עדותה של סוכנת מכירות בחברת תרופות

גוון אולסון מחברת הספר "וידויה של סוחרת סמי מרשם" עבדה בתעשיית התרופות במשך 15 שנים ופרשה בשנת 2000.
אולסון רוצה לנפץ את המיתוס שאומר שתעשיית התרופות עוסקת בבריאות ובריפוי מחלות. אולסון סבורה כי תעשיית התרופות עוסקת בשימור מחלות ובניהול סימפטומים. העסק שלהם לא מבוסס על ריפוי מחלות, כגון סרטן, אלצהיימר, או מחלות לב, משום שאם היו עוסקים בזה, הם היו מחוץ למעגל העסקים ואין בזה שום היגיון.
תעשיית התרופות אינה מעוניינת לרפא אנשים, במיוחד כשמדובר בסמים פסיכיאטריים, שהם למעשה סמים ממכרים המביאים אנשים להישאר כל חייהם צרכני תרופות. למעשה כאשר יתנו לכם נוגדי חרדה, סמים אנטי פסיכוטיים, או נוגדי דיכאון, אתם תאלצו ליטול את ה"תרופה" לכל ימי חייכם מכיוון שקשה מאוד להיגמל מסמים אלו. לחלק מסמים אלו עלולים להיות סמפטומי גמילה קשים מאוד, לרוב הסמים יש סימפטומי גמילה חמורים וקיצוניים אם מפסיקים ליטול אותן בבת אחת. חלק מהאנשים חווים הפרעות הגמילה אם הם מנסים לעבור לתרופה אחרת או להפחית את המינונים.

מה המניע העומד מאחרי הפצת סמים אלו בשוק?
לדוגמא תרופות נגד כולסטרול מורידות את רמת הכולסטרול נמוך כל כך עד שהמטופל סןבל ממחלות אחרות. לכן יש להיזהר כאשר נוטלים תרופות כדי להישאר בריאים, כי אף אחד לא יאמר לכם כי התרופות נבדקות באופן קליני מבוקר בהשוואה לפלסיבו (גלולת סוכר), ותרופות רבות אינן טובות מפלסיבו. כן לדוגמא פורסם לאחרונה מחקר באנגליה הקובע דבר שידעו מזה עשרות שנים כי נוגדי דיכאון מסוג SSRI אינם יעילות מפלסיבו. למרות זאת מעל 44 מיליון איש נוטלים נוגדי דיכאון אלו.
.

.
קישורים

  • נוגדי חרדה – גיהנום ההתמכרות והגמילהגוון אולסן עבדה 15 שנים כנציגה בתעשיית התרופות, וחלק מהתמחותה היה סמים פסיכיאטריים. סמים אשר לא מכרה אך הכירה מקרוב הם נוגדי החרדה. גוון השתמשה בנוגד חרדה קסנקס במשך כ- 10 שנים, שבהם התמכרה לסם אך חשבה שהצורך בסם נובע עקב לחץ ומתח בעבודה. גוון טוענת כי הפסיכיאטר הטיפוסי לא יסייע להשתחרר מההתמכרות לסם משום שבהכשרתם הפסיכיאטרים כיום יודעים לטפל רק טיפולים תרופתיים, והם אינם רוצים לאבד מטופלים…
  • תרופות נוגדות דיכאון – התפכחות הפסיכיאטריה – המאמר "תרופות נוגדות דיכאון: כבדהו וחשדהו" של ד"ר פסח ליכטנברג (מעריב, 'לבריאות' אפריל 2010) , חושף את השבר והעדר יכולת של הפסיכיאטריה להבנת הדיכאון והטיפול בו…
  • הפסיכיאטר מומחה לפסיכוגריאטריה – ד"ר איתן חבר – חוות דעת פסיכיאטרית "מקצועית" ואלימה – ע"פ המשתמע מתעודת הרופא הפסיכיאטר איתן חבר כיוון לתייג את הנבדקת כבע"ח ללא הבנה שיפוט או רגשות, שאינו מבין מה נעשה סביבו ויש להרעיל אותו בריספרדל וסמים פסיכיאטרים אחרים עד סוף ימיו, ולכלוא אותו באחד המוסדות הפסיכיאטריים לתשושי נפש. בעוד הנבדקת באה אליו בהנחיית לשכת הרווחה בת ים לחוות דעת למינוי אפוטרופוס בלבד. חוות הדעת של הפסיכיאטר איתן חבר הייתה מנותקת מהמציאות…

תרופות נוגדות דיכאון – התפכחות הפסיכיאטריה

המאמר "תרופות נוגדות דיכאון: כבדהו וחשדהו" של ד"ר פסח ליכטנברג (מעריב, 'לבריאות' אפריל 2010) , חושף את השבר והעדר יכולת של הפסיכיאטריה להבנת הדיכאון והטיפול בו.
(ציטוטים מהמאמר מופיעים באותיות בצבע שחור)

אבחון טיפול ותיוג לקויים במצבי דיכאון
דיכאון בפסיכיאטריה הוא מושג רחב, רחב מידי.
לא אשכח אדם שהיה אצלי בטיפול שללא סיבה הנראית לעין סבל ממועקה קשה …בשארית כוחותיו היה קם ממיטתו … מסתובב בין בניינים גבוהים .. בתקוה למצוא אחד עם גישה לגג ממנו יוכל לקפוץ אל מותו המיוחל.
אני זוכר גם את הבחורה הצעירה שחברה בגד בה עם חברתה. היא הגיבה בבכי, עצבנות וחוסר עניין בעיסוקיה. לא עלה בדעתה לשלוח יד בנפשה. ..
בשני המקרים האנשים אובחנו כסובלים מדיכאון, ובשני המקרים הוצע להם טיפול בתרופות נוגדות דיכאון. אבל מה באמת היה משותף לשני המקרים? הסימפטומים היו שונים, הנסיבות בהן הופיע הדיכאון היו שונות, אפילו החוויה האישית הייתה שונה. רק האבחנה הייתה זהה וכתוצאה מכך גם הטיפול.

הטיפול התרופתי בדיכאון לא אפקטיבי
פסיכיאטרים רבים מתפכחים כיום לגבי מגבלות הטיפול התרופתי בדיכאון. הטיפול יועיל בקושי למחצית מהלוקים בו, וזה כמובן נתון מאכזב. כשלוקחים בחשבון שטיפול בפלסבו ("אינבו" בעברית, כגון כדורי דמה), יכול להשפיע לטובה בכשליש מהמקרים, התועלת של התרופות נמצאת שולית הרבה יותר ממה שאנחנו מקווים.

לתרופות נגד דיכאון מגוון תופעות לוואי
לתרופות נוגדות דיכאון יש מגוון השפעות לא רצויות. ולפעמים אף קושי להפסיק את הטיפול בהם. הרופא צריך לדבר על כך ברגישות, תוך התחשבות בכך שעצם הדיון על תופעות לוואי עלול להגביר את סיכויי הופעתן.
אחת מתופעות הלוואי הפחות הפחות מדוברות היא שהמטופל ישלה את עצמו שטיפל בבעיה ופתר אותה, מאחר והסבל פחת. בכך הוא יחמיץ לעשות חשבון נפש מעמיק יותר ולשנות את הטעון שינוי.

חברות התרופות עורכות קמפיינים לשינויים תרבותיים להגביר הצריכה לתרופות נגד דיכאון
תעשיית התרופות שחששה תחילה כי לא יאותרו מספיק חולים כדי להצדיק השקעה כלכלית בתרופות אלה, פעלה להעלאת המודעות לדיכאון בקרב מטפלים ומטופלים, ובכך להרחיב את שוק הצרכנים הפוטנציאלי. במקביל, ייתכן שהסיבולת לסבל בעולם המערבי ירדה, כך שהדכדוך על כל גווניו מאבד לגיטימציה (בשנים האחרונות פונים אלי קליינטים עם דיכאון, כשבפיהם התלונה שהם סובלים מ"חוסר איזון כימי במוח"). היום הגענו למצב שההגדרות הרשמיות לדיכאון רחבות מאוד, ובוודאי כוללות סוגים רבים ומגוונים של מצוקה נפשית.

למאמר המלא הקלק על התמונה…

תרופות נוגדות דיכאון: כבדהו וחשדהוקישורים:

נוגדי דיכאון אינם יעילים יותר מפלצבו

הכתבה נוגדי דיכאון אינם יעילים יותר מפלצבו , 19/03/2008 ד"ר ג'ון בריפה – מיוחד לאפוק טיימס

ממחקרים ומבדיקה של ארבע סוגי של נוגדי דכאון נמצא כי ברוב המקרים יעילותם אינה גדולה מפלצבו

אינני יודע אילו חדשות בנושאי בריאות הסתובבו בחלקים אחרים של הגלובוס, אך כאן בבריטניה, לא יכולנו לזוז לאחר "החשיפה" שגילתה כי ברוב המקרים נוגדי דיכאון פופולאריים אינם יעילים יותר מפלצבו [1].

הסיפורים בנושא זה נפוצו לכל עבר כתוצאה מפרסום של מחקר חדש שבחן תוצאות מבדקים של ארבעה סוגים של נוגדי דיכאון ביניהם תרופות "חוסמות ספיגה מחדש של סרוטונין" (selective serotonin reuptake inhibitors – SSRIs) כמו פרוקסטין (סרוקסט, פקסיל) ופלואוקסטין (פרוזאק) [2]. הדבר המעניין במחקר זה הוא שהוא איחד תוצאות של מחקרים שפורסמו וכאלה שלא פורסמו.

חושפים מידע נוסף

הסיבה לרלבנטיות של מחקר זה היא שתעשיית התרופות ידועה כמי שקשורה בהטיית פרסומים על פי צרכיה. התנהלות כזו – פרסום של תוצאות מועדפות וקבירת מידע יעיל פחות, עלולה לתת לרופאים ולמטופלים שלהם רושם מעוות למדי לגבי יעילות הטיפול שניתן. איחוד של מידע שפורסם ושלא פורסם ייתן, באופן בלתי נמנע, הנחיה מדויקת יותר באשר ליעילות הטיפול.

במקרה זה, איחוד המידע הצביע על כך כי נוגדי דיכאון אינם פועלים טוב יותר מפלצבו פרט למקרים בהם מדובר בדיכאון חמור. כיוון שרובם המכריע של האנשים הנוטלים נוגדי דיכאון אינם נופלים בקטגוריה של אלה הסובלים מדיכאון חמור, תוצאות המחקר מראות כי באופן כללי עדיף באותה מידה שייטלו גלולת סוכר במקום נוגדי הדיכאון שהם יקרים ובעלי פוטנציאל טוקסי.

בעודי מקשיב אתמול לרדיו שמעתי יותר מהתבטאות אחת באשר לתוצאות אלו ולגבי ההשלכות שלהן. במקביל הזהירו את האנשים שלא להפסיק ליטול את התרופות בבת אחת. המסר היה "לכו והיוועצו ברופא שלכם". סביר להניח שיהיו כמה התייעצויות לא נינוחות עם רופאי המשפחה בשבוע או בשבועיים הבאים בעקבות ממצאי מחקר זה.

קשה להפסיק

אני מאמין כי אנשים רבים יכעסו על כך שכבר נטלו נוגדי דיכאון, בלי קשר לעובדה שהמידע לא תומך ביעילותם. אולם זוהי רק חלק מהבעיה: אם אנשים יחליטו להפסיק ליטול את התרופות, הם עלולים לגלות כי הם מתקשים בכך. הפסקה חדה (ואף גמילה הדרגתית) מתרופות נוגדות דיכאון עלולה לגרום לתסמיני גמילה די מתישים כמו סחרחורות, חרדה, הפרעות שינה ושינויים במצב הרוח.

אם כך לא רק שאנשים רבים נטלו שלא במודע תרופה שבאופן כללי אינה טובה יותר מפלצבו, אלא הם עלולים למעשה להרגיש רע יותר לעומת מקרים בהם היו נוטלים את הפלצבו, מאחר והפסקת נטילת התרופה עצמה היא די קשה.

אני לא מומחה לגמילה מנוגדי דיכאון אך אני יכול לומר מניסיון כי אנשים שרוצים ללכת במסלול זה צריכים להיגמל באופן מאוד הדרגתי במשך מספר שבועות או חודשים ואולי אף יותר משנה.

ובאופן כללי הדרך הטובה ביותר לעשות זאת היא בהשגחת הרופא המטפל.

למרות שמחקר חדש זה יצר כותרות גדולות, העובדה היא שאין כל חדש בסיפור הזה. בינואר האחרון התפרסם מאמר שהראה די בבירור כי מחקרים "שליליים" רבים אחרים שבדקו נוגדי דיכאון אפילו לא הגיעו לפרסום.

כמה אנשים קוראים לחייב לפרסם מחקרים שבודקים נוגדי דיכאון. אני תומך בכך אולם אני מציע להרחיב את הרעיון באשר לכל התרופות.

תמיכה בתקופת הגמילה

הייתי רוצה גם לראות את חברות התרופות פועלות באופן אחראי בכך שיעניקו חסות לתכניות חינוך לרופאים – שלא יכריחו אותם לרשום יותר מרשמים לנוגדי דיכאון אלא לגרום להם לרשום פחות. ומה באשר למסירת מידע במסגרת תכניות אלה באשר לאופן בו רופאים יכולים לתמוך בצורה הטובה ביותר במטופלים שרוצים להיגמל מתרופות אלו – בפרט אלה הסובלים מגמילה?

אולם יש לי הרגשה שזה לא עומד לקרות בזמן הקרוב כיוון שזה עלול להסתכם בהודאה טקטית כי הבעיה נגרמה, בחלקה, בשל הכישלון של חברות התרופות לחשוף באופן חופשי ומרצון את כל המידע שברשותן.

אך אני מאמין שחברות התרופות תאלצנה לחפור עמוק בכל מקרה: לא קשה מדי לדמיין כי אנשים ירגישו שחייבים להם פיצוי כלשהו, גם אם יצטרכו לעבור דרך בתי המשפט כדי לקבלו.

[1] חומר שדומה בצורתו לתרופה אך אינו מכיל חומר פעיל. בדרך-כלל בודקים תרופות חדשות בניסויים קליניים לעומת פלצבו – משווים את השפעת התרופה לזו של הפלצבו כדי להעריך את יעילותה.
[2] Kirsch I, et al. Initial severity and antidepressant benefits: a meta-analysis of data submitted to the food and drug administration. PLoS Medicine. 2008:5(2): e45

* דר' ג'ון בריפה הוא רופא המתגורר בלונדון, סופר ומחבר בתחום הבריאות ובעל עניין בתחום התזונה והרפואה הטבעית.

קישורים:

תרופות נוגדות דיכאון – תרמית של חברות התרופות והפסיכיאטריה

ד"ר טימותי סקוט מחבר הספר "America Fooled" מדבר על הפסיכיאטריה ותרופות נוגדות דיכאון. חלק שני.
.

.
תרופות נגד דיכאון הנן בעלות תופעות לוואי מסוכנות מאוד לבריאות: פגיעה בכבד עד כשל, פגיעה במערכת העצבים, ועוד. מאידך הדיכאון הוא בעיה רצינית גם כן.
השאלה שנשאלת, האם אנשים יסכנו את הבריאות הגופנית שלהם, על מנת לסייע למצב הרגשי שלהם? התשובה היא כן. אך ישנה בעיה בשאלה הזאת. אנשים הנוטלים תרופות אנטי דיכאוניות מאמינים כי תרופות אלו עוזרות להם. למעשה, מחקר אחר מחקר מוכיחים כי תרופות נגד דיכאון טובות במעט מפלסיבו ("תרופות" דמה, ללא חומר פעיל), ואם נשווה בין תרופות אנטי דיכאוניות עם פלסיבו פעיל (פלסיבו עם תופעות לוואי קלות כמו יובש בפה), הרי שאין הבדל. יוצא אפוא כי התרופות האנטי דיכאונית הנן תועלת אפקט פלסיבו בלבד. ישנם אפוא אפשרויות רבות במקום התרופות האנטי דיכאונית.

תרגילי כושר 30 דקות, 3 פעמים בשבוע, עדיפות על תרופות נוגדות דיכאון
אחת האפשרויות למניעת דיכאון היא תרגילי כושר. מחקר בנושא בדק שלש קבוצות. קבוצה אחת שביצעה תרגילי כושר, 30 דקות, שלש פעמים בשבוע. קבוצה שניה נטלה תרופות אנטי דיכאוניות. הקבוצה השלישית ביצעה תרגילי כושר ונטלה תרופות נגד דיכאון.
החוקרים הניחו כי הקבוצה השלישית תהיה בעלת התוצאות הטובות ביותר. בדיקה שנעשתה כעבור 3 חודשים הראתה שאין הבדלים בין הקבוצות. אולם לאחר 10 חודשים, הקבוצה הראשונה שעשתה תרגילי כושר הראתה רמת דיכאון נמוכה ביותר. זה לא מפתיע משום שלתרופות נוגדות דיכאון יש תופעות לוואי.
.
מחקרים מסולפים של חברות התרופות, על התרופות שהן מייצרות
שאלה נוספת שצריכה להישאל, כיצד נוגדי דיכאון אלו אושרו ע"י ה- FDA (סוכנות אמריקאית לפיקוח על מוצרי מזון ותרופות) , אם השפעתם הם רק מאפקט פלסיבו?
יש להבין כי בעיית דיכאון שונה מבעיות בריאות אחרות. אם לדוגמא אנו בודקים תרופה חדשה נגד סרטן, אנו נבדוק אם התרופה הנבדקת מגדילה או מקטינה את מספר כדוריות הדם הלבנות. זהו מדד כמותי ואובייקטיבי. אם יש תרופה נגד סכרת, בודקים את רמת הסוכר בדם. אם בודקים אנטיביוטיקה, מודדים את השפעתה על כמות החיידקים בדם. אלו הם מדדים אובייקטיביים.
במקרה של תרופות נגד דיכאון, אנו שואלים את המטופל שאלה פשוטה וסובייקטיבית: "איך אתה מרגיש?", שאלה זאת פרוצה למניפולציות, ואכן המחקרים אכן "תוקנו" באופן מניפולטיבי.
חופש המידע מאפשר לקבל מה- FDA את המחקרים על נוגדי הדיכאון. המחקרים מראים שכאשר נבדק לא הגיב באופן המצופה לחברות התרופות, הם סילקו את הנבדק הזה והחליפו אותו באחר. זה לא הוגן, ולא מדעי. אבל זה מה שנעשה בבדיקות. זוהי התוצאה של מתן לחברות התרופות, לחבר לנסות ולאשר מחקרים על תרופות שהן מייצרות.

קישורים: