כישלון הוצאת ילדים מהבית – מכון חרוב: בוגרי פנימיות הרווחה עבריינים יותר מפי 3 מכלל ילדי השנתון

דו'ח: שירותי הרווחה מופקריםהכתבה שיעור הילדים האתיופים בפנימיות – פי 8 משיעורם באוכלוסיה , יפעת גדות , news1 , יוני 2011

מכון חרוב חושף את תוצאות הדוח הראשון בישראל שבחן לעומק את הישגי הילדים המועברים לסידור חוץ-ביתי של מערכת הרווחה בין ממצאי הדוח: ילדים ובני נוער במסגרות חוץ-ביתיות מעורבים בפעילות עבריינית פי למעלה מ-3 מכלל ילדי השנתון, ושיעור הזכאים לבגרות נמוך משמעותית משל האוכלוסיה הכללית

מהדוח עולים נתונים מטרידים נוספים, ביניהם:

1. שיעור הילדים העולים מבריה"מ בפנימיות הוא כפול משיעורם באוכלוסיה, ושיעור הילדים העולים מאתיופיה בפנימיות הוא פי שמונה משיעורם באוכלוסיה.

2. חלקם של עולי בריה"מ במסגרות חסות הנוער כפול משיעורם באוכלוסיה (28.1% לעומת 14.3%), וחלקם של עולי אתיופיה הוא יותר מפי שלושה (6.7% מתוך הילדים מהשנתון שהיו במסגרות החסות לעומת 2.1%, שהוא שיעור הילדים שעלו מאתיופיה בכלל השנתון של ילידי 1989).

3. שיעורי הזכאות לבגרות של ילדים ובני נוער במסגרות חוץ-ביתיות נמוכים משל האוכלוסיה הכללית, ובקרב חלק מהקבוצות השיעורים נמוכים במיוחד.

4. שיעור הילדים ובני נוער במסגרות חוץ-ביתיות המעורבים בפעילות עבריינית גבוה פי 3.3 מכלל ילדי השנתון.
.
סרטוני כתבת "כסף תמורת ילד" – תחקיר מבט שני על רשויות הרווחה הקורעות ילדים מבתיהם ושמים אותם בפנימיות מופרטות – פברואר 2010


.

.
מערכת הרווחה אינה מצליחה לתקן את הנזק שנגרם לילדים ולבני הנוער השוהים במסגרות חוץ-ביתיות ומתקשה להדביק את הפערים ביניהם לבין האוכלוסיה הכללית. כך עולה מדוח "ילדים נפגעי התעללות והזנחה השוהים במסגרות חוץ-ביתיות והמטופלים בקהילה", שבוצע על-ידי מכון חרוב בשיתוף הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה. זהו המחקר הראשון אי פעם בישראל שבחן לעומק את הישגי הילדים המועברים לסידור חוץ-ביתי במסגרת מערכת הרווחה.

המחקר יוצג לראשונה בכינוס "קלידוסקופ של תופעת הפגיעה וההתעללות בילדים ובני נוער" שייערך באוניברסיטת חיפה בתאריכים: 28-26 ביוני. הכינוס הוא פרי יוזמה משותפת של מכון חרוב ואוניברסיטת חיפה.

המשמעות המרכזית היא שהצעירים המסיימים את שהותם במסגרות החוץ-ביתיות, שרובם הגדול נפגעי התעללות והזנחה, הם עדיין במצב פגיע מאוד, כשהישגיהם אינם מספיקים לאפשר להם להשתלב בחברה כראוי.

מחברי הדוח, פרופ' רמי בנבנישתי ממכון חרוב ומאוניברסיטת בר-אילן, ועדנה שמעוני מהלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, חקרו את כל ילידי 1989 (כל מי שהם בני 19 בשנת 2008) וביקשו בין היתר לבחון את הישגיהם של ילדים ובני נוער שטופלו במסגרות החוץ-ביתיות השונות. על-פי המידע שנאסף, עולה כי מסך ילידי 1989 (כ-125,982 ילדים ובני נוער) 11,882 (המהווים כ-9.4%) הושמו בסידור חוץ-ביתי. כשליש מהם הוצאו מביתם בצו בית משפט.

"גם בגיל 19 הבעיות לא נעלמות. העובדים הסוציאלים ומערכת הרווחה עושים מאמצים גדולים כדי לקדם את הילדים נפגעי התעללות והזנחה. יחד עם זאת, רבים מהילדים בטיפולם מגיעים לסוף דרכם במערכת רווחת הילד כשמצבם בתחום החינוך אינו מספק ועלול להוות אבן נגף משמעותית בהמשך חייהם", מסר בתגובה פרופ' בנבנישתי.

זאת ועוד, הדוח מלמד כי הפער אצל בני הנוער האתיופים גדול וכי הם בפיגור מטריד גם בהשוואה ליתר הילדים שהתחנכו במסגרות חוץ-ביתיות. לדברי פרופ' בנבנישתי, פער זה עלול לגרום לכך שגם בעתיד קבוצה זו תמשיך להיות שולית ובעייתית, ומשום כך, לדבריו, רצוי לשלבם בתוכניות המשך כדי לקדם את השתלבותם בחברה.

מהדוח עולים נתונים מטרידים נוספים, ביניהם:

1. שיעור הילדים העולים מבריה"מ בפנימיות הוא כפול משיעורם באוכלוסיה, ושיעור הילדים העולים מאתיופיה בפנימיות הוא פי שמונה משיעורם באוכלוסיה.

2. חלקם של עולי בריה"מ במסגרות חסות הנוער כפול משיעורם באוכלוסיה (28.1% לעומת 14.3%), וחלקם של עולי אתיופיה הוא יותר מפי שלושה (6.7% מתוך הילדים מהשנתון שהיו במסגרות החסות לעומת 2.1%, שהוא שיעור הילדים שעלו מאתיופיה בכלל השנתון של ילידי 1989).

3. שיעורי הזכאות לבגרות של ילדים ובני נוער במסגרות חוץ-ביתיות נמוכים משל האוכלוסיה הכללית, ובקרב חלק מהקבוצות השיעורים נמוכים במיוחד.

4. שיעור הילדים ובני נוער במסגרות חוץ-ביתיות המעורבים בפעילות עבריינית גבוה פי 3.3 מכלל ילדי השנתון.

הדוח מעלה שורה של המלצות ובראשן הדחיפות להעמיק את שיתוף הפעולה בין משרד החינוך למשרד הרווחה כדי להגדיל את ההשקעה בחינוך הניתן במסגרות האלה.

"הממצאים מכוונים את מערכת הרווחה להקדיש תשומת לב מיוחדת להישגים החינוכיים של הילדים במסגרות החוץ-ביתיות. יש להמשיך ולחפש דרכים נוספות כדי להעלות את ההישגים והתפקוד החינוכי שלהם", מסר פרופ' בנבנישתי. "לשם כך חשוב לקדם את שיתוף הפעולה עם מערכת החינוך, ולהביא אל תוך המסגרות של הרווחה מומחים בתחום החינוך ותוכניות שנוסו בקהילה להתמודדות עם הישגים נמוכים בקבוצות שונות, כגון לקויי למידה וילדים הסובלים מהפרעות קשב וריכוז – ADHD", הוסיף.

לדברי פרופ' הלל שמיד, מנכ"ל מכון חרוב, "ממצאי הדוח מדאיגים מאוד והם מלמדים שחובה עלינו לבחון מחדש את התועלת של מערכת הפנימיות, שכן שירותי הרווחה ממשיכים להפעיל את מסגרות הפנימיות בדיוק כפי שנהגו לפני עשרות שנים במיוחד בקליטת ילדים ובני נוער עולים, בשעה שיש לבחון דרכי פעולה אחרות".

לדברי שמיד, הפתרון למרבית הילדים ובני הנוער שזקוקים לפתרון חוץ-ביתי חייב להיות במסגרת הקהילה. "יש לתת עדיפות למענים קהילתיים שעשויים לתת מענה אפקטיבי יותר ולשפר את מצב הילדים. לצערי, למרות שמשרד הרווחה אימץ את מדיניות 'עם הפנים לקהילה' לפיתוח מענים מתאימים במסגרת הקהילה, אנו עדיין לא רואים שמדיניות זו מתיישמת בצורה משביעת רצון", ציין.

קישורים:

פשעי משרד הרווחה – נאומה של ח"כ מרינה סולודקין בעניין חוק הנוער

חנה סלוצקי - פקידת סעד ארצית לחוק הנוער - מדיניות רווחה מופקרתנאומה של ח"כ סולודקין בעניין חוק הנוער


19/05/2011 לשכת ח"כ מרינה סולודקין

אדוני היושב ראש,

כנסת נכבדה,

הצעת חוק שלי קובעת שאם קיים צורך להוציא ילד מהבית, המקום המועדף ביותר עבורו יהיו קרובי משפחה מדרגה ראשונה, כגון, סבא, סבתא, דוד, דודה ובני זוגם של כל אלה, וכן אח או אחות בגירים ובני זוגם, ובלבד שהם בגירים.

בשנים האחרונות התקבלו בלשכתי תלונות רבות, מאות במספר, על כך שילדים המוצאים מהבית על פי החלטת בית משפט מקבלים טראומה נפשית קשה, בעיקר, אם כתוצאה מהוצאתם מן הבית מתנתק הקשר הטבעי בינם לבין משפחתם המורחבת. אני לא מדברת כאן על מקרים של אלימות קשה והזנחה מהן סבלו הילדים במשפחתם הביולוגית. דווקא מהמשפחות הללו, מסיבות לא ברורות חוששות רשויות הרווחה להוציא ילדים. לכן התרחשו טרגדיות נוראיות – רצח של ילדים על ידי הוריהם, כפי שראינו את זה במקרה של משפחת בן דרור: אב שסובל ממחלה נפשית ואושפז פעמים רבות בבית חולים פסיכיאטרי קיבל את ילדיו לסוף שבוע ורצח אותם בשנתם.

לעומת זאת, במקרים אחרים, כשאין סימנים ברורים המעידים על התעללות או הזנחה, ידן של רשויות הרווחה והשופטים קלה על ההדק. כתוצאה מכך, נכנסים הילדים לוויה דולורוזה: משפחת אומנה, לאחר מכן, כמעט בצורה אוטומטית – פנימייה או מוסד אחר, כשהנהלות המוסדות הללו מעודדים למעשה ניתוק כל קשר אפשרי בין הילדים הללו לבין משפחתם. ילדים גדלים ללא שיכירו את משפחתם המורחבת: סבים, סבתות, דודים, בני דודים, אפילו בלי להכיר את אחים ואחויות בגירים, אם אלה משרתים כבר בצה"ל בזמן הוצאת אח/אחות קטן/ה מהבית.

הניתוק קשה במיוחד אם הילד מועבר למשפחת אומנה ששונה מאוד ממשפחתו הביולוגית: מדברים בשפה אחרת (ילדים ממשפחות דוברי רוסית או אמהרית מועברים למשפחות אומנה שדוברות עברית בלבד), מנהלים אורך חיים שונה וכו'. לפני כמה שנים נתקלתי במקרה של העברת ילדה דוברת רוסית ממשפחה חילונית למשפחה חרדית דוברת עברית. כתוצאה מכך, כשנפגשה הילדה לראשונה עם אימה לאחר נתק ממושך, היא שאלה: "אימא האם אהיה בגיהינום בגלל שאני מדברת אתך, את הרי מסתובבת בבגדים עם שרוול קצר?" וזה במאה 21 ובהשגחת מדינת ישראל.

ישנם גם מקרים הפוכים: ילד שגדל עד גיל 7 במשפחת עולים דתית, אביו היה בזמנו אסיר ציון קטין, הועבר לפנימייה חילונית, בה מופעלים בשבת מחשב וטלוויזיה. וזה קרה אחרי שרשויות רווחה חיפשו מסגרת מתאימה עבורו במשך שנה וחצי שבמהלכם שהה הילד במרכז חירום.

כל ניסיונותיי לתקן את המצב באמצעות הידברות עם בכירי משרד הרווחה וגם באמצעות הידברות עם שר רווחה לשעבר לא הצליחו. הם כנראה לא רואים שום פגם בהתנהלות שירותי הרווחה.

חייבים גם לזכור שמוסד המשפחה הוא מוסד עתיק מאוד ובעל ערך רב ביהדות ובמסורת היהודית. סביבה משפחתית אוהבת ותומכת הוא תנאי ראשון בחשיבותו להתפתחותו התקינה של הילד. לצערי הרב, גדל בישראל דור שלם של "ילדי המוסדות" – בני אדם שלא הכירו בילדותם את משפחתם המורחבת וסובלים עד מאוד מחוסר זה גם בבגרותם. זוהי תוצאה של אקטיביזם בלתי מרוסן מצד רשויות המדינה: הן מצד שירותי הרווחה והן מצד מערכת המשפט. אני שבה ומדגישה שרובם המכריע של הילדים שהוצאו מהבית באו ממשפחות שאין בהן אלימות, התעללות בילדים או הזנחה.

כל זה נעשה תחת הדגל של "טובת הילד". יצוין בהקשר זה, שאת דעתו של הילד עצמו בגלל לא שואלים. לעתים קרובות מועברים הילדים למסגרות חוץ ביתיות בלי שהם נשאלו: האם הם רוצים לעבור לשם או אפילו בניגוד לרצונם. יצוין גם שהמסורת הרעה של הוצאת ילדים ממשפחתם הביולוגית נולדה בישראל זמן רב לפני שהתחילו להשתמש במושג הזה "טובת הילד". כבר בשנותיה הראשונות לאחר קום המדינה, הוצאו ילדים רבים ממשפחות עולים, בעיקר ממשפחות עולים מתימן. ובדיעבד המציאו צידוקים למעשה זה – צידוקים שהתבססו על קונצפציית "טובת הילד": יותר טוב היה לילדים הללו לגדול לא במשפחות הביולוגיות – משפחות עניות ומרובות ילדים עם הורים שלא דיברו או כמעט ולא דיברו עברית, אלא במקום אחר. פרשת "ילדי תימן" הינה עד היום "שלד בארון" של מדינת ישראל ושל החברה הישראלית. היא – תקדים מסוכן ולא מוסרי לכוח יתר של המדינה כלפי אזרחיה.

ברצוני להדגיש כאן את הנקודות הבאות:

1) ילדים השייכים ל"ילדי המוסדות" שתקו במשך זמן רב, אך לפחות חלק מהם החליטו לאחרונה להפסיק לשתוק. הם מתכוונים להגיש תביעות לבית משפט כנגד מדינה ונגד מסודותיה האחראים לכך שהם נותקו במשך שנים רבות ממשפחתם המורחבת ועל הנזק העצום שנגרם להם כתוצאה מכך,

2) גם אם הורים לא מסוגלים, לא יכולים או לא רוצים לגדל את ילדיהם בעצמם, חייבים לשמור את הקשר בין הילדים למשפחתם המורחבת: סבים, סבתות, דודים, דודות, בני דודים וכו'. אדרבה, רק משפחה רחבה אוהבת ותומכת יכולה לפצות,

לפחות במידה חלקית, על הנזק שנגרם לילדים כתוצאה מאדישות הוריהם או מהזנחת ילדים מצידם. הוצאת ילדים למשפחה זרה, שלעתים אפילו לא מדברת את שפתם, גורמת לעומת זאת לנזק נוסף, שהוא לפעמים גדול יותר מהנזק הנגרם על ידי ההורים הביולוגיים.

אני שבה ומדגישה שהן יהדות ומסורת יהודית והן ניסיון חיים שנרכש על ידי דורות רבים של הורים ומחנכים אוסרים להציב את טובת הילד ואת טובת המשפחה זו מול זו. אין שום סתירה בין שני המושגים האלה. לכן הגשתי הצעת חוק הנ"ל שעל פיה תינתן עדיפות לקרובי משפחה מדרגה ראשונה כשרשויות הרווחה מחפשים מסגרת מתאימה עבור ילד שהוצא מרשות הוריו. אני שבה ומדגישה שמדובר על קרובי משפחה העונים על הקריטריונים הקיימים.

ברור לי: למה החליטה וועדת שרים לענייני חקיקה להתנגד להצעת חוק זאת: קל יותר להגן על "כבוד המקצוע" מאשר לערוך רפורמה במערכת הקיימת. ובכל זאת, אני קוראת לכם, עמיתיי חברי הכנסת לתמוך בהצעת החוק ולהצביע בעדה בקריאה טרומית.
.


.
קישורים:

צביעות ד"ר יצחק קדמן ועמיתיו – מעודדים הוצאת ילדים מביתם ומשפחתם ומייללים על גורלם המר בפנימיות

יצחק קדמן  - יחצנות להוצאת ילדים מביתם למכלאות מופרטות ומושחתות
יצחק קדמן – יחצנות להוצאת ילדים מהבית

ידוע כי מערכת הרווחה מוציאה בכפייה ילדים מביתם לפנימיות, אימוץ, ואומנה תוך זריית הרס במשפחות. רוב הילדים (כ- 85%) מוצאים מביתם מאחר ועובד סוציאלי לחוק הנוער בעירייה סבור כי הילד "מוזנח".
עלות ילד בפנימיה הנה כ- 10,000 שקלים בחודש בעוד שברוב המוחלט של המקרים ניתן לסייע למשפחות המוחלשות בקהילה בפחות משליש הסכום. עמותות הפנימיות והאומנה מקבלות סכומי עתק נוספים מתעשיית התרומות. השיקול שעומד מאחרי המדיניות הרווחה המופקרת היא תאוות הבצע, ג'ובים לחברים ומקורבים. הילדים משמשים בידיהם כלי מסחר.

להלן כתבה יחצנית מיני רבות בה מיילל ד"ר יצחק קדמן לעוד כסף עבור הפנימיות…

הכתבה משגיח אחד ל-200 ילדים , דביר ז'ורנו , גל"צ , יוני 2011

הפנימיות שוב נתקלות בקשיים: משרד הרווחה קיצץ את כוח האדם שמשגיח בלילות בפנימיות השיקומיות והפוסט-אישפוזיות, שהיה מצומצם גם כך – מעתה 200 ילדים חוסים יאלצו להסתפק מעתה באדם אחד בלבד שישגיח עליהם. "זהו מצב בלתי אפשרי הגובל בהפקרות, זו רק שאלה של זמן שהילדים ייפגעו", אמר מנכ"ל המועצה לשלום הילד

הפנימיות השיקומיות והפוסט-אישפוזיות יאלצו להסתפק מעתה באדם אחד בלבד שישגיח על כ-200 ילדים בלילה, בשל קיצוץ בכוח האדם על-ידי משרד הרווחה. עד כה כוח האדם בשעות הלילה בפנימיות אלו, שנדרשות לטפל מסביב לשעון בלמעלה מ-4,000 ילדים בסיכון, היה מצומצם גם כך – אך כעת המצב נראה בלתי אפשרי.

מנכ"ל המועצה לשלום הילד, יצחק קדמן, משוכנע כי זוהי משימה בלתי מתקבלת על הדעת, הגובלת בהפקרות. "אי אפשר יותר להמשיך ככה, אנחנו מפקירים יום-יום, שעה-שעה את נפשות ילדינו, כשברור לנו שזה רק שאלה של זמן מתי הם ייפגעו מכך", הסביר קדמן, "הצוות המקצועי שמקיף אותם דואג ליצור סביבה מוגנת – אך אדם אחד לא יכול לספק תנאים אלו". המנכ"ל הוסיף כי לא מעט מהילדים בפנימיות הללו הם בעלי רקע של תקיפות מיניות, ורק השגחה צמודה יכולה להבטיח שבטחונם של הילדים ישמר.

בפגישה שערכו השבוע מנהלי הפנימיות עם שר הרווחה, משה כחלון, הציגו בפניו את מצבם הכלכלי הקשה. כנחשף השר למידע, הורה להגדיל מיידית את תקצוב משרד הרווחה. יושב-ראש העמותה לקידום הפנימיות, יצחק שני, סיפר כי כחלון עצמו הזדעזע מההחלטה על הקיצוץ. "אני מקווה מאוד שבמסגרת התעניינותו במצבינו והבטחתו לפעול לשיפורו, גם נושא מעיק וקשה זה יבוא על פתרונו", אמר שני.

ממשרד הרווחה נמסר בתגובה כי כל נושא החזקת הילדים בפנימיות יידון בצוות שהקים משרד הרווחה. עוד נכתב כי המשרד הגיע להסכם עם הפנימיות בהנחיית השר כחלון על העברת שבעה מיליון שקלים לטובת החוסים.

"כנראה נצטרך לשלוח את הילדים הביתה בחופשות הקיץ"

כבר לפני כחודש דיווחו ראשי הפנימיות כי משרד הרווחה לא עדכן במשך עשור את התקציב שניתן לילדים השוהים בהן, ובמצב הנוכחי הם יתקשו להחזיק את הילדים במהלך חופשת הקיץ. "בעוד חודש נאלץ להוציא את 7,000 הילדים בסיכון מהפנימיות חזרה לבתיהם", הזהירו המנהלים במכתב ששיגרו לשר הרווחה.

מדובר בפנימיות המיועדות לחניכים בעלי תפקוד לקוי בתחומים רבים עקב ליקוי אורגאני, התנהגותי, או נפשי-רגשי, וכן בעלי צורך במסגרות חינוך מיוחד. הפנימיות הפוסט-אישפוזיות מכוונות בעיקר לחניכים לאחר אשפוז פסיכיאטרי או כחלופה לאשפוז ומניעתו.

פנימיות אלו קולטות גם אוכלוסיות קצה, עם בעיות מורכבות והפרעות התנהגות קשות שאינן נקלטות בפנימיות הטיפוליות. אוכלוסיות אלה מצריכות כוח אדם רב , מקצועי ומיומן יותר ולפיכך קיים הכרח למצוא מענים תקציביים להתמודדות חינוכית טיפולית עמן – ולא רק שקיים פער תקציבי בשנים האחרונות, כעת הוא רק יגדל.

קישורים:

  • מניפולציה של יצחק קדמן, וחנה סלוצקי בישיבת הוועדה לזכויות הילד בכנסת – יולי 2008 – בעקבות חשיפת תכנית "שומר מסך" את מסע הייסורים של ילדים מבני ברק הסובלים מהתעללות בביתם, התקיימה בנושא ישיבת וועדה לזכויות הילד בכנסת ב-14 ביולי 2008. התעללות בילדים, או בכל חסרי ישע הנו דבר אותו יש לגנות ולהביא לדין את מבצעי הפשע…

  • תחנה 2 בהדרדרות לתעשיית המין: מעון מסילה לנערות חוסות של רשות חסות הנוער במשרד הרווחההכתבה אשה בת 25 רוצה להיחלץ מחיי הרחוב ולהפסיק להתפרנס מזנות. עדות , מאת אורלי וילנאי , הארץ , מאי 2010… מ"מסילה" זוכרת לינור בעיקר את החדר הסגור. בשפה המקצועית קוראים לו חדר "פסק זמן", הנערות ב"מסילה" קוראות לו הגיהנום. זוהי דרגת הענישה החמורה ביותר במעון: תא קטן, שגודלו מטר וחצי על שני מטרים, קירותיו עטופים בספוג בצורת תבנית ביצים, חידודים חידודים. על הרצפה מודבק שטיח דק ודוקרני המכסה גם מדרגה בולטת שנועדה לשינה. הנערות מוחזקות בו, כל אחת בנפרד, בבדידות מוחלטת, לזמן לא מוגדר, בלי חלון, בלי יכולת להדליק או לכבות את האור…
  • העובדות הסוציאליות באגף הרווחה אשקלון זרקו לרחוב אמא ושלושת ילדיההכתבה האם ושלושת ילדיה נזרקו לרחוב , סיון סבג אסולין, מאי 2011 , אשקלונים – בפעם החמישית: א', אם חד הורית לשלושה ילדים, ישנה כבר שני לילות על ספה בשכונת כוכב הצפון. זאת לאחר ששוב לא עמדה בתשלום שכר הדירה. ברווחה טוענים שלוקח זמן למצוא פיתרון. א':"אין לי אף אחד שיעזור לי"…

פשעי משרד הרווחה ביתומי הפנימיות: 30 שקל לחודש דמי כיס, 44 שקל לביגוד, ואין כסף לחימום הילדים בחורף

שר הרווחה משה כחלון - מדיניות התעללות והזנחת ילדים בפנימיותמשרד הרווחה קורע ילדים מביתם ומשפחתם ומפקיר אותם לתעשיית המיןזה מתחיל מ"טובת הילד", "סיוע" סוציאלי, עובדת סוציאלית, "ביקור בית" פקידת סעד, ועדת החלטה, בית משפט לנוער, משפחת אומנה, אימוץ, פנימיות ומעונות וירידה לרחוב לתעשיית המין.

להלן עדויות מנהלי הפנימיות על פשעי משרד הרווחה בהזנחת הילדים בפנימיות

הכתבה מנהלי הפנימיות יוצאים למאבק: חוסר תקצוב פוגע בילדים , בועז ווליניץ, מערכת וואלה! חדשות מאי 2011

מנהלי הפנימיות מוחים על מחסור קשה: משרד הרווחה מעביר 30 שקלים בלבד עבור דמי כיס לכל ילד בחודש, ו-44 שקלים בלבד עבור ביגוד. "אין לנו כסף לחימום הילדים בחורף"

מטה המאבק למען ילדי הפנימיות, הטיפוליות והשיקומיות יוצא למאבק למען תנאי קיום בסיסיים לאלפי ילדי הפנימיות בארץ. כך הוחלט בכנס חירום של 30 מנהלי פנימיות ביום חמישי האחרון בפנימיית "עלומים" בכפר סבא. לטענת המנהלים, הפנימיות סובלות מתת-תקצוב בשיעור של 30%. הבטחות התקצוב של משרד הרווחה לא מתקיימות לטענתם וכך לדוגמא, תקציב ההלבשה הממוצע של ילד בפנימייה עומד היום על 44 שקלים לחודש.

יהודה אמסלם, מנהל פנימיית "כפר בית הילד, בית זינגר" מבקש להדגיש כי קריאת מנהלי הפנימיות נעשית אך ורק לטובת הילדים, ולשם טיפול בצרכים הבסיסיים. "משרד הרווחה קבע תקנים לטיפול בילדים שלנו ואינו טורח לתקצב אותם", הוא מספר, "השנה גייסתי 1.2 מיליון שקלים מתורמים וכל הסכום הוקדש לטובת תקצוב צרכים בסיסיים של הילדים דוגמת ביגוד, חימום בחורף ומיזוג בקיץ, מים, חשמל, שיעורי עזר ועוד".

יצחק שני, מנהל רשת של שש פנימיות, שואל כיצד תקצוב של 30 שקלים לחודש עבור דמי כיס לכל ילד נראה הגיוני עבור משרד הרווחה. "לאורך השנים ישנה שחיקה מתמדת בתקציב הפנימיות", הוא טוען, "חוקי העבודה מחייבים אותי לשלם שכר של שמונה שעות עבודה עבור העובדים שלי. אותן שמונה שעות מתוקצבות על ידי משרד הרווחה, אך החובה לשלם שעות נוספות, שעות עבודה וחגים – כלל אינה מתוקצבת על ידי המשרד".

"בשל המחסור הילדים לא יצאו לבלות ביום העצמאות"

גבי קונפינו, מנהל פנימיית בית אפל, אחראי על יותר מ-200 ילדים בגילאים שלוש עד 18. כל הילדים מופנים אליו על ידי משרד הרווחה ומתוקצבים על ידי המשרד. ביום העצמאות האחרון, מספר גבי, שלושה ילדים נשארו בשטח הפנימייה ולא יצאו לבלות מכיוון שלא היה להם כסף לבזבז. "משרד הרווחה מעניק לכל ילד אצלי בפנימייה סכום מגוחך של 30 שקלים כדמי כיס לחודש. כאשר ראיתי את הילדים שלא יצאו לבלות בחג, גייסתי תרומה למענם במהירות שיא על מנת שיוכלו לבלות עם חבריהם מול במות העצמאות".

תקציב הביגוד השנתי המועבר לגבי ממשרד הרווחה עבור כל ילד עומד על סכום מגוחך של 500 שקלים בממוצע. "ילד יכול להגיע לפנימייה שלי באישון לילה, במקרה חירום לאחר שפונה מביתו. פעמים רבות הוא מגיע ללא ביגוד עודף ואני נאלץ לבנות לו מלתחה בסיסית. העלות של דבר כזה לא יורדת מן הסתם מ-400 שקלים – איך אני אמור להלביש אותו בשאר ימות השנה?", תמה.

פנימיית בית אפל גייסה בשנה האחרונה שני מיליון שקלים מתרומות, שהיוו 30% מתקציבה. לולא הסכום שגויס, ובהיעדר התמיכה ממשרד הרווחה, מצבם של הילדים בפנימייה היה גרוע עוד יותר. שני מודה כי אין בידו פתרונות עבור המצוקה הכלכלית של רשת הפנימיות שלו. "אני לא מגייס תרומות, הגירעון הולך ומעמיק, ובשנים האחרונות התקציב שלי נקבע בעיקר על ידי רוחב הלב של הבנקאים שמאפשרים לי כניסה מדודה לגרעון".

בישראל ישנם כ-7,000 ילדים החיים בפנימיות, אותם הוציא משרד הרווחה מביתם בשל בעיות מגוונות, ולמאות מהם הפנימייה היא ביתם היחיד. כבר לפני מספר שנים הקים משרד הרווחה ועדה בדיקה בנושא, אולם מסקנות והמלצות הועדה "מעלות אבק במגירות המשרד", לטענת המנהלים. כיום נאלצים מנהלי הפנימיות לחזר על פתחים על מנת לאפשר לילדים תנאים בסיסיים. לטענתם, בתקציב הניתן כיום, יש חוסר של אלף שקלים לילד לחודש, זאת על מנת לספק את צרכיו הבסיסיים ולא מעבר לכך.

ממשרד הרווחה נמסר בתגובה לטענות מנהלי הפנימיות, כי "משרד הרווחה מעביר כחצי מיליארד שקלים כל שנה לפנימיות לטיפול בילדים למילוי כל צרכיהם. המשרד דואג גם לתוספות תקציביות כל שנה. במסגרת זאת המשרד יעביר שישה מיליון שקלים תוספת לפנימיות לטיפול בילדים.

קישורים:

  • קלונם של רשויות הרווחה ובתי משפט לנוער – נערות חוסות ברחו ממוסדות משרד הרווחה וסיפקו שירותי מין כדי לשרודמאי 2010 – לרשויות הרווחה ומערכת בתי משפט לנוער תקציבי עתק, כוח אדם, תשתיות של פנימיות משפחות אומנה מרכזי חירום, אולמות דיונים, מומחים, וחוק הנוער (טיפול והשגחה) מעניק להם סמכויות דרקוניות. עבודתם היא להביא לרווחת ילדינו, לאוכלוסיות החלשות. ולמרות הכל יתומי הרווחה מטלטלים במסגרות הרווחה במשך שנים, ומקבלים יחס משפיל ומבזה. לאן הולכים המשאבים? מהו סיפורם של הילדים שרשויות הרווחה ובתי משפט לנוער קרעו מביתם ומשפחתם?
  • תחנה 2 בהדרדרות לתעשיית המין: מעון מסילה לנערות חוסות של רשות חסות הנוער במשרד הרווחההכתבה אשה בת 25 רוצה להיחלץ מחיי הרחוב ולהפסיק להתפרנס מזנות. עדות , מאת אורלי וילנאי , הארץ , מאי 2010… מ"מסילה" זוכרת לינור בעיקר את החדר הסגור. בשפה המקצועית קוראים לו חדר "פסק זמן", הנערות ב"מסילה" קוראות לו הגיהנום. זוהי דרגת הענישה החמורה ביותר במעון: תא קטן, שגודלו מטר וחצי על שני מטרים, קירותיו עטופים בספוג בצורת תבנית ביצים, חידודים חידודים. על הרצפה מודבק שטיח דק ודוקרני המכסה גם מדרגה בולטת שנועדה לשינה. הנערות מוחזקות בו, כל אחת בנפרד, בבדידות מוחלטת, לזמן לא מוגדר, בלי חלון, בלי יכולת להדליק או לכבות את האור…
  • העובדות הסוציאליות באגף הרווחה אשקלון זרקו לרחוב אמא ושלושת ילדיההכתבה האם ושלושת ילדיה נזרקו לרחוב , סיון סבג אסולין, מאי 2011 , אשקלונים – בפעם החמישית: א', אם חד הורית לשלושה ילדים, ישנה כבר שני לילות על ספה בשכונת כוכב הצפון. זאת לאחר ששוב לא עמדה בתשלום שכר הדירה. ברווחה טוענים שלוקח זמן למצוא פיתרון. א':"אין לי אף אחד שיעזור לי"…

כישלון קונספציית האימוץ הסגור – סיפור ילדותה ונעוריה של דלית

הפוסט נערך בסיוע לשכת רווחה גבעתיים – לשכת רווחה רמת גן – מידעון לאזרח

פקידי הרווחה משווקים את מוסד האימוץ בפנטזיות של הצלחות ואושר, אך נמנעים מלדווח לציבור נתונים כמותיים כגון כמה אימוצים כשלו, מה עלה בגורל הילדים שננטשו ע"י המאמצים, ומה עלה בגורל ההורים המולידים שילדיהם נלקחו מהם בכפייה. בפועל מוסד האימוץ הסגור נכשל לחלוטין, ופוגע קשות בגופם ונפשם של הילדים והוריהם.

להלן ציטוט מהספר "בשם טובת הילד – אובדן וסבל בהליכי האימוץ" של ד"ר מילי מאסס. הציטוט מספר את סיפורה של דלית שנשלחה לאימוץ בילדותה, ומאמציה זנחו אותה והתעללו בה. רשויות הרווחה הפקירו אותה בפנימיות, וכשהרתה החליטו לחטוף את תינוקה לאימוץ טרם שנולד.
.
רעות איש שלום – הסרט


.
ילדותה ונעוריה של דלית

סיפור ילדותה של דלית נודע לי מפיה לאחר שמוניתי על ידי בית המשפט כמומחית מטעמה, והוא יובא כאן ברצף כרונולוגי, כפי ששחזרתי אותו, ולא על פי הרצף שבו הוא נחשף בפניי בעת מעורבותי בהליך המשפטי.

דלית אומצה כשהייתה בת שנה ושלשה חודשים. על נסיבות אימוצה לא ידעה אלא שאמה הייתה מכורה לסמים. לדבריה היא לא ידעה היכן שהתה עד שאומצה. בין שאמה מסרה אותה לאימוץ לבין שנלקחה ללא הסכמת האם, ברור שאימוצה נעשה בשם עיקרון טובת הילד, כדי להעניק לה משפחה. הוריה המאמצים גידלו עוד ילד מאומץ, שהיה מבוגר ממנה בארבע שנים. בהיותה בכיתה א' סיפרה להוריה שילדי הכיתה לועגים לה שהיא מאומצת. הוריה המאמצים יעצו לה לענות לילדים שלהם יש משפחה אחת ואילו לה יש שתיים, ולעומת הילדים האחרים, היא נבחרה על ידי הוריה. לימים שימש הסבר זה מקור להרגשת אשמה של דלית על כך שהכזיבה את הציפיות שהוריה תלו בה.

דלית הרגישה תמיד שסבתה, אם אביה המאמץ, אהבה אותה באמת. הסבתא התגוררה בביתם. היא נהגה להגיע לגן הילדים ולהתבונן בה בעת ששיחקה, וכשדלית גדלה ולמדה בבית הספר, שהיה מול ביתם, הייתה הסבתא יוצאת למרפסת ומנופפת לה לשלום בזמן ההפסקות. היא הרגישה שגם אביה אהב אותה והעדיף אותה על פני אחיה, לעומת אמה שהעדיפה את האח; האב נהג לטייל עמה בגן החיות, ובחופשות מבית הספר התיר לה לבוא עמו למקום עבודתו. ועם זאת הקשר המיוחד היה עם סבתה.

לדבריה, בהיותה בת תשע הגיעה לבית הספר כשהיא חבולה והתברר שאמה מכה אותה. אביה ידע על כך וניסה לפצות אותה. כעבור שנה וצי לערך נערך לדלית אבחון פסיכולוגי ונמצא שהיא סובלת מלקות למידה. אמנם הומלץ על דרכי טיפול, כולל טיפול משפחתי, אך מסיפורה של דלית קשה להבין אם ההמלצות יושמו. כל אותה תקופה ההכאות לא פסקו ואחיה המאומץ החל לקיים עמה מגע מיני, לטענתה. היא לא סיפרה על כך לאיש. פעם אחת סיפרה לאמה שאחיה מישש אותה, אך האם לא האמינה לה, ולכן לא הוסיפה לדבר על כך ורק כעסה על הוריה כשיצאו מן הבית בערבים והשאירו אותה לבדה עם אחיה. רק עובדת סוציאלית אחת הבינה שאחיה מתעלל בה, משום שכאשר ציירה את בני משפחתה סימנה "איקס" על דמותו, אך כשנאמר לה שיש להגיש תלונה במשטרה הכחישה את הדבר והפסיקה את פגישותיה עם העובדת הסוציאלית. מאחר שההתעללות אירעה בתוך המשפחה היא התביישה ולא ראתה במעשה משום אונס.

בראייה לאחור מיקמה דלית את הקרע ביחסיה עם הוריה המאמצים במותה של הסבתא. בהיותה כבת 12 חזרה מבית הספר וראתה ברחוב מודעות אבל שהצליחה לקרוא בקושי.

לבסוף ניחשה שסבתה נפטרה ואת הלוויה כבר איחרה. שבועיים אחר כך נערכה חגיגת בת המצווה שלה לחברותיה, ובתום המסיבה היא חשבה שעכשיו לאיש לא איכפת ממנה והחלה להתחבא בחדר המדרגות כדי לראות אם מחפשים אחריה.

אביה חיפש אותה כמה פעמים ולבסוף התייאש. במילותיה של דלית, והיא ברחה לבית חברתה והחלה לשוטט ברחובות.

לאחר שבועות אחדים של שוטטות ומעשי עבריינות העבירו אותה רשויות הרווחה, בצו בית משפט לנוער, למסגרת קלט ומיון, ומשם נשלחה למעון לעברייניות צעירות. בסך הכל שהתה שלוש שנים וחצי במסגרות אלו.

נוכחותם של ההורים המאמצים בחייה באותה תקופה נזכרה מעט מאוד בסיפורה ודומה שלפחות בהרגשתה הם יצאו מן התמונה בשלב זה של חייה.

דלית נבהלה ממה שראתה באותם מוסדות – בין היתר, מעשי אלימות ונסיונות התאבדות – והשהייה בהם הביאה להתדרדרותה, שכן לדבריה, ציות לנורמות ההתנהגות העבריינית הוא תנאי להישרדות במסגרות הללו. נערה שאינה מצייתת לנורמות אלו חייבת לשרת את הנערות שרכשו להן מעמד של מנהיגות. מאחר ש"עשתה בלגנים", כדבריה, היה עליה להישאר ב"אגף המוגן" במשך כל תקופת שהייתה במעון – לעומת נערות אחרות, השוהות באגף זה שבועות או חודשים ספורים לכל היותר. אך לדעתה, השהייה באגף תרמה להסתגלותה למוסד ולהתקדמותה. …

בהיותה בת 16 פקע צו בית המשפט ודלית שוחררה מן המעון והחלה לשוטט ברובע שבו מתגוררים בני המיעוטים. היא התרועעה בעיקר איתם, החלה לצרוך סמים ונשלחה למוסד גמילה. שם פגשה לראשונה מכורים לסמים קשים ונתקלה במצבי "קריז", וכעבור תקופה קצרה ברחה מן המוסד, מחשש שגם היא תתדרדר למצבים כאלה. בפגישה עם עובדת סוציאלית ביטאה דלית געגועים לתקופה שבה שהתה במעון לעברייניות צעירות, ולפיכך היא הוחזרה לשם. מאחר שהפעם נקלטה מרצונה לא הוטלו מגבלות על מעשיה והיא פרעה כל נוהל. בשל כך נשלחה כלעומת שבאה וחזרה לרחובות. בעקבות חשדות בלתי מבוססים על מעורבות כביכול בפשע הגיעה המשטרה לבית הוריה המאמצים. היא אמנם זוכתה מכל אשמה, אך אביה לא סלח לה על ה"בושה" שנגרמה לו, ודלית, בספרה על תקופה זאת בחייה, הצדיקה אותו: "הם עשו לי טובה בכך שאימצו אותי, ואני החזרתי להם רעה".
כשפגשתי אותה שנתיים לאחר מכן, עדיין הצרה על כך שפגעה באביה. את סירובם של הוריה המאמצים לקיים איתה כל קשר קיבלה בצידוק הדין ואישוש ההרגשה שליוותה אותה מאז ילדותה – ההרגשה שהיא איננה חשובה להם באמת.

תפיסת האימוץ כ"טובה" מצד ההורים המאמצים מעידה אולי יותר יותר מכל על כישלון האימוץ, שהרי השייכות למשפחה המאמצת היא תכליתו של האימוץ הסגור, המנתק כליל בין המאומץ לבין הוריו מולידיו. ילדים מאומצים שאינם שייכים למשפחה המאמצת, או שאינם גדלים בה, נעשקים פעמיים – פעם אחת בהדרתם ממשפחתם המולידה ומן השייכות הייחוסית שלהם, ופעם שנייה כשהם רואים את עצמם מודרים מן המשפחה המאמצת.

מימוש עיקרון טובת הילד

הניסיון להגן על דלית באמצעות אימוץ נכשל. קשה למנוע כישלונות באימוץ, שהרי בחירת המשפחה המאמצת נעשית במעין מצבי הדמיה, לפני שידוע מי הילד שיימסר לידי המשפחה. …
כשברחה מן הבית, בטענה שסבלה מהתעללות פיזית מידי אמה המאמצת, היה על המדינה לבדוק מהי הדרך הטובה ביותר להגן עליה. אך לא כך היה. כעבור שנים אחדות, כשדלית כבר הייתה אם בעצמה, אמר בית המשפט לענייני משפחה, שקיבל גרסתה בדבר יחסה של האם המאמצת אליה:
"חמור מזה, לא נעשה דבר, גם לאחר היוודע כשלון האימוץ, לתת לה משפחה מאמצת אחרת או משפחה אומנת: שירותי הרווחה הסתפקו בהעברתה למוסדות, בהם נחשפה מטבע הדברים עם בעיות התנהגות או מרקע קשה, ולאוכלוסייה מגוונת של עובדים סוציאליים, פסיכולוגים, פקידי סעד וקציני מבחן. עיון במסמכים שהוגשו בפני מציין, מלבד פסיכולוגים שנתבקשו לעשות הערכות מפעם לפעם: [השופט נקב בשמותיהם של תשעה בעלי מקצוע] שירותי הרווחה גם לא פעלו למנות למשיבה אפוטרופוס נוסף על ההורים המאמצים, ובהליכים לפי חוק הנוער לא ראו לנכון למנות ידיד".

קישורים: