דרושה: מדיניות חדשה להעמדה לדין

דרושה: מדיניות חדשה להעמדה לדין , פרופ. בועז סנג'רו , 20.12.2019 , ישראל היום

גם אני אינני שמח על בחירת שר המשפטים בעו"ד אורלי בן ארי לתפקיד ממלאת מקום פרקליט המדינה. הפרקליטות היא גוף חשוב, עתיר כוח, וטעון ריענון ושיפור. מינוי פרקליט המדינה מתוכו אינו מבשר רפורמה ושינוי. הצורך בשיפור בולט בתחומים רבים.

"יש להקפיד יותר על גילוי מלוא חומר החקירה לסנגורים; לצמצם את הסחבת בטיפול בתיקים; לשנות מדיניות ולבקש פחות מאסרים מבתי המשפט"

יש להתוות מדיניות חדשה באשר להעמדה לדין, כך שלא על כל עבירה מיותרת, מתקופת המנדט הבריטי על ארץ ישראל, ירדפו אנשים ויבזבזו משאבים ציבוריים; מדיניות חדשה שתביא להפחתה דרסטית במספר המעצרים – ניתן וצריך לחקור גם בלי לעצור; יש לגבש מדיניות ראויה באשר לשימוש בעסקאות הטיעון, שמצד אחד תצמצם את היקף השימוש בכלי זה, כך שיתקיימו יותר משפטי הוכחות שבהם מנסים לעשות צדק, ומצד שני, כל עוד מתקיימת תעשיית עסקאות הטיעון, תכיר בזכות הנאשמים לקבלת הצעה הוגנת, שתמנע שרירות ואפליה; יש להדק את הפיקוח של הפרקליטות על החקירה המשטרתית, כך שתצומצם התופעה של הפרות חוק על ידי חוקרים להוטים; יש להקפיד יותר על גילוי מלוא חומר החקירה לסנגורים; יש לצמצם את הסחבת בטיפול בתיקים; יש לשנות מדיניות ולבקש פחות מאסרים מבתי המשפט, במיוחד נוכח פליליות-יתר וכליאת-יתר, שהוליכו לצפיפות בלתי אנושית בבתי הסוהר; יש להילחם בהדלפות לתקשורת; יש לחזק את ההכשרות שמקבלים התובעים, ובין היתר לטפח אתוס של סיוע לבית המשפט להגיע לחקר האמת ולדכא להט להשגת הרשעה בכל מחיר; ועוד.

כדי שניתן יהיה לבצע שיפורים כאלה בפרקליטות, כלל לא הייתי ממנה אדם פנימי, אלא דווקא מישהו מבחוץ, כגון השופטת (בדימוס) הילה גרסטל, שבתפקידה כנציבת הביקורת על הפרקליטות ניסתה לשפר, עד שמנעו זאת ממנה.

השר אוחנה בחר במינוי שמרני, מתוך הפרקליטות, של בעלת תפקיד ניהולי – משנה לפרקליט מחוז. לפי הפרסומים, היועמ"ש הטיל את מלוא כובד משקלו כנגד המינוי. לדעתו יש למנות רק מי ששימש משנה לפרקליט המדינה או פרקליט מחוז, ואין די במשנה לפרקליט מחוז. ליתר דיוק, עמדתו היא שיש למנות דווקא את עו"ד שלמה למברגר, וזאת נוכח ניסיונו הרב יותר בתפקידי ניהול בפרקליטות. אם שמחים במצב הקיים ולא מעוניינים בשיפור, אולי מפתה לשכפל את פרקליט המדינה תוך מינוי בעל תפקיד בכיר. אך אז כבר לא מדובר ב"מתחם הסבירות" כפי שמנומקת החלטת היועץ, אלא, אולי, ב"מתחם השכפול", שהגיע לשיאו המצומצם בקביעה שיש למנות דווקא את עו"ד למברגר.

אינני מכיר את עו"ד בן ארי, אך מקוממות בעיניי הטענות המועלות כנגדה, שאיננה די בכירה ושהתמודדה שלוש פעמים על תפקידים בכירים בפרקליטות ולא נבחרה. גם לפי נימוקי היועמ"ש אין מחלוקת שהיא בעלת מומחיות בתחום המשפט הפלילי, וותק רב של כשלושה עשורים בפרקליטות. גם לבתי המשפט נבחרו שופטים שלא נבחרו בסיבוב קודם. העובדה שאדם לא נבחר, כשלעצמה, איננה מלמדת דבר לחובתו. הבחירה היא בדרך כלל פרי שיקולים רבים ומאבקי כוח – גם במינוי לשפיטה וגם במינוי לפרקליט המדינה.

לבסוף, קשה בעיניי קביעתו של היועמ"ש כי חרף העובדה שסמכות המינוי היא לפי החוק בידי שר המשפטים, בכל זאת עליו לא רק להיוועץ ביועמ"ש, אלא, בעצם, לקבל את בחירתו, וכי "מינויה של עו"ד בן ארי לתפקיד ממלאת מקום פרקליט המדינה חורג באופן קיצוני ממתחם הסבירות, ולפיכך קיימת מניעה משפטית לאשרו". מבחינה אנושית ניתן אולי להבין את תחושת היועץ, כי אם לא מקבלים את המלצתו – הדבר בלתי סביר, אך מבחינת המינהל התקין, גישה זו מוליכה לניהול המדינה על ידי פקידים ולא על ידי נבחרי הציבור.

פרופ' סנג'רו מלמד במכללה האקדמית ספיר ובמרכז האקדמי למשפט ולעסקים ומייסד האתר "ביקורת מערכת המשפט הפלילי"

דרושה מדיניות חדשה להעמדה לדין
דרושה: מדיניות חדשה להעמדה לדין , פרופ. בועז סנג'רו , 20.12.2019 , ישראל היום

"פרקליטות שלא היכרנו" , פרופ. בועז סנג'רו , ישראל היום , 13.12.2019

על אופיה של פרקליטות המדינה ברמיסת זכויות אדם, סיכול ממוקד, מסע צייד, שיכרון כוח ועוד…, המאמר "פרקליטות שלא היכרנו" , פרופ. בועז סנג'רו , ישראל היום , 13.12.2019

"… ואני רוצה שיזכרו אותי כמי שקידם את זכויות האדם והשוויון בישראל. למשל, בדאגה לזכויות נאשמים. אני מחנך את האנשים לכך שהמטרה של פרקליט היא לא להרשיע, אלא לעשות צדק. אם לאחר הגשת כתב אישום הראיות מתערערות ואין יותר סיכוי סביר להרשעה, ההוראה היא לחזור בנו מכתב האישום".

בחרתי לפתוח באמירה יפה של הפרקליט היוצא. לאחר מכן פתחתי את המילון במילה "זיכרון", ומצאתי שפירושה הכושר לזכור דברים ולשמרם במוח. דברים קיימים. לא ניתן לזכור דבר שלא ממש קיים. גם ניצן כנראה מתקשה לבסס את קיומו, משום שהוא נותן רק שתי דוגמאות מוכרות לחזרה מכתב האישום – תיק הברנוער ותיק הרב הריסון, שבהם לא נותרה לפרקליטות ברירה. הרי גם ניצן מגביל את נדיבותו למקרים שבהם "הראיות מתערערות ואין יותר סיכוי סביר להרשעה". כך שאולי אלה מקרים של חשש מהתבזות בבית המשפט.

הפרקליטות היא גוף חשוב ולכן יש לשמור עליו; ובעל כוח רב ולכן יש לבקרו. רוב הפרקליטים עושים מלאכתם ביושר. מכיוון שהפרקליטות מייצגת את כולנו, אנו רשאים לתבוע ממנה הגינות מרבית. בניגוד לתיאור שבראיון, הפרקליטות שאני הכרתי בשנים האחרונות היא לצערי כוחנית – ואפילו שיכורת כוח; אינה שומרת על זכויות האדם – ואפילו רומסת זכויות חשודים ונאשמים; ומסרבת לקבל ביקורת. הכוחניות ושיכרון הכוח הודגמו בפרשת זדורוב, שבה הילכו אימים על הרופאה המשפטית המקצועית ד"ר מאיה פורמן רק משום שחוות הדעת שלה לא התאימה לפרקליטות, ודרשו מד"ר חן קוגל הישר והאמיץ (ולכן סירב לדרישה) לשנות תצהיר שעליו כבר חתם.

דוגמאות לרמיסת זכויות חשודים ונאשמים אינן חסרות בתקופה האחרונה. למשל, מעצר של עד מדינה שנועד לאלצו לדבוק בהסכם. גם בחקירות שאותן מלווה הפרקליטות באופן צמוד, היא אינה מרסנת דרכי חקירה אגרסיביות של המשטרה, שתחילתן במעצרים נטולי עילה חוקית אמיתית, המשכן בהשפלת הנחקרים וסופן אפילו בסחיטה באיומים. המדיניות החדשה של החרמה ("חילוט") מאסיבית של רכוש של חשודים משמשת בעצם ענישה לפני משפט. הנחמה שמציע ניצן, שלפיה נחקרים רבים סובלים מפשפשים, היא אולי צרת רבים נחמה לרשעים. צריך לשפר את המצב עבור כל הכלואים. לדבריו, "מעניין שאת אף אחד לא הטריד הדבר הזה עד שניר חפץ אמר שנעקץ מפשפשים". האומנם? בעקבות עתירה נגד הצפיפות, פסק בג"ץ שעל הרשויות להגדיל את שטח המחיה הממוצע לאסיר, אך הרשויות מפרות פסיקה זו והפרקליטות בראשות ניצן לא התביישה להגיש בקשה לאורכה של תשע שנים(!), במקום לכלוא פחות אנשים כפי שהמליצה ועדת דורנר.

הדוגמה המרכזית לסירוב לקבל ביקורת היא הסיכול הממוקד שנעשה לשופטת בדימוס הילה גרסטל, שפעלה שנים ספורות באופן מוצלח לשיפור הפרקליטות כנציבת הביקורת. ניצן מתפאר בייעול ההודעות לחשודים על סגירת תיקים, אך שוכח לציין שהדבר נעשה רק לאחר דו"ח מצוין של גרסטל, שלפיו לאחר שחולפת שנה בממוצע עד שמחליטים לסגור תיק נגד חשוד, באופן מקומם חולפת שנה נוספת בממוצע עד שטורחים להודיע לו זאת ולאפשר לו לישון בלילות.

אני מסכים עם ניצן שלא מדובר ב"הפיכה שלטונית". אך בחקירות ראש הממשלה ניכרות להיטות יתר והשקעת משאבים לא פרופורציונליים, המעוררות תחושה קשה של מסע ציד לאורך שנים. לדברי ניצן, "היום אני מגן על המדינה, כי אני רוצה אותה טהורה יותר ולא מושחתת". לפי מדדים בינלאומיים, ישראל אינה מדינה מושחתת. הדימוי שבו בחר ניצן, "הזורעים בדמעה ברינה יקצורו", מעורר חשש שלאחר זריעת כתבי האישום פוצחים בשירים נוכח ריבוי ההרשעות.

השאלה והתשובה האחרונות שבראיון מעוררות מחשבה שהגיע הזמן לחדול מהמנהג הלא רצוי למנות את פרקליטי המדינה והיועמ"שים לבית המשפט העליון. מלבד החריג של השופט המצוין גבריאל בך, כל היתר הביאו גישה תביעתית מובהקת.

פרקליטות שלא ידעתם
"פרקליטות שלא היכרנו" , פרופ. בועז סנג'רו , ישראל היום , 13.12.2019

המעצר המתמשך (כבר שנתיים) של הבלוגרית לורי שם־טוב: רמיסת חזקת החפות ועקרונות היסוד של ההליך הפלילי

המעצר המתמשך (כבר שנתיים) של הבלוגרית לורי שם־סוב: רמיסת חזקת החפות ועקרונות היסוד של ההליך הפלילי , פרופ. בועז סנג'רו , גלובס , 23.01.2019

 להורדת המאמר בפורמט pdf הקלק כאן

Document-page-001

תזכרו את לורי שם טוב

לו1
העיתונאית לורי שם טוב – שנתיים וחודשיים במעצר ומשפטה טרם החל

"המקרה הבולט ביותר הוא של לורי שם־טוב, שמעצרה הוארך לאחרונה – לא בחמישה ימים אלא ב־150 יום. שם־טוב, שילדיה נלקחו ממנה על ידי רשויות הרווחה, נמצאת כבר יותר משנתיים במעצר".

תזכרו את לורי שם־טוב: האם המעצר של מיקי גנור הכרחי ליצירת דרמה, גם אם הוא מתעלם מזכויות אדם? , אמנון לורד, ישראל היום, ישראל השבוע, 29.03.2019

רבים תוהים, מה פתאום משליכים שוב את מיקי גנור למעצר? התחושה הבלתי נמנעת היא שמדובר בצעד ענישה נקמני ללא משפט, משום שחזר בו מהסכם עד מדינה. כל זה נעשה בשיתוף פעולה של בית המשפט העליון, היות שבית המשפט המחוזי מרכז־לוד קבע שאין עילת מעצר.
דומני שהיחיד שהתקומם על המהלך הכוחני של הפרקליטות והמשטרה היה הפרופסור למשפטים בועז סנג'רו, במאמר ב"הארץ". מאחר שיש תחושה שתיק הצוללות בהיבטי השוחד מתפרק, עושה הפרקליטות עבודת ריכוך על דעת הקהל. יש חומר חדש מגרמניה. תעשיית ההדלפות תייצר תנופה מחודשת לחקירה הנובלת, ומעצרו של גנור מייצר גם את הדרמה. שנדע שמדובר בפשע.
פרופ' סנג'רו הוא מהבודדים ביקום המשפטי שבאמת רגיש לנושא זכויות האדם של חשודים ונאשמים. צר לומר זאת, והוא אף מתפלמס בנושא עם בית המשפט העליון, שמדבר הרבה על זכויות האדם, אך מי שחוקק את החוקים בנושא אלו פוליטיקאים מהשורה; ואילו בית המשפט ממשיך בגישתו הדרקונית.
המקרה הבולט ביותר הוא של לורי שם־טוב, שמעצרה הוארך לאחרונה – לא בחמישה ימים אלא ב־150 יום. שם־טוב, שילדיה נלקחו ממנה על ידי רשויות הרווחה, נמצאת כבר יותר משנתיים במעצר. סנג'רו, בראש קבוצה של עשרה מרצים וחוקרי משפט, שיגר מכתב שחתום על ידי כל העשרה ליועץ המשפטי לממשלה ולפרקליט המדינה ובו תביעה לשחרורה המיידי; היא בסך הכל בלוגרית שאכן הכפישה עובדי רווחה, אנשי משטרה ואף שופטים, רחמנא לצלן.
"(אנו) מודאגים מאוד משימוש מערכת אכיפת החוק בהליך הדרסטי של מעצר עד תום ההליכים כבר יותר משנתיים, חרף העובדה שלורי שם־טוב לא מואשמת בעבירות הכרוכות באלימות (פיזית) ואין טענה שנשקפת ממנה סכנה לביצוע עבירות מסוג זה", כותבים עשרת הפרופסורים למשפטים.
כבר בקיץ שעבר פסקה שופטת ביהמ"ש העליון ענת ברון כי יש לשחרר את שם־טוב בתנאים מגבילים. אבל בדרכים עקלקלות שבן אדם נורמלי מתקשה להבין, לא נוצרו התנאים לשחרורה, ואישה שילדיה נלקחו ממנה עדיין נמצאת מאחורי סורג ובריח – ללא משפט – כבר שנתיים וחודש.

תז1
תזכרו את לורי שם־טוב: האם המעצר של מיקי גנור הכרחי ליצירת דרמה, גם אם הוא מתעלם מזכויות אדם? , אמנון לורד, ישראל היום, ישראל השבוע, 29.03.2019

קריאת חוקרים ומרצים למשפט פלילי לשחרור גב' לורי שם טוב ממעצרה הנמשך למעלה משנתיים

ל1
העיתונאית לורי שם טוב במעצר מה- 27.02.2019

לורי שם טוב, בלוגרית , עיתונאית עצורה מעל שנתיים מה- 27.02.2017 על חשד עבירות "שיימינג" במרשתת נגד שופטים ועובדים סוציאליים. משפטה של שם טוב טרם החל.
מצורף מכתב קריאה חוקרים ומרצים לשחרורה המיידי של טוב שנשלח ליועמ"ש ולפרקליט המדינה.

לצפיה/ הורדת המכתב הקלק כאן

קריאת חוקרים ומרצים למשפט פלילי לשחרור גב' לורי שם טוב ממעצרה הנמשך למעלה משנתיים
14.3.19

אנו, חוקרים ומרצים למשפט פלילי במוסדות להשכלה גבוהה בישראל, מודאגים מאד משימוש מערכת אכיפת החוק בהליך הדראסטי של מעצר עד תום ההליכים כבר למעלה משנתיים (מאז 27.2.17 ! ) חרף העובדה שהגב' לורי שם-טוב לא מואשמת בעבירות הכרוכות באלימות (פיזית) ואין טענה שנשקפת ממנה סכנה לביצוע עבירות מסוג זה.
לפי התיאוריה וכללי המשפט הנגזרים ממנה, אדם הוא בחזקת חף-מפשע, אלא אם אשמתו הוכחה מעבר לספק סביר. לפיכך, מעצר עד תום ההליכים המשפטיים הוא חריג שצריך להיות שמור לנאשמים מסוכנים מאוד. אפילו לגביהם החוק מגביל את המעצר לתשעה חודשים, שבסיומם נדרשת החלטה של בית- המשפט העליון כדי להאריכו. במקרה הנוכחי לא מדובר באלימות פיזית ולא מדובר בסכנה פיזית ואם תהיה הרשעה העונש חייב יהיה להיות פרופורציוני. כך או אחרת אין הצדקה ואין בסיס בחוק לגביית "מקדמת- מעצר" על חשבון מאסר שאולי יבוא ואולי לא.
כבר ביום 24.7.18 קבעה השופטת ענת ברון, בהחלטה המפורטת ביותר של בית-המשפט , העליון בפרשה זו (שאליה מפנים שוב ושוב בהחלטות שאחריה), כך (בש"פ 5005/18 , בש"פ 5065/18):
"אקדים אחרית לראשית ואומר כי בנקודה שבה אנו ניצבים כיום, דומני כי הכף נוטה לשחרור העוררת למעצר באיזוק אלקטרוני ובפיקוח אנושי חלף מעצרה מאחורי סורג ובריח. העוררת נתונה במעצר מאז 27.2.2017 , זה למעלה מ 16- חודשים, בעוד ההליך הפלילי נגדה החל להישמע רק בחודש מאי 2018 . על אף שנראה כי בעת הזו ההליך מתקדם באופן משביע רצון (ולא נטען אחרת), ברי שלנוכח העובדה שמדובר ב 120- אישומים ובחומר חקירה שאין
חולק שהוא בהיקף רב ועצום, ההליכים צפויים להימשך עוד זמן רב…. פרט לפגיעה בחירותה של העוררת במהלך מעצרה, מטבע הדברים קיים קושי אינהרנטי בניהול הליכי משפט מתוך תא המעצר בשל נגישות מוגבלת לחומרי חקירה – וקושי זה אף מתעצם לנוכח היקף החומר הרב שבו מדובר…. מאז מעצרה הציעה העוררת לא פחות מ 16- מפקחים שונים…. המפקחים כולם נדחו על ידי שירות המבחן…. נראה כי לא יהא בידה של העוררת להציע מפקחים נוספים, ולמעשה היא נמצאת ב"מבוי סתום" בראי האפשרות שלה למצוא ולהציע חלופת מעצר אחרת. בעת הזו קביעה שלפיה יש להמשיך ולבחון מפקחים נוספים שיוצעו על ידי העוררת אינה מעשית עוד, וניתנת האמת להיאמר כי משמעותה של החלטה כזו היא שנסיבות חייה של העוררת מכתיבות את הותרתה במעצר לעוד חודשים ואולי אף לשנים טרם שיוכרע דינה; וזאת על אף ששני הנאשמים הנוספים בפרשה שוחררו זה מכבר
למעצר בית…. עוד יוער כי דווקא העובדה שמרבית העבירות המיוחסות לעוררת נעשו באינטרנט ומשכך הן נושאות אופי פומבי, יש בה כדי להפיג במידה מסוימת מן החשש שהעוררת תשוב ותבצע אותן, וזאת ביודעה כי היא מצויה כל העת תחת עיניהן הבוחנות של רשויות החוק…. עוד ייאמר כי בית המשפט המחוזי סבר כבר בהחלטת המעצר כי אין מקום להבחין בין שלושת הנאשמים בפרשה בהתייחס לרמת מסוכנותם, ואני שותפה למסקנה זו
בכל הנוגע לעילת המעצר; דעתי שונה ביחס לקביעתו המאוחרת של בית המשפט שלפיה היקף או אופי העבירות המיוחסות לעוררת מצדיקים הבחנה בינה לבין הנאשמים הנוספים עד כדי חריצת דינה למעצר ממושך מאחורי סורג ובריח…. בעוד הנאשמים האחרים שוחררו למעצר בית, ואף הוסרו מאז חלק ממגבלות המעצר בעניינם, הרי שבעניינה של העוררת החלופה המוצעת היא מעצר באיזוק אלקטרוני ובליווי פיקוח אנושי. כידוע, איזוק אלקטרוני מהווה ככלל "הקשחה" והידוק של חלופת מעצר, ואף נתפס כמצוי ב"מדרג ביניים" בין שחרור לחלופת מעצר לבין מעצר עד תום ההליכים, ויש בו לא פעם כדי לסייע בהשגת תכלית המעצר…. טרם סיום ראוי להזכיר מושכלות ראשונים, כי מטרתו של המעצר אינה עונשית אלא מניעתית. חלופת מעצר במהותה מחייבת איזון בין הסיכון העולה משחרורו האפשרי של הנאשם לבין זכותו החוקתית לחירות, והיא נועדה ליצור רמה סבירה של ביטחון, להבדיל
מוודאות, להשגת מטרת המעצר בדרך אחרת… בענייננו קיימת שורה של נסיבות, שלעת הזו משקלן המצטבר מטה את הכף לשחרורה של העוררת למעצר באיזוק אלקטרוני ובפיקוח אנושי – ובהן משך הזמן שבו שוהה העוררת במעצר, היקפו של התיק והצפי להימשכות ההליכים, סוג העבירות המיוחסות לה, והעובדה שהנאשמים הנוספים בפרשה שוחררו למעצר בית. ודאי שלא מדובר בחלופה הרמטית, אלא בנטילת "סיכון מחושב"…."

חרף החלטתה זו של השופטת ברון, ובניגוד משווע לחזקת החפות, עד היום טרם מצאו רשויות אכיפת החוק את הדרך לבצע את ההחלטה מיום 24.7.18 (חלפו כבר שבעה וחצי חודשים) ולשחרר את לורי שם טוב ממעצרה המתמשך מאוד ומדי. כל הסדר שנבחן נדחה, ולאחרונה, ביום 4.3.19 (בש"פ 1394/19 ) אף הוארך מעצרה ב 150- (!) ימים נוספים, כשזוהי כבר הארכה חמישית לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ד 1996- , האמורה להיות החריג ולא הכלל. בית-המשפט העליון אמנם
מורה בהחלטה האחרונה לבית- המשפט המחוזי לבחון אפשרות למעצר בפיקוח אלקטרוני ועם מפקחים אנושיים, אך ניסיון של כשנתיים מלמד שלא מושג הסדר והמעצר מאחורי סורג ובריח נמשך עוד ועוד.
בנסיבות המקרה הנוכחי, שבו כאמור אין חשש כלשהו לאלימות (פיזית), אלא בעיקר להכפשות באמצעות האינטרנט, ונוכח העובדה שמשך זמן ממושך לא נמצא הסדר, ייתכן שניתן וצריך אף לוותר על הפיקוח ולהסתפק בקביעה שהפרת תנאי השחרור תוליך לחידוש המעצר. ניתן לשחררה בתנאים מגבילים ובעיקר איסור הפצת חומר ברשת האינטרנט. אפילו אם נכונה טענת הפרקליטות שגב' שם טוב עצמה מקשה על השגת הסדר לשחרורה, כבר
מזמן הגיעה העת לשחררה.
כך או אחרת, אנו חשים ניגוד צורם בין הצהרת מערכת המשפט הישראלית אודות חזקת החפות, שאותה אנו מלמדים את תלמידינו, לבין המשך מעצרה של לורי שם טוב.

אנו קוראים לאנשי מערכת אכיפת החוק – לשופטים, ליועץ המשפטי לממשלה,
ולפרקליט המדינה – למצוא את הדרך לשחרורה המיידי.
1. פרופ' בועז סנג'רו
2. פרופ' רינת קיטאי
3. ד"ר יוסף זהר
4. פרופ' אלון הראל
5. פרופ' עמנואל גרוס
6. פרופ' שחר אלדר
7. ד"ר עמית פונדיק
8. ד"ר רותי לבנשטיין לזר
9. ד"ר סיגל שהב
10 . ד"ר רפאל (רפי) ביטון

Document-page-001

Document-page-002Document-page-003

 

פרופ. בועז סנג'רו: "לשחרר מיד את לורי שם טוב ממעצרה, הנטל הכבד הוא עתה על השופטים"

המאמר "המעצר המתמשך כבר שנתיים של הבלוגרית לורי שם טוב: רמיסת חזקת החפות ועקרונות היסוד של ההליך הפלילי" , פרופ. בועז סנג'רו, גלובס , 23.01.2019

לפי התיאוריה וכללי המשפט הנגזרים ממנה, אדם הוא בחזקת חף מפשע אלא אם אשמתו הוכחה מעבר לספר סביר. לפיכך מעצר עד תום ההליכים המשפטיים הוא חריג שצריך להיות שמור לנאשמים מסוכנים מאוד. אפילו לגביהם החוק מגביל את המעצר לתשעה חודשים, שבסיומם נדרשת החלטה של בית המשפט העליון כדי להאריכו.
הבלוגרית לורי שם טוב נתונה במעצר כבר קרוב לשנתיים (!), אפילו כשמדובר בנאשמים המואשמים בעבירות אלימות חמורות, לא תמיד המעצר כה ממושך, אלא הנאשמים משוחררים בתנאים מגבילים. לורי שם טוב מואשמת יחד עם שניים אחרים – מוטי לייבל ועו"ד צבי זר בעבירות רבות במסגרת הפרשה שזכתה בתקשורת לכינוי הניטרלי "פרשת הבלוגרים" ולכינויים הטעונים "פרשת הטרור הרשתי ו"פרשת השופטים הנוקמים".
ברקע הפרשה שני בניה של לורי שם טוב נלקחו ממנה על ידי רשויות הרווחה. בשנים האחרונות היא ושני האחרים מתחו ביקורת חריפה על רשויות הרווחה ועל אנשי מערכת המשפט. הביקורת כנראה גלשה להשמצות נגד אנשים מסוימים – עובדים סוציאליים, עורכי דין, ואפילו שופטים.
"ואפילו שופטים" – זה כנראה כבר יותר מידי עבור נערכת המשפט. אלא שאפילו אם כל האמור ב- 120 האישומים שבכתב האישום נכון, וכולל נוסף להשמצות ברשת, שחלקן כנראה היו בוטות מאוד, גם את תרגומן בשפת חוק העונשין המנדטורי, לכמה וכמה עבירות שונות (הטרדה, התחזות, פגיעה בפרטיות, העלבת עובד ציבור, עבירות מחשב, לשון הרע ופרסומים מזיקים – על פי הפירוט שבהחלטת השופט אורי שהם מיום 17.04.2018), עדיין לא מדובר באלימות פיסית ולא בסכנה פיסית, והעונש חייב יהיה להיות פרופורציוני.
אפילו אם העונש יכלול רכיב של מאסר, המאסר אמור להיות מידתי וקצר יחסית. כך או אחרת, אין הצדקה ואין בסיס בחוק לגביית "מקדמת מעצר" על חשבון מאסר שאולי יבוא ואולי לא.
שני הנאשמים האחרים בפרשה שוחררו למעצר בית – דבר המלמד על כך שגם את לורי שם טוב ניתן וצריך היה לשחרר. אלא שהפרקליטות מתארת אותה כמסוכנת לציבור, והיו שופטים שאימצו את התיאור המוגזם הזה. קשה להשתחרר מהחשש, שהעובדה שחלק מהמתלוננים על כך שלורי שם טוב השמיצה אותם הם שופטים, השפיעה, מעבר להצדקה האובייקטיבית, על החלטות חבריהם השופטים להאריך שוב ושוב ושוב את מעצרה, ולדחות שוב ושוב ושוב את בקשותיה להשתחרר מהמעצר. עד כדי כך שנעלמה גם ההבנה האנושית, שהיא זכאית לה כמי שילדיה נלקחו ממנה.

עליי להודות, כי טעיתי כשהמתנתי עם רשימתי זו חודשים מיותרים. בטחתי במערכת המשפט, וסברתי לתומי שבמאוחר או במאוחר מאוד ההיגיון והדין יגברו, ולורי תשוחרר. אלא שצירוף ההחלטות האחרונות מעורר אצלי חשש כבד. ב- 24.07.18 החליטה שופטת בית המשפט העליון ענת ברון, שניתן לשחרר את שם טוב ולהעבירה "למעצר בפיקוח אלקטרוני בשל התארכות ההליכים נגדה". (הציטוט הוא מתוך החלטת השופט עוזי פוגלמן מיום 11.11.2018).
שם טוב אמנם עמדה על שחרור מלא ממעצר, וטענה בדיון "כי יש קשיים מעשיים בתנאים שנדרשים כדי שתעבור למעצר בפיקוח אלקטרוני" (שם). אך העובדה שהיא עדיין מוחזקת במעצר רגיל כבר קרוב לשנתיים, מדברת בעד עצמה. יש לשחררה אפילו אם היא עצמה מקשה על הליכי השחרור. ניתן וצריך לעשות זאת בתנאים מגבילים, ובעיקר איסור הפצת חומר ברשת האינטרנט.
נוכח העבירות המיוחסות לה, אין אפילו צורך במעצר בית בפיקוח אלקטרוני. השיח השיפוטי בהחלטות שמתקבלות מידי פעם בעניינה, הוא שיח מקצועי לכאורה על מעצר, מסוכנות (באמצעות מקלדת מחשב!), חלופות למעצר, פיקוח ראוי וכדומה. אך ככל שהתמשך המעצר, וגם זכה לאישור של עוד ועוד שופטים, כך גדלה המועקה מרמיסת זכויות האדם, כבוד האדם, חזקת החפות ועקרונות היסוד של ההליך הפלילי.

בשורה התחתונה, יש להשקיף במבט-על על הפרשה בכללותה ולשחרר מיד את לורי שם טוב ממעצרה. הנטל הכבד הוא עתה על השופטים.

פרופ. בועז סנג'רו לשחרר מיד את לורי שםאויבת האומה