 7% מהתיקים האלימים ביותר קבעה שמשמורת משותפת איננה רצויה.   את המחקרים המעוותים הללו ניסו שטיינמץ והלפרין קדרי להציג לפקידות הסעד כסיבה למנוע מגברים משמורת משותפת. 
  6. שטיינמץ קיימה את הכנס על אף אין ספור מכתבי מחאה, לא רק לגבי תוכן הרצאתה של מקינטוש אלא גם לגבי עצם האמירה של הכשרת פקידות הסעד במגרש הבית של שונאות הגברים המקצועיות בישראל. 
  7. שטיינמץ מעלה באימון הציבור, לא הביעה חרטה, ומאז היא אף מתנכלת באופן אישי לאבות הפעילים לשוויון בהורות. 
  8. המשיב מתבקש לנמק מדוע לא תוחלף שטיינמץ בפקידת סעד ארצית אשר זהותה מקובלת על אותם הורים שהיא אמורה לשרת. 

משרד האוצר 

  1. המשיב 3 מתבקש לנמק מדוע לא יופסק המימון לפקידות הסעד ומרכזי הקשר.
  2. מדובר בשירות שאינו נחוץ, שהרי את מלאכת השיפוט אמורים לבצע השופטים.
  3. השופטים מטעמי נוחיות מטילים המלאכה על פקידות הסעד, אולם כאשר אלה ייעלמו מהתמונה, יחזרו השופטים לבצע את מלאכת השפיטה שלשמה הם מקבלים משכורת.
  4. החיסכון למשק יתבטא גם בצמצום המימון לבתי המשפט למשפחה, אשר כיום בגלל פקידות הסעד, מקיימים מספר לא מבוטל של ישיבות סרק (קדם משפט), וכאשר יבינו שהמלאכה מוטלת עליהם ולא על פקידות הסעד, התיקים יסגרו בישיבה אחת או שתיים, ולא בעשר ישיבות או יותר. 
  5. החיסכון שסגירת תפעול מרכזי קשר, מרכזי הדרכה והכשרה אדיר, יאפשר הפניית עובדים סוציאליים למקרי סעד אותנטיים, לטיפול בלקוחות שרוצים את שירותיהם, במקום לכפות עצמן על הורים שאיבדו אימונם בפקידות סעד אלה.
  6. ברור, לכן, כי בנסיבות דנן התערבות בית משפט זה דרושה מטעמי צדק.
  7. אין בכתב זה ובסעד/ים לקבלתו/ם עותרים העותרים או מי מהם בהליך זה, כדי  למצות את כל טענותיו המשפטיות של מי מהעותרים  ו/או  את טיעוני מי מהעותרים בסוגיות של דין, כולן או איזו מהן, העומדות לכל עותר במסגרת ההליך דנן בכללותו.
  8. אשר על כן, מבוקש כי בית משפט זה יקבע כמפורט בראשית העתירה, ויעניק לו כל סעד אחר ו/או סעד נוסף ו/או סעד ראוי  אותו ימצא בית משפט נכבד זה לנכון ו/או לנחוץ ו/או למועיל להעניקו לעותר, מבלי לשנות את בסיס  העתירה.  כן מתבקש בית משפט זה לחייב את המשיבים (חוץ ממשרד האוצר), לשלם לעותר שכ"ט עו"ד והוצאות משפט בהגשת עתירה זו, בבירורה  ובדיון בה.

                                                                        ________________
                                                                                       ג' ש' העותר

קישורים:

אימת העובדות הסוציאליות על משפחות חד הוריות

ראינו את תרמית העובדים הסוציאליים במהלך שביתת השכר המיוחצנת 2011. את תוספות השכר גבו העובדים הסוציאלייים מאזרחים חסרי ישע תחת חסותם.

מתברר כי העובדים הסוציאליים מהלכים אימים על משפחות באמצעות צווים שיפוטיים להוצאת יקריהם מהבית, המונפקים ע"י מערכת המשפט לענייני משפחה ונוער המשמשת לעו"סים כחותמת גומי.

ינואר 2006 – התכנית "זה הזמן" על עובדות סוציאליות ופקידות סעד מטילות אימה על אמהות חד הוריות.
מערכת הרווחה מסבכת משפחות דלות אמצעים במערכות משפט מסואבות וביורוקטיות תוך הטלת אימה שיקחו מהם את הילדים.
המשפחות נאלצות להוציא כסף רב הוצאות משפט ושכר טירחת עורכי דין על מנת לשמור על חירותן.
פקידי הרווחה מטיחים שקרים ועלילות כנגד המשפחות, וכותבים תסקירים מסולפים.
.


.
קישורים:

ועדת תסקירים – בית משפט שדה ל"מטופלי" רשויות הרווחה

מאי 2010 – דע/י כי רשות הרווחה ה'מטפלת' בך ובמשפחתך לא תתחשב בדעתך, ומה שתכפה עליך ב'טיפול' יגרום לך וליקיריך סבל ועגמת נפש.

פקיד הסעד לסדרי דין מתמנה ע"פ צו בית משפט (חוק הסעד – סדרי דין) לחקור בענייני משפחה שונים כגון מינוי אפוטרופוס, הסדרי ראייה, ולהגיש לבית המשפט את חוות דעתו בתסקיר. פקיד הסעד לסדרי דין הוא חוקר, הלקוח הוא בית המשפט, המוצר הוא התסקיר, ובני המשפחה הם הנחקרים.

במקרים של תסקירים מורכבים, מתכנסת ועדת תסקירים בלשכת רווחה ברשות מקומית ע"פ תע"ס 3.20 סעיף 7.1.15 , שחבריה כוללים מנהל מחלקה או ראש צוות, פקיד סעד מחוזי לסדרי דין אחד או יותר,פסיכולוג/ פסיכיאטר ילדים.
וועדת התסקירים כותבת את התסקיר במשותף ועשויה לצורך כך לזמן הורים, ילדים, גורמי טיפול נוספים,ידידי המשפחה ואחרים.

ההורים משתתפים בחלק מדיוני ועדת התסקירים. ובהסכמה משותפת ניתן להם להביא את עורכי הדין שלהם כמשקיפים. תיעוד דיוני ועדת התסקירים אינו מוגש למשפחה.

פקיד הסעד מגיש לבית המשפט לענייני משפחה הרואה בהמלצות התסקיר סוף פסוק. לאחר הכנת התסקיר ועדת התסקירים סיימה תפקידה.
.
ועדת סלונים נבו על פקידי סעד לסדרי דין – ליקויים מהותיים – מאי 2009

ועדת פרופ. ורד סלונים נבו הצביעה על ליקויים מהותיים בעבודת פקידות הסעד לסדרי דין: בעלי הדין שעניינם נבדק על ידי פקידת הסעד, אינם מקבלים את התסקיר שנכתב בעניינם, ואינם יכולים לערער עליו, אלא לאחר שהוגש לבית המשפט המקבל את המלצות התסקיר בד"כ במלואן; הכרות מוקדמת עם אחד מבעלי הדין במסגרת תפקידן כעו"ס; פקידת הסעד משמשת כחוקרת אך גם מתערבת טיפולית במשפחה; כתיבת תסקירים ללא מעקב, פיקוח, בקרה, תיעוד, ללא קיום הוראות התע"ס, ללא אבחנה ברורה בין עובדות לדעות, לא ברור תמיד מה המקור לקביעות עובדתיות חשובות, ובמקרה הצורך – אלו בדיקות נעשו כדי לאושש או להפריך אותן; פקידי הסעד חוקרים את בעלי הדין מבלי ליידע אותם כי חובת הסודיות והנאמנות של היותן עובדות סוציאליות אינה תקפה יותר; ועוד
וועדת סלונים התייחסה לוועדת התסקירים ומצאה כי "בתי המשפט מעוניינים לקבל המלצה אחת ולא תמיד ערים ללבטים ולחילוקי הדעות הקיימים לגבי הפתרונות האפשריים. פקידת הסעד החותמת על התסקיר היא האחראית הישירה על כל הכתוב בו. עליה לפרט את כל המידע שהגיע לידיה, לפרט את הנימוקים להמלצתה הסופית ובכלל זה – את כל האפשרויות שנשקלו והסיבות להעדפת האפשרות שנבחרה. במקרה של חילוקי דעות בין פקידת הסעד לראש הצוות שלה או בינה לבין פקידת הסעד המחוזית או הארצית, על פקידת הסעד לכתוב את עמדתה ואת עמדת החולקים עליה. אם נערכה ועדת תסקירים והחלטתה שונה מדעת פקידת הסעד האחראית, עליה לציין זאת בתסקירה".
וועדת סלונים המליצה על מינוי אומבודסמן על פקידי הסעד אולם שר הרווחה יצחק בוז'י הרצוג ומנכ"ל משרדו דחו את ההמלצה בתואנה כי האזרח יפנה לבית המשפט בו נדון עניינו ויתלונן על פקיד הסעד.

העדר פרקטיות – חפירות ודיונית מתישים ומזיקים בוועדת תסקירים
בעתירה 2111/11 שענייניה מדיניות רשויות הרווחה להורים גרושים מפרט העותר התנהלות מופקרת ומעוותת של העובדות הסוציאליות בוועדת תסקירים: סעיף 32: משאימו של הקטין אשר אחזה במישמורת זמנית, לא הסכימה להסדרי ראיה, פקידות הסעד המליצו על מרכז קשר. העותר אשר הוזמן לוועדת תסקירים באפריל 2010 מצא עצמו יושב מול שלשה פק"ס, אשר במשך שעה חיטטו בשורשים הפתולוגים של הסכסוך הבין הורי ועודדו את ההורים "להוציא את השדים מהארון", ולהטיח האשמות זו בזו, במקום לנקוט בגישה פרקטית, ופשוט לפתוח יומנים ולתאם שעות וימים פנויים להסדרי ראיה. אילוץ הסכמות בשיטת החפירה הפתולוגית בשורשי הסכסוך נכשל. אימו של הקטין פשוט הודיעה שהיא מסרבת להסדרי ראיה. כעונש על סירובו של העותר להסכים מיוזמתו על כניסה למרכז קשר, דיווחו פקידות הסעד כי בגין התקופה שבה היה העותר מגובס ברגלו עם כף רגל שבורה וקביים, יש לראותו כמי שהתנתק ביוזמתו מהילד.

בג"צ דחה עתירתה של אם להיות מיוצגת בוועדת תסקירים – מאי 2010

השופט יורם דנצינגר טען כי ההורים יהיו מיוצגים בבית המשפט, וכן על מנת למנוע ביורוקרטיה וסחבת, אך החלטת השופט דנצינגר מתעלמת מהמציאות בשטח שבה בית המשפט רואה בהמלצת פקיד הסעד (ועדת תסקירים) סוף פסוק, וועדת התסקירים ממילא ביורוקרטית, מול ההורים יושבים כ-10 "מומחים" המחליטים פה אחד על גורל המשפחה.

השופט דצנינגר דחה את העתירה בנימוק ולפיו לעותרים סעד חלופי: "תסקיר פקיד הסעד נערך בהתאם לחוק הסעד (סדרי דין בעניני קטינים, חולי נפש ונעדרים), התשט"ו-1955. תסקיר זה, אף שאינו בגדר "חוות דעת מומחה" כמשמעותה בסעיף 20 לפקודת הראיות [נוסח חדש], התשל"א-1971, ייבחן על-ידי בית המשפט לענייני משפחה לאחר הגשתו, והוא שייקבע את המשקל שיש לייחס לו. בנסיבות אלה, ככל שלעותרים השגות באשר לאופן עריכת התסקיר ולמשקל שיש לייחס לו כתוצאה מאופן עריכתו – עליהם לפנות לבית המשפט לענייני משפחה בעניין זה. מבקשתם של העותרים מיום 12.4.2010 עולה לכאורה כי פנייתם בעניין לבית המשפט לענייני משפחה נדחתה, ועל כן ככל שברצונם להשיג על החלטה זו – יש לעשות זאת באמצעות פנייה מתאימה לערכאת הערעור".

השופט דנצינגר ממשיך ומציין כי: "יוער כי נתנו את דעתנו לכך שבגדרה של העתירה מועלות טענות הנוגעות לחוקיות פעולות גורמי משרד הרווחה, ואולם אין בעובדה זו כשלעצמה כדי לשנות מקביעתנו כי קיים לעותרים סעד חלופי". "הרציונאלים לכך", מציין השופט, הינם "שיקולי יעילות וטעמי חסכון במשאבים שיפוטיים, מניעת סחבת מיותרת והתמשכות של ההליך המתנהל לפני הערכאה הדיונית, ובירור מחלוקת עובדתיות בפני הערכאה הדיונית לה הכלים המתאימים ביותר לכך. אוסיף כי כאשר ברקע הדברים מצוי קטין אשר טובתו היא הקו המנחה בהחלטה שלגביה התבקש התסקיר, התכלית של ייעול ההליך ומניעת התמשכותו מקבלת משנה תוקף".

ועדת התסקירים ע"פ תע"ס 3.20 סעיף 7.1.15

קריטריונים לכינוס ועדת תסקירים
1. קושי להגיע לאבחון – צוות רב מקצועי מסייע באבחון המערכת המשפחתית
2. צורך לגבש תוכנית טיפולית למשפחה – הצוות מסייע בגיבוש התוכנית ובהמלצות לערכאה המשפטית.
3. קושי של המשפחה לשתף פעולה עם פקיד הסעד ולקבל את סמכותו.
4. סיוע לפקידי הסעד בגיבוש המלצות לערכאה המשפטית.
5. סיוע לפקיד הסעד במקרים קשים ומורכבים.
6. סיוע לפקיד הסעד במקרים בהם ניתנו סמכויות בהתאם לסעיפים 19 ו-68 לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות.
7. במקרים בהם קיים קושי ביישום ואכיפה של צווי בית המשפט/בית הדין.
8. במקרים בהם מדובר, עפ"י התרשמות פקיד הסעד, בילדים בסיכון ובבדיקת הצורך במעורבות של פקיד סעד לחוק הנוער, ו/או ועדת החלטה בתהליך הכנת תסקיר.

המשתתפים בועדת התסקירים – חברים קבועים
– מנהל המחלקה לשירותים חברתיים או מי מטעמו
– פקיד סעד מחוזי לסדרי דין – מומלץ
– יו"ר הועדה – פקיד סעד לסדרי דין הבכיר במחלקה לשירותים חברתיים
– פסיכולוג ילדים, או ייעוץ פסיכיאטרי – מומלץ.
– פקיד הסעד לסדרי דין (מציג המקרה).
– מדריך ראש צוות (של פקיד הסעד המציג) – מומלץ.
.
משתתפים מוזמנים (בהתאם לכל מקרה)

– ההורים
פקיד סעד לחוק הנוער
עובד סוציאלי המטפל במשפחה
– אנשי חינוך, אנשי בריאות, אנשי טיפול נוספים – אלה ימסרו את המידע אך לא ישתתפו בדיון.
– ידיד/פסיכולוג – כמלווה לאחד ההורים.
– ילדים או בני משפחה אחרים – עפ"י שיקול דעת.

הזמנת המשפחה לדיון
הזמנת המשפחה תיעשה בכתב בצירוף דף מידע על ועדת תסקירים (נספח ח') ההורים יוזמנו ביחד – מתוך ראיית הצורך והאפשרות לחיזוק ההורות וקבלת האחריות המשותפת לגורל הילדים. ההתייעצות והדיון ההמשכי בוועדה יבוצע בנוכחות או ללא נוכחות ההורים בהתאם לשיקול דעת חברי הועדה. תוצאות הדיון וההמלצות יימסרו למשפחה. עורכי הדין מטעם כל אחד מההורים יוכלו להשתתף בדיון רק בהסכמת שני ההורים, וזאת במעמד של משקיפים.

המועדים לקיום ועדות התסקירים
ועדת התסקירים תתכנס בקביעות ו/או לפי הצורך. כאשר קיימות פניות דחופות, מעבר למועדים המתוכננים, ייעשה מאמץ לכנס את חברי הועדה.

תיעוד דיוני ועדת התסקירים
בתום הדיון בוועדת התסקירים יסוכמו עיקרי הדיון וההמלצות, יצוינו שמות ותפקידי המשתתפים. סיכום זה יחסר למשפחה ויתויק בתיק המשפחה ובמידת הצורך גם לבית המשפט/בית הדין.

קישורים:

משרד הרווחה מודה: בתי משפט לענייני משפחה ונוער הם חותמת גומי של פקידות הסעד

במאי 2009 פורסם דו"ח סלונים נבו על מערך פקידי הסעד לסדרי דין. הרקע למינוי הוועדה היו טענות של גורמים שונים בכל הנוגע לעבודתן של פקידות הסעד, העוסקות בגורלה של משפחה וענייני נפשות.
.
הוועדה הצביעה על ליקויים מהותיים בעבודתן של פקידות הסעד: בעלי הדין שעניינם נבדק על ידי פקידת הסעד, אינם מקבלים את התסקיר שנכתב בעניינם, ואינם יכולים לערער עליו, אלא לאחר שהוגש לבית המשפט המקבל את המלצות התסקיר בד"כ במלואן; הכרות מוקדמת עם אחד מבעלי הדין במסגרת תפקידן כעו"ס; פקידת הסעד משמשת כחוקרת אך גם מתערבת טיפולית במשפחה; כתיבת תסקירים ללא מעקב, פיקוח, בקרה, תיעוד, ללא קיום הוראות התע"ס, ללא אבחנה ברורה בין עובדות לדעות, לא ברור תמיד מה המקור לקביעות עובדתיות חשובות, ובמקרה הצורך – אלו בדיקות נעשו כדי לאושש או להפריך אותן; פקידי הסעד חוקרים את בעלי הדין מבלי ליידע אותם כי חובת הסודיות והנאמנות של היותן עובדות סוציאליות אינה תקפה יותר; ועוד. משרד הרווחה הודיע כי יאמץ את רוב המלצות הוועדה בעניינים אלו.
.
התסקיר – מסמך רווי סילופים, ו"עובדות" לא בדוקות
התסקיר תואר כמסמך רווי סילופים, כתיבת עובדות בתסקיר על נושאים מהותיים ללא בדיקה ווידוא, אי קיום התקנות, אי יישום המלצות שניתנו בעבר לפני שנים, וכך נכתב:
"בעדויות ששמענו ובבדיקת מדגם של תסקירים על-ידי הצוות, נמצא כי לא כל הוראות התע"ס מקוימות. עוד נמצא שאין אחידות בכתיבת התסקירים, אין פירוט מלא אילו חקירות בוצעו ואלו לא ומדוע, אין תמיד אבחנה בין עובדות לדעות, ולא ברור תמיד מה המקור לקביעות עובדתיות חשובות, ובמקרה הצורך – אלו בדיקות נעשו כדי לאושש או להפריך אותן".
.
בתי המשפט לענייני משפחה ונוער – התסקיר הוא "סוף פסוק"
בהודעת דובר משרד הרווחה על הדוח נכתב:
"בתי המשפט לענייני משפחה מייחסים בדרך כלל הערכה מרובה לפקידות הסעד ובמרבית המקרים הם נוטים לקבל באופן מלא את כל הקביעות וההמלצות שנכללות בתסקיריהן. זאת ועוד, לא פעם נתקלות פקידות הסעד גם בציפייה או בתביעה, מפורשת פחות או מפורשת יותר, להכריע בכל הדילמות והספקות שמוצגות על ידן בתסקיר, ולא להעבירן להכרעת בית המשפט".
גם בדו"ח סלונים נבו הייתה התייחסות לבתי משפט לענייני משפחה: "כיום מהווה התסקיר 'סוף פסוק' ולא ניתן לערער או להשיג עליו. במצב דברים זה ההזדמנות הראשונה שיש לבני המשפחה להעלות טענות לגבי התסקיר היא בפני בית המשפט, אלא שכאמור לעיל, בתי המשפט נוטים במרבית המקרים לאמץ את המלצות התסקירים במלואן" … .

.
עוול ועגמת נפש לאזרח
יוצא כי לא רק שבתי המשפט מקבלים את התסקיר כ"סוף פסוק" ומאשרים אותו, אלא שהליך כתיבת התסקיר, והתסקיר עצמו פגומים. כלומר העוול ועגמת הנפש לאזרח בלתי נמנעים בהליך השיפוטי.
מדובר אפוא בהליך שיפוטי בדיני נפשות על גורלה של משפחה, וילדים, המנוהל באופן לקוי.
קישורים:

משרד הרווחה מודה: בתי משפט לענייני משפחה ונוער הם חותמת גומי של פקידות הסעד

במאי 2009 פורסם דו"ח סלונים נבו על מערך פקידי הסעד לסדרי דין. הרקע למינוי הוועדה היו טענות של גורמים שונים בכל הנוגע לעבודתן של פקידות הסעד, העוסקות בגורלה של משפחה וענייני נפשות.
.
הועדה הצביעה על ליקויים מהותיים בעבודתן של פקידות הסעד: בעלי הדין שעניינם נבדק על ידי פקידת הסעד, אינם מקבלים את התסקיר שנכתב בעניינם, ואינם יכולים לערער עליו, אלא לאחר שהוגש לבית המשפט המקבל את המלצות התסקיר בד"כ במלואן; הכרות מוקדמת עם אחד מבעלי הדין במסגרת תפקידן כעובדת סוציאלית; פקידת הסעד משמשת כחוקרת אך גם מתערבת טיפולית במשפחה; כתיבת תסקירים ללא מעקב, פיקוח, בקרה, תיעוד, ללא קיום הוראות התע"ס, ללא אבחנה ברורה בין עובדות לדעות, לא ברור תמיד מה המקור לקביעות עובדתיות חשובות, ובמקרה הצורך – אלו בדיקות נעשו כדי לאושש או להפריך אותן; פקידי הסעד חוקרים את בעלי הדין מבלי ליידע אותם כי חובת הסודיות והנאמנות של היותן עובדות סוציאליות אינה תקפה יותר; ועוד. משרד הרווחה הודיע כי יאמץ את רוב המלצות הוועדה בעניינים אלו.
.
התסקיר – מסמך רווי סילופים, ו"עובדות" לא בדוקות
התסקיר תואר כמסמך רווי סילופים, כתיבת עובדות בתסקיר על נושאים מהותיים ללא בדיקה ווידוא, אי קיום התקנות, אי יישום המלצות שניתנו בעבר לפני שנים:
"בעדויות ששמענו ובבדיקת מדגם של תסקירים על-ידי הצוות, נמצא כי לא כל הוראות התע"ס מקוימות. עוד נמצא שאין אחידות בכתיבת התסקירים, אין פירוט מלא אילו חקירות בוצעו ואלו לא ומדוע, אין תמיד אבחנה בין עובדות לדעות, ולא ברור תמיד מה המקור לקביעות עובדתיות חשובות, ובמקרה הצורך – אלו בדיקות נעשו כדי לאושש או להפריך אותן".
.
בתי המשפט לענייני משפחה ונוער – התסקיר הוא "סוף פסוק"
בהודעת דובר משרד הרווחה על הדוח נכתב:
"בתי המשפט לענייני משפחה מייחסים בדרך כלל הערכה מרובה לפקידות הסעד ובמרבית המקרים הם נוטים לקבל באופן מלא את כל הקביעות וההמלצות שנכללות בתסקיריהן. זאת ועוד, לא פעם נתקלות פקידות הסעד גם בציפייה או בתביעה, מפורשת פחות או מפורשת יותר, להכריע בכל הדילמות והספקות שמוצגות על ידן בתסקיר, ולא להעבירן להכרעת בית המשפט".
בדו"ח סלונים נבו הייתה התייחסות לבתי משפט לענייני משפחה: "כיום מהווה התסקיר 'סוף פסוק' ולא ניתן לערער או להשיג עליו. במצב דברים זה ההזדמנות הראשונה שיש לבני המשפחה להעלות טענות לגבי התסקיר היא בפני בית המשפט, אלא שכאמור לעיל, בתי המשפט נוטים במרבית המקרים לאמץ את המלצות התסקירים במלואן" … .

.
עוול ועגמת נפש לאזרח
בתי המשפט מקבלים את התסקיר כ"סוף פסוק" ומאשרים אותו. יתרה מכך, הליך כתיבת התסקיר, והתסקיר עצמו פגומים. כלומר העוול ועגמת הנפש לאזרח בלתי נמנעים בהליך השיפוטי.
מדובר בהליך שיפוטי בדיני נפשות על גורלה של משפחה, וילדים, המנוהל באופן לקוי.
.
קישורים:

פקידת סעד לסדרי דין, תסקיר, בית משפט לענייני משפחה