התעללות ופגיעה בזכויות האדם במעון "צופיה" לנערות

אוקטובר 2003מתוך ישיבת הוועדה לזכויות הילד בעניין חשש לפגיעה בזכויות האדם במעון "צופיה" לנערות.

הוועדה לזכויות הילד דנה באוקטובר 2003 בנושא החשש מפגיעה בזכויות אזרח במעון ”צופיה ביבנה לנערות. הדיון נערך בעקבות תלונות שהגיעו לאגודה לזכויות האזרח על התעללות, והפרות של זכויות אדם של הנערות השוהות במעון זה הכוללות שימוש בכוח, כליאה של נערות בחדריהן למספר ימים ואף כליאת נערות בכלוב המכונה ”פסק זמן”.
בתלונה נטען כי מהשיטות הטיפוליות בנערות, השוהות לתקופה של שלושה חודשים ולחלקן מוארכת השהייה עד לחצי שנה, עולה חשש כבד של אי-חוקיות. עוד נטען בתלונה כי במוסד אין לנערות מספיק פרטיות: נערות התלוננו על חשיפת יתר שקיימת במסגרת משוב קבוצתי המנוהל במעון כשיטת טיפול.
התלונה גם מתייחסת לריבוי מקרים של פתיחת תיקים פליליים על שימוש בסמים או שימוש בכוח. הנערות המתלוננות ציינו שאין להן כתובת חיצונית לפנייה לתלונתן ואין להן ייצוג בהליך משפטי כאשר נפתח נגדן הליך פלילי. עו”ד סנדרה בולוס, נציגת האגודה לזכויות האזרח, הציגה את התלונה בשם נערות ועובדים במעון שביקשו לשמור על אנונימיות.

נערות מופנות למעון צופיה בעוד אפשר לטפל בהן בקהילה

עו"ד סוניה בולוס – האגודה לזכויות האזרח: הדבר הראשון שהוא מאוד חשוב הוא שצריך להגדיר מראש את אוכלוסיית היעד ואת מטרת המעון. אנחנו רוצים לבדוק היטב את השאלה מי צריך להיות מופנה לשם, כי חלק מהבעיות נובעות מכך שמופנות לשם נערות שהן אינן מתאימות למסגרת זו.

היו"ר מיכאל מלכיאור: זה כמובן לא טעות של המעון אלא של החברה הישראלית, משרד הרווחה. מה שקורה הוא שלא מוצאים לנערות האלה פתרון בקהילה ולכן מפנים את הנערות לשם. את זה כבר ראינו במספר ישיבות אצלנו. זה גם עולה הרבה יותר כסף למדינה, אבל ככה המדינה שלנו פועלת.

כליאת נערות חוסות בחדרים לימים שלמים

עו"ד סוניה בולוס: לגבי התלונות עצמן, הדבר הכי חמור הוא כליאת הנערות בתוך החדרים. אני רוצה להביא דוגמא אחת שאנחנו יודעים שהיא התרחשה. יש במעון מדיניות לפיה אסור לעשן סיגריות שהן אינן מסוג ‎TIME ומותר לעשן רק סיגריות מסוג ‎TIME.
היה מקרה שבו נערה שיצאה מהמעון הביאה איתה סיגריות מסוג אחר והיא החביאה אותן בתוך המעון. כשהדבר התגלה היא אוטומטית נכלאה בחדרה לשלושה ימים כעונש. לדעתנו זהו דבר מאוד מאוד מקומם וזוועתי. זה חלק מסוג הטענות שעלו שם.

טירטורים
עו"ד סוניה בולוס: הדוגמא השנייה היא בנושא הניקיון היסודי. אחד המדריכים ביקש מהנערות לקרצף את הקירות. לאחר מכן נעשתה בדיקה ונמצאה שריטה בקיר ולכן הנערות התבקשו שוב לקרצף את הקירות. אלו דברים מאוד מקוממים. אני מעדיפה שאנחנו נתמקד בדיון הזה בנושא הכליאה שלדעתנו הוא הנושא הכי חמור. צריכים להיות נהלים ברורים בנושא הזה כדי שאנחנו נדע מתי משתמשים בעונש הזה.

כליאה בחדר פסק זמן, כליאה בכלוב
עו"ד סוניה בולוס: ישנו חדר שנקרא "פסק-זמן" אליו מפנים נערות שנכלאות. אנחנו שמענו משני גורמים טענה לפיה יש כלוב שבו נעשה שימוש כשהנערות היו מתפרעות. אבל נושא הכליאה בתוך החדר של הנערה הוא דבר שבשגרה כשכל פעם מישהי עושה משהו שהוא לא בסדר.
אנחנו הבנו שיש חדר "פסק זמן" וישנו החדר של הנערה בו נועלים את הנערה עצמה. כליאה של נערה בחדר שלה לשלושה ימים רק בגלל שהיא עישנה סיגריה שהיא לא מסוג ‎TIME, הוא דבר מאוד חמור שפוגע בכבודן של הנערות.

אין לנערות ייצוג משפטי, מונעים מהנערות לעיין בתיקים המשפטיים שלהן
עו"ד סוניה בולוס:
רוב הדברים שנוסחו בגוף המכתב הם דברים חשובים. למשל, נושא ייצוג המשפטי של הנערות. הנערות נקלטות במעון ולאחר מכן יש דיונים שונים. אנחנו חושבים שמאוד חשוב שהנערה תהיה מיוצגת על ידי עו"ד כדי שהיא תוכל לנסח את הצרכים שלה בצורה הכי יעילה.
ישנו גם נושא הפרטיות. אין לנערות שם פרטיות, הן לא יכולות לעיין בתיק שלהן. אין נהלים ברורים מתי כן אפשר לעיין ובאיזה סוג של חומר כן אפשר לעיין.

העדר דווח ופיקוח
עו"ד סוניה בולוס: אנחנו שמענו עוד טענה לפיה לפעמים האנשים שמחליטים לכלוא את הנערה בתוך החדר שלה, לא מדווחים לממונים עליהם. אין דיווח ואין מנגנון של פיקוח ובדיקה. אף אחד לא בודק איך הדברים מתנהלים שם.

פגיעה בפרטיות
עו"ד סוניה בולוס: נושא הפרטיות הוא מאוד חשוב. יש משוב קבוצתי בו המדריך או העובדת הסוציאלית מספרים לכולם איך הנערה התנהגה ושההתנהגות שלה לא הייתה נאותה. זה דבר שפוגע בפרטיות של כל נערה ששוהה שם. אין משוב אישי, מדובר במשוב קבוצתי.

ענישה על דיבור בשפת האם
עו"ד סוניה בולוס: לא רק זה, אנחנו שמענו שנערה שמדברת בשפת האם שלה מקבלת עונש. נערה ערביה המדברת עם חברתה בערבית מקבלת עונש. יש הוראה ברורה לפיה צריך לדבר אך רק בעברית. יש צורך להעסיק עובדת סוציאלית ערבייה במעון שיכולה לתקשר בצורה יותר יעילה עם הנערה הערבייה שנמצאת שם.

קישורים:
  • התקבלו רוב הטענות של האגודה לזכויות האזרח בעניין "צופיה" לנערות במצוקה

    מודעות פרסומת

    דוח מבקר המדינה: רשות חסות הנוער – עם הפנים לפנימייה

    מאי 2009 – המאמר: "דוח מבקר המדינה: רשות חסות הנוער – עם הפנים לפנימייה" , משה שלם , NEWS1.
    .
    קריעת ילד מביתו ומשפחתו היא דבר כואב ויקר יש לצמצם את פעילות רשות חסות הנוער ושאר המסגרות החוץ ביתיות עד למינימום, ולייעד את רוב תקציב השירות לנוער לטיפול בקהילה כמו במדינות העולם המפותחות
    .
    בתחילת חודש מאי 09' פרסם מבקר המדינה דו"ח ביקורת על רשות חסות הנוער של משרד הרווחה. הדוח מצביע על ליקויים מהותיים בתחומי פעילות מרכזיים של הרשות, ובהם: מאות בני נוער המתינו חודשים ארוכים להשמה במעונות הרשות, אף שהיה בכך כדי לסכן אותם ואת סביבתם; מחסור קשה במדריכים חינוכיים ובעובדים סוציאליים פגע בטיפול בחוסים ובהשגחה עליהם עד כדי סיכונם; ההכשרה המקצועית שניתנה לחוסים לא היה בה כדי למלא כראוי את צורכיהם; חלו ליקויים במערך הפיקוח המחוזי והארצי על המעונות; לא בוצע מעקב אחר רוב בוגרי המעונות, כנדרש בחוק הנוער; חל משבר עמוק ביחסי העבודה בקרב בכירים ברשות, והוא נמשך שנים ופגע בניהול המעונות ובפיקוח עליהם.

    לממצאי המבקר המסקנה העיקרית: הקצאת משאבים נוספים לרשות חסות הנוער, וע"י כך הרחבת ההשמה החוץ ביתית. ואולם העולם המערבי עם הפנים לקהילה. המגמה היא צמצום ההשמה החוץ ביתית ומציאת פתרונות לילדים במצוקה בקהילה. בעוד במדינות העולם המפותחות רוב תקציבי השרות לנוער מיועדים לטיפול בקהילה, בישראל המצב הפוך מעוות ומתמשך; כ-70% מהתקציב מופנה להחזקת ילדים בפנימיות ובמשפחות אומנה, הרחק מביתם ומשפחתם.העלות של החזקת הילד מחוץ לביתו ומשפחתו גבוהה פי שלוש עד ארבע מעלות החזקתו בקהילה.

    הוצאת הילד מביתו ומשפחתו בצו בית משפט כרוכה במשברים ארוכים למשפחה שלעיתים לעולם אינם מסתיימים. השמה חוץ ביתית, גם אם מתרחשת לתקופה של ימים עד שנים או לתמיד, היא דבר קשה הכרוך בענייני נפשות. צעירים העוזבים את מסגרות ההשמה החוץ ביתית מהווים את אחת האוכלוסיות הפגיעות ביותר בחברה. השיקול שעומד כביכול מאחרי הוצאת הילד ממשפחתו ומהקהילה הוא "טובת הילד", אך גם בעלי המקצוע המעולים ביותר אינם מסוגלים לנבא אם התוצאה תהיה עתיד טוב יותר לילד. ברם, ברור כי קריעת הילד מביתו ומשפחתו והעברתו ממסגרת אחת לשניה הוא דבר לא טבעי וקשה הגורם סבל רב לילד ולמשפחה.סיום השהייה בפנימייה או במשפחת האומנה וחזרה לבית ולקהילה בעייתית גם היא, ונדרשת לילד או לבוגר ולמשפחתו תקופת התאקלמות הכרוכה לעיתים במשברים נפשיים קשים.

    ביקורת בראייה כוללת, והתבוננות מעמיקה יותר על מערך הרווחה ולקוחותיו, הייתה מניבה מסקנות אפקטיביות מההמלצה השכיחה של תעשיית הרווחה: הקצאת משאבים נוספים. יש לצמצם את פעילות רשות חסות הנוער הקורסת, ושאר המסגרות החוץ ביתיות עד למינימום, ולייעד את רוב תקציב השירות לנוער לטיפול בקהילה כמו במדינות העולם

    המפותחות. הטיפול בנוער בסיכון צריך להיות בקהילה, שהרי קריעת ילד מביתו ומשפחתו היא דבר כואב למשך שנים רבות ויקר.

    קישורים:

    כשל תכנון ופיקוח של משרד הרווחה – זעקת המדריכים בפנימיית "אשלים" בנגב

    משרד הרווחה פוגע בילדים בסיכון לאחר שהוציא אותם מהקהילה בצו בית משפט. לדברי אחת מהפסיכולוגיות שעובדות ב"אשלים" משמעות הקיצוצים חמורה ביותר: "ילדים שנפגעו בצורה כזאת בלי טיפול פסיכולוגי יסבלו מנזק בלתי הפיך, פיתוח והחרפה של מחלות נפש. הילדים ימצאו עצמם בבית הסוהר או בבתי חולים פסיכיאטריים בזמן הקרוב". עוד החליטו בהנהלת "אשלים" על ביטול הליווי הלימודי, שלו זוכים הילדים, וכן על הפסקת כל חוגי ההעשרה ואף קיצצו בכמות המדריכים במשמרת, מצב מסוכן המעמיד מדריך בודד מול 12 ילדים.
    פנימיית אשלים פועלת בבאר שבע מזה 25 שנה. זו הפנימייה הטיפולית הפוסט אשפוזית היחידה באזור הדרום המטפלת בילדים ובבני נוער הנמצאים בסיכון גבוה והיא בעצם המענה היחיד באזור ל-75 הילדים והנערים המתגוררים בה ע"פ צו בית משפט.
    בישיבת חירום בהשתתפות צוות מדריכי הפנימייה הודיעה הנהלת המקום, כי נוכח הקושי בגיוס תרומות ובשל חוסר היענות שירותי הרווחה הממשלתיים, היא נאלצת להעמיד את הפנימייה הוותיקה במצב חדש.

    הקשיים התקציביים אליהם נקלעה העמותה המפעילה את הפנימייה הביאו ל:
    • הפסקת הטיפולים הפסיכולוגיים הניתנים לילדים
    • ביטול כל תמיכה מקצועית לצוות ההדרכה.
    • ביטול תכניות ההעשרה והחוגים לילדים.
    • קיצוץ שעות ההדרכה.
    • קיצוץ מספרם של המדריכים במקום.
    • קיצוץ מספרם של המדריכים האמורים לשמור ולהשגיח על הילדים.
    מה שמעמיד הן את הילדים והן את המדריכים בסיכון.
    לדברי משרד הרווחה, רוב הילדים בפנימייה ממומנים בתעריף הגבוה ביותר שקיים במשרד למימון פנימיות, כעשרת אלפים שקלים בחודש לכל ילד. במשרד הרווחה סבורים, כי פנימייה אשר זוכה למימון כזה חייבת לספק לילדים את כל צורכיהם.
    ——
    נקודות
    • משרד הרווחה שולח ילדים בסיכון לפנימיות ואינו מפקח על הטיפול בהם והתקדמותם.
    • משרד הרווחה אינו מפקח על אופן ניהול התקציב שהוא נותן לעמותות.
    • לא קיים מפרט טיפול ותקנים לילדים הנשלחים לפנימיות ע"י משרד הרווחה.
    • משרד הרווחה מתיש את מדריכי הפנימיות ואת הציבור בסחבת ותשובות לקוניות.
    • משרד הרווחה מסכן ילדים הנשלחים לפנימיות.
    • משרד הרווחה מנהל מאבקים פוליטיים ותקציביים על גבם של החוסים.
    • משרד הרווחב מוציא ילדים חסרי ישע מביתם ומשפחתם באמצעות צווים שיפוטיים, ומציב אותם בפנימיות הנתונות לחסדי תרומות, ובכך מסכן את שלומם, ובטחונם.
    קישורים:

    עמותת "אור שלום" – תזונה צמחונית רווית שומנים ופחמימות לילדים בסיכון

    מרץ 2009 – עמותת "אור שלום" הנה מלכ"ר (מפעל ללא כוונת רווח) המתוקצב ע"י משרד הרווחה והרשויות המקומיות, ופועל באחריותן וע"פ הנחיותיהם. העמותה מפעילה מעונות משפחתיים, משפחות אומנה, מעונות "רעות" ובית גולדשמידט. ילדים שהוצאו מבתיהם ומשפחתם ע"י עובדים סוציאליים של משרד הרווחה והרשויות המקומיות נשלחים למעונות של העמותה.

    העמותה החליטה כי הילדים המטופלים בה יאכלו אוכל צמחוני. בבדיקת משרד הרווחה נתברר כי העמותה נותנת לילדים במשפחתונים תזונה לקויה המבוססת על בעיקרה על שומנים ופחמימות.

    נחום איצקוביץ (מנכ"ל משרד הרווחה): "הילדים במקום לאכול את מגוון המוצרים הצמחוניים, מתמקדים בסוג מסוים של מזונות שעיקרן שומנים ופחמימות". איצקוביץ מודה: "ילדים שהתזונה שלהם לא מאוזנת יש בכך פגיעה מסוימת"
    לפי הממצאים הילדים ב"אור שלום" קיבלו אוכל תעשייתי רווי שומן, ולזה יש השלכות על התפתחותם התקנית.

    הילדים שהוצאו מביתם ומשפחתם נאלצו בניגוד לרצונם וצורכיהם להיות צמחונים.

    נקודות:

    • ילדים המוצאים מביתם ע"י משרד הרווחה ועובדים סוציאליים של הרשויות המקומיות הופכים להיות ילדים בסיכון עקב המזון הדל שהם אוכלים.
    • משרד הרווחה מאפשר למלכ"רים שלו לכפות על הילדים מזון צמחוני.
    • משרד הרווחה לא קבע מנות מזון יומיות סטנדרטיות עשירות באבות המזון, לילדים שאותם הוא מוציא מבתיהם.
    • הפיקוח של משרד הרווחה על הנעשה בפנימיות ובמעונות לקוי.

    קישורים:

    משרד הרווחה – פינוי מיידי קולקטיבי של נוער בסיכון – מעון "נופית"

    במאמר "משרד הרווחה נלחם על גבו של הנוער בסיכון" של מרב דוד , NRG מה- 21/1/2008 מסופר על נוער בסיכון במעון "נופית" אשר הוחלט ע"י משרד הרווחה לפנותם במפתיע מהמעון בעקבות דיווחים על תנאי הזנחה קשים. הנערים שהיו חרדים לגורלם התבצרו במקום וסרבו להתפנות. מעריב חשף מכתב שכתבה הנהלת חסות הנוער לנשיאת בית המשפט לנוער. במכתב מבקשת החסות לא להעביר יותר נערים למעונות הממשלתיים, משום שלדבריה, במצב כוח האדם הנוכחי השהות במעון מסכנת את הנערים יותר מהרחוב. בדיון של ועדת הרווחה בכנסת מספר ימים לאחר מכן הוחלט כי משרד הרווחה ועמותת נופית, המפעילה את המעון, יפעלו למצוא פתרון הולם לנוער החוסה במקום.

    כעבור חצי שנה ביולי 2008 הוחלט לסגור את המעון עוד לפני שמשרד הרווחה השלים את הליכי המכרז לפתיחת מוסד חלופי.

    פנימיה מבט מבחוץ - אילוסטרציה

    ניגוד עניינים – הבעיה של העדפה להעברת נוער בסיכון לפנימיה הנה ייחודית לישראל, ונובעת בעיקרה כי פקיד הסעד העובד קהילה הוא המחליט על טיפול בקהילה או העברת הנער לפנימיה. במצב זה נוצר ניגוד עניינים שהרי אם יחליט פקיד הסעד על טיפול בקהילה, תהיה לכך משמעות תקציבית של הקהילה אליה פקיד הסעד כפוף, והוא עלול ל"הינזף" ע"י ראש העיר. ניגוד עניינים נוסף הוא היותו של פקיד הסעד מונחה מקצועית ע"י משרד הרווחה שהוא הגוף האחראי על הפנימיות. קיימת גם בעיית שייכותו של פקיד הסעד לאיגוד העובדים הסוציאליים שהוא גוף של ההסתדרות המפעילה וועדי עובדים של הפנימיות (ראה פרשת גיל עם)
    .
    הועלה כי הנהלת המשרד, שהחליטה לסגור את מעון "נופית" בתוך שבועיים (עד לסוף ינואר 2008) ולהעביר את החוסים למעון "נווה חורש", לא הביאה בחשבון את ההשפעות האפשריות על החוסים ולא בדקה אם החלופה להשמתם ישימה. ואכן התברר כי חוסי מעון "נופית" נקלעו למשבר קשה לאחר שהוחלט לסגור את מעונם וכי מעון "נווה חורש" לא היה מסוגל לקלוט את חוסי מעון "נופית". יתר על כן, מאחר שמעון "נופית" היה המסגרת היחידה ששימשה חלופת מעצר לבני נוער יהודיים, מסוף ינואר 2008 לא סיפק משרד הרווחה שירות חיוני זה לזקוקים לו מקרב אוכלוסייה זו.

    "משרד הרווחה נלחם על גבו של הנוער בסיכון" של מרב דוד , NRG מה- 21/1/2008

     נקודות:

    • קיימים מעונות ממשלתיים לנוער אשר השהייה בהם מסוכנת מהשהייה ברחוב.
    • משרד הרווחה על כל העובדים הסוציאליים שבו לא מצא דרך ראויה לפינוי המעון בינואר 2008.
    • ההחלטה של משרד הרווחה על פינוי המעון היתה פזיזה ללא התחשבות בטלטול שיעבור על השוהים בו.
    • בתי משפט שולחים נערים למעונות למרות שעדיפה הישארותם בקהילה.
    • קיים ניגוד עניינים בהחלטת פקיד הסעד על טיפול בנוער בקהילה או השמתו במסגרת חוץ ביתית.
    • הנהלת משרד הרווחה, שהחליטה לסגור את מעון "נופית" בתוך שבועיים (עד לסוף ינואר 2008) ולהעביר את החוסים למעון "נווה חורש", לא הביאה בחשבון את ההשפעות האפשריות על החוסים ולא בדקה אם החלופה להשמתם ישימה. ואכן התברר כי חוסי מעון "נופית" נקלעו למשבר קשה לאחר שהוחלט לסגור את מעונם

    קישורים:

    לעצור את כליאת בני הנוער – מאמר מאת פרופ. אסתר הרצוג

    המאמר לעצור את כליאת בני הנוער , פרופ. אסתר הרצוג , ynet , אוקטובר 2008

    כיום אפשר למלא מוסדות לטובת "יזמים חברתיים" שזכו במכרזי "טיפול בקטינים בסיכון" וגילדות של "פרופסיונאלים"

    סיפורה המדהים של שירן סוטירין היה צריך לעורר הד כשל שערורייה ציבורית גדולה, אך הוא התחיל וסיים את חייו כסיפור טוב של מוסף סופשבוע. צעירה בת 18 שבמשך ארבע שנים הייתה ברשימת הקטינים הנעדרים של המשטרה וברחה בגיל 14 מהמוסד הסגור מסילה, התייצבה לאחרונה בתחנת משטרה, כשמלאו לה 18 ולא ניתן עוד לכלאה במוסד, ובישרה על קיומה. שירן ירדה מרשימת ה"מבוקשים" ונעלמה על פי רצונה בחלל האלמוניות.

    שירן עלתה ארצה מאוקראינה כילדה. קשיי הקליטה של המשפחה השליכו על מצבה והיא "מצאה עצמה מהר מאוד משוטטת ברחובות עם טיפוסים מפוקפקים". מדוע יש לסגור נערה ש"משוטטת ברחובות עם טיפוסים מפוקפקים" במוסד סגור, מוסד ששיטות החינוך הדרקוניות שלו הוצגו זה מכבר בכתבה מזעזעת אחרת, ששודרה בערוץ 2?

    מהיכרות שהייתה לי עם נערה אחרת, שאף היא הואשמה בכך שהיא "מסתובבת (ואולי שוכבת) עם גברים" אני מניחה שההסבר שניתן לבית המשפט על ידי פקידת הסעד הוא שיש "להגן על הנערה מעצמה". במקרה זה שהכרתי, אמה של הנערה, שהייתה מסורה לה מאוד, הואשמה בכך שאינה מסוגלת להשגיח עליה כראוי. זאת על אף שמשרד הרווחה מסר להשגחתה כמה ילדים, כולל ילדה עם תסמונת דאון. גם היא ברחה מהמוסד שבו נכלאה ("צופיה"). סיפוריה על שיטות החינוך שם היו דומים לאלו שפרסמה אורלי וילנאי על "מסילה" בערוץ 2 ובכתבה של בילי מוסקונה לרמן על "צופיה" במעריב. כשברחה מהמוסד נאנסה ואז נתפסה ואושפזה במוסד לחולי נפש (משם כנראה קשה יותר לברוח). היא שוחררה מהמוסדות לאחר כשנתיים, כשהיא שבורה ורצוצה.

    במוסדות לנערות, כמו במוסדות רבים לנערים, כולאים אותן בניגוד לרצונן. הן נמצאות בפיקוח כאסירות לכל דבר ונאלצות להשלים עם שיטות "חינוך מחדש", שביניהן בידוד לימים. מדוע נערות "משוטטות" או "שמסתובבות עם גברים" נכלאות והחופש נמנע מהן כפושעות? ההסבר של מערכת הרווחה שהתקשורת בכללותה והציבור בעקבותיה מקבל ומאפשר, הוא שהדבר נעשה "לטובת הקטין/ה". המדינה באמצעות פקידות הסעד שלה "מצילה" אותו/תה מעצמו/ה. לאור הדאגה המיוחדת ל"קטינים בסיכון" למה הם כל-כך מרבים לברוח מהמוסדות (ואז המדינה פותחת תיק נגד "ברחנים")? איך יתכן שנערה שפקידות הסעד כל-כך דאגו לטובתה, העדיפה לברוח מהמוסד ולהיעלם למשך ארבע שנים, לחיות ברחוב ואפילו לברוח מבית חולים שבו אושפזה ולא להגיע למסגרת "טיפולית/משקמת" של הרווחה?

    לפי דו"ח שמסר שר הרווחה, בשנים 2002-2006 הוצאו מביתם בצו בית משפט 1,001 ילדים בבאר שבע, 2,098 בירושלים, 1,946 בתל אביב. איך יתכן שהחברה כולה לא מזדעזעת מהעובדה ששיעור כה גבוה של צעירים וצעירות מוצאים מבתיהם בכפייה ונכלאים בניגוד לרצונם במוסדות? למה ממשיכה להתנהל באין מפריע מדיניות דרקונית של כליאת בני נוער בתנאי בידוד, סטיגמטיזציה, השפלות והתעללות ושבעקבותיה רבים מפתחים קריירה של שוליות חברתית ועבריינות? למה הרצח של ילדה אחת על ידי הוריה מרעיד את אמות הסיפים במדינה, אך דעיכתם (ולעתים גם מותם) של ילדים רבים מתרחש בשקט מפחיד כבר עשרות שנים ושומרי הסף של המוסר החברתי שותקים? למה שותקים ארגוני הנשים ואינם זועקים את זעקת הנערות? איפה ארגוני זכויות האדם שמתעלמים לנוחיותם מהפשע של ארגוני המדינה נגד החלשים ביותר בחברה? איפה הארגונים למען ילדים, שנלחמים בחירוף נפש נגד הורים "מזניחים" ושותקים מול מדינה שכולאת ומתעללת בילדיה? איפה יפי הנפש שמקימים ועדות לשיפור החינוך של ילדי ישראל אך מתעלמים באדישות מגורלם של עשרות אלפי ילדים?

    זה די קל, כי בסך הכל מדובר ב"שבבים אנושיים" שניתזים מסחר בילדים. זהו סחר בבני אדם שמאפשר למלא מוסדות לטובת "יזמים חברתיים" שזכו במכרזי "טיפול בקטינים בסיכון", לטובת גילדות של "פרופסיונאלים" ושל אנשי מינהל ותחזוקה רבים מאד שנשכרים ממנו להפליא. זה סחר מפתה שאין עליו שום עונש, כי מדובר ב"ילדים של אנשים שקופים" חד-הוריות, עולים חדשים וסתם עניים. ילדיהם משמשים מטרה נוחה לסוחרי ילדים ולתומכיהם במעגלי התקשורת, ההון והשלטון, בחברה שמתיימרת לדאוג ולטפח ילדים אך משתמשת בהם כאחרונת כנופיות הפושעים.

    המאמר לעצור את כליאת בני הנוער , פרופ. אסתר הרצוג , ynet , אוקטובר 2008

    קישורים: