לעצור את כליאת בני הנוער – מאמר מאת פרופ. אסתר הרצוג

המאמר לעצור את כליאת בני הנוער , פרופ. אסתר הרצוג , ynet , אוקטובר 2008

כיום אפשר למלא מוסדות לטובת "יזמים חברתיים" שזכו במכרזי "טיפול בקטינים בסיכון" וגילדות של "פרופסיונאלים"

סיפורה המדהים של שירן סוטירין היה צריך לעורר הד כשל שערורייה ציבורית גדולה, אך הוא התחיל וסיים את חייו כסיפור טוב של מוסף סופשבוע. צעירה בת 18 שבמשך ארבע שנים הייתה ברשימת הקטינים הנעדרים של המשטרה וברחה בגיל 14 מהמוסד הסגור מסילה, התייצבה לאחרונה בתחנת משטרה, כשמלאו לה 18 ולא ניתן עוד לכלאה במוסד, ובישרה על קיומה. שירן ירדה מרשימת ה"מבוקשים" ונעלמה על פי רצונה בחלל האלמוניות.

שירן עלתה ארצה מאוקראינה כילדה. קשיי הקליטה של המשפחה השליכו על מצבה והיא "מצאה עצמה מהר מאוד משוטטת ברחובות עם טיפוסים מפוקפקים". מדוע יש לסגור נערה ש"משוטטת ברחובות עם טיפוסים מפוקפקים" במוסד סגור, מוסד ששיטות החינוך הדרקוניות שלו הוצגו זה מכבר בכתבה מזעזעת אחרת, ששודרה בערוץ 2?

מהיכרות שהייתה לי עם נערה אחרת, שאף היא הואשמה בכך שהיא "מסתובבת (ואולי שוכבת) עם גברים" אני מניחה שההסבר שניתן לבית המשפט על ידי פקידת הסעד הוא שיש "להגן על הנערה מעצמה". במקרה זה שהכרתי, אמה של הנערה, שהייתה מסורה לה מאוד, הואשמה בכך שאינה מסוגלת להשגיח עליה כראוי. זאת על אף שמשרד הרווחה מסר להשגחתה כמה ילדים, כולל ילדה עם תסמונת דאון. גם היא ברחה מהמוסד שבו נכלאה ("צופיה"). סיפוריה על שיטות החינוך שם היו דומים לאלו שפרסמה אורלי וילנאי על "מסילה" בערוץ 2 ובכתבה של בילי מוסקונה לרמן על "צופיה" במעריב. כשברחה מהמוסד נאנסה ואז נתפסה ואושפזה במוסד לחולי נפש (משם כנראה קשה יותר לברוח). היא שוחררה מהמוסדות לאחר כשנתיים, כשהיא שבורה ורצוצה.

במוסדות לנערות, כמו במוסדות רבים לנערים, כולאים אותן בניגוד לרצונן. הן נמצאות בפיקוח כאסירות לכל דבר ונאלצות להשלים עם שיטות "חינוך מחדש", שביניהן בידוד לימים. מדוע נערות "משוטטות" או "שמסתובבות עם גברים" נכלאות והחופש נמנע מהן כפושעות? ההסבר של מערכת הרווחה שהתקשורת בכללותה והציבור בעקבותיה מקבל ומאפשר, הוא שהדבר נעשה "לטובת הקטין/ה". המדינה באמצעות פקידות הסעד שלה "מצילה" אותו/תה מעצמו/ה. לאור הדאגה המיוחדת ל"קטינים בסיכון" למה הם כל-כך מרבים לברוח מהמוסדות (ואז המדינה פותחת תיק נגד "ברחנים")? איך יתכן שנערה שפקידות הסעד כל-כך דאגו לטובתה, העדיפה לברוח מהמוסד ולהיעלם למשך ארבע שנים, לחיות ברחוב ואפילו לברוח מבית חולים שבו אושפזה ולא להגיע למסגרת "טיפולית/משקמת" של הרווחה?

לפי דו"ח שמסר שר הרווחה, בשנים 2002-2006 הוצאו מביתם בצו בית משפט 1,001 ילדים בבאר שבע, 2,098 בירושלים, 1,946 בתל אביב. איך יתכן שהחברה כולה לא מזדעזעת מהעובדה ששיעור כה גבוה של צעירים וצעירות מוצאים מבתיהם בכפייה ונכלאים בניגוד לרצונם במוסדות? למה ממשיכה להתנהל באין מפריע מדיניות דרקונית של כליאת בני נוער בתנאי בידוד, סטיגמטיזציה, השפלות והתעללות ושבעקבותיה רבים מפתחים קריירה של שוליות חברתית ועבריינות? למה הרצח של ילדה אחת על ידי הוריה מרעיד את אמות הסיפים במדינה, אך דעיכתם (ולעתים גם מותם) של ילדים רבים מתרחש בשקט מפחיד כבר עשרות שנים ושומרי הסף של המוסר החברתי שותקים? למה שותקים ארגוני הנשים ואינם זועקים את זעקת הנערות? איפה ארגוני זכויות האדם שמתעלמים לנוחיותם מהפשע של ארגוני המדינה נגד החלשים ביותר בחברה? איפה הארגונים למען ילדים, שנלחמים בחירוף נפש נגד הורים "מזניחים" ושותקים מול מדינה שכולאת ומתעללת בילדיה? איפה יפי הנפש שמקימים ועדות לשיפור החינוך של ילדי ישראל אך מתעלמים באדישות מגורלם של עשרות אלפי ילדים?

זה די קל, כי בסך הכל מדובר ב"שבבים אנושיים" שניתזים מסחר בילדים. זהו סחר בבני אדם שמאפשר למלא מוסדות לטובת "יזמים חברתיים" שזכו במכרזי "טיפול בקטינים בסיכון", לטובת גילדות של "פרופסיונאלים" ושל אנשי מינהל ותחזוקה רבים מאד שנשכרים ממנו להפליא. זה סחר מפתה שאין עליו שום עונש, כי מדובר ב"ילדים של אנשים שקופים" חד-הוריות, עולים חדשים וסתם עניים. ילדיהם משמשים מטרה נוחה לסוחרי ילדים ולתומכיהם במעגלי התקשורת, ההון והשלטון, בחברה שמתיימרת לדאוג ולטפח ילדים אך משתמשת בהם כאחרונת כנופיות הפושעים.

המאמר לעצור את כליאת בני הנוער , פרופ. אסתר הרצוג , ynet , אוקטובר 2008

קישורים:

השירות למען הילד – אי סדרים חמורים וקיצוניים בכל הקשור לאימוץ

ההורים הביולוגיים מבקשים לחקור השירות למען הילד , הארץ , רותי סיני , 12.07.2004

לטענתם, ישנם "אי סדרים חמורים וקיצוניים" בכל הקשור לאימוץ; דובר משרד הרווחה: השירות פועל בלא דופי

עורך הדין משה לוי, שמייצג את ההורים הביולוגיים בפרשת "תינוק המריבה", פנה אמש (שני) לוועדה לביקורת המדינה בבקשה שתחקור את התנהלותו של השירות למען הילד – הגוף במשרד הרווחה שמופקד על מסירת ילדים לאימוץ. במכתבו ליו"ר הוועדה, ח"כ אמנון כהן (ש"ס), האשים לוי את השירות "באי סדרים חמורים וקיצוניים".

לוי מעלה תהיות לגבי היבטים הנוגעים לפרשת האימוץ, לרבות העובדה שהתינוק נמסר להורים שביקשו לאמצו אחרי שהמתינו רק כשנה – במקום חמש וחצי שנים, שהוא אורך התור בדרך כלל. זאת משום שעל פי מדיניות השירות, ילדים לא יהודים נמסרים למשפחות שומרות מצוות כדי שיגיירו אותם. כך גם היה במקרה זה, שבו התינוק נולד לאם נוצרייה. אלא שלטענת לוי, תמונות של האב המאמץ שהתפרסמו בעיתונים מראות שהוא לא חובש כיפה. בתגובה מסר דובר משרד הרווחה, נחום עידו, כי בית דין לגיור נתן אישור בכתב שהמשפחה כשירה לגייר את הקטין.

לוי גם תוהה במכתבו אם השירות למען הילד ידע שהאב המאמץ סובל ממחלת כליות. זאת לאחר שב"ידיעות אחרונות" נטען תחילה שהשירות הופתע מהמידע ולאחר מכן נמסר רשמית שהיועץ הרפואי של השירות ידע על מחלת האב המאמץ ואישר שהוא כשיר לאמץ את התינוק. עידו חזר והדגיש שהשירות ידע על מחלתו של האב המאמץ.

תחת מעטה של חשאיות מתנהל השירות למען הילד כמדינה בתוך מדינה, תוך שהוא מבטיח לנשים שרוצות למסור תינוק לאימוץ שיוכלו לחזור בהן ובמקביל מבטיח למשפחות שמקבלות ילד לאימוץ שהוא שלהן – למרות תקופת המבחן של שישה חודשים שבמהלכה האם הביולוגית יכולה להתחרט. נחום מסר בתגובה כי בדיקת התנהלותו של השירות בפרשת תינוק המריבה העלתה כי עובדיו פעלו על פי כל הנהלים ובלא דופי.

 ההורים הביולוגיים מבקשים לחקור השירות למען הילד , הארץ , רותי סיני , 12.07.2004
ההורים הביולוגיים מבקשים לחקור השירות למען הילד , הארץ , רותי סיני , 12.07.2004

פלייליסט – אימוץ – השירות למען הילד