הפסיכיאטר לאוניד אומנסקי מואשם במירמה נגד הביטוח הלאומי

נובמבר 2014 – news1 , איתמר לוין – המדינה: לאוניד אומנסקי, שהיה סגן הפסיכיאטר המחוזי בירושלים, סיפק לשישה תובעים חוות דעת כוזבות שסייעו להם לקבל מהביטוח הלאומי 333,000 שקל

לצפיה בכתב האישום הקלק כאן

לאוניד אומנסקי, לשעבר סגן הפסיכיאטר המחוזי בירושלים, מואשם במתן חוות דעת כוזבות על-מנת לאפשר קבלה במירמה של קצבאות נכות מהביטוח הלאומי. כתב האישום נגדו הוגש (יום א', 9.11.14) לבית המשפט המחוזי בירושלים

המדינה טוענת, כי אומנסקי שיתף פעולה עם שלום פילוס, שניהל "תעשיה" של הגשת תביעות כוזבות תוך שימוש בחוות דעת פסיכיאטריות שקריות. התביעות הוגשו בטענה לסכיזופרניה פרנואידית, ופילוס דאג לפזר אותן בין משרדים שונים של הביטוח הלאומי כדי שאיש לא ישים לב לדמיון ביניהן.

על-פי כתב האישום, אומנסקי סיפק חוות דעת כוזבות בשישה מקרים, "לאחר שפגש אותם למשך מספר דקות בלבד, כשהוא יודע כי חוות דעתו אינה מתארת את מצבם הרפואי האמיתי של התובעים". חוות הדעת כללו פרטים כוזבים רבים: אומנסקי מטפל בתובע מספר שנים, כעת חלה החמרה במצבו הנפשי, הוא מנסה להתאבד ואינו מסוגל לעבוד.

פילוס קיבל תמורת שירותיו 250,000 שקל, והעביר לאומנסקי סכום שאינו ידוע למדינה. התובעים, נטען, קיבלו בסך-הכל 333,000 שקל במירמה מהביטוח הלאומי. עו"ד נורית לנגנטל-שוורץ מייחסת לאומנסקי שש עבירות של קבלת דבר במירמה בנסיבות מחמירות.

הפסיכיאטר לאוניד אומנסקי בבית המשפט צילום: דודו אזולאי
הפסיכיאטר לאוניד אומנסקי בבית המשפט צילום: דודו אזולאי

הפסיכיאטר לאוניד אומנסקי מואשם במירמה נגד הביטוח הלאומי
הפסיכיאטר לאוניד אומנסקי מואשם במירמה נגד הביטוח הלאומי

פסיכיאטר מחוזי מגדל העמק השתגע – הורה לאזוק קשישה ניצולת שואה בת 80 ללא סיבה

ניצולת השואה שוחררה מהאשפוז הכפוי  , אלון שני, כתב בחיפה והגליל | חדשות 2 | פורסם 08/07/14
 
סוף לסיפור קורע הלב על הקשישה שנגררה מביתה עם אזיקים על ידיה, ללא כל הסבר. אחרי שאושפזה בכפייה, שחרר אותה בית המשפט לביתה, תוך שהוא מעביר ביקורת חריפה ויוצאת דופן על מערכת הבריאות. האישה עצמה, ניצולת שואה בת 85, סיפרה לאחר השחרור: "נכנסו אליי בריצה ועצרו אותי, לא הסבירו לי כלום"

המראה של הקשישה המבוהלת שהובלה באזיקים לאשפוז כפוי הטריד מאוד גם את בית המשפט, ששיחרר היום (ג') את בת ה-85 מאשפוזה. השופט אברהם אליקים העביר ביקורת קשה על התנהלות המערכת הרפואית. האישה עצמה מספרת היום שלא הסבירו לה דבר ולא התריעו בפניה כי באים לאשפז אותה.

"אני לא יודעת מה העניין, נכנסו אליי בריצה הביתה שניים, תפסו אותי ביד ושמו עליי אזיקים", אמרה ל', ניצולת השואה בת ה-85 שעדיין מזועזעת מהחוויה שעברה. "לא אמרו לי כלום, אמרו לי 'תני לנו יד וניקח ממך דגימת דם'. באותו זמן שמו לי אזיקים. למה? למה אתה קושר לי את הידיים? אתה יודע מה הן עברו וכמה הן עבדו? כמה אנשים הצלתי?".

קרוב לשבוע חלף מאז שנאזקה ל', הוצאה מביתה, ואושפזה בכפייה בבית החולים הפסיכיאטרי שער מנשה. הבוקר, מספסלי בית המשפט המחוזי בחיפה, היא המתינה לרגע שבו יודיעו כי היא משוחררת לשוב לביתה.

"בית המשפט ראה עין בעין יחד עם הסיוע המשפטי שמדובר באירוע חריג ביותר, וקבע שהמערערת איננה חולת נפש ולא הייתה סיבה לאשפזה", אמרה לחדשות 2 Online עו"ד אדמית רוזנצוויט, מטעם האגף לסיוע משפטי במשרד המשפטים. "במקרה הזה נחצו כל הקווים האדומים". נילי כורש, עובדת סוציאלית מטעם עיריית מגדל העמק, ציינה כי "כעת בנינו עבור האישה תכנית מיוחדת ונוסיף ללוות אותה בהדרגה".

בית המשפט התנצל על התנהלות המדינה

השופט אברהם אליקים התיר, לבקשת חדשות 2, את פרסום הכרעתו שהעבירה ביקורת קשה על התנהלות מערכת הבריאות: "בתיק זה לא התקיימו תנאים הכרחיים ככל שמדובר באשפוז כפוי לפי החוק. חשוב להבהיר כי מעולם לא נזקקה המערערת לשירותים בתחום הנפשי וכמובן שגם לא הייתה מאושפזת בעברה. האינטרס הציבורי מחייב שחרורה לאלתר".

עוד נכתב בהכרעת הדין כי יש להדגיש לרשויות השונות כי יש להקפיד על זכויותיו של כל אדם: "לא ייתכן כי על סמך אמירה שנאמרה באותה שיחה טלפונית, יבוצע אשפוז כפוי. חובה היה להיפגש עם האישה, לשמוע את דבריה, לבצע הליך של בירור רפואי מתאים. גם אם יש צורך בבחינת אשפוז כפוי, יש לבצע איזונים ולפעול במידתיות".

בצעד חריג שלא לפרוטוקול, פנה השופט אל הקשישה שמיררה מולו בבכי ואמר לה: "את אישה טובה, נסי למחוק מזיכרונך את מה שקרה. בשם הרשויות אני מתנצל". למרות הסוף הטוב, הסיפור הזה מדליק את נורות האזהרה המעידות על הקלות הבלתי נסבלת שבה פסיכיאטר מחוזי מורה על אשפוזה של קשישה ללא שום סיבה.

לשכת הרווחה מגדל העמק – לקחו קשישה ניצולת שואה בת 80 אזוקה לאשפוז פסיכיאטרי בכפייה מבלי שפסיכיאטר או שופט ראו אותה

לשכת הרווחה מגדל העמק - לקחו קשישה ניצולת שואה בת 80 אזוקה לאשפוז פסיכיאטרי בכפייה מבלי שפסיכיאטר או שופט ראו אותה
מגדל העמק – קשישה ניצולת שואה
בת 80 אזוקה

אלימות עובדות סוציאליות לשכת הרווחה מגדל העמק נגד קשישים. משיקולי תאוות בצע ופרזיטיות החליטו העובדות הסוציאליות להיפטר מהקשישה בדרך אכזרית ואפלה תוך ניצול ההפקרות בבתי המשפט עושי דברן.
מתוך סטטוס בפייסבוק – יולי 2014

שלוקחים זקנה לאישפוז פסיכיאטרי בצו של פסיכיאטר מחוזי שלא ראה אותה ובלי שתהיה עובדת סוציאלית לידה כשהיא לא מבינה את השפה אישה בת שמונים קשורה באזיקים שלוחצים לה על הידיים ובוכה אשה שאין לה ילדים ולא קרובי משפחה האם ניתן להעלים אדם ביום בהיר מביתו בלי שיהיה מישהו שיפקח על אשפוזו תראו את התמונה ותשפטו זה קרה היום במגדל העמק 

יוני 2014 - מגדל העמק - קשישה בת 80 אזוקה נלקחת לאשפוז פסיכיאטרי מבלי שפסיכיאטר מחוזי או שופט ראו אותה
יוני 2014 – מגדל העמק – קשישה בת 80 אזוקה נלקחת לאשפוז פסיכיאטרי מבלי שפסיכיאטר מחוזי או שופט ראו אותה

האם הפסיכיאטר המחוזי במגדל העמק השתגע או שחמד דירתה של קשישה בת 80 ניצולת שואה

מגדל העמק - קשישה בת 80 ניצולת שואה באזיקים
מגדל העמק – קשישה בת 80 ניצולת שואה באזיקים

אין לב: ניצולת שואה נאזקה ואושפזה בכפייה , ישראל היום , 03.07.2014

מגדל העמק: שני גברתנים פינו את בת ה־83 בכוח מביתה • משרד הבריאות: "רואים את המקרה בחומרה רבה, נחקור"

ניצולת שואה בת 83 ממגדל העמק, חוותה שלשום טראומה נוראה כאשר שני גברתנים הגיעו לביתה, אזקו אותה באזיקים ולקחו אותה לבית חולים פסיכיאטרי מתוקף צו אשפוז בכפייה שהוציא נגדה הרופא הפסיכיאטרי האזורי.

מאיר זגורי, שמנהל עסק בסמוך לדירת הקשישה, שמע את צעקותיה ונחלץ עם שכנים לעזרתה. "זה היה מחזה מחריד ומצמרר", אמר, "הקשישה, אזוקה בשתי ידיה, בכתה כמו ילדה קטנה. שני הגברים היו לבושים אזרחית וכפפות על ידיהם, אחזו בה ודרשו ממנה להתלוות אליהם. הזעקתי את המשטרה והודעתי לשניים שעד שהמשטרה לא תבדוק את חוקיות הצו, לא נאפשר להם לקחת אותה ודרשנו מהם להוריד ממנה את האזיקים".
לפי זגורי, שהיה נרגש ונסער מהמחזה המזעזע, מדובר ברופאה לשעבר שעלתה לפני שנים רבות מרוסיה ואינה דוברת עברית: "היא לא מסוגלת להזיק לזבוב. מדוע צריך לאזוק אותה ולקחת אותה כאילו היתה חיה רדופה. איפה הכבוד? ככה מעלימים אנשים?" לבסוף, אחרי שהשוטרים הגיעו ובדקו את חוקיות הצו, הגברתנים לקחו את הקשישה.

מהאגף לשירותים חברתיים בעיריית מגדל העמק נמסר: "הגברת מוכרת ומטופלת על ידי האגף לשירותים חברתיים. ככל הנראה, הרופאה של הגברת פנתה לפסיכיאטר המחוזי שהוציא צו לבדיקה בכפייה בשל כוונות אובדניות לכאורה, מבלי ליידע את גורמי הרווחה בעירייה. השוטרים שהוזעקו למקום הופתעו למצוא אותה כבולה באזיקים. התעניינו בשלומה מול בית החולים ומול נהג האמבולנס ונמשיך לעקוב אחר המקרה ולסייע ככל הנדרש". 
ראש עיריית מגדל העמק אלי ברדה הגיב בזעם רב על הפגיעה בקשישה ואמר: "תמונה של אישה קשישה ניצולת שואה באזיקים קורעת את הלב ואינה מקובלת. בדקתי מול מפקד תחנת משטרת מגדל העמק, סנ"צ מני בנימין, את הנושא ואף הגשנו תלונה במשטרה כדי לבדוק מי אזק את הגברת ובאיזו סמכות. נמשיך לעקוב אחר המקרה ונסייע ככל הניתן". 
ממשרד הבריאות נמסר בתגובה: "שרת הבריאות יעל גרמן רואה את המקרה כפי שמתואר בחומרה רבה. על פי הנחייתה, יבצע המשרד תחקיר מיידי של המקרה ובהתאם לממצאים שיעלו יינקטו הצעדים הדרושים".

 פלייליסט – מדיניות רוווחה דורסנית ומתעללת בקשישים

פברואר 2012 – פלייליסט – יחסם של רשויות הרווחה אל הקשיש הוא התעלמות, התנערות, בירוקרטיה אכזרית, עושק, גזל, והתעמרות, תאגידים שונים במשק ומטפלים מזלזלים ומתעללים בהם ברוח מדיניות רשויות הרווחה. רשויות הרווחה מוציאים בכפיה קשישים מביתם למוסדות סיעודיים שם מסממים אותם בסמים פסיכיאטריים. הקשישים מאבדים יכולות קוגנטיביות דיבור הליכה, בעוד ניתן להחזיקם בקהילה עם עובד זר בחצי עלות.

הפנייה לאשפוז כפוי על סמך השמועות – פסיכיאטר מחוזי ד"ר זאב ירמלוביץ ועובדת סוציאלית מלשכת הרווחה קיראון

שנת 79 – עא 79 / 219 זאב ירמלוביץ נ’ משה חובבשימוש בחוק פרוץ לרווחה (בזמנו) לאשפוז כפוי, אחריות נזיקית של פסיכיאטר באשפוז לא נחוץ, "קשר השתיקה של הרופאים" וקשיי הוכחה. התובע אושפז אצל הנתבע (הפסיכיאטר ד"ר זאב ירמלוביץ) על סמך פניה בעל פה של עובדת סוציאלית, מכתב מרופאו הכללי (ד"ר מיטרני) של התובע ומכתב מהיועצת החינוכית של בתו של התובע אך בלי שבדק את התובע או שמע אותו.

שופטי הרוב בבית המשפט המחוזי קבעו שרשלנותו של הפסיכיאטר ירמלוביץ התבטאה בכך שהסתמך על נתונים מפי השמועה מבלי שטרח לברר אמיתותם מכלי ראשון והעיקר – ללא בדיקתו של התובע, בין מרצון ובין בעל-כרחו. יתרה מזו, אחת העובדות הנזכרות במכתבו של ד"ר מיטרני – כאילו היה התובע בהסתכלות במרפאה פסיכיאטרית בקריה – הוכחה כמוטעית.
היועצת החינוכית הודתה שמעולם לא בקשה שהבת תראה לה את החבורות וסימני המכות אותן ספגה, לטענתה, מידי אביה (התובע). העובדת הסוציאלית שטפלה במשפחה הסתמכה על דברי קרובים ושכנים באשר למעשיו ואיומיו של המשיב, אך מעולם לא היתה עדת ראיה להם.
גם מסקנותיו של ד"ר מיטרני, במכתב שכלל לא נועד לפסיכיאטר אלא למשרד הבריאות, אין מסקנה חד-משמעית, שהמשיב חולה בנפשו וזקוק לאשפוז. על כך יעידו המלים המופיעות במכתב "מר פלוני עושה רושם של אדם חולה מאד" וכן "אני סבור שמר פלוני הוא אדם חולה".
לדעת השופטים, בכל אלה לא סגי. בבוא פסיכיאטר מחוזי להשתמש בסמכות הרחבה שהוענקה לו לשלול חרותו של אדם, בפרט בעל-כורחו, דורש הצדק הטבעי שיעשה כן בדחילו, על סמך עובדות מאומתות ובדוקות, להבדיל משמועות גרידא. אמנם אין בחוק הוראה מפורשת המסמיכה את הפסיכיאטר המחוזי לכוף אדם להיבדק על ידו, או על ידי איש מטעמו, עד שהמחוקק יתקן מעוות זה.

משרד הבריאות ערער לעליון שקיבל את הערעור הואיל ובאותה תקופה לשון החוק איפשרה לפסיכיאטר מחוזי לשלוח אדם לאשפוז ללא בדיקה (סעיף 5 בחוק חולי נפש באותה עת: "נוכח פסיכיאטר מחוזי כי חולה עלול לסכן את עצמו או את הזולת חייב הוא להורות, בכתב, שהחולה יאושפז בבית החולים.")
קשר השתיקה של עובדי הרשויות פעל בצורה משומנת כפי שנכתב בפסק הדין: "הרופאות למחלות נפש שטפלו בו, באברבנאל בת-ים וב"גהה", העידו מטעם המערערים וכולן סמכו ידן על הוראת האשפוז".

מסקנות שעולות מפסק הדין:

באילו מצבים ניתן לאשפז חולה ללא הסכמתו?

כאשר החולה אינו מהווה סכנה מותר לאשפזו רק בהסכמתו גם אם החולה זקוק לאשפוז. המצב שונה במידה והחולה מסוכן.

לפי אילו מדדים תבחן ההחלטה האם חולה נפש חייב באשפוז?

השאלה האם יש הצדקה למתן הוראת אשפוז היא שאלה רפואית-פסיכיאטרית ואין לבחון אותה לפי דיני הראיות הנהוגים בבית המשפט או עקרונות הצדק.

האם פסיכיאטר מחוזי רשאי לתת הוראות אשפוז גם בלי שהמאושפז נבדק על ידו או מטעמו בבדיקה פסיכאטרית?

פסיכיאטר מחוזי רשאי לתת הוראת אשפוז גם בלי שהמאושפז נבדק על ידו או מטעמו בבדיקה רפואית פסיכאטרית, ובלי שנתקיים דיון בנוכחותו של המאושפז ונשמע דברו לפני האשפוז.

מה האחריות הנזיקית שעלולה להיות מוטלת על רופא פסיכיאטר הנותן הוראת אשפוז?

רופא פסיכיאטר הנותן הוראות אשפוז רשלנית עלול להיות אחראי בנזיקין ובפליליים בשל תקיפה ובשל כליאת שווא. זאת במידה והוראת האשפוז לא היתה "נחוצה באופן סביר" מהבחינה הרפואית-פסיכיאטרית ואם ההוראה לא בוצעה בתום לב ובלי זדון.

כיצד ניתן להוכיח את קיום תום הלב וחוסר הזדון בהתנהגות הרופא הפסיכיאטר?

בדרך כלל מוכח תום הלב וחוסר הזדון מתוך נחיצותו הרפואית-פסיכיאטרית של המעשה לפי תורת הרפואה. באופן דומה חוסר תום לב וקיום זדוני מוכחים על ידי אי נחיצות המעשה מהבחינה הרפואית.

על מי מוטלת הראיה בתביעה שטענתה כי הוראת אשפוז ניתנה ברשלנות, שלא לצורך או שלא כדין?

הטוען שהוראת אשפוז ניתנה ברשלנות, שלא לצורך או שלא כדין – עליו נטל הראיה.

מה המשמעות המשפטית של מצב בו רופא מסרב להעיד בשאלה מקצועית נגד חברו למקצוע או לספק חוות דעת מומחה שתסכן רופא אחר באחריות נזיקית?

מצב זה מכונה במשפט "קשר השתיקה של הרופאים" ולפיו בדרך כלל לא יסכימו רופאים מומחים להעיד בבית המשפט באופן שיסכן את חברם באחריות משפטית. מצב זה, לפי פסיקת בית המשפט, "גובל בפלילים" אבל קשיי ההוכחה אינם יכולים להחליף את העילה הנזיקית עצמה או את החובה להביא ראיות.

האם ניתן לחייב בפיצוי נזיקי במידה והרופא התרשל והפר את חובת הזהירות שלו כלפי המטופל אך אין קשר סיבתי בין ההתרשלות לבין הנזק שנגרם למטופל?

אין יסוד משפטי המאפשר חיוב בפיצוי רק לשם הרתעה ובמידה והקשר הסיבתי בין הרשלנות לנזק נותק, דין התביעה להדחות.

קישורים:

הפסיכיאטריה בישראל כלי למאבק על ירושה – האישה רצתה ירושה, הקרובים איימו עם פסיכיאטר

הכתבה האישה רצתה ירושה, הקרובים איימו עם פסיכיאטר , אורה חושחו , 31.05.10, mynet

תושבת איזור השפלה תובעת פיצויים מבני משפחתה, בטענה שבמסגרת מאבק ירושה הם הציגו אותה כמטורפת, ואף פנו לפסיכיאטר המחוזי. טרם הוגשו כתבי הגנה

עד כמה רחוק ילכו אנשים במאבק על ירושה? תושבת האיזור הגישה תביעת לשון הרע בסך 250 אלף שקל נגד הבעל של דודתה ובנו, בטענה שבשל מחלוקת על מבנה משותף "הבאישו את שמה והציגו אותה כאישה מטורפת והזויה, המהווה סכנה לסובבים אותה", ואף שלחו בעניינה מכתב לפסיכיאטר המחוזי במשרד הבריאות, שבסמכותו לאשפז בכפייה בבית חולים לחולי נפש.

האישה מתגוררת בקומת הכניסה של המבנה ובני משפחתה הנתבעים מתגוררים בקומה השנייה. בין שני הצדדים קיימת מחלוקת ארוכת שנים, שעניינה פירוק השיתוף בחלקה שבה הם מתגוררים ובשטחים הציבוריים הנמצאים בה. המחלוקת הגיעה לערכאות שיפוטיות פעמים מספר.

בכתב התביעה נטען שלפני חצי שנה ערכו הנתבעים מסיבת ברביקיו מול חלון מטבחה, ובצמוד לבלוני גז. מאחר שחששה מהתפוצצות של בלוני הגז, הזמינה את המשטרה ואת מכבי האש. כתוצאה מכך התפתח עימות מילולי בינה לבין בנו של הדוד.

היא הקליטה את העימות, ולטענתה במהלכו אמר לה בן הדוד פעמים מספר: "את חולת נפש…את משוגעת…את לא נורמלית…לכי קחי כדורים. את רצחת את סבתא שלך, יא חתיכת פוסטמה…את רצחת את הסבתא שלך, שהיית שוטפת אותה עם צינור באמצע החצר".

לטענתה, הבן הטיח בה "דברי בלע נוראיים, במעמד שבו נכחו בני משפחה נוספים, ובהם נכדיו של הבעל של הדודה וחבריהם".

עוד נטען, שלפני שנתיים שלח בעלה של הדודה מכתב לפסיכיאטר המחוזי בתל אביב, שבו נאמר שהיא "מסכנת על ידי התנהגותה את חיי נכדי, והתנהגותה פוגעת באופן רציני באורח חיי וחיי משפחתי. החדירה לפרטיות והתנהגותה מצריכה את בדיקתכם המיידית.
באחרונה משתמשת באלימות על ידי כך שהיא מפרקת במו ידיה גדר מבלוקים ומסכנת חיים. יש לה הזיות מוזרות של הטרדות מיניות. חשש כבד בלבי, כי הגברת לוקה ויש לבדוק את מצבה. הגעתי למסקנה כי היא חייבת להיבדק על ידכם. אודה על טיפולכם הנכון והמהיר. לפי שעה היא מסוכנת לסביבה".

היא טוענת שהפרסומים הם הוצאת לשון הרע, ומבקשת פיצוי של 250 אלף שקל והוצאות. טרם הוגשו כתבי הגנה.

קישורים:

  • גננות רוצות שקט בגן והן להוטות מידי לשלוח ילדים לפסיכיאטרים – הכתבה "ברוב קשב" מירב שלמה מלמד , ידיעות תל אביב , חינוך , 26.03.2010 –ב- 2009 נרשמה עלייה של כשבעה אחוזים בהפניית ילדים עד גיל שש למכוני אבחון של הפרעות קשב וריכוז. ד"ר אורלי נקר: מדובר ב"הפניית יתר" מצד גננות למכונים…
  • מדוע סמים פסיכיאטריים תמיד רעיםד"ר דאגלס ג. סמית, אני כבר לא ממליץ על תרופות פסיכיאטריות לאף אחד. זה נראה קיצוני במדינה הזו (ארה"ב) כי אנחנו בעיצומה של "המהפכה הביולוגית". נראה שכולם מניחים שתרופות יעילות במיוחד עבור מחלות נפש שונות אשר לפחות בחלקן עקב בעיות כימיות או גנטיות. אני מאמין שהמדע מאחורי זה פגום באופן רציני. הוא מבוסס על הנחות מוטעות שהובילו להנצחת מיתולוגיה עצמית (ועל רווחים עצומים לחברות התרופות). …
  • נוגדי חרדה – גיהנום ההתמכרות והגמילהגוון אולסן עבדה 15 שנים כנציגה בתעשיית התרופות, וחלק מהתמחותה היה סמים פסיכיאטריים. סמים אשר לא מכרה אך הכירה מקרוב הם נוגדי החרדה. גוון השתמשה בנוגד חרדה קסנקס במשך כ- 10 שנים, שבהם התמכרה לסם אך חשבה שהצורך בסם נובע עקב לחץ ומתח בעבודה. גוון טוענת כי הפסיכיאטר הטיפוסי לא יסייע להשתחרר מההתמכרות לסם משום שבהכשרתם הפסיכיאטרים כיום יודעים לטפל רק טיפולים תרופתיים, והם אינם רוצים לאבד מטופלים…
  • תרופות נוגדות דיכאון – התפכחות הפסיכיאטריה – המאמר "תרופות נוגדות דיכאון: כבדהו וחשדהו" של ד"ר פסח ליכטנברג (מעריב, 'לבריאות' אפריל 2010) , חושף את השבר והעדר יכולת של הפסיכיאטריה להבנת הדיכאון והטיפול בו…
  • הפסיכיאטר מומחה לפסיכוגריאטריה – ד"ר איתן חבר – חוות דעת פסיכיאטרית "מקצועית" ואלימה – ע"פ המשתמע מתעודת הרופא הפסיכיאטר איתן חבר כיוון לתייג את הנבדקת כבע"ח ללא הבנה שיפוט או רגשות, שאינו מבין מה נעשה סביבו ויש להרעיל אותו בריספרדל וסמים פסיכיאטרים אחרים עד סוף ימיו, ולכלוא אותו באחד המוסדות הפסיכיאטריים לתשושי נפש. בעוד הנבדקת באה אליו בהנחיית לשכת הרווחה בת ים לחוות דעת למינוי אפוטרופוס בלבד. חוות הדעת של הפסיכיאטר איתן חבר הייתה מנותקת מהמציאות…

חולה נפש תקף מינית, בית חולים "מזרע" בעכו לא דיווח, התוקף הוחזר למחלקה

הכתבה פסיכיאטר מחוז צפון: להעניש את הנהלת "מזרע" , הארץ , נובמבר 2007

הפסיכיאטר המחוזי ממליץ על צעדים משפטיים ומנהליים נגד הנהלת ביה"ח – עקב התנהגותה בפרשת התקיפה המינית שנחשפה ב"הארץ" לפני כשבועיים

פסיכיאטר מחוז הצפון של משרד הבריאות, ד"ר אלי גרינר, ממליץ לנקוט צעדים משפטיים ומנהליים נגד הנהלת בית החולים הפסיכיאטרי ממשלתי "מזרע" בעכו עקב התנהגותה בפרשת התקיפה המינית שנחשפה ב"הארץ" לפני כשבועיים – כך עולה מדו"ח בדיקה חדש של הפרשה שנערך בלשכת הבריאות המחוזית בצפון והועבר בשבוע שעבר למנכ"ל משרד הבריאות, הפרופ' אבי ישראלי.

מדו"ח הבדיקה עולה כי הנהלת "מזרע" לא דיווחה על המקרה למשטרה ולפקידי הסעד כפי שמחייב במפורש החוק, וכי הפרשה לא דווחה למשרד הבריאות כפי שמחייבות הוראות המשרד. עוד התגלה כי הצוות הרפואי הסיעודי לא ביצע כל בדיקה רפואית, גינקולוגית, נפשית או טיפולית לחולת הנפש שהותקפה מינית, וכן כי המקרה לא דווח למשפחת החולה למרות שבעלה ביקר אותה בבית החולים למחרת אירוע התקיפה ואף נפגש עם העובדת הסוציאלית של המחלקה. כמו כן, מצטט הדו"ח בכיר בהנהלת בית החולים שאמר כי לא היה צורך לדווח על מקרה התקיפה המינית "כמו שלא צריך לדווח על כל חולה שמאונן פה בבית החולים".

מקרה התקיפה אירע ב-10 ביולי השנה, כשהחולה נכנס בלילה לחדר של החולה, נשכב עליה במיטתה כשהוא לבוש בבגדיו, ניסה להפשיטה בכוח, ואף הצליח למשש את שדיה. הצוות הרפואי נכנס לחדר והפסיק את התקיפה המינית בעקבות צעקות שנשמעו מחדרה של החולה. ל"הארץ" נודע כי המותקפת, בת כ-60, אינה עצמאית ומצבה הנפשי ירוד. החולה התוקף סובל מסכיזופרניה ומאושפז ב"מזרע" מאז מאי השנה לאחר שהורשע ברצח אשתו ואחת מבנותיו וריצה 24 שנות מאסר, מחציתן במחלקה הפסיכיאטרית של שירות בתי הסוהר. לאחר המקרה החולה התוקף אמר לרופאה התורנית במחלקה כי "ניסה לקיים יחסי מין עם החולה".
.

השתלשלות פרשת התקיפה המינית בבית חולים מזרע בעכו

השתלשלות פרשת התקיפה המינית בבית חולים מזרע בעכוהפסיכיאטר המחוזי שמע על המקרה רק כעבור כארבעה חודשים

המקרה נודע ללשכת פסיכיאטר מחוז הצפון במשרד הבריאות רק בסוף אוקטובר השנה, כארבעה חודשים לאחר המקרה, זאת לאחר שהועברה לסגנו, הד"ר נאביל ג'ראיסי, התכתבות פנימית יוצאת דופן בחומרתה בין רופא בכיר במחלקה הפסיכוגריאטרית ב"מזרע", הד"ר מיכאל סגל, לבין מנהל המחלקה, הד"ר יולי ווצ'קוב. סגל התריע על החזרת החולה התוקף למחלקה הפסיכוגריאטרית שבה מאושפזים גברים ונשים במקום השארתו באשפוז במחלקה סגורה מס' 4 שבה מאושפזים רק גברים, אליה הועבר אחרי התקיפה. בעקבות זאת, הוחזר החולה למחלקה המיועדת לגברים.

הפרשה נחשפה לפני כשבועיים ב"הארץ", אז מסרו הנהלות "מזרע" ומשרד הבריאות כי הן "אינן מקלות ראש במקרה", אבל זהו "אינו מסוג האירועים החייבים דיווח להנהלת משרד הבריאות או לפסיכיאטר המחוזי". זאת, בהתבסס על ההנחיות הקובעות כי חובה לדווח במקרים בהם נגרם נזק משמעותי לחולה או במקרי מוות.

אולם ממצאי הבדיקה שנערכה בלשכת פסיכיאטר מחוז הצפון עומדים בסתירה מוחלטת לתגובה זו. בעקבות הפרסום, מינה פסיכיאטר מחוז הצפון צוות בדיקה שחברים בו סגן הפסיכיאטר המחוזי, הד"ר ג'ראיסי, ועוזרת הפסיכיאטר המחוזי לבקרה, איה ארבל. בדיקתם נערכה על בסיס בחינת התיקים הרפואיים של שני החולים ושיחה עם סגן מנהלת "מזרע", הד"ר לאונרדו מוגילנסקי. על פי דו"ח הבדיקה, מדובר במעשה של תקיפה מינית של חולה חסדת ישע כפי שעולה מהגדרת החוק. אולם למרות זאת, לא נמצא כל תיעוד שהנהלת "מזרע" דיווחה על המקרה למשטרה או למשרד הבריאות.

בכיר במשרד הבריאות הביע תמיהה על התנהלות המשרד

על פי מסקנות הבדיקה, הנהלת "מזרע" הפרה שורה של חוקים והוראות באי הדיווח על מקרה התקיפה. לדברי בכיר במשרד הבריאות, ממצאי הבדיקה מעלים גם תמיהות קשות מאוד על עמדתה של הנהלת משרד הבריאות שנתנה גיבוי להנהלת "מזרע" שלא דיווחה על המקרה. ד"ר גרינר כתב השבוע לפרופ' ישראלי בעקבות ממצאי הבדיקה כי המקרה עצמו "חמור", אבל גם "מדאיגה עד מאוד ההתייחסות מקלת הראש והבלתי נאותה של הנהלת 'מזרע' כלפי הנפגעים והמשפחה וכלפי החוק". עוד כתב גרינר כי "לשמוע מבכיר בביה"ח שלא היה צורך לדווח על האירוע כמו 'שלא צריכים לדווח על כל חולה שמאונן פה בביה"ח', הוא דבר חמור מאין כמוהו".

ממשרד הבריאות נמסר אתמול (שבת) כי הוא "רואה בחומרה את העובדה כי המקרה לא דווח למשטרה". עוד נמסר כי המשרד "ישקול לפתוח בהליכים משפטיים נגד המעורבים". מהנהלת "מזרע" בראשותה של ד"ר אילנה טל נמסר כי "ההנהלה לא ראתה מקום לפנות למשטרה אלא לנקוט צעדים פנימיים".

ממצאי הבדיקה

1 הנהלת "מזרע" לא דיווחה על מקרה התקיפה המינית למשטרה, לפקידי הסעד ולמשרד הבריאות

2 הצוות הסיעודי לא ביצע כל בדיקה רפואית, גניקולוגית או נפשית לחולה אחרי שהותקפה

3 הנהלת ביה"ח לא חקרה את האירוע בסמוך להתרחשותו או קיימה דיון לצורך הפקת לקחים

קישורים:

פשעי הפסיכיאטריה והרווחה – חלק א – מונולוג של נערה נמלטת

המאמר פשעי הפסיכיאטריה והרווחה – מונולוג של נערה נמלטת , חנה איסלר , אוקטובר 2009

היא פנתה ליועצת בבית הספר לאחר שנתקלה בקשיים חברתיים. מאז סבלה מייסורים: תרופות בקשירה, אלימות ופנימיות מבודדות.

"הגברים מפשיטים את הילדות והאחות באה להזריק. לא חושבים איך הילדה מרגישה כשגבר מוריד לה את התחתונים ומחזיק אותה בכוח? כמה היא מתביישת? לא חושבים על זה"

"'אין כאן זכויות חולה כמו בבתי חולים רגילים', אמרתי. 'לא! לא! לא! אני לא מוכנה, לאף אחד אין זכות לגעת בגוף שלי!' הצמדתי את הידיים לגוף. הגעתי לתודעה שאין לי יותר זכאות על גופי. התחלתי לצרוח! זה היה רגע איום ונורא. אם אתה מתנגד, מפחידים שיקשרו אותך. חבלים וברזלים, חורים מיוחדים במיטה שתוקעים שם מסמרים"

"הילדים מרטיבים מפחד והילדים חייבים לקרצף את המזרנים, שכולם יראו את זה… התרופות הוציאו ממני את כל המרץ, לא רציתי לצאת לטיולי שטח חמישה ימים במדבר. לא הייתי מסוגלת. הבטיחו להחזיר אותי כעבור יומיים, רק אחרי שהתעקשתי וצרחתי. בתור עונש, הייתי חייבת לעבוד בניקיון ובקרצופים"

בכתבתי הקודמת "מונולוג של אישה מתוך מחלקה סגורה ואטומה", לא ציינתי את שם המוסד בו התרחשה הזוועה. התבקשתי על-ידי הקוראים לחשוף את שם המוסד ואני נעתרת לבקשתם – בית החולים שלוותה, במגדיאל – המחלקה הסגורה למבוגרים.

במאמר זה מדובר במחלקה פסיכיאטרית סגורה לילדים בבית החולים הממשלתי בנהריה, והמחלקה "הנסתרת" שמאחורי בית החולים הנקראת "הדרכת הילד" ובשלוחה שלה, פנימיית טוביה, האנתרופוסופית, בהרדוף. לשם נשלחים הילדים להשלמת ה"טיפול" או שחוזרים חזרה ל"הדרכת הילד". אותו הפסיכיאטר, ד"ר שפיץ, אחראי על שתי המחלקות. להלן מונולוג של נערה הנמלטת מפנימיית רווחה (ציטוט):

"חזרתי לחיים. אני בטורקיה עם אבא שלי, רופא משפחה. התקבלתי לתיכון – בית הספר היהודי באיסטנבול. באתי לבקר את אבי, שלא ראה אותי שלוש שנים ונשארתי פה. בחיים לא חוזרת לישראל! יש לי אזרחות כפולה, נולדתי בטורקיה. הגעתי לארץ בגיל שנה וחצי. למדתי בחטיבת ביניים "אורט הורוביץ כרמיאל". לא הסתדרתי חברתית. את יודעת איך זה בארץ, הילדים מחפשים מישהי לרדת עליה. הייתי שעיר לעזאזל. הממוצע שלי בכיתה ז' היה 95. רק התחלתי כיתה ח', אולי שבוע…

"הלכתי ליועצת בית הספר כי היה לי רע, לא הסתדרתי עם אימא שלי ועם הילדים בכיתה, חשבתי שזה לא ייצא מהחדר, מה שאני מספרת לה. לא ידעתי שיש דבר כזה "חובת דיווח". אמרתי לה שרע לי, שבא לי למות. ותוך דקה היא מרימה טלפון למישהו ברווחה שאני אובדנית. תוך 10 דקות הגעתי לפסיכיאטר מכרמיאל שציטט את פקיד הסעד איציק מעוז הנוראי. וקראו לאימא שלי ולא נתנו לי להיכנס – היא לא טובה בעברית. הפסיכיאטר קבע שאני פרנואידית, במצב פסיכוטי חריף ואובדנית. ומיד הזמינו תרופות מבית המרקחת. לקחו אותי למרכז חירום עם נרקומנים ואלכוהוליסטים. הייתי שם שבוע.

"העובדת הסוציאלית מיד עזרה לאימא שלי עם ביטוח לאומי, ואמרו לאבא שלי (הוריי גרושים) בטלפון בטורקיה, עבדו עליו, שעלי "לנוח" כמה ימים בבית חולים. אמרו לאמי שכדאי לה לחתום נזקקות – היא לא הבינה מה זה. נתנו לי תרופה בשם רגזין, החומר הפעיל – מלורין, אסור לשימוש באיחוד האירופי – רק במקרים של סכיזופרניה קשה.

"נתנו לי פי חמישה מהכמות המותרת. אבל כתבו בדוח דברים אחרים, שזה ניתן בהדרגה… עד 25 מ"ג. שקרנים! מותר לתת 10 מ"ג ליום. אני קיבלתי 50 על היום הראשון!!! אבא שלי רופא, הוא בדק את זה.

"הפסיכיאטר המחוזי, ויקטור חזנוב מכרמיאל-משגב, הוא כמו חותמת גומי. הם קובעים אבחנה על-פי דיבור של חמש דקות. הוא בקושי מדבר עברית. כל החברות שלי רבות עם האימא שלהן – מי לא? ואומרות שבא להן למות – זה סתם!

"העברית שלו גרועה, לא מבינים מה הוא מדבר. לא הקשיב למה שאני אומרת: "טוב, טוב, טוב, תביאי את אימא שלך". אמר לה (לאימא): "הבת שלך חולה!". אני לא הייתי נוכחת באף שיחה איתה! "היא לא מבינה כלום. ילדה בסיכון!", המשיך ואמר לה. זהו! קבעו את העתיד שלי, מורידים פרופיל ל-21, זה מונע ממני גם לקבל עבודה. אחרי יומיים וחצי הייתי במחלקה סגורה. לא אמרו לי שאני במחלקה סגורה. יש שם נוער עד גיל 18. מגיל 6! הצעירים 13-6, הבוגרים 18-13. בנות ובנים ביחד – בחדר נפרד. גם דתיים. היו משאירים אותם לבד במחלקה בשבתות, בתור עונש. גם תלוי בהתנהגות. כל דבר שהם עושים הם אומרים, "זה חלק מהטיפול". לא אכפת להם מהתופעות לוואי של התרופות – העונש זה עוד תרופה!

"הם נותנים זריקות בקשירות, כאלו שמשתקות שרירים. יש חדר בידוד, "חדר חשיבה", שתחשוב, יעני, על מה שלא עשית בסדר. קשרו ילדה שקרעה ציור של ילד, מה כבר עשתה? עם ברזלים וחוטים ממוסמרים למיטה עם הידיים והרגליים, והרגיעו אותה בזריקות. היא לא דיברה מילה! תמיד הכוח עזר. הגברים מפשיטים את הילדות והאחות באה להזריק. לא חושבים איך הילדה מרגישה כשגבר מוריד לה את התחתונים ומחזיק אותה בכוח? כמה היא מתביישת? לא חושבים על זה. הרופאים שם – אלוהים!!! רימו אותי, אמרו "מנוחה" שבועיים. הייתי באשפוז חודשיים פלוס תרופות בכוח.

"אחרי חופשת השבת הראשונה הייתי חייבת לחזור עד 20:30 במוצ"ש. אסור לאחר! כשחזרתי, שאל אותי ילד אם כבר עשו לי בדיקת דם, לבדוק אם לקחתי תרופות. אני פוחדת מאוד מבדיקות דם.

"… הבטיחו לי שלא יעשו לי בדיקות דם: "נדבר על זה" אמרו, כי אני פוחדת. שלחו אותי, כאילו, ל"חדר חשיבה" לעשות א.ק.ג., אבל אני רצתי לדלת לפני שהיא נטרקת, כי אז אי-אפשר לפתוח, כל הדלתות ככה, רק לא באמבטיה, למניעת אובדניות ולהצצה… לא עזר לי, ואני הייתי תמימה, התנפלו עלי ארבעה אנשים, ואני רזה, הרופא המטפל, אחות, מדריך ומאבטח.

"'אין כאן זכויות חולה כמו בבתי חולים רגילים', אמרתי. 'לא! לא! לא! אני לא מוכנה, לאף אחד אין זכות לגעת בגוף שלי!' הצמדתי את הידיים לגוף. הגעתי לתודעה שאין לי יותר זכאות על גופי. התחלתי לצרוח! זה היה רגע איום ונורא. אם אתה מתנגד, מפחידים שיקשרו אותך. חבלים וברזלים, חורים מיוחדים במיטה שתוקעים שם מסמרים. ילד שאמר שלא מרגיש טוב, לא מוותרים לו על פעילות, כי אחרים יכניסו אותו לחדר חשיבה, ראיתי אותו כמעט מתעלף בפעילות. סתמתי את הפה, למרות שאני מרדנית, אז נחלצתי מ"חדר חשיבה".

"הילד הדתי בן 15. השאירו אותו לבד במחלקה ביום כיפור! קם כל בוקר בחמש וחצי להתפלל. הוריו מהקריות, לא יכלו לבקר אותו כי הביקורים בשבתות.

"אחרי האשפוזים? רק מעטים חוזרים לחיים נורמליים. מוסיפים להם עוד כמה תרופות. ואתה חוזר לביקורת, לבדיקות דם, לבדוק אם אתה אכן לוקח. אם הפסקת, אתה נכנס חזרה לאשפוז.

"המחלקה ל"הדרכת הילד" נמצאת מאחורי הבית חולים, רק העובדים יודעים על זה. אין שם ביקורת. יש שם ילדים עם הפרעות אכילה. מקבלים כדורים, כל כדור 100 שקל, מקבלים חופשי!

"ילד בן שש וחצי, שהפרידו אותו מאימא שלו, לקח עיפרון מהחבר שלו, החליטו שהוא "קלפטומני" – תשעה חודשים באשפוז. מקבל טונה כדורים, חמש פעמים ביום. מסיעים אותו לבית ספר אחר. אומרים להם שזה סוכריות, מכל מיני צבעים. וחייבים לבלוע הכל!

"לאימא שלו מותר לבקר שלוש פעמים בשנה. לשעה וחצי – אז ראיתי את אחותו התאומה. ד"ר שפיץ אומר: "שיסתגלו לחיות בלי הבית". מי שלא מתנהג יפה לא יוצא לחופשה.

"חשבתי אחרי חודשים שאני יוצאת הביתה – אבל לא! רימו אותי, נשלחתי לפנימייה בהרדוף. לא נתנו לי להגיע לוועדות. ד"ר שפיץ אמר: "כדאי לך ללכת איתנו בטוב – תלכי לפנימייה. אם לא! תבוא משטרה ותיקח אותך לשם, באזיקים!"

"בפנימייה ביקשתי להוריד את מינון התרופות – בשום פנים ואופן לא! איך אני יכולה ללמוד במצב זומבי? יומיים אחרי שביקשתי הוסיפו לי עוד כדור – רספרדל! כעונש. אף אחד לא יכול לבקר אותך. רק אימא שלי – אין שם תחבורה, רק אוטובוס אחד ביום! יוצא ב-06:20 בבוקר. לחברים אסור לבוא. "בשביל מה?" למה לך לנסוע הביתה? מה תעשי שם? הקיבוץ מאוד מבודד. אי-אפשר לברוח. מאוד רחוק – שלוש שעות הליכה עד צומת עדי. ותכל'ס, אי-אפשר לברוח.

"הילדים מרטיבים מפחד והילדים חייבים לקרצף את המזרנים, שכולם יראו את זה. זה אותו פסיכיאטר, ד"ר שפיץ, ב"הדרכת הילד" ובפנימיית טוביה. התרופות הוציאו ממני את כל המרץ, לא רציתי לצאת לטיולי שטח חמישה ימים במדבר. לא הייתי מסוגלת. הבטיחו להחזיר אותי כעבור יומיים, רק אחרי שהתעקשתי וצרחתי. בתור עונש, הייתי חייבת לעבוד בניקיון ובקרצופים. לעולם לא מגיעים לכאן מנקים. הילדים חייבים לקרצף את הקירות. את המרזב מנקים ילדים בני 11!

"התייחסו אלי מגעיל בפנימייה. הבנתי אחרי הטיול הזה שרוצים שאשאר שם בפנימייה עד גיל 18. ועוד כיתת י"ג.

"איציק מעוז, פקיד הסעד, מכרמיאל, רצה להוציא לי צו חוק הנוער. שאם לא אחזור לפנימייה יבוא שוטר עם אזיקים. כאילו אני בסכנה איומה אם אימא שלי תרצה אותי. אמר שלא אבוא לדיון, וגם לא אימא שלי. אבל אני הגעתי. והוא איחר ב-25 דקות. השופטת היאם קרווני בבית משפט לנוער בקריות התעצבנה והוא לא קיבל את הצו. התחיל לגמגם ולהחוויר.

"החלטתי כחודש לפני חופשת הפסח לתכנן את הבריחה.

"שוב היה טיול חובה לחרמון, יצאתי מלאת תרופות. חזרנו בערב ואם הבית, בעלת הפנימייה, שמחה שחורי, רצתה שאתחיל לשטוף הרים של צלחות. העירה אותי שאתחיל לנקות. בצרחות! בבוקר היא מאיימת שאם לא נקום מיד היא תשפוך עלינו מים. "על גופתי את תצאי לחופשת הפסח". יצאתי בחשאי בבוקר עם האוטובוס של 06:20, השארתי חלק מהחפצים שלי, בקושי סחבתי את המזוודה שהתפרקה לי.

"כל יום בכיתי לאימא שלי בטלפון שעתיים – רע לי, תוציאי אותי מכאן, והיא לא יכלה. כשהגעתי סוף-סוף לאמי הביתה אמרתי לה – אני לא חוזרת לשם יותר לעולם! הם אמרו לאימא שלי – הבת שלך משקרת! "שמענו שכל-כך טוב לה שם". הלכתי ברוב טיפשותי לאיציק מעוז ואמרתי שאני לא רוצה לחזור. הוא אמר שאין אפשרות כזאת לעזוב שם.

"הרווחה מקבלים הון תועפות עבורנו. הם מתייגים ילדים נורמלים כבעלי מחלות נפש. זאת מדינה קטנה, אין מספיק ילדים.

"כמה טיפשי מצידי שפניתי לסיוע המשפטי לבקש עזרה. ביקשתי את התיק שלי. הזדעזעתי מכל השקרים! כל-כך הרבה דוחות איומים נגדי. כדי שיהיה תיאום בין הגרסאות, היו כולם מעתיקים את אותו הדוח ומוסיפים כמה מילים. ממש אותו הניסוח! גיליתי את כל השקרים.

"החלטתי לחזור לחטיבה – לבית הספר הקודם ללמוד שם. לא הסכימו לקבל אותי – רצו אישור של בית המשפט. המילה של איציק – היא הקובעת. הוא שיקר שהוציא נגדי צו של חוק הנוער! העורך דין שנתנו לי פחד מאיציק ואמר שאחזור לפנימייה. התעקש שאחזור לפנימייה! לעוד יומיים – עד הדיון! גם בית הספר שיתף פעולה עם הרווחה. פניתי למבקר המדינה, פניות הציבור – ענו לי במכתב קצר שלא יכולים להתערב. הם סתם!…".
.


.
קישורים: