השופטת בלהה גילאור – תככים, שקרים ומניפולציות להשגת טובות הנאה

ינואר 2010  – התנהלות קלוקלת של השופטת בלהה גילאור נשיאת בית המשפט מחוזי חיפה. בעלה עו"ד אשר ענייניו מנוהלים בבית משפט מחוזי זה ע"י שופטים כפופים לבלהה גילאור.
מה קורה כאשר שופט פוסק שלא לטובת בעלה של בלהה גילאור. צפו בסרטון

שופטת בלהה גילאור - תככים, מניפולציות ושקרים להשגת טובות הנאה

פרשת הנשיאה גילאור (מאמר מאת פרופ. שמעון שטרית, מתוך כתב העת "עורך דין" יולי 2012)

למרבה הצער ולמרות צעדים מתקנים של הכנסת, התרחשה פרשת השופטת בלהה גילאור, נשיאת בית המשפט המחוזי בחיפה. באותה פרשה החליטה הנשיאה גילאור להוציא מידיו של סגן הנשיא גדעון גינת את הטיפול בתיקים של חברות בפירוק שהיו באחריותו על פי תוכניות העבודה, וזאת לאחר שפסק נגד עו"ד משה ליפשיץ, שותף בכיר במשרד עורכי הדין שבעלה יוסי גילאור שותף בכיר בו (ת"א חי'  474/04 ירדן נ' ליפשיץ 4.8.08).

באותו עניין עלה חשש ממשי לניגוד עניינים לטובת קרוב משפחה, בן זוג. סעיף 77 א לחוק בתי ה משפט וכן סעיפים 15 א ו־ 15 ב 2 לכללי האתיקה לשופטים תשס"ז־ו 2007 אוסרים על שופט לדון ב עניין אם "קיימות נסיבות שיש בהן ליצור חשש ממשי למשוא פנים" 15 א, "או שלבן משפחה של השופט יש עניין כספי ממשי או עניין אישי ממשי בהליך או בתוצאותיו".

ברור שהוראות אלה חלות גם על דיון בתיק וגם על ניתוב תיקים. במקום להעביר את השופטת גילאור מכהונתה בגין ניגוד עניינים או לשקול אפשרות להעמידה לדין, הממסד השיפוטי, בתמיכת נשיאת בית המשפט העליון (דורית בייניש) דאז, העביר דווקא את השופט גינת לתל אביב (הארץ, 10.10.10 ). זאת בעקבות הגשת תלונה על ידי השופט גינת. נציב תלונות הציבור על שופטים הסתפק בהליך אחר בהערה לשופטת גילאור על שפעלה בניגוד להתחייבותה שלא לטפל בתיקים שבעלה קשור בהם (הארץ, 10.6.10 ).

בחינת מקרים אחרים של הליכים נגד שופטים משאירה אותי בתמיהה גדולה לנוכח ההגנה, או אם תרצו החסינות שנתן הממסד לנשיאה גילאור. אותו ממסד שיפוטי פעל במקרה אחר להדחת השופטת הילה כהן שערכה פרוטוקולים על בסיס הודעות כתובות ולא נכחה בדיונים. ההדחה נעשתה אחרי שבית דין משמעתי מכובד בהרכב השופטים חשין, ריבלין וארד החליט )ברוב דעות( להסתפק בהעברו תה לבית משפט אחר (הארץ, 21.8.05 ).

ההדחה נעשתה על בסיס הוראה פוגענית לאי תלות שיפוטית המסמיכה את הוועדה לבחירת שופטים להדיח שופט ללא עילה. התנגדתי כבר כשהוראה זו נחקקה בחוק יסוד: השפיטה, וגם היום אני סבור שיש להסירה מספר החוקים בהיותה נוגדת את עקרון אי התלות השיפוטית (סעיף 7 (4) לחוק יסוד השפיטה). מכל מקום, לדעתי הנזק הציבורי שגרמה השופטת גילאור חמור הרבה יותר מזה שבעריכה לא ראויה של פרוטוקולים בידי השופטת הילה כהן.

 גם במקרה אחר פעל הממסד השיפוטי בתקיפות כלפי שופטים שמעשיהם פחותים בחומרתם ממעשיה של הנשיאה גילאור. למשל כשהשופטת אסנת אלון־לאופר השיגה פלט שיחות טלפון של בן זוגה, הועמדה לדין פלילי ונאלצה לפרוש מהשפיטה (הארץ, 30.12.07 ). לעניות דעתי, ניגוד העניינים לכאורה של השופטת גילאור היה חמור הרבה יותר מהשגת פלט השיחות. תמוה מדוע ניתנה הגנה לשופטת גילאור שלכאורה פעלה בניגוד עניינים והפרה התחייבות שהיא עצמה נתנה.

 קישורים:

 שופטת בלהה גילאור – תרבות הראש הקטן, התנערות מאחריות ותאוות בצע – פרשת דודו דהאן – בלהה גילאור שופטת בימ"ש מחוזי – פסק דין אנטי חברתי מופרך ונוגד את כבוד האדם וחירותו – דודו דהן נגד משרד הרווחה… 

שופטת בלהה גילאור – התבהמות וקהות חושים בפרשת דודו דהאן – רשת ב- סדר יום עם קרן נויבך – 23 בינואר 2014 – דודו דהאן שנחטף עם היוולדו ע"י רשויות הרווחה תוייג כמפגר ונשלח למוסד למפגרים מעון מקי"ם שם סבל יחד עם חוסים רבים התעללויות קשות למשך עשרות שנים…

שופט יהושוע גייפמן – דרכי רמיה לסחר בילדים – הוצאת קטינות מהבית למרכז חירום בכפייה לצורכי אבחון

יהושוע גייפמן – שימוש ציני ומרושע ב"נזקקות בהסכמה"

תיק ענ"א 19883-06-13 – החלטה של שופט יהושוע גייפמן כערכאת ערעור בית משפט לנוער (שופטת טובה פרי) שעניינה הוצאה בכפייה שתי קטינות מביתן ומשפחתן למתקן כליאה מרכז חירום לצורכי אבחון וקביעת תכנית טיפול.

מהחלטת יהושוע גייפמן שדחה את הערעור ניתן ללמוד את דרכי הרמיה והטיוח בהן משתמשים רשויות הרווחה (לשכת הרווחה תל אביב למקרה זה) ובית משפט לנוער שופטת טובה פרי ויהושוע גייפמן עצמו לתלישת ילדות על לא עוול בכפן או המשפחה, למוסדות הכליאה של הרווחה לסחר בהן ע"י מסגרות מופרטות ומומחים מטעם הרווחה או המתפרנסים מהם.

דרכי הרמיה של לשכת הרווחה תל אביב שופטת נוער טובה פרי ויהושע גייפמן מאופינות בטיוח עובדות תוך הסתמכות על חוות דעת סובייקטיביות, קביעת נורמות פסולות בניגוד לחוק ולכללים שימוש בתעלולי סמנטיקה ליפות את פשעי משרד הרווחה נגד משפחות מוחלשות:

1. כישלון מערכתי של מערכת הרווחה ובתי המשפט – כבר בסעיף 1 ניתן ללמוד על חוסר התושיה, הדורסנות, והעדר יכולת לתת סיוע אפקטיבי למשפחה. גייפמן מצטט את פקידת הסעד: "אבקש להוציא אותן למרכז חירום למטרת הערכה ובניית דרכי טיפול עתידיות" – האומנם מערכת הרווחה על כל משאביה הכבירים אינה מסוגלת לסייע לילדות אלא בכפייה וכליאה במרכז חירום לצורך אבחון?. האם לא ניתן לאבחן בקהילה בהסכמה? מדוע מערכת הרווחה אינה פועלת מול המשפחה תוך הסכמה בסיוע בקהילה בעלות נמוכה בעשרות מונים. התנהגותם התוקפנית של מערכת הרווחה הסוחפת אחריה את בתי המשפט המצייתים מדיפה ריח שיקולים זרים של סחר בילדים לשלם אלפי שקלים מידי יום כליאה במרכז היחרום ועוד הוצאות ומשאבים.


2. שימוש ציני והדגשת הנזקקות בהסכמה בניגוד לחוק ולכללים – קרקע פוריה לשחיתות – יהושוע גייפמן מציין ומדגיש פעמיים כי הנזקקות על הילדות הנה בהסכמת הוריהן (סעיף 3): "ב- 8.11.11 הוכרזו הקטינות בהסכמהכקטינות נזקקות, וניתן צו השגחה לשירותי הרווחה. ב- 10.7.12 הוארכו בהסכמה צווי הנזקקות וההשגחה עד ל-10.7.13" – אין לקבל המינוח הכרזה על נזקקות ב"הסכמה", ראשית חוק הנוער סעיף 2 מגדיר באיזה מצב מוכרזת נזקקות ולא מוזכר כלל "הסכמת ההורים", שנית "הסכמת" ההורה היא רק נייר שלא ברור באילו נסיבות נחתם, שכן ידוע כי לרשויות הרווחה כוח והם מפעילות לחצים קשים על הורים לסחור בהם. השימוש שעושה יהושוע גייפמן במונח "נזקקות בהסכמה" מהווה קרקע פוריה לשחיתות, סחר בילדים שיקולים זרים, ואובדן אמון האזרח במערכת הרווחה והמשפט.

3. טיוח מידע מהותי על פרקליט המשפחה – יהושוע גייפן רושם בסעיף 4 כי האמא הייתה מיוצגת ע"י פרקליט כדי לתרץ את ה"נזקקות בהסכמה" המוזרה שכופה על המשפחה ואלם אינו מציין באיזה פרקליט מדובר, מה שמו ואם הוא מהייצוג המשפטי, הידועים בעבודתם השטחית בד"כ מול אמהות בשל המשאבים הדלים שהם מקבלים מהמדינה, או בפרקליט פרטי ששכרה האמא ממיטב כספה מה שלא היה כפי הנראה מאחר ומדובר במשפחה קשת יום. מן הראוי כי שופט יפעל במקצועיות ויציין פרטים מהותים מעין אלו.

4. יהושוע גייפמן מטייח את פרטי פקידת הסעד – גייפמן מקבל את חוות הדעת של פקידת הסעד כחותמת גומי, "תורה מסיני", אך נמנע מלציין את שמה ופרטיה כך שלא ניתן לברר לעומק את דרכי עבודתה ומהימנותה של פקידת הסעד. התנהגותו של יהושוע גייפמן מעוררת השתהות לאמינות ההליך השיפוטי בניהולו.

5. שימוש בבעלי עניין שלא לצורך כדוגמת האפוטרופוסית לדין (עו"ד סיגלית אשואל) – יהושוע גייפמן כותב בסעיף 2: "האפוטרופוס לדין לקטינות טענה שהחלטת בית משפט קמא תואמת את טובת הקטינות, מתבססת על דו"חות טיפוליים…" – גייפמן מצטט את האפוטרופסית לדין סיגלית אשואל שהיא בעלת עניין להמשך הליך הנזקקות וסרבולו מאחר והיא מקבלת כסף עבור האפוטרופסות ומצטט "עדותה" על דברים שאינה מקור ראשון כגון: מה טובת הקטין, מה אמרה האם וכדו'. הצנהגותו של גייפמן להכנסת "עדויות" של בעלי עניין שאינן עדויות ממקור ראשון מצביעה על חוסר מקצועיות והטיית המשפט נגד המשפחה והקטינות המוחלשות.

6. הצגת עניינים סותרים כדי להשמיץ את אם הילדות – מצד אחד יהושוע גייפמן מציין ומדגיש כי האם הסכימה לנזקקות (סעיף 3) כשהיא מיוצגת ומדגיש זאת פעמיים, כלומר האמא העבירה במודע לרשויות הרווחה את בנותיה. מצד שני גייפמן טוען כי האם אינה משתפת פעולה עם פקידת הסעד, סעיף 8: "מחומר הראיות עולה שהאם התנגדה באופן מתמשך לאבחון מעמיק של הקטינות ולדרכי הטיפול שנקבעו. כאמור אי שיתוף הפעולה התייחס הן להתנגדות האם לביצוע אבחונים מעמיקים לקטינות…"- התנהגותו של יהושוע גייפמן פוגעת באמינות פסק הדין, חוסר מקצועיות והטלת כל האחריות על משפחה קשת יום מצד רשויות משועממות ופרזיטיות.

סוף דבר
יהושוע גייפמן משית תרבות טיוח הליך שיפוטי נגד משפחות קשות יום תוך שימוש ציני במונחים מיותרים כגון "הסכמת הורים לנזקקות" בעוד שאין לזה תוקף חוקי, מוסרי, ובעיקר במשפט דנן. התנהגותו של יהושוע גייפמן מדיפה ריח של הטיית הדין תוך דרישה ממשפחה קשת יום לצייתנות מוחלטת לרשויות הרווחה לסחר בילדיהם ובזבוז כספי ציבור למוסדות רווחה מופרטים.

אל תתנו למשרד הרווחה להכריז על ילדכם "נזקק"

קישורים:

 כפיית סמים פסיכיאטריים אנטי פסיכוטיים על ילד בפנימיה בניגוד לרצון הוריו – המשפט המכור של השופט יהושוע גייפמן – מאי 2013 – שופט יהושוע גייפמן – בית משפט מחוזי ענ"א 3729-05-13 – ערעור על החלטת בית משפט לנוער (שופטת מיכל קפלן רוקמן) לכפות סם פסיכיאטרי אנטי פסיכוטי ריספרדל על קטין כבן 14 בפנימיה טיפולית של משרד הרווחה, בניגוד לרצונו ולרצון הוריו.

גלית מור ויגוצקי – שופטת בית משפט לנוער: תלונות חמורות בגין זיוף פרוטוקול ומניעת דיוני הוכחות – מרץ 2012 – מדובר בדיון בבית משפט לנוער בראשות השופטת גלית מור ויגוצקי. מדובר באמא שהליך שיפוטי בדלתיים סגורות ללא ראיות בבית משפט לנוער מתנהל בעניינה. ידוע כי שופטי הנוער עובדים בשיטת חותמת הגומי מול המלצות פקידות הסעד העובדות ללא ראיות או סדרי דין, ושולחות מידי שנה ילדים למסגרות מופרטות סגורות…

שופטת הנוער גלית מור ויגוצקי מציגה בתי משפט לנוער – מרץ 2012 – גלית מור ויגוצקי מטייחת וזורה חול בעיני משתתפי הכנס שעניינו יישום האמנה לזכויות ילדים. במקום להציג את מחדלי רשויות הרווחה המונעות לאורך עשרות שנים חקיקת חוק זכויות הילד ע"פ אמנת זכויות הילד, שמטרתו הגנה על ילדים במסגרות חוץ ביתיות שהושלכו בכפייה ע"י בתי משפט לנוער, ויגוצקי מורחת את הנוכחים בענייני פשיעת ילדים וכו'. בתי משפט לנוער מוציאים מידי שנה בכפייה אלפי ילדים מבתיהם למסגרות חוץ ביתיות מופרטות או של המדינה…

בין תאוות בצע לחלם – שופטת גלית מור ויגוצקי, פקידות הסעד זויה לרנר ואריאלה קנה – אגף הרווחה חיפה – פברואר 2012 – באגף הרווחה חיפה החליטו פקידות סעד זויה לרנר ואריאלה קנה לאמץ מדיניות רווחה מרושעת להוציא קשישים וילדים בכפייה מבתיהם ולכלוא אותם בצו בית משפט במוסדות בעוד בקהילה ניתן להחזיקם בחצי עלות או הרבה פחות מזה. למימוש מדיניות החלם האכזרית משתמשות פקידות הסעד בשופטת הנוער גלית מור ויגוצקי המקורבת לארגונים חברתיים תאבי בצע (יושבת עימם בפאנלים)…

שופט יהושוע גייפמן ופקידת סעד ויקי היינה – דרכי רמיה לסחר בילדים – הוצאת קטינות מהבית למרכז חירום בכפייה לצורכי אבחון

יהושוע גייפמן – שימוש ציני ומרושע ב"נזקקות בהסכמה"

תיק ענ"א 19883-06-13 – החלטה של שופט יהושוע גייפמן כערכאת ערעור בית משפט לנוער (שופטת טובה פרי) שעניינה הוצאה בכפייה שתי קטינות מביתן ומשפחתן למתקן כליאה מרכז חירום לצורכי אבחון וקביעת תכנית טיפול.

מהחלטת יהושוע גייפמן שדחה את הערעור ניתן ללמוד את דרכי הרמיה והטיוח בהן משתמשים רשויות הרווחה (לשכת הרווחה תל אביב למקרה זה) ובית משפט לנוער שופטת טובה פרי ויהושוע גייפמן עצמו לתלישת ילדות על לא עוול בכפן או המשפחה, למוסדות הכליאה של הרווחה לסחר בהן ע"י מסגרות מופרטות ומומחים מטעם הרווחה או המתפרנסים מהם.

דרכי הרמיה של לשכת הרווחה תל אביב שופטת נוער טובה פרי ויהושע גייפמן מאופינות בטיוח עובדות תוך הסתמכות על חוות דעת סובייקטיביות, קביעת נורמות פסולות בניגוד לחוק ולכללים שימוש בתעלולי סמנטיקה ליפות את פשעי משרד הרווחה נגד משפחות מוחלשות:

1. כישלון מערכתי של מערכת הרווחה ובתי המשפט – כבר בסעיף 1 ניתן ללמוד על חוסר התושיה, הדורסנות, והעדר יכולת לתת סיוע אפקטיבי למשפחה. גייפמן מצטט את פקידת הסעד: "אבקש להוציא אותן למרכז חירום למטרת הערכה ובניית דרכי טיפול עתידיות" – האומנם מערכת הרווחה על כל משאביה הכבירים אינה מסוגלת לסייע לילדות אלא בכפייה וכליאה במרכז חירום לצורך אבחון?. האם לא ניתן לאבחן בקהילה בהסכמה? מדוע מערכת הרווחה אינה פועלת מול המשפחה תוך הסכמה בסיוע בקהילה בעלות נמוכה בעשרות מונים. התנהגותם התוקפנית של מערכת הרווחה הסוחפת אחריה את בתי המשפט המצייתים מדיפה ריח שיקולים זרים של סחר בילדים לשלם אלפי שקלים מידי יום כליאה במרכז היחרום ועוד הוצאות ומשאבים.


2. שימוש ציני והדגשת הנזקקות בהסכמה בניגוד לחוק ולכללים – קרקע פוריה לשחיתות – יהושוע גייפמן מציין ומדגיש פעמיים כי הנזקקות על הילדות הנה בהסכמת הוריהן (סעיף 3): "ב- 8.11.11 הוכרזו הקטינות בהסכמהכקטינות נזקקות, וניתן צו השגחה לשירותי הרווחה. ב- 10.7.12 הוארכו בהסכמה צווי הנזקקות וההשגחה עד ל-10.7.13" – אין לקבל המינוח הכרזה על נזקקות ב"הסכמה", ראשית חוק הנוער סעיף 2 מגדיר באיזה מצב מוכרזת נזקקות ולא מוזכר כלל "הסכמת ההורים", שנית "הסכמת" ההורה היא רק נייר שלא ברור באילו נסיבות נחתם, שכן ידוע כי לרשויות הרווחה כוח והם מפעילות לחצים קשים על הורים לסחור בהם. השימוש שעושה יהושוע גייפמן במונח "נזקקות בהסכמה" מהווה קרקע פוריה לשחיתות, סחר בילדים שיקולים זרים, ואובדן אמון האזרח במערכת הרווחה והמשפט.

3. טיוח מידע מהותי על פרקליט המשפחה – יהושוע גייפן רושם בסעיף 4 כי האמא הייתה מיוצגת ע"י פרקליט כדי לתרץ את ה"נזקקות בהסכמה" המוזרה שכופה על המשפחה ואלם אינו מציין באיזה פרקליט מדובר, מה שמו ואם הוא מהייצוג המשפטי, הידועים בעבודתם השטחית בד"כ מול אמהות בשל המשאבים הדלים שהם מקבלים מהמדינה, או בפרקליט פרטי ששכרה האמא ממיטב כספה מה שלא היה כפי הנראה מאחר ומדובר במשפחה קשת יום. מן הראוי כי שופט יפעל במקצועיות ויציין פרטים מהותים מעין אלו.

4. יהושוע גייפמן מטייח את פרטי פקידת הסעד (ויקי היינה) – גייפמן מקבל את חוות הדעת של פקידת הסעד ויקי היינה כחותמת גומי, "תורה מסיני", אך נמנע מלציין את שמה ופרטיה כך שלא ניתן לברר לעומק את דרכי עבודתה ומהימנותה של פקידת הסעד. התנהגותו של יהושוע גייפמן מעוררת השתהות לאמינות ההליך השיפוטי בניהולו.

5. שימוש בבעלי עניין שלא לצורך כדוגמת האפוטרופוסית לדין (עו"ד סיגלית אשואל) – יהושוע גייפמן כותב בסעיף 2: "האפוטרופוס לדין לקטינות טענה שהחלטת בית משפט קמא תואמת את טובת הקטינות, מתבססת על דו"חות טיפוליים…" – גייפמן מצטט את האפוטרופסית לדין סיגלית אשואל שהיא בעלת עניין להמשך הליך הנזקקות וסרבולו מאחר והיא מקבלת כסף עבור האפוטרופסות ומצטט "עדותה" על דברים שאינה מקור ראשון כגון: מה טובת הקטין, מה אמרה האם וכדו'. הצנהגותו של גייפמן להכנסת "עדויות" של בעלי עניין שאינן עדויות ממקור ראשון מצביעה על חוסר מקצועיות והטיית המשפט נגד המשפחה והקטינות המוחלשות.

6. הצגת עניינים סותרים כדי להשמיץ את אם הילדות – מצד אחד יהושוע גייפמן מציין ומדגיש כי האם הסכימה לנזקקות (סעיף 3) כשהיא מיוצגת ומדגיש זאת פעמיים, כלומר האמא העבירה במודע לרשויות הרווחה את בנותיה. מצד שני גייפמן טוען כי האם אינה משתפת פעולה עם פקידת הסעד, סעיף 8: "מחומר הראיות עולה שהאם התנגדה באופן מתמשך לאבחון מעמיק של הקטינות ולדרכי הטיפול שנקבעו. כאמור אי שיתוף הפעולה התייחס הן להתנגדות האם לביצוע אבחונים מעמיקים לקטינות…"- התנהגותו של יהושוע גייפמן פוגעת באמינות פסק הדין, חוסר מקצועיות והטלת כל האחריות על משפחה קשת יום מצד רשויות משועממות ופרזיטיות.

סוף דבר
יהושוע גייפמן משית תרבות טיוח הליך שיפוטי נגד משפחות קשות יום תוך שימוש ציני במונחים מיותרים כגון "הסכמת הורים לנזקקות" בעוד שאין לזה תוקף חוקי, מוסרי, ובעיקר במשפט דנן. התנהגותו של יהושוע גייפמן מדיפה ריח של הטיית הדין תוך דרישה ממשפחה קשת יום לצייתנות מוחלטת לרשויות הרווחה לסחר בילדיהם ובזבוז כספי ציבור למוסדות רווחה מופרטים.

אל תתנו למשרד הרווחה להכריז על ילדכם "נזקק"

קישורים:

 כפיית סמים פסיכיאטריים אנטי פסיכוטיים על ילד בפנימיה בניגוד לרצון הוריו – המשפט המכור של השופט יהושוע גייפמן – מאי 2013 – שופט יהושוע גייפמן – בית משפט מחוזי ענ"א 3729-05-13 – ערעור על החלטת בית משפט לנוער (שופטת מיכל קפלן רוקמן) לכפות סם פסיכיאטרי אנטי פסיכוטי ריספרדל על קטין כבן 14 בפנימיה טיפולית של משרד הרווחה, בניגוד לרצונו ולרצון הוריו.

גלית מור ויגוצקי – שופטת בית משפט לנוער: תלונות חמורות בגין זיוף פרוטוקול ומניעת דיוני הוכחות – מרץ 2012 – מדובר בדיון בבית משפט לנוער בראשות השופטת גלית מור ויגוצקי. מדובר באמא שהליך שיפוטי בדלתיים סגורות ללא ראיות בבית משפט לנוער מתנהל בעניינה. ידוע כי שופטי הנוער עובדים בשיטת חותמת הגומי מול המלצות פקידות הסעד העובדות ללא ראיות או סדרי דין, ושולחות מידי שנה ילדים למסגרות מופרטות סגורות…

שופטת הנוער גלית מור ויגוצקי מציגה בתי משפט לנוער – מרץ 2012 – גלית מור ויגוצקי מטייחת וזורה חול בעיני משתתפי הכנס שעניינו יישום האמנה לזכויות ילדים. במקום להציג את מחדלי רשויות הרווחה המונעות לאורך עשרות שנים חקיקת חוק זכויות הילד ע"פ אמנת זכויות הילד, שמטרתו הגנה על ילדים במסגרות חוץ ביתיות שהושלכו בכפייה ע"י בתי משפט לנוער, ויגוצקי מורחת את הנוכחים בענייני פשיעת ילדים וכו'. בתי משפט לנוער מוציאים מידי שנה בכפייה אלפי ילדים מבתיהם למסגרות חוץ ביתיות מופרטות או של המדינה…

בין תאוות בצע לחלם – שופטת גלית מור ויגוצקי, פקידות הסעד זויה לרנר ואריאלה קנה – אגף הרווחה חיפה – פברואר 2012 – באגף הרווחה חיפה החליטו פקידות סעד זויה לרנר ואריאלה קנה לאמץ מדיניות רווחה מרושעת להוציא קשישים וילדים בכפייה מבתיהם ולכלוא אותם בצו בית משפט במוסדות בעוד בקהילה ניתן להחזיקם בחצי עלות או הרבה פחות מזה. למימוש מדיניות החלם האכזרית משתמשות פקידות הסעד בשופטת הנוער גלית מור ויגוצקי המקורבת לארגונים חברתיים תאבי בצע (יושבת עימם בפאנלים)…

תולדות מדיניות משרד הסעד – נערים למוסדות להקלת מצוקת דיור

תפיסת כליאת ילדים על לא עוול בכפם או משפחותיהם השתרשה במשרד הרווחה עוד משנות ה- 60 . להלן כתבה משנת 1969 בו משרד הרווחה מציע לכלוא נערים במוסדות כדי לפתור את בעיית הדיור. זוהי דוגמא כיצד משרד הרווחה מסמן אוכלוסיות "לטפל" בהן בכפייה, בפועל מדובר בפירוק משפחה, סחר בילדים, כליאת ילדים במוסדות משיקולים זרים, הפניית תקציבים לתפיחת משרד הרווחה במקום לפתור בעיית דיור ועוד.

להלן כתבה מעיתון מעריב 15 ביוני 1969 -מאת יוסף צוריאל – נערים ונערות – למוסדות להקלת מצוקת הדיור של משפחות מרובות ילדים.
הצעה להפנות נערים ונערות ממשפחות מרובות ילדים ומעוטות יכולת למוסדות, לשם הקלת מצוקת דיור – נדונה עתה בין משרד הסעד למשרד האוצר.

לכתבה המלאה הקלק על התמונה

נערים ונערות - למוסדות להקלת מצוקת הדיור של משפחות מרובות ילדים

הקומבינה של שופט לענייני משפחה גרשון גרמן והגרושה: "כמבוקש" במעמד צד אחד

הכתבה כך מתחתי בקורת על שופט וחטפתי כתב אישום , מעריב nrg , קלמן ליבסקינד , ספטמבר 2013

לכבוד נשיא בית המשפט העליון, השופט אשר גרוניס. לפני עשרה ימים שמעתי אותך תוקף בחריפות את המערכה התקשורתית "משולחת הרסן" שמתנהלת מול בית המשפט וכמה משופטיו. במידה רבה אני מסכים איתך. בפרסומים על שופטים, ממש כמו באלה העוסקים באחרון ההומלסים, נדרשת זהירות מרובה. ובכל זאת, מכיוון שאפשר היה להתרשם מדבריך שהמערכת שלך פתוחה לביקורת ואף יודעת לטפל לבדה בשופטיה הסוררים, מבלי להיזקק לביקורת "משולחת רסן" מצידנו, חשבתי שאני חייב לספר לך את הסיפור הבא.

זה קרה ב- 1 במאי 2002. ישבנו אז בחדרו של אמנון דנקנר ז"ל, העורך הראשי של "מעריב", והתלבטנו מה לעשות. ברקע עמד סיפורה של הילדה לילך רותם, בת הארבע, שמאז אין כלי תקשורת שלא עסק בו. הוריה של לילך, ירון ומרינה, התגרשו והסכימו על הוצאת צו עיכוב יציאה מהארץ נגד הילדה, באופן שימנע מכל אחד מהם את האפשרות לחטוף אותה ולהעלם. יום בהיר אחד פנתה האם לבית המשפט וביקשה להסיר את הצו, כדי שתוכל לנסוע מכאן עם לילך. דיון כזה לא מתנהל אף פעם במעמד צד אחד, מבלי לשמוע את עמדת ההורה השני, אבל זה מה שקרה באותו יום. השופט ד"ר גרשון גרמן, לא ברור למה – אולי מתוך בלבול, אולי מתוך חוסר שימת לב – כתב על הבקשה "כמבוקש" וחתם את שמו. ירון רותם האומלל גילה שילדתו האהובה נחטפה לו לעולמים, רק כעבור כמה ימים, כשלא הגיעה למפגש השבועי איתו. כשרותם ביקש להוציא צו מיידי המחייב את האם לשוב ארצה, מחשש שתעלם, קבע גרמן ש"חשש זה אינו 'קיים בשלב זה". כשרותם ביקש ממנו להתיר את פרסום הפרשה, כדי לעורר דעת קהל שתסייע לו באיתור הילדה ואף גייס לעמדתו זו את פרקליטות המדינה, נבהל השופט מהאפשרות שקלונו ייוודע ברבים והתיר לפרסם רק את מה שהתרחש מהרגע שאחרי החלטתו, לא כולל ההחלטה עצמה. כשהמקומון "צומת השרון" פנה לנשיא אהרון ברק בבקשה לפסול את השופט, בטענה שאחרי הטעות שלו הוא לא יכול לשקול שיקולים נקיים בשאלת הפרסום, קבע ברק ביהירות כי "חזקה על שופט היושב בדין כי …אין לביקורת זו או אחרת המושמעת כלפיו השפעה כלשהי על החלטותיו לגופן". חודשים ארוכים עברו והשופט המשיך לאסור בדבקות את פרסום המחדל שלו עצמו. על הרקע הזה החלטנו בעיתון שזה בדיוק המקום שבו אנחנו צריכים להפסיק לשחק את המשחק. שאם יש איזושהי משמעות לתפישה של התקשורת ככלב שמירה של הדמוקרטיה, זה הרגע. החלטנו לפרסם את סיפורו של השופט גרמן, על מחדליו ועל השימוש שהוא עושה בכלים השיפוטיים כדי להגן על שמו, בידיעה שבכך אנחנו מפרים את צו איסור הפרסום ושלא מן הנמנע שיהיה לזה מחיר.

למחרת פורסמה הידיעה, כשאנחנו מקפידים שלא לציין בה שום פרט שעלול להסגיר את המעורבים. לא שמות בני המשפחה, לא ציון המדינה שאליה ברחה האם, אפילו לא את גילה של הקטינה.

ידיעות מהסוג הזה, חשוב לציין, מתפרסמות תדיר מבתי הדין הרבניים או בתי המשפט לענייני משפחה. אם העיתון לא מגזים במסירת מידע מזהה, המערכת מקפידה לעצום את עיניה.

שלושה ימים אחרי הפרסום הוזמנתי להתראיין בתכנית ביקורת התקשורת של רשת ב'. אני הייתי על קו אחד, האב על קו אחר. קודם לכן רשמתי לעצמי במסודר מה אני יכול להגיד, כדי שלא לחשוף פרטים שיזהו את בני המשפחה. התכנית החלה בשיחה עם רותם. המראיין, שאני מסופק אם הבין מה הוא עושה, שבר כבר בשאלה הראשונה את צו איסור הפרסום לרסיסים. "שלום ירון רותם", פתח, "בתך הקטנה, לילך, נחטפה על ידי גרושתך מרינה לרוסיה, ספר לנו את הרקע לדברים". לרגע לא הבנתי מה קורה פה. היה נשמע לי הזוי שהמראיין מזמין אותי לדבר על צו איסור פרסום שאני הפרתי, בעקבות שניים ורבע פרטים שגיליתי, ועוד בטרם שאני מוציא מילה מהפה הוא בעצמו פורט את הסיפור עם כל השמות וכל הפרטים כאילו תיקי גירושין בבית משפט לענייני משפחה הם הדבר הכי פומבי שיש. המראיין הזה, אגב, לא היה היחיד. בימים הקרובים עסקו בפרשה הזו גם הפרשן המשפטי של גלובס ומגיש פופוליטיקה בערוץ 1 ואחרים. כל אחד עבר על הצו לפי מידתו.

כעבור כמה ימים, הייתה זו שעת צהריים, אני זוכר את השעה והמקום המדויק, צלצל הנייד. על הקו היה קצין ממרחב ירקון. "אתה דרוש לחקירה". "באיזה עניין?". "הפרה של צו איסור פרסום". ארבע שעות נמשכה החקירה. הקצין, איש חקירות חביב ולבבי, ישב מולי עם קלסר עב כרס. אוסף של כל מה שנכתב בעיתונים על הפרשה. היו שם הכתבות של כל הקולגות שלי שעסקו בנושא. רובם הגדול הפרו את אותו צו שאני הפרתי, מי מעט ומי הרבה. היה שם, בפתח הקלסר, גם תמליל אותו ראיון שנערך איתי ברשת ב'. החוקר ציטט לי ממנו כדי להסביר לי את חטאיי. "תגיד לי", שאלתי אותו. "מי נראה לך מפר יותר את הצו בשיחה הזו, אני או המראיין?". התשובה הייתה ברורה. "גם אותו זימנתם לחקירה?", שאלתי. "ואת כל החבורה שמופיעה אצלך בקלסר? איפה כולם? איך אני לבד בסיפור הזה?". "מצטער", אמר, "אתה היחיד שנגדו הוגשה התלונה". הרעיון היה ברור. הצו הזה הופר, כאמור, על ידי שורה של עיתונאים. אני הייתי היחיד שלא הסתפקתי בעיסוק אינפורמטיבי, אלא מתחתי ביקורת על השופט. פניה רשמית שיזמנו אל מערכת אכיפת החוק העלתה שהנהלת בתי המשפט לא אהבה את הפרסום שלי, פנתה לפרקליטת המדינה עדנה ארבל וזו הורתה לראש אגף החקירות, משה מזרחי, לפתוח נגדי בחקירה.

כעבור זמן מצאתי את עצמי יושב על ספסל הנאשמים באולמו של השופט דן מור, משיב לכתב האישום. "מדינת ישראל נגד קלמן ליבסקינד". בעקבות סדרת דוגמאות של "עבריינים" נוספים ששיגרו עורכי הדין של העיתון אל היועץ המשפטי לממשלה, החליט האחרון לסגור את התיק תוך כדי המשפט.

האמת היא שכתב האישום הזה לא מאד הטריד אותי. במובן מסוים הייתי אפילו גאה בו. מה שהוציא אותי מדעתי הייתה האכיפה הבררנית שבחרה לדון רק אותי, משום שמישהו במערכת לא אהב את הביקורת.

ומה עשתה מערכת המשפט לשופט גרמן, זה שבגלל פאשלה שלו איבד ירון רותם את בתו, זה שהוציא צו איסור פרסום על המחדלים של עצמו? כלום. עד כדי כך כלום שכעבור זמן מה ידו של האיש לא רעדה, כשהגיש את מועמדותו לבית המשפט המחוזי. לילך, אגב, חוגגת בימים אלה 16 שנים. ברוסיה. רחוק רחוק מאבא. מאז הסיפור הזה, כבוד השופט גרוניס, אני לא קונה את האגדות על מערכת שיודעת לבקר את עצמה. אם אנחנו לא נעשה את זה, אף אחד לא יעשה את זה.

קישורים:

סגן נשיא בית משפט לענייני משפחה שופט שמואל בוקובסקי: הליך מופקר ואלים במינוי אופוטרופוס לאישה – מדובר ב”ביקור בית” שערכו פקידת הסעד שירה שביט אורגד ועובדת סוציאלית נעמי הלימי לחסויה כבת 60, במסגרת הליך מינוי אפוטרופוס לחסויה, כחודש לאחר שהשופט שמואל בוקובסקי מינה מינוי זמני אפוטרופוסים לחסויה, מבלי ששמע את דעתה, אם היא מסוגלת להבין בדבר, וניתן לברר דעתה. המינוי בוצע ללא תצהיר של פקידת סעד. בבקשת המינוי היה רשום כי אחד מבניה מתנגד למינוי. יש לציין כי אפילו לא נכלל סל טיפול לאישה שחירותה ורכושה נשללו ממנה. בוקובסקי הוציא צו השולל את חירותה ורכושה של האישה. כתוצאה מהצו של בוקובסקי חייה של האשה נהרסו, תוך חודש הפכה להיות שבר כלי, ירדה במשקל 10 ק"ג תוך חודש עיניה בלטו והיו מפוחדות…

המוסר הכפול המלוכלכך של ציפי לבני, מאיר כהן ואשר גרוניס – מחאה נגד ההחלטה להחזיר את "השופט המכה" לתפקידו – המוסר הכפול המלוכלך של שרת המשפטים, ציפי לבני, שר הרווחה מאיר כהן, ונשיא בית המשפט העליון אשר גרוניס. אם היה מדובר בחשד באזרח רגיל המכה את ילדיו היה נפתח נגדו תיק ברשות הרווחה, ילדים היו נתלשים מביתם למוסדות הכליאה של משרד הרווחה ופקידות הסעד היו כופות עליו ועל ילדיו טיפולים, משרד הרווחה היה פותח למשפחה תיק בבית משפט לנוער. חיי המשפחה היו נהפכים לגיהנום. במקביל היה נפתח נגדו תיק במשטרה, הוא היה נעצר במקום. המשפחה היתה מתרסקת פיסית, נפשית וכלכלית…

השופט נפתלי שילה ופקידת סעד ראשית סימונה שטיינמץ – דרכי רמיה לטיוח פשעי משרד הרוחה וסחר בילדיםספטמבר 2013 – מדובר באמא ל' חד הורית שילדיה נלקחו ממנה למרכז חירום מינואר 2009 למשך כחצי שנה מאחר ופקידת הסעד אתי דור דובריבינסקי היתה סבורה כי האמא מתעללת בילדים. לסברותיה של פקידת הסעד לא היו שום אחיזה במישור הפלילי ראייתי וכל התיקים שנפתחו במשטרה נסגרו מהעדר אשמה. האמא אינה רואה את בנה הבכור בן ה- 11 מזה כ- 5 שנים, ואת בנה בן ה-9 רואה כשעה בשבוע במרכז קשר מזה כשלש שנים…

 הנהלת בתי משפט – בכיר ועובדת מבלים בצימר בשעות העבודה – הכתבה בכיר בהנהלת בתי המשפט בילה עם עובדת בצימרים בזמן העבודה , ערוץ 10 | אלי לוי וניק קוליוחין , אפריל 2013 – עובדי הנהלת בתי המשפט בצפון הארץ חשדו זה זמן בעובד הבכיר ושכרו חוקרים פרטיים. אלו עקבו אחריו ואחר עובדת וצילמו אותם יוצאים מחדרי אירוח, בהם משלמים לפי שעה, במהלך שעות העבודה. "לכאורה, מדובר בסוג של גניבה", טוען מומחה בדיני עבודה. השבוע יועברו החומרים לידי מנהל בתי המשפט…