לשכת הרווחה חולון הפקירה אם וארבעת ילדיה חסרי דיור לרחוב בגשם ובקור

המגזין – ערוץ 10 – נובמבר 2011 – לרשויות הרווחה המקומיות אין מענה ופתרון למשפחות אשר גורשו מדירתם והם מושלכות לרחוב בקור בגשם.
לפני כשנתיים הוצג סיפורה של סמדר עקרי אם חד הורית מחולון, שנאלצה לגור באוהל ברחוב, יחד עם ארבעת ילדיה, לאחר שהופקרו ע"י אגף הרווחה חולון. בעקבות הכתבה ההיא משרד השיכון התחייב לעזור אבל שנתיים אחרי, דווקא בחורף, סמדר נזרקת שוב לרחוב. יצאנו לבדוק מה קרה לכל ההבטחות, ואיך החיים בסוכה מאולתרת במקום בדירה מסודרת?
.

.
קישורים:

מחדלי רשויות הרווחה בסיוע למשפחת סחיווסחורדר – בין פרזיטיות לפלגמטיות

אוקטובר 2011 – המקור – ערוץ 10 – סיפורה הטראגי של משפחת סחיווסחורדר שנפגעה בפיגוע טרור במסעדת סבארו ירושלים. רשויות הרווחה נכשלו בסיוע למשפחה. רשויות הרווחה היוו נטל על המשפחה בביקורי בית תוקפניים של עובדות סוציאליות אשר העלילו והרעילו נגד בני המשפחה. כאשר היה נדרש סיוע הרווחה בעניינים כגון סידורי קבורה להורים, העובדות הסוציאליות מצאו דרכן להעלם מהשטח ולא לתת ידם לסיוע. משפחת סחיווסחורדר קיבלה יחס קר גם מביטוח לאומי ומוועדת הרווחה בכנסת.
מערכת הרווחה במדינת ישראל מצטיירת כגוף פראזיטי אשר במקום לסייע לאזרח החלש הוא מפקיר אותו ומטפח ג'ובים ופרנסה למקורבים כגון פנימיות, אומנה מאבחנים ומטפלים…
.

.
הטרגדיה של משפחת סחיווסחורדר מול רשויות הסעד בישראל

.
קישורים:

ענת קם – בתה של העובדת הסוציאלית במשרד הרווחה עדה גרשט תישלח לכלא לארבע וחצי שנים

העובדת הסוציאלית במשרד הרווחה עדה גרשטהכתבה ענת קם נשלחה ל-4.5 שנות מאסר בפועל , נעמה כהן פרידמן, ynet , כלכליסט , אוקטובר 2011

העיתונאית שהוגדרה כ"חיילת מרגלת" והורשעה במסירת מידע סודי ובהחזקת ידיעה סודית הולכת לכלא. השופטים גזרו עליה 54 חודשי מאסר בפועל, אחרי שנתיים במעצר בית. "קם ניצלה באופן מחפיר את האמון בה", כתבו השופטים בהחלטה

ענת קם, שעמדה במרכז פרשת הדלפת המסמכים הגדולה מצה"ל, נידונה הבוקר (א') ל-54 חודשי מאסר בפועל, בתום משפט ממושך וחסוי ברובו – ושנתיים במעצר בית. השופטים אמרו כי התקופה בה היתה במעצר בית, לא תנוכה מהעונש. בנוסף נגזרו עליה 18 חודשי מאסר על תנאי. עורכי דינה של ענת קם ביקשו לדחות את ריצוי העונש בשבועיים.
.


.
קם ישבה על דוכן הנאשמים כשהיא כפופה ופניה מושפלות. בתחילה פירטה השופטת נורית אחיטוב את השתלשלות הפרשה ועיקרי הדברים מתוך כתב האישום. השופטת מרים דיסקין הזכירה את עדותו של מומחה מטעם התביעה, שאמר כי המסמכים שלקחה קם מלשכת האלוף יאיר נוה היו רגישים ביותר, והיה יכול להיגרם נזק עצום אם היו נופלים לידיים זרות.

השופטים אמרו כי "מדובר בכמות בלתי נתפסת של 2,085 מסמכים, שהנאשמת העתיקה לתקליטור ומצוי בהם ידע מקצועי ומודיעיני". הם אמרו כי המחשב של קם לא היה מאובטח וכך גם ככל הנראה מחשבו של אורי בלאו. הם ציינו כי "אם צה"ל לא יכול לתת אמון בחייליו הוא לא יוכל לתפקד כצבא סדיר". בהמשך הדיון המשיכו השופטים בביקורת על קם. "מסירת המסמכים תוך הפרת חובות בסיסיות, מהווה הפרה של נורמות פליליות מהחמורות ביותר", הם אמרו. "מצופה מחייל המשרת בצה"ל, שימלא את תפקידו מתוך תחושת נאמנות למדינה".

העונש המירבי – 22 שנות מאסר

במסגרת עסקת טיעון שאושרה על-ידי הרכב השופטים, בראשות נורית אחיטוב, קם הורשעה בעבירות של "מסירת מידע סודי", עבירה שהעונש המירבי עליה הוא 15 שנות מאסר, ו"החזקת ידיעה סודית" שהעונש עליה הוא 7 שנות מאסר. מכתב האישום המקורי נגדה נמחקו הסעיפים שייחסו לה כוונה לפגוע בביטחון המדינה.

למרות הסדר הטיעון לא הצליחו סניגוריה של קם, עורכי הדין איתן להמן ואביגדור פלדמן, להגיע להסכמה גם על העונש. התובעת, עו"ד הדס פורר-גפני, ביקשה להטיל על קם עונש ממושך. מנגד, עורכי דינה ביקשו להימנע ממאסר בפועל ולהסתפק בענישה מתונה יותר.

בדצמבר 2009 נעצרה קם, ששירתה כפקידה בלשכת מפקד פיקוד מרכז בתקופת האלוף יאיר נוה, בחשד שהעבירה לכתב "הארץ" אורי בלאו מעל 2,000 מסמכים – חלקם סווגו "סודי ביותר". היא צרבה את המסמכים והעתיקה אותם לאחר מכן למחשבה הביתי.

בעזרת המידע שהעבירה אליו קם, אז כתבת באתר "וואלה", פרסם בלאו החל מנובמבר 2008 מספר כתבות, ביניהן כתבה על התנקשויות צה"ל במבוקשים פלסטינים, לכאורה בניגוד להנחיות בג"ץ. הכתבות לרבות המסמכים שהוצגו בה אושרו לפרסום על ידי הצנזורה הצבאית.

קם, שנחקרה על ידי השב"כ, סיפרה בחקירתה כי פעלה על רקע אידיאולוגי. בהמשך, בעדותה בבית המשפט, שינתה גרסה ואמרה כי פעלה מתוך טמטום, ואמרה כי זה היה "רעיון מטופש להפליא". בתחילה נשלחה קם למעצר בית וצו איסור פרסום הוטל על הפרשה. שמועות על המקרה נפוצו באינטרנט, רמיזות שונות הופיעו בעיתונות בארץ ומאוחר יותר פורסמו פרטי הפרשה בתקשורת זרה. באפריל 2010 הוסר חלקית הצו, ונחשף דבר מעצרה.

המשטרה והשב"כ ביקשו לחקור גם את העיתונאי אורי בלאו, אולם זה שהה במשך חודשים ארוכים בלונדון, וסירב לשוב ארצה בטענה כי השב"כ הפר סיכום מוקדם עמו. באוקטובר 2010 חזר בלאו ונחקר באזהרה חמישה חודשים לאחר מכן. היועץ המשפטי לממשלה אמור להחליט אם להעמידו לדין.

קישורים:

  • פרשת אגרון 2006 – רשלנות פושעת משרד הרווחה – אוקטובר 2011 – פשעי משרד הרווחה – ההתנהלות הרשלנית הפושעת של הפקידים במשרד הרווחה פוגעת בביטחון האישי של אזרח במדינת ישראל ובביטחון המדינה כולה. בעוד פקידי הרווחה שומרים בפרנואידיות על פשעיהם בענייני פרט ומשפחה מאחורי הדלתיים סגורות בבתי משפט לענייני משפחה ונוער, הם מפקירים בדרכם הרשלנית הפושעת מידע על אזרחי מדינת ישראל ומסכנים את ביטחון הפרט המשפחה והחברה.

סיפורם הקשה של חמשת האחים ממשפחת סחיווסחורדר, שהוריהם ושלושה מאחיהם נרצחו בפיגוע מסעדת סבארו ירושלים

המקור 25.10.11 – ישראל רוזנר מביא את סיפורם הקשה של חמשת האחים ממשפחת סחיווסחורדר, שהוריהם ושלושה מאחיהם נרצחו בפיגוע בסבארו. בקיץ האחרון הם הסכימו לראשונה להתיישב יחד מול המצלמות ולספר על המאבק בבירוקרטיה ועל המאמצים לשיקום. ואז, עם עסקת שליט, עולמם הזדעזע שוב.
בסרט מתוארת ברקע אטימות עובדי הרווחה הסוציאליים. העובדים הסוציאליים מייללים בפני הציבור על עבודתם הקשה, משכורתם הנמוכה, ועל סבלם של המוחלשים, אך בפועל מדובר בעובדי מדינה פרזיטים המסבים נזקים למדינה ופוגעים באזרחיה.
.
//www.viddler.com/player/93c29fc7/
.
קישורים:

פרשת אגרון 2006 – רשלנות פושעת משרד הרווחה

פשעי משרד הרווחה – ההתנהלות הרשלנית הפושעת של הפקידים במשרד הרווחה פוגעת בביטחון האישי של אזרח במדינת ישראל ובביטחון המדינה כולה. בעוד פקידי הרווחה שומרים בפרנואידיות על פשעיהם בענייני פרט ומשפחה מאחורי הדלתיים סגורות בבתי משפט לענייני משפחה ונוער, הם מפקירים בדרכם הרשלנית הפושעת מידע על אזרחי מדינת ישראל ומסכנים את ביטחון הפרט המשפחה והחברה.

המאמר פרשת אגרון 2006: גניבה באדיבות מדינת ישראל , מאת: אלירם אלגרבלי , אוקטובר 2011 , TheMarker

כך נפל מאגר האוכלוסין של מדינת ישראל כפרי בשל לידי כל האנשים שלא הייתם רוצים שהוא יגיע אליו

הדבר הכי מטריד בפרשת אגרון 2006, היא העובדה שמי שגנב את מרשם האוכלוסין – תקשיבו טוב – זה עובד קבלן של חברה צד ג' במשרד הרווחה, פקיד שהמינוס בבנק הטריד אותו יותר מכל סיכון ביטחוני או השלכה הרסנית אחרת של האגרון. לא ג'יימס בונד, לא אנרכיסט בשחור וגם לא האקר מטורקיה, אלא עובד בחברה פרטית שקיבל עותק של מאגר הנתונים הכי חשוב של מדינת ישראל. את הנזק אפשר במקרה הטוב לתקן עוד 80 שנה, כשהסטטוס שלכם באגרון יהיה "נפטר".

שיהיה ברור, מאגר האוכלוסין של מדינת ישראל נפל כפרי בשל לכל האנשים שלא הייתם רוצים שהוא יגיע אליו. לא מדובר על אחמדינג'אד שיושב ומאתר להנאתו את ראש השב"כ, אלא על העובדה הבסיסית והלא נעימה שעכשיו כולם יודעים בני כמה אתם, כמה אחים יש לכם, מי הסבתא שלכם, מה מספר הזהות או מספר הטלפון ואיפה אתם גרים. יש הרבה אנשים שעשו מזה קריירה: שדכנית בבני ברק צריכה היום אגרון ותמונה, ואם יש לכם חוב – גם דודתכם עלולה למצוא את עצמה מעורבת. וזה עוד לפני שהתחלנו לדבר על העבריינים.

נציגי המדינה התייצבו מול המצלמות והתגאו: תפסנו את מי שהדליף את מרשם האוכלוסין, אפשר להירגע. זה בדיוק היה השלב שבו הבנתם שהמדינה שוב זורקת אחריות – אכלו לי שתו לי – ולא מבינה שהאחראית למחדל זה קודם כל היא עצמה. מרשם האוכלוסין לא נגנב אלא הופץ בגלל רשלנות המדינה, שלא לומר המתין במשרד ממשלתי כלשהו שמישהו רק ייקח ויחלק לחבר'ה.

אין לי מושג איך הנתונים שלנו מתגלגלים ממשרד הפנים למשרדים אחרים, אבל דבר אחד בטוח: השיטה הנוכחית חייבת להיפסק. לא ברור מדוע משרד הרווחה נזקק לנתונים כל כך מפורטים על כל אזרח במדינה, ועוד יותר לא ברור מדוע המידע הזה עובר לצד ג'. וכל האוצר הזה, שבעידן האינטרנט משכפל את עצמו אינסוף פעמים, עבר מיד ליד באופן שגם המנקה במשרד הרווחה הייתה יכולה לקחת את המאגר וללכת. לא פלא שבביתו של החשוד בפרשה התגלו עוד "מאות מאגרי מידע", כדברי עו"ד מילי בך העומדת בראש החקירה, אם בכזאת קלות אפשר להוציא אותם ממשרדי ממשלה.

והדבר הכי הזוי בסיפור הוא שהמדינה יוצאת בכותרות, כדי שגם השלושה וחצי אנשים שטרם שמעו על האגרון, ירוצו להוריד אותו. במקום לנהל את החקירה בחשאי ולהעמיד את העבריינים לדין, מקימים מהומה ומכריזים משהו שנשמע בערך כך: "אזרחים יקרים, אתם יכולים לישון טוב בלילה, כל המידע עליכם חשוף ברשת, חפשו בגוגל, זה בחינם. אה, וגם תפסנו את המסכן שעשה את זה". אם בחברה פרטית היה קורה כזה מחדל, אני מבטיח לכם שזה לא היה איזה סיפור שאפשר להתגאות בו. בשלב ראשון, הם היו מעיפים את האחראי לביטחון המידע, מרעננים את הנהלים ובודקים איפה יש חור באבטחה, ורק אחר-כך מטפלים במדליף. פרצה קוראת לגנב ולא להיפך. מי שמשלם את המחיר, כרגיל, זה אנחנו.

קישורים: