אחרי 16 שנה: בת אל דהאן מצאה את ילדיה שנחטפו במרמה לאימוץ על ידי רשויות הרווחה

יוני 2017 – ערוץ 10, רפי רשף – רשויות הרווחה חטפו את לאימוץ את ילדיה של בת אל דהאן מקרית גת בשל מצבה הכלכלי הקשה.

בת אל איתרה את ילדיה כעבור 16 שנים ברשת הפייסבוק.

בת אל: "ביקשתי עזרה כלכלית מרווחה, הם הציעו להוציא את הילדים למשפחה אומנה, וזה מה שעשיתי והאמנתי בהם, וכשהילדים היו מגיעים לחופשות אצלי ואצל הגרוש שלי, הם היו מגיעים עם דלקות בעיניים, עם כינים וכל מיני תפרחות חיתולים וכאלו, וביקשתי להעביר אותם למשפחה אחרת או שיחזירו לי אותם הבית, אז הם אמרו לי לבוא לחתום, הם קראו לי ולגרוש שלי, ופשוט חתמנו על אימוץ לצערנו".

לשכת הרווחה ירושלים השליכה לרחוב משפחה עם 5 ילדים ואם בהריון

בוני גולדברג - מנהלת לשכת הרווחה ירושלים
בוני גולדברג – מנהלת לשכת הרווחה ירושלים

השיטות הבזויות של לשכת הרווחה ירושלים לתלוש ילדים מהוריהם קשי היום ולסחור בהם במוסדות.
 מביאים את המשפחה לשבר כלכלי ואז חוטפים מהם הילדים בהליכים אלימים בירוקרטיים

5 ילדים נזרקו לרחוב: "אימא, איפה נישן?" , תלם יהב, "ידיעות אחרונות" 04.03.15

תינוקת בת עשרה חודשים בלבד וארבעת אחיה יושבים ברחוב בקור הירושלמי. "לא הצלחנו לשלם שכירות", אומרת אמם. כעת הם נדרשים לפנות גם את מרכז הדיור שאליו נשלחו על ידי הרווחה

"אבא, איפה הצעצועים שלנו? אימא, איפה נישן היום בלילה?", זה מה ששואלים חמשת ילדיהם של ו' (29) ו-ס' (33) מירושלים שפונו לאחרונה מדירתם, ואתמול נאלצו לפנות גם את בית ההארחה שמימן עבורם משרד הרווחה.

אתמול, לאורך היום כולו, ניצבו בני המשפחה מול התחנה המרכזית בירושלים. עמוסים בתיקים ובשקיות, ולא ידעו לאן לפנות. סביבם, מבוהלים לא פחות, ישבו חמישה ילדים, הקטנה תינוקת בת עשרה חודשים בלבד, והגדולה רק בת חמש וחצי.

"צריכה מקום עם מים חמים בשביל הילדים". המשפחה שנזרקה לרחוב (צילום: אלכס קולומויסקי)

"הייתי הולכת לגן סאקר אבל אני צריכה מקום עם מים חמים בשביל הילדים", אמרה ו', שנמצאת כעת בחודש השישי להריונה. היא ובעלה פונו מדירתם עם חמשת הילדים ומתחננים בפני העוברים והשבים שיסייעו להם ויכניסו אותם לביתם אפילו ללילה אחד.

"פינו אותנו מהבית כי לא היה לנו איך לשלם, הרווחה נתנו לנו להיות במרכז מיוחד אבל עכשיו אמרו לנו שאנחנו חייבים לצאת. אין לנו לאן ללכת", סיפרה אתמול ו'. "מאוד קר בחוץ ואין לנו מה לעשות".

בני הזוג שמתקשים למצוא עבודה, נקלעו לחובות רבים. לפני כחודש הם פונו מביתם לאחר שלא הצליחו לעמוד בתשלומי השכירות. מחלקת הרווחה של עיריית ירושלים סייעה להם ושיכנה אותם במרכז לדיור זמני, אולם אתמול הם נאלצו סופית לפנות את המקום ויצאו לרחוב.

באמצעות לשכת הרווחה פנו ההורים למשרד השיכון בבקשה למצוא עבורם דיור סוציאלי. הבעיה המרכזית שלהם היא שאין להם אפשרות לרשום המחאות מכיוון שהם נמצאים בחובות, ולכן בעלי דירות לא מסכימים להשכיר להם.

"אין לנו לאן ללכת", אמרה בעצב ו'. "ההורים לא יכולים לעזור לנו ואין לנו כסף. הילדים צריכים ללכת מחר לגן ואין לנו איך לשלוח אותם. אנחנו מבקשים מאנשים אוכל ומטרנה לילדים, אבל הבעיה שלנו היא מקום לגור בו".

מלשכת הרווחה של עיריית ירושלים נמסר בתגובה: "אנו מנועים על פי חוק מלתת כל מידע בנושא בשל צנעת הפרט", אולם בעקבות פניית "ידיעות אחרונות" זכו ההורים וילדיהם לשוב למשך יומיים נוספים למרכז הדיור ממנו פונו. מה יעשו בהמשך? את זה הם לא יודעים.

5 ילדים נזרקו לרחוב: "אימא, איפה נישן?" , תלם יהב, "ידיעות אחרונות" 04.03.15

שנתיים ולא הבאתי אותו הביתה

שנתיים ולא הבאתי אותו הביתה  , ריקי כהן בנלולו 23.01.14 , העוקץ

הקלות שבה ילדים ממשפחות מוחלשות מוצאים מבתיהם בגלל הנחה מוקדמת שהורים שחיים בעוני אינם בעלי "מסוגלות הורית" היא בלתי נסבלת וחייבת להשתנות. זהו מצב שהורס את חייהם של הורים וילדים. קריאה להפגנה הערב

"בעודי בוכה הרמתי את הילד שלי, חיבקתי אותו חזק, והתיישבתי על הספה. לא נותרה לי ברירה אלא להושיב ילד בן שנתיים על ברכיי ולומר לו כי אמא אוהבת אותו הכי בעולם, אמא תתגעגע אליו, ושאף פעם לא ישכח את זה!
הוספתי ואמרתי לו שהוא יוצא עכשיו לטיול… אמא מבטיחה לבוא בקרוב ולקחת אותו חזרה הביתה.
שיקרתי לו. כבר שנתיים שאני משקרת לו. שנתיים ולא הבאתי אותו הביתה".

כך כתבה לי במייל אביגיל (האמא ש' – שם בדוי), אמא חד-הורית לילד בן ארבע, שכבר שנתיים נלחמת על הזכות הכי טבעית שיכולה להיות – לגדל את הילד שהביאה לאוויר העולם. אביגיל אינה האם היחידה שנלחמת על כך.

בכל האמור בצורך להוציא ילדים מהבית על ידי רשויות הרווחה יש לנהוג במשנה זהירות, שכן המערכת חייבת מצד אחד להבטיח את שלומם של הילדים ולהיות עם האצבע על הדופק כשמדובר בילדים בסיכון גבוה. אך האם ילד שגדל במשפחה חד-הורית מכורח היותו בן להורה יחיד הוא בהכרח "ילד בסיכון"? האם ילד שגדל במשפחה חד-הורית דלת אמצעים הוא בהכרח "ילד בסיכון"?

אי אפשר להתעלם מהעובדה שמרבית הילדים המוצאים מבתיהם באים ממשפחות מוחלשות החיות בעוני, כתוצאה ממדיניות כלכלית קלוקלת הדוחקת רבים באוכלוסייה אל מתחת לקו העוני. הקשר הראשוני עם רשויות הרווחה נוצר ברוב המקרים כדי לקבל סיוע עקב המצב הכלכלי קשה. למשל, הנחות במעון לילדים כדי לאפשר להורה היחיד לצאת לעבודה בזמן שהילד מקבל חינוך ומסגרת הנדרשים להתפתחות תקינה.

אביגיל פנתה לשירותי הרווחה בדיוק בשביל זה. כל שביקשה הוא סיוע במתן הנחה על תשלום למעון לילד שעמד בזמנו על כ-2,000 ש"ח לחודש. עבור משפחות שהכנסתן נמוכה מן הממוצע, משפחות שתלויות בקצבאות קיום של הביטוח הלאומי, יש צורך בקשר ישיר עם לשכות הרווחה על מנת להמציא את האישורים הנדרשים המהווים תנאי לקבלת קצבאות הקיום. כך מוצאות את עצמן משפחות אלה מתדפקות על דלתות לשכות הרווחה. מרגע זה מתחילה המשפחה להיות נתונה לעיניהן המפקחות והבוחנות של העובדים הסוציאליים. ריבוי הפניות ללשכות הרווחה בעקבות המצב הכלכלי הקשה יוצר לחץ על מערכת שאין בה מספיק תקנים, והעובדים הסוציאליים קורסים תחת נטל הפניות, שכן אין בידיהם את הכלים והתקציבים הדרושים.

אם כך, איך מתמודדת המערכת עם התופעה של הוצאת ילדים מהבית כשאין למעשה פיקוח חיצוני על המתרחש בין כתלי משרדי הרווחה? העדויות הרבות שמצביעות על כשל מערכתי משרטטות תמונה קשה. כאשר אין בדיקה מעמיקה ובחינה של כל הטיעונים לאשורם; כשלא לוקחים בחשבון את כל המדדים הנדרשים לבדיקת מסוגלות הורית; כשממעיטים מערך ההשלכות הפסיכולוגיות של הוצאת ילד מחיק הוריו למסגרות של הרווחה; וכשאין שקיפות בתהליך קבלת ההחלטות וכלל לא ברור איך ועל פי מה מתקבלות ההחלטות הללו, ברור שבמרבית המקרים בתי המשפט הם בפועל חותמת גומי להחלטותיהן של פקידות הסעד.

על רקע זה עולה השאלה, מי באמת מקשיב להורים בתוך המערכת? עד כמה המערך המסייע לו נזקקות משפחות אלה, שברוב המקרים נמנות על מעמד סוציו-אקונומי נמוך, מתממש בתוך הקהילה בטרם מוצא הילד מביתו? האם נעשים כל המאמצים תוך מתן כלים למשפחות להתמודד עם צרכיהם השונים של הילדים כדי למנוע הוצאת ילדים מבתיהם רק בגלל מצב כלכלי קשה? כיצד מגיעה אמא שבסך הכל ביקשה הנחה למעון, למצב בו בנה נלקח ממנה בטענות שונות אשר כלל לא נבדקו? כיצד ניתן להעלות על הדעת כי בנושא רגיש ומורכב זה, הכרוך בדיני נפשות ממש, לא ניתנת להורה הזכות והאפשרות להוכיח את טענותיו?

כאמור, מדובר לרוב במשפחות מעוטות יכולת אשר אין באפשרותן להעמיד אמצעים כדי להיות מיוצגות היטב ולהתגונן מול המערכות השונות. במקרה של אביגיל, אחת הטענות העולות מצד הרווחה היא כי בביתה של אביגיל נראו סמים על השולחן, בעת ביקור פתע שאותו לטענתה ערכה אחת מפקידות הסעד. לאביגיל לא ניתנה כל יכולת להתגונן מול טענות אלה ולהוכיח את חפותה.

מסיפור זה עולות שאלות רבות. ביניהן, אם אכן פקידת הסעד ביקרה בביתה של אביגיל כפי שדיווחה ומצאה סמים על השולחן כאשר הילד שהה בבית, מדוע היא לא דיווחה בו ברגע למשטרה על כך? הלוא הילד חשוף לסכנה. מדוע לא אפשרו לאביגיל להוכיח כי אין אמת בטענות פקידת הסעד ולהציג בדיקות המעידות שאינה משתמשת בסמים? מדוע לאחר כמה חודשים באופן שרירותי, מבלי לבדוק את העניין לעומקו ובלי לאפשר לה להתגונן מול הטענות, ילדה נלקח ממנה על ידי צוות משטרה ופקידות סעד שבאו לביתה? מי שפוגש את אביגיל מבחין מיד שהיא לא נרקומנית.

ב-31 בדצמבר 2013 נכחתי בדיון של הוועדה לזכויות הילד בנושא המורכב של הוצאת ילדים מהבית. בדיון הצטיירה תמונה קשה במיוחד בנוגע למשפחות ממוצא אתיופי אשר לפי הנתונים נמצאות באחוזים הגבוהים של ילדים המוצאים מביתם. במקרים רבים אין אפילו מתרגם שיסייע להן בקושי השפתי, ומי שמתרגם להורים את דברי העובדים הסוציאליים הוא ברוב המקרים אחד הילדים. באותה ועדה נכחה גם שופטת לענייני משפחה בדימוס, הגב' חנה בן עמי, אשר הציגה תמונה קשה ביותר על הקשר שבין פקידות הסעד לבין בתי המשפט, ועל התנהלותם של העובדים הסוציאליים. מדבריה עלה כי לא מתקיימת חקירה נגדית של פקידי הסעד, וברוב המקרים חוות דעתם היא זאת שמתקבלת על ידי בית המשפט. במקרים רבים השופטים אף לא מקבלים את כל המסמכים הדרושים כדי לבדוק את טענות העובדים הסוציאליים, והם הופכים לחותמת גומי. מדבריה של בן עמי עלה שבהתנהלות המערכות האמורות לדאוג לשלומם של הילדים, זכויותיהם של הילדים מופרות במידה שגובלת בפלילים. כך יוצא שמכיוון שהמומחים של משרד הרווחה שמקבלים ממנו את שכרם, כאשר הם מעידים בבית משפט חוות דעתם תואמת לרוב את דרישת הלקוח. אם המומחה מעז לכתוב חוות דעת שמנוגדת לדעתן של פקידות הסעד, הן מאיימות עליו בקיפוח פרנסתו.

יתירה מזאת, פקידות הסעד לא ממלאות תמיד אחר החלטות בתי המשפט. במקרה של אביגיל הפסיקה הראשונה שניתנה בבית הדין לענייני משפחה הורתה להחזיר באופן מיידי את הילד לחיק אמו, שכן לא הוצגו ראיות שמבססות את טענותיהן של פקידות הסעד. אולם, הילד לא הושב לאמו. הרווחה פנתה לדיון נוסף בבית משפט לנוער. שם לא עמדה לאם האפשרות להוכיח את דבריה, ונדמה היה בדיון זה כי ההחלטות המתקבלות על חייה ועל חיי ילדה נעשות מעל לראשה. בעיה נוספת היא שהגורמים שמפנים ילדים לאימוץ, הם אותם גורמים שמוציאים ילדים מבתיהם. מן הראוי שתהיה הפרדה בין שתי פעולות אלה לשני גורמים. זאת, על מנת למנוע הוצאת ילדים מבתים כאשר אין סיבה ממשית לכך, והשארתם בידי הורים המשוועים להעניק בית חם לילדים אשר באמת זקוקים לבית שכזה.

כאשר מדובר על כ-10,000 ילדים הנמצאים בהשמה חוץ ביתית, ובכ-700 צווים המורים על הוצאת ילדים מביתם מדי שנה, חשוב להעלות את הנושא הרגיש הזה לסדר היום. במיוחד לאור המצב הכלכלי המידרדר כתוצאה מהמדיניות הכלכלית. יש להעלות אותו על סדר היום ולשאול את השאלות המתבקשות על מנת להבטיח את שלומם של הילדים, ועל מנת לתת להורים את כל האפשרויות להשמיע את קולם.

בקשתה של אביגיל לכאורה פשוטה ביותר והיא לנהל משפט הוכחות על מנת להוכיח את דבריה בדבר חפותה, ובדבר היותה אם הראויה לגדל את ילדה. כאשר אפילו זכות בסיסית זו אינה מצויה בידי ההורים עלינו לתהות באשר לכל ההתנהלות של מערכת הרווחה בנוגע להוצאת ילדים מביתם. ברור שהמערכת לא מפנה מספיק משאבים לטיפול מקיף בתוך במשפחה ובתוך הקהילה באמצעות מסגרות טיפול תומכות המתאימות לצרכים השונים להן נזקקות המשפחות. הכוונה היא לכל ההיבטים הרחבים הרלבנטיים – חינוך, טיפול פסיכולוגי וסיוע כלכלי. כל זאת במטרה לחבר ולחזק את הקשר המשפחתי כי ילד שנעקר מחיק אמו, ועובר למסגרות הרווחה לעולם לא יחזור להיות אותו הילד שהיה ביום בו הוצא מביתו.

שנתיים ולא הבאתי אותו הביתה  , ריקי כהן בנלולו 23.01.14 , העוקץ
שנתיים ולא הבאתי אותו הביתה  , ריקי כהן בנלולו 23.01.14 , העוקץ

משרד הרווחה חטף מאמא מסורה ואוהבת את שלשת ילדיה – בשפה האמהרית

ערוץ 140 – לדוברי אמהרית – נובמבר 2014 – לאמא מסורה ואוהבת נחטפו שלושת ילדיה האמא גרושה שגידלה טיפחה והשקיעה, פשעה היחיד הוא עוני.

הרווחה במקום לסייע לה חטפה את ילדיה.

אוקטובר 2014 – מחאה מול לשכת הרווחה עפולה להשבת ילדיה החטופים של ע'

מערכת רווחה פרימיטיבית וגזענית – עני או מזרחי? הסיכוי שיוציאו את ילדך מהבית גדול יותר



עני או מזרחי? הסיכוי שיוציאו את ילדך מהבית גדול יותר , מעריב, נובמבר 2014 , קארין רוזקובסקי

לצפיה בהודעה לעיתונות מטעם אוניברסיטת חיפה – הקלק כאן

מחקר שנערך באוני' חיפה מצא כי במקרים זהים, הסיכוי שעובדים סוציאליים ימליצו להוציא ילד עני מביתו גדול פי כמה מהסיכוי שימליצו כך על ילד ממשפחה עשירה. מבחינת מעמד סוציו-אקונומי נמצא כי הסיכוי שילד ממוצא מזרחי יוצא מביתו גדול פי שניים מילד אשכנזי
הסיכוי שעובדים סוציאליים ימליצו על הוצאת ילד ממוצא מזרחי או עני מביתו גדול יותר מהסיכוי שיפעלו כך במקרים שבהם הילד אינו מגיע ממוצא זה או ממעמד סוציו-אקונומי גבוה, אך נמצא בתנאי סיכון זהים – כך עולה ממחקר חדש שנערך באוניברסיטת חיפה.

"המצב הכלכלי ומוצא ההורה אינם אמורים להשפיע כשלעצמם על שיקול הדעת של העובד הסוציאלי, אך נמצא שהם כן משפיעים ובאופן משמעותי ומובהק", אמר עורך המחקר, פרופ' גיא אנוש מבית הספר לעבודה סוציאלית באוניברסיטת חיפה.

בישראל חיים כיום 330 אלף ילדים ובני נוער במצבי סיכון ומצוקה הסובלים מהתעללות, מאלימות ומהזנחה, הנובעים מחוסר יכולתו של ההורה האחראי למלא את חובותיו כלפי הילד (בשל התמכרות לסמים, משבר גירושין, אבטלה או מחלה). במקרים שבהם הסיכון הוא חמור במיוחד, מערכת הרווחה מחליטה על הוצאת הילד מהבית, ומדי שנה מוצאים בישראל 11 אלף ילדים מבתיהם ומועברים למשפחות אומנה, לפנימיות ולמסגרות אחרות.

לפי פרופ' אנוש, ההחלטה על הוצאת ילד אמורה להיות קשורה ברמת הסיכון בלבד. במחקר הנוכחי ביקש הפרופ' לבדוק אם זהו אכן המצב. לשם כך ליקט כמה מקרים אמיתיים של ילדים בסיכון אשר הגיעו לרשויות הרווחה לדיון אם יש להוציאם מביתם.

"לקחנו 20 תיאורי מקרה אמיתיים, ונתנו אותם לאנשי המקצוע כדי לשפוט לגבי רמת החומרה שלהם", סיפר פרופ' אנוש, "שימרנו את 12 המקרים שבהם הייתה הסכמה שהם אכן תואמים את הקטגוריות שרצינו לבחון: ארבעה מקרים של סיכון גבוה, ארבעה מקרים של סיכון עמום (בינוני) וארבעה מקרים של סיכון נמוך.

כל מקרה שויך בארבעה אופנים שונים: למשפחה אשכנזית מבוססת; למשפחה מזרחית מבוססת; למשפחה אשכנזית ענייה ולמשפחה מזרחית ענייה. עשינו זאת באמצעות סיפורי רקע ושמות משפחה מובחנים. המקרים חולקו ל-105 עובדים סוציאליים, כך שכל עובד קיבל בסופו של דבר שמונה מהמקרים".

מהממצאים עולה כי העובדים הסוציאליים המליצו על הוצאה מהבית רק ב-56% מהמקרים שנתפשו כסיכון גבוה לילד, וכמו כן המליצו על הוצאת הילד מביתו ב-12% מהמקרים של סיכון עמום. כצפוי, הם לא המליצו כלל להוציא את הילד מביתו במקרים של סיכון נמוך.

אולם התברר כי למוצא ולמעמד הסוציו-אקונומי הייתה השפעה רבה על החלטות העובדים הסוציאליים: במקרים של סיכון גבוה, ההמלצה להוציא ילד ממשפחה ממעמד כלכלי נמוך, הייתה גדולה פי שישה בהשוואה למקרים זהים שבהם המשפחה הייתה ממעמד בינוני או גבוה. במקרים אלה לא נמצאה השפעה למוצא.

במקרים של סיכון עמום נמצא כי השפיעו על ההחלטה גם המוצא וגם המעמד: העובדיםהסוציאליים המליצו להוציא ילד ממשפחה ממעמד כלכלי נמוך פי 2.5 בהשוואה להמלצתם לגבי ילד ממשפחה ממעמד מבוסס. בדומה, הם המליצו להוציא ילד ממשפחה מזרחית פי שניים יותר מאשר ממשפחה לא מזרחית.

"עובדים סוציאליים תופשים עוני כגורם סיכון, אך לכך עוד אפשר למצוא הסבר לוגי, אם כי לא נכון", אמר פרופ' אנוש, "הדבר חמור במקרים של הטיה על רקע של מוצא אתני, כאשר אין לכך שום צידוק. בהכשרה המקצועית של העובדים יש להדגיש את הרגישות הגבוהה הנדרשת ביחס למיעוטים כלכליים ואתניים, ולהבין כי הם מגיעים עם חוות דעת מוטה כלפי מגזרים אלו".

מערכת רווחה פרימיטיבית ומרושעת - עני או מזרחי? הסיכוי שיוציאו את ילדך מהבית גדול יותר
מערכת רווחה פרימיטיבית ומרושעת – עני או מזרחי? הסיכוי שיוציאו את ילדך מהבית גדול יותר