דוח חושף: היטלר היה מכור לסמים פסיכיאטריים קשים

דוח חושף: היטלר היה מכור לסמים קשים

מסמך של המודיעין האמריקני מצביע על כך כי הצורר הנאצי השתמש במהלך המלחמה ב-74 חומרים מסוכנים דוגמת קריסטל מתאמפטמין, אמפטמינים ונגזרות שונות של מורפיום
עמית ולדמן | חדשות 2 | פורסם 12/10/14

היטלר היה מכור לסמים פסיכיאטריים
היטלר היה מכור לסמים פסיכיאטריים

דוח של המודיעין האמריקני שמתפרסם היום (ראשון) חושף כי הצורר הנאצי אדולף היטלר היה מכור ל-74 סוגים שונים של סמים קשים, ביניהם קריסטל מת' – אחד החומרים המסוכנים והממכרים ביותר שמוכרים לאנושות.

המסמך בן 47 העמודים מימי המלחמה שפורסם ב"דיילי מייל" הבריטי, מגלה כי היטלר, שהיה ידוע כהיפוכונדר, נטל את הסם, ככל הנראה משום שבתקופה ההיא הוא נחשב לחומר שעשוי לסייע בהתמודדות עם תסמיני שפעת ועייפות.

עוד צוין, כי באחת הפעמים נטל מנהיג הרייך השלישי את הסם לקראת פגישה עם בניטו מוסוליני, בקיץ 1943. יחד עם זאת, דווח כי הוא צרך מנה של אמפטמין (ספיד) שהוחדרה לגופו בתשע זריקות בימיו האחרונים בבונקר בברלין.

התיק המודיעיני בעניינו של ראש המפלגה הנאצית הוכן בנובמבר 1945 ומבוסס על רשומותיו הרפואיות של היטלר, ריאיונות עם רופאים שטיפלו בו – כולל רופאו האישי ד"ר תיאודור מורל. ב-1936 רשם לו מורל, מנהל מרפאה בברלין, תרופה בשם Mutaflor לטיפול בכאבי בטן. בשל כך, הפך היטלר לחסידו של הרופא. בהמשך, רשם לו הרופא גם חומר הרגעה ותרופות מבוססות מורפיום, דוגמת Eukodal ו-Pervitin (ממריץ).

דיילי ניוז - היטלר היה מכור לסמים פסיכיאטריים
דיילי ניוז – היטלר היה מכור לסמים פסיכיאטריים

תרופות פסיכיאטריות – תופעות לוואי

יוני 2014 – עד כמה מסוכנות תופעות הלוואי של תרופות פסיכיאטריות?
האם יש הבדל מהותי בין תופעות "רצויות" לבין תופעות "לוואי" של התרופות?
כמה מקרי מוות בשנה נגרמים כתוצאה משימוש בתרופות פסיכיאטריות?
צפה בפרק 5 מתוך הסרט התיעודי "ה-DSM: ההונאה הקטלנית ביותר של הפסיכיאטריה"
באדיבות יהודה קורן – עמותת מגן זכויות אנוש

ציפרלקס תופעות לואי וסיכונים

סם פסיכיאטרי נגד דיכאון - ציפרלקס -  (Escitalopram) - תופעות לוואיעריכה: אילן סלומון, רוקח
בעקבות הצפה בדואר אלקטרוני של מסע הקידום הדיכאון ותרופת הציפרלקסהנה כמה דברים שחברות התרופות לא מספרים לכם.   
תופעות לוואי של תרופה הן השפעותיה הבלתי רצויות, שלא ניתן להפרידן מהשפעותיה הרצויות. העובדה שהן רשומות באותיות קטנות לא גורמת להן להופיע פחות או להשפיע פחות. 
הסכמה מדעת:
ההסכמה ליטול תרופה מחייבת ידיעה והבנה מלאה של כל תופעות הלואי והסיכונים הכרוכים בנטילתה, ולכן ראוי שאלה תהיינה רשומות באופן קריא ובשפה מובנת. הפירוט הבא מבוסס על העלון לרופא של התרופה, שהוא מפורט יותר מהעלון לצרכן.
סיכונים:
החמרה של תסמיני החרדה
החמרת מצב הדיכאון
התגברות מחשבות אובדניות והתנהגות אובדנית
מאניה (מצב רוח סוער שאינו תואם את הנסיבות)
פרכוסים (בדומה לאפילפסיה)
אי שקט, רעד, תת חום, התכווצויות שרירים פתאומיות (סינדרום סרוטונין)
שיבוש רמת הסוכר בדם.
שיבוש מאזן הנוזלים וירידה ברמות מלחים
דימומים תת עוריים


סיכונים בהריון ולידה:
הפרעות עצביות והתנהגותיות אצל העובר כגון: רגישות יתר, רעד, מתח שרירים מוגבר, בכי תמידי, קשיי יניקה ובעיות שינה.
הנקה: התרופה מופרשת בחלב האם.
תופעות לואי נפוצות:
חוסר תיאבון, אימפוטנציה, ירידה בדחף ובתפקוד המיני, נדודי שינה
טשטוש, סינוסיטיס (דלקת מוגלתית במערות האף), חום, בחילה (נפוץ מאד), שלשולים/עצירות, הזעה מרובה, עייפות וישנוניות, פיהוקים
תופעות לואי נוספות:
הזיות, בלבול, אי שקט, חרדה, אובדן עצמיות, התקפי פאניקה, עצבנות, הפרעות תנועה, הפרעות ראייה, ירידה בלחץ דם בעת שינוי תנוחה, הקאות, יובש בפה, אנורקסיה, שיבוש תפקודי כבד, פריחה, גרד ואדמומיות בעור
כל תופעות הלואי והסיכונים הללו מפורטים בעלון לרופא של הציפרלקס ולכן תקפים גם עבור אסטו שהינו תחליף גנרי של ציפרלקס (מכילים אותו חומר פעיל).

אילן סלומון רוקח יועץ
אתר "נפש בריאה"
www.helpful.co.il
054-5481939

יהודה קורן
דובר
 עמותת מגן לזכויות אנוש
נציגי ועדת האזרחים לזכויות אדם הבינלאומית
cchr
www.cchr.org.il
אתר בינלאומי
נייד:3350928 052
טל' 7312875 03
טלפון עמותה: 5660699 03

קידום של סמים במסווה של תרופות

קידום של סמים במסווה של תרופות

מרץ 2014 – מזה כ 15 שנה חברי עמותת מגן מצויים במאבק להעלאת המודעות אצל האנשים שחיים סביבנו, על סכנות השימוש בסמים הפסיכיאטרים. רבים מהמקרים של אנשים שפנו אלינו שנטלו תרופות פסיכיאטריות סבלו מתופעות לוואי קשות.
הלב נצבט כשאתה רואה איך הפסיכיאטרים עם חברות התרופות הצליחו להפיל לרשת שלהם אנשים תמימים.

נתקלתי בפסיכיאטר ייחודי בשם – וולטר אפילד, פסיכיאטר שאומר: ” מה שמתרחש בתחום ההכשרה של הפסיכיאטרים ובאיכות הפסיכיאטריה הוא שהם הפכו להיות סוחרי סמים".

הם…שכחו כיצד לשבת עם המטופלים ולדבר איתם אודות בעיותיהם".

לפני 50 שנה, אנשים הבינו כי סם יכול להיות אחת משתי האפשרויות הבאות: חומר הרשום חוקית על ידי מתמחה ברפואה על מנת לסייע במחלה פיזית – או במלים אחרות, תרופה; לחלופין, חומר לא חוקי המתאפיין בגרימת התמכרות, ויכול לגרום לשינוי משמעותי במצב ההכרתי – כאלה הם למשל סמי הרחוב, ההרואין והאופיום.

רוב האנשים יודעים כי סמים לא חוקיים הינם אחד מהאויבים הגרועים ביותר של החברה, בהחדירם פשיעה ותחלואים לרחובותינו, לקהילותינו ולבתי ספרינו.


אולם, בעשורים האחרונים, זן חדש של סמים חדר לשדרות העם. סם זה הפך עד כדי כך לחלק מן החיים, שרבים יתקשו לחשוב על החיים, אפילו על יום אחד, בלעדיו.

תרופות פסיכיאטריות הפכו ל"תרופת הפלא" ללחצים ולמתחים של החיים המודרניים; הן בשימוש נרחב בבתי ספר, בבתי אבות, במרכזי גמילה מסמים ובמתקני כליאה. סומכים עליהן "שיסייעו" בכל עניין, החל בשליטה על משקל הגוף ובעיות מתמטיות וכתיבה, בבניית ביטחון עצמי, בטיפול בחרדות, בהפרעות שינה ובטרדות יומיומיות קטנות.

בעוד שתרופות רפואיות מטפלות לרוב במחלות, מונעות או מרפאות אותן, או משפרות את המצב הבריאותי, תרופות פסיכיאטריות לכל היותר מטשטשות תסמינים – תסמינים השבים ברגע שהתרופה מתפוגגת. בדומה לסמים לא חוקיים, הן מספקות לא יותר מאשר בריחה זמנית מבעיות החיים.

כמו כן, תרופות פסיכיאטריות גורמות לעיצוב הרגלים ולהתמכרות. הגמילה מהן עלולה להיות הרבה יותר קשה מאשר גמילה מסמים לא חוקיים. הראיה הברורה ביותר לדמיון בין תרופות פסיכיאטריות לבין סמים לא חוקיים הינה שהתמכרות לתרופות פסיכיאטריות כעת מתחרה בהתמכרות לסמים לא חוקיים כבעיית הסמים מספר אחת באזורים רבים בעולם.

לפי הפרסום בליידי גלובס לאחרונה מדובר ב400,000 אנשים שנוטלים תרופות אנטי דיכאוניות, זה מספר מדהים.

השאלה הנשאלת האם יש כאן מחלה אמיתית?

היא האם ל"פציינטים" הבטיחו מזור לצרותיהם? האם התרופות שהם נוטלים יעלימו את דיכאונם ויחלימו מהפרעתם? באופן הגיוני כשאתה מחלים אתה לא צריך ליטול את התרופה. האם כאן זה המצב? חומר למחשבה.

בברכה

יהודה קורן
דובר עמותת מגן לזכויות אנוש
3350928 052
Yodak8@gmail.com
www.cchr.org.il

פסיכיאטרית ג'ואנה מונקריף: "אין שום בסיס למחשבה שאנשים יקחו תרופות פסיכיאטריות וירגישו יותר טוב"

הרופאה שתערער כל מה שחשבתם על כדורים פסיכיאטריים , גלובס , תחייה ברק , פברואר 2014

ד"ר ג'ואנה מונקריף: אנחנו הפסיכיאטרים לא הופכים אנשים למאוזנים. נקודה

בשנת 2010 בלבד הוציאו האמריקאים 35 מיליארד דולר על תרופות לטיפול בדיכאון, חרדה והפרעות קשב, נתון שהוביל את התובע הכללי של מדינת ניו יורק, אריק שניידרמן, להכריז כי "תרופות מרשם פסיכיאטריות הן בעיית הסמים ה'צומחת' ביותר בניו יורק ובארה"ב".

לאור כל זאת, האלטרנטיבה המאופקת של הפסיכיאטרית הבריטית ד"ר ג'ואנה מונקריף, 47, הופכת חתרנית ממש. בחדר הטיפולים שלה המוצא האחרון הוא טיפול בכדורים פסיכיאטריים. היא נחשבת היום לאחת החוקרות הבולטות במאבק המערער על לגיטימיות השימוש הנרחב בתרופות כפתרון כל-יכול, ויוצאת נגד הקלות הבלתי נסבלת של מיתוס הריפוי הכימי – שמשרת לדעתה אינטרסים פוליטיים וכלכליים נרחבים. בקליניקה שלה היא מציעה אלטרנטיבות לכדורים: לא בוחלת במדיטציות, מערבת פסיכולוג ועובד סוציאלי, ובאופן כללי שולחת את החולים להתבונן על חייהם ולערוך בהם שינויים נדרשים.

"כבר כפסיכיאטרית צעירה, בתחילת שנות ה-90, הבנתי שאין שום בסיס למחשבה שאנשים יקחו תרופות פסיכיאטריות וירגישו יותר טוב", מספרת מונקריף בראיון ל'ליידי גלובס'. "בבתי החולים הפסיכיאטריים שבהם עבדתי, אנשים התהלכו סהרוריים ומלאי בתרופות, נראו כמו זומבים. לחלקם היו תנועות לא נורמליות, טורט וטיקים, או תסמונות שגורמות להתכווצות שרירים פתאומית בלשון, בצוואר או בלסת, וכל זה כתופעת לוואי לתרופות. הם אמנם כבר לא היו פסיכוטים, אבל היו מעורפלים. הבנתי שאנחנו מכחידים סימפטומים פסיכוטיים על ידי סימום של המטופלים ודיכוי התגובות הרגשיות שלהם לדברים. הדבר השני שהבחנתי בו זו העובדה שלאנשים שהתאוששו מדיכאון היה קשר מועט, אם בכלל, לכך שלקחו כדורים אנטי דיכאוניים.

"אלו היו ימי התהילה של הפרוזאק והסרוקסט (פקסיל), מפורסמים יצאו מהארון וסיפרו שהם לוקחים אותם נגד דיכאון, פחות ופחות אנשים התביישו לספר שהם נוטלים כדורים פסיכיאטריים, ואני כפסיכיאטרית צעירה כלל לא הייתי בטוחה שהכדורים האנטי חרדתיים יצרו איזשהו הבדל. גיליתי שהדבר היחיד שחולל מפנה אצל אנשים מדוכאים היה זה שהם עשו שינוי גדול בחיים שלהם. מי שהיה בדיכאון בגלל נישואים קשים או כי איבד את העבודה, ופתר את הבעיות הללו, יצא מהאפיזודה הדיכאונית שלו".

– אבל כשאתה תחת עננת דיכאון, קשה לך לבצע שינויים כה דרמטיים בחייך.

"זה נכון, ועם זאת לא מצאתי שכדורים אנטי דיכאוניים שיפרו את המצב עבור אנשים בדיכאון קשה. אין פתרונות קלים או מהירים, אני מצטערת".

אופיום להמונים

– איך הכדורים הפכו כה פופולריים?

"אנשים תמיד חיפשו חומרים ותחליפים משני תודעה שיגרמו להם להרגיש טוב יותר ויעשו את החיים לטובים יותר. לפני הופעת הכדורים המרגיעים זה היה אופיום, למשל. לאנשים תמיד הייתה נטייה לחפש פתרון קל, וחברות התרופות רק העצימו את התחושה הזו בעזרת קמפיינים שהכינו חברות הפרסום. בתחילת שנות ה-90 החלו קמפיינים מסיביים לשכנע אנשים שדיכאון הוא תוצר לוואי של חוסר איזון כימי, ושהטיפול בו עובר דרך שימוש בכדורים. זאת למרות שלא היו עדויות משמעותיות שדיכאון נגרם בגלל חוסר איזון כימי. המסר הזה פומפם בצורה מסיבית על ידי תעשיית התרופות, תקע יתד ונשאר עד היום, ובהצלחה יתרה.

"פספסנו לגמרי את כל 'הקטע' של הכדורים. יש שינויים כימיקליים במצבים רגשיים שונים, אבל אנחנו עדיין לא יכולים למפות את מצב המוח, ולהבין מה מופעל ואיך במצבים רגשיים שונים, או בהתנהגויות ספציפיות. החשד שלי שלעולם לא נצליח, זה מורכב מדי.

"ניקח לדוגמה את הדיכאון. בשנים האחרונות מייחסים רמת סרוטונין נמוכה במוח כמקור לדיכאון או לחרדה, אלא שהמחקרים בנושא לגמרי לא עקביים. לצד מחקרים שמצביעים על סרוטונין נמוך בחולי דיכאון, יש מחקרים אחרים שלא מראים הבדל בין רמת סרוטונין אצל דיכאוניים לזאת שנמדדת אצל אנשים בתפקוד נורמלי, ויש מחקרים שבכלל מראים שלאנשים בדיכאון יש הפרשה מוגברת של סרוטונין. ולמרות כל המחקרים הלא עקביים הללו, פסיכיאטרים והציבור כאחד, יגידו שסרוטונין נמוך במוח הוא הוא הסיבה לדיכאון".

– כל תרופות ה-SSRI בנויות על ההנחה הזו.

"חברות תרופות קידמו את העניין של מעורבות חומרים כימיים. זה מסר שטוב להן – משהו השתבש במוח שלך ואתה צריך תרופות כדי לחזור לעצמך. זה לא הנישואים הגרועים, אלא הסרוטונין הנמוך. התרופות מאפשרות ריחוק מעצמנו, מחיינו, ממה שמתחולל בהם. אנחנו מכחישים את המציאות של הסבל האנושי, בעיות החיים עברו טרנספורמציה לבעיות ביוכימיות. זה גורם לאנשים לראות את עצמם כקורבנות של הביולוגיה שלהם ולהימנע מלפתח דרכי התמודדות עצמאיות. ברמת המקרו, המסר הזה מאפשר לממשלות להתעלם מסיבות פוליטיות וחברתיות הגורמות לכך שאנשים כה רבים חשים אי נחת.

"איש הפיתוח של הפרוזאק בענקית התרופות אלי לילי כבר הודה שאין לנו מושג איך הפרוזאק עובד ומה הוא מחולל במוח. כשהוא אמר את זה הוא הודה למעשה שתיאוריית הסרוטונין לא מבוססת. אין לנו מושג מה המכניזם של הדיכאון או החרדה".

ובכל זאת, כשאדם מגיע מדוכא או בהתקף חרדה אל הרופא, מיד יוצע לו ציפרלקס או חבר אחר מתרופות ה-SSRI, ולא חקירה של יסודות חייו.

"את צודקת. אין שום הצדקה הגיונית להציע את זה למטופל. מה שיש לנו ביד הם מחקרים אקראיים שמראים שהתרופות נוגדות הדיכאון עוזרות רק במידה מועטה יותר מהפלסיבו, והבעיה היא שההבדל קטן מדי ולא משמעותי מבחינה קלינית. אני עצמי התפלאתי שלכדורים האנטי דיכאוניים יש יתרון מחקרי כלשהו, כי בשדה הטיפולי לא ראיתי הבדל כזה".

תגובת חברת התרופות אלי לילי: פרוזאק מאושרת לשימוש על ידי הרשות האמריקאית, הרשות האירופית ומשרד הבריאות בישראל, ומוכרת כתרופה יעילה ובטוחה. מעבר להיותה אחת התרופות הנחקרות ביותר קלינית בהיסטוריה, היא הועילה וממשיכה להועיל לאורך השנים למיליוני חולים ברחבי העולם.

——————  סוף מאמר גלובס

יהודה קורן, דובר עמותת מגן לזכויות אנוש, מציין כי בכך מצטרפת ד"ר מונקריף לרשימה מכובדת של אנשי מקצוע אשר יצאו בגלוי כנגד הפרקטיקות המקובלות של פסיכיאטריה. רשימה זו כוללת את ד"ר פיטר ברגין, ד"ר תומאס סזאס, ד"ר ניל מקלארן, ד"ר ג'פרי שיילרד"ר ג'ון וירפן, הכימאי שיין אליסון ועוד רבים אחרים.

 קישורים:

  • מגיפת הריטלין: במקום להילחם על הילדים – מסממים אותם – המאמר מגיפת הריטלין: במקום להילחם על הילדים – מסממים אותם , אסף אוזן , נענע , נובמבר 2011 – כשמרגילים ילד קטן לבלוע כדור בכל פעם שקשה, מעבירים אותו שיעור מסוכן בהתמודדות עם בעיות. ריטלין הוא אולי הפתרון הקל לבעיות קשב וריכוז, אבל הדרך הנכונה היא עבודה צמודה, אינטנסיבית וממושכת. ואולי חלק מהבעיה נעוץ בכלל בשיטות הלימוד?… 
  • הדרך לגיהנום רצופה כוונות טובות – שיטת האבחון – ד"ר בועז רפפורט – יוני 2010 – בכתבה "השלב הבא הוא לחנוק את הילד" – עיתון "פוסט"- ד"ר בועז רפפורט, מומחה להתפתחות הילד הילד, הגיש תלונה נגד "סופר נני", שלטענתו לא עושה אבחון מקצועי של רופא ומשדרת להורים מסרים אלימים. תגובת קשת: "מיכל דליות היא אשת מקצוע מהשורה הראשונה"…
  • הפסיכיאטר מומחה לפסיכוגריאטריה – ד"ר איתן חבר – חוות דעת פסיכיאטרית "מקצועית" ואלימה – ע"פ המשתמע מתעודת הרופא הפסיכיאטר איתן חבר כיוון לתייג את הנבדקת כבע"ח ללא הבנה שיפוט או רגשות, שאינו מבין מה נעשה סביבו ויש להרעיל אותו בריספרדל וסמים פסיכיאטרים אחרים עד סוף ימיו, ולכלוא אותו באחד המוסדות הפסיכיאטריים לתשושי נפש. בעוד הנבדקת באה אליו בהנחיית לשכת הרווחה בת ים לחוות דעת למינוי אפוטרופוס בלבד. חוות הדעת של הפסיכיאטר איתן חבר הייתה מנותקת מהמציאות…
  • גננות רוצות שקט בגן והן להוטות מידי לשלוח ילדים לפסיכיאטרים – הכתבה "ברוב קשב" מירב שלמה מלמד , ידיעות תל אביב , חינוך , 26.03.2010 – ב- 2009 נרשמה עלייה של כשבעה אחוזים בהפניית ילדים עד גיל שש למכוני אבחון של הפרעות קשב וריכוז. ד"ר אורלי נקר: מדובר ב"הפניית יתר" מצד גננות למכונים

תרופות פסיכיאטריות: תשובות לשאלות – מאמר מאת אילן סלומון

מהי "תקופת הסתגלות" לתרופות פסיכיאטריות? האם תופעות הלוואי שאני חווה תפסקנה?
הרוקח אילן סלומון משיב לשאלות העולות לעתים קרובות בפורומים של פסיכיאטריה

שאלה: כיצד תרופות הפסיכיאטריות פועלות?
תשובה: רוב התרופות הפסיכיאטריות משפיעות על מערכת העצבים בדומה להשפעת סמים או אלכוהול. הן "מרעילות" את מערכת העצבים באופן שפוגם בהולכה החשמלית והכימית של סיבי העצב; כך מפחיתות התרופות הפסיכיאטריות את מעבר התחושות והרגשות דרך תאי העצב. זה כאילו שמנו וילון שחוצץ (מפריד) בינינו לבין התחושות הלא נעימות, וכך באופן זמני האדם מרגיש שחרדות, כאבים נפשיים וגופניים, עצבנות או דיכאון פחתו, ונוטה באופן שגוי להאמין כי נעלמו לתמיד.  
שאלה: התחלתי לקחת תרופה פסיכיאטרית, ואני סובל מתופעות לוואי. האם הן תפסקנה לאחר "תקופת הסתגלות"?
תשובה: כאשר מתחילים לקחת תרופה פסיכיאטרית, הגוף "מתנגד" ומגיב בד"כ באופן שלילי. זוהי תגובת התגוננות טבעית – הגוף מרגיש שמחדירים אליו חומר כימי מזיק. "הרעלת" מערכת העצבים מתבטאת בצורה של תופעות לוואי כגון טשטוש, בחילה, כאבי ראש, עצבנות וכו', שהן איתותי אזהרה של הגוף.
לאחר מספר ימים או שבועות (תלוי בסוג התרופה) קורים לרוב שני דברים:
1.      הגוף "נכנע" לחומר הכימי, והתנגדותו פוחתת.
2.      התרופה עצמה, כחלק מפעולתה, גורמת לירידה ביכולת לחוש ולהרגיש, האדם "מרגיש פחות" גם את תופעות הלוואי בעוד ש"הרעלת" מערכת העצבים נמשכת.
האשליה שתופעות הלוואי פחתו  גורמת לאדם לחשוב ש"תקופת ההסתגלות" חלפה כביכול,
אולם בפועל, התרופה ממשיכה לגרום לנזק לגוף, ורק איתותי האזהרה פחתו.
אם תרופה פסיכיאטרית גורמת לי לתופעות לוואי, האם ייתכן שזה בגלל "מינון נמוך מדי" ועלי להגביר את המינון?
תשובה: "מינון נמוך מדי" של תרופה פסיכיאטרית הוא למעשה המצב בו כמות החומר הכימי אינה גדולה מספיק כדי "להכניע" את הגוף כמתואר לעיל, ואינה גורמת למספיק אלחוש כדי לגרום לאדם שלא לחוש את תופעות הלוואי. במצב זה, הגוף אינו מחליש את איתותי האזהרה שלו לגבי התרופה, והמטופל ממשיך לחוש אותם בעוצמה חזקה.
הפתרון להרעלת מערכת העצבים אינו יכול להיות הגדלת המינון. מטופל שמבין שהתרופה שהוא נוטל אינה מיטיבה עם גופו צריך לדרוש מהרופא להפסיק את השימוש בה. כמובן שבמקרה כזה הגדלת המינון תגרום נזק רב יותר למערכות הגוף השונות.
שאלה: תרופה פסיכיאטרית הפסיקה להשפיע. האם איאלץ להגדיל את המינון?
תשובה: כמו בשימוש בסמים, גם בתרופות פסיכיאטריות קיים מנגנון של התרגלות לתרופה – שבו אותה כמות של תרופה כבר לא יוצרת את אותה השפעה, ולאחר זמן מה התחושות שהמטופל ניסה להימנע מהן מופיעות מחדש ביתר עוצמה. דרושה כעת כמות גדולה יותר מן התרופה על מנת להשיג את אותה מידה של חסימה של התחושות הקשות. כך הופכים אנשים שנוטלים תרופות פסיכיאטריות למטופלים כרוניים בתרופות אלה. אדם שמבין את הנקודה הזו יעשה כמובן הכול כדי להימנע מלכתחילה מליטול תרופה פסיכיאטרית, או ייטול אותה רק במצבים הקיצוניים ביותר וגם אז ישאף לקצר ככל האפשר את משך נטילתה.
שאלה: יש לי תופעות שלא היו לי כשהתחלתי ליטול את התרופה. מדוע זה קרה ומה עלי לעשות?
תשובה: התרופות הפסיכיאטריות, כמו תרופות אחרות, גורמות עם הזמן נזק למנגנונים הטבעיים של הגוף. מכיוון שהתרופות הן חומרים שומניים, יש להן נטייה להיאגר ברקמות הגוף השונות. הנזקים שהן גורמות באים לידי ביטוי בתופעות כגון השמנה, הפרעות לחשיבה, פגיעה בזיכרון ובתפקוד המיני, בהידרדרות של בלוטות ואיברים פנימיים כמו הכבד והכליות, בנזק לתפקודי הגוף כמו אי שליטה במתן שתן, תנועות לא רצוניות ועוד. תיתכן גם החמרה בתופעות הפסיכיאטריות והופעתן של הפרעות פסיכיאטריות נוספות שלא התקיימו לפני תחילת הטיפול (כמו למשל להגיע ממצב של דיכאון למצב פסיכוטי). שימוש ממושך בתרופות פסיכיאטריות עלול לגרום נזקים ללב, למוח ולכלי הדם ואף לקצר את תוחלת החיים. על פי התזונאית הידועה אדל דייויס שחקרה את הנושא, השימוש בתרופות פסיכיאטריות יוצר חוסרים תזונתיים שאינם מתמלאים על ידי התזונה הרגילה. חוסרים במרכיבי תזונה אלה גורמים עם הזמן לחוסר יכולת של איברי הגוף לתפקד באופן מיטבי מול עומס יוצא דופן של חומרים רעילים אלה, וכך נוצרים שיבושים בלתי הפיכים.
הפעולה בה כדאי לנקוט היא, בתיאום עם רופא, להפחית ככל האפשר את מינוני התרופות בעזרת תוספי תזונה שונים, ולנסות להיגמל מהתרופות לחלוטין במקרים שהדבר עדיין אפשרי.
שאלה: כיצד להיגמל מתרופה פסיכיאטרית?
תשובה: לאחר שימוש בתרופות פסיכיאטריות לתרופה של מספר חודשים בלבד, קיים סיכוי טוב לגמילה מלאה, במיוחד במקרים שהאדם לא עבר התקף פסיכוטי קשה ולא קיבל מינונים גבוהים מדי של תרופות אנטי פסיכוטיות. מעבר לכך, הסיכוי להגיע לגמילה מלאה הולך ופוחת.
לאחר שנים של שימוש, גמילה מלאה מתרופות פסיכיאטריות הינה בדרך כלל בלתי אפשרית. לכן יש לשקול היטב לפני שמתחילים להשתמש בתרופות פסיכיאטריות.

גמילה מתרופות פסיכיאטריות צריכה להתבצע בפיקוח רפואי, שכן הפחתת צריכת התרופות עלולה לגרום לעיתים להחמרה ניכרת בתופעות הנפשיות וחייבת להיעשות באופן מבוקר והדרגתי ביותר. כפי שנאמר לפני כן, קיימים תוספי תזונה רבים שיכולים להקל על תהליך זה.

להדרכה נוספת, ראה מאמר גמילה מתרופות פסיכיאטריות

מוגש כשירות לציבור מאת עמותת מגן לזכויות אנוש

 

יהודה קורן
דובר
 עמותת מגן לזכויות אנוש
נציגי ועדת האזרחים לזכויות אדם הבינלאומית
cchr
www.cchr.org.il
אתר בינלאומי
נייד:3350928 052
טל' 7312875 03
טלפון עמותה: 5660699 03

יהודה קורן
דובר
 עמותת מגן לזכויות אנוש
נציגי ועדת האזרחים לזכויות אדם הבינלאומית
cchr
www.cchr.org.il
אתר בינלאומי
נייד:3350928 052
טל' 7312875 03
טלפון עמותה: 5660699 03

סימום ילדים בגילאים 0-5

נובמבר 2013 – סרטון קצר החושף את התופעה החמורה מכולן בנוגע לפסיכיאטריה – הסימום ההולך וגובר של תינוקות וילדים בטווח הגילאים 0-5 שנים.

280,000 תינוקות מקבלים תרופות פסיכיאטריות בגילאים שבין 0 ל-12 חודשים.
198,000 ילדים מתחת לגיל חמש משתמשים בתרופות להפרעת קשב וריכוז, המסווגות באותה קטגוריית סמים שבה מסווג קוקאין.
עם כמות הילדים על תרופות נגד חרדה בגילאים 0-5
אפשר למלא ששה אצטדיוני כדורגל.
יותר ממיליון ילדים בין הגילאים 0-5 מקבלים תרופות פסיכיאטריות, בארצות הברית בלבד.
רשויות פיקוח על תרופות פרסמו 286 אזהרות לגבי תופעות לוואי חמורות ומסכנות-חיים של תרופות פסיכיאטריות הנרשמות לילדים.