תגובות לכתבתה של נעמה לנסקי "מה קורה בבית הזה" ישראל היום , שישבת , מרץ 2015

תגובות לכתבתה של נעמה לנסקי "מה קורה בבית הזה" ישראל היום , שישבת , מרץ 2015

לשפר או לסגור

 בתור חניך לשעבר, שלמד בפנימיית רננים לפני כשלוש שנים, הזדעזעתי לקרוא את הכתבה ואני זוכר שחוויתי חלק מהדברים שהועלו בה. הרבה פעמים קרה לי ששלחתי בגדים לכביסה בפנימייה והם נעלמו, ואני זוכר גם את התופעה שחניכים נאלצים לגרוב גרביים שאינם אחידים. האוכל בפנימייה הזאת בתקופתי היה מתחת לכל ביקורת, והגישו ברוב ימות השבוע מנות קרב. אציין עוד כי פעמים רבות הייתי עד לחניכים לא קלים בלשון המעטה, אשר נוהגים באלימות כלפי חניכים אחרים בפנימייה ואף כלפי אנשי צוות אחרים. הייתי מצפה ממוסד, שמרוויח סכום מכובד עבור כל חניך המתחנך בו, להסיק מסקנות כדי שלחניכים שבאים אליו מרחוק יהיה טוב יותר לחיות בו. לנוכח המקרים שצוינו בכתבה, ראוי שהנהלת הפנימייה תשפר את תנאי המוסד מהיסוד, ואם התנאים עבור החניכים לא ישופרו – ראוי שהממשלה תחליט על סגירתו. לירון 

עבודת קודש 

כתבתה של נעמה לנסקי, "מה קורה בבית הזה," היא המשך לעבודת הקודש – אם ננקוט מושגים האהובים על העובדים הסוציאליים – שהיא עושה זה זמן, בתחקיריה על התנהלות מערכת הרווחה בישראל ועל השלכותיה על האוכלוסייה שבקרבה היא פועלת. הכתבה האחרונה היתה אולי החשובה שבכתבותיה, מפני שהיא הביאה את זעקתם של החוסים לתודעת הציבור, שמעדיף לא לדעת מה קורה בבתים האלה. כתבה זו המחישה באופן חריף וחד עד כמה "טובת הילד" היא בחזקת אמירה צינית, שמאחוריה מדיניות אטומה וחסרת לב. למרות הסקפטיות הגוברת שלי, לאחר קרוב ל- 25 שנים של מעורבות בנושא הוצאת ילדים מבתיהם והעברתם לאימוץ, למרכזי חירום, למשפחות אומנה או למוסדות הרווחה, כשהמצב הולך ומחמיר, כתבות כמו זו מעוררות בי בכל פעם תקווה שאולי סוף סוף משהו ישתנה במערך הרווחה. אלא שראיתי לאורך השנים איך מצליחים פקידי הרווחה להרחיק עיתונאים מהעיסוק בנושא בדרכים שונות. פרופ' אסתר הרצוג

 הלוואי שמשהו ישתנה 

בדרך כלל משתמשים במייל של כתבים כדי להביא לידיעתם סיפור, אבל החלטתי לכתוב לך על הכתבה שעסקה במוסד רננים וזה מחריד, מזעזע וכל מילה חמורה אחרת תהיה במקומה כדי לתאר את מה שהרגשתי כשקראתי את העדויות הקשות שהבאת בכתבה. זו עיתונות חוקרת שמבקרת את מה שנעשה מתחת לרדאר. אף פעם לא באמת הבנתי את משמעות המושג "נוער בסיכון," אבל אחרי שהיתה לי הזכות לדבר מולם אני יודע את האמת שמאחורי ההגדרות. הם קודם כל ילדים עם חלומות, עם רצון לקבל את מה שכל אדם רוצה לקבל – וזה מקומם בעולם. הכתבה הזו פקחה לי את העיניים, הלוואי שמשהו ישתנה בעזרתה. אורי

תגובות לכתבתה של נעמה לנסקי "מה קורה בבית הזה" ישראל היום , שישבת , מרץ 2015

פלייליסט – פנימיות משרד הרווחה

אצלנו בגן – שיר מחאה נגד פשעי משרד הרווחה

אוגוסט 2014 – אצלנו בגן – שיר לי עטרי – שיר מחאה נגד פשעי משרד הרווחה התולש באגרסיביות ותוקפנות אלפי ילדים מביתם ומשפחתם ומציב אותם במסגרות מופרטות ללא פיקוח וללא זכויות.
משרד הרווחה הורס משפחות שלמות ופוגע בהן נפשית פיסית וכלכלית תוך שהוא משתמש בגימיקים  "טובת הילד" ועבודת קודש" אבל מה שעומד מאחורי פשעיו זה תאוות בצע וסחר בילדים.

//player.vimeo.com/video/102695699

לשכת הרווחה גבעתיים – פסיכופטיות ונרקסיסטיות בשם עבודת הקודש

מאי 2014 – "עם עבודת קודש לא סוגרים את החודש" – צפו בתמונות ההוללות של עובדים סוציאליים מלשכת רווחה גבעתיים.



עם עבודת קודש לא גומרים ת'חודש, כך מפגינים העובדים הסוציאליים.

האמנם?
זהו פרצופם של העובדים הסוציאליים בתקשורת.
מה קורה בחיים האמיתיים?
להלן תמונות מתוך מסיבת פרידה של יצחק בן שחק מנהל לשכת רווחה גבעתיים שנעשתה בביתה המפואר של ריקי מזכירת אגף הרווחה.
התמונות מדברות בעד עצמן.
ריקי מזכירת אגף הרווחה גומרת את החודש טוב יותר ממנהלי בנק בישראל.
וכך נכתב בפייסבוק של יצחק בן שחק:
עובדי אגף הרווחה ערכו מסיבת פרישה, בביתה של מזכירת האגף, שלא הייתה כמותה.
במסיבה הוקרנה מצגת בשילוב תמונות היסטוריות וקטעי וידיאו ובהם הופיעו כל העובדים במסגרת 4 הצוותים בשירים שחוברו במיוחד לאירוע.
עובדי האגף נהנו משירה בציבור וקריוקי של זמרי האגף. לאורחים הוגש כיבוד עשיר ומשובח ע"י חברת קייטרינג.
ומהצד השני.
האמא לורי שם טוב לא רואה 5 שנים את ילדיה לאחר שנחטפו על ידי לשכת רווחה גבעתיים.
אין צפי להסדרי ראיה עתידיים.
עובדי "הקודש" גרמו לחורבן בחייה של האם לורי שם טוב, כמו חורבן בחייהם של רבבות הורים טובים וכשירים במדינת ישראל.
ביום חמישי 8/5/14, שעה 19:00 תתקיים עצרת מחאה מול בית ראש הממשלה – רח' רוטשילד פינת הדר, קיסריה.
ההורים מוחים על חטיפת ילדיהם ודורשים השבתם לביתם.
הפרטים בקבוצת הפייסבוק

https://www.facebook.com/groups/crymo…

http://mothers-cry.com

רצים כמו משוגעים – מתוך "החומה" פינק פלויד – משל ל"עבודת קודש" העובדים הסוציאליים

נובמבר 2011 – השיר "רצים כמו משוגעים" של להקת הרוק האגדית הפינק פלויד מתוך "החומה"
השיר הנו משל יפה להתנהלות הדורסנית של עובדים סוציאליים ופקידי סעד ברשויות הרווחה בימינו.
פקידים אלו בשיתוף עם בתי משפט לענייני משפחה ובתי משפט לנוער פועלים בחיסיון, באפלה, הרחק מהביקורת הציבורית, אינם מחויבים לדיני ראיות דורסים את הפרט המשפחה והחברה.
רשויות הרווחה מוציאות אלפי ילדים מידי שנה בכפייה מביתם ומשפחתם, לפנימיות, אומנה, מסממות אותם בסמים פסיכיאטריים.
הגופים בתוכם רשויות הרווחה, בתי המשפט לענייני משפחה ונוער, ומלכ"רים ומאבחנים פסיכיאטרים עובדים כאוליגרכיה אכזרית בדעה אחת ודברים אחדים מתוך תאוות בצע על גבם של המוחלשים בשם"הסדר החברתי", "עבודת קודש", "מסוגלות הורית", "טובת הילד" ועוד סיסמאות מטופשות
.
//player.vimeo.com/video/32829715

קישורים:

שלש שנות לעיסה ארורה של רשויות הרווחה לקביעת מפגשים בין אמא לילדיה – השופטת יהודית שטופמן

שופטת יהודית שטופמן - ייתור ערכאות שיפוטיות על רשויות הרווחהמדובר באמא ושני ילדיה אשר לא נפגשו מעל שנתיים מאחר ורשויות הרווחה ובתי משפט לענייני משפחה ונוער מתנים את המפגשים בבדיקות "מסגרת קלינית פסיכיאטרית הכוללת אבחון פסיכודיאגנוסטי עם המלצות לגבי קיום הביקורים ולגבי המסגרת הקלינית פסיכיאטרית שתלווה אותם" (כדברי עו"ס רחל ולדומירסקי לשכת הרווחה רמת גן).

יצוין כי האמא שיתפה פעולה עם הרווחה במהלך השנים ועשתה את האבחונים והבדיקות כמבוקש, שילמה הוצאות אבחונים ומשפט מעל 300,000 שקלים, ואולם רשויות הרווחה ובתי המשפט (המשמשים את הרווחה כחותמת גומי) מציגים כל פעם אבחונים חדשים, ומוצאים פגמים באבחונים קיימים למרות שהמאבחנים הפסיכיאטרים והפסיכולגים טוענים כי האמא טובה וכשירה. מדובר באמא ללא רבב וללא עבר בעניין בריאותי כלשהו או עברה כלשהי על החוק.

מהחלטת שופטת המחוזי יהודית שטופמן מיום 05 ביולי 2011 ניתן ללמוד על דרכי הפעולה ותפיסת עולם מנותקת ומעוותת של רשויות הרווחה ובתי המשפט העוסקים בעניינים. בבסיס החלטה בת 7 עמודים של שטופמן לא ניתן למצוא שום עובדה מוצקה אחת מלבד גיבובי הבלים וסיסמאות חסרות תוכן כגון "טובת הילד" או תפיסת עבודת הקודש המעוותת של עובדי הרווחה.

להלן ניתוח עמוד אחד מהחלטתה הלוקה של יהודית שטופמן

טיוח מחדלים חמורים של רשויות הרווחה ועשיית עבודת יחצ"נות לרווחה.
עמ' 3 – שטופמן כותבת: לטענת המבקשת (האמא) "פקידת הסעד חטפה את ילדיה… למתקן חירום בלא שנשקפה סכנת חיים או סכנה כלשהי לילדיה של האמא המערערת. פקידת הסעד פגעה קשות בקשר בין האמא לילדיה"
שטופמן מגיבה בהמשך: "אין בידי לקבל טענה מטענותיה של המבקשת.. רשויות הרווחה כדרכן וכדין עושות כל אשר ניתן לטובת הילדים והטיפול בהם"
האמא מצביעה על ליקוי חמור וקשה של רשויות הרווחה: הוצאה פתאומית של ילדים מביתם ומשפחתם שלא לצורך למתקן חירום למשך חצי שנה. שטופמן בתגובה במקום להצביע בבירור ובבהירות על הסיבה שבה הוצאו בכפייה הילדים מביתם בוחרת לזרות חול בעיני האזרחים ולטעון טענות לא רלוונטיות חסרות טעם כי "רשויות הרווחה כדרכן וכדין עושות כל אשר ניתן לטובת הילדים והטיפול בהם"

שטופמן מייתרת את בתי המשפט לענייני משפחה ונוער וערכאות הערעור על החלטות רשויות הרווחה
נוכח האשמה חמורה נגד רשויות הרווחה שהוזכרה לעיל תגובתה של שטופמן כי "רשויות הרווחה כדרכן וכדין עושות כל אשר ניתן לטובת הילדים והטיפול בהם" מייתרת את מערכת המשפט כולה.
אם למערכת המשפט הנחת יסוד כי "רשויות הרווחה כדרכן וכדין עושות כל אשר ניתן לטובת הילדים והטיפול בהם", נשאלת מיד השאלה מה תפקידן של ערכאות הערעור השיפוטיות על החלטות הרווחה.
דו"ח סלונים נבו על דרכי עבודתם של פקיד הסעד לסדרי דין הצביע גם הוא על הליקוי החמור שבו בתי משפט רואים בהמלצות פקידי הסעד כסוף פסוק.

שטופמן מטייחת טענת האמא על תלונות השווא
עמ' 3 – שטופמן כותבת: "המבקשת (האמא) טוענת עוד כי פקידת הסעד לחוק הנוער מלשכת הרווחה ר"ג הגישה (אתי דור דוברובינסקי) נגד המבקשת תלונות שווא שקריות למשטרת ישראל, אשר נסגרו מחוסר עניין לציבור"
שטופמן מגיבה בהמשך: "אין בידי לקבל טענה מטענותיה של המבקשת.. רשויות הרווחה כדרכן וכדין עושות כל אשר ניתן לטובת הילדים והטיפול בהם"
האמא מציגה עובדות: תלונות שווא שנסגרו, שטופמן אינה מגיבה בעובדות אלא בדעות ללא שום בסיס עובדתי ומתעלמת מהטענות החמורות של האמא.

שטופמן מטייחת טענת האמא על תסקירי השקר של פקידי הסעד – עמ' 3 – האמא מאשימה את רשויות הרווחה בטיפול כושל והגשת תסקירי שקר לבתי משפט. שטופמן אינה מגיבה עניינית לטענה החמור, אלא משיבה בדעה הקדומה והשטחית חסרת כל בסיס: "… רשויות הרווחה כדרכן וכדין עושות כל אשר ניתן לטובת הילדים והטיפול בהם"

שטומן מציגה דעות מהרהורי לבה במקום להתייחס לעובדות
נוכח הטענות הקשות של האמא שטופמן רושמת דברי סיכום על הרהוריה במקום להתייחס עובדתית להאשמות החמורות.
שטופמן כותבת: "לא סביר בעיני כי רשויות הרווחה עשו יד אחת לנתק את האם מילדיה" – אך שטופמן אינה מציגה שום דילמה או טענות בעד ונגד של רשויות הרווחה באשר לניתוק האכזרי של האמא מילדיה.

משנתה המעוותת של יהודית שטופמן מובאת בהחלטתה
משנתה המעוותת של יהודית שטופמן מובאת בהחלטתה

המשך הרהורים של שטופמן מנותקים מדעת מומחים בתחום באשר לניתוק ילדים מהוריהםשטופמן רושמת: "סביר הוא כי לרשויות הרווחה אשר אינן גוף העשוי מקשה אחת אלא מורכב מעובדים שונים אין כל אינטרס במניעת הקשר בין האם לילדיה" – שטופמן טועה מטעה וזורה חול בעיני הציבור – רשויות הרווחה ומומחים מטעמם מדברים תמיד בשפה אחת ודברים אחדים, בנוסף ידוע כי לרשויות הרווחה אינטרס לניתוק ילדים מהוריהם לצורך אכלוס פנימיות, משפחות אומנה, אימוץ ועוד..

קישורים:

התעמרות עיריית רמת גן באמא וילדיה הכמהים להיפגש – מחלקה משפטית עו"ד גילה קימל

עו'ד גילה קימל - מחלקה משפטית עיריית רמת גן - הכפשות ועלילות נגד הורים וילדים הכמהים להיפגש

יוני 2011 – דע, כי פקידת הסעד אינה ניצבת מולך לבדה לשבש את חיי משפחתך וחייך בשם "טובת הילד", ו"עבודת הקודש", ועוד סיסמאות נבובות, ומונחי פולחן הזויים ובזויים. מאחוריה ניצבים ועדת החלטה, מאבחנים ותיקים וצייתנים העובדים עם הרווחה לפרנסתם, שופטי בתי משפט לענייני משפחה ובתי משפט לנוער הרואים המלצות פקידת סעד כסוף פסוק, גיבוי מלא מפקידת סעד מחוזית ופקידי משרד הרווחה, מדיניות החיסיון ועוד… ובנוסף הלשכה המשפטית של הרשות המקומית.

מדובר באמא עובדת טובה ומסורה ללא רבב ושני ילדיה אשר לא נפגשו מעל שנתיים וחצי מאחר ועובדת סוציאלית רחל ולדומירסקי מלשכת רווחה רמת גן מעלילה ומרעילה נגד האמא וילדיה.

לאחר שולדומירסקי כתבה מכתב מרעיל חסר בסיס עובדתי לשופט נפתלי שילה אשר קיבל המלצותיה ללא נימוק או הסבר, החליטה ולדומירסקי לפרוש מהתיק מאחר והיא מרגישה פגועה מהתיק, ונעזרה לשם כך בקבוצת עו"ד מהמחלקה המשפטית עיריית רמת גן: עו"ד גילה קימל ואחרים.

התעמרות באמא וילדיה הכמהים להיפגש – עו"ד גילה קימל

עו"ד גילה קימל ואח' כתבו בנוסף ב- 19.06.2011 (ראה צילום בהמשך הפוסט) בקשה למניעת כל פעולת תגובה מצד האמא. גילה קימל ואחרים בבקשתם הבזויה חושפים את המופקרות האכזריות ושרירות הלב של מערך הרווחה. להלן קטעי בקשתם של גילה קימל ואח':

"בית המשפט מתבקש לאסור על המשיבה (האמא) לצלם או להקליט את פקידות הסעד וכל יתר נציגי המבקשת בתיק זה… וכן לאסור עליה לפרסם להשמיע או להעלות לאינטרנט כל מידע.. " – "מה שאינו פומבי חייב להיות מושחת" אמר נשיא העליון לשעבר השופט לנדוי. קימל ואח' חוששים מפומביות ומהביקורת הציבורית, וזאת משום שאם הציבור היה יודע את מעללי רשויות הרווחה, וההפקרות המתחוללת , היה מזמן בועט את רשויות הרווחה מחוץ לחוק.

"ע"פ החלטת בית המשפט… נקבע מועד לשמיעת בקשת המבקשת (קימל ואח') לשחרור מטיפול בתיק, תוך אי שחרור פקידי הסעד (ולדומירסקי) מלהופיע לדיון" – בעזות מבקשות קימל וולדומרסקי לבוא לדיון משפטי ולהטיל רפש כפי שעשו בעבר נגד מפגשים בין האמא וילדיה ואח"כ שבית המשפט ישחרר אותם מהתיק, כך שלא תהיה להן כל אחריות לתוצאות מה שיאמרו בדיון המשפטי.

"… עלתה מערכת מסועפת של ביצוע הקלטות צילומים ופרסומים שנעשו ע"י המשיבה (האמא) נגד גורמים המעורבים בתיק, תוך הכפשתם במומבי על לא עוול בכפם" – קיבל ואח' מעכסים vהבלים ודברי בלע מפיהם משמיצים ומשחירים את פניה של האמא על לא עוול בכפה, מבלי להציג ראיה או עובדה כלשהי.

"המדובר הוא בעובדי ציבור העושים עבודת קודש למען הציבור" – קימל ואח' מנסים להציג את האמא המתחננת לראות את ילדיה ככופרת הפוגעת ב"עבודת הקדש" של עובדי הרווחה.

"... נציגי המבקשת (קימל) , כולם עובדי ציבור נאמנים ומסורים … מרגישים מאוימים על ידה" – קימל מנסה להציג את מערכת הרווחה האדירה עם תקציבי עתק אינסופיים כ"מפחדים" מאמא אחת המבקשת לראות ילדיה מזה מספר שנים ופעם אחר פעם נדחת מתואנות בזויות של רשויות הרווחה.

"לבקשה זאת לא מצורף תצהיר…" – לאחר כל ההכפשות הקשות נגד האמא והעדר ראיות או עובדות שיבססו את דבריה של קימל, מכריזה קימל כי אינה מתחייבת על ההבלים ודברי הבלע שכתבה.

קישורים:

אפוטרופסות לאישה בגוף וברכוש – מעמד ההורה, הבנים, ופקידת הסעד בעיני בית משפט לענייני משפחה – השופט אסף זגורי

שופט אסף זגורי - שימוש במושגי פולחן לנחגוח ביקורת על פקידי סעדדצמבר 2010 – מדובר באשה שאובחנה כחולה באלצהיימר ויש מחלוקת בין בנה לבתה מי ימונה כאפוטרופוס לגופה ולרכושה. הבת (המבקשת) הגישה בקשה למינויה כאפוטרופוסית בגוף וברכוש. שופט לענייני משפחה נצרת אסף זגורי הציע בתחילת הדיון כי הבן (המשיב) והבת יהיו יחד אפוטרופסים בגוף וברכוש, המשיב הסכים, המבקשת סרבה.

השופט זגורי החליט בתום דיון כי האם תישאר בבית האבות לשם הובאה בחסות שירותי הרווחה ללא תיאום עם המשיב, השופט מינה את הבן והבת אפוטרופוסים בגוף, ואפוטרופוס חיצוני ברכוש.

החלטת השופט זגורי (מה- 28 בנובמבר 2010) המשתרעת על כ- 15 עמודים מראה על תפיסת הרווחה ומערכת המשפט לענייני משפחה ויחסה לנפשות הפועלות בהליך מינוי בכפייה אפוטרופוסים לאמהות ואבות משפחה.

השופט אסף זגורי ופקידת הסעד שמינה נכשלו בטיפול באישה ומשפחתה
השופט לענייני משפחה אסך זגורי ופקידת הסעד שמינה הותירו משפחה מסוכסכת, האמא הוצאה מביתה ומשפחתה לבית אבות בפתאומיות ללא ידיעת בנה (המשיב ג') ובניגוד לרצונה ונכפה עליה להישאר שם. מונה אפוטרופוס חיצוני לענייני רכוש למרות רצון ילדיה להיות אפוטרופוסים.

מעורבות בית משפט לענייני משפחה ופקידת הסעד הביאו לאובדן כל סמכות הילדים בגורל אימם
בתחילת הדיון סבר השופט זגורי כי יש למנות את הילדים לאפוטרופסים על האמא: " יותר מכל, נראה היה לי נכון לעשות מאמץ ולהגשים את רצונה זה של החסויה. החסויה זקוקה לילדיה שיטפלו בה ולא לגוף חיצוני שאינו מכיר אותה ואת צרכיה… סברתי שנסיבות העניין הלמו מינוי מי מבני המשפחה דווקא כאפוטרופוס לגופה ולרכושה של החסויה ולא גוף חיצוני. זאת בייחוד לאחר שנודע לבית המשפט כי ביום 15/9/2010, החסויה הוצאה מביתה לבית האבות". (סעיפים 2, 6)
ואולם החלטתו בסוף הדיון היה נטרול הילדים מכל סמכות אפוטרופסות על אימם מאחר והבת שרצתה להיות אפוטרופוסית לבדה ביקשה הכרעה שיפוטית. השופט אומנם פסק כי הילדים יהיו אפוטרופוסים בגוף אך כפה הישארות האם בבית אבות. האפוטרופסות ברכוש קבע השופט לגוף חיצוני.


השופט אסף זגורי מאשים ופוגע בילדיה של האשה, ומעצים את פקידת הסעד במינוח מעולם הפולחן

השופט זגורי מכנה את בני המשפחה בהחלטתו "ניצים": "פקידת הסעד סבורה, כי נוכח "המלחמות" בין הניצים, הפתרון הנכון והראוי ביותר הוא הכנסת החסויה לבית האבות". (סעיף 35)
עמדות לא יציבות: "עמדת המשיב 3 אינה יציבה" (סעיף 37) ועוד…
מאידך במשפט אחד הוא מרמז על קדושת פקידת הסעד ומכנה התנהגות הבן כמהלך אימים: "בית המשפט מצר על הניסיון להלך אימים על מי שמבצעת מלאכתה בקודש למען החסויה" (סעיף 50). ועוד…

אין לקבל התבטאותיו המיותרות של השופט אסף זגורי, מדובר במשפחה אשר אירוע קשה רובץ על כתפיה ולעתים יתכנו כעסים במקרים כאלו, מאידך הכינויים שמתייג השופט זגורי את בעלי הדין מיותרים ואינם תורמים לקידום טובת האמא וילדיה, אלא להשחרת שמם של ילדיה ולעיוות המשפט והצדק.
המחמאות הפנטזיונריות מעולם הפולחן שמרעיף אסף זגורי על פקידת סעד – עבודת קודש, יוצרים עיוות דין. זגורי מנסה ליצור רושם כי יש לקבל ולהאמין לכל מוצא פיה של הפקידה, בעוד יש להסתמך על עובדות והיגיון. ועל זה נאמר: "פתי יאמין לכל דבר" (משלי יד, טו)

מינוי אפוטרופוס לחסויה מבלי שבית המשפט שמע את דעתה אם היא מסוגלת להבין בדבר וניתן לברר דעתה כנדרש בסעיף 36 לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות.
השופט אסף זגורי מקדיש כ- 23 סעיפים להסביר מדוע האישה חסויה ובסוף קובע שהיא חסויה (סעיף 32), ואולם הנדרש ע"פ חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות סעיף 36 לא בוצע. לא צוין בשום מקום בהחלטת השופט שמע את החסויה אם היא מבינה דבר. חירותה ורכושה היקרים מכל נלקחו מהאישה מבלי שהיתה התייחסות כלשהי לסעיף 36 החשוב.

בעיית אבחנה בין עובדות לדעות בהחלטת השופט זגורי
בסעיף 21 כותב זגורי בהחלטתו: "בתעודת עובד ציבור של פקידת הסעד מיום 28/8/10, נקבע מפורשות כי מצבה הקוגניטיבי של החסויה אינו טוב, עושה רושם כי היא אינה צלולה, יש לה זכרון חלקי, ובזכות אותו מצב קוגניטיבי ירוד המרחיק אותה מהמציאות, היא לא נקלעה לקלחת המריבה בין ילדיה (עמ' 4 לתסקיר)"
זגורי מתייחס אל עמדת פקידת הסעד כי מצב האישה הקוגנטיבי ירוד, אינו טוב, אינה צלולה, וכו' כאל עובדות. זגורי כותב ומשתמש בביטויים אובייקטיביים אמינים כגון: התסקיר מכונה "תעודת עובד ציבור", ועמדות פקידת הסעד מכונות "קביעות" ("נקבע מפורשות כי מצב…").
גישתו של זגורי מוטעת. פקידת הסעד היא סובייקט בעל רגשות ואינטרסים, והתרשמותה אינה עובדה אלא דעה שיש לבחון ולאמת. בנוסף החסויה היא גם סובייקט שלפעמים התנהגותו משתנה מעת לעת.
בדו"ח ועדת סלונים נבו מפורטים ליקויים מהותיים בעבודתם של פקידי הסעד לסדרי דין: ניגוד עניינים, כתיבת עובדות בתסקיר ללא וידוא או ניסיון הפרכה, אי מתן אפשרות ללקוח אפשרות להתייחס לתסקיר טרם מסירתו לבית המשפט, אימוץ מלא של התסקיר על המלצותיו ע"י בתי המשפט (חותמת גומי), העדר מעקב, פיקוח ובקרה, אי קיום נהלים ועוד. מאידך, בתי המשפט רואים בתסקיר סוף פסוק.מן הראוי היה כי השופט זגורי יתייחס ביתר זהירות ל"קביעותיה" של פקידת הסעד שמינה.

השופט אסף זגורי סבור כי אין לפקפק בתעודות רפואיות המוגשות לבית משפט לענייני משפחה
השופט כותב בסעיף 24 בהחלטתו: "תעודת רופא הינו הכלי הראשון במעלה שבית המשפט מסתמך עליו במינוי אפוטרופוס לחסוי. אם בית המשפט יתחיל לפקפק במהימנות כל תעודה רפואית שתוגש לפתחו, לא תהא לא כל אפשרות לסייע לחסויים בזמן אמת ולמנות אפוטרופסים".
עמדתו של השופט זגורי מוטעת מיסודה. חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות סעיף 36 קובע כי בית המשפט ישמע את החסוי אם הוא מבין דבר וזה הדבר הקובע (מה שזגורי לא ביצע). בנוסף ידוע כי מומחים רפואיים נוטים לכתוב חוות דעת ע"פ בקשת המזמין, או שהמזמין חוות דעת רפואית בוחר מראש מומחה המתאים לו.

פקידת הסעד פעלה בדרך תוקפנית ופתאומית להוצאת האישה מביתה לבית אבות ללא צו בית משפט
השופט זגורי כותב: "על מנת להימנע מספק ספיקה, ראוי היה כי פקידת הסעד הייתה פונה בעצמה לבית המשפט ו/או מפנה את הצדדים בבקשה מתאימה, בייחוד שעה שלא הייתה דחיפות ובהילות בהוצאת החסויה לסידור החוץ ביתי"

ניגוד עניינים – פקידת הסעד שהוציאה בתוקפנות את האישה מביתה לבית אבות גם קובעת את מצבה במוסד – ע"פ זגורי
זגורי כותב (פסקה 55): "בדיווח פקידת הסעד מיום 24/11/10 אשר נעשה לבקשת בית המשפט לאחר שפקידת הסעד נפגשה עם החסויה, עולה כי החסויה במצב פיזי טוב מאוד והופעתה הפיזית אף השתפרה לעומת הופעתה עת התגוררה בביתה. זאת ועוד, היא שידרה נינוחות ולא אמרה ו/או הביעה צער על המעבר ואף לא דיברה על חזרה לביתה ו/או על געגועים לביתה. החסויה לא שידרה מצוקה והתייחסה למעבר מביתה לבית האבות כמהלך שנעשה בהסכמתה".
זגורי ביקש ומקבל את חוות דעת פקידת הסעד על מצבה של האישה בבית האבות, למרות שפקידת הסעד היא ששלחה אותה לשם בצורה תוקפנית ופתאומית, וכן בנה של האישה ביקר את פקידת הסעד על כך. ברור שבנסיבות אלו פקידת הסעד תציג שמצב האישה טוב ואכן כך רשמה הפקידה בדיווח.
זגורי מקבל את הדיווח הלוקה בניגוד עניינים כ"תורה מסיני".

שימוש במינוח הפולחן עבודת הקודש ככלי ניגוח
השופט זגורי על פקידת הסעד: "בית המשפט מצר על הניסיון להלך אימים על מי שמבצעת מלאכתה בקודש למען החסויה"
תפיסתו של שופט בית משפט לענייני משפחה בנצרת אסף זגורי היא שפקידת הסעד עושה "מלאכתה בקודש", קל וחומר לתפיסתו כי השופט עוסק ב"מלאכת קודש הקודשים" שהרי הוא השופט מעליה, הוא מינה אותה ומחליט אם לקבל את המלצותיה ואם לאו. בנוסף לתפיסתו יש עוד אלפי עובדים סוציאליים ושופטים העושים מלאכתם בקודש וקודש הקודשים. בדימויים אלו מעולם הפולחן יש מסר ברור לבעלי הדין ולאזרחים כי שופטי משפחה ופקידי הסעד עושים עבודת קודש ואין לחלוק עליהם, ומי שחולק או מבקר את עושה מלאכתו בקודש הוא כופר.

ביקורת על פקידי סעד כמוה כלהלך אימים

 השופט זגורי על פקידת הסעד: "בית המשפט מצר על הניסיון להלך אימים על מי שמבצעת מלאכתה בקודש למען החסויה"
טענתו של השופט זגורי כי מהלכים על פקידת הסעד אימים נובעת מכך ש"ב"כ המשיב 3 (הבן), כי מהלך זה של הוצאת החסויה מביתה לבית האבות לא היה על דעתו של המשיב והיה בגדר חטיפה ברשות פקידת הסעד", כלומר אין מדובר פה באיומים או תקיפה על פקידת הסעד אלא ביקורת של בן שפקידת הסעד הובילה להוצאת אימו המאובחנת באלצהיימר מביתה ומשפחתה לבית אבות ללא ידיעתו.
מדוע אם כן טוען השופט זגורי על פעולת ביקורת בבית משפט בדלתיים סגורות כנגד פקידת סעד כ"להלך אימים"?
התשובה ברורה: השופט זגורי מסביר זאת בהמשך משפטו: "על מי שמבצעת מלאכתה בקודש למען החסויה", כלומר פקידת הסעד עושה עבודת קודש ומי שמבקר אותה הרי הוא כופר, ומן הסתם גם "מהלך אימים".

סוף דבר
אסף זגורי נכשל בהגנה על האשה השתמש בפקידת סעד לחטוף אשה מביתה למוסד כליאה בצו בית משפט. אסף זגורי משתמש במונחים פולחניים כגון "עבודת קודש" כדי לנגח מעשים נפשעים של פקידת הסעד. אסף זגורי פעל בניגוד לחוק ומינה אפוטרופוס זר בגוף וברכוש לאשה מבלי שראה אותה או הבין אם היא מבינה דבר. התנהגותו של אסף זגורי מדיפה שיקולים זרים, עושק וגזל מול חסרי ישע ובני משפחתם.
 

קישורים: