עו"ד יהונתן רבינוביץ' על כבילת אסירים במקומות ציבוריים

22.06.2020 – בעקבות עתירה שהגיש עו"ד יהונתן רבינוביץ' לבג"צ בעניין כבית אסירים במקומות ציבוריים, התקיימה היום (22.06.2020) ישיבה בועדת הפנים והגנת הסביבה בנושא. להלן קטע מהדיון בוועדה שבו מעיד עו"ד רבינוביץ' על כבילת אסירים במקומות ציבוריים.

עו"ד רבינוביץ, הגיש בדצמבר 2019 עתירה לבג"ץ (בג"צ 7942-19), לאחר שפנה לשב"ס וללשכת היועמ"ש על מנת שיאכפו את החוק על איסור כבילת אסירים ועצירים במקומות ציבוריים ונתקל, לטענתו, באדישות. "לפי סעיף 9א להוראות חוק המעצרים, העצורים אינם צריכים להיות אזוקים כשהם מובילים לבית המשפט, לא בידיים ולא ברגליים" הוא מסביר. "התופעה הזו היא תופעה כלל ארצית, פרט לאילת שם מקיימים את הוראות החוק".

בעתירה שהגיש נגד שירות בתי הסוהר והיועץ המשפטי לממשלה בבקשה למתן צו על תנאי הוא כותב בין היתר כי "התנהלות זו, אשר בעיני העותר מהווה הפרת חוק חמורה בתוך אולם בית המשפט מחד ובזוי והשפלת העצור מאידך, הביאה את העותר, למצב בו אינו יכול להיות אדיש למצב מזעזע זה, ולשים עצמו כעותר ציבורי הפונה בשם שלטון החוק עבור אוכלוסייה מוחלשת".

עו"ד יוני רבינוביץ בציטוט ל"ישראל היום": "מזה תקופה ארוכה, נתקלתי בתופעה חמורה כלל ארצית, לפיה עצורים מוכנסים לאולמות הדיונים לדיון בעניינם כשהם אזוקים. התנהלות זו, מנוגדת לחוק, אך מעבר לעובדה הבלתי נתפסת כי החוק מופר מידי יום, על ידי השב"ס כלפי מאות עצורים, הרי שהפרה זו, מביאה ביזוי והשפלה של אותו עצור ומכאן לפגיעה חמורה בכבודו כאדם".

"לצערי הרב מאוד, השופטים אדישים להפרת חוק זו, ומאפשרים את קיומה. חרף פניות חוזרות ונשנות הן לפיקוד השב"ס והן ליועמ"ש להפסקה מיידית של התופעה, נתקלתי בדחיית הבקשה ע"י השב"ס ובאדישות מוחלטת ע"י היועמ"ש, ועל כן הוגשה עתירה זו", כך רבינוביץ'.

כבילת עצורים ברגליהם באולמות בתי המשפט, בזמן ההמתנה לדיון ובזמן הדיון בעניינם

יהונתן רבינוביץ
עורך דין יהונתן רבינוביץ'

10.06.2020 – פסיקת בג"צ 7942-19 בעניין כבילת עצורים ברגליהם באולמות בתי המשפט, בזמן ההמתנה לדיון ובזמן הדיון בעניינם.

העותר עורך דין יהונתן רבינוביץ' המשמש כסנגור, טוען על תופעה כלל ארצית במסגרתה, לטענתו, עצורים מובלים לדיון בעניינם בבתי המשפט השונים כשהם נותרים כבולים ברגליהם בתוך אולם בית המשפט, הן בזמן המתנתם לדיון והן בזמן הדיון עצמו. על פי הנטען בעתירה, שירות בתי הסוהר הוציא הנחיה לפיה יש להותיר כל עצור במהלך דיון בבית המשפט כשהוא כבול ברגליו. זאת בניגוד להוראת סעיף 9א לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן: חוק המעצרים), על פיה עצור לא יהיה כבול במקום ציבורי אלא על פי הוראות אותו סעיף.

בג"צ מסביר כי עצור לא יהיה כבול במקום ציבורי לרבות בית משפט, אלא לפי הוראות הסעיף

סעיף 9א לחוק המעצרים קובע כי עצור לא יהיה כבול במקום ציבורי אלא לפי הוראות הסעיף. ללמדך, כי "ברירת המחדל" היא כי עת מובא עצור לאולם בית המשפט, אשר לא יכולה להיות מחלוקת כי הוא בבחינת "מקום ציבורי" (וראו: סעיף קטן (5) בו מוגדר "מקום ציבורי" כמקום "שלציבור או חלק ממנו גישה אליו") – אין לכבלו אלא בהתקיים אחד מהחריגים המפורטים בסעיף. זאת, בין היתר, כמפורט בסעיף קטן (1): כאשר קיים חשש סביר שהעצור עלול להימלט או לסייע לאחר להימלט; לגרום נזק לגוף או לרכוש; לפגוע בראיות או להעלימן; לקבל או למסור חפץ שעשוי לשמש בביצוע עבירה או לפגוע בסדרי מקום המעצר. כמו כן, לפי סעיף קטן (4) לאותו סעיף, על אף התקיימותם של החריגים, שופט רשאי להורות על שחרור עצור מכבילה כשהעצור שוהה באולם בית המשפט. הוראות דומות בקשר לכבילה במקום ציבורי של מי שנתון במשמורת בית סוהר – בין בהיותו אסיר ובין בהיותו עצור (זאת על פי הגדרת "אסיר" בסעיף 1 לפקודת בתי הסוהר [נוסח חדש], התשל"ב-1971 (להלן: הפקודה)) – נקבעו בסעיף 11א לפקודה.

בג"צ קבע כי שב"ס ייזום פניה לשופט טרם תחילת הדיון ויסביר מדוע העציר אזוק

מצופה מסוהרי יחידת נחשון עת הם מובילים עצור כבול לאולם בית המשפט, להסב את תשומת לב בית המשפט הדן בעניין שהעציר כבול בשל התקיימותם של החריגים שפורטו בחוק. הנחת המוצא היא כי השופט היושב בדין אינו ער לכבילת העציר המובא לפניו, ולו בשל מגבלות זוויות הראיה, קיומן של "חופות עצורים" והמרחקים הפיזיים הקיימים בין דוכן השופט לבין "ספסל הנאשמים". במסגרת זו אין על הסוהרים להמתין להעלאת הסתייגות מטעם העצור או סנגורו לכבילתו, אלא עליהם ליזום את הפניה לבית המשפט ולנמק מדוע לדעתם עניינו של העציר או האסיר הספציפי נכנס לגדרו של אחד מהחריגים. או אז, ישקול בית המשפט אם העניין מצדיק הפעלת הסמכות להורות על התרת הכבילה לפי סעיף 9א(4) לחוק המעצרים על כל המשתמע מכך.

מצורפת פסיקת בג"צ 7942-19 בעניין כבילת עצורים ברגליהם באולמות בתי המשפט, בזמן ההמתנה לדיון ובזמן הדיון בעניינם.

Document-page-001

Document-page-002Document-page-003

Document-page-004

Document-page-005

Document-page-006
פסיקת בג"צ 7942-19 בעניין כבילת עצורים ברגליהם באולמות בתי המשפט, בזמן ההמתנה לדיון ובזמן הדיון בעניינם

הפרקטיקה של מייצגי המדינה בערכאות – דוגמא מתחום התעבורה

הפרקטיקה של מייצגי המדינה בערכאות, מצד אחד לנצח במשפט בכל מחיר (המטרה מקדשת את האמצעים), ומצד שני "ראש קטן" והתעלמות בכל העובדות והראיות שאינם מקדמים את המטרה, תוך פגיעה חמורה בזכויות חוקתיות של האזרח.

שופט בית המשפט המחוזי בתל אביב, רענן בן-יוסף: התובעת המשטרתית רימתה את הנאשם, איתמר לוין, News1 , 03.02.2020

 תת"ע 8379-07-19 מדינת ישראל נ יקיר אלמלך – ביהמש שלום לתעבורה פרוטוקול ופסק דין

 עפ"ת 20513-01-20 יקיר אלמלך על ידי יהונתן רבינוביץ נגד מדי – ביהמש מחוזי תל אביב פרוטוקול ופסק דין

המשטרה רשמה עשרות דוחות על אי-ציות לתמרור עצור ליד קניון הזהב בראשון לציון – עד שהתברר שהוא הוצב בידי גורם פרטי נהג שביקש להישפט קיבל הצעה להסדר טיעון, למרות שהתובעת ידעה שהוא טוען שהתמרור בלתי חוקי בן-יוסף אומר שבכך היא רימתה את הנאשם, ומכנה את התנהגות המדינה "פושעת"

▪ ▪ ▪
המשטרה רשמה עשרות דוחות לנהגים על בסיס תמרור בלתי חוקי, שהוצב בידי גורם פרטי. כאשר אחד הנהגים הציג טענה זו בפני התובעת המשטרתית, היא רימתה אותו כאשר הציעה לו הסדר טיעון בו יודה בעבירה חמורה פחות. כך התברר (יום ב', 3.2.20) בדיון בפני שופט בית המשפט המחוזי בתל אביב, רענן בן-יוסף.

יקיר אלימלך נקנס ב-250 שקל על אי-ציות לתמרור "עצור" ביציאה מחניון קניון הזהב בראשון לציון, ומימש את זכותו להישפט. בדיון שהתקיים ב-22.10.19 בפני שופט התעבורה ישראל ויטלסון טען סניגורו, עו"ד יהונתן רבינוביץ, כי מדובר בתמרור בלתי חוקי. ויטלסון דחה את הדיון כדי לאפשר לזמן לעדות את ודים קוזלוב, מהנדס תנועה בעיריית ראשון לציון. ב-3.12.19 העיד קוזלוב, כי מדובר בשלט שהציב על דעת עצמו קבלן הפועל בקניון הזהב. לאור זאת, המשטרה חזרה בה מכתב האישום ואלימלך זוכה.

ויטלסון דחה את בקשתו של אלימלך לפסוק לו הוצאות, ועל כך הוגש הערעור למחוזי. תוך כדי הדיון, מתח בן-יוסף ביקורת קשה על המשטרה – הן בשל רישום הדוחות והן בשל התנהגות התובעים מטעמה. הדברים לא נרשמו בפרוטוקול, אך תועדו בכתב בזמן אמת בידי News1. בן-יוסף לא נקב בשמה של התובעת אליה התייחס. עיון בתיק שהתנהל בפני ויטלסון מעלה, כי שתי תובעות הופיעו בו מטעם המשטרה: עו"ד אלינה פינצי בדיון בספטמבר שעבר, בו לא טען אלימלך שהתמרור בלתי חוקי, ועו"ד רחל בשארי בדיון בו הועלתה טענה זו. בתיק אין תיעוד להצעה להסדר טיעון, ולכן לא ניתן לקבוע בוודאות מיהי התובעת אליה כוונו הדברים.

בן-יוסף אמר לנציג המדינה, עו"ד תום קובצ'י: "כשסניגור אומר שהתמרור לא תקין, אתם יכולים ללכת למשרד ושים רגליים על השולחן? מה פתאום. לכו תבדקו אם הוא חוקי". בן-יוסף המשיך: "זו פשוט שערורייה. בא הנאשם ואומר לתובעת שהוא לא מודה, היא לא צריכה לבדוק את העניין? ובוודאי כשבא הסניגור ואומר שהתמרור לא חוקי – היא לא מרימה טלפון? כשהיא מנסה להגיע להסדר טיעון, היא מרמה אותו. למה היא לא אומרת לו [שהתמרור בלתי חוקי]? רשמו למישהו דוח על תמרור לא חוקי, ואתם לא בדקתם את זה? "

"ברגע שהנאשם אומר לתובעת שהתמרור לא חוקי והיא מחכה להוכחות לבדוק את זה, זו רשלנות חמורה. זה יותר קיצוני מאשר [אי בדיקת טענת] אליבי. חזקת התקינות אינה פוטרת את התביעה, כאשר מראים לה שיש בעיה בתקינות, מלבדוק את הטענה. אי-אפשר לשלוח שוטרים לאכוף תמרור חדש בלי לבדוק אם הוא חוקי. והתובע לא יבדוק? הוא ילך 'עלא באב אללה' ככה להוכחות?".

קובצ'י טען, כי מדובר בנטל כבד מדי על התביעה, וכי על הנאשם להוכיח את חוסר חוקיות התמרור. בן-יוסף הגיב: "קשקוש. לא נכון. הטענה הזאת נשמעת פעם בשנה בבית המשפט, כי זה כל הזמן אותם תמרורים. כאן זה תמרור חדש, כי זה חניון חדש". הוא הוסיף: "אם המדינה לא בודקת כשיש בפניה טענה שהתמרור בלתי חוקי – היא פושעת. פושעת. ועל זה יש הוצאות".

בקבלו חלקית את הערעור בנושא פסיקת ההוצאות, כותב בן-יוסף: "בטרם ישיבת המענה בנוכחות סניגור, הודיע הסניגור במפורש שהוא עומד לתקוף בהליך ההוכחות את חוקיותו של התמרור. בשלב זה לפחות חובתה של המדינה הייתה לבחון את הדברים. נכון, שוב הנני אומר, שנטל הראיה על ההגנה להוכיח שהתמרור אינו תקין, אך חובתה של המדינה ואי-אפשר לומר אחרת משנטענת הטענה בפניה לעשות בדיקה של העניין. למדינה מדובר בבדיקה פשוטה, קלה, אולי די בהרמת טלפון למחלקת התמרור של העירייה הנדונה כדי לבדוק את העניין".

בן-יוסף קובע, כי אלימלך זכאי לפיצוי משום שלא היה יסוד לאישום נגדו. הוא אומר: "באומרי לעיל שעסקינן במקרה שבו חלה גם העילה הראשונה של אין יסוד לאשמה, אינני מישיר מבטי אל רגע רישום הדוח על-ידי השוטר. במקרה זה משנתברר שמדובר בדיעבד, בגלל רשלנות חמורה של התביעה, בתמרור שהוצב שלא כדין – בוודאי שאין יסוד לאשמה. איך אפשר לומר שיש יסוד לאשמה, בעבירה שלא באה לעולם משום שהתמרור הוצב שלא כדין". הוא קבע, כי אלימלך יקבל מהמדינה 3,489 שקל – הסכום המירבי הקבוע בתקנות – ולא את הסכום ששילם בפועל לרבינוביץ (5,635 שקל).

בשולי פסק הדין מוסיף בן-יוסף: "לא ניתן להשאיר את המצב על-כנו. במשך 2 תקופה עד מועד הסרתו של התמרור רשמו השוטרים שהעידו בבית משפט קמא דוחות לנהגים על-פי תמרור העצור הזה שהוצב שלא כדין. הנחה סבירה היא ששוטרים נוספים רשמו דוחות בשל עבירה, לא-עבירה זאת. משכך, השארת המצב שבו אזרחים ותושבים במדינת ישראל ואחרים קיבלו דוחות על עבירה שלא ביצעו שברור שכך, על-פי הסכמתה של משטרת ישראל, היא בלתי-מתקבלת על הדעת.

"הנני מורה שהמדינה תודיע לבית המשפט תוך 30 יום מה נעשה, ואם לא נעשה מה ייעשה ועד מתי, כדי לתקן את עיוות הדין שנגרם לכל אלה שקיבלו דוחות, כלומר שילמו קנסות בשיעור של 250 שקל כל אחד וחויבו בארבע נקודות על-פי שיטת הניקוד".

התובעת המשטרתית רימתה את הנאשם

לורי שם טוב עצורה יותר משנה ללא משפט – מאת גיל רונן 02.05.2018

הכירו את "אויבת המדינה" מספר 1, גיל רונן , י"ז באייר תשע"ח 02/05/18  , ערוץ 7

לורי שם-טוב השמיצה שופטים. כעת היא עצורה ללא משפט, זה יותר משנה. "לראשונה, עוצרים עד תום ההליכים בשל פרסום מכפיש".

img827502
לורי שם טוב , צילום: משה שלם

אישה בת 48 מגבעתיים, אמא שבניה נלקחו ממנה כשהיו פעוטות וכעת הם בני 15 ו-13, מוחזקת בכלא ללא משפט זה יותר משנה.

לדברי עורך הדין שמייצג אותה, זו הפעם הראשונה בתולדות המדינה שעוצרים אדם עד תום ההליכים נגדו בשל פרסום מכפיש – ולא בשל עבירת אלימות.

המדובר בלורי שם טוב, העצורה מאז חודש פברואר, 2017, בכלא נווה תרצה. שם טוב נעצרה במסגרת פרשה שזכתה לכינויים שונים – "פרשת הבלוגרים", "פרשת הטרור הרשתי", "פרשת השופטים הנוקמים", תלוי מי הכותב ומה עמדתו. היא נחשבת לנאשמת המרכזית מבין שלושת הנאשמים. שני האחרים הם הבלוגר והפעיל החברתי מוטי לייבל, ועו"ד צבי זר.

בכתב האישום כלולים 120 אישומים. שם טוב מואשמת בכולם. לייבל וזר – בחלקם.

שם טוב כנראה אינה זכה כשלג, וייתכן שעברה עבירות המצדיקות ענישה, אולי אפילו מאסר, אבל לא בזה אנו עוסקים, אלא בפרופורציות. בנוסף, נשאלת השאלה, איך קרה שאדם שלא עבר עבירה אלימה אלא עבירה שעניינה פרסומים בלבד, מכפישים כל שיהיו, מוחזק במעצר עד תום ההליכים, וללא משפט.

השלושה מואשמים בכך שהקימו והפעילו תשתית אינטרנטית להשמצה של שופטים, עובדות סוציאליות, עורכי דין ושוטרים, הקשורים להליכי הוצאת ילדים מבית הוריהם.

ההשמצות פורסמו בבלוגים ובאתרים שונים שחלקם הוקמו בחו"ל ונכתבו בשמות בדויים. חלק מההשמצות היו בעלות אופי מיני בוטה אשר ביזה את הפקידים וייחס להם התנהגות בזויה, תוך פרסום תמונותיהם. לפעמים הולבשו פניהם של הפקידים על תמונות גסות, ב"פוטושופ" חובבני.

שם טוב ולייבל מואשמים גם בעבירה של סחיטה באיומים נגד עורכת דין שתבעה אותם תביעת לשון הרע. התביעה הגיעה לגישור ולדברי עורכת הדין, השניים ניסו לסחוט אותה במהלך הגישור. בנוסף, שם טוב מואשמת בעבירות מרמה וזיוף של מסמכים הקשורים לקבלת קצבאות מביטוח הלאומי כאם במשק בית "חד הורי".

הכפשות לצד חשיפות

לצד ההשמצות, פרסמו השלושה גם תחקירי אמת על האופן בו מערכת המשפט, הרווחה והמשטרה בישראל מתעללת בילדים ובהורים ונוטלת ילדים מהוריהם, לעתים קרובות ללא כל הצדקה. קרה לא פעם שהאתרים של השלושה היו היחידים שפרסמו מידע חשוב, כמו למשל – זהותה של האמא שרצחה את ארבע בנותיה בירושלים בשנה שעברה.

המשפט של שם טוב, לייבל וזר אמור להתחיל בחודש מאי. בינתיים, היא מוחזקת במאסר כבר 14 חודשים. על פי החוק, ניתן להחזיק נאשם במאסר למשך תשעה חודשים מהגשת כתב אישום נגדו. לשם הארכת המאסר אחרי תום תשעת החודשים הללו, נדרשת החלטה של בית המשפט העליון. כתב האישום הוגש ב-6 באפריל, 2017. כלומר – ב-6 בינואר השנה פקעו תשעה חודשים ושם טוב היתה אמורה להשתחרר.

עו"ד יהונתן רבינוביץ', המייצג את שם טוב מטעם הסנגוריה הציבורית, הסביר לנו שנושא שחרורה של שם טוב אכן הגיע לבית המשפט העליון בתחילת השנה האזרחית אבל העליון "עשה טריק, ואמר שהוא משאיר את זה כרגע להכרעת בית המשפט מחוזי", כדי שזה יבחן חלופות מעצר עבור שם טוב. כלומר – שיבדוק אפשרויות למעצר בית תחת פיקוח.

עו"ד רבינוביץ' הגיש למחוזי 15 שמות של אנשים שמוכנים לארח את שם טוב אצלם בבית ולפקח עליה. עד היום – כל השמות נפסלו ע"י בית המשפט, על פי חוות דעת של קצין המבחן. קצין המבחן טען בין היתר כי "מסוכנותה" של שם טוב היא כזו שאי אפשר לסמוך על האנשים המוצעים שיצליחו לפקח כראוי על פעילותה באופן שימנע פגיעה בציבור. חלק מהמועמדים לפיקוח נפסלו משום שהם "מזדהים רעיונית" עם שם טוב.

כשהמתלוננים הם שופטים

"העליון קבע שהפרסומים יכולים להוות מסוכנות לביטחון הציבור", הסביר עו"ד רבינוביץ'. "אנחנו חושבים שגם אם יש מסוכנות אפשר לאיין אותה בצורה של מעצר בית. הבאנו חוות דעת של קרימינולוגית פרטית – דנה קייזר – שמצאה ששישה מתוך האנשים שהומלץ עליהם בהחלט ראויים לפקח על שם טוב, אך קצין המבחן ובית המשפט דחו גם דעה זו".

"יש פה מגמה ברורה", סיכם עו"ד רבינוביץ'. "יש שם מתלוננים שהם שופטים בבית משפט השלום, במחוזי ובעליון. כשופטים צריכים לשפוט בתיק שבו המתלוננים הם חברים שלהם, ויושבים באולמות לידם, ואולי יש להם שאיפות להתקדם ולהגיע לעליון – אז הם ממצים את הדין במי שפגע בחברים שלהם".

לדברי עו"ד רבינוביץ', "לא קרה מעולם בישראל שבגלל פרסומים מכפישים הוגשה בקשה למעצר עד תום ההליכים. זה התיק הראשון שבו בית המשפט קבע שיש מסוכנות לשלום הציבור, על רקע של פרסומים מכפישים. "זה יכול להיות במקרים של רצח, אלימות, סמים, אונס – אבל ממתי על פרסומים יש מסוכנות לביטחון ציבור?"

"אנחנו נמצאים היום בעידן חדש, משפטית", התריע. "אם בעבר, מי שפרסם פרסום מכפיש היה נתבע בגין לשון הרע ובמקרה הקיצוני היו מגישים נגדו כתב אישום פלילי – היום כבר יכולים לעצור בן אדם שפרסם פרסום מכפיש כי הוא 'מסוכן לביטחון הציבור'".

עו"ד רבינוביץ' ציין עוד כי שני הנאשמים האחרים משוחררים למעצר בית מזה ארבעה חודשים תחת פיקוח, ושאל במה גדולה המסוכנות של שם טוב לעומת המסוכנות שלהם.

התגלגלות העניינים

לדברי הסניגור, חשוב לזכור גם איך התחיל כל הסיפור. "הרווחה לקחה ללורי את שני הילדים שלה לפני כ-13 שנה. אני לא צריך להסביר לך את המשמעות של זה, שלוקחים לאמא את הילדים שלה. ואז היא כתבה מכתבים ופנתה לבית המשפט, וכלום לא עזר. ואז היא גילתה שהדבר הזה קורה להרבה אנשים, שבגלל מצב כלכלי קשה וסיבות אחרות לוקחים לאמהות ואבות את הילדים. וזה יצר אצלה מנוע פנימי והיא נכנסה לנושא לזה, ומצאה שיש התנהלות שערורייתית.

"היא פתחה אתרים באינטרנט. ואז מוטי לייבל נכנס לזה, ומוטי היה מגיע לבתים של השופטים והעובדות הסוציאליות עם מגאפון ומתחיל למחות. והיו מקליטים דיונים בבתי המשפט למשפחה ומפרסמים את זה. ואז נכנס גם צבי זר שהוא עורך דין", הסביר הסניגור, "שורש העניין, זה פשוט תסכול עמוק והרגשה שלה ושל אחרים שחטפו לה את הילדים".

שם טוב מובלת באזיקים צילום: משה שלם

"היא נתקלת בהמון מקרים נוספים כאלה והיא רואה שזו תופעה. זה לא שהיא סתם משום מקום החליטה להיכנס ברווחה. הם קראו לזה 'טרור רשתי' כי מדובר בכמות גדולה מאוד של פרסומים שטוענים שהם מכפישים אבל אני חושב שהעיקר שם זה זהות המתלוננים. אם זה היה אתה או אני זה דבר אחד, ואם זה שופטים ובמיוחד שופטי עליון זה דבר אחר".

"אני לא מצדיק פרסומים כאלה", הדגיש עו"ד רבינוביץ'. "חלקם פשוט דוחים. צריך להביע שאט נפש וחלחלה וגועל מרוב הפרסומים. אבל בין זה לבין מעצר… זה דבר אחר. כי לנאשם עומדת חזקת החפות, והנה עוד לא התחיל המשפט והיא במעצר יותר משנה".

לא עיינה בחומרים נגדה

יתרה מזאת, לשם טוב לא היתה עד היום הזדמנות אפילו לעיין במרבית חומרי החקירה נגדה. בית המשפט העליון עמד, בתיקים גדולים אחרים, על הקושי הגדול של נאשם להגן על עצמו וללמוד את חומר החקירה כשהוא נמצא במעצר – והורה על שחרור נאשמים גם כשקצין המבחן התנגד.

במקרה של פרשת הבלוגרים, חומר החקירה עצום. לדברי הסניגור, מדובר על כ-70,000 מסמכי 'הארד קופי', בנוסף על דיסק שמכיל טרה-בייט של קבצים, ועוד כ-400 תקליטורים". שם טוב חיכתה חצי שנה מאז הגשת כתב האישום עד שנתנו לה את חומרי החקירה הראשונים,

"ועד היום אנחנו ממשיכים לקבל חומרים בטפטופים", אמר רבינוביץ'. "בכלא, אין לה תנאים מתאימים לצפייה בחומרים: לפעמים הושיבו אותה ליד מחשב שהתברר כי לא היה תקין. פעם אמרו לה לשבת במטבח ולצפות שם בחומרים.

שם טוב מובלת לדיונים בעניינה כשרגליה נתונות בשלשלאות. לדבריה, קרה גם שנפלה ונחבלה כשהורדה מהניידת שהביאה אותה לבית המשפט. התומכים של שם טוב, שמלווים אותה לדיונים, טוענים שרוצים לשבור את נפשה. עורך הדין אומר, "אני לא יודע מה הם רוצים", אך לא פוסל את ההשערה של התומכים.

לדברי רבינוביץ', הפרקליטות הבהירה באחרונה לשופט המחוזי, אברהם הימן, שגם אם שם טוב תורשע רק בחלק מהסעיפים נגדה, הפרקליטות מתכוונת לדרוש עונש "חמור ביותר". בפגישות גישוש שערך רבינוביץ' עם הפרקליטות הובהר לו כי לדעת הפרקליטות יש להחיל על שם טוב עונש מאסר דו-ספרתי.

בהנהלת בתי המשפט בחרו שלא להגיב.

הכותב הוא אב לשניים ויו"ר תנועת המשפחv

מ1

האם השופטת רות וקסמן ותובעת צחקו על נאשם מבוגר בגלל מבטא תימני?

רויטל חובל , הארץ , 09.04.2018 –  "צורת ניסוח השאלות בשילוב המבטא של הנאשם גרם לתובעת לפרץ צחוק שלא נפסק. אליה הצטרפו השוטר, השופטת והקלדנית", כך תיאר עו"ד יהונתן רבינוביץ בפוסט בפייסבוק את ההתרחשות המחפירה באולמה של רות וקסמן

לצפיה / הורדת הכתבה בפורמט pdf הקלק כאן

 

כבוד השופטת רות וקסמן
כבוד השופטת רות וקסמן

לכאורה היה זה עוד יום שגרתי בבית משפט לתעבורה בפתח תקווה. גבר בן 65 מראש העין קיבל קנס בסך 1,000 שקל בטענה כי דיבר בטלפון הנייד בזמן נהיגה וביקש להילחם על חפותו בבית המשפט. לא היה לו עורך דין. אך גם בלעדיו, הוא התעקש לממש את זכותו לחקור על דוכן העדים את השוטר שעיכב אותו. הוא החל לשאול את שאלותיו, עד שבמהרה פרץ של צחוק מתגלגל נשמע באולם.

"הנאשם, אדם מבוגר, שחום עור, בעל מבטא תימני כבד. הוא מתחיל לשאול שאלות את השוטר ואז התגלה שצורת ניסוח השאלות בשילוב המבטא של הנאשם גרם לתובעת לפתוח בפרץ של צחוק וגיחוך שלא נפסק. אליה הצטרף השוטר ולתדהמתי גם השופטת ואחריה הקלדנית", תיאר בפוסט בפייסבוק עו"ד יהונתן רבינוביץ שנכח באולם בזמן שהמתין לתיק שבו הוא מייצג. "ישבתי באולם המום ופשוט התביישתי על ההשפלה שנעשית לו. הנאשם פנה שוב ושוב לשופטת ושאל 'למה אתם צוחקים עליי?', והם המשיכו. לבסוף השופטת אמרה לו 'חבל עליך', ביקשה מהתובעת לתקן את כתב האישום והתיק הסתיים בקנס של 1,200 ש"ח", הוסיף.

יכול להיות שהמבטא היה מצחיק בעיניה, אבל אפשר לצפות מהשופטת, רות וקסמן, למעט איפוק. הנאשם טען לכל אורך הדרך שיש לו דיבורית, שהוא לכל היותר נגע במכשיר ובתום חקירה נגדית קצרה, השופטת המליצה לתובעת לתקן את כתב האישום ל"אי החזקת הגה בשתי ידיים". פרט לתחושת ההשפלה, הסיפור הזה מדגים גם את סיפורם של אנשים שמבקשים להילחם על צדקתם בבית המשפט, ומגלים את הפער שבין המלים הגבוהות למציאות מתסכלת.

אלא שהסיפור לא הסתיים כאן. כפי שתיאר הסנגור רבינוביץ, בסיום הדיון, לאחר כמה דקות, השופטת וקסמן פנתה לאזרח בודד שישב בקצה האולם ושאלה אותו למה הוא ממתין. הוא השיב לה שהוא רק צופה. "השופטת הסתכלה עליו במבט מוזר", המשיך רבינוביץ. "לפתע האיש קם וביקש לצאת מהאולם, אז השופטת שאלה אותו 'אתה הקלטת באולם?', והוא השיב בשלילה. אז שאלה אותו השופטת אם הוא צילם באולם, והוא השיב בשלילה. אז, לתדהמתי, השופטת אמרה לו שהיא אוסרת עליו לצאת מהאולם וקראה לאבטחה. אותו אדם אמר לשופטת 'קחי את הטלפון ותבדקי' והיא השיבה לו שהמאבטחים יבדקו. אז אותו אדם הבהיר לשופטת שהוא עורך דין, הציג לה תעודת עורך דין ואמר לה שהוא עוסק בתביעות ייצוגיות והוא רצה לראות איך מתנהלים דיונים". לדברי רבינוביץ, אז "השופטת התנצלה בפניו ואמרה לו שהוא יכול ללכת".

והעלילה המשיכה. לאחר שיצא, השופטת פנתה לתובעת ואמרה לה 'חששתי שהוא הקליט שצחקתי על הנאשם'".

בתגובתה ל"הארץ" אישרה השופטת את פרץ הצחוק ואת החשד שהאזרח בקהל הקליט את הדיון. השופטת מסרה באמצעות דוברות בתי המשפט כי "הפוסט מתייחס לדיון שהתקיים באולמה של שופטת התעבורה רות וקסמן בעניינו של נאשם בלתי מיוצג. במהלך הדיון ביקש הנאשם לחקור נגדית את השוטר ותוכן שאלותיו עורר צחוק ספונטני באולם שסחף אחריו את כל הנוכחים לרבות השופטת, אשר בסופו של דבר סייעה לנאשם לסיים בהסכמה את ההליך שהוגש נגדו. בסיום הדיון הבחינה השופטת באדם המחזיק בידיו בטלפון נייד בתנוחה שנראתה לשופטת כתנוחת צילום, פעולה האסורה לפי חוק בתי המשפט. השופטת ביקשה לברר את העניין ורק בשלב זה הזדהה אותו אדם כעורך דין שהגיע לאולם לצפות בדיון. על רקע האמור יש להצטער על האופן הלא מדויק שבו הוצגו הדברים בפוסט שפורסם".

כפי שניתן לראות, השופטת לא פירטה בתגובתה על סמך מה התעורר חשדה של השופטת שאותו אדם הקליט את הדיון. האם היא פשוט חשדה שנתפסה על חם? קשה להאמין שהתגובה היתה נשארת כך לו הדיון היה מוקלט.

רבינוביץ ציין בפוסט כי התלבט רבות אם לפרסם את הדברים, מחשש שהשופטת ועמיתיה יתנכלו לו. זו תופעה מוכרת בקרב עורכי דין שחוששים לדווח ולהתלונן על המתרחש מחשש שיבולע להם. בסופו של דבר, החליט רבינוביץ לפרסם את הדברים בפוסט שזכה למאות תגובות בפייסבוק. הוא עורר דיון על הצורך בביקורת אפקטיבית על שופטים, ועל האיסור הבעייתי להקליט דיונים בעידן של שקיפות.

לכאורה הכלי היחיד שעומד בפני אותו נאשם הוא להתלונן לנציב התלונות על השופטים, אבל 16 שנה אחרי שהוקם המוסד, ניתן לומר שלהחלטותיו אין משמעות מעשית. גם אם תלונה נמצאה מוצדקת על ידו, שופטים ממשיכים בשלהם ואפילו מקודמים. רק לאחרונה קבע הנציב ריבלין כי שופט המחוזי בחיפה מנחם רניאל שיקר בתגובתו אליו והעונש נגדו הסתכם בנזיפה. קודמו הנציב גולדברג קבע שהשופטת ורדה אלשיך שינתה פרוטוקול שלא כדין ונותרה בתפקידה. והדוגמאות הן רבות.

"שוב ושוב לאורך שנים אני נתקל בשופטים ולמעשה רוב השופטים שמתנהלים בצורה מחפירה כלפי מתדיינים , עורכי דין וכו'. אין שום ביקורת אמיתית על מה שמתבצע באולמות השיפוט יום יום כלפי אלפי אזרחים", כתב רבינוביץ. "אין כנראה מנוס מהגברה הכרחית של השקיפות באולמות השיפוט, כנראה זהו אמצעי היחיד שימנע המשך שיגרת התופעה המחרידה הזו. עובדה שהדבר היחיד שהטריד את השופטת הוא אם חלילה היא הוקלטה. מצלמות והקלטת כל דיון, למעט חריגים, זהו מימוש פומביות הדיון, ומניעת מקרה כגון זה", סיכם.

פייסבוק יהונתן רבינוביץ על רות וקסמן
פייסבוק עו"ד יהונתן רבינוביץ' על השופטת רות וקסמן – מה- 28.03.2018