ילדים החוסים בפנימיית אשלים בדרום מתלוננים על אלימות מצד מדריכים – מרב שרי – הארץ – 31.03.98

ילדים החוסים בפנימיית אשלים בדרום מתלוננים על אלימות מצד מדריכים – מרב שרי – הארץ – 31.03.98

אב לשלושה ילדים החוסים בפנימיית "אשלים" בדרום הארץ, התלונן שילדיו סובלים מאלימות בפנימייה. בבדיקה התברר כי אלימות של צוות הפנימייה נגד ילדים אינה תופעה חד פעמית.
באחרונה איים האב בהתאבדות, לאחר שאחד מילדיו סיפר לו, בעת ביקור, שהמדריך מכה אותו. האב סירס תחילה להחזיר את ילדיו לפנימייה. הוא סיפר כי התלונן בשירותי הרווחה, אבל הם לא התייחסו אליו….

לקריאת המאמר המלא הקלק כאן

ילדים החוסים בפנימיית אשלי בדרום מתלוננים על אלימות מצד מדריכים - מרב שרי - הארץ - 31.03.66
ילדים החוסים בפנימיית אשלי בדרום מתלוננים על אלימות מצד מדריכים – מרב שרי – הארץ – 31.03.66
מודעות פרסומת

הורים מתל אביב נאבקים ברשויות הרווחה שהוציאו ארבעה מילדיהם מהבית – הארץ 8.4.1998

הורים מתל אביב נאבקים ברשויות הרווחה שהוציאו ארבעה מילדיהם מהבית – מרב שרי , הארץ 8.4.1998

העירייה: הילדים היו בסיכון. פרופ. אסתר הרצוג: יש להחזיר את הילדים לביתם.

הורים לששה ילדים טוענים שמחלקת הרווחה בתל אביב הוציאה שלא כדין ארבעה מילדיהם לפנימיות, ומעוניינת להוציא גם את שני הילדים הקטנים. לטענת האב פעולת מחלקת הרווחה נובעת מנקמנות אישית נגדו….

לקריאת המשך המאמא הקלק כאן

שני נערים שהתלוננו על מעשי סדום בפנימיה דיווחו למורים אך לא נעשה דבר – הארץ 4.7.2006

שני נערים שהתלוננו על מעשי סדום בפנימיה דיווחו למורים אך לא נעשה דבר – הארץ , רותי סיני ויובל אזולאי ,    4.7.2006

שני נערים בני 12 ו- 13 שהתלוננו על סדרה ארוכה של אונס ומעשי סדום בפנימייה שבה הם מתגוררים, דיווחו על ההתקפות למורים ולמדריכים, אבל אלה לא עשו דבר – כך סיפרו הנערים שהובאו לפני כשבועיים לבדיקה ביחידה לנפגעי תקיפה מינית בבית חולים פוריה בטבריה.

אחד הנערים "סיפר לנו כי נאנס מספר פעמים על ידי ילדים בוגרים מהפנימייה והוסיף כי סיפר זאת למורה בשם חליל" כתבה ד"ר נסיה לנג, האחראית על היחידה לנפגעי תקיפה לראש מחלקת נוער במשטרה, סנ"צ סוזי בן ברוך. "לדבריו המורה לא האמין לו וביקש ממנו לא לדבר שטויות. במקרה אחר של מעשה סדום, הוא סיפר למדריך בשם מואפק, אך גם במקרה זה, המדריך לא האמין לו ואף העניש אותו על דבריו"…

לקריאת המשך הכתבה הקלק כאן

מעון צופיה של משרד הרווחה – טיפול בטראומה

מתוך המאמר: "ילדות של אף אחד" מאת: בילי מוסקונה-לרמן 5.12.03, מעריב

טיפול בטראומה

אילנית טרבלסי שעבדה במעון צופיה טוענת: "שיטת החינוך מתמקדת בענישה ובכליאה. לשבור את הנערה עד הסוף".

 אילנית טרבלסי, עובדת סוציאלית, עבדה בעבר במעון לנערות "צופיה" ביבנה. "הנערות שמגיעות לשם מאוד שבירות וכועסות", היא אומרת. "לא מבינות למה הן נכלאות על עוול שפשעו נגדן. מה שקורה ב- 'צופיה' זה שבעצם הפתולוגיה מתעצמת, כלומר הכעס והזעם שלהן על החברה מתעצם. במקום לתת תשובה למצוקה הרגשית שלהן עובדים איתן דרך כליאה וענישה. זה פסול בעיני.
'צופיה' מוגדר כמעון סגור לנערות הזקוקות להתערבות מיידית על מנת למנוע הידרדרות במצבן. הוא מוגדר כמעון אבחוני", היא אומרת. "שיטת החינוך של 'צופיה' מתמקדת בענישה ובכליאה. לפי ההתנהגות של הנערה ככה אנחנו נגיב, והכל מבוסס על דפוס של חובות ומעט מאוד זכויות. הנערות נענשות על כל צעד שהן עושות, כאשר יכולת התזוזה שלהן מינימלית. אסור לשתי נערות לשבת על אותה מיטה, לנעול נעליים גבוהות, נעלי אצבע, להחזיק ידיים, לצחוק בקול רם, להתאפר, ללבוש חולצות בטן וחולצות ללא שרוול, לשמוע ווקמן, לדבר עם בני משפחה יותר מעשר דקות בשבוע או לפגוש את בני המשפחה בחדריהן.

הנערות מנקות פעמיים ביום את הקומה ופעמיים בשבוע ניקיון יסודי. על בסיס זה נקבעות הזכויות שלהן שמתבטאות בקבלת עשר סיגריות ביום על עשיית התפקיד שלהן כראוי. אין אופציה לסיגריות אחרות מלבד סיגריות 'טיים' ואין סיגריות פרטיות. נערה שהכניסה סיגריית חוץ אחת, לא 'טיים', נכלאת לשלושה ימים. חלק משיטת הטיפול ב- 'צופיה' נקראת 'שוק טיפולי', שמטרתה , בהגדרת המעון לשבור אתה נערה עד הסוף מהרגליה הקודמים על מנת להקנות לה הרגלים חדשים. שיטת טיפול אחת מרחיקה לכת לבקבוק ומוצץ. ישנן נערות שחוות את זה כטראומטי ומאיים…

מה היית משנה בשיטה?

מההיכרות שלי עם הנערות, רובן אחרי השהות ב'צופיה', חוזרות למצוקה שאיתה הגיעו. יש כאלה שחוזרות לתקופה שנייה ושלישית ב- 'צופיה'. אין ספק שיש נערות שמסתדרות בחייהן אחרי השהייה במעון. שם יטענו שזה בזכותם. אבל אני שואלת האם את השיטה הזאת, של כליאה וענישה, החברה רוצה לאמץ לטיפול בנערות? הרי בבחירה הזאת אנחנו אומרים שכל הדרכים מקובלות, כולל האיום והפחד, במקום הולדינג -הכלה. במקום לתת תמיכה משחזרים עבורן את הפחד והאיום שחוו בסביבה החיצונית והשינוי שעובר עליהן הוא מלאכותי. 'צופיה' הוא לא המוסד היחידי בארץ שנוהג כך, והגיע הזמן לשיח ציבורי על שיטות חינוך ענישתיות. כבר היום קיימות מסגרות אחרות שנותנות תשובה טובה ובריאה יותר לסוג הזה של מצוקה. מקומות ששיטת הטיפול שלהם היא להגיע אל הילד למרות ההתנגדות שלו, דרך אכפתיות ואהבה, כשאנחנו מכירים בעובדה שהבית והחברה פשעו נגדו. הגיע הזמן שאת המענה תיתן הקהילה, ורזיאל נהרי הוא דוגמה מצוינת. למה לא להעביר את הכספים שמקבלים ב- 'צופיה' עבור כל נערה, 8,000 שקל ויותר, לאנשים כמותו? ".



ילד של אף אחד: משרד הרווחה מטרטר יתום בין מסגרות ללא פתרון

שר הרווחה מאיר כהן - בריונות בירוקרטית - טרטור ילדים במוסדות הרווחה שלא לצורך

ילד של אף אחד: כך מועבר יתום בין מסגרות ללא פתרון , מאת: דנה ויילר פולק, מערכת וואלה! חדשות , יום רביעי, 10 בספטמבר 2014,

אבי (שם בדוי), נער בן 14 הסובל מבעיות רגשיות, עבר בחודשים האחרונים מעיר לעיר ומפנימייה לפנימייה – ופתרון קבוע אין. במשרד הרווחה אטומים למצוקה. "לאיש לא אכפת"

אבי (שם בדוי), נער יתום בן 14 מראשון לציון, מצא עצמו בחודשים האחרונים מועבר מפנימייה לפנימייה וממסגרת למסגרת. בשל מחלוקת פנים-משרדית על מימון, אבי מופקר על ידי משרד הרווחה ומתגלגל בין מקומות זמניים כשפתרון קבוע לא נראה באופק. היום (רביעי) אמורה להתקבל החלטה בעניינו, לאחר שהועבר שוב למסגרת זמנית. אנה (שם בדוי), אם חד-הורית שהכירה את אבי לפני שנה והחליטה לקחת אותו תחת חסותה, איננה אופטימית.

אנה, אם לשלושה ילדים, הכירה את אבי לפני כשנה, כשהוא התחיל את שנת הלימודים בפנימייה בראשון לציון, העיר שבה הוא גם לומד. לפנימייה הועבר לאחר שהפנימייה הקודמת שבה שהה נסגרה. אנה, שמהווה עבורו קרן אור של ממש, החליטה להגיב על מודעה שבה פנו למשפחות המעוניינות לארח ילדי פנימיות. "זה הילד שלי יותר ממה שהיה של מישהו אחר אי פעם", אמרה אנה לוואלה! חדשות. "הוא נכנס למשפחה ונוצר בינינו קשר חזק מאוד".

אך השתקמותו של אבי, ילד עם בעיות רגשיות מורכבות, נקטעה לאחר שבמהלך השנה הוחלט במשרד הרווחה – מסיבה שאינה ברורה – על העברתו לפנימיית "בית עומר" באשדוד, השייכת לאגף ילדים ונוער, ומרוחקת מביתה של אנה. "הפנימייה כאן הייתה אידיאלית", אמרה אנה, "כי היינו קרובים מאוד. היינו אוספים אותו לים, ולכל פעילות שעשינו. ואז, יום אחד, בלי להודיע לי, שלא לומר להתייעץ – כאילו אני כלום – הוא הועבר לפנימייה באשדוד. אם יש לו חום אני עוזבת הכול ונוסעת שעות לכל כיוון, אבל לאיש לא אכפת".

בתום שנת הלימודים הוחלט כי פנימיית "בית עומר" תיסגר גם היא בשל בעיות תקציב, ובמסיבת סוף השנה נרמז לאנה שכדאי שתיקח את אבי לביתה, "אחרת יישאר לבד ויבואו לקחת אותו". "הצוות בפנימייה היה צוות נהדר ובאמת היה אכפת לו", היא סיפרה. "מובן שלקחנו אותו, וככה חודשיים הוא שהה לסירוגין אצלנו ומעט בפנימייה, כשהם כביכול מחפשים לו מסגרת".

אך במשך חודשיים שלמים לא הצליחו במשרד הרווחה לאתר מקום חלופי לאבי. עם פתיחת שנת הלימודים הנוכחית הודיעו לאנה כי היות שכך הם פני הדברים, אבי יועבר למרכז שהייה זמני. אנה התנגדה לכך בתוקף. "אמרתי, 'לא עוד מקום חירום, אני אשאיר אותו אצלי ואתם תמצאו פתרון', אך איש לא התרגש". אנה ציינה כי על אף רצונה, היא אינה מסוגלת לשכן את אבי בביתה יחד עם שלושת ילדיה. "לא נכון לו לגור אצלנו ואני לא מתפקדת היטב מול הילדים והעבודה", היא הסבירה. "יש לדאוג לאבי בצורה המיטבית. במשרד הרווחה ניסו להציע לי תשלום עבור החזקתו אצלנו, אך מעולם לא עשיתי את זה בשביל כסף ולא אעשה זאת".

העובדה כי לא נמצא מקום חלופי לאבי מקוממת במיוחד בשל העובדה שבמהלך הקיץ הציעו כמה גורמים בעיר כי הוא יועבר למסגרת פנימייה הקיימת בבית הספר "בית ארזים" בראשון לציון, שנמצא סמוך לביתה של אנה. אך במשרד הרווחה בחרו לדחות את ההצעה בטענה כי אבי שייך למסגרת של אגף ילד ונוער, ואילו פנימיית "בית ארזים" שייכת לאגף השיקום במשרד, כך שהדבר לא אפשרי. זאת, בשל מחלוקת על מימון שהייתו במקום. "זו טענה אבסורדית כי אבי זקוק לשיקום", טענה אנה. "הוא חי על תרופות ואינו יכול להיות במסגרת רגילה, הוא מכיר את המקום, אוהב את המקום, זה פשוט לא הגיוני לשלוח אותו למקומות אחרים בגלל ביורוקרטיה של המשרד".

"אבי הוא פנים ולא רק שם על נייר"

מיואשת, החליטה בשבוע שעבר אנה לעשות מעשה והודיעה למשרד הרווחה כי היא לוקחת את אבי לבית הספר עם מעט הציוד שלו, ובעצם מעבירה אותו לרשות רשויות הרווחה. "באותו שבוע הבנתי שדוחקים אותי לפינות בעייתיות. בשלב הזה החלטתי לדבר בשפה שיבינו – איומים – בתקווה שזה יוביל למציאת פתרון. נכנסתי אתו אל המנהלת ובבכי אמרתי לה שאני עושה את זה כי אולי זו הדרך היחידה שבה משהו יזוז. בשקט אמרתי לה שאם אין מי שייקח אותו בארבע, אני מיד מגיעה".

באותו יום טלפנה מנהלת בית הספר לאנה ועדכנה אותה כי אושרו לאבי שלושה ימים במרכז קלט חירום הקיים באזור. השבוע תאזל מכסת שלושת הימים.

"עצוב, מכעיס ומקומם שלילד שאין לו נפש חיה בעולם, הרשויות מפנות את הגב בגלל מריבות ביורוקרטיות חסרות פשר", אמר ד"ר יצחק קדמן, מנכ"ל המועצה לשלום הילד. "פנינו ללשכת שר הרווחה מאיר כהן, ואני מקווה שלא רק שידאגו לילד שיסודר מידית במסגרת, אלא שמישהו יערוך תהליך הפקת לקחים כיצד ילד הופקר בחודשיים האחרונים ומדוע פנימיות לילדים במצוקה נסגרות השכם והערב ואיש לא מביא בחשבון משמעות לגבי נפשם של הילדים שנמצאים באותם מקומות".

"אחרי כל העבודה שעשינו אתו, היום אני איאבק לשמר ולקדם אותו, כי הברגים הקטנים במערכת באמת מסייעים בכך", סיכמה אנה. "הם יודעים שאבי הוא פנים ולא רק שם על נייר כמו אלה שם למעלה – שמבחינתם זה חפץ שאין בעיה להעביר ממקום למקום".

ממשרד הרווחה נמסר בתגובה: "השבוע תתכנס ועדת חריגים של משרד הרווחה הכוללת את השירותים השונים הרלוונטיים ותקבל החלטה בעניינו" של אבי.

פלייליסט – מעון מסילה – רשות חסות הנוער משרד הרווחה

מוטי לייבל תחקירן: משרד הרווחה מקבל 17000 שח על כל ילד בפנימיה – מצעד עגלות ריקות

18 באוג׳ 2014 – "יש לי עגלה אבל אין לי ילד כי הרווחה חטפה לי אותו"

הורים עם עגלות ריקות בכיכר דיזנגוף ת"א, מוחים נגד המדיניות הפושעת של משרד הרווחה להפריד בין הורים לילדים, והוצאת ילדים בכפיה ממשמורת ההורים למוסדות הרווחה שלא לצורך.
אתם רואים כאן אימהות עם עגלות ריקות, כי משרד הרווחה לקח להן את הילדים ושם אותם במוסדות והכל בגלל בצע כסף.
משרד הרווחה בשנת 2014 ומאז קום המדינה מוכר ילדים למוסדות. הוא לוקח מאימהות את הילדים שלהן רק בגלל שהן מוחלשות. בגלל שהן עניות, ממציאים כל מיני תירוצים.
משרד הרווחה, פקידות סעד, עובדות סוציאליות משקרות וממציאות כל מיני תירוצים. "לילדות יש PDD", "האמא הזו מזניחה את הילד שלה בגלל שאין לה כסף לתת לו אוכל", אז הן קוראות לזה הזנחה, במקום לעזור לאמא ב- 2,000 ש"ח בחודש, הן מוכרות את הילדים ומשלמות 17,000 ש"ח בחודש. שבע עשרה אלף שקל בחודש מקבל מוסד בעבור כל ילד, במקום לעזור לאימא ב- 1,000 – 2,000 שקל בחודש, אבל לא. יש להן הסכמים עם המוסדות שלהן. הם צריכים לספק להם סחורה. הרווחה צריכה לספק סחורה, ולכן היא לוקחת את הילדים בכל מיני אמתלות שווא ושמה אותם במוסדות. בחלק מהמוסדות האלה אונסים את הילדים, בחלק נותנים להם סמים.
אני שמעתי ממקור ראשון על ילדים שנכנסו למוסדות פסיכיאטריים בגיל 5. בגיל 5 מכניסים ילד למוסד פסיכיאטרי, מאביסים אותו בתרופות ומתפלאים למה אותו ילד נכנס לים ומנסה להתאבד. ילד בן 11.
אמא אחת לא רואה את הילדים שלה כבר 5 שנים. למה? כי פקידת הסעד המזוהמת מפחדת מהגרוש של אותה אמא, אז היא לא נותנת לאימא לראות את הילד.
אימא אחת נכה בכיסא גלגלים, משלמת מזונות. אימא שמשלמת מזונות לילדה שהיא לא רואה כבר שבע שנים. למי פה זה נשמע היגיוני?
יותר משבע שנים היא לא רואה את הילדה שלה. היא נכה, חיה מקיצבת ביטוח לאומי והיא משלמת מזונות על ילדה שהיא לא רואה אותה כבר שבע שנים. זו מערכת המשפט בישראל. זה הצדק בישראל.
יש פה עוד אימא אחת איתנו הערב. האימא הזו טובה לגידול רק ילד אחד. היא לא טובה לגדל עוד ילד. אז לקחו לה ילד אחד. למה? למה לשני ילדים היא לא טובה, ולילד אחד כן? אני מכיר את הילד שלה. ילד לתפארת. אני ישבתי איתו, דיברתי איתו. אף אחד לא יכול לחלוק על זה. יש לה ילד שהילד שלי הלוואי ויצא כזה.
יש פה אמא אחת שלקחו לה שתי תאומות בנות 8, הכניסו אותן למוסד, אמרו שלבנות שלה יש להן PDD, שזו בעית קשר וריכוז, המצאה של הרווחה. אמרו לאמא את חייבת לקחת את הילדות לאיבחון. האימא לא הסכימה לקחת את הילדות לאבחון. אז מה עשתה פקידת הסעד הגיבורה שלנו? לקחה את הילדות ושמה אותן במרכז חירום, ושם במרכז חירום ויצ"ו הדסים בנתניה אונסים את הילדות האלה. המשטרה יודעת. שר הרווחה יודע. מנכ"ל הרווחה יודע. כולם יודעים. אפילו ראש הממשלה שלכם יודע שבויצ"ו הדסים יש שתי ילדות שאונסים אותן, אבל הוא מעדיף להתעסק עם החמאס והשטויות שלו, בשביל להשכיח מאיתנו את גניבת הרהיטים של שרה'לה.

דוח מבקר המדינה 64ג: משרד הרווחה הביא מחו"ל אלפי ילדים והפקירם במוסדות בניגוד לחוק ולכללים

מאי 2014 – דוח מבקר המדינה 64ג בנושא "הבאת ילדים לישראל שלא ע"י הוריהם" חושף מחדלים חמורים של משרד הרווחה כגון: הפקרת אלפי ילדים במסגרות שאינן מתאימות, ללא מעקב או אפוטרופסות  בניגוד לחוק ולכללים ועוד. להלן תקציר הפרק "הבאת ילדים לישראל שלא ע"י הוריהם" מדוח מבקר המדינה 64ג.

תקציר
בישראל פועלת משנת 1992 תכנית ממשלתית להבאת בני נוער זכאי שבות  ללימודי תיכון במדינה לשם השגת תעודת בגרות ופיתוח זהות יהודית – תכנית נוער עולה לפני ההורים (להלן – נעל"ה או תכנית נעל"ה). את התכנית מפעיל משרד החינוך.
במשרד החינוך קיימת תכנית נוספת שבמסגרתה מגיעים בני נוער ממדינות דוברות צרפתית ופורטוגזית ללימודים בפנימיות בישראל (להלן – תכנית המגמות).
נוסף על תכניות מוסדרות אלה קיימת תופעה של הבאת קטינים  ללא הוריהם לישראל על ידי גורמים פרטיים. לדוגמה, בתחילת שנות התשעים של המאה העשרים החלה עמותת צעירי אגודת חב"ד – המרכז (להלן – העמותה) להביא לישראל באופן עצמאי ילדים מאזור אסון צ'רנוביל  (להלן – ילדי צ'רנוביל) ולהעניק להם חינוך יהודי בישראל (להלן – פרויקט צ'רנוביל). הפרויקט מתוקצב על ידי משרד הרווחה והשירותים החברתיים (להלן – משרד הרווחה).
פעולות הביקורת
בחודשים נובמבר 2011 – ספטמבר 2012 בדק משרד מבקר המדינה לסירוגין את נושא הבאת ילדים לישראל שלא על ידי הוריהם. עדכונים נעשו עד אפריל 2013 (להלן – מועד סיום הביקורת). הבדיקה נעשתה במשרד החינוך, במשרד הרווחה וברשות האוכלוסין, ההגירה ומעברי הגבול שבמשרד הפנים (להלן – רשות ההגירה). בדיקות משלימות נעשו גם במינהלת נעל"ה שבאגודה לקידום החינוך ובלשכת הקשר נתיב  (להלן – נתיב).
עיקרי הממצאים
1. כניסת ילדים אל ישראל ויציאתם ממנה: בחוקים, בתקנות או בנהלים הנוגעים לכניסה לישראל ולהענקת אשרות שהייה לאזרחים זרים אין הוראות מיוחדות לכניסת ילדים ללא הוריהם, וכן אין מגבלות על הבאה יזומה של ילדים בידי מי שאיננו האפוטרופוס החוקי שלהם. קיים נוהל הטיפול בכניסה ויציאה של קטינים נלווים במעברי גבול, שעניינו מניעת עברות פליליות או השתקעות ילדים בארץ שלא כדין, אולם אין בו הוראות שעניינן הגנה על הילדים.
רשות ההגירה מנהלת רישום של הילדים הנכנסים לישראל, אך בידיה נתונים מועטים ביותר עליהם. במקרה שבו נכנס הילד לישראל עם מלווה חסרים פרטי זיהוי ויצירת קשר של המלווה, זיקתו אל הילד והגורם שאישר את הליווי. כמו כן אין נתונים על המקום שבו צפוי הילד לשהות ועל אפשרויות יצירת קשר עמו, עם הוריו או עם מי שאמון על השמירה עליו. בידי הרשות גם אין נתונים בדבר מספר הילדים שנכנסו לישראל ללא הוריהם. המצב הקיים מאפשר לגורמים שונים להביא ילדים לישראל אף שאינם אחראים בהכרח לדאוג לשלומם ולמחייתם, וללא ידיעת רשויות המדינה.
על פי החלטת ועדת העלייה, הקליטה והתפוצות של הכנסת, בדצמבר 2007 הוקמה ועדה בין-משרדית לצורך כתיבת נהלים בנושא הכניסה של ילדים אל ישראל ויציאתם ממנה. ואולם ועדה זו קיימה פגישה ראשונה רק בפברואר 2009, והגישה את המלצותיה למנכ"ל רשות ההגירה במרץ 2013 – כעבור חמש שנים וחצי. ביולי ובאוקטובר 2013 הוצגו ההמלצות לשר הפנים, והוא אישר אותן עקרונית בכפוף להצגת נוהל פרטני. במועד סיום הביקורת טרם אושרו הנהלים האמורים.
2. פרויקט צ'רנוביל: בשנת 1995, בעקבות החלטת שֹרת העבודה והרווחה דאז, התקשר משרד הרווחה עם עמותת צעירי אגודת חב"ד – המרכז עבור החזקת חלק מילדי צ'רנוביל שנקלטו בפנימייה שבניהולה. בשנים 2000 עד 2011 שילם המשרד לעמותה יותר מ-18.5 מיליון ש"ח עבור החזקת חלק מהילדים.
התקשרות משרד הרווחה עם העמותה נעשתה בניגוד להחלטת ממשלה מ-1992 אשר ביטלה החלטת ממשלה קודמת שקראה להקצות אמצעים לטיפול בילדי צ'רנוביל. החלטת המשרד חייבה הקמת צוות רב-מקצועי בדרג הנהלת המשרד בתחומי המשפט, הבריאות ועוד, על מנת לגבש נוהלי טיפול באוכלוסייה ייחודית זו. צוות כזה לא הוקם, לא התקיים דיון בדרג מנכ"ל, ובמשך יותר מ-25 שנה לא ניתנו הנחיות מפורטות לטיפול בפרויקט על כל היבטיו.
משרד הרווחה לא קבע נורמות או קריטריונים לאיתור נזקקותם והתאמתם של ילדי צ'רנוביל לקליטה בפנימייה בישראל, לפני הבאתם ארצה. בכך אִפשר את הבאת הילדים, הכרוכה בעזיבת מדינתם, ביתם וחיק הוריהם ומשפחתם – הגם שאלה נעשו בהסכמת ההורים ולעתים אף בהתאם לרצונם ובחירתם – בלי שטובת הילד והשלכות המעבר לישראל נבחנו כלל בידי גורם מקצועי בלתי תלוי בעמותה. המשרד גם לא וידא שהעמותה העבירה לנתיב, הגורם המוסמך לקביעת זכאות לעלייה, את שמות הילדים כדי שתיבחן זכאותם על פי חוק השבות, התש"י-1950 כדרוש – לא לפני הבאתם לישראל ואף לא לאחריה.
משרד הרווחה כשל בבקרה על ההתקשרות עם העמותה. הוא אפשר לעמותה להחזיק בפנימייה ילדים בני פחות מ-12 שנה, ביניהם גם בני שש ושמונה, בניגוד לכללים. הוא לא אכף על העמותה את דרישותיו לפעול למינוי אפוטרופוס לילדים בישראל. משנת 1997 ועד 2012 היו בידי משרד הרווחה מסמכים של כ-50 מאלפי הילדים שהביאה העמותה באותן שנים, לצורך הסדרת מינוי אפוטרופסות. המשרד לא בדק אם העמותה החזיקה מסמכים תקפים בדבר הסכמת ההורים להחזקת הילדים על ידיה. המפקחים ולשכת הייעוץ המשפטי של משרד הרווחה לא תיאמו את הפעולות עם העמותה ולא דיווחו אלה לאלה על מינוי אפוטרופסים או על היעדרם.
אף שאחת הסיבות להבאת הילדים ארצה הייתה הסכנה הבריאותית שבחשיפה לקרינה הרדיואקטיבית במקום מגוריהם, מ-1992 ועד מועד סיום הביקורת לא פנה משרד הרווחה לקבלת חוות דעת רפואית מגורם בלתי תלוי המתמחה בהשפעות אסון צ'רנוביל, ולא עקב אחר מצבם הרפואי של הילדים ואחר הטיפול בהם.
משרד הרווחה לא בדק אם חל שינוי במעמדם החוקי של הילדים במהלך השנים, או אם הם נמצאים בישראל. חלק מהילדים יצאו לחו"ל ושהו בפנימייה רק כמה חודשים בשנה, אך המשרד שילם לעמותה בגין החזקתם בפנימייה גם בעת היעדרות ממושכת. הביקורת העלתה כי תשלומי היתר בגין ארבעה מן הילדים שיצאו לחו"ל הסתכמו במאות אלפי ש"ח.
משרד הרווחה אישר לעמותה מימון עבור עד 71 ילדים השוהים בפנימייה, אך ידע ששוהים בה ילדים נוספים על אלה שהעמותה דיווחה עליהם. המשרד לא פיקח על שהותם של הילדים הנוספים שהעמותה הביאה לישראל.
משרד הרווחה חתם עם העמותה על הסכם התקשרות אחיד להפעלת פנימיות אף שסבר כי ההסכם לא מתאים לפרויקט צ'רנוביל. הוא המשיך את ההתקשרות עם העמותה גם בשנים שנשלל ממנה אישור ניהול תקין בשל אי-סדרים כספיים בהתנהלותה, ובניגוד להחלטת הממשלה המחייבת התקשרות של משרדי ממשלה רק עם עמותה בעלת אישור כאמור.
3. תכנית נעל"ה ומסלול נעורים: כל המועמדים לתכנית נעל"ה עוברים תהליך מיון בחו"ל על ידי צוותי המיון של מינהלת נעל"ה. מועמד לתכנית צריך לענות על דרישות שונות, ובהן יכולת התמודדות במצבי לחץ; יכולת התמודדות עם ניתוק מהבית; התאמה חברתית; עמידה ברמת לימודים נדרשת; התאמות פסיכולוגיות והיעדר בעיות נפשיות ובעיות רפואיות. בעשר השנים הראשונות לתכנית נעל"ה הגיעו לישראל 811 תלמידים בממוצע כל שנה. בשנות הלימודים התשס"ח-התשע"ב (2012-2007)  ירד מספר התלמידים הממוצע ל-443, כלומר ירידה של
כ-45%. כדי להגדיל את מספר התלמידים הפעיל בשנת 2008 המינהל לחינוך התיישבותי, פנימייתי ועליית הנוער שבמשרד החינוך (להלן – המינהל), האחראי לתכנית נעל"ה, מסלול אחר בתנאים אחרים – "נעורים", שתנאי הקבלה אליו הוגמשו ביחס לנעל"ה. לנעורים התקבלו מועמדים שלא נמצאו מתאימים לנעל"ה, על רקע קשיים לימודיים או בשל בעיות התנהגות, בעיות רגשיות או שניהם.
במינהל לא נמצאו מסמכים המתעדים עבודת מטה שקדמה לפתיחת מסלול נעורים – עבודה הנדרשת להגדרת יעדי התכנית, אופי התלמידים שיתקבלו ועוד. מן הראוי היה שמשרד החינוך יביא את מסלול נעורים לאישור הממשלה, שכן יעדיו אינם תואמים להחלטתה בעניין נעל"ה.
4. תכנית המגמות: בשנות הלימודים התשס"ח-התשע"ב השתתפו בתכנית המגמות 881 תלמידים. בניגוד להליכי המיון הנדרשים להבאת תלמידים בתכנית נעל"ה, התאמת המועמדים לתכנית המגמות אינה נבדקת בארץ המוצא על ידי צוות רב-תחומי ובלתי תלוי. את האישורים הרפואיים והפסיכולוגיים מספקת משפחת התלמיד והם מאושרים בארץ על ידי רופא או פסיכולוג דובר השפה. אף שהתכנית מיועדת לזכאי שבות ולנוער יהודי, יהדותם וזכאותם של המועמדים אינן נבדקות על ידי גורם שהוסמך לכך מטעם המדינה. תכנית הלימודים בתכנית המגמות מבוססת על תכניות הלימוד של מדינות מוצאם של התלמידים, ברזיל וצרפת, ומתקיימת בשפתן, ותעודות הבגרות שמקבלים בוגרי התכנית הן תעודות של המדינות הזרות. משרד החינוך מממן את תכנית המגמות אך אינו מעורב בתכנית הלימודים הנלמדת בה.
5. עמותות המביאות ילדים: קיימות עמותות המביאות לפנימיות בישראל ילדים ללא הוריהם בלי שזכאותם תיבדק על ידי נתיב, שהיא הגורם המוסמך לקביעת זכאות לעלייה מחבר המדינות  לישראל, ובלי שמשרד החינוך תיאם זאת עם המדינות שמהן הם מגיעים, כקבוע בהסכמים. משהתחייבה המדינה לפעול בהתאם להסכם לשיתוף פעולה עם ממשלות זרות בתחום החינוך, ומשידע משרד החינוך על הימצאות ילדים ללא הוריהם במסגרות חינוכיות בארץ מעצם העברת הכספים בגינם, היה על המשרד לדאוג לקיים את התחייבויות המדינה בנושא זה.
סיכום והמלצות
בישראל נמצאים ילדים שהובאו אליה ללא הוריהם. ילד ללא הורים או ללא אפוטרופוס בישראל, שאין גורם שלטוני הדואג למימוש ההגנה עליו, עלול להיות חשוף לפגיעה. משרד מבקר המדינה רואה בחומרה את העיכוב המתמשך בעבודת הוועדה הבין-משרדית ובקביעת הנהלים ואישורם. על רשות ההגירה והמשרדים הרלוונטיים לפעול ללא דיחוי נוסף לאישורם ולהטמעתם של נהלים לכניסת ילדים לישראל ויציאתם ממנה, לרבות מנגנוני בקרה ופיקוח על מקום הימצאותם ועל הגורם האחראי להם. על הרשות לדאוג שיהיה בידיה מידע עדכני ומלא עליהם ולהסדיר את העברתו למשרדים הרלוונטיים, בהתאם לדין ובכפוף להגנת הפרטיות.
מן הראוי שמשרד המשפטים יפעל לקידום הסדרה חוקית של אפוטרופסות נוספת על זו של ההורים השוהים בחו"ל, לילד השוהה לבדו בישראל תקופה ממושכת, וזאת בהתחשב בגילו ובמשך השהות שלו ותוך שמירה על איזון בין אחריות ההורים לבין דרישות החוק להגנה על הילד.
על משרד החינוך לבחון את התכניות שבאחריותו, שבמסגרתן מובאים בני נוער לישראל ללא הוריהם, לרבות בחינת האפשרות לאחד את הליכי המיון ואת דרישות הקבלה לתכנית נעל"ה, למסלול נעורים ולתכנית המגמות. כמו כן, עליו לקבוע את מדיניות המשך הפעלת התכניות בשים לב לתקציבים המושקעים בהן ולמידת השגת המטרות שהוגדרו להן.
הנהלות משרד הרווחה כשלו בכך שאפשרו את תקצוב העמותה בלא שנתנו הנחיות מפורטות לטיפול בילדים ובפרויקט צ'רנוביל על כל היבטיו. על משרד הרווחה היה לקיים פיקוח רצוף וצמוד על הפנימייה – על אחת כמה וכמה במקרה של אוכלוסיית ילדים שהובאו לישראל ללא הוריהם על ידי גורם פרטי – לרבות פיקוח על מינוי אפוטרופוס לכל ילד, על נוכחותם בפנימייה, על מצבם הבריאותי ועל מעמדם החוקי. אם ראה המשרד בפרויקט זה צורך חיוני, היה עליו להביאו לאישור הממשלה. כמו כן על משרד הרווחה לפעול להשבת כספים ששולמו ביתר לעמותה.
חלק מן הילדים מגיעים לתכניות שבפיקוח משרד החינוך וחלקם מובאים לישראל בידי גורמים פרטיים, ללא ידיעת המדינה. לדעת משרד מבקר המדינה, אין המדינה יכולה להסכים לתופעה של הבאת ילדים אליה ללא הוריהם בידי מי שאיננו מוסמך על ידה ובלא שיהיה בידיה מלוא המידע עליהם. במצב זה אין המדינה יכולה לפקח על הטיפול בילדים אלה, בשים לב לאמנה הבין-לאומית שהיא חתומה עליה. על המשרדים הנוגעים בדבר ללמוד את הממצאים שהועלו בדוח זה ולבצע חשיבה מחודשת בנושא חשוב ורגיש זה.