מחדלי הרווחה ובתי משפט לענייני משפחה – מדיניות מופקרת הסדרי ראיה ומרכז קשר לילדי הורים גרושים

דורית ביניש - מדיניות כושלת בתי משפט לענייני משפחה ונוערמרץ 2011 – הזכות לחיי משפחה אינה מכובדת ע"י בתי משפט לענייני משפחה ועובדות סוציאליות הממונות כפקידות סעד לסדרי דין כמעט באורח קבע בכל סכסוך נורמטיבי. הרשויות מתעמרות בבעלי הדין, משפילות אותם, אוספות רסיסי לשון הרע, מעלות אותם על הכתב, מנתקות ללא רחמים הורים מילדיהם, עיכובים יזומים בכתיבת תסקירים, אי התייצבות פקידי סעד בבתי משפט, לשון הרע, כפיית טיפולים פסיכותרפיים בעשרות אלפי שקלים תוך איום שאי שיתוף פעולה תוביל לניתוק ההורה מילדיו. העובדות הסוציאליות ובתי משפט לענייני משפחה ונוער טוענים שהם עושים "מלאכת קודש", ואולם הצטברו עדויות מצמררות על ניתוק הורים מילדיהם למשך שנים, פגיעה נפשית ופיזית בלתי הפיכה בפרט ובמשפחה.

בעתירה 2111/11 שענייניה מדיניות רשויות הרווחה להורים גרושים מפרט העותר התנהלות מופקרת ומעוותת של העובדות הסוציאליות ב"טיפולן" בהסדרי ראיה בין הורים לילדיהם:

הפניה אוטומטית למרכז קשר של ההורה הלא משמורן על כל סירוב של ההורה המשמורן
סעיף 21 : "די בסירוב מטעם ההורה המשמורנית מכל סיבה שהיא על מנת שהמשיב (רשויות הרווחה) יפנה את ההורה הלא משמורן למרכז קשר באופן אוטומטי, מבלי שתתקיים בדיקה כלשהי האם באמת מדובר בהורים הנזקקים לשירותי מרכז קשר".

משרד הרווחה ופקידות סעד מתפקדים כרשות שיפוטית
סעיף 14: המשיב (משרד הרווחה) מופקד על מתן שירותי עזר לבתי משפט במסגרת מאבקי משמורת והסדרי ראיה. בפועל משמש כרשות שיפוטית המוציאה לפועל של ההחלטות בענייני הסדרי ראיה. הורים משמורנים אינם יכולים לראות את ילדיהם אלא אם כן הסכימו להכפיף לסמכותם של הנתונים לפיקוחו של המשיב: פקידות הסעד. עבודתן של פקידות הסעד מונחית על פי "הוראות התע"ס".

בתי משפט לענייני משפחה משמשים כחותמת גומי של פקידי הסעד
סעיף 22: "בדרך כלל בית המשפט למשפחה לא מקיים איננו מקיים כל דיון בנושא ההפניה למרכז קשר או הצורך במרכז קשר, ולא נדרשות כל הוכחות או ראיות לצורך הפנייה למרכז קשר, ועניין זה מסור בלעדית לפקידות הסעד, אשר למעשה משמשות השופטות האמיתיות בענייני הסדרי ראיה".

מרכז קשר משמש כאמצעי למבחן ההורה והילדים
סעיף 23: "במרכז קשר נפגש ההורה עם הילד לשעה אחת בשבוע בפיקוח עובדת סוציאלית, אשר מתבוננת מעבר לזכוכית חד כיוונית ורושמת הערות".

הליך ביורוקרטי מסורבל ויקר ליציאה ממרכז קשרסעיף 23: "(גם היציאה ממרכז קשר מותנית במסע מפרך הצופן ראיונות, ישיבות ועדות והמלצות על מנת להשתחרר ממרכז קשר)"

מרכז קשר – אמצעי הענשה
סעיף 24: "מערכת בתי המשפט בישראל מתייחסת למרכז קשר כתחליף מקובל ונורמלי להסדרי ראיה, על אף שמרכז קשר לא נועד להסדרי ראיה, אלא הוא נהפך מבחן ואמצעי הענשה".

ועדות רווחה מיותרות מייצרות סחבת ביורוקרטיה ונזק לילדים ולהורים – מדיניות שקרים ועלילות
סעיף 32: משאימו של הקטין אשר אחזה במישמורת זמנית, לא הסכימה להסדרי ראיה, פקידות הסעד המליצו על מרכז קשר. העותר אשר הוזמן לוועדת תסקירים באפריל 2010 מצא עצמו יושב מול שלשה פק"ס, אשר במשך שעה חיטטו בשורשים הפתולוגים של הסכסוך הבין הורי ועודדו את ההורים "להוציא את השדים מהארון", ולהטיח האשמות זו בזו, במקום לנקוט בגישה פרקטית, ופשוט לפתוח יומנים ולתאם שעות וימים פנויים להסדרי ראיה. אילוץ הסכמות בשיטת החפירה הפתולוגית בשורשי הסכסוך נכשל. אימו של הקטין פשוט הודיעה שהיא מסרבת להסדרי ראיה. כעונש על סירובו של העותר להסכים מיוזמתו על כניסה למרכז קשר, דיווחו פקידות הסעד כי בגין התקופה שבה היה העותר מגובס ברגלו עם כף רגל שבורה וקביים, יש לראותו כמי שהתנתק ביוזמתו מהילד

ניסיון מלאכותי לאמץ הסכמות להסדרי ראיה
סעיף 33: הניסיון לאמץ הסכמות בין בני זוג להסדרי ראיה הוא מלאכותי ואינו פרקטי, מפני שצד אחד נכנס למשא ומתן על הסדרי ראיה כאשר הילד כבר בחזקתו, והצד השני נכנס למשא ומתן כאשר לא ראה את ילדיו חודשים ולפעמים שנים בגלל העדר הסכמות

יד קלה של גורמי רווחה ובתי משפט לענייני משפחה בשליחת הורים וילדיהם למרכזי קשר
סעיפים 35-36 : בין הטענות המועלות נגד מרכזי הקשר היא שבית המשפט והעובדות הסוציאליות הממונות כפקידות סעד לסדרי דין אינם טורחים לקיים דיון בשאלה האם ההורה הלא משמורן… מסוכן או נזקק לילד ברמה כזו חמורה המצריכה פיקוח והתבוננות במשך שעה לשבוע מספר חודשים ולפעמים שנים. לא מתקיים כל שימוע, אם יש הוכחות ממשיות לשימוש באלימות, או נטייה ל"מסוכנות", וידם של בתי משפט וגורמי רווחה קלה מאוד בשליחת הורים למרכזי קשר.

מרכזי קשר – תעשיית זבל מזיקה
סעיף 37: מרכזי הקשר גוררים הסלמה מיותרת ביחסים שבין ההורים לילדיהם, מייצרים בקשות אינספור לבתי משפט והיווצרות עומס מלאכותי, גורמות סטיגמה וצלקות לילדים המשתתפים בתוכניות מרכז קשר, וגורמים נתק בין הורים לילדיהם.

פתרון מרכז קשר להורדת עומס מבתי משפט לענייני משפחה – עצלנות בתי משפט לענייני משפחה
סעיף 38: נטען שמרכזי קשר הם פתרון לעצלנים, המייתר את בית המשפט מסמכויותיו, כאשר בעצם פקידות הסעד המפנות אוטומטית למרכזי קשר נהפכות השופטות האמיתיות של הסכסוך, והשופטים מאשרים את דוחות פקידות הסעד כחותמת גומי.

הרווחה ובתי משפט לענייני משפחה משתמשים בסיסמאות במקום עובדות כהצדקה לפשיעה באזרח
סעיף 39: כל זה נעשה תוך שימוש בסיסמת "טובת הילד" כאשר אין בנמצא כל נתונים סטטיסטיים או מחקר אמין כיצד באמת מרכזי הקשר משרתים את טובת הילד, כאשר הילד מקבל שעה אחת בשבוע עם אביו/אימו, וגם זה כאשר זרים לגמרי מציצים מעבר ובוחנים לקירות זכוכית.
.


.
קישורים:

עתירה לבג"צ נגד הרווחה – העובדות הסוציאליות אינן מאפשרות לאבא לראות את בנו ומזלזלות בו

מנכ'ל משרד הרווחה נחום איצקוביץ - מערך רווחה פרוץ ומופקרמערכת הרווחה פרוצה לחלוטין וכל פקיד סעד עובד סוציאלי בלשכת הרווחה העירונית עושה כרצונו במשפחות אזרחים שנקרו בדרכו. ידועים הסיפורים של האמא ל' שאינה רואה את ילדיה כשנתיים בגלל תעתועי רשויות הרווחה, וכן סיפורה של בנצ'י טקלה שילדיה נלקחו ממנה וישנם עוד אלפי משפחות הסובלות מידי יום מההפקרות והפריצות של מנגנוני הרווחה במדינת ישראל.

הכתבה עתירה לבג"צ: פקידות הסעד מעדיפות אמהות ע"פ אבות , The pulse , 15.03.2011
לא כולם תומכים במאבקי העובדות הסוציאליות. היום 15/3/2011 הוגשה עתירה נגד משרד הרווחה (קטין נ' משרד הרווחה, בגצ 2111/11 , באמצעות עו"ד חיים ארבל מתל אביב) למתן צו על תנאי מדוע לא ישונה תקנון העבודה הסוציאלית, ותוכר זכותם של האבות לחיי משפחה תקינים גם לאחר פרידה ולהסדרי ראייה. העותר טוען בעתירתו כי הוא אב לקטין בן חמש וכבר שנתיים איננו רואה את הילד

מגיל שנה וחצי ובמשך שלוש וחצי שנים פקידות הסעד מסרבות להכיר בזכותו להסדרי ראייה. בעתירתו הוא טוען שעובדות סוציאליות כפו עליו טיפולים פסיכו-תרפיים על חשבון ימי עבודה וגרמו לפיטוריו, ושמספר עו"ס שמונו ע"י בית המשפט התנהגו בגסות, מתוך משוא פנים ואמרו לו שיגיש תודה אם הן יאשרו לו לראות את הילד, כי ה"ילד שייך לאמא".
האב, כמו אלפים אחרים, שהעובדות הסוציאליות הן שפוגעות בילדים, מנתקות אותם מאבותיהם, ומחמשות את הנשים בהכפשות, התססות וליקוט לשון הרע,. הוא טוען שיש לו זכות לאבהות הכוללת את הזכות להסדרי ראייה בלי מעורבות מזיקה ומלבת יצרים של העובדות הסוציאליות. "העו"ס-פק"ס מנציחות את הסכסוך הבין-משפחתי, מסלימות ומתסיסות אותו, ולמעשה מבזבזות משאבי מדינה על מקרים נורמטיביים במקום להפנות את משאבי הסעד למקרי סעד אותנטיים".
"העובדות הסוציאליות טוענות שהן עושות "מלאכת קודש" בשכר זעום, אולם הצטברו עדויות מצמררות באתרי זכויות הגברים על ניתוקם מילדיהם במשך שנים, בין השאר בשל התערבות יתר או התערבות מזיקה של הפק"ס בזכות לחיי משפחה במובן של זכות יסוד לקשר רצוף עם ילדים (הסדרי ראייה). הצטבר בידיהן של העו"ס-פק"ס כוח רב המנוצל לרעה, בהיותן למעשה השופטות בפועל, כמעט בכל תיק". נכתב בעתירה.
על פי העתירה כאשר האמא לא מסכימה להסדרי ראייה מכל סיבה שהיא, האבא אוטומטית מנותק מילדיו ונשלח למרכז קשר, עם זכות לראות את הילדים פעם או פעמיים בשבוע למשך שעה. עוד נטען שהעובדות הסוציאליות משתמשות ב"מבחן מדידת מסוכנות" שאותו אף גבר אינו יכול לצלוח היות וכל השאלות הן סובייקטיביות ותלויות ברמת התיאטרליות והדרמה של האישה.
במבחן נדרשות 10 נקודות לציון "מסוכן", אולם מלכתחילה לפחות 16 נקודות ניתן לזקוף לחובת הגבר באמצעות שאלות מכשילות. על פי העתירה על משרד הרווחה לפרסם תעריף הסדרי ראייה כברירת מחדל, ולהימנע מלגרום לאבות להוציא כספים על ה"חסד" לראות את ילדיהם, ולהתחנן ולהתרפס בפני העובדות הסוציאליות שירשו לאבא לזכות בקצת נחת מילדיו.
קישורים: