שופטת נועה גרוסמן – רשלנות באישור הסכם המכר ואי פיקוח על ביצועו, לרבות אי פיקוח על פעולותיהם ועל התנהלותם של כונסי הנכסים

שופטת נועה גרוסמן - רשלנות באישור הסכם המכר ואי פיקוח  על ביצועו, לרבות אי פיקוח על פעולותיהם ועל התנהלותם של כונסי הנכסיםמרץ 2007 – א 003568/06 – מדובר בתביעה נגד שופטת בית משפט השלום תל אביב נועה גרוסמן אשר שמשה ראש הוצאה לפועל. נועה גרוסמן ברשלנות או במזיד היתה חלק מתרגיל עוקץ לזוג אזרחים אשר נענו לקריאת בית המשפט בראשות נועה גרוסמן לרכישת דירה מכינוס נכסים, שילמו מראש 55,000 $ , ואז המכירה בוטלה ע"י ראש ההוצל"פ נועה גרוסמן מסיבות כאלו ואחרות. הקונים נשארו ללא הדירה וללא מקדמת 55,000 $ ששילמו.

לנועה גרוסמן  ראש ההוצל"פ כב' הרשמת נועה גרוסמן (כתוארה אז) – מיוחס בכתב התביעה, מעשה התרשלות באישור הסכם המכר ואי פיקוח על ביצועו, לרבות אי פיקוח על פעולותיהם ועל התנהלותם של כונסי הנכסים.

התובעים – שטרצר יש ואריאלה – בעל ואישה – נענו למודעה בעיתון שעניינה הזמנה להציע הצעות לרכישת נכס. בהתאם להזמנה זו הגישו התובעים הצעה לרכישת הנכס.

ביום 12/5/95 נחתם הסכם המכר בין כונסי הנכסים – עו"ד אייל גרצברג ועו"ד רן יגנס – ובין התובעים.

על פי הסכם המכר – נספח א' לכתב התביעה – התחייבו כונסי הנכסים למכור לתובעים את המקרקעין תמורת תשלום שווה ערך בש"ח ל-276,000 $ על פי טבלת תשלומים המפורטת בסעיף 4 להסכם המכר.

על פי סעיף 3 להסכם המכר, על המוכרים היה למסור את הנכס /המקרקעין לקונים לא יאוחר מיום 16/11/95 כשהם פנויים מכל אדם וחפץ.

עם חתימת החוזה שילמו הקונים – התובעים, לכונס הנכסים סך של 55,000 $ כפי המפורט בסעיף 4א' להסכם המכר.

ביום 18/9/95 נרשמה הערת אזהרה בלשכת רישום המקרקעין, לטובת התובעים.

לטענת התובעים, משאושר הסכם המכר על ידי ראש ההוצל"פ כב' הרשמת נועה גרוסמן, הם החלו להיערך על מנת שיוכלו לעמוד בתנאי הסכם המכר, לרבות מכירת דירתם הישנה.

דא עקא, שעם אישור הסכם המכר החלו החייבת ובני משפחתה, בהליכים משפטיים, בין השאר, כדי למנוע את פינוי בני המשפחה מן הנכס (ת.א. 1089/95-בית המשפט המחוזי בת"א). במסגרת תובענה זו ניתן צו מניעה כנגד פינוי בני המשפחה מן הנכס, בכפוף לתשלום החוב לזוכים/הנושים/הבנקים.

במקביל הועבר הדיון בתיק זה, מבית המשפט המחוזי בתל אביב לבית המשפט לענייני משפחה בפתח תקווה – תמ"ש 8680/96.

התברר כי תיק ההוצל"פ שנפתח על ידי בנק ירושלים בע"מ, לא נפתח מכח משכון לטובת הבנק אלא מכח דרישה לביצוע פסק דין שניתן כנגד החייבת. נוכח האמור – ומכח סעיף 38 לחוק ההוצל"פ, תשכ"ז-1996 – לא ניתן לפנות את החייבת מהמקרקעין, מבלי שהוכח תחילה להנחת דעתו של ראש ההוצאה לפועל, שיהיה לחייב ולבני משפחתו הגרים עימו מקום מגורים סביר, או שהועמד לרשותם סידור חלוף.

ביום 28/8/96 ניתנה החלטה על ידי ראש ההוצל"פ כב' הרשמת נועה גרוסמן, המאשרת את החזרת החייבת לנכס עד להחלטת בית המשפט לענייני משפחה בפתח תקווה.

ביום 8/3/99 ניתן פסק דין על ידי בית המשפט לענייני משפחה בפתח תקווה, לפיו יש לדחות את התביעה ולהסיר את צו המניעה.

ביום 24/6/02 הוגשה בקשה לשחרורו של הנתבע 4 – עו"ד רן יגנס – מתפקידו ככונס נכסים. למחרת היום נענתה בקשה זו.

ביום 19/3/06 שלחו התובעים לנתבעים הודעה על בטלות הסכם המכר ודרשו לקבל פיצוי בגין הנזקים הישירים והעקיפים שנגרמו להם בעקבות ההתנהלות המתוארת ואי קבלת הנכס וכן החזר כספי מלא של הסך בש"ח שווה ערך ל-55,000 $ אשר שולמו במועד החתימה על ההסכם.

ביום 9/4/06 הגיב הנתבע 4 – עו"ד רן יגנס – על הודעה זו בכך שהוא מסיר כל אחריות מעל כתפיו. הודעה דומה התקבלה ביום 20/6/06 מהנתבע 1.

לטענת התובעים עד היום הם לא קיבלו את החזקה בנכס והחייבת מתעלמת לחלוטין מהעובדה שהנכס נמכר להם. כך גם הם גם לא קיבלו בחזרה את הכסף אותו שילמו לכונס הנכסים, במעמד החתימה על הסכם המכר.

לטענתם: אילו במעמד ההסכם היו יודעים כי תהיה בעיה כלשהי בפינוי הנכס וכי מכירת הנכס לא נעשתה מכח משכון אלא מכח פסק דין, לא היו חותמים על הסכם המכר.

לטענתם: במועד החתימה על ההסכם, הציגו בפניהם כונסי הנכסים מצג שווא לפיו החייבת תתפנה מהנכס בתאריך המתוכנן ואולי אף קודם לכן. כונסי הנכסים לא הציגו בפניהם את התכחשותה של החייבת לחובותיה ואת התנגדותה להתפנות מהנכס. כונסי הנכסים גם לא הביאו לידיעתם את זכותה של החייבת לקבל דיור חלוף.

מכאן תביעתם כנגד הנתבעים בעילות שונות, כמפורט בכתב התביעה.

לנתבעת 5 – ראש ההוצל"פ כב' הרשמת נועה גרוסמן (כתוארה אז) – מיוחס בכתב התביעה, מעשה התרשלות באישור הסכם המכר ואי פיקוח על ביצועו, לרבות אי פיקוח על פעולותיהם ועל התנהלותם של כונסי הנכסים.

מודעות פרסומת

נפתלי שילה מתלבט – מאמר מאת יואב יצחק

נפתלי שילה - דוגמא רעה להתנהלות בלתי תקינה
נפתלי שילה – דוגמא רעה להתנהלות בלתי תקינה

נפתלי שילה מתלבט , יואב יצחק , news1 , מרץ 2015

תמ"ש 47888-11-11 – כבודו נמנע במשך כארבע שנים מלהכריע בבקשת האם להשיב לה את ילדיה. כבודו מתנהל משל הוא פקיד שכל תפקידו הוא לדרוש תגובה לבקשה, ותשובה לתגובה, וחוזר חלילה – כך במשך שנים. כבודו מזמין שוב ושוב חוות דעת שיוציאו עבורו את הערמונים מהאש, ושוב מבקש תגובות, ותשובות, וחוות דעת על התגובות והבקשות והאירועים הנטענים, ושוב חוזר חלילה, וכו' וכו' וכו' וכו'

בית המשפט לענייני משפחה הוא אחד הגדולים והעיקריים במערכת המשפט. מאות אלפי בעלי דין נזקקים לערכאה זו כמעט מדי שנה. אין מדובר רק במשפטי גירושין, משמורת ילדים, מזונות וכל מה שמתלווה לכך, אלא גם במשפטים על כסף גדול באמת: סכסוכי ירושה, עימותים בין בני משפחה על רכוש עצום, כולל מניות שליטה בחברות ציבוריות וכו'.

אלא מה? מכיוון שבית המשפט לענייני משפחה מתנהל על-פי חוק בדלתיים סגורות, מצליחים גורמים רבים, ובהם שופטים, לעשות בין כתליו כאוות נפשם. היכולת לחשוף ולפרסם את כל שנעשה בבית המשפט, מוגבלת מכוח החוק. המחוקק, שביקש למנוע, ובצדק, חיטוט מיותר בריבם האישי של בני זוג, המבקשים להתגרש, לשמור על פרטיותם ולהגן על קטינים, ובצדק, כאמור, לא נזהר מיצירת מסגרת משפטית חסינה יחסית מביקורת ציבורית-עיתונאית, שתאפשר ניצול לרעה של "דלתיים סגורות" כדי למנוע מידע קריטי על עוולות גדולות והליכים משפטיים המתנהלים באופן הנוגד את יסודות המשפט בישראל.

דוגמה רעה להתנהלות בלתי תקינה באה לידי ביטוי בתמ"ש 47888-11-11 "המתנהל" בפני השופט נפתלי שילה. הח"מ מכיר תיק זה מקרוב ומלווה את בעלת הדין, הזועקת בכאב גדול בדרישה לקבל את ילדיה שנגזלו ממנה. לעוולה נגדה שותפים פקידות סעד, הנהלת משרד הרווחה וגם בית המשפט.

כתבנו "מתנהל", שכן למרבה הצער, נראה כי נכון לומר שהתיק "תלוי ועומד" בפני כבודו וכי לכבודו יש המון המון זמן. כבודו שכח, כנראה, את תפקידו או שמא הוא נעדר יכולת ניהול וכושר שיפוטי: לנהל את התיק, לברר את העובדות, לשפוט ולחתוך עניינים תוך זמן סביר. שהרי לא בכדי נבצר ממנו לקבל הכרעה כדבעי.

למרבה הצער, במקום להכריע בסכסוך המובא בפניו, משמש כבודו כ"סלקטור" לבקשות, תגובות, חוות דעת וכו' וכו'. במשך כארבע שנים כבודו סוחב החלטות, מתלבט שוב ושוב ולא מקבל הכרעה בשאלה העיקרית העומדת על הפרק: דרישת בעלת הדין לקבל את ילדיה, למשמורתה. כבודו נמנע מהכרעות למרות הכזבים הרבים המובאים בפניו מצד בעל הדין, ולמרות האיומים הגלויים והסמויים מצד אותו בעל דין, ועל-אף מידע מטעה ו/או מסולף המוצג בפיו שוב ושוב מצד פקידות הסעד, שאותן הוכיחה בעל הדין ונגדן פעלה כדי להביא למיצוי הדין נגדן.

כבודו לא מגיע להחלטות, למרות חוות דעת שהוא מקבל, שוב ושוב, לפי הזמנתו. כבודו לא מתעורר לשמור אפילו על כבוד בית המשפט וכבודו הוא, כאשר הוא נוכח, שוב ושוב, כי פקידות הסעד מצפצפות עליו, פשוטו כמשמעו, ולא מקיימות צווים פשוטים שהוא מוציא. כבודו לא נוקט בהליכים של בזיון בית המשפט, למרות שפקידים בכירים במשרד הרווחה מסכלים, שוב ושוב, החלטות שיפוטיות שהוציא תחת ידיו.

כבודו מתנהל משל הוא פקיד שכל תפקידו הוא לדרוש תגובה לבקשה, ושוב תשובה לתגובה, וחוזר חלילה – כך במשך כארבע שנים. כבודו מזמין שוב ושוב חוות דעת שיוציאו עבורו את הערמונים מהאש, ושוב מבקש תגובות, ותשובות, וחוות דעת על התגובות והבקשות והאירועים הנטענים וכו' וכו' וכו' וכו'. כבודו שכח, כנראה, מה תפקידו, ו/או טרם הפנים את מחויבותו: לשפוט, לעשות צדק, לסיים את המשפט בהקדם, בטרם יאבדו הקטינים עוד ועוד שנים ויגיעו לבחרותם בלא שייזכו לאהבת אם.

נפתלי שילה מתלבט , יואב יצחק , news1 , מרץ 2015
נפתלי שילה מתלבט , יואב יצחק , news1 , מרץ 2015

תלונה מוצדקת נגד השופטת דנה אמיר – הוציאה צו חיפוש בבית עיתונאית בלי לציין מס' תיק, מהות חשד והעילה למתן הצו

אוגוסט 2014 – התנהלות מופקרת של שופטת מהווה קרקע פוריה לשחיתות ומטרות אפלות ומבזה את בתי המשפט.

בתאריך 12/6/2014 הוציאה השופטת דנה אמיר, בימ"ש שלום תל אביב, צו חיפוש בביתה של עיתונאית לתפוס חפצים.
צו-חיפוש-לקוי-של-השופטת-דנה-אמיר
צו חיפוש לקוי השופטת דנה אמיר בית משפט השלום תל אביב
בצו החיפוש לא ציינה השופטת מספר תיק ומהות החשד והעילה למתן הצו. העיתונאית הגישה תלונה על פגיעה קשה ותהומית בכבודה, פרטיותה וחירותה מבלי שצוינה הסיבה לכך.
השופטת דנה אמיר, גרמה לאירוע מתגלגל של ליקויים חמורים במימוש הצו ב- 15/6/2014, כגון: מעצר שווא של העיתונאית. בסופו של יום לא נמצא בבית העיתונאית שום מסמך השייך למתלונן, והיא שוחררה כעבור מספר שעות. התנהגות השופטת דנה אמיר מהווה קרקע פוריה לשיקולים זרים ושחיתות תוך שימוש בכוח השררה למטרות אפלות.
מכתב התלונה שהוגש נגד השופטת דנה אמיר מצ"ב בקישור כאן.
נציבות תלונות הציבור על שופטים מצאה את התלונה נגד השופטת מוצדקת וקבעה:
"במקרה הנדון לא מולא הצו כנדרש. לעניין זה נדרשה הנציבות פעמים רבות בעבר, ובכלל זה ניתנו גם חוות דעת של הנציבות שבאינטרנט. גם המערכת השיפוטית מצאה ליידע את השופטים אודות הצורך להקפיד על מתן צווים כדבעי; חרף כל אלה ממשיכות להתקבל תלונות בעניינים אלה.
התוצאה היא שראוי לחזור ולהדגיש, פעם נוספת, כי השופט הדן בבקשה אינו יכול לסמוך על האמור בטופס הבקשה הממולא על ידי המבקש את הצו, וכי חלק הבקשה (כמודפס בבירור בצדו הימני העליון של הטופס), אינו מועבר למחזיק אצלו מתבצע החיפוש.
התלונה נמצאה מוצדקת".
ד1
אליעזר ריבלין נציב תלונות הציבור על שופטים קבע תלונה מוצדקת נגד השופטת דנה אמיר – הוציאה צו חיפוש בבית עיתונאית בלי לציין מס' תיק, עילת החיפוש ומהות מתן הצו
ד2
אליעזר ריבלין נציב תלונות הציבור על שופטים קבע תלונה מוצדקת נגד השופטת דנה אמיר – הוציאה צו חיפוש בבית עיתונאית בלי לציין מס' תיק, עילת החיפוש ומהות מתן הצו
ד3
אליעזר ריבלין נציב תלונות הציבור על שופטים קבע תלונה מוצדקת נגד השופטת דנה אמיר – הוציאה צו חיפוש בבית עיתונאית בלי לציין מס' תיק, עילת החיפוש ומהות מתן הצו

 

שמואל בוקובסקי – שופט לענייני משפחה ראשון לציון – בין חוסר תובנה מקצועית לרשלנות קיצונית

שמואל בוקובסקי - חוסר תובנה בענייני רווחה
שמואל בוקובסקי – מכבסת מילים

חוסר מסוגלות שופטי בתי משפט לענייני משפחה לקבל החלטות מביא אותם להשתמש ב"מומחים" תאבי בצע הכותבים חוות דעת משמיצות מכפישות ומאיימות נגד בעלי דין. השיטות הבזויות של שופטי המשפחה גורמות נזקים קשים לפרט למשפחה ולחברה. 

אוגוסט 2010 – בע"מ 5422/10 השופט דנצינגר – מדובר בערעור לבית משפט עליון של אמא המבקשת לשמש אפוטרופא לבתה החסויה במקום עמותת שפר. הבת החסויה שהתה בהוסטל אולם עקב החמרה במצבה הועברה כפי הנראה למוסד פסיכיאטרי.

בבקשתה מציינת האמא את אהבתה הגדולה לבתה ואת הסבל הנפשי שנגרם לה כתוצאה מכך שלא מתאפשר לה לחיות בצוותא עם בתה היחידה ולספק לה את התמיכה לה היא נזקקת בשל האירועים הקשים אותם חוותה בעבר. האמא טוענת כי אישפוזה של הבת נעשה בניגוד לרצונה של האמא. האמא מלינה על כך שבמשך תקופה של שנתיים לא קיבלה בתה חופשה לבקר את אמה ולשהות במחיצתה וכל שהתאפשר לה הוא לבקר את הבת אחת לחודש בליווי מלווה. האמא דוחה את הטענות לפיהן ביקוריה אצל הבת אינם "עולים יפה".

שמואל בוקובסקי משמש כשופט בית משפט לענייני משפחה דחה את בקשת האמא. בוקובסקי טען כי למרות שבא כוח היועץ המשפטי לממשלה הציעה להזמין תסקיר "ע'מ להפיס את דעתה של המבקשת", אין צורך בתסקיר. כי לאמא אין תובנה באשר למצבה של בתה היחידה החסויה (כאשר במהלך הדיון היא חזרה וטענה שהחסויה אינה חולה). זאת ועוד, נקבע כי העניין נבחן מספר פעמים בעבר ולא חל כל שינוי נסיבות ואין זו מטובתה של החסויה כי המבקשת תתמנה כאפוטרופא.
בוקובסקי הוסיף: "כואב לי מאד להיווכח עד כמה המבקשת מתייסרת בכל הקשור למצבה של בתה ואני מאמין כי היא חושבת באמת ובתמים כי היא ראויה להיות לה לאפוטרופוס ולטפל בה. דא עקא, מצבה של החסויה הינו קשה ועלי לשקול קודם כל את טובתה של החסויה, עם כל הצער הנגרם למבקשת".

ניתן להבחין במספר כשלים בתפקודו של שמואל בוקובסקי:

הליך שיפוטי חפוז ושטחי מסב נזקים לחסויים וקרוביהם
בוקובסקי ציין בהחלטתו כי לאמא אין תובנה באשר למצבה של בתה היחידה החסויה. לפיכך קיבל בוקובסקי החלטה ללא תסקיר. נשאלת מייד השאלה מהם הכלים אשר לפיהם קיבל בוקובסקי החלטתו.
האם יש לבוקובסקי מידע או מושג כלשהו על מצב החסויה הנוכחי, איפה עדיף לחסויה לשהות או מי עדיף להיות האפוטרופוס שלה, אמה בעלת קשר דם האוהבת אותה ודואגת לה ללא תמורה מכוח הטבע וההיגיון או "עמותת שפר" תאגיד עיסקי המתפרנס על גבם של חסויים, ויכול למנות אפוטרופוס אחד לעשרות חסויים?קישורבוקובסקי בחר לתייג את האמא כ"חסרת תובנה" כעילה לדחיית בקשתה מבלי שיש בידיו בדל עובדה או מסקנה על הדרך שיש לפעול לטובת החסויה. בוקובסקי פגע בכבוד האמא ובאמון הציבור במערכת המשפט.

חזרתיות על הליך שיפוטי פזיז ולא מקצועי מסב נזקים לחסויים וקרוביהם – הליך שיפוטי דומה בפזיזותו ומסב נזקים קשים בלתי הפיכים ניתן לראות במינוי אפוטרופוס לאישה כבת 60 מאובחנת דמנטיה, ללא תסקיר ומבלי שראה אותה או בדק אם היא מבינה דבר. הפרת פתאומית של זכויות אדם – בוקבסקי החריב חיי אשה בשרירות לב. בהליך שיפוטי רווי דברי בלע ורמיה ועלילות נגד האישה. בוקובסקי וחבורתו פקידת סעד ועובדת סוציאלית ופסיכיאטר העלילו דברי רמיה ושקרים נגד אשה מאובחנת דמנטיה והחריבו את חייה. הפכו אותה שבר כלי, סיעודית, איבדה יכולת דיבור.

זלזול באמא ותיוגה בחוסר תובנה חרף המציאות הקשה לה ולבתה היחידה
– מדובר באמא דלת אמצעים (הגישה ערעור לעליון ללא ייצוג) הרואה למול עיניה את בתה היחידה במצוקה קשה ואין הדבר בשליטתה. האמא מנסה בכל דרך לסייע לבתה חרף הנוקשות והאטימות של רשויות הרווחה ובתי המשפט. במצב זה מנסה האם לשכנע בכל דרך מה טוב לבתה. שמואל בוקובסקי במקום להתייחס לעובדות ולהסיק מהם מסקנות לא בחל להשתמש בדרך של ביזוי האמא ולתייג אותה בחוסר תובנה.

הליך שיפוטי מנוגד לערכי היהדות – התנהגותו השיפוטית בקוצר רוח, תיוג האמא בחוסר תובנה לצורכי בתה, אי התייחסות לעובדות ומסקנות כלשהם בהיותה חלשה מבחינה כלכלית ומבחינה משפטית, מנוגד לערכי היהדות.
ההוראה הראשונה בפרקי אבות ספר הספרים של המשנה הנה: "היו מתונים בדין" – הוראה זאת מכוונת אל השופטים לפעול במתינות לשמוע את העדים לחקור אותם – בוקובסקי פעל בהפך הגמור, לא התייחס לשום עובדה או ראיה, תייג את האמא ב"חוסר תובנה" ובזאת סתם את הגולל.
ישעיהו א,יז: "לִמְדוּ הֵיטֵב דִּרְשׁוּ מִשְׁפָּט, אַשְּׁרוּ חָמוֹץ; שִׁפְטוּ יָתוֹם, רִיבוּ אַלְמָנָה" – עקרונות המשפט ביהדות מחייבות לבוא לקראת החלשים במשפט ולהדריך אותם – בוקובסקי כאמור פעל הפוך

החלקת לשון, רמיה, טיוח –  בוקובסקי כותב: "כואב לי מאד להיווכח עד כמה המבקשת מתייסרת בכל הקשור למצבה של בתה ואני מאמין כי היא חושבת באמת ובתמים כי היא ראויה להיות לה לאפוטרופוס ולטפל בה. דא עקא, מצבה של החסויה הינו קשה ועלי לשקול קודם כל את טובתה של החסויה, עם כל הצער הנגרם למבקשת"
בוקובסקי מציג עצמו כמשתתף בכאבה של האמא אך אינו מוכן אפילו לקבוע תסקיר לבחינת טובת בתה היחידה. בוקובסקי בדרך של החלקת לשון מציג פעם נוספת את האמא כחסרת תובנה שב"תמימותה" מבקשת בקשה שתגרום נזק לבתה.

סוף דבר
השופט שמואל בוקובסקי נכשל בהגנה על בתה החסויה של האמא תוך שהוא מתייג את האמא ופוגע בכבודה ובכבוד מערכת המשפט. באופן לא מפתיע ה"עליהום" על האמא הינו גם מצד המוסד בו הבת שוהה. התוקפנות השיפוטית של בוקובסקי כפי הנראה מפחד שמא האמא תהיה מעורבת יותר מידי בענייני בתה היחידה היא תחשף למחדלים רבים וקשים של ההליך השיפוטי ושל הרווחה. בוקובסקי משתמש בשיטה המקובלת בפקידי הרווחה (בוקובסקי נשוי לפקידת סעד מיכל מילשטיין, ושימש שנים רבות יועץ משפטי במשרד רווחה) תיוג ועלילה נגד אזרחים במקום להתייחס לעובדות וראיות.

קישורים:

שמואל בוקובסקי, שופט – סגן נשיא בית משפט לענייני משפחה: הליך מופקר ואלים במינוי אופוטרופוס לאישה

שמואל בוקובסקי - קיצר מינוי מופקר אפוטרופוס - הרס אישה
קיצר הליך – הרס אדם

"החושך עצמו מן הדין, פורק ממנו איבה וגזל ושבועת שוא, והגס לבו בהוראה, שוטה רשע וגס רוח" (אבות, ד 4)

רשלנות קיצונית, רמיה, חוסר מסוגלות לקבל החלטות, והתנהלות שיפוטית מופקרת של שופט בית משפט לענייני משפחה, שמואל בוקובסקי הביאה לסבל קשה וחורבן חייה של אשה בה "טיפל"

הפרת פתאומית של זכויות אדם

מדובר ב”ביקור בית” שערכו פקידת הסעד שירה שביט אורגד ועובדת סוציאלית נעמי הלימי לחסויה כבת 60, במסגרת הליך מינוי אפוטרופוס לחסויה, כחודש לאחר שהשופט שמואל בוקובסקי מינה מינוי זמני אפוטרופוסים לחסויה, מבלי ששמע את דעתה, אם היא מסוגלת להבין בדבר, וניתן לברר דעתה. המינוי בוצע ללא תצהיר או תסקיר של פקידת סעד. בבקשת המינוי היה רשום כי אחד מבניה מתנגד למינוי. יש לציין כי אפילו לא נכלל סל טיפול לאישה שחירותה ורכושה נשללו ממנה.
בוקובסקי הוציא צו השולל את חירותה ורכושה של האישה. כתוצאה מהצו של בוקובסקי חייה של האשה נהרסו, תוך חודש הפכה להיות שבר כלי, ירדה במשקל 10 ק"ג תוך חודש עיניה בלטו והיו מפוחדות.

שמואל בוקובסקי הפקיר את האשה והביא לחורבן חייה

חייה של החסויה נהרסו לאחר שבוקובסקי מינה אפוטרופוס

עקב המינוי השתנה תוך לילה אורח חייה של החסויה, מצבה הפיסי והנפשי התדרדר במהירות, ותוך כחודשיים הפכה להיות שבר כלי, ולא יצאה ממצב זה, אלא מצבה מידרדר מיום ליום.

שמואל בוקובסקי הזמין תסקיר של פקידת הסעד מלשכת הרווחה בת ים.

תסקיר מסולף

יצוין כי התסקיר היה שיקרי, מגמתי, נכתבו בו "עובדות" מהותיות וכוזבות שלא אומתו, הומלצו בו המלצות מרחיקות לכת בחייה של החסויה, ללא בקשה בכתב, וללא תצהיר, וללא תיאום עם המעורבים בהמלצות אלו. לא הוגדר 'סל טיפול' לחסויה. בוקובסקי אישר את התסקיר במלואו לאחר דיון של חצי שעה.

הסדרי ראייה – פירוק המשפחה כולה

כן לדוגמא המליצו פקידת הסעד שירה שביט אורגד ונעמי הלימי על הסדרי ראייה לבן לראות את אמו החסויה אותו הייתה רגילה לראות מידי יום, ללא בקשה בכתב, מאומתת בתצהיר ע"י מי מבעלי הדין, וללא שום תיאום מראש עם הבן או החסויה.

משימות מזיקות וחסרות תועלת ביזמת שמואל בוקובסקי
בוקובסקי הטיל בהחלטתו (לאחר קבלת התסקיר) את משימת השמרטף על פקידת הסעד שירה שביט אורגד, להכריע בכל מחלוקת בין בעלי הדין בעניין הסדרי הראייה. משימת שמרטף זאת הוסיפה סכסוכים נוספים, ותכתובת שיקרית של פקידת הסעד שירה שביט אורגד ועו"ס נעמי הלימי לבית המשפט.


שמואל בוקובסקי אישר את התסקיר במלואו ללא סייג, מבלי ששאל או בדק דבר עם פקידת הסעד על התסקיר.
.

הביקור נערך ביולי 2006 בעת שבנה של החסויה אותו עימו היתה רגילה להיפגש מידי יום, היה במילואים צו 8 עקב מלחמת לבנון השניה.

.
סתירות בין חוות דעת רפואית להתרשמות פקידות הרווחה של עיריית בת ים:
להלן מה שרשמו בתסקיר הסעד העובדות הסוציאליות מצוות קשישים של לשכת הרווחה בבת ים:
בביקור בית שערכנו ביולי 2006 החסויה היתה מאוד תוקפנית וחשדנית, קיללה וגידפה אותנו, איימה שתהרוג אותנו, ואף זרקה לעברנו כיסא. טענה שאנחנו מקיימות יחסים עם בעלה. כן דיברה כן דיברה באופן לא ברור, ענתה לא לעניין, לא זיהתה בתמונות את בנה ונכדתה.
בפגישה שנערכה באוגוסט, החסויה לאחר שקיבלה טיפול תרופתי בהמלצת ד”ר איתן חבר, היתה רגועה יותר, מחויכת יותר, ושיתפה עימנו פעולה, יחד עם זאת לא דיברה לעניין, משפטיה לא היו מובנים, לא התמצאה בזמן ובמקום” (סוף ציטוט)
.
חוות דעת של הרופא המטפל של החסויה מספטמבר 2006:
מחודש יולי 2006 התנהגותה החמירה, מסרבת לאכול, בחודש האחרון ירדה 10 ק”ג ".

הנהלת בתי המשפט מטייחת פשעי השופט שמואל בוקובסקי

.
נקודות:
  • פקידת הסעד שירה שביט אורגד ועובדת סוציאלית נעמי הלימי לא חסו על החסויה בעת שבנה נמצא בשרות מילואים צו 8 במלחמה. הפקידות לא חסכו במילים קשות שיקריות ובוטות על מנת לקדם את התסקיר
  • פקידת הסעד שירה שביט אורגד ועובדת סוציאלית נעמי הלימי סילפו את מצבה של החסויה. בעוד החסויה חלושה, איבדה יכולת דיבור, ירדה במשקל 10 ק”ג תוך חודש, התרשמותן של פקידות הרווחה היתה לפי צרכיהן, פעם החסויה אלימה, שבועיים לאחר מכן רגועה אך לא מדברת.
  • פקידת הסעד שירה שביט אורגד ועובדת סוציאלית נעמי הלימי השפילו את החסויה ב”ביקור הבית” באמצעות “אבחונים” ושאלות חסרות תועלת אם היא מזהה את בנה ונכדתה בתמונה.
  • מכל האמור לעיל לא ברור מה היתה מטרת ביקור הבית מלבד להשפיל את החסויה, לפגוע בה, ולגרום לה נזק, בעוד החסויה דואגת לבנה, ובמצב בריאותי קשה.
  • החסויה ידועה כאשה טובה, מבורכת, ורגועה, מאז ומעולם. התיאורים של פקידת הסעד שירה שביט אורגד ועובדת סוציאלית נעמי הלימי הנם שיקריים ומגמתיים.
  • פקידת הסעד שירה שביט אורגד ועו”ס נעמי הלימי פעלו בדרך של רמייה בתיאור התנהגותה של החסויה, שהרי לאור מצבה הפיסי והקוגנטיבי לא יכול להיות שזרקה עליהן כיסא, מה עוד שמי שנכח במקום מלבדן העיד שלא היו דברים מעולם.
  • פקידת הסעד שירה שביט אורגד ועובדת סוציאלית נעמי הלימי זרו חול בעיני בית המשפט, ובני המשפחה. טענתן בתסקיר כי הטיפול התרופתי של ד”ר איתן חבר היטיב עם החסויה היתה פגומה ופזיזה, בדיקה של רופא בקופת חולים הראתה כי “מחודש יולי 2006 התנהגותה החמירה, מסרבת לאכול, בחודש האחרון ירדה 10 ק”ג“.
  • פקידת הסעד שירה שביט אורגד ועובדת סוציאלית נעמי הלימי הלכו אימים על המשפחה והחסויה בהיותן עובדות יחד בכל דבר ועניין, גם כמטפלות וגם כמגישות תסקיר לבית משפט המקבל אותו כ”סוף פסוק”, ואשר חורץ את גורלה של החסויה.
  • החסויה ידועה בהתנהגותה המנומסת והישרה, ללא שום עבר פלילי או רבב. דברי הבלע של פקידת הסעד שירה שביט אורגד ועו”ס נעמי הלימי באשר להתנהגות החסויה נובעים משיקולים זרים

מדיניות הרווחה ובתי משפט ענייני משפחה – התנהלות מופקרת של פקידי הסעד ברשות המקומית ה”מטפלים” בקשישים
.
בסיפורה של הקשישה שרה כהן, רודפות פקידות הסעד של עיריית תל אביב אחריה על מנת למנות לה אפוטרופוס, ולהשים אותה בבית אבות, שם היא מקבלת “טיפול תרופתי” שאינה זקוקה לו. פקידי עירייה אלו לא בוחלים לבוא בליל הסדר בליווי שוטרים חמושים על מנת לקחת את הקשישה לבית האבות. הפקידים אפילו מסתירים מקרוביה של שרה את מקום הימצאה על מנת שיוכלו ל”טפל” בה ללא הפרעה.
ארבע פסיכיאטריים שבדקו את שרה כהן, וקבעו כי צלולה לחלוטין לא סיפקו את העובדות הסוציאליות תאבות הכבוד, היוקרה, והבצע של עיריית תל אביב.
רדיפתן האובססיבית של הפקידים הסוציאליים של עיריית ת”א תוך הפרה בוטה של זכויות אדם, מוסברת בלחצים/ שיקולים זרים של גורמים פרטיים וממסדיים במנגנון הרווחה הכושל.
פקידות הסעד הן עובדות עירייה ובתור שכאלה הם פועלות בראש וראשונה לנער את העירייה מאחריות בטיפול בחסוי.
בנוסף קיימים לחצים של בתי חולים גריאטריים לבצע ניסויים בקשישים אלו כפי שמתברר בכתבה על פרשת הרופאים החשודים בהתעללות בקשישים בבית החולים הגריאטרי הרצפלד קפלן בגדרה.
שיקול זר נוסף הוא לחצים של תאגידים ואפוטרופוסים הרוצים קשישים בעלי נכסים. ידועה פרשת החשד על תאגיד האפוטרופסות דורי דורות, שהוציא כספי חסויים שלא כדין.
יש להתייחס בזהירות יתרה בכל פגישה או התקשרות כלשהי של פקידי הסעד ברשות המקומית, פוטנציאל ההרס של פקידים אלו הנו בענייני נפשות ובלתי הפיך.
התנהלותן המופקרת תוך הפרת זכויות אדם, של פקידי הסעד והעובדים הסוציאליים, אל הקשישים ברשות המקומית ראויה לגינוי והוקעה.

שופטים לענייני משפחה בזויים ומלכלכים נגד אזרחים טובים

קישורים: