רשויות הרווחה רצחו את האמא עדן רכטר

02.07.2017 – עושים צהריים עם יעל דן , עו"ד יוסי נקר, ועפרה ענקרי – מותה הטראגי של האמא עדן רכטר שנרדפה ע"י עובדות סוציאליות מלשכת הרווחה עפולה. סוף טראגי הוא סיפורה של האמא עדן רכטר שנלחמה נגד רשויות הרווחה בעפולה שרצו להוציא את ילדיה מהבית. הילדים הוצאו בעבר מהבית בכפיה בניגוד לרצונם ובניגוד לרצון האם, עקב עלילות ומעללי העובדות הסוציאליות מלשכת הרווחה עפולה כי הילדים אינם מטופלים כראוי.
התסקירים וחוות דעת שמציגות העובדות הסוציאליות נגד המשפחה פוגעות באדם כאילו עומד הוא במטווח ונורה על ידי מילים. חיצי רעל של "חוסר מסוגלות הורית" , "חוסר תובנה" , ועוד כהנה וכהנה ביטויים מזויעים שפיתחו העובדות הסוציאליות במהלך השנים לניפוץ התא המשפחתי.

 

עדן רכטר במחאה על לקיחת ילדיה ע"י לשכת הרווחה עפולה

עדן רכטר - אני אמא שכולה לילד חיעדן רכטר

שיחה עם עופרה ענקרי על הקלות הבלתי נסבלת של הוצאת ילדים מהבית

פברואר 2015 – רדיו ללא הפסקה – 103 FM – דנה ספקטור ורן שריג – הקלות הבלתי נסבלת של הוצאת ילדים מבית הוריהם – "תינוק בן שבועיים נלקח מאמו!"
עפרה ענקרי, פעילה חברתית למען זכויות הילדים ואם לשלושה ילדים בעצמה, מספרת על המקרים שבהם נתקלה – "אני מקבלת טלפונים מכל הארץ עם פניות של אימהות שלקחו להם את התינוק".
עפרה ענקרי, פעילה חברתית למען זכויות הילדים ואם לשלושה ילדים בעצמה, מספרת על המקרים שבהם נתקלה – "אני מקבלת טלפונים מכל הארץ עם פניות של אימהות שלקחו להם את התינוק".
דנה ספקטור-שריג: אצלנו זה התחיל כשפגשנו אישה צעירה שלקחו לה את הילדים. בחורה מקסימה. אין שום כוח בעולם שהיה גורם לנו להאמין שהאישה הזו אמא לא טובה לילדיה, שום סיבה. ובכל זאת לקחו לה את הילדים.
רן ספקטור-שריג: סתם תהיה בסיסית. מי שם בן אדם אחד כשופט לקחת ילד ממישהו אחר? מי קובע את זה ואיך? לאורך השנה ויותר שאנו עושים את התוכנית, יש לנו חשש שגם לנו אפשר לקחת את הילדים.
דנה ספקטור-שריג: יש כאן משהו מבהיל, שמישהו יכול להסתכל עלי מהצד ויכול להחליט שכל ההתנהגות שלי "המשוגעת", אפשר לקחת לי את הילדים, וזהו. יקחו. זה מפחיד.
אתה יכול לתכנן את התכנונים הכי מושלמים לילד, וזה אף פעם לא קורה, יכול לבוא מישהו מבחוץ ולהגיד 'אתה לא הורה מספיק טוב'.
במהלך השנה האחרונה קיבלנו סדרה של עדויות על קלות בהוצאת ילדים מבתיהם. למה הרווחה לא מודה, כמו כל מערכת, שיש טעויות?
עופרה ענקרי: כל העניין התחיל לפני כשלוש שנים, כשהתוודעתי לסיפורה של אם חד הורית שבנה נלקח ממנה לפני שלוש שנים כשהוא היה בן שנתיים. היא יצאה בפרסום ענק בפייסבוק, אני התוודעתי לסיפור הזה ומאז בעצם הפכתי להיות פעילה חברתית למען זכויות ילדים והורים מול הרווחה.
לקחו לאמא ילד מהמיטה בכל מיני טענות שהיא לא כשירה, וכל מיני טענות, כשבסופו של דבר הילד שלה חזר לפני חודש.
הטענות של הרווחה היו שהיא אמא לא מספיק טובה, שהיא לא עובדת, העלילו עליה שהיא מסוממת. זה קורה דרך הלשנות של שכנים, שמשהו לא נראה להם בהתנהגות, או אמא שפונה למשרד הרווחה ומבקשת עזרה ואז היא הופכת להיות קורבן על לא עוול בכפה. האם פונה לרווחה מתוך כוונה לקבל סיוע, ולא מעלה על דעתה שהרווחה תפגע בה. בפועל זה מה שקורה.
במהלך שנת 2014 הצלתי שני ילדים מכפר סבא, כשבסופו של דבר הצגנו בפני השופטת מסמכים שהועלמו מפניה על ידי הרווחה, הגשנו את זה לפני הוצאתם מהבית, והשופטת פסקה שהילדה נשארת בבית. זה אומר שכל המהלך היה שגוי מלכתחילה, כשהרצון של הרווחה היה להוציא את הילדה לפנימיה טיפולית, כשמדובר בילדה מחוננת. אמנם יש לילדה קשיים כי היא גדלה ללא אבא, האמא חד הורית.
זה סחר בבני אדם, כיוון שהפנימיות מופרטות. המדינה משלמת כ- 17,000 ש"ח לחודש על כל ילד שיוצא למרכז חירום, מדובר בהון עתק, כשבסכום זה אפשר לטפל בילד בתוך הקהילה. מדובר בילדים רכים, בתינוקות.
במקרה השני היה של תינוק בן שבועיים שנעקר ונלקח מאמא שלו בבית יולדות מצפון הארץ. הטענה היתה שלאמא היתה בעיה בריאותית בעברה. עיכבו את האמא ואת התינוק שבועיים בבית החולים כשהתינוק לא עבר ברית מילאה אפילו, ולאחר שבועיים הרווחה העלימה את התינוק.
העברתי את זה מיד לטיפול עורכת דין. תוך שבועיים עורכת הדין החזירה את התינוק לאמו, לשד אמו, מה שנקרא. תינוק יונק. סוף טוב.

הילדים שלכם הם אך ורק שלכם ולאף אדם בעולם הזה אין זכות עליהם – מאמר מאת עופרה ענקרי

עופרה ענקרי
עופרה ענקרי

הילדים שלכם הם אך ורק שלכם ולאף אדם בעולם הזה אין זכות עליהם  – עופרה ענקרי 17.06.2014 – בני אדם בעליי מקצוע שהשתן עלה להם לראש, הפכו להיות אויבי העם, אויבי האימהות הגרושות והחד הוריות והשתן עלה להם כל כך חזק למח שנדמה להם שהם ורק הם מכירים את התורה והם ורק הם המציאו את הגלגל את אמא שלי עליה השלום חיתנו בגיל 15 ובגיל 16 הפכה לראשונה להיות אמא. מאז עברו שישים שנה.

הזמן ההוא היה קשה ודל אמצעים. לא היה שפע של מזון והפרוטה למחייה רצויה לא הייתה מצויה בכיסם של האנשים.

אבל עובדה היא שאנשים התחתנו מאוד צעירים והקימו משפחה עניפה מגיל מאוד מאוד צעיר ואף אחד לא איים לקחת להם את הילדים מהבית לשום מקום.

אני נולדתי ב 1965. גם אז המצב הכלכלי היה קשה ולא היה דיי כסף לרכישת בגדים ונעליים, שלא נדבר על צעצועים, ספרים,או חוגים. לא היה כסף ואת המעט שהיה השקיעו במזון ובתשלומים שוטפים כגון: חשמל,מים,גז…וכו'…

גדלתי בעיירת פיתוח ששמה מגדיאל. חור נידח שכוח אל שאיש לא שמע עליו.

מגדיאל? איפה זה???

מגדיאל שלי הייתה יפה וירוקה ועמוסה בפרדסים ושדות ומלאה שפע פרי העץ ופרי האדמה שמהם נהגתי לאכול לשובע. טרי טרי מהעץ ומהאדמה.

גדלתי וחייתי חיי צנע ומעולם לא חשתי רעב או צמא או קינאה תהומית כלפיי משפחות שחיו טיפונת טוב יותר מאיתנו. החיים היו הרבה יותר שקטים ובילתי מאיימים.

רוב המשפחות בשכונה היו משפחות מרובות ילדים,שזה אומר משפחות מרובות שמחה וצהלה. עם כל כמה שהיה קשה ודחוק בכיס, אבל הלב…הלב היה שמח. כי ילדים זה שמחה ומשפחה גדולה זה אושר גדול.

בגדים ונעליים נהגו להעביר מהגדול לקטן…כל פריט לבוש נוצל עד תום,ומעולם לא העירו לנו על כך,ומעולם לא נרשמנו בפנקס שחור של פקידת סעד שאנו ילדים עניים הלובשים בגדים ישנים ונועלים נעליים מעט מרופטות.

וכך גדלנו לתפארת המשפחה והשכונה ולתפארת המדינה. ילדים עניים אומנם אך מלאי חיוך ובריאים פיזית ונפשית.

וראו זה פלא. אחי הבכור שנולד לעוני וחיי קוצים ודרדרים…מחזיק בתואר עורך דין. אותו כנ'ל אחי הצעיר שמחזיק בשניי תארים, עיתונאי ועורך דין. עוני עוני…והעגלה נוסעת באין מפריע.

והיום מה? היום החיים הם גיהנום. בני אדם הפכו להיות הגיהנום בהתגלמותו.

בני אדם בעליי מקצוע שהשתן עלה להם לראש,הפכו להיות אויבי העם, אויבי האימהות הגרושות והחד הוריות,והשתן עלה להם כל כך חזק למח שנדמה להם שהם ורק הם מכירים את התורה והם ורק הם המציאו את הגלגל.

הלווו הלוווו אני קוראת לכם מכאן,להוריד מהר את הרגל מהגז ואת האצבע השלופה מההדק. עם כל הכבוד לתואר אקדמאי…זה עדיין ובשום פנים ואופן לא נותן לכם את הלגיטימציה לחטוף ילדים ותינוקות מהוריהם ומשפחתם.

כדי להיות הורה למופת,לא נידרש שום תואר וגם לא קורס מזורז.

הורות/אימהות קיימת במהות שלנו. מהות של נתינה ודאגה. אימהות נוצרת מהרחם המפעפע,ומהנשמה הרכה והאוהבת.
כל זה לא שייך למזון ולא שייך לביגוד והנעלה ולא לחוגים או טיולים ברחביי המדינה. להזכירכם…גדלנו בלי כל התופינים הללו וגדלנו מצוין.

תסתכלו עליי. ילדת עוני מעיירת פיתוח 1965. מה חסר לי? וגם אם חסר משהו,זה נורא כל כך? הקשיבו לי, קיראו אותי. אני נשמעת או נקראת כילדה עשוקת ילדות ומוכה עד עפר? ואגב מכות…להזכירכם שפעם נהגו לחנך ע'י מכות. כנאמר: חוסך שבטו שונא בנו. כשלימדו תורה בחדר, הרבי נהג להפליק לילד בכדיי שיתרכז ויהיה ממושמע. אז שלא יובן שלא כהלכה כאילו שאני תומכת בלהחטיף חלעות לילדים, אבל היום אבוי להורה שיחשוק להחטיף חלעה לילד שעלה לו על העצבים וזה קורה לכל הורה שהילד מעצבן ומוציא את הדעת לריצפה, מייד תקפוץ פקידת הסעד ותתייג את ההורה כהורה מכה ומתעלל וכמובן כמובן תיפתח להורה תלונה במשטרה,והדרך לבית המשפט כל כך קצרה עם תסקיר של סרט אימה ובהמלצה דחופה להוצאת הילד מהבית עד להודעה לא חדשה.

ועכשיו לכו תתמודדו עם הסטנדרטים החדשים/ישנים שהמציאו פקידות הסעד כשעל כל זה מדובר בילדיכם הפרטיים שלכם, יציר רקמותיכם ודמכם, מתנת האלוהים שניתנה רק לכם ועל המתנה הבלעדית הזו קמה פקידת הסעד ומאיימת.

לי נמאס מהמצב הקטסטרופלי הזה.
לי נמאסה הידיעה שחוטפים בכח ילדים מאימם ומשפחתם.
לי נמאס שתולשים תינוקות יונקים משד אימם.
מי לעזאזל נתן לכן פקידות הסעד את הזכות לעקור ילד/תינוק מחיק אימו יולדתו?
מי לעזאזל נתן לכן את הזכות להשתלט לאנשים על החיים ולחדור להם לפרטיות האינטימית והמשפחתית שלהם?
מי אתן בכלל שתקבעו מה הם הסטנדרטים הנכונים לגדל ילד? על פי אלו אמות מידה נקבעו הסטנדרטים הללו?
תינוק אשר גדל ברחם אימו תשעה חודשים דם מדמה בשר מבשרה.
גבירותיי ורבותיי…
הילדים שלכם הם אך ורק שלכם ולאף אדם בעולם הזה אין זכות עליו. זכות היוצרים הינו שלכם ושל בורא העולם בלבד!

חטיפת ילדים הינו פשע נתעב שעליו יש לתת את הדין!!!
ילדים נולדו להוריהם ושייכים אך ורק להוריהם ולא למדינת ישראל!!!

ולעתיד טוב יותר וחזק יותר, חזקו את האימהות והמשפחות בתוך הקהילה ולא מחוצה לה.
הילדים של היום הם ההורים של המחר. אז תנו לגדול בשקט!

תודה רבה.
שלכם
עופרה ענקרי

החיים הם כמו גלגל מסתובב | מאת עופרה ענקרי – על דרכי הרמיה של העו"סיות במחלקות הרווחה

עפרה ענקרי - להציל את הילדים

החיים הם כמו גלגל מסתובב , מאת עופרה ענקרי  , יוני 2014  , השרון פוסט

כל אדם בעולם זקוק לתשומת לב ואוזן קשבת. כל אדם בעולם סוחב צרות וקשיים כאלה ואחרים. כל אדם זקוק לאהבה וליטוף. כל אדם זקוק לידיעה שהולכים איתו ומסייעים לו בקשייו וצרותיו. כל אדם זקוק לתת אמון כלפיי מי שמציג עצמו כמסייע. כל אדם זקוק לתת אמון בעצמו בכוחו וביכולתו כדי להצליח.

החיים מאוד מאוד קשים כשעיקר הבעיה היא שכר חודשי נמוך, כשלצד זה יוקר המחיה לא מאפשר למשפחות המוחלשות והעניות, להרים את הראש מעל פניי המים ולא להרים את הראש בכלל.

בכל עיר ברחביי המדינה ישנה "מחלקת רווחה" שתפקידה הוא כפי שמה. לתת ולדאוג לרווחת המשפחות המתקשות,דרך התקציב אותו היא מקבלת.

אל משרדיי הרווחה עולות ומטפסות אימהות מתקשות חד הוריות וגרושות ועולות חדשות. האימהות הללו פונות למשרד הרווחה כדי לקבל הנחה בארנונה, בצהרונים, בחוגים וכדי לקבל סיוע במזון דרך עמותות, לעיתים כדי לקבל שוברים לרכישת מוצרי חשמל ורהיטים…הכל תלוי בתקציב וברמת הקושי של אותה משפחה. זה בערך וייתכן מאוד שפיספסתי עוד כמה הטבות ואידאות אבל זה לא ממש חשוב.

הנקודה הכאובה עליה אני כותבת עכשיו, היא מה קורה לאותה אימא חלשה ותמימה מרגע שרגלה דרכה במשרד הרווחה לצורך בקשת עזרה, עד לרגע השחור בחייה ובחיי ילדיה.

מגיעה אמא גרושה/חד הורית/עולה חדשה/…לפגישה אצל העובדת הסוציאלית שסיפחו לה, כשליבה שמח ומלא תקווה שהנה הנה הגיע למקום בו יעטפו אותה בכנפיים רכות ואוהבות, ומעט יקלו על מכאובה הנפשי והכלכלי, שהרי כל אדם זקוק לאוזן קשבת וחומלת, ולסיוע כלכלי כשנורא נורא קשה בעולם.

אותה אמא שנמצאת באותה עת במקום נמוך וחלש,אין לה הרבה ברירות אלא להסתייע ולו זמנית על אף חוסר הנעימות ועל אף החשיפה בפניי אדם זר. בליבה היא אומרת…העובדת הסוציאלית אומנם זרה אך המערכת שמה אותה לעזרה. זה יעודה,לעזור…לתת רווחה.
וכך מתחילה הפגישה..לקיחת פרטים אישיים על כל המשתמע מכך,והפנקס נפתח ומתמלא בשלל כיתובים והתרשמות של עובדת סוציאלית.
ספרי לי מה קורה…מה קשה לך…מדוע…כמה…למה…הכיצד…כשכל השאלות החתרניות הללו נעשות בקול שקט קטן ומתוק…קול מתנגן כמו מנגינת כינור והלב הולך שבי אחריה…העובדת הסוציאלית נותנת תחושה שהיא ורק היא המלאך המושיע עם הכנפיים הלבנות…פיית החלומות…אלוהים!
והאמא האומללה שכה זועקת לעזרה וחמלה…מאמינה בכל ליבה שהנה הנה הגיע למקום שיתן לה מעט טוב וייקל עליה ועל ילדיה. כי החיים הם כמו גלגל מסתובב,ועכשיו הגלגל נמצא בחלקו התחתון…וקשה.

ולפגישה הזו מתווסף בכי קורע לב…והלב נפתח ומגולל את הסיפור הכואב…כי המלאכית בעלת הכנפיים הלבנות והרכות,מדובבת באופן שיטתי ומגמתי,לפתוח את צוהר ליבה…תוך כדי שהפנקס פתוח והיד רושמת הכללל…מתעדת מילה במילה ומעוותת את המציאות,ולוקחת את הסיפור לאיזה מקום שמתחשק לה. את כל זה האמא המסכנה לא יודעת…היא באה לבקש סיוע בתוך הקהילה דרך "מחלקת הרווחה". עוד פגישה ועוד פגישה ועוד פגישה…והיד ממשיכה לרשום ולתעד בחיוך מתוק…עיניים רכות וחומלות…קול מתנגן מלא אמפתיה…כשבעצם כל התפאורה אותה מציגה העובדת סוציאלית מול האמא,הוא שקר וכזב.
מה שעושה העובדת הסוציאלית הוא הכנת תסקיר מנופח ושיקרי שמעוות את המציאות של אותה משפחה מתקשה וענייה. מה שעושה העובדת הסוציאלית הוא הכנה לכתב אישום חמור אותו היא מגישה לבית המשפט, בידיעה שהשופטים במדינת ישראל הינם חותמת גומי ותו לא.

היא פועלת כך בידיעה שכוחה רב מתוקף תפקידה, ושהשופט לא יחטט ולא יבדוק ולא יפקפק בתסקיר המזוויע אותו הניחה על שולחנו. וכך תופרת העובדת הסוציאלית או פקידת הסעד, תיק שיקרי ועמוס בעיוותים שרק אלוהים יודע איך יוצאים ממלכודת תופת שכזו.

אותה עובדת סוציאלית יודעת ומודעת לעובדה שאותה אמא מוחלשת וענייה איננה יכולה לשכור את שירותיו של עורך הדין כדי להגן ולהתגונן ולהיחלץ מהבור השחור אותו כרתה לה בחיוך מתוק.

בדרך כלל אותן אמהות מוחלשות כלכלית, פונות אל הסיוע המשפטי בכדי לקבל ייצוג של עורך דין מטעם המדינה. עם כל הכבוד לעורכי הדין שעובדים עם הסיוע המשפטי ומקבלים את שכרם עבור עמלם מהמדינה, אותם הנ"ל לפחות לטעמי…מה שנקרה "לא יתאבדו" על התיק של האמא המוחלשת והענייה שנדחקה לצרה צרורה ואיומה.ולמי במצב השבור הזה יש כסף לעורך דין פרטי? עורך דין תותח שילחם עבור האמא וילדיה? את כל זה פקידת הסעד יודעת ומנצלת עד תום.

הפתרון הקל והמיידי של פקידות הסעד הוא הוצאת הילדים מהבית. עקירתם הגסה של הילדים והתינוקות למרות התנגדותה של האמא. לא יעזור בכי ולא יעזרו תחנונים של האמא,ולא יעזרו זעקות כאב השמיימה, ולא יעזור כלום בו ברגע שנפל הפור ופקידת הסעד החליטה על דעת עצמה בלבד,ש"טובת הילד" היא לגדול מחוץ לביתו. ולא יעזור שהילד בוכה וצורח ומבקש את אמאאאא ותצילי אותי אמאאאא אני רוצה אותך ורוצה הביתה אמאאאא…

פקידת הסעד החליטה בלב קר ואטום שהתינוק שעדיין יונק משד אימו, יעקר ממנה. שהילדים הרכים שזקוקים לאהבת אימם לחיבוקה ולכנפיה המגוננות כמו שרק אמאאאא יודעת לעשות בעולם כולו, זה לא יעזור.

הפנקס השחור התמלא במילים ועדויות,והתסקיר הונח על שולחנו של השופט חותמת גומי. כן גבירותיי ורבותיי…השופט הוא חותמת גומי של פקידות הסעד,ואת זה לא רק אני אומרת אלא הם הם השופטים בעצמם מודים ומתוודים. על התנהלותם הכושלת של השופטים בישראל,העבירה ביקורת חריפה "כבוד השופטת לענייני משפחה בדימוס חנה בן עמי".

היא העבירה גם ביקורת קשה וחריפה על התנהלותן העבריינית של העובדות הסוציאליות וניתן להקשיב לה ביו טיוב.היא רק דוגמא אחת של עדויות קשות ונוראיות כלפיי אוכלוסיה מוחלשת כלכלית.

שופטת חנה בן עמי מדברת על עבריינות עובדות סוציאליות

משרד הרווחה הוא גוף אשר נועד לעזור ולסייע למשפחות מוחלשות, ולתמוך בהם בתוך הקהילה ולא מחוצה לה. תפקידה ויעודה של פקידת הסעד לעזור כלכלית ונפשית לאוכלוסיה המתקשה העולה אליה כדי לקבל את שרותיה מתוך תקציב המדינה שהוקצב לכך.

עקירה וחטיפת ילדים מהבית הינו פשע מתועב שגורם להרס משפחות וטראומה קשה ביותר לילדים. ניתוק ילדים מאימם הוא הדבר הנוראי ביותר שהדעת אינה יכולה לסבול. אתם מוכרחים להבין גבירותיי ורבותיי שמדובר בדיני נפשות. תינוקות וילדים קטנים נעקרים מבתיהם בגסות ושרירות לב למרות התנגדות האמא והמשפחה,הוא מעשה שלא יעשה ויש להטיל עליו וטו! המדיניות הזו של חטיפת ילדים דרך מימוש צו החירום אותו משיגה פקידת הסעד דרך בית המשפט, ובמעמד צד אחד וללא דיון הוכחות, הוא גזר דין מוות!

גזר דין מוות על הילדים שמושלכים לכל אותם מקומות כגון: פנימיות/ מוסדות/ מרכזי חירום/ משפחות אומנה/ ואימוץ סגור ששם הם עוברים התעללויות קשות דרך מכות, קללות, עונשים כבדים שכוללים סגירה בחדריי צינוק, הולדינג, אונס של קטינים וקטינות, הלעטה בכדורים פסיכיאטריים שלא לצורך, וכך הורסים את נפשו הקטנה הרכה והאומללה של הילד לכל חייו, וכך הורסים משפחות כשהיד קלה על ההדק ובצע הכסף הוא נר לרגליי כל מי שידו בוחשת במכונה המשומנת הזו שמניבה מיליארדים על גבו הצנום של הילד בישראל!!!

ועל כוחן הבילתי מרוסן והבילתי מבוקר והבלתי מתקבל על הדעת של פקידות הסעד אני אומרת: הן- התובע, השופט והתליין.

הייתכן?!