מי מרוויח ממדינת הרווחה – מאמר מאת פרופ. אסתר הרצוג

 סיכום המאמר "מי מרוויח ממדינת הרווחה" מאת פרופ’ אסתר הרצוג מתוך כתב העת ‘תיאוריה ובקורת’ ב-1996 (מכון ון ליר והקיבוץ המאוחד) 

טענתה המרכזית של פרופ. אסתר הרצוג במאמרה “מי מרוויח ממדינת הרווחה” היא שלמרות שמקובל לזהות בין מדינת הרווחה לבין בירוקרטיית הרווחה/אדמיניסטרציות הרווחה ולראות במנגנוני הרווחה של המדינה אמצעי ליישום מדיניות הרווחה שלה, אין הדבר פועל כך. לטענתה מנגנוני הרווחה הבירוקראטיים משמשים בסופו של דבר ככלי בידי השלטון למנוע את מימוש המטרות המוצהרות של מדינת הרווחה, שעיקרן – פיזור המשאבים הציבוריים על בסיס שוויוני. לדעתה המשתמע מתוך הדיון על מנגנוני הרווחה הצורך בביטול מנגנוני התיווך הבירוקראטיים לחלוקת המשאבים בין הקבוצות.
מסקנתה היא שמדינת הרווחה צריכה להבטיח את מירב משאביה לאזרחיה ולא לנציגיה, על בסיס שירותים אוניברסאליים וקריטריונים אחידים ושווים לכל נפש בהעברת המשאבים. באמצעות ארגוני הרווחה שמטרתם המוצהרת היא לסייע לפרטים או לקבוצות נזקקים פועל השלטון לחיזוק אחיזתו בנכסי הכלל ולספיגת מתחים להתארגנות מחאה אפשרית של קבוצות ופרטים מקופחים. השלטון קונה את נציגי השכבות החלשות והתוצאה היא שמעט מאוד משאבים מגיעים לנזקקים. המאמר בוחן מדוע בוחרת המדינה לשמור בידה את המונופול של שירותי הרווחה, כיצד היא עושה זאת ומה הן ההשלכות של ריכוזיות זו. באופן וכללי הביקורת על המדינה מושמעת מהכיוון המרקסיסטי ומהכיוון הפמיניסטי.


מדינת הרווחה מייצרת על פי תפיסותיהם את כל ההתערבויות הנדרשות כדי להבטיח ייצור ושעתוק של כוח העבודה והיחסים החברתיים המאפשרים את שימור יחסי הכוח הקיימים ואת רווחיות הקפיטליזם. תהליך השתלטות המדינה על פתרון בעיות חברתיות איננו מגביר את השוויון אלא את עוצמת השלטון ואת כושר חדירתו לתחומי חיים שונים. הכותבת משתמשת בשתי דוגמאות על מנת להוכיח דבריה:

1. עובדי רווחה כאמצעי שלטוני לפיקוח על קבוצות חלשות: מערכת העבודה הסוציאלית מהווה אמצעי שליטה בירוקראטי של קבוצות חזקות ומצמיחה תלות בקבוצות החלשות. לעובדים הסוציאליים סמכויות נרחבות בטיפול באוכלוסיה. הפונים לעובדים סוציאליים נמצאים בעמדת נחיתות כפולה. חולשתם היא חולשת חסרי האמצעים וגם חולשת ההדיוט מול המומחה. היא טוענת שהשימוש במושג טובת הקטין הוא חלק מאידיאולוגיה של בירוקרטיית הרווחה. המונח מייצג דאגה של הממסד לטיפול בילד אבל מסתיר את יחסי הכוח הממשיים שבין המערכת הבירוקרטית כולה ובין אוכלוסיית המשפחה בתוכה היא פועלת. מדינת הרווחה מתגלה דרך עדשות העבודה הסוציאלית כמצמצמת את חופש הפרט ופוגעת בזכויות היסוד שלו. מחזקת את שליטתם של המומחים של המערכת הבירוקראטית הטיפולית ובאמצעותן את כוח המדינה על הקבוצות החלשות ומבטיחה את האינטרסים של החזקים. מדינת הרווחה יוצרת תחום תעסוקה שלם לשכבת הביניים ומשתמשת בהם כדי להעביר בעקיפין משאבים לשכבות החלשות ובכך להגביר את תלותם של הנזקקים ואת יכולתה של המדינה להתערב בחייהם ולנהלם.

2. הסומכות של העולות מאתיופיה – שליטת נשים באמצעות נשים: השפעת השליטה של מערכת הרווחה על מצבן של העולות מאתיופיה היא דוגמא נוספת של שליטה בירוקרטית ( נשית ) בנשים. מרכז הקליטה משפיע על התארגנות משפחות העולים , על צמיחתן והתבססותם של דפוסי חלוקת התפקידים והכוח במשפחה. באמצעות התערבות בחיי הנשים משפיעים הפקידים על ההתארגנות המשפחתית של העולים. הנשים והגברים משלימים עם חלוקת התפקידים הרווחת בחברה ומועברת אל פנים מרכזי הקליטה באמצעות הפקידים. השפעה זו מתרחשת לטענתה במידה רבה באמצעות התערבות “הסומכות” הפועלות כבעלות סמכות בתחומים הנשיים בהדרכת עובדים סוציאליים. הסומכות מייצגות מערכת ערכים פטריארכאלית. באמצעות הסומכות נקבע לנשים תפקיד של עקרות בית ומצמצם את האפשרות שגברים יוכלו ליטול חלק בפעילויות המיועדות “לנשים בלבד”. תפקידן של הנשים נעשה עם נשים בלבד והוא קשור להיותן אמהות ועקרות בית בעצמן וליכולתן לשמש דוגמא אישית וללמד נשים אחרות על בסיס ניסיונן האישי. באמצעות הסומכות פועלת הסביבה הבירוקראטית כדי להשפיע על השלמתן של העולות עם השתייכותן הקטגוריאלית ועם אחריותן לתחומי הבית וההשגחה על הילדים.

מסקנתה של הרצוג ב”מי מרוויח ממדינת הרווחה” אם כן היא שמערכת העבודה הסוציאלית היא כלי חשוב בידי המדינה להתערבות במשפחות ולהשגת שליטה עליהן. שליטה זו מחזקת את הסדר החברתי הקיים ומיטיבה עם הקבוצות החזקות בחברה. בתמורה, סופגים העו”ס לחצים ומתחים שבמקרים אחרים היו מופנים כלפי השלטון. עובדות הרווחה תורמות לשליטה בנשים החלשות ולשעתוק הדפוס הפטריארכאלי בחברה כולה.

מדינת הרווחה, היא מציעה, צריכה לבחון דרכים לצמצום תפקידי התיווך בידי עובדי הרווחה, בהעברת משאבים לקבוצות החלשות.

פרופ אסתר הרצוג בכנס לזכרה של חה"כ ד"ר מרינה סולודקין – יוני 2013

להלן קטעים מתוך המאמר "מי מרוויח ממדינת הרווחה" מאת פרופ’ אסתר הרצוג מתוך כתב העת ‘תיאוריה ובקורת’ ב-1996 (מכון ון ליר והקיבוץ המאוחד) 

הפרדה בין המושגים "מדינת רווחה” ו”ביורוקרטית רווחה”
 
ישנה הסכמה כי יש צורך במדינת הרווחה אך בפועל קיימת סתירה בין מדיניות הרווחה לאדמינסטרציית הרווחה וכמשתמע מכך יש לפעול על מנת לצמצם את היסודות הביורוקרטים, ולהעבירם בצורה ישירה, וללא תיווך, לידי האזרחים.  (ריכוז משאבי הכוח בידי פקידי הסעד גורם לכך שבמקום להגביר את השוויון בין הפרטים והקבוצות למעשה נחלש כוחם של האזרחים).
עבודת שדה שעשתה המחברת במרכז קליטה לאתיופים מראה כי עיקר המשאבים שהוקצו לקליטת העולים רוכזו בידי פקידי הארגונים האחראים על תהליך הקליטה ועל סוגי הסיוע הניתנים ורק מקצת מן הסיוע הכספי ניתן הישר לעולים- ובכך הובטחה תלותם של העולים בפקידים.
 
על מנת להמחיש את ההיבטים הביורוקרטים של מדינת הרווחה (שירותי הסעד) מתוארות שתי דוגמאות: בראשונה בחינה של מקומם של עובדים סוציאלים כנציגי המדינה בנושאים הקשורים לחזקה על קטינים. ובשנייה יש דיון בתפקידי ‘סומכות’ כמפקחות חברתיות במרכז קליטה.
 
עובדי רווחה כאמצעי שלטוני לפיקוח על קבוצות חלשות
 
העובדים הסוציאלים באים ברובם משכבות חברתיות מבוססות למדי ורובן נשים (90%). השיח המקצועי שלתוכו הם מוכנסים ומתחנכים רווי באידיאולוגיה הומניסטית המבטא מחוייבות מוסרית עמוקה לסיוע לזולת. בפועל, מכוח תפקידם הם תופסים עמדות במערכת שלטונית ממוסדת ולכך יש להוסיף את השיוך העדתי והמעמדי השונה מאלו להם הם מספקים את השירות, ובכך מועצם המרחק החברתי ויחסי הכוח-תלות בקשרים של העובדים הסוציאליים ולקוחותיהם. יתר על כך, בהיותם חלק ממערכת השלטון, משתמשים העובדים בקשריהם עם פקידי ארגונים נוספים ע”מ לבסס את מעמדם הארגוני.  וכך נוצר מצב שאם פונה מקבל טיפול בלתי הוגן ומתקומם, הוא מגלה כי המערכת מגייסת מולו גם את יוקרתה המקצועית וגם את כוחה הביורוקראטי. התגייסות זו מטרתה למנוע איום על השליטה המקיפה והבלעדית של העובדים הסוציאליים על תחום הרווחה.
 
כוונת “חוק הנוער, טיפול והשגחה” היא להגן על הקטין, אך בפועל הוא מופעל ביעילות על מנת להתגבר על התנגדות ההורים ועל מנת להשתיק ביקורת. עיקרון “טובת הקטין” משמש פעמים רבות את העוס”ים, בתמיכת ביהמ”ש, לפגוע בזכויות של הורים על ילדיהם. עוס”ים נוטים לנבא היכן ייטב לתינוק לגדול  ועושים זאת על סמך גישה פטרונית כלפי החלשים שתחת חסותם ועל ההנחה שהורים אמידים ומשכילים הם ערובה לשלומו ולטובתו של הקטין.
 
נראה כי נכון יותר לראות במונח ‘טובת הקטין’ כחלק מן האידיאולוגיה של ביורוקרטיית הרווחה. מונח זה מסתיר את יחסי הכוח בין המערכת הבירוקרטית לאוכלוסיית המשפחות שבתוכה היא פועלת.
 
הסומכות של העולות מאתיופיה – שליטה בנשים באמצעות נשים
 
מרכז הקליטה הוא סביבה ביורוקרטית שבה אנשים מטופלים כבני משפחה. סביבה זו משפיעה על התארגנות ‘המשפחה’ ועל צמיחה והתבססות של דפוסי חלוקת התפקידים והכוח בתוכה. השפעה זו של הסביבה הבירוקרטית מתרחשת לרוב באמצעות ‘סומכות’ שהן לרוב עובדות חסרות הכשרה מקצועית הפועלות כבעלות סמכות בתחומים ‘נשיים’ בהדרכת עוסי”ם. הדרישות מסומכת הן “ידע בסיסי בניהול חיי משפחה והבית…” כלומר זהות בין תפקיד במשפחה לבין תפקיד בעבודה. לכן גם מייצגות הסומכות במרכז הקליטה סדר חברתי ולמעשה מהוות ‘דוגמא חיה ‘ עבור העולות החדשות. בתפקידן זה הן לא רק משמשות כמומחיות כבעלות אינטרסים מקצועיים אלא, כיתר הנשים במרכז, גם מייצגות סולם ערכים ויחסי שליטה פטריאכליים.
 
הכותבת הצטרפה למנהל מרכז הקליטה בביקורו בחוג בישול. במהלך הביקור המנהל טעם את העוגיות שאפו הנשים והחמיא להן תוך כדי טפיחה על כתפה של הסומכת, באומרו לה שתלמד את הנשים להכין עוגיות טעימות על מנת שהן יזמינו אותו אליהן הביתה לאכול עוגיות.
 
במעמד זה נעשה שימוש בביטויי שבח המדגישים ומחזקים את הזיהוי בין נשים לבין האחריות על תחומים שונים של מלאכות הבית וקובע את חלוקת התפקידים בין נשים וגברים (לא היו גברים בחוג).
 
קיימת התערבות לגיטימית ויומיומית של הסומכת בחיי העולות באמצעות נושא הניקיון. לסומכת יש סמכות וחובה לפקח על מעשי הנשים ואילו הנשים כפופות לסמכותה ומצפים מהן לציית.
 
הסומכות מתערבות בתחומים נשיים וחודרות לפינות חייהן הפרטיות ביותר של העולות

לילי הסומכת אומרת למחברת בדרכן לביקור אצל אחת העולות: “אני מוציאה לה את הטבעת (התקן תוך רחמי), קבעתי לה תור למחר” וזאת משום שהעולה איבדה את תינוקה בן השנה, ולכן הסומכת חשבה שזו הדרך להתגבר על האסון – בעזרת הריון ולידה. היא לא חשבה לתת לעולה ולבן זוגה לדון בעניין.
 
אחת העולות ילדה פג שהגיע למרכז לאחר כמה שבועות אשפוז. הסומכות החליטו להגביל את מתן המטרנה לאם על מנת שזו תניק, למרות שאמרה להם שכבר אין לה חלב.
 
מתוך כך עולה שמדובר ביחסים שבבסיסם חוסר איזון. הדבר קשור לסיטואציה המאפשרת התערבות מאורגנת בחיי העולות, במיוחד כשמדובר במרכז קליטה בעל גבולות תחומים. בדוגמא האחרונה המטרנה שיכולות לספק הסומכות, משמשת אמצעי לחץ להישמע לדרישות הצוות. לקשרי התלות יש השלכות נוספות – ההתערבות מדגישה את חולשת העולות וחוסר יכולתן להתנגד ולמחות.
לעיתים גם כאשר העולות למדו הכל ואין כבר צורך בסומכות, הסומכות לא מוותרות על תפקידן הפטרונית וממשיכות להציג עצמן כסמכות גם כאשר ברור לה שאינה נחוצה. מתברר שהסומכות זקוקות לנשים על מנת להצדיק את המשך העסקתן.
 
סיכום
 
מערכת העובדים הסוציאלים, היא אמצעי של המדינה להתערבות במשפחות ולהשגת שליטה בילדים, נשים וחלשים. שליטה זו מחזקת את הסדר החברתי הקיים ומאפשרת להיטיב עם קבוצות התמיכה של השלטון, בעיקר ממעמד הביניים. השליטה הזו מושגת בדרך כלל באמצעות נשים ממעמד סוציו אקונומי מבוסס, המסייעות בתוך כך לשכפול דפוסי השליטה הפטריארכליים בחברה.
 
במקום להעביר את המשאבים הציבוריים לקבוצות חלשות בחברה, מעדיפה בירוקרטיית הרווחה להבטיח את האינטרסים של הקבוצות התומכות בה ולספוג את המתחים באמצעות פקידי הסעד. כך מובטחת תלותה ונאמנותה של שכבת הפקידים לשלטון המיטיב. מעמדו של הפרט וזכויותיו במדינת הרווחה נקבע ע”פ מידת תלותו בפקידיה. ככל שהוא יותר תלוי בהם ובמשאבים שבידיהם כך נחלש מעמדו ונפגעות זכויותיו.
 
מדיניות הרווחה צריכה לבחון דרכים לצמצום תפקידם של עובדיה, בהעברת משאבים לקבוצות חלשות. לאפשר יותר חופש לפרט בבחירת השירותים להם הוא זקוק בלא תלות בפקידים. כמו כן לפתח כלים זולים (כמו גישור) להשגת הכרעות בין אזרחים (בעיקר בנושא חזקה על ילדים), על מנת לדלג על עו”ד יקרים ועל פקידי מדינה.

מודעות פרסומת

תגובית על שביתת השרלטנים הסוציאליים – מרץ 2011

השרלטנים הסוציאליים מיללים בחוצות העיר על שכרם ומאיימים בשביתה, בעוד שכרם מהגבוהים במשק, הם נהנים מביטחון תעסוקתי, תנאים סוציאליים, קורסים, השתלמויות, כנסים במלונות מפוארים עם ארוחות מדושנות ועוד.

העובדים הסוציאליים גוזלים רכושם של המוחלשים תוך שהם מעלילים עליהם. הם חוטפים ילדים כי הם "סבורים" שהם בסיכון, ואז ההורים נאלצים לשלם מאות אלפי שקלים להחזיר את הילד.

הם עושקים קשישים, מלאימים את רכושם ומפקירים אותו בידי עמיתיהם האפוטרופוסים, ומסממים אותם עד יומם האחרון.

העובדים הסוציאליים בזויים ומושחתים – היזהרו מהם.


.
קישורים:

תגובית – "מלאכת הקודש" של העובדים הסוציאליים בשירות הציבורי

עובדים סוציאליים בשירות הציבורי פרזיטיםעובדים סוציאליים פרזיטים – פברואר 2011 – תגובית בעניין קמפיין שביתת שכר העובדים הסוציאליים.

עובדים סוציאלים עובדים 3 או 4 ימים בשבוע . אם בכלל אפשר לקרוא למה שהם עושים עבודה. או שמחממים את הכסא ושותים קפה כל היום, לא עונים לטלפונים ימים שלמים, או שהם מסתובבים בזמן העבודה ועושים את הסידורים הפרטיים שלהם. עובדים סוציאליים אלה אנשים שרצו לעשות תואר שבשביל להשיג אותו לא צריך הרבה ראש. מקסימום תחת גדול. אז זהו – החירטוט הזה שנקרא תואר בעבודה סוציאלית לא שווה יותר ממה שאתם מקבלים. שלא לדבר על מה שאתם נותנים בתמורה. ותפסיקו לבלבל את המוח על "שליחות" כי השליחות היחידה שיש לכם היא לא לעשות כלום.

קישורים: