קידום של סמים במסווה של תרופות

קידום של סמים במסווה של תרופות

מרץ 2014 – מזה כ 15 שנה חברי עמותת מגן מצויים במאבק להעלאת המודעות אצל האנשים שחיים סביבנו, על סכנות השימוש בסמים הפסיכיאטרים. רבים מהמקרים של אנשים שפנו אלינו שנטלו תרופות פסיכיאטריות סבלו מתופעות לוואי קשות.
הלב נצבט כשאתה רואה איך הפסיכיאטרים עם חברות התרופות הצליחו להפיל לרשת שלהם אנשים תמימים.

נתקלתי בפסיכיאטר ייחודי בשם – וולטר אפילד, פסיכיאטר שאומר: ” מה שמתרחש בתחום ההכשרה של הפסיכיאטרים ובאיכות הפסיכיאטריה הוא שהם הפכו להיות סוחרי סמים".

הם…שכחו כיצד לשבת עם המטופלים ולדבר איתם אודות בעיותיהם".

לפני 50 שנה, אנשים הבינו כי סם יכול להיות אחת משתי האפשרויות הבאות: חומר הרשום חוקית על ידי מתמחה ברפואה על מנת לסייע במחלה פיזית – או במלים אחרות, תרופה; לחלופין, חומר לא חוקי המתאפיין בגרימת התמכרות, ויכול לגרום לשינוי משמעותי במצב ההכרתי – כאלה הם למשל סמי הרחוב, ההרואין והאופיום.

רוב האנשים יודעים כי סמים לא חוקיים הינם אחד מהאויבים הגרועים ביותר של החברה, בהחדירם פשיעה ותחלואים לרחובותינו, לקהילותינו ולבתי ספרינו.


אולם, בעשורים האחרונים, זן חדש של סמים חדר לשדרות העם. סם זה הפך עד כדי כך לחלק מן החיים, שרבים יתקשו לחשוב על החיים, אפילו על יום אחד, בלעדיו.

תרופות פסיכיאטריות הפכו ל"תרופת הפלא" ללחצים ולמתחים של החיים המודרניים; הן בשימוש נרחב בבתי ספר, בבתי אבות, במרכזי גמילה מסמים ובמתקני כליאה. סומכים עליהן "שיסייעו" בכל עניין, החל בשליטה על משקל הגוף ובעיות מתמטיות וכתיבה, בבניית ביטחון עצמי, בטיפול בחרדות, בהפרעות שינה ובטרדות יומיומיות קטנות.

בעוד שתרופות רפואיות מטפלות לרוב במחלות, מונעות או מרפאות אותן, או משפרות את המצב הבריאותי, תרופות פסיכיאטריות לכל היותר מטשטשות תסמינים – תסמינים השבים ברגע שהתרופה מתפוגגת. בדומה לסמים לא חוקיים, הן מספקות לא יותר מאשר בריחה זמנית מבעיות החיים.

כמו כן, תרופות פסיכיאטריות גורמות לעיצוב הרגלים ולהתמכרות. הגמילה מהן עלולה להיות הרבה יותר קשה מאשר גמילה מסמים לא חוקיים. הראיה הברורה ביותר לדמיון בין תרופות פסיכיאטריות לבין סמים לא חוקיים הינה שהתמכרות לתרופות פסיכיאטריות כעת מתחרה בהתמכרות לסמים לא חוקיים כבעיית הסמים מספר אחת באזורים רבים בעולם.

לפי הפרסום בליידי גלובס לאחרונה מדובר ב400,000 אנשים שנוטלים תרופות אנטי דיכאוניות, זה מספר מדהים.

השאלה הנשאלת האם יש כאן מחלה אמיתית?

היא האם ל"פציינטים" הבטיחו מזור לצרותיהם? האם התרופות שהם נוטלים יעלימו את דיכאונם ויחלימו מהפרעתם? באופן הגיוני כשאתה מחלים אתה לא צריך ליטול את התרופה. האם כאן זה המצב? חומר למחשבה.

בברכה

יהודה קורן
דובר עמותת מגן לזכויות אנוש
3350928 052
Yodak8@gmail.com
www.cchr.org.il

מרשם לאסון: מה עושים כשמתמכרים לתרופות

מרשם לאסון: מה עושים כשמתמכרים לתרופות – זה מתחיל בניסיון תמים להתגבר על כאב ראש או לטפל בנדודי שינה, והופך להתמכרות מסוכנת לתרופת מרשם, לחוסר שליטה במינונים והקהיית הרגשות. יד הרופאים אמנם קלה על הדק התרופות, אבל לא מעט סכנות טמונות בהתמכרות שהפכה למגפה בעולם המערבי. איך יוצאים מזה? – ד"ר אילן טל ואינה ארצי , נובמבר 2013

הופכים תלויים בתרופות: עם השנים עולה תדירות השימוש של סטודנטים בתרופות מרשם, כך מראה מחקר שנערך לאחרונה בארצות הברית. סטודנטים אלה משתמשים בתרופות לשם התמודדות עם מצוקות שאינן בהכרח רפואיות או להתוויות שונות מאלו המקוריות של התרופה. התמכרות לתרופות מרשם היא תופעה מוכרת, ובארצות הברית מוגדרת כמגפה של ממש.

אבל לא מדובר רק בסטודנטים. גם בני נוער, מבוגרים וקשישים מוצאים את עצמם משתמשים בתרופות מרשם שונות גם ללא רקע של התמכרות, ולבסוף מוצאים את עצמם בלי יכולת להפסיק. התמכרות חדשה זו כה נפוצה, עד כדי כך שמחקרים מראים כי שיעור התמותה בארצות הברית ממנת יתר של תרופות מרשם "תמימות" כמו תרופות אנטי-חרדתיות, משככי כאבים וכדומה גבוה יותר משיעור התמותה ממנת יתר של סמי רחוב וסמים מסוכנים כמו הרואין וקוקאין.

גם בארץ התופעה צוברת תאוצה, אך המודעות הנמוכה לה בציבור מקשה על הסובלים מההתמכרות ועל בני משפחותיהם לזהות את מקור השינוי לרעה שחל בחייהם. ההתמכרות מקשה מאוד על היכולת של אנשים אלו למצוא מזור לכאביהם הפיזיים ובמידה גדלה והולכת גם לכאביהם הרגשיים, כך שהם חשים חוסר ברירה ונוטלים שוב את תרופות המרשם – שכבר לא עוזרות.

המדרון החלקלק

תרופות מרשם ניתנות על ידי רופא מתוך צורך אובייקטיבי. כולנו זקוקים מדי פעם לעזרה רפואית-תרופתית כדי להתמודד למשל עם מיגרנה מציקה, בעיות שינה, כאב שיניים עז וכדומה. אחרים זקוקים לסיוע תרופתי במשך תקופה קצרה כדי להתמודד עם אחד משני הקשיים הנפוצים ביותר בעידן המודרני: דיכאון וחרדה. שימוש כזה בתרופות מרשם הוא לגיטימי ופעמים רבות הכרחי.

עיקר השימוש בתרופות מרשם מתחיל בפיקוח ובהמלצה רפואית. אלא שאף שתחילת השימוש מוצדקת בלא מעט מן המקרים, הוא הופך ל"שימוש לרעה" ולאחר מכן להתמכרות שעלולה להיות מסכנת חיים. בלי לשים לב, אנשים הנוטלים תרופות מרשם באופן לא מבוקר הופכים את השימוש בכדור מחד-פעמי ונשלט לתלותי, ללא ביקורת על הכמות, התדירות ומשך השימוש. השימוש אף עלול להפוך לפוגעני, המגביר את סבילות הגוף כלפי התרופה.

שימוש לרעה לא רק שאינו מסייע בשיכוך הכאבים או פתרון הבעיה הראשונית, אלא מנטרל את יכולתו של האדם לתפקד באופן עצמאי.

במקרים מסוימים, אנשים משתמשים בתרופות מרשם כדי לנסות להתגבר על התמכרות קיימת. מכורים לאלכוהול מנסים להיגמל על ידי שימוש בתרופות מרשם, או מנסים להתגבר על הצורך האובססיבי לשבת מול המחשב או להמר באמצעות תרופה.


כולנו זקוקים מדי פעם לעזרה רפואית-תרופתית (צילום: shutterstock)

למה דווקא תרופות?

בדומה להתמכרויות אחרות, שורש ההתמכרות לתרופות הוא בקשיים נפשיים, דיכאון, לחץ, סטרס, התמודדות עם טראומה ומצוקות גופניות שונות, בעיקר כאבים כרוניים. הפתרון של כולם מתנקז לשימוש לרעה בתרופות, כיוון שנטילת התרופות פשוטה יחסית ונחשבת לגיטימית, וזהו הפתרון שמספקת המערכת הרפואית בתחילת הדרך.

נראה שבעולם המערבי היד קלה על ההדק בכל הקשור בצריכה תרופות, ואנשים תופסים את השימוש בהן כדרך מהירה, נוחה, מוצדקת ויעילה להתמודד עם בעיות שונות.

רוב האנשים יפנו לנטילת תרופה כאשר יחלו בשפעת בחורף, ולא יחשבו פעמיים כשהמיגרנה תתקוף והרופא ימליץ על תרופה טובה. הבעיה היא שהרגל זה נצרב עמוקות באופן שבו האדם תופס עצמו כמסוגל להתמודד עם קשיים בחייו.

לא פעם אנו רואים שמכורים לתרופות מרשם הם חסרי כלים לוויסות עצמי ואינם מסוגלים למצוא בעצמם את היכולות להתמודד עם אירועים בחייהם ללא עזרה חיצונית. הרגל זה הופך לרועץ שבעתיים כאשר הם חווים תסמונת גמילה בעת ניסיון להפסיק את השימוש בתרופות וכאשר הם מנסים להתמודד עם העליות והירידות של החיים ללא ה"קסם" שמחולל הכדור. לפעמים, הקושי להישען על יכולות פנימיות שלא נבנו כראוי לאורך השנים מחזיר אותם לשימוש בתרופות, והפעם ביתר שאת.

סוגי התמכרות לתרופות

התמכרות לתרופות מרשם מערבת בדרך כלל תרופות מרגיעות המדכאות את מערכת העצבים המרכזית, וניתן לחלקה לכמה סוגים עיקריים:

1. התמכרות למשככי כאבים. מדובר בהתמכרות לתרופות פשוטות לכאורה, מאדוויל ואקמול ועד מורפיום לסוגיו, הנובעת מהצורך להתמודד עם כאבים כרוניים (למשל כאבי גב) או כאבים הנובעים מטראומה כמו תאונות דרכים. בהיעדר פיקוח רפואי או בקיומה של נטייה מוקדמת להתמכרות, השימוש במשככי כבאים עלול להפוך לבלתי מבוקר ולצריכה גדלה והולכת של התרופה.

בהיעדר פתרון רפואי אחר ובהיעדר ניסיון להפסיק את הטיפול התרופתי, יכולתו של משכך הכאבים לסייע בהתמודדות עם הכאב הולכת ופוחתת, המטופל מפתח לו סבילות ונאלץ להגדיל את המינון כדי לחוש את ההקלה שהיה רגיל אליה. ללא הגדלת המינון, עלולה להופיע תסמונת גמילה.

תסמונת הגמילה ממשככי כאבים דומה לתסמונת גמילה מהרואין, ופעמים רבות נמנעים בגללה אנשים מהפסקת השימוש במשככי הכאבים – ולא רק מהפחד מהכאב עצמו. בהיעדר הכוונה רפואית, התפתחות של תלות פיזיולוגית ורגשית במשככי כאבים עלולה להיות מהירה.

2. התמכרות לכדורי שינה ולתרופות הרגעה (נוגדי חרדה). התמכרות לכדורי שינה נפוצה בקרב מבוגרים המתמודדים עם קשיי שינה ועם הזמן אינם מצליחים להירדם ללא התרופות, כך שהם מאבדים את השליטה על שימוש מאוזן בתרופה.

צעירים הנוטלים תרופות שינה עושים זאת כדי להתמודד עם קושי נפשי (בדרך כלל דיכאון או חרדה). בעזרת כדור השינה הם מצליחים לישון כמה שיותר ובעיקר מצליחים להתרחק מהמצוקה הנפשית.

באופן דומה, התמכרות לתרופות הרגעה עלולה להתרחש בשל שימוש לא מבוקר או בשל שימוש לרעה, בעיקר לאור הצורך להתמודד עם מצבי חרדה חוזרים. במקרים שבהם השימוש בתרופות ההרגעה אינו מסייע, יש המשלבים בין תרופות ואלכוהול, שימוש מסוכן ביותר שבוודאי שמעיד על התמכרות ואף הופך את הגמילה לקשה ומסוכנת.

3. התמכרות לריטלין. אחת התופעות השכיחות בשנים האחרונות היא התמכרות לריטלין, בעיקר בקרב בני נוער. אמנם מדובר בתרופה שרק נוירולוג או פסיכיאטר אמור לרשום, אך כיום גם רופאי משפחה רושמים אותה וניתן להשיגה באופן לא חוקי בצורה פשוטה יחסית.

ריטלין הופך לעתים לסם ממריץ חוקי לכאורה, אך התמכרות לריטלין יכולה להגיע למצבי קיצון ובהם תופעות לוואי כמו הזיות, מצבים פסיכוטיים, חרדה, אי-שקט, תוקפנות ועוד.


נוטלים כדורי שינה כדי להתמודד עם קושי נפשי (צילום: shutterstock)

איך מטפלים בהתמכרות?

המסלול מצריכה חד-פעמית להתמכרות זהה כשמדובר באלכוהול, הימורים או תרופות מרשם. באותו אופן, גם תסמונת הגמילה זהה לזאת של גמילה מסמי רחוב, ולעתים אף קשה יותר.

ברוב המקרים מיידעים רופאי המשפחה את מטופליהם באשר לסיכוי שיסבלו מתסמונת גמילה בהיעדר התרופה, וכן באפשרות להתפתחות של תלות והתמכרות פיזיולוגית. לעומת זאת, המודעות לאפשרות של התמכרות נפשית לתרופות מרשם נמוכה הרבה יותר, כשלמעשה זהו הקושי העיקרי בהתמכרות. אנשים המכורים לתרופות מרשם הפכו את השימוש בכדור להרבה יותר מאשר דרך להתמודד עם בעיה פיזיולוגית. עבורם, הכדור מעלים כאב חזק או מצליח להשרות שינה, אבל גם מפיג את כאב הלב, מטשטש את הדיכאון, מאלחש את החרדה ומשכיח את הבדידות והקושי הנלווים לבעיות הפיזיות.

תרופות מרשם הופכות לדרך פשוטה, חוקית ולגיטימית לברוח מהצרות הנפשיות והגופניות שנערמו במשך הזמן, אבל כשהחבל משתחרר קצת יותר מדי והשליטה חומקת מבין ידיהם מגלים המכורים שבלי התרופה או הגדלת המינון הם סובלים כפול, פיזית ורגשית. החרדה עוצמתית יותר, הדיכאון משתק ובעצם בלי הכדור אין להם יכולת לתפקד.

טיפול בהתמכרות לתרופות מרשם מחייב הרבה יותר מהתגברות על תסמיני הגמילה והתאוששות פיזית. זהו תהליך משמעותי של חשיפת הקשיים הרגשיים שהובילו מלכתחילה להתמכרות, מציאת פתרונות חלופיים ובריאים יותר להתמודדות עמם, חיזוק המשאבים והכוחות הפנימיים של האדם שיאפשרו לו להתמודד בעצמו עם קשייו ובניית אורח חיים טוב יותר שישפר את איכות החיים.

הדרך לפתרון אינה מורכבת, אך דורשת מהאדם ולעתים גם מבני משפחתו להתגייס למען עצמו כדי להחזיר לחייו את השקט את החיוך.

ד"ר טל הוא פסיכיאטר מומחה ומנהל הקליניקה לתמיכה רגשית ונפשית; אינה ארצי מטפלת בהתמכרויות.

קישורים:

בלי ציפרלקס – פתאום, כיף לקום בבוקר

המאמר פתאום, כיף לקום בבוקר , רוגל אלפר | מגזין mako | פורסם 30/08/12

בלי שהתכוונתי הפסקתי לקחת את כדורי הציפרלקס נגד דיכאון. ייסורי הגמילה כללו חרדה ומכות חשמל קטנות בתוך חלל הגולגולת, אבל בסוף השתחררתי מהכדור שהפך למכלאה שלי. אני לא מרגש בטוח אבל הולך עם זה, שלם עם עצמי

בלי ציפרלקס - יציאה מבאר השחת - איור עמיר דרור
בלי ציפרלקס – יציאה מבאר השחת – איור עמיר דרור

בינואר, בתום הפסקה של שנה, חזרתי לקחת כדור יומי של ציפרלקס נגד דיכאון, אחרי שהרגשתי את הקרקע מתחילה להישמט תחת נפשי, חושפת תהום פעורה שממתינה לי. חשתי מעוך, פסימי, שחוק ולאה. מובס. הכדור השפיע לטובה כמעט מיד אבל גבה מחיר של תשישות מופלגת. היו ימים שבהם הייתי כבד כעופרת. התקשיתי להתעורר, ומרגע שקמתי הייתי מת לישון. אם הזדמנה לי תנומת צהרים שתכננתי שתימשך שעה קלה, היא בדרך כלל התארכה לשלוש שעות, שבמהלכן הייתי מקיץ לרגע, חסר אונים ממש, לא מסוגל למשוך עצמי מחוץ לאיזו ביצת שינה טובענית. הפוף בסלון נהפך למעין מלכודת. ידעתי שאם אשתרע עליו בארבע אחר הצהריים אני עלול למצוא עצמי קם בשעת דמדומים, אפוף אדי החמצה, משל החיים חולפים על פניי.

והיו מחירים נוספים. האורגזמה שלעתים מיאנה להגיע, חמקמקה ומתסכלת. ואיזו התקהות בקצה המאושר והשמח של הסקאלה. אבל באופן כללי הייתי מרוצה. הכדור שמר עליי מפני מה שהפחיד אותי. לא תכננתי להיפרד ממנו בעתיד הנראה לעין.

כלומר, זה קרה בלי שהתכוונתי, בספונטניות. המלאי החל אוזל. נותרו לי רק חופן כדורים. אף פעם לא זכרתי איפה השארתי אותם. בתיק? בארון? על הפסנתר? כשמצאתי לקחתי אבל דילגתי על ימים מבלי משים. הכמות בדמי ירדה בהתמדה. משום מה לא יכולתי להביא עצמי ללכת לרופא לאסוף מרשמים לשלושה חודשים נוספים. תמיד לא היה לי זמן. פתאום הייתי שם לב שכבר יומיים או שלושה לא לקחתי, ומתחיל לחפש את החפיסה, ונוטל אחד, ומזכיר לעצמי לחדש את המלאי למחרת. ולא חידשתי. לקחתי את האחרון שנותר ברשותי, ולא חידשתי. התקשרתי למזכירה של רופאת המשפחה, ביקשתי שידפיסו לי מרשמים, ולא נסעתי לאסוף.

לא רוצה לחזור

הגמילה החלה לתת אותותיה לפני כשבוע וחצי. רעד פנימי מוזר באזור הלסת. מעין מכות חשמל זערוריות בתוך חלל הגולגולת. והגוף שמרגיש אחרת. קשה מאוד להגדיר או לתאר – פשוט אחרת. שוב הלמה בי התובנה שהציפרלקס הוא כדור משמעותי. זה לא איזה אקמול. בלעדיו, אני חש אחרת. דימיתי כי אני מרגיש שהשתחררתי ממנו. ואולי לא דימיתי. השתלטה עליי חרדה מפני הפרידה מהכדור אבל בד בבד חשתי שחרור, איזו התחלה חדשה. הרגשתי שהציפרלקס איננו אני. שאני כורת איתו גט זמני חדש. שאני מסיר אותו מעליי, כמו שמיכה עבה ושקופה.

בימים הראשונים הייתי חסר סבלנות בטירוף. כמו התעוררתי לחיים, הכל עצבן אותי, בעיקר דברים קטנים. כל מה שלא הסתדר בדיוק כפי שרציתי, הצטייר בעיניי כמכשול בלתי נסבל. נהגתי באימפולסיביות רבה יותר. אם עמדתי על מדרכה ונהג צפר בצומת שליד לאוטו משתהה, תפסתי קריזה. היה אכפת לי נורא מהכל, לא הבחנתי בין עיקר לטפל. ואהבתי את זה. כשהייתי עצוב הייתי עצוב נורא וכשהייתי שמח הייתי שמח נורא. היטלטלתי בין קטבים. כל הזמן אמרתי לעצמי שאני רק נוטל חופשה קצרה מהציפרלקס אבל עם כל יום שחלף – לא רציתי לחזור.

הלכתי לצער בעלי חיים לאמץ כלב. שיחקתי איתו בדשא ואמרתי שאני צריך לחשוב על זה, והאחראית במקום הובילה אותו ברצועה בחזרה למכלאה. והוא התנגד. נעמד במקום וסירב לזוז. נטע את רגליו הקטנות בקרקע, ונגרר חזרה פנימה למכלאה. המכלאה ששומרת עליו. כי הוא לא יכול לשרוד בשיטוט כך סתם ברחובות. והמראה הזה נהפך לי לדימוי למצבי. הציפרלקס כמכלאה ששומרת עליי. החלטתי לקחת את הכלב הביתה ולא לחזור למכלאה שלי.

אני לא מרגיש בטוח. אני חש בסכנה אבל אני הולך עם זה, שלם עם עצמי. האנרגיה היא נהדרת. כיף לקום בבוקר בקלות. כיף להרגיש רענן בצהרים, במקום כבד ורדום. כיף להישכב לתנומת צהרים (אני עדיין אוהב את זה, בכל זאת) ולקום בקלות אחרי חצי שעה, רענן. העצבנות וחוסר הסבלנות חלפו. אני לא רוצה שיתפרש שאני אימצתי עמדה נגד ציפרלקס או כדורים נוגדי דכאון. להיפך. אני בעד, כשאין ברירה. כנראה שעכשיו שיש לי. כנראה שעכשיו זה לא מתאים לי.

אבל עכשיו זו לא חכמה. נראה מה יקרה בחורף. כשהשמיים יהיו אפורים ונמוכים, ויחשיך בסביבות ארבע וחצי, והרוחות ינשבו. מוזר. פעם כל כך אהבתי את החורף. וכעת אני ירא את בואו. אבל מי יודע. אולי יהיה בסדר.

קישורים:

הנאצים השתמשו בסמים פסיכיאטריים מבוססים מתאמפטמינים

הנאצים השתמשו בסמים פסיכיאטריים עם אותו חומר פעיל בריטלין וסבלו מתופעות לוואי ותסמיני גמילה קשים
עדות חדשה למלחמה הנוראית – הפעם מצד האויב • מיליוני כדורי קריסטל מת' חולקו לחיילים הנאצים כדי לרומם את רוחם

מערכת ישראל היום – פורסם ב: 01.06.2013 

נאצים במלחמת העולם השנייה
נאצים במלחמת העולם השנייה – צילום: אי.פי

יכול להיות שהיטלר סימם את חייליו? מכתב של חייל נאצי שהתגלה לאחרונה, חושף את הנעשה מאחורי הקלעים של המלחמה הגדולה בעולם.

מהמכתב עולה, כי הרופאים הצבאיים בגרמניה חילקו לחיילים מיליוני כדורי "פרויטין". הכדורים, שנועדו לגרום לחיילים לשמור על ערנות, ידועים היום כמת-אמפטמינים, או בשם היותר נפוץ – קריסטל מת'.
יותר מ-200 מיליון כדורים חולקו לפלוגות בין השנים 1939-1945. החיילים קראו להם "פנזרשוקולדה" – שוקולד הטנק. בימי המלחמה, הבריטים דיווחו על גלולות קסם שמשתמש האויב. מסתמן כי גם הרודן אדולף היטלר בעצמו קיבל מת-אמפטמינים על ידי רופאו, תיאודור מורל.

במאי 1940, כתב חייל צעיר בשם היינריך בול מכתב למשפחתו, בו מתלונן על תשישותו מהמלחמה. הוא כתב מקו האש שהפך להיות "קר ואפאתי וחסר עניין לחלוטין". הוא שאל את משפחתו אם יוכלו להשיג לו קצת פרויטין. במכתבו תיאר את השפעות הכדור, כשכתב שהוא מעלים את כל דאגותיו ולמשך כמה שעות, הוא פשוט שמח. שנים לאחר מכן הפך בול לסופר ידוע בגרמניה, שהרבה לכתוב על המלחמה ואף זכה בפרס נובל לספרות בשנת 1972.

מי שעמד מאחורי מזימת הפרויטין היה ד"ר אוטו רנקה, רופא ומנהל המכון להגנה פיזיולוגית באקדמיה של ברלין לרפואה צבאית. בימי הלחימה הוא גילה, כי הכדור מקנה למשתמשו ביטחון עצמי מופרז ומודעות עצמית גבוהה במיוחד. בינואר 1942, 500 פלוגות ניסו לסגת מהצבא האדום בטמפרטורה של מינוס 30 מעלות צלזיוס. "החלטתי לתת להם פרויטין כי הם שכבו בשלג וביקשו למות", כתב הרופא המחלקתי. "אחרי חצי שעה כל החיילים קמו על הרגליים ודיווחו על הרגשה טובה. הם החלו לצעוד בשורות מסודרות ורוחם התרוממה", כתב הרופא.

לאחר המלחמה החלו הנאצים לחוות תסמיני גמילה קשים. משום שנטלו את הסם למשך תקופה ארוכה, הם סבלו מסחרחורות, זיעה מרובה, דיכאונות והזיות. היו כאלו שמתו מאי ספיקת לב, בעוד אחרים ירו בעצמם בעת התקף פסיכוטי. 

מתאמפטמינים - הסם הפסיכיאטרי של הנאצים

נוגד דיכאון אפקסור (וונלפקסין): תופעות לוואי ואזהרות

נוגד דיכאון אפקסור (וונלפקסין): תופעות לוואי ואזהרות
נוגד דיכאון אפקסור (וונלפקסין): תופעות לוואי ואזהרות

אפקסור Efexor הוא שם מסחרי של וונלפקסין Venlafaxine, תרופה נגד דיכאון ששייכת למשפחת תרופות שנקראת SNRI – מעכבי ספיגת סרוטונין ונוראפינפרין עם תופעות לוואי רבות וסיכון להתמכרות. אפקסור מיועדת לצורך טיפול בדיכאון, טיפול בחרדה כללית וטיפול בחרדה חברתית.
מידע מאתר MEDTV

חלק מתופעות הלוואי ואזהרות על השימוש של אפקסור כולל מידע מעלון לצרכן הן כדלקמן:

תופעות לוואי של אפקסור הנפוצות ביותר

בנוסף לפעילות הרצויה של אפקסור בזמן השימוש בה עלולות להופיע השפעות לוואי כגון: יובש בפה, כאבי ראש, רעד, חוסר יציבות, עצירות, שלשול, בחילה, הקאה, ישנוניות, חריקת שיניים, עליה ברמת כולסטרול, מידריאסיס, שינוים בתאבון ובמשקל, אנורקסיה, אטקסיה, תת לחץ גם בעמידה, רגישות בעור כגון פריחה או גרד,הפריעות שינה, סחרחורות, כאבי פרקים, עייפות, חרדה, הרטבת לילה, אצירת שתן, אי תפקוד מיני אצל נשים וגברים, פיהוקים, תשישות, הזיות, חלומות לא רגילים (כולל סיוטים), תגובות אלרגיות, ירידה ברמת
נתרן בדם (מאופיינת בכאב ראש, קושי בריכוז ופגיעה בזכרון).


תופעות לוואי עיקריות של אפקסור לפי שכיחות

אפקסור  Venlafaxine נחקרה ביסודיות במחקרים קליניים. במחקרים אלה, תופעות הלוואי מתועדות בהשוואה לתופעות לוואי המתרחשים בקבוצה אחרת של אנשים שלא נטלו את התרופה. בדרך זו, אפשר לראות מה תופעות לוואי, באיזו תדירות הן מופיעות, ואיך הם משווים לקבוצה שלא נטלה את התרופה. בהתבסס על מחקרים אלה, תופעות הלוואי הנפוצות ביותר של אפקסור venlafaxine כוללות:

בחילה – עד 58 אחוזים מאנשים
כאב ראש – עד 26.1 אחוזים
נמנום – עד 23 אחוזים
יובש בפה – עד 22 אחוזים
סחרחורת – עד 23.9 אחוזים
נדודי שינה – עד 22.5 אחוזים
עצבנות – עד 21.3 אחוזים
אובדן התיאבון – 17 אחוזים
חולשת גוף – עד ל -16.9 אחוזים
זעה – עד ל -19.3 אחוזים
עצירות – עד 15 אחוזים
לחץ דם גבוה – עד 13 אחוזים
בעיות שפיכה – עד 12.5 אחוזים
חרדה – עד 11.2 אחוזים
רעד (רעידות) – עד 10.2 אחוזים
שלשול – עד 8 אחוזים של
פיהוק – עד 8 אחוזים
צמרמורות – עד 6.8 אחוזים
הקאות – עד 6.8 אחוזים
קשיי עיכול (דיספפסיה) – עד 6.7 אחוזים
אימפוטנציה  – עד 6 אחוזים של אנשים
ראייה מטושטשת – עד 6 אחוזים

תופעות לוואי אחרות של אפקסור בשכיחות בין 1 ל- 6 אחוזים:
ירידה בחשק מיני ירד (ליבידו), זיהומים, פלאשינג (אדמומיות של העור, במיוחד בפנים), ירידה במשקל, עלייה במשקל,  חלומות חריגים, כולסטרול גבוה, תסיסה, בלבול, מחשבות חריגות, הטלת שתן מוגברת, שינויי בחוש טעם. 

תופעות לוואי נדירות של אפקסור – בין 0 ל- 1 אחוז:

כאבים בחזה, נפיחות, קצב לב לא סדיר (הפרעה בקצב לב), נפיחות הלשון, כיבים בפה, טחורים, כאבי שרירים ועצמות, דימום חריג או חבורות, אנמיה, בעיות בכבד, מאונייה או היפומאניה, ירידה ברמות נתרן בדם, אסטמה, אקנה, דום נשימה בשינה, קטרקט, ערמונית מוגדלת, התקפים, אובדן שיער 

תופעות לוואי של אפקסור המחייבות התייחסות מיוחדת

ישנם מספר תופעות לוואי של אפקסור פחות נפוצות, אך חמורות יותר. יש לדווח לרופא המטפל על הופעת תסמינים אלה שכוללות, אך אינן מוגבלות ל: פריחה, חום, בצקת, הפריות שינה או שינוי קיצוני במצב רוח, קצב לב מהיר, כאב בחזה, קשיי נשימה, יתר לחץ דם, התעלפות, פרכוסים, תנועות לא רצוניות, בלבול, צהבת, קשיים במתן שתן או שליטה במתן שתן, מקבל שטפי דם או מדמם בקלות, תנועות בלתי רצוניות, התפרציות רגשיות, בלבול, תגובות מניה או היפומניה. יש לפנות לרופא מיד במקרה של: שינוי ברמת אנזימי כבד ובעיות כבד חמורות: בחילה, הקאה, איבוד תיאבון, הרגשה כללית לא טובה, חום, הצהבת העור ועיניים ושתם כהה, תגובות אלרגיות הכוללות: פריחה, גירוד, חרלת, התנפחות הפנים, שפתיים, פה, לשון, קשיים בבליעה או נשימה, דימום בקיבה.

אזהרות על נטילת אפקסור

סיכון אובדני הקשור לנטילת תרופות נגד דיכאון

בזמן נטילת אפקסור מומלץ כי המטופלים ובני משפחותיהם יעקבו אחרי שינויים התנהגותיים כגון: הגברת הדיכאון, מחשבות אובדניות, תוקפנות וכדומה. במידה וחלו שינויים כאלה יש לפנות מיידית לרופא. יש להקפיד הקפדה יתרה על המלצה זאת במטופלים צעירים בגילאי 18-24. מידע מניסויים רפואיים מראה כי בוגרים צעירים, במיוחד אלו הסובלים מדיכאון, עלולים להיות בסיכון גבוה יותר להתנהגות אובדנית כולל ניסיונות התאבדות כאשר הינם מטופלים באפקסור. מירב ניסיונות ההתאבדות בניסוים הרפואיים בדיכאון היו בחולים בני 18 עד 30 שנים. בילדים ובמתבגרים ובמבוגרים צעירים עד גיל 24 אשר לקחו תרופות נגד דיכאון כולל אפקסור – נצפתה עליה בתופעות לוואי כגון: ניסיון התאבדות,מחשבות אבדניות ועוינות. אפקסור אינה מיועדת בדרך כלל לשימוש בילדים ומתבגרים מתחת לגיל 18 . בילדים ומתבגרים מתחת לגיל 18 אשר לקחו אפקסור, נצפתה עליה בתופעות לוואי כגון ניסיון התאבדות, מחשבות אובדניות ועוינות. יש לדווח לרופא אם הופיעו חלק מתופעות הלוואי שפורטו או שהן הוחמרו .

נטילת אפקסור בזמן הריון והנקה

לא מתשתמשים באפקסור כאשר המטופלת הינה בהריון או מיניקה אלא אם כן התיעצה עם הרופא ודנה עמו בסיכון לעומת התועלת בלקיחת אפקסור .שימוש באפקסור עלול להשפיע על מצבו הכללי של תינוק. אפקסור עובר דרך חלב האם.

אירועים של מניה

חלק מחולי מניה דפרסיה (הפרעת דו קוטבית) הנוטלית אפקסור עלולים להיכנס למצב של מניה. מצב זה מאופיין על ידי שינוי רעיונות מהיר, עליזות מוגזמת ופעילות פיזית מוגברת. במקרים אלו חשוב לפנות לרופא.

תופעות של תסמונת סרוטונין (סרוטונין סינדרום)

תרופות נגדת דיכאון עלולות לגרום לקבוצה של סימפטומים מסוכנים המכונה תסמונת סרוטונין. נטילת אפקסור עם תרופות אחרות שעלולות להשפיע על הסרוטונין יכול להגדיל את הסיכון הזה. אלה כוללות תרופות נגד דיכאון אחרות, טריפטאנים (תרופות למיגרנה), ותרופות נוספות. יש ליצור קשר עם הרופא המטפל באופן מיידי אם יש תסמינים אפשריים של תסמונת סרוטונין, לרבות:חום גבוה, עצבנות, הזעה, רפלקסים מוגברים, עליה בקוצב הלב, חוסר שקט, בלבול, רעד או כיווץ חזק של שרירים אגיטציה, תרדמת, הפרעה בתנועות הגוף, בלבול, הזיות, דופק מהיר (טכיקרדיה), הרגשת חולשה, הזעה מוגברת, קושי בהליכה, שלשול.

במקרה ההתפתחות תסמינים כגון: הפרעות במתן שתן, הצהבת העור והאזור הלבן בעיניים (שהם סימנים לבעיות בתפקוד הכבד), חום גבוע, התקווצויות שרירים יש לפנות לרופא מיד!

השפעה של אפקסור על חיי היום יום

השימוש בתרופה זו עלול לפגום בערנות ועל כן מחייב זהירות בנהיגה ברכב, בהפעלת מכונות מסוכנות ובכל פעילות המחייבת ערנות. באשר לילדים, יש להזהירם מרכיבה על אופניים או ממשחקים בקרבת הכביש וכדומה. אין לשתות יינות או משקאות חריפים בתקופת הטיפול עם התרופה.

אפקסור: תופעות גמילה

הפסקה בנטילת אפקסור, במיוחד בפתאומיות עלולה לגרום לתסמיני גמילה מסוימות, כגון סחרחורות, דכאונות ועצבנות חריפה, אג`טציה, כאבי ראש, הפרעות שינה, סיוטים, שילשולים, תשישות, דיספוריה, הזיעת יתר, הקעות, רעד, בחילות, בילבול, היפומניה, תחושות "הלם חשמלי" (הידוע גם בשם "צמרמורת מוח" ), נדודי שינה ולטרגיה. * יש לציין כי כל תופעות הלוואי והסיכונים הללו תקפים גם עבור וונלה Venla, ונלפאקסין טבע Venlafaxine Teva ועבור ויאפקס Viepax, שהינם שמות מסחריים אחרים של ונלפאקסין Venlafaxine ומכילים אותו חומר פעיל.

קישורים: