משרד הרווחה מפקיר ילדים לאונס והתעללות במשפחות אומנה

תחקיר ערוץ 1 – יפעת גליק: משרד הרווחה מפקיר ילדים לאונס והתעללות במשפחות אומנה

תחקיר יפעת גליק "מבט" ערוץ 1: עדויות קשות על התעללות פיזית ומינית בילדים שנשלחו לאומנה, שמשרד הרווחה שאמור היה לפקח על הילדים – לא עשה זאת.
"את הפעם הראשונה אני לא זוכרת אבל אני זוכרת את המיליון פעמים שקרו. מפחיד אותי לפתוח את הדלת הזאת.
"אני לא מתביישת. אני לא עשיתי שום דבר. הם זה שהתעללו בי ופגעו בילדה קטנה".
העדויות הקשות שתשמעו לאורך התחקיר הזה היו מנת חלקן של הצעירות האלה במשך שנים. סיפורם המטלטל של הקורבנות הפגועים מלמד גם על העדר פיקוח של מערכת אחת, מסואבת מדי, אטומה מדי, שיכלה למנוע הזנחה והתעללויות מיניות.
בישראל כ- 3,000 ילדים שוהים אצל משפחות אומנה, שאמורות לטפל בהם במסירות. לצורך כך הן גם מקבלות תגמול כספי ממשרד הרווחה.
אנה מציגה אלבום תמונות:
"זאת אני".
– כשאת מסתכלת על הילדה הזאת, מה את חושבת עליה?
"שהייתה מחייכת בתמונות, חשבה שהכל בסדר אבל כלום לא בסדר. אני תמיד מחביאה אותו (את האלבום) לא להיזכר בילדות."
שמונה תמונות, זה כל מה שיש לה, לאנה, מילדותה המוקדמת. נולדה בברית המועצות להורים קשי יום, סבלה מהזנחה קשה ועלתה לישראל. בגיל 6 נשלחה לפנימייה משם למשפחה אומנת. חשבה שהנה סוף סוף תזכה לחיבוק.
"לפעמים אני יושבת ובלילות בוכה ונזכרת איך הם יכולים לקחת ילדה קטנה ולהתעלל בה ככה. מה יש לילדה קטנה? מה, חזה? מה? הכל קטן אצלה".
– את זוכרת את הפעם הראשונה?
"זוכרת. זוכרת ולא אשכח אף פעם".
אנה מספרת שהאב האומן שלה, שאמור היה להגן עליה, הוא גם האיש שפגע בה.
"זה התחיל בזה שהוא התחיל לגעת בי. אמרתי לו: אני לא רוצה. והוא הכריח. היה מראה לי סרטים כחולים. הייתי יושבת ולא מבינה מה קורה. הייתי קופאת, קופאת על הספה, קופאת. רציתי למות."
קולה של דנה – אביה האומן אנס אותה:
"אמא שלי נפטרה כשהייתי בת שלוש. אבא שלי נפל לסמים, החליטו להעביר אותי לבית יתומים ומשם העבירו אותי למשפחת אומנה".
– כמה פעמים קרה מה שקרה?
מרץ 2015 – "מגיל 4 עד גיל 12, אי אפשר לספור. ידעתי שככה מתנהלים, ככה. זה היחסים בין הורים וילדים. לא ידעתי שמשהו לא בסדר. הייתי נבוכה, לא רציתי גם לפגוע בו כל הזמן, הרגשתי גם כאילו אני חייבת לו המון. בעצם בגיל 12 רק הבנתי ש… אחותי הגדולה דיברה אתי שאני ילדה בוגרת ואני צריכה לשמור על הגוף שלי. ופתאום הבנתי שמשהו לא בסדר. איך זה שאני צריכה לשמור על הגוף שלי, ובעצם מישהו נוגע בגוף שלי".

עו"ד רוני אלוני סדובניק: העובדות הסוציאליות שאמורות לעשות איזשהו פיקוח תקופתי פונות להורים האומנים לראות מה קורה עם הילד. ואם ההורים האומנים מנסים להסתיר מה באמת קורה לילד?

ד"ר יעל קולסקי, פסיכיאטרית, מטפלת בנפגעות תקיפה מינית: ילדה שנפגעת תקיפה מינית היא מפוחדת, מבוהלת. התוקף מן הסתם יושב לידה, היא בוודאי ובוודאי לא תאמר שום דבר.

אנה: "ילדה קטנה יושבת לידך. מה את בכלל שואלת את האימא, אם הכל בסדר? בטח היא תגיד שהכל בסדר! את לא רואה שילדה קטנה יושבת לידך, את לא תשאלי אותי אם הכל בסדר?"

אחד מכל 3 ילדים המתגוררים במשפחת אומנה לא נפגשים כלל עם עובדים סוציאליים. כך עולה ממחקר של מכון ברוקדייל, שמומן על ידי משרד הרווחה.

דנה: "היא הייתה יושבת עם האבא 10 דקות ופשוט הולכת".
– לא שאלה אותך איך אתצ מתאקלמת?
"לא, כלום".
יואה שורק – חוקרת מכון ברוקדייל: הם הסבירו שזה נובע גם מכך שיש להם זמן לפגוש משפחה פעם בחודש. ואז בביקור של שעה וחצי, לא מגיעים לזה.
עוד עולה מן המחקר כי כמחצית מן העובדים הסוציאליים שכבר נפגשים עם הילדים, אינם בעלי ניסיון כלל על פי הקריטריונים שקבע משרד הרווחה, לא כולן עברו גם הכשרה מתאימה לקראת התפקיד המורכב. 32% מהעובדים הסוציאליים מטפלים במספר ילדים גדול יותר משנקבע בתקנות.

ד"ר יעל קולסקי, פסיכיאטרית, מטפלת בנפגעות תקיפה מינית: אני חושבת שזה ממש הזוי. אני הייתי מצפה שעל 10 ילדים יהיה עובד סוציאלי ופסיכולוגית, ממש מערכת.

עם נתונים כאלה, לא מפתיע שאצל אנה, דנה וגם במקרים נוספים נאלצים ילדים קטנים להתמודד בעצמם עם הטראומה בזמן שאנשי המקצוע לא מבחינים בסימני המצוקה.

ד"ר יעל קולסקי: יש ניואנסים שמאוד אופייניים והם בוודאי ובוודאי נמצאים יותר במקומות אחרים מאשר בתוך המשפחה. כלומר בגן או במשחקים עם חברות, וזה בעצם מה שצריך לבדוק אם רוצים לראות האם יש חשד לפגיעה מינית.

אנה: "הייתי צועקת וכועסת ולא רגועה והייתי מעיפה בבית ספר כיסא בגלל ה… שיראו, שישימו לב שאני עוברת משהו. כי לא יכולתי להתבטא בפה".

דנה: "אמרתי שלא טוב לי ושאני לא רוצה לחזור הביתה והזמינו אותו לשיחה, ו… אחר כך הוא יצא מהדלת, הוא לקח אותי הביתה והוא נתן לי עונש על זה שאני משקרת, ואמרו לי שאני משקרת".


אף שהרשויות לא האמינו לדנה, בסופו של דבר נחשפה הפגיעה המינית שעברה. נגד האב האומן נפתח תיק במשטרה ודנה, היא הורחקה משם. אלא שנוסף לדנה, "טופלו" תחת קורת הגג הזו עוד שני ילדים ואיש לא מיהר להוציאם מן הבית. כמה חודשים לאחר מכן, כשסוף סוף יצאו אף הם ממסגרת משפחת האומנה, התברר שהאב האומן תקף גם אותם.

נינה – אביה האומן אנס אותה: כלום! פשוט החזירו אותו הביתה, זה כאילו… את מבינה למה אני לא סומכת על אף אחד? אף אחד לא באמת מעניין אותו. לא באמת איכפת למישהו מה עובר, מה יכול לקרות שם במקומות כאלה? כשהייתי בת 13 זה התחיל. מה היה השיא? אני לא יכולה להגיד את זה".


רק כשנינה הייתה בחודשי הריון מתקדמים רשויות הרווחה התעוררו. בת 14 בלבד, ילדה נינה בן והוא נמסר מיד לאימוץ. מי שהכניס אותה להריון היה אביה האומן.

נינה: "בואי נגיד, אם היו שואלים אותי מה קורה בבית, הייתי אומרת. אבל… לא היה מישהו שבא ושאל והתעניין".


עו"ד רוני אלוני סדובניק, מייצגת נפגעות עבירות מין: אדם שהיה ידוע שהוא מובטל, אלכוהוליסט, בעל מחלת נפש, וממש משפחה לא מתפקדת. הוא אנס אותה במשך שנים, הוא לא שלח אותה לבית ספר, השתמשו בה כמשרתת של המשפחה.
אז מי בעצם קובע איזו משפחה תשמש משפחת אומנה? בשנת 2001 העביר משרד הרווחה את האחריות לטיפול בשירותי האומנה לגופים פרטיים, שאמורים לעבור מכרז. במילים אחרות: הפרטה. המשמעות: על כל ילד שמגיע למשפחה אומנת, מקבלים הגופים תשלום.

בפועל, טעויות קורות.

– אתם לא עברתם מכרז מ- 2001?

"נכון, נכון."

וכשמשרד הרווחה מודה שכמה מן הגופים לא עברו מכרז, מי קובע האם משפחה ראויה לשמש אומנת?

שלוה ליבוביץ, מפקחת אומנה ארצית משרד הרווחה (צוחקת): אני לא יודעת מה קורה שם. אני לא יודעת. אני לא נכנסתי לשם. אנחנו לא נכנסים למקום. אנחנו נכנסים רק למקומות, למשפחות, שבהם יש… שעברו מכרז. יכול להיות שמשפחות אולי אצלנו לא היו עוברים את תהליך הבדיקה, ויכול להיות שהליווי המקצועי… אני לא יודעת מה קורה שם.

הכשל בטיפול בילדי אומנה לא נגמר בהעדר פיקוח או ליווי מקצועי מתאים. מתחקיר יפעת גליק "יומן" עולה כי פגיעות בילדים מושתקות בחסות החוק.

ועדת פטור מחובת דיווח למשטרה בגין פגיעה מינית במשפחת אומנה

ועדת פטור מחובת דיווח למשטרה בגין פגיעה מינית במשפחת אומנה. צילום מסך מתוך התחקיר של יפעת גליק

עו"ד רותם אלוני דוידוב, מייצגת נפגעות עבירות מין: יש מנגנון שנקרא "ועדות פטור" שהן נותנות פטור מחובת דיווח כדי שרשויות הרווחה יוכלו לפתור את הבעיה בצורה טיפולית יותר ולא דרך מעורבות אקטיבית של המשטרה.

בשנת 2013 דנה הוועדה המיוחדת בכ- 1,300 בקשות לפטור מחוובת דיווח על פגיעה. כמחציתן קיבלו פטור קבוע. נתונים דומים התקבלו בשנים הקודמות.

שלוה ליבוביץ מפקחת אומנה: חלק גדול מהתיקים לא באים לידי ביטוי בצד הפלילי.

מה הקריטריונים לקבלת פטור מדיווח למשטרה על הורים שמתעללים בילדים, אתם שואלים? בתשובה רשמית של משרד המשפטים נאמר לנו כי קיימת טיוטה למיסוד הקריטריונים אך זו טרם אושרה באופן סופי.

עו"ד רוני אלוני סדובניק, מייצגת נפגעות עבירות מין: המצב הנפשי שלהם בהעדר טיפול פסיכולוגי או פסיכיאטרי, מידרדר, הולך ומידרדר, והם פשוט הופכים אחר כך להיות כלי שבור שקשה מאוד בכלל לתקן אותו.

ד"ר יעל קולסקי, פסיכיאטרית, מטפלת בנפגעות תקיפה מינית:נדיר מאוד שמישהי תשתקם. וגם אם היא תשתקם, זה יקח שנים ארוכות מאוד, מאוד ארוכות של טיפול.

אביה האומן של נינה הורשע באינוס. דינו נגזר ל- 13 שנים. הוא נפטר בכלא ממחלה. צילום מסך מתוך התחקיר של יפעת גליק

אביה האומן של נינה הורשע באינוס. דינו נגזר ל- 13 שנים. הוא נפטר בכלא ממחלה. צילום מסך מתוך התחקיר של יפעת גליק
אביה האומן של נינה הורשע באינוס, דינו נגזר ל- 13 שנים. הוא נפטר בכלא ממחלה.
נינה: "זה משפיע על המון דברים. על חיי חברה, על הזוגיות, על קושי לבטוח באנשים, להסתובב בחוץ, בערב".
אביה האומן של דנה הורשע באינוס וריצה 11 שנות מאסר. היום הוא אדם חופשי לאחר שנוכה שליש מעונשו

אביה האומן של דנה הורשע באינוס וריצה 11 שנות מאסר. היום הוא אדם חופשי לאחר שנוכה שליש מעונשו. צילום מסך מהתחקיר
אביה האומן של דנה הורשע באינוס וריצה 11 שנות מאסר, היום הוא אדם חופשי לאחר שנוכה שליש מעונשו.
דנה: "מבחינתי כל אדם יש לו איזה אינטרס או רצון לפגוע, אני לא מאמינה בעצמי. רוצה להאמין שזה יקרה יום אחד."
המשטרה סגרה את התיק הפלילי נגד אביה האומן של אנה לאחר שנפטר ממחלה במהלך תקופת החקירה

המשטרה סגרה את התיק הפלילי נגד אביה האומן של אנה לאחר שנפטר ממחלה במהלך תקופת החקירה. צילום מסך מתוך התחקיר
המשטרה סגרה את התיק הפלילי נגד אביה האומן של אנה, לאחר שנפטר ממחלה במהלך תקופת החקירה.
"אנה: לא רק שפגעו בי והורידו בי את האמון, אני מורידה את העיניים. אני לא מסוגלת להסתכל בעיניים של בנאדם, כי אני לא מאמינה בו. אני אומרת לעצמי: תאמיני בעצמך".
אנה שקועה בחובות עד צוואר. בימים אלה היא עובדת בניקיון אבל חולמת יום אחד להיות קוסמטיקאית.
אנה: "לפעמים אני, כן, נשברת. כל בוקר לקום ולשרוד, ועוד לשרוד, ועוד לשרוד. ודי, כמה אפשר? כמה אפשר לשרוד?"

תובעת מיליונים ממשרד הרווחה ומכון "סאמיט שירותי אומנה": "לא האמנתם שמשפחת האומנה מתעללת בי"

תובעת מיליונים ממשרד הרווחה ומכון "סאמיט שירותי אומנה": "לא האמנתם שמשפחת האומנה מתעללת בי" – נעם ברקן –  ידיעות אחרונות – 10.07.2012

תושייתה של ילדה בת 12, שנמסרה למשפחת אומנה, שמה קץ להתעללות: היא תעדה את האב האומן פוגע בה מינית. עכשיו היא תובעת את הרשויות

תביעה יוצאת דופן הוגשה אתמול לבית הדין המחוזי בתל אביב. נערה בת 17 תובעת ממשרד הרווחה ומ"מכון סאמיט שירותי אומנה" יותר מ- 14 מיליון שקל בטענה שסרבו להאמין לתלונתה כי האב האומן שלה מתעלל בה מינית, והפקירה אותה חודשים ארוכים במשפחת האומנה, תחת מרותו ונתונה פגיעתו…

לקריאת המשך הכתבה הקלק כאן

היום שבו עוני הפך בישראל לעילה להוצאת ילדים מהבית – מאמר מאת רוני אלוני סדובניק

היום שבו עוני הפך בישראל לעילה להוצאת ילדים מהבית – מתוך סטטוס פייסבוק של רוני אלוני סדובניק , יולי 2014

יש מקרים לא מעטים, שבהם מוצדק ונכון שילד יוצא בצו שופט מבית בו הוא נפגע מאלימות לסוגיה. גם במקרים מוצדקים אלו, נקיטת הפעולה מצד המדינה ליטול לידיה את החסות על הילד במסגרת מוסדותיה-מחייבת את המדינה באחריות קפידה לשיקומו של הקטין. לא אחריות להרחקתו מהבית הפוגע, אלא אחריות המדינה לטיפול ,שיקום והמדד לכך הוא תוצאות ברות מדידה.

במקרה בו קרתה "תקלה" וילד שהוצא בצו נפגע ומצבו החמיר בעת חסותו תחת "הורות" המדינה, המדינה לא יכולה מוסרית ואתית לטעון שאין לה אחריות לנזקי הילד והיא מנועה מלטעון כי הילד היה פגוע כבר קודם להוצאתו ולכן הפגיעה החדשה לא גרמה לו נזק.

דווקא מי שרוצים להצליח למתן ולאזן את תופעת הוצאת הילדים ההמונית מהבית, יש להכיר בעובדה כי, במקרים חריגים וקיצוניים יש הצדקה מלאה להוצאת הילדים מבית בו הם נפגעים מסוגי אלימות מינית או פיזית או שהוריהם הוגדרו עלפי חוק בלתי כשירים לעמידה לדין- אותם המבחנים שבתי המשפט קבעו מתי אדם אינו כשיר לעמוד לדין בשל לקות-אלו צריכים להיות המבחנים לקביעת מדד אי כשירות הורה לגדל את ילדו בעצמו. יש ילדים ובל נתכחש לכך-שהוצאתם מהבית מוצדקת לחלוטין-מן הצד השני לא יתכן שאם ענייה או נפגעת טראומה מינית בעצמה, נפגעת טראומה מאלימות בזוגיות וכיוצ"ב (1 מכל חמש) תפחד לפנות לרווחה ולממסד הרפואי בבקשת סיוע ותמיכה מחשש שיקחו לה את הילדים.

המלצה אופרטיבית לשר האוצר: בספר התקציב של משרד הרווחה משורין סעיף תקציבי קבוע למימון עלות מכסת כמות הילדים שיוצאו מחזקת הוריהם למסגרת חוץ ביתית. תחזוקה והפעלת מאות מסגרות חוץ אלו, מחייבת את המדינה למלא את המוסדות בילדים, שאם לא כן, יקוץ סעיף התקציב על פי עקרונות חוק יסוד: משק המדינה ותקנותיו.

כל שצריך הוא, כדי לכבות מוטיבציית יתר להוצאת פעוט מביתו-הוא לשנות את שם הגדרת סעיף התקציב הזה, כך שיוקדש למימון כלל קשת האפשרויות לתמיכת התא המשפחתי המוחלש. את אותם חצי מיליון ש"ח עלות לילד שהוצא מהבית-יש לאפשר לבית המשפט לקבוע כי הסכום יוקצה למימון "מעטפת אהבה" להורים עניים שאין אלימות בביתם, רק מחסור ועוני.

עוני איננו סיבה להוצאת ילד מאמו החד הורית, המנסה להתפרנס לא מצליחה. עוני של אבא ואמא חולים, נכים, שאין בידם למלא צרכי חומר ותוכן של הילד-אך נותנים לילדם אהבה חום ורוח-אין להוציא את ילדם מהבית- יש להעביר התקציב לתמיכת התא המשפחתי חיזוקו ותמיכתו- למען טובת הילד.

היום שבו עוני הפך בישראל לעילה להוצאת ילדים מהבית - מאמר מאת רוני אלוני סדובניק
היום שבו עוני הפך בישראל לעילה להוצאת ילדים מהבית – מאמר מאת רוני אלוני סדובניק

מישאל חשין חושף טיוח פשעי שופטים

מישאל חשין - טיוח פשעי שופטים

המאמר תיבת הפנדורה של מישאל חשין , רוני אלוני סדובניק , ynet , יוני 2006

על אלו מקרים חמורים מזיוף פרוטוקולים הוא מדבר – קבלת שוחד, גניבה, הטיית משפט למקורבים? הציבור כבר לא יידע

יש להודות לשופט העליון מישאל חשין על שפתח למעננו את תיבת הפנדורה של שופטי ישראל. ראיונות הפרישה עם השופט הפורש חשפו דעות אפלות, שהוחבאו מעין הציבור ומחזקים את התחושה שהנוהג לפיו שופטים בישראל אינם מתראיינים בתקופת כהונתם לא רק ארכאי, אלא אף מסוכן לדמוקרטיה.

כל מי שקרא ולו פסק דין אחד פרי עטו של השופט חשין, אינו יכול שלא להעריץ את השובבות והאומץ שאפיינו הן את מהות דעתו והן את תכליתה. יחד עם זאת, נחשפה במלוא כיעורה קשת דעות שבבסיסן האמונה כי יש כאלה השווים יותר, וגם אם סרחו, אסור לשפוט אותם. אלו מורמים מעם, גילדת השופטים.

חשין נשאל מה דעתו על פיטוריה של השופטת הילה כהן, שנתפסה בזיוף פרוטוקולים. תשובתו מדהימה ומקוממת: "ישבתי במשפטי משמעת קודמים. הם פשוט לא הודלפו. היו מקרים יותר גרועים מזה, שעברו בלא כלום, נגמרו באזהרה ואף אחד לא יודע, לא שומע. ככה צריכים להיגמר דברים, כי ברגע שאתה מפרסם דבר כזה – באותו הרגע השופט נשרף".

מדברים ברורים אלו עולה כי יש שופטים בישראל שמאמינים שהם מעל לחוק. הוא מעיד בעצמו כי על שולחן בית-הדין למשמעת של השופטים נידונו מקרים רבים קשים וחמורים בהרבה מזיוף פרוטוקולים. מה יכול להיות חמור יותר משופט שמזייף מסמכים? קבלת שוחד? הטיית משפט למקורבים? שופט שגנב? או אולי שופט שברח ממקום בו ביצע תאונת דרכים?

השיטה הרצויה ביותר, לדעת חשין, היא למנוע שקיפות ציבורית של מעשי השחיתות של שופטים. הרי אם המקרים החמורים נגמרו באזהרה מוועדת השופטים, משמע שהיו דברים בגו, ואותו שופט אכן עשה את מה שעשה. האם אין זכות לציבור לדעת את הדברים?

בזכות הפה חסר הרסן של השופט חשין, נפתחה עבורנו סוף-סוף תיבת הפנדורה של שופטי ישראל. החומות הבצורות בהן הקיפו עצמם השופטים מפני ביקורת ציבורית חשפו בעת האחרונה עוד שורת שערוריות, בראשן תופעת הנפוטיזם במערכת המשפט ובמשרד המשפטים: נשותיהם של שופטים שזוכות לקידום מטאורי, העלמת עין ממחדלים של שופטים המקורבים לבית-המשפט עליון, תפירת מכרזים לילדים של בכירי המערכת, ומסלול קידום מהיר למי שהעליון חפץ ביקרו.

פרשה זו מחייבת שתי פעולות דחופות: יש לדרוש שקיפות מלאה של כל פסקי הדין שיוצאים מבית-הדין למשמעת של שופטים; זכות הציבור לדעת מתחילה בדיוק שם – אצל אלו המטיפים לה. שנית, מערכת השיפוט צריכה להתאים עצמה לעידן המידע הטכנולוגי, ולאפשר פתיחות כלפי הציבור וכיבוד זכות הציבור להכיר את האנשים שמאחורי הגלימה השחורה.

המאמר תיבת הפנדורה של מישאל חשין , רוני אלוני סדובניק , ynet , יוני 2006
המאמר תיבת הפנדורה של מישאל חשין , רוני אלוני סדובניק , ynet , יוני 2006

קישורים:

שופטת נוער טובה פרי – הוצאת צו הגנה נגד אמא שלא תראה ילדיה בניגוד לחוק ולכללים –  מאי 2013 –ענ"א 42911-05-13 – ערעור על החלטת צו הגנה של השופטת טובה פרי – מדובר בצו הגנה שהוציאה שופטת בית משפט לנוער, טובה פרי נגד אמא ובו נכתב: " אני מורה על הוצאת צו הגנה לפיו האם … לא תוכל להתקרב ברדיוס של 5 ק"מ לביתו של המשיב [ האב – י.ג.] … לא תוכל להתקשר לבית … לא תוכל להתקרב לצהרון , גנים ובתי ספר בהם נמצאים הקטינים … ".

שופטת גלית מור ויגוצקי – דרכי רמיה לסחר בילדים – הכרזת קטין נזקק ללא הוכחות ללא ייצוג וללא סמכות  – נובמבר 2013 – רע"א 6487/13 – מדובר בקטין יליד שנת 2000 שהוריו גרושים ונמצא במשמורת אימו. המחלקה לשירותיים חברתיים תל-אביב פנו לבית המשפט לנוער – השופטת גלית מור ויגוצקי בבקשה להכריז על הקטין כ"קטין נזקק" ביום 23.1.2012 נענתה גלית מור ויגוצקי לבקשה והכריזה על הקטין כקטין נזקק. ויגוצקי גם מינתה אפוטרופוס לקטין, והורתה על הוצאתו מהבית למרכז חירום

גלית מור ויגוצקי – שופטת בית משפט לנוער: תלונות חמורות בגין זיוף פרוטוקול ומניעת דיוני הוכחות – מרץ 2012 – מדובר בדיון בבית משפט לנוער בראשות השופטת גלית מור ויגוצקי. מדובר באמא שהליך שיפוטי בדלתיים סגורות ללא ראיות בבית משפט לנוער מתנהל בעניינה. ידוע כי שופטי הנוער עובדים בשיטת חותמת הגומי מול המלצות פקידות הסעד העובדות ללא ראיות או סדרי דין, ושולחות מידי שנה ילדים למסגרות מופרטות סגורות…

שופטת נוער רות בן חנוך ופקידת הסעד אתי דור דוברובינסקי – רוכלות ומניפולציות בית משפט לנוער– מרץ 2009 – בילדים בני 4 ו- 6 שהוצאו מחזקת אימם בפתאומיות למרכז חירום "ויצו הדסים" באמצעות צו חירום שהוציאה עו"ס לחוק הנוער גבעתיים אתי דור דובריבינסקי ב- 06.01.2009. צו החירום הוארך עד ל- 20.04.2009 , ונזקקות הילדים הוכרזה ב- 15.02.2009 – שופטת נוער רות בן חנוך. במכתב להלן מלינה בתצהיר פקידת הסעד אתי דור נגד האמא ל' בדבר פרסומים שונים באינטרנט מבלי שמציגה בדל ראיה לכך וגם קובעת כי נעשתה פה עבירה בניגוד לחוק הנוער. התנהגותן של אתי דור ורות בן חנוך מדיפה ריח של שיקולים זרים ו"תפירת תיק" נגד האמא וילדיה…

רצח במשפחה – מחדלי שירותי הרווחה

מוטי וינטר - מדיניות רווחה מופקרת בקהילההכתבה רצח במשפחה – מחדלי שירותי הרווחה , ישראל היום , רוני אלוני סדובניק , 14.11.2010

קשה להתווכח עם נתונים בשטח, ואלו, לצערנו, הולכים ונערמים זה על גבי זה עם חשיפת עוד ועוד מקרי רצח בתוך המשפחה. המסקנה לא יכולה להמשיך להיות נושא לוויכוח – צריך לומר את הדברים בפשטות ובבהירות: לכולנו כבר ברור שמערכת הרווחה בישראל פשוט לא מתפקדת באופן הרצוי.

כמה פעמים אפשר עוד לשמוע את תגובת הדובר החוזר כמו תוכי על המנטרה המשעממת: "המשפחה היתה מוכרת ומטופלת ולא היו כל סימנים שהעידו על האסון הממשמש". נו, באמת. די לזלזל באינטליגנציה שלנו. כמה ועדות חקירה עוד נקים וכמה ילדים עוד יוקרבו על מזבח הטירוף בטרם תחליט הממשלה לקיים דיון חירום אמיתי ורב־מערכתי להובלת שינוי מהפכני בטיפול המדינה באוכלוסיות בסיכון?

משרד הרווחה נמצא בין הפטיש לסדן. אנשיו נקרעים בין הדיפת האשמה מהם והלאה לבין קבלת אחריות, ואכן זוהי דילמה ניהולית לא פשוטה, שרק אנשי מקצוע בעלי שיעור קומה יכולים ומסוגלים להתמודד איתה. קבלת אחריות היא למעשה הדרך היחידה להנעת תהליך ארוך ואמיתי של שינוי במערך הכושל והחלמאי שבו מתנהלת מערכת הרווחה בישראל, במעין כרוניקה של אסון ידוע מראש. על שירותי הרווחה ליטול אחריות ולומר: נכשלנו…

הבסיס שעליו מושתתת הנחת העבודה הראשונית של הרווחה שגוי: במקום שהיא תציע שירותי מניעה (כמו למשל העמדת סל שיקום רוחבי עוטף למשפחה בסיכון), עובדי הרווחה מתרוצצים בחיפוש אחר ילדים שאפשר להוציא מהבית כדי למלא את הפנימיות ומרכזי החירום שלהם, וזאת כדי שהם לא ייסגרו או יצומצמו, והסטטיסטיקות יוכיחו שמספר המשתמשים ירד.

לעובדי הרווחה בישראל יש תפקיד: לשמור על היקף הפעילות, על המשרות ועל הצורך בפעילותם. חלק מהם מונעים אל תוך התרבות והשיטה, חלק מניעים אותה.

* * *

נוצר כאן "מולך" טכנוקרטי שקם על יוצרו: הוקמו פנימיות, מוסדות אומנה, מרכזי סיכון, מקלטים ועוד כל מיני "פתרונות" להוצאת הילדים מתחום הפגיעה. את המוסדות האלה צריך לתפעל, לתקצב ולמלא במכסות של משתמשים חדשים, גם אם אינם קיימים.

כך קורה שהפתרון הראשון והקל ביותר במקרה שבו מדווח על הורה במצוקה הוא ליטול את ילדיו ולהוציא אותם מהבית. כשאיום מזוויע זה עומד מול ההורים, נאלצים הורים בסיכון להסתיר את מצוקתם ולהימנע מקבלת עזרה בזמן הנכון. הסיבה טמונה בפחד שמא ייקחו להם את הילדים מהבית.

המערכת שהיתה אמורה לשמש כתובת מיידית לכל אם במצוקה נפשית, המערכת שהיתה אמורה לגרום לאם להרגיש שהיא יכולה לפנות לטיפול ללא מורא וחשש ולקבל מערך מקיף של תמיכה וסיוע במטרה לשמר את התא המשפחתי – דווקא היא הפכה בעצמה למפלצת המפחידה ביותר בעיני ההורה בסיכון.

* * *

היום המשוואה מאוד ברורה. אם הנזקקת לסיוע חוששת מהמחיר של אובדן הילדים עד כדי הימנעות מקבלת טיפול. לכן היא ממשיכה לתפקד במסגרת משפחתית לכאורה נורמטיבית עד לפיצוץ הבלתי נמנע. כך אנו עדים שוב ושוב למקרים שבהם ככל שמצבו הנפשי של הורה במצוקה הולך ומידרדר, כך הולך וגובר חששו מפנייה לקבלת עזרת הרשויות.

כל עוד ימשיכו במשרד הרווחה להוציא ילדים ממי שאפשר ולא ממי שצריך, נמשיך לקבל את תמונות הזוועה בעיתוני הבוקר. במצב אבסורדי זה, שבו מושקעים כוח האדם והכסף במוקדי כוח כלכלי־תעסוקתי (פנימיות, למשל) ולא במה שבאמת יכול ליצור שינוי (למשל, כנהוג בעולם, הצמדת עובדת סוציאלית כחונכת למשפחה שכזו) – הדרך לרצח הנורא הבא מתקצרת.

לשירותי הרווחה בישראל יש אחריות עצומה, וכפי שהם פועלים כיום הם מועלים באחריותם כלפי הציבור.

רוני אלוני סדובניק - רצח במשפחהקישורים:

הונאות משרד הרווחה: הוצאת ילדים מהבית על מנת למלא מכסות במוסדות, כדי שלא להפסיד תקציבים.

משרד הרווחה הוא גוף ממסדי מסוכן מאוד, חוטא ומחטיא, לצורך מילוי מכסותיו וקבלת תקציב הוא מוציא ילדים מביתם, הורס משפחות, וגורר למצעד האיוולת הסוציאלי את מערכות בתי המשפט לענייני משפחה ובתי משפט לנוער, מסגרות חינוך, בתי חולים, פסיכיאטרים תאבי בצע, משטרה, פרקליטות ועוד.
.
מאמר דעה: תפסיקו להוציא את הילדים מהבית , רוני אלוני סדובניק , נובמבר 2009 , nrg

ישראל היא המדינה מספר 1 בהוצאת ילדים מביתם. למה? כי משרד הרווחה צריך למלא מכסות במוסדות, כדי שלא להפסיד תקציבים. אבסורד

על פי הנתונים שפרסמה לאחרונה השדולה למען הילד בכנסת, עולה כי ישראל מובילה במקום הראשון בעולם בהוצאת ילדים מהבית. מסתבר כי 5% מהילדים בישראל מוצאים מבתיהם ומחיק משפחתם, זאת לעומת 0.5% במדינות המערב.

נכון, ישנם מקרים בהם אין מנוס אלא להרחיק מיד את ההורים הפוגעים מהילדים, אבל מקרי קיצון אלו הם בודדים, ובמרבית המקרים ניתן היה לשקם את הילדים בתוך המשפחה ולתמוך בתא המשפחתי כולו, אם על ידי ליווי מקצועי, ואם על ידי תמיכה כלכלית וקהילתית.

סיפורם הטראגי של ילדי תימן ממחיש את הקלות ההיסטורית הבלתי נסבלת בה הממסד בישראל קורע זאטוטים מחיק משפחתם מתוך גישה פטרונית, מתנשאת, היודעת טוב יותר מהילדים או מאמהותיהם, מה טוב עבורם.

בשעה שרשויות רווחה במדינות המערב השכילו מזמן לבחון כל מקרה לגופו, תוך תובנה בסיסית כי המקום הטוב ביותר לכל ילד הוא בזרועות אימו, אצלנו עדיין נוהגת השיטה הקומוניסטית הבוחנת את כל המקרים באמת מידה זהה ותוך רמיסה ברגל גסה של כל ניסיון לגמישות ולאבחון פרטני יותר בין מקרה למקרה.

מכסות קבועות להוצאת ילדים מהבית

בישראל חיים כרגע 75,000 ילדים שהוצאו מביתם וחיים בכ-500 מוסדות של משרד הרווחה. מערכת מפלצתית זו לוגמת לקרבה כל שנה 5 מיליארד שקלים למימון השוטף של עובדי הפנימיות, אומנות ומוסדות שונים ומשונים, זאת בשעה שהיה ניתן להפנות לפחות חלק מהסכום לשיקום מקצועי של הילדים בחיק משפחתם.

תקציב אדיר זה המוגדר ומיועד במיוחד למימון הוצאת ילדים ושהייתם במוסדות, הינו סעיף מרכזי וקבוע בתקציב השנתי הכולל של משרד הרווחה. כלל ברזל הוא במשרד האוצר, לפיו משרד ממשלתי שאינו עושה שימוש במלוא הסכום שאושר לו בשנה מסויימת, לא זו בלבד שלא יגדילו את תקציבו בשנה הבאה אלא אף יקצצו את אותם הסכומים שלא נעשה בהם שימוש.

מצב אבסורדי זה גורם לכך, שמשרד הרווחה הזקוק כל כך לכסף אינו יכול להרשות לעצמו להפחית את מספר הילדים המוצאים מביתם שכן עליו לעמוד במכסות קבועות המגיעות עד אלפי ילדים המוצאים בשיטתיות בכל שנה מביתם, וכשהמולך דורש את ליטרת הבשר, נרתמת כל המערכת כדי לספק את תאבונו.

מרחיקים את הילד במקום את הגורם הפוגעני

שופטי בתי המשפט לענייני משפחה או נוער מהווים למעשה רק חותמת גומי להמלצות של עובדי הרווחה ומאשרים כמעט כל בקשה להוצאת ילד מהבית המוגשת להם. גם עובדי הרווחה אינם אשמים בשיטה, ההנחיות והקריטריונים מונחתים על ראשם מלמעלה, וכידוע הסיבה לכל מדיניות נעוצה בסופו של יום בהיבט התקציבי.

ילדה

ילדה צילום: חן גלילי

ישראל, כהרגלה, מפגרת אחרי מדינות מפותחות אחרות, בהן כבר הוטמעה התובנה כי הדרך הבריאה ביותר לשיקום 99% מהילדים היא דווקא בתוך הבית פנימה, במסגרת שיקום כלל משפחתי. נכון, ישנם מקרים קיצוניים בהם טובת הילד מחייבת הרחקתו מבן משפחה פוגעני, ואולם מדוע לקרוע דווקא את הילד מהבית ולא להרחיק לתמיד את הגורם הפוגע?

נתונים סטטיסטים מלמדים אותנו שוב ושוב כי אחוז הילדים המוצאים מהבית מקרב שכבות העוני והנזקקות הכלכלית הוא גבוה בצורה משמעותית. האם לא הגיעה אם כן העת לשקם משפחות נזקקות אלו, לסייע להן לצאת ממעגל המצוקה וזאת בהפניית התקציב למימון הוצאת הילד מביתו, והקצאתו למשימה הרציונאלית יותר?

בשונה מממשלות עבר כושלות, נקרתה למשרד הרווחה שעת כושר גורלית, משום שבראשו עומד היום שר רווחה בעל נפש יתרה וחשיבה יצירתית, שר שדעתו נחשבת מאד בעיני ראש הממשלה, שר המשפטים ושר האוצר. טוב יעשו אלו ביחד, אם ינתקו אחת ולתמיד את הקשר המעוות בין גודל התקציב של משרד הרווחה ובין מכסת הילדים המוצאים מביתם. המדד להגדלת התקציבים לרווחה צריך להמדד רק על ידי הצלחות בשיקום ילדים בביתם, ולא על פי היקף הוצאתם מהבית.

הכותבת היא עורכת דין, מתמחה בהליכי חקיקה וממשל, פעילת זכויות אדם.

———————————— סוף המאמר

תגובה מהטוקבק:
יישר כוח לרוני על כתיבת המאמר ועל הניתוח. יש טעות אחת מהותית בניתוח: יצחק הרצוג הוא פוליטיקאי, כמו כל שרי הרווחה לפניו, שיודע היטב על איזה צד מרוחה החמאה ובמי הוא תלוי לבחירתו מחדש. כל שרי הרווחה, למעט שלמה בניזרי, הבינו שאם הם רוצים עתיד בפוליטיקה עליהם להימנע מלהרגיז את ביורוקרטיית הרווחה שכוחה הוא בלתי נתפש, במונחים של תקציבים כוח אדם, חיבורים אישיים וארגוניים וכיוב'. בניגוד לבניזרי שגילה אומץ לב חברתי וציבורי נדיר, הרצוג הוא פוליטיקאי מהזן המצוי, הדואג להישרדותו הפוליטית ולכן אין סיכוי שהוא ישנה משהו בשיטה אלא אם הוא יבין שהוא עשוי להרויח מכך פוליטית. ודבר זה לא יקרה כל עוד המשפחות הרבות מהן נלקחים ילדים הן אוכולוסיה מוחלשת ללא ייצוג פוליטי.

קישורים: