בתיה ארטמן – לשכה משפטית משרד הרווחה: דרכי רמיה לסחר בילדים

יועץ משפטי משרד הרווחה בבית משפט - אילוסטרציה

היועצת משפטית של משרד הרווחה היא בתיה ארטמן מספר טלפון: 02-6752898 , פקס: 02-6752363 דוא"ל: batiaa@molsa.gov.il. כתובת למשלוח דואר: רחוב קפלן 2, קרית הממשלה, ירושלים, מיקוד: 91008.

חנה נויברגר דוא"ל: hanan@molsa.gov.il ,בלשכה המשפטית אחראית על טיפול בתלונות על עובדים סוציאליים.

רונית וינגרטן היא גם עו"ד המשמשת בלשכה המשפטית.
.
העדר טיפול בתלונות על עובדים סוציאליים

הלשכה המשפטית אמונה על טיפול בתלונות על עובדים סוציאליים מתוקף חוק העובדים הסוציאליים סעיף 34ג: "תלונות על עבירות משמעת של עובדים סוציאליים ייחקרו בידי עובדים סוציאליים, שהם עובדי המדינה שימנה השר (בסעיף זה – חוקרים), אלא אם כן החליט תובע, לעניין תלונה על עבירת משמעת מסוימת, כולה או מקצתה, לבצע חקירה בעצמו; החוקרים שמונו לפי סעיף קטן זה יפעלו לפי הנחיות התובע."

הלשכה אינה מפרסמת תוצאות חקירות ובירורים על עובדים סוציאלים וסביר להניח שאין כאלה ולא היו מיום חקיקת החוק ב-1996.
.
תשובות לקוניות

תשובות גופים אלו הן בד"כ לקוניות ומתחמקות. כן לדוגמא לפניית שופט מדוע לא התייצבה פקידת סעד לדיון בבית משפט, לא נמסרה תשובה עניינית. וכך כתב השופט פאול שטרק תמש (ת"א) 49841/06 ‏מה- 30/07/2008 : "למרות הזמנה כדין ,ביום הדיון פקידת הסעד לא התייצבה לדיון. בהחלטתי מיום 16.6.08 הוזמן הסבר היועמ"ש ונימוקים למה לא לפעול בהתאם לפקודת בזיון בית המשפט כנגד פקידת הסעד. ביום 25.6.08 הועברה לעיוני תגובת היועמ"ש בצירוף עמדת פקידת הסעד. יש לציין שאין המכתבים מתייחסים להפרת צו בית משפט בגין אי התייצבות לדיון"
.

ליקויים בפיקוח על ביצוע צווים שיפוטיים

 דוגמא נוספת לאזלת הלשכה המשפטית של משרד הרווחה היא אי אכיפת צווים שיפוטיים להגשת התסקירים במועדם. ידוע על עשרות הורים שאינם רואים את ילדיהם חודשים רבים עקב עיכוב פקידי סעד בהגשת תסקירים בבאר שבע שפורסם ב- 12/08. תגובת משרד הרווחה לפניית השופט טישלר לאותו אירוע חמור הנה לקונית ובה נאמר: "משרד העבודה והרווחה רואה חשיבות עצומה בתפקודם של פקידי הסעד ברשויות המקומיות. לכן הוא הקצה לכך תוספת של תקנים לרשויות המקומיות, ובהן גם עיריית באר שבע".
.
דוגמא נוספת לאי ביצוע צווים שיפוטיים 

ביוני 2009 התקיימה ישיבה בוועדה לענייני ביקורת המדינה, בעניין רשות החסות לנוערדוח מבקר המדינה ‎59ב'. במהלך הישיבה נדרשו נציגי משרד הרווחה להשיב כמה נערים עם צווי בית משפט להשמה בפנימיות הרשות שלא בוצעו. תגובתה של רחל שרביט – סמנכ"לית שירותי תיקון, משרד הרווחה והשירותים: "אני לא יכולה להגיד 'עם צווים' כי אנחנו לא פועלים על פי זה. מה שחשוב לנו הוא הסיפור של הנערה, אם היא צריכה מעון נעול או לא צריכה, כי יש לנו נערות שלפני צו פונים אלינו כי זה דחוף. הקליטה שלנו היא גם לא האם יש צו או לא אלא מה מידת החירום של המצב, מה מידת סכנת החיים. המספרים של בנות שממתינות היום הם ‎120 ממתינות לצופיה ולמסילה".כלומר פקידי הרווחה לאחר שקיבלו צו מבית המשפט להוציא את הנער מביתו ומשפחתו ולהשימו בפנימייה, עם כל הכאב והסבל של המשפחה הכרוך בכך, הם לא בהכרח יפעלו ע"פ צו בית המשפט שהם בעצמם יזמו, אלא ע"פ תחושותיהם לגבי מה שחשוב לעשות.
.
ייעוץ ופיקוח לקויים

מבקר המדינה הציג בדוח שנת 2008 כי משרד הרווחה אינו ממלא חובתו ע"פ חוק הנוער לביצוע מעקב אחר בוגרי המעונות רשות חסות הנוער וליווים:
"על פי חוק הנוער, על בוגרי מעונות הרשות להיות נתונים להשגחתם של עובדי מעקב של הרשות במשך השנה שלאחר תום שהותם במעונות. מטרות המעקב אחר הבוגרים הן סיוע בשילובם בקהילה כדי למנוע מהם לחזור לדפוסי התנהגות עבריינית ומתן משוב לרשות על מצב הבוגרים לצורך שיפור הטיפול בחוסים.
בתחילת שנת 2004 קוצץ מספר עובדי המעקב, ומספר הבוגרים שבהם טיפלו העובדים הופחת למחצית. משנת 2005 מתבצע מעקב רק אחר שליש מהבוגרים המשתחררים בכל שנה ממסגרות הרשות ואשר יש לבצע מעקב בעניינם. החל משנה זו גם חדלה הרשות להפיק דוחות שנתיים שבהם רוכזו נתונים על בוגרי המעונות שטופלו בידי עובדי המעקב, אף שהדוחות סיפקו להנהלת הרשות ולמנהלי המעונות מידע חשוב על תוצאות הטיפול בחוסים. יש בכך כדי לפגוע ביכולתה של הרשות לשפר את הטיפול הניתן לחוסים במסגרותיה.

פרשיות שחיתות במשרד הרווחה
ספטמבר 2011 – עמותות הרווחה משלמות שוחד לבתי יתומים בחו"ל כדי לקבל ילדים לאימוץ, בחסות משרד הרווחה. השוחד הסחר בילדים המתנהל ע"י משרד הרווחה מנוגד לחוק ולאמנת האג הבינלאומית לילדים. משרד הרווחה והעמותות העוסקים בשוחד ובסחר בילדים לאימוץ מבקשים מרשות המיסים פטור ממס על השוחד כדי לא לפגוע בתעשיית הסחד באימוץ ילדים, השוחד, והשחיתות. חרף הפרסום הגלוי של פרשיית השוחד לפקידים בחו"ל על מנת לקבל ילדים לאימוץ, עורכי הדין בלשכה המשפטית רווחה בראשות בתיה ארטמן מילאו פיהם מים.
.
תשובה מתחמקת אופיינית של הלשכה המשפטית של משרד הרווחה היא כי התלונה הנה על מה שנדון או בדיון בבית משפט ואין זה מתפקידם לטפל. וזאת למרות כשהתלונה היא על התנהגותה של פקידת הסעד. סחבת היא אמצעי נוסף. אם המכתב התלונה לא נשלח בדואר רשום הלשכה עלולה לטעון כי לא קיבלה אותו. תגובות אלו מגיעות בעיכוב של חודשים.

נקודות:

  • הלשכה המשפטית משרד הרווחה אמונה ע"פ חוק לאכוף משמעת על העובדים הסוציאלים, אך אינה מפרסמת על עברות המשמעת מאחר ואינה אוכפת משמעת על העובדים הסוציאלים.
  • הלשכה המשפטית אינה אוכפת עברות של ביזיון בית משפט ע"י פקידי סעד.
  • הלשכה המשפטית משרד הרווחה "מנפנפת" את הפונים אליה בתשובות לקוניות ולא ענייניות.

קישורים:

מודעות פרסומת

איגוד העובדים הסוציאלים ועדת אתיקה או ועדת טיוח

ועדת האתיקה של איגוד העובדים הסוציאליים מבררת תלונות על התנהגות לא אתית של עובדים סוציאליים. בראש הועדה יושב עו"ס : נחום מיכאלי ט.ל: 050-5391132

הועדה עובדת בחוסר שקיפות ופרסום מזערי אודות התלונות והבירורים. מידי שנה מוגשות תלונות בודדות כ-5 , ורובן נדחות ע"י הועדה.
יש לזכור כי הועדה השייכת לאיגוד היא גוף השייך להסתדרות העובדים החדשה.

כתובת למשלוח תלונות: ועדת אתיקה של איגוד העו"ס, ארלוזרוב 93. ת"א, מיקוד: 62098.

קישורים:

מודל ביורוקרטי לחיקוי: האימפריה הסוציאלית

הכתבה מודל ביורוקרטי לחיקוי: האימפריה הסוציאלית , פרופ. אסתר הרצוג , יוני 2008 , ynet

הגדלת תקנים למערכת הסוציאלית תשמש חולייה נוספת בחיזוק המנגנונים שבפועל פוגעים באוכלוסיות החלשות

מי שרוצה להרחיב את אימפריית פקידות הרווחה ולהחליש את השכבות החלשות – שייענה לעובדים הסוציאלים השובתים בדרישה להוסיף להם תקנים.

השביתה הנוכחית מספקת דוגמה נוספת לאופן שבו נבנית מערכת העבודה הסוציאלית כאימפריה ביורוקרטית משגשגת. תולדותיה של מערכת זו יכולות לשמש מודל מעורר התפעלות בלב כל בונה אימפריות פוטנציאלי.

כשעם המהפך של בגין קמה ב-1977 ממשלת הקואליציה של הליכוד עם ד"ש והדתיים / חרדים, קיבל ד"ר ישראל כץ לידיו את הנהגת משרד הסעד, שבמהרה שינה את שמו למשרד העבודה והרווחה. האידיאולוגיה השתנתה ממתן סעד, כחסד לנזקקים, לסיוע בזכות לאזרחים שווי זכויות על בסיס קריטריונים אוניברסאליים. המסחרה בין פקיד הסעד לקליינט, שנבנתה לעיתים קרובות על שרירות ליבו של הפקיד והתערבותו הבלתי נסבלת בחיי הקליינט, הוחלפו במתן סיוע קונקרטי, בעיקר כקצבאות, על בסיס זכאות מפורשת ומוגדרת אוניברסלית.

אין ספק שמחאות בני עדות המזרח שקופחו ונדחקו לשולי החברה בשלושת העשורים הראשונים לקיומה של המדינה הצליחו להביא את בגין והימין לשלטון ותרמו לשינוי הדרמטי במדיניות הרווחה של מדינת ישראל.

המשמעות עבור פקידי הסעד / רווחה הייתה הרסנית: הם איבדו את השליטה המוחלטת על משאבי הסיוע לנזקקים. ד"ר כץ, שהיה בעצמו עובד סוציאלי (וממקימי המוסד לביטוח לאומי), שכנע את פקידי הסעד, שחשו כי האדמה נשמטה תחת רגליהם, כי השינוי הוא לטובתם והוא גם מוצדק אידיאולוגית, שהם הרי אנשי מקצוע "טיפוליים" ואין מתפקידם (וכבודם) להתעסק עם חלוקת כסף.

לטווח הארוך, ומתוך הסתכלות של לאחר שלושת העשורים האחרונים לקיום המדינה, מתברר שד"ר כץ צדק מאוד. העובדים הסוציאליים השכילו ללמוד את רזי הביורוקרטיה, ואין טובים מהם (ולפחות ממנהיגיהם) להציג דוגמא מושלמת של בניית מערכת ביורוקרטית גדולה ומסועפת לתלפיות, כזו הנשענת באופן שובה לב על אידיאולוגיה הומנית שאין עליה עוררין. במקום "מחלקי קיצבאות" הפכו העובדים הסוציאליים ל"מטפלים".

אז איך הפך אסונם של הפקידים הסוציאליים להצלחה מפוארת? יש הסברים רבים להתרחשות זו. אציין פה אך חלק מהם, כפי שכבר כתבתי בעבר: בעזרת סוד ה"מומחיות בטיפול" הם תפסו מונופול שדחק הצידה את הפסיכולוגים, קציני מבחן, עובדי קידום נוער, מחנכים, אחיות ועוד. הם הצליחו להפוך את העבודה הסוציאלית לגילדה המשתלטת בהדרגה על תחומים הולכים ומתרבים; הם הצליחו לשכנע את הציבור בצורך הגובר והאינסופי ב"מומחיותם", בדרך הקלאסית של יצירת "בעיה חברתית מיוחדת המצריכה משאבים מיוחדים".

כותרות ענק על סיפורים קורעי לב בלווית סטטיסטיקות מזעזעות סייעו לייצר את הדימוי של מצוקות רבות המצריכות את ההתערבות המקצועית-ייחודית שלהם. דוגמא אחת לכך היא המניפולציות במספרי ילדים ונוער במצוקה (שלפיהם כשליש מאוכלוסיית הנוער בארץ היא "אוכלוסיית יעד" לטיפולם); הם ניכסו פעילות חברתית-וולונטרית לעצמם, כמו למשל פעילותם של ארגוני הנשים בסוגיית האלימות נגד נשים שאותה הפכו לתחום טיפול ש"הצדיק" הקמת מרכזים למניעת אלימות במשפחה; הם ארגנו הפגנות שבהן לא נרתעו מלהשתמש בקליינטים, כאשר איימו בסגירת מוסדות כדי לשכנע את הציבור בצורך בהם;

את התקשורת גייסו בהצלחה עצומה ("בזכות" עמיתים המקורבים לראשי השלטון, כמו עליזה אולמרט) במאמציהם לחסום כל ביקורת על המציאות במוסדות רבים בטיפולם (לנוער, לזקנים לחולי נפש) ולעריכת קמפיינים על הצלחה לכאורה בטיפול בסוגיות רווחה וכן לתמיכה בדרישות להגדלת תקנים; הם הצליחו להפוך למומחים כמעט בלעדיים ומרכזיים בעיני בית המשפט בכל הסוגיות הקשורות למשפחה ילדים ונוער;

באופן חוזר ונשנה הם מקבעים את הדימוי של עומס בלתי נסבל של תיקים המוטל עליהם. על השקריות של טענה זו למדתי בעבודתי על הוסטל לנערים בראשית שנות ה-90 שהיה מיועד ל-15 נערים אך בפועל אף פעם לא היו בו יותר משמונה נערים, אך הצוות היה גדול יותר ממספר החוסים.

הקושי למלא את המוסדות לנערות בקליינטיות, המושמות שם בדרכי כפייה קשות, נחשף זה מכבר. כך גם התברר כי ועדות ההחלטה הדנות בהוצאת בני נוער "במצוקה" מבתיהם, מנקזות אליהן פקידים סוציאליים רבים ל"שעות עבודה" רבות, בטענה של צורך בחוות דעת "מבוססת", כאשר בפועל ריבוי פקידי הסעד משמש להשגת גיבוי הירארכי להחלטות אסוניות של הפקידים "בשטח" עבור ילדים ומשפחות).

לא מפתיע, לפיכך, שהמערכת הסוציאלית הייתה היחידה בשני העשורים האחרונים שהצליחה להתרחב בתוך המגזר הציבורי השכיר. סקירת הרשות לתכנון כוח אדם במשרד התמ"ת משנת 2003 מלמדת על כך שבין 1990/1 ל-2002 גדל מספר המועסקים בעבודה סוציאלית ב-75% בתקופה שבה צומצמה דרמטית המועסקים בשירות הציבורי.

מסקנה: הגדלת תקנים למערכת הסוציאלית תשמש חולייה נוספת בהגדלת וחיזוק המנגנונים הסוציאליים, שבפועל פוגעים באוכלוסיות החלשות.

שקרים ודמגוגיה נגד ילדים ומשפחות – פרופ. לעבודה סוציאלית בלהה דוידזון ערד – לשעבר פקידת סעד לחוק הנוער

קישורים: