תופעה גוברת – התעללות והזנחה בבתי החולים הפסיכיאטריים

טלביזיה חינוכית – יולי 2013 – חשיפת ההתעללות וההזנחה החמורה בחוסים במוסד נווה יעקב פתח תקוה חושפת טיוח הרשויות המקומיות (לשכת הרווחה פתח תקוה – עו"סיות יהודית פינקלשטיין וקרן רונן איפרגן) התעללות קשה בחוסים בתחום אחריותן במשך שנים.

משרד הבריאות הורה לסגור את בית החולים הפסיכיאטרי נווה יעקב לאור חשדות להתעללות בחוסים ובהזנחתם. האם מדובר בתופעה?
רן רזניק, כתב חוקר ופרשן לענייני בריאות, "ישראל היום"
אבי אורן, פעיל בעמותה "לשמה" להעצמה של מתמודדים עם לקויות נפשיות

מודעות פרסומת

הוגשה תביעה אזרחית נגד המעון נווה יעקב של משרד הרווחה

הוגשה תביעה אזרחית נגד המעון נווה יעקב של משרד הרווחה – גלי צה"ל – שרון פולבר – יולי 2013 – ההתעללות בחוסים בבית החולים הפסיכיאטרי נווה יעקב: הבוקר תוגש תביעה אזרחית לבית המשפט בדרישה לפצות את החוסים על ההתעללות וההזנחה. בנוסף, אחרי ארבעה חודשים שהושהה דו"ח וועדת החקירה במשרד הבריאות, אתמול הוא פורסם

שמונה חודשים עברו מאז התפוצצה פרשת בית החולים הפסיכיאטרי נווה יעקב. מסמכים שהגיעו לגלי צה"ל חשפו בשבוע שעבר כי משרד הבריאות המליץ לסגור את המקום בשנת 2007, חמש שנים לפני שהוגשה תלונה במשטרה עוד נחשף כי בפרשה לא הוגש אף כתב אישום ו-13 החשודים שוחררו לביתם, וכי ועדת החקירה שהקים משרד הבריאות לא הגישה את מסקנותיה.

הפרקליטות לא הזדרזה להגיש את כתבי האישום, אבל הפרשה בכל זאת מצאה את דרכה לבית המשפט. משפחות מנווה יעקב הגישו הבוקר תביעה אזרחית לבית משפט השלום בתל אביב נגד משרד הבריאות, משרד הרווחה וסנטוריום נווה יעקב.


כתב התביעה הוגש על ידי עורך הדין דוד מנע ונפתח בציטוט של אלברט אינשטיין "העולם הוא מקום מסוכן לחיות בו, לא בגלל האנשים שעושים רע, אלא בגלל אלו שלא עושים דבר בעניין" . בכתב התביעה מאשימות המשפחות כי משרד הבריאות והרווחה הפריטו את שירותי האשפוז הפסיכיאטריים בלי להסדיר את הפיקוח והביקורת עליהם, וידעו על ההזנחה המתמשכת וההתעללות הקשה שחווים החוסים – אך בחרו להתעלם.

כתב התביעה מגולל גם הוא התעללות קשה בחולים: מתן יתר של תרופות, מכות והזנחה, שמדווחים שוב ושוב אך לא זוכים להתייחסות. כל אחד מהתובעים עותר לפיצוי על סך 600 מאות אלף שקלים. עם זאת, לאחר תחקיר גלי צה"ל הזדרז משרד הבריאות לפרסם את מסקנות ועדת החקירה: בדו"ח חמור מתואר מצב של השלמה ארוכת שנים עם סטנדרטים נמוכים של טיפול בחולים, היעדר אכיפה, וחוסר תיאום בין האגף לבריאות הנפש למחלקה הפסיכיאטרית של מחוז מרכז.

כעת קובעת הועדה כי יש להפסיק את פעילות כלל המחלקות הפסיכיאטריות הסגורות בבתי החולים, להקים מחלקות ייעודיות בבתי החולים הציבוריים לסובלים מתחלואה כפולה – חולים הלוקים במחלה נפשית ובנוסף גם בפיגור, ולבחון מחדש את מסגרות הדיור בקהילה.

משרד הרווחה נמסר בתגובה: "נווה יעקוב היה מוסד אשפוז פסיכיאטרי השייך למשרד הבריאות וקיבל את הרישוי ממשרד הבריאות ועליו חל חובת הפיקוח והבקרה. מעט החוסים ששהו בנווה יעקוב במימון משרד הרווחה הופנו לשם באמצעות ועדת הכרעה בין משרדית שהיא ועדה משותפת לשירותי בריאות הנפש במשרד הבריאות ולמשרד הרווחה בשל מאפייניהם. כל תלונה פרטנית שהגיעה למשרד הרווחה נבדקה."

ממשרד הבריאות נמסר כי כתב התביעה טרם הגיע לידיהם ולכשיגיע הם ילמדו אותו ויגיבו בהתאם.

ציטוטים מכתבת mynet

המשפחות מוסיפות בכתב התביעה כי לחוסים ניתנו תרופות שגרמו לפגיעה קשה בתפקודם ונועדו לנטרל אותם מכל פעילות במהלך היום והלילה, עד שהפכו לישנוניים ומנותקים: "החוסים חוו התעללות מתמשכת ושיטתית שבאה לידי ביטוי בהכאות, במניעת מקלחות, בהזנחה פיזית, במניעת חימום בחורף, בקשירתם לכיסאות, בהעברתם בכפייה למחלקה הסגורה – ללא הצדקה וללא חוות דעת רפואית כנדרש בחוק".

בידי הפרקליטות

אחת התובעות (חנה־שם בדוי) היא תושבת האזור, אם לצעיר בשנות ה־20 לחייו שחסה במוסד. מצבו הנפשי אף פעם לא היה מזהיר, וכבר מילדות הוא אובחן כסובל מהפרעות קשב, מהיפראקטיביות ומהתנהגות שהלכה והחמירה עם השנים. למרבה הצער, שהותו לצד אחיו הקטנים הפכה לבלתי אפשרית מבחינת המשפחה.

לאחר שברח מהבית כמה פעמים למשך ימים נאלצו הוריו לאשפזו מדי פעם לתקופות קצרות במוסדות סגורים ובהוסטלים שונים. כשהגיע לגיל 18, המליצה להורים אחת ממחלקת הרווחה במרכז הארץ להעבירו לנווה יעקב.

"אמרו לי שזה רק לתקופה קצרה", נזכרת אמו, "הבטיחו לי שיידרשו כמה שבועות כדי 'לאפס' אותו, ואז הוא ישוחרר. הבעיה היא שככל שחלף הזמן ראיתי איך מצבו נהיה גרוע יותר. משבוע לשבוע כבר לא הכרתי אותו. תוך חודשים ספורים הוא השיל 25 ק"ג ממשקלו. היה לי ברור שמשהו רע עובר עליו".

בכתב התביעה נטען כי כשהגיעו הוריו לבקרו הם מצאו על גופו סימני אלימות, חבלות וכוויות. הבן טען בפני הוריו מספר פעמים שהוא מוכה על ידי מטפלים במוסד. ההורים מציינים עוד כי בנם אושפז במחלקה סגורה "ללא כל הצדקה או אינדיקציה רפואית ראויה".

בעקבות החשדות, כאמור, סגר משרד הבריאות את בית החולים והוקמה ועדה במטרה לבדוק את הכשלים במקום. לפני עשרה ימים התפרסמו המסקנות, שלא החמיאו גם למשרד הבריאות.

משטרת פתח־תקוה, שניהלה את הפשיטה על המקום, העבירה לאחר מספר שבועות את הטיפול בפרשה לידי ימ"ר מרכז, שם מצהירים כי פעולות החקירה תמו מזמן וכי הנושא נתון באחריות הפרקליטות. גורם בפרקליטות ציין השבוע כי מדובר בפרשה "מסועפת ומסובכת" והעריך כי הדברים יבשילו לידי כתבי אישום בחודשים הקרובים.

אולם, אמו של הצעיר אינה משוכנעת בכך. "איבדתי לחלוטין את האמון במערכות הרווחה, הבריאות והאכיפה", היא אומרת. "איך אפשר לתת אמון אם אחרי כל מה שקרה אפילו אדם אחד לא הועמד עדיין לדין? יש לי תחושה שפשוט רוצים למרוח את זה".

היום שאחרי

למרות אנחת הרווחה של המשפחות עם סגירת המוסד, הן לא מלקקות מאז דבש. הבהילות למצוא לקרוביהן מקום חלופי, יחד עם החשש שהתופעות הקשות יחזרו על עצמן, גרמו לשיבושים קשים בתפקודן היומיומי. "הם בכלל לא התחשבו בנו", מספרת האם. "פיזרו את החוסים במוסדות ברחבי הארץ בלי קשר למקום המגורים של המשפחות. הרבה חוסים שמשפחותיהם גרות במרכז נשלחו למוסדות בצפון הארץ. לבקר אותו היום זה זמן כפול, לכן אנחנו מגיעים אליו פחות מבעבר".

נעמה לרנר, מנהלת המחלקה הקהילתית בארגון 'בזכות' שסייע בחשיפת הפרשה, מודה כי למשפחות יש קושי להסתגל למצב החדש. עד היום היא מלווה את חלקן. "כל התהליך של סגירת המקום והמעבר נעשה במהירות", היא מוסיפה. "עבור חלק מהחוסים זה רק העצים את הטראומה. גם לא כולם הגיעו למקומות שמתאימים להם. למשל, יש בחור שהועבר למחלקה פסיכיאטרית ללא צורך להיות שם. לאדם אחר לא נמצא מקום, והוא גר עם ההורים. ועם כל זה, צריך לומר שטוב שהמקום נסגר. בכל מקרה עדיף המצב הנוכחי על מצב שבו מתעללים בהם".

עו"ד דוד מנע, שהגיש את כתב התביעה בשם המשפחות יחד עם עו"ד חיה מנע, מסכם: "אני מאמין שחמש המשפחות הללו הן רק הגל הראשון. צריך להבין שיש חוסים שהאפוטרופוס שלהם הוא המדינה, ולכן הם מתקשים להצטרף לתביעה. הרי המדינה לא מתלהבת מהרעיון להגיש תביעה נגד עצמה.

"אבל, אני מאמין שבסוף נצליח. בעיניי זה חמור מאוד שהחשודים לא נתנו את הדין והם מסתובבים חופשי. לפחות שהמשפחות יפוצו בתביעת נזיקין. מוכרחים להפסיק את המדיניות הסלחנית כלפי פוגעים בחסרי ישע".

קישורים:

אחרי פרשת ההתעללות בחוסים: נסגר המוסד נווה יעקב הסאדיסטי של משרד הרווחה – הכתבה אחרי פרשת ההתעללות בחוסים: נסגר מוסד נווה יעקב , חדשות נענע , נובמבר 2012 -משרד הבריאות העביר אתמול את אחרון החוסים למוסד אחר לבריאות הנפש. לאחר שההעברה בוצעה, הורשה מנהל נווה יעקב לחזור למקום. המטופלים המורכבים מהמחלקה הסגורה הועברו ברובם לבתי חולים ציבוריים לבריאות הנפש, וחלק קטן למוסדות הרווחה. "התהליך בוצע ביסודיות, ברגישות ובמהירות", נמסר מהמשרד…

"מכניסים 18-20 מטופלים למקלחת אחת" , מתוך שידורי גלי צה"ל , נובמבר 2012

מעון "נווה יעקב" של משרד הרווחה – תרבות הסאדיזם – ככה זה עובד – תרבות הסאדיזם של רשויות הרווחה, איומים, הפחדות, עלילות, אלימות, הזנחה, סמים פסיכיאטריים, קשר שתיקה, תאוות בצע ועוד – המאמר האם מטופל ב"נווה יעקב": "צוות סדיסטים, אנחנו בגיהנום" , שבתי בנדט ודנה ויילר-פולק , וואלה חדשות , אוקטובר 2012 – משפחות מטופלים במוסד בו נחשפה פרשת התעללות מתארים שנים של הזנחה ואלימות. "היו לו פנסים בעיניים, כוויות על הגב", מספרת אחת האמהות…

"החוסים חיבקו את השוטרים שפרצו למוסד: 'הצלתם אותנו" , אבי אשכנזי וחיים גריידינגר , nrg , אוקטובר 2012 – לאחר חשיפת פרשת ההתעללות במוסד הסיעודי בפ"ת, תיארה מפקדת המבצע המשטרתי את התמונה הקשה בביה"ח: "גברים ונשים ישנו עירומים באותם חדרים". במשטרה הוסיפו כי מלבד החשדות באלימות, היו גם מקרים של הטרדות ומעשים מגונים…

חוסה שהותקף במוסד "נווה יעקב" של משרד הרווחה: 'מרביצים סתם כי בא להם' – חוסה שהותקף במוסד: 'מרביצים סתם כי בא להם' , ynet , אוקטובר 2012 – חוסים במוסד "נווה יעקב" בפתח-תקווה, שעליו פשטה המשטרה, סיפרו ל-ynet על התעללות אנשי הצוות, בזמן שבני משפחתם נשמו לרווחה: "ליום הזה חיכינו שנים". 13 מ-75 העובדים שנחקרו נעצרו, בית המשפט האריך את המעצר של חלקם…

ועדה במשרד הבריאות: ביקורת קשה על מוסד נווה יעקב – לסגור המחלקות הסגורות בבתי החולים הפרטיים

המאמר ועדה במשרד הבריאות: לסגור את המחלקות הסגורות בבתי החולים הפרטיים , דן אבן , יולי 2013
דו"ח על פרשת ההתעללות בבית החולים הפסיכיאטרי נווה יעקב מותח ביקורת קשה על ההפרטה: "אשפוז זול על חשבון האיכות והמקצועיות"

בסוף שנת 2012 פשטה המשטרה על בית החולים הפסיכיאטרי נווה יעקב ועצרה בו עשרות עובדים בחשד למעשי אלימות והזנחה כלפי מאושפזים. כעת מתפרסם דו”ח חמור של ועדה שמונתה במשרד הבריאות לחקור את הפרשה. הדו"ח לא חולק על החלטת המשטרה לפשוט על המקום, אולם טוען כי הפשיטה גרמה נזק רב לחולים. הדו”ח גם מעלה תמונת מצב מדאיגה של הזנחה ארוכת שנים עם סטנדרטים נמוכים של טיפול בחולים פסיכיאטריים בישראל והשלמה עם תנאים פיזיים קשים. הדו"ח ממליץ על סגירת מחלקות אשפוז סגורות בבתי חולים פסיכיאטריים פרטיים והקמת מחלקות ייעודיות בבתי החולים הציבוריים לטיפול בחולים עם תחלואה כפולה – הסובלים מעבר למחלתם הנפשית גם מפיגור, חבלת ראש או הפרעות התנהגותיות. בנוסף, הדו”ח ממליץ על הוספת כלי אכיפה למשרד הבריאות כנגד מוסדות אשפוז שאינם עומדים בסטנדרטים מקצועיים.

דו"ח וועדת הבדיקה, בראשה עמד ד"ר ישי אוסטפלד – עוזר רפואי לראש מינהל טכנולוגיות במשרד הבריאות – קובע כי פשיטת המשטרה על נווה יעקב נעשתה בתיאום עם הנהלת משרד הבריאות, כנדרש, ואף קובע כי ההחלטה שלא להעביר את המידע על הפשיטה המתוכננת למנהלים בכירים במשרד הייתה נכונה, לטובת החולים. עם זאת, הדו"ח מותח ביקורת על "האופן האגרסיבי בו בוצעה פשיטת המשטרה", וקובע כי "צוות הבדיקה אינו מתווכח עם המשטרה על האופן שבחרה לניהול חקירת אירועי האלימות בנווה יעקב ואפילו לא על הצורך לפשוט על בית החולים. עם זאת, על פי התיאורים ששמענו, נראה שהפשיטה האגרסיבית והמתוקשרת גרמה לערעור מצבם של חולים רבים, העמידה בסכנה את שלומם וסיכנה את המשך הטיפול הרפואי בהם". הצוות ממליץ להסדיר את חובת המשטרה להתייעצות עם גורמים רפואיים מוסמכים בטרם פעולה בתוך מוסד רפואי, בדומה לדרישה לקבלת אישור של היועץ המשפטי לממשלה לפני חקירת עורכי דין ושופטים.

הדו"ח ממליץ על סגירת מחלקות אשפוז סגורות בבתי חולים פסיכיאטריים פרטיים. לפי הצוות, הטיפול בחולים בתנאי מחלקה סגורה הכולל שלילת חופש צריך להיעשות על ידי גורמים ציבוריים, בדומה להחלטה שלא להפריט בתי כלא בישראל. הצוות ממליץ בנוסף לפתוח מחלקות ייעודיות לחולים בתחלואה כפולה בתוך בתי חולים הציבוריים.

בנווה יעקב שנסגר בסוף נובמבר 2012 על ידי משרד הבריאות, שהו בזמן הפשיטה 155 מאושפזים, בהם 115 חולים פסיכיאטריים שחלקם סובלים מתחלואה כפולה. 36 מחולים אלו שהו במחלקה סגורה לאחר שנקבע כי אינם מסוגלים לעבור שיקום, והשאר חולים עם בעיות קוגניטיביות שהיו באחריות משרד הרווחה. בדו"ח נקבע כי בשנת 2006, אז זכה נווה יעקב במכרז של משרד הבריאות לאשפוז חולים פסיכיאטריים, תנאי המכרז ביטאו "דרישה למחיר נמוך תוך העדפת המרכיב הזה על פני מקצועיות, ניסיון רפואי ואיכות תשתיות האשפוז, והם מגלמים העדפה של אשפוז זול על חשבון האיכות והמקצועיות".

הדו"ח אף מותח ביקורת על פעילות הבקרה של משרד הבריאות במוסדות אשפוז פרטיים כדוגמת נווה יעקב, בקרה שלא הצליחה לאתר את החשדות לאלימות והזנחה לאורך השנים עד לפשיטת המשטרה. בדו"ח נטען כי גם אם מאותרים כשלים, למשרד אין כלים להתמודד עימם, פרט להחלטה על סגירת המוסד שהיא מרחיקת לכת ועלולה לפגוע במאושפזים בהעדר חלופות. הדו"ח ממליץ להקנות למשרד סמכויות להפעיל סנקציות נגד מוסדות שאינם עומדים בסטנדרטים מקצועיים, לרבות באמצעות סנקציות כספיות בחוזים מול המוסדות, העמדה לדין משמעתי במקרים של התנהגות מקצועית לא ראויה ואף הטלת קנסות ישירות כנגד מוסדות שחרגו מהכללים שנקבעו להם.

הוועדה קובעת כללים למניעת גילויי אלימות במוסדות פסיכיאטריים, לרבות קביעת תקני מקסימום לצפיפות באשפוז, קביעת הכשרות לכוחות העזר המטפלים במאושפזים – למניעת גילויי אלימות והכנסת מצלמות המתעדות את הנעשה במחלקות ובחצרות המוסדות, כדי למנוע אלימות מצד אנשי צוות ובין מאושפזים. "במקרים מסוימים התיעוד המצולם יכול אף להגן על הצוות מפני תלונות שווא", קובע צוות הבדיקה ומוסיף כי "הובהר לנו שקיימות בעיות משפטיות המשפיעות על יכולת השימוש במצלמות תיעוד. על כן הצוות ממליץ למשרד הבריאות לבחון בהקדם את הנושא בהתחשב בסוגיות האתיות והמשפטיות".

שרת הבריאות, יעל גרמן, מסרה כי קראה בדאגה רבה את הדו"ח על נווה יעקב וכי היא מוטרדת "מנורות האזהרה שעולות ממנו. גרמן אמרה כי "המדינה לא נתנה עד היום את תשומת הלב הראויה ואת המשאבים המספיקים כדי לטפל בתחום בריאות הנפש, ובפרט בבתי החולים הפסיכיאטרים, בין היתר משום שמדובר באוכלוסייה נעלמת ונאלמת שקולה לא נשמע. התחום כולו מחייב חשיבה מחודשת, ובכללה השקעה של משאבים כספיים ומשאבים אנושיים, לרבות השקעה גם בחולים עם תחלואה כפולה- מחלת נפש ופיגור". ח"כ אילן גילאון (מר"צ), שחשף עוד במאי 2011 את פרשת נוה יעקב, מסר בתגובה לדו"ח משרד הבריאות כי "הדו"ח ומסקנותיו הם נחמה פעוטה בלבד. הטיפול בפרשה מראשיתו ועד סופו היה באיחור רב ובחוכמת הבדיעבד". גילאון הוסיף כי בכוונתו לתבוע ממשרד הבריאות לוחות זמנים ליישום המלצות הדו"ח בטווח המיידי ולדאוג לסגירתם של בתי חולים הפסיכיאטריים הפרטיים.

פלייליסט מעון נווה יעקב של משרדי הרווחה והבריאות

כמו ב"קן הקוקיה" – ד"ר גדי לובין – מדיניות הטיוח אגף בריאות הנפש

גדי לובין - טיוח, עצימת עיניים מחדלי אגף בריאות הנפש

המאמר כמו ב"קן הקוקייה" , ישראל היום , רן רזניק , פברואר 2013

אני מצטער מאוד לומר זאת, אבל נראה שחלק מראשי האגף לבריאות הנפש במשרד הבריאות נכשלים להבין ולהפנים את האחריות העצומה המוטלת על כתפיהם: אחריות ניהולית, חוקית ומוסרית לדאוג למתן טיפול איכותי, מסור, הוגן וראוי לעשרות אלפי חולי נפש – בני האדם היותר חלשים בחברה האנושית, אשר למרבה הצער קל מאוד לתמרן אותם ולפגוע בהם.

במשרד הבריאות קיימת מערכת בקרה טובה מאוד על מוסדות בריאות הנפש. אך מה בכלל מועילה הבקרה, אם בחלק מהמקרים ראשי האגף לבריאות הנפש עוצמים עיניהם כאשר מונחים לפניהם ממצאים קשים על טיפול לא ראוי, לא הוגן ואפילו מסכן חיים?

מבקר משרד הבריאות כתב לד"ר גדי לובין, ראש האגף לבריאות הנפש, שלאחר שקרא את הממצאים על ההוסטל בירושלים, הוא נזכר ב"סרט שהפך לקלאסיקה, 'קן הקוקייה', ואני חושב שעלול להיווצר הרושם שאנחנו נמצאים במקום הזה". המבקר כתב זאת גם על רקע הממצאים הקשים של בית החולים הפסיכיאטרי "נוה יעקב" בפ"ת, שנסגר לאחר חקירת המשטרה ולאחר שהתרעות חוזרות ונשנות שהעלו האחראים לבקרה במחוז המרכז במשרד הבריאות זכו במשך תקופה ארוכה להתעלמות של חלק מבכירי האגף לבריאות הנפש.

בכירה במשרד הבריאות כתבה באחרונה: "כמה מצער שהמשטרה וביהמ"ש תופסים את מקומו של ההיגיון והמצפון של אנשי המקצוע". אין מנוס מלדרוש ממנכ"ל משרד הבריאות, פרופ' רוני גמזו, שפעל בנחישות במקרה של ההוסטל בירושלים, לפעול מול ראשי המערכת הפסיכיאטרית במשרדו, שלא תמיד פועלים באופן שתואם את החובה המוסרית של אנשי הרפואה ואת האינטרס הציבורי.

פלייליסט – מוסד פסיכיאטרי "נווה יעקב"

קישורים: 

בית חולים פסיכיאטרי מזרע – אדם אושפז במשך 29 שנה בכפייה בניגוד לחוק – הכתבה חולה נפש שאושפז 29 שנה בכפייה ישוחרר , יונתן הללי , יוני 2010 , nrg – בית המשפט המחוזי בחיפה קבע היום (ד') כי חולה נפש בן 52, שאושפז בכפייה במשך 29 שנים, ישוחרר מבית החולים הפסיכיאטרי בו שהה. האיש נשלח למסלול של אשפוז פלילי, לאחר שריצה שלוש שנות מאסר בעקבות הרשעתו באיומים על חיי אביו…

 הונאות משרד הבריאות: "אישפוזיות"- גמילה מאלכוהול או התמכרות לסמים פסיכיאטריים – פברואר 2013 – הגיש ארבע תלונות למשרד הבריאות כנגד פסיכיאטרים במרכזי גמילה. עמותת "מגן לזכויות אנוש": ה"אישפוזיות"-הונאה פושעת של הציבור…

הפסיכיאטר מומחה לפסיכוגריאטריה – ד"ר איתן חבר – חוות דעת פסיכיאטרית "מקצועית" ואלימה – ע"פ המשתמע מתעודת הרופא הפסיכיאטר איתן חבר כיוון לתייג את הנבדקת כבע"ח ללא הבנה שיפוט או רגשות, שאינו מבין מה נעשה סביבו ויש להרעיל אותו בריספרדל וסמים פסיכיאטרים אחרים עד סוף ימיו, ולכלוא אותו באחד המוסדות הפסיכיאטריים לתשושי נפש. בעוד הנבדקת באה אליו בהנחיית לשכת הרווחה בת ים לחוות דעת למינוי אפוטרופוס בלבד. חוות הדעת של הפסיכיאטר איתן חבר הייתה מנותקת מהמציאות…

תרבות הסאדיזם במוסדות הכליאה של משרד הרווחה – וידויה של עובדת סוציאלית

הכתבה אנחת רווחה , ידעות אחרונות ,24 שעות , 04.11.2012

עובדי "נווה יעקב" הם לא האשמים היחידים. אני שב- 15 שנותיי עבדתי עם אנשים שאיבדו כל צלם אנוש, יודעת שכולנו אשמים. המדינה שהפריטה את הרווחה, המנהלים שמקצצים, ואתם שמתקשים להתמודד עם חריגים". מ' עובדת סוציאלית במוסדות פסיכיאטריים מגישה כתב אישום.

"האשמים הראשונים הם המנהלים. מי שמנסה לחסוך בכסף, פוגע בסופו של דבר בחיי אדם. את המחיר משלמים החולים שהושארו לבד בחושך, נקשרו לכיסאות, ספגו מכות".

במשך כ- 15 שנה אני יוצאת ובאה ממוסדות פסיכיאטריים שונים. לצורכי עבודה ומחקר. ראיתי אנשים במצבים שאי אפשר אפילו לדמיין. בני אדם שהטבע התאכזר אליהם, והותיר אותם עירומים וחסרי כל מול עולם שמאיים לבלוע אותם, עד שאיבדו צלם אנוש. עם הזמן למדתי להתחבר אליהם, לחבב אותם ולאהוב את המקצוע שבחרתי לעצמי. מצאתי מלאכים בדמות אדם שהקדישו את חייהם לטיפול באותם אומללים והביאו אור לחייהם, ולמדתי דרכי התמודדות ושיטות טיפול שונות.
אבל יש גם את סיפורי הזוועה כמו אלה שהתגלו בנווה יעקב. במהלך עבודתי נתקלתי לא פעם בעובדים – מטפלים כמו אנשי מינהלה – שהתקשו להתמודד.
אם להיות הורים לילדים זה קשה, הרי שלטפל בחוסים שרבים מהם נטולי כל שליטה עצמית, ובמקרים רבים אלימים ומסוכנים לעצמם ולסביבתם, זו משימה קשה שבעתיים.
חלק מהאנשים שפגשתי בדרך נשרו והחליפו מקצוע. אחרים הוציאו את התסכול על המטופלים והועברו מתפקידם. קשה לומר שהופתעתי מהמתרחש בנווה יעקב.
בלי לסנגר על הפושעים, אנשים שאין לי מילה אחת טובה לומר עליהם, הם לא האשמים הבלעדיים. לא מספיק ללמוד וגם לא להתבונן מהצד כדי לעבוד במקומות כאלה. לא מספיק לחתום על מסמכים או לאשר שאתה מבין מה התפקיד שלך.

מקצועות בתחום האפל הזה נרכשת לאחר שנים. זה לא משנה אם מדובר בפסיכיאטר, באחות, ברופא, במנהל מחלקה, בסניטר או בעובד ניקיון. התנאים בנוה יעקב, כמו בעוד מקומות דומים, הם כמעט בלתי אפשריים. אנשים צעירים וחסרי נסיון, שלא עברו את ההכשרה המתאימה, לא יצליחו לשמור על שפיותם במקום כזה, ובאותו רגע הופכים החוסים לקורבנות בפעם השניה.

הזמנה לפשע

קשירת חולה לכיסא, למשל, היא דבר מקובל. עד כמה שזה ישמע נורא לאדם מהשורה, כשמדובר בחולה שיכול לפגוע בעצמו אם לא יהיה קשור – אין ברירה. אבל גם במקרים כאלה יש דרכים לשמור על צלם אנוש. לבדוק אם נוח לאותו חולה, האם הוא לא מושפל, והאם היחס שהוא מקבל שומר על כבודו. לצערי, לא פעם ראיתי חולים שכבודם נרמס. האנשים שאמורים להגן עליהם ולסייע להם, התייחסו אליהם כאל בעלי חיים בכלוב. צחקו, דחפו, קיללו.

מי שלא יודע להתמודד עם אדם שעושה על עצמו את צרכיו, צועק ומקלל, עלול להגיב באלימות משום שהוא לא מכיר דרך אחרת. אין לו את הסבלנות, את אורך הרוח, את ההבנה. מי שנוהג כך הוא פושע, תת אדם שראוי לשבת במאסר, אבל האשם העיקרי הוא מי שנתן לו את הגישה בלי להעניק לו את הכלים הנכונים.
האשמים הראשונים הם המנהלים.
לא יכול להיות שמקרים כאלה יתרחשו בין כותלי המוסד שאתה מנהל מבלי שתהיה מעורב ותדע.
טיוח הוא הסכמה שבשתיקה.
לקיחת עובדים צעירים וחסרי ניסיון היא הזמנה לביצוע פשע. דבר גורר דבר. מי שמנסה לחסוך בכסף, פוגע בסופו של דבר בחיי אדם.
ראיתי כבר בכירים במערכת הבריאות שמחפשים לקצץ ובדרך מעגלים פינות. את המחיר שילמו תמיד האחרונים בשרשרת המזון – החולים שהושארו לבד בחושך, נקשרו לכיסאות, ספגו צעקות וגם מכות.
לאותם חולים אין בית אחר. כל חייהם מתנהלים בין ארבע הקירות האלה. הם כפופים לחוקים נוקשים, מקבלים טיפול אגריסיבי. אין להם יכולת להתנגד, ובוודאי שלא להביע את דעתם. מה שנראה לכל אחד מאיתנו אלמנטרי, עבורם הוא משימה בלתי אפשרית. באחד מהמקומות שבהם עברתי, עקבתי במשך זמן מה אחרי חולה שמצבה הנפשי הלך והידרדר.
פעם אחת, כשהצלחתי לגעת בה, היא החלה לדבר. לאט, בשקט, הסבירה לי שהיא מרגישה מתה. תיארה, בקושי, איך מנערה חיה ומתפקדת היא הפכה לצל.
הטיפול התרופתי, הצעקות, ההשפלה היומיומית, גרמו לה להתכנס עוד יותר בתוך עצמה. כשיצאה מהמוסד שבו שהתה, החלה להתאושש. "נורמטיבית" היא אולי לא תהיה לעולם, אבל היא לפחות הרוויחה את חירותה, דבר שאחרים במצבה לא יזכו לו לעולם.
גם המדינה לא יכולה לרחוץ בניקיון כפיה. הפיקוח, לפחות כפי שאני ראיתי במהלך השנים, נעשה כלאחר יד ורק כדי לסמן וי. אין מספיק כוח אדם, וגם לא תקציב, כדי לפקח כמו שצריך על המוסדות האלה.
דרך הייסורים שעובר כאן מי שזקוק לעזרה היא הדבר הרחוק ביותר שפגשתי מיימי מהמוסר היהודי. במדינת ישראל שנת 2012 שירותי הרווחה הם מותרות. יום אחד, בלי שנשים לב, עוד יפריטו גם אותם. מי שיש לו כסף יטופל, ומי שלא – ייזרק לרחוב או למלתעות מוסדות כמו נווה יעקב.

ימשיכו לא לחיות

נחמד שיש חקירת משטרה, ופתאום כולם קופצים ושואלים שאלות ומקשים קושיות ומציעים עזרה, אבל איפה תהיו בעוד שבוע כשהסיפור הזה יירד מהכותרות? איפה תהיו אחרי הבחירות? מי יזעק את זעקתם של אלפי האומללים והאומללות האלה? מי יסייע לעובדים הסוציאליים, לפסיכולוגים ולשאר הקדושים שמכונים להקדיש את חייהם לתחום המקולל הזה? אתם לא צריכים לענות. אני יודעת את התשובה. אתם תמשיכו בחייכם, והם ימשיכו באין חייהם.

אתם, אני לא מתכוונת רק לפוליטיקאי, וגם לא לשר "הרווחה", אתם החברה הישראלית. אלה שרואים אדם קצת חריג ומיד עוברים את הכביש, מעדיפים לא לדעת בכלל שיש בחברה האנושית "פסיכים", כפי שאתם קוראים להם תוך תנועת ראש מזלזלת, שיש אנשים פגועים מנטלית ופסיכולוגית, שיש כאלה שסובלים מפיגור. אתם אלה שמצקצקים בלשונכם כמה זה נורא שמתעללים באנשים אומללים כל כך, אבל יוצאים שוב ושוב למאבק חסר פשרות נגד פתיחת בית או הוסטל לאנשים במצוקה / תשושי נפש / פגועים מנטלית בשכונה שלכם.

זוהי בדיוק ההגדרה של להיות סובלני. אבל בחברה הישראלית, שהולכת והופכת לגזענית, למזלזלת, למנוכרת, המילה הזאת – סובלנות – הפכה כמעט למילת גנאי. לו יכולתי, הייתי מכריחה כל אזרח להתנדב או לבקר לפחות פעם בשנה במקום כמו נווה יעקב. לא נעים? תתמודדו. תלמדו. תשכילו. אולי תדעו לכבד גם את אלה הזקוקים לכבוד הזה.
שמעתי בימים האחרונים גם ביקורת על ההורים. איך לא ידעו מה עובר על ילדיהם, ואם ידעו – איך לא עשו כלום במשך כל כך הרבה זמן. שיהיה ברור: מי שלא היה הורה או בן משפחה לאדם כזה, לא מבין במה מדובר.

בחלק גדול מהמקרים הם באמת לא יודעים. זה לא שהילד – לפעמים גם אדם בן 40 – מספר מה עובר עליו. במקרים אחרים הם חושבים שזו הדרך הטובה ביותר להתמודד עם אנשים במצבם.
"כשיש לך ילד נורמטיבי אתה יודע שלא הכל בידיים שלך, אבל יש לו כוחות והוא יסתדר", כתבה ביום שישי ב"ידיעות אחרונות" אם לילדה כזאת. "כשיש לך ילד פגוע אתה דואג כל חייך, כי הוא לא יסתדר בלעדיך". אני מאחלת לכל אותם חכמים, שממהרים לפרשן ולבקר, שלא יעמדו לעולם במצבם של אותם הורים. ולנו, אני מאחלת שנלמד מזה. כי מה שמייצר מפלצות כאלה, זו גם החברה והמדינה שלנו.

קישורים:

  • מעון "נווה יעקב" של משרד הרווחה – תרבות הסאדיזם – ככה זה עובדתרבות הסאדיזם של רשויות הרווחה, איומים, הפחדות, עלילות, אלימות, הזנחה, סמים פסיכיאטריים, קשר שתיקה, תאוות בצע ועוד – המאמר האם מטופל ב"נווה יעקב": "צוות סדיסטים, אנחנו בגיהנום" , שבתי בנדט ודנה ויילר-פולק , וואלה חדשות , אוקטובר 2012 – משפחות מטופלים במוסד בו נחשפה פרשת התעללות מתארים שנים של הזנחה ואלימות. "היו לו פנסים בעיניים, כוויות על הגב", מספרת אחת האמהות…

  • "החוסים חיבקו את השוטרים שפרצו למוסד: 'הצלתם אותנו" ,  אבי אשכנזי וחיים גריידינגר , nrg , אוקטובר 2012 – לאחר חשיפת פרשת ההתעללות במוסד הסיעודי בפ"ת, תיארה מפקדת המבצע המשטרתי את התמונה הקשה בביה"ח: "גברים ונשים ישנו עירומים באותם חדרים". במשטרה הוסיפו כי מלבד החשדות באלימות, היו גם מקרים של הטרדות ומעשים מגונים…

מעון "נווה יעקב" של משרד הרווחה – תרבות הסאדיזם – ככה זה עובד

תרבות הסאדיזם של רשויות הרווחה, איומים, הפחדות, עלילות, אלימות, הזנחה, סמים פסיכיאטריים, קשר שתיקה, תאוות בצע ועוד

המאמר האם מטופל ב"נווה יעקב": "צוות סדיסטים, אנחנו בגיהנום" , שבתי בנדט ודנה ויילר-פולק , וואלה חדשות , אוקטובר 2012

משפחות מטופלים במוסד בו נחשפה פרשת התעללות מתארים שנים של הזנחה ואלימות. "היו לו פנסים בעיניים, כוויות על הגב", מספרת אחת האמהות.

בעקבות חשיפת פרשת ההתעללות בבית החולים לפגועי נפש "נווה יעקב" בפתח תקווה היום (רביעי), מספרים בני משפחה של חוסים המטופלים במקום על מסכת ההתעללות שעברו יקיריהם, ועל התלונות שלא קיבלו מענה. אמו של צעיר בן ה-24, השוהה במוסד זה שלוש שנים בשל פגיעת ראש שנגרמה בתאונת דרכים, אמרה כי הבינה מהר מאוד להיכן נשלח בנה. "כבר כשנכנס למקום היו מופיעות שריטות, פגיעות, 'פנסים' בעיניים. הוא סיפר לי שמרביצים לו, שהיו מקרים של הטרדה מינית, אך כשפניתי ושאלתי אמרו לי 'הוא מדמיין', 'הוא דופק את הראש בקיר'", מספרת האם.

פלייליסט – מעון נווה יעקב של משרד הרווחה

"עם הזמן, אני רואה שהוא נופל ובקושי הולך ואומר שנותנים לו זריקות וכדורים. פתאום הילד מתחיל להתכווץ, ואחרי שצעקתי התברר שזה קרה בעקבות טיפול תרופתי לא מתאים. ככה לא אמורים לטפל באנשים, זה לא טיפול. אנחנו בגיהינום הזה שלוש שנים. זו מערבולת שאין איך לצאת ממנה", היא ממשיכה. "מדובר בצוות של סדיסטים שמכים ומאביסים אותו בכדורים כדי להשבית אותו".
לדבריה, בנה סבל מחבלות רבות: "הוא נחבל בראשו מספר פעמים ונפתח לו הראש. היו לו פנסים בעיניים מאגרופים שהוא קיבל. הרגליים שלו היו נפוחות מבעיטות שהוא חטף. באחת הפעמים ראיתי שהוא נכווה בגבו, וכששאלתי איך זה קרה הוא לא ידע להסביר, ואמר שאולי הדליקו מצית אבל הוא לא ראה".
לטענתה, כל הצוות שותף להתנהלות הזו. "מדובר בצוות סדיסטי שכולם שותפים לעניין. האחות הראשית אפילו מצ'פרת את מי שמתעלל יותר", הוא אומרת. "כשפניתי למנהל, הוא קילל אותי וצעק עליי. באחת הפעמים הוא אמר לי שאני לא אוהבת את הבן שלי. כששאלתי אותו אם הוא מאיים להתנקם בו, הוא ענה לי שאת זה אני אמרתי. הבן שלי מבין מה קורה והוא פשוט מפחד כבר מהם. הבן שלי מבין ומדבר, ולפעמים הדיבור שלו נפגע מרוב כדורים ואני ממש לא יודעת מה לעשות, אין לאן לקחת אותו כי הבעיה שלו גבולית ואנחנו לא ידועים מה לעשות. זו ההתנהלות של הצוות במקום, אבל כולם מפחדים לדבר ואומרים שהכל בסדר. כל מי שהתלונן מהעובדים פשוט פוטר".


"אמרו לי שאם אני רוצה אני יכולה לקחת אותו הביתה"

 פשיטת המשטרה על מוסד נווה יעקב של משרד הרווחה ומשרד הבריאות (צילום: יותם רונן)
 פשיטת המשטרה על מוסד נווה יעקב של משרד הרווחה ומשרד הבריאות (צילום: יותם רונן)
הוריהם של החוסים לא מורשים להיכנס לחדרים של ילדיהם במוסד. אמו של הצעיר מספרת כי פעם אחת נכנסה לאזור המוגבל, וחשכו עיניה: "ראיתי סיוט מול העיניים", היא אומרת בבכי, "הבן שלי יושב צמוד לקיר, מעשן סיגריה ובצמוד אליו יושבת אישה מבוגרת עירומה. הייתי בהלם, הוצאתי אותו משם בבכי ולא הייתי מסוגלת לעזוב את המקום. בשלב זה, עוד ניסו לתת לי תקווה ואמרו שיסדרו לו מקום אחר, אבל זה לא קרה".
האם לא השלימה עם המצב, והמשיכה לפנות למשרד הרווחה והבריאות, אך לדבריה אף גורם לא עשה דבר עם תלונותיה. "הסברתי שמתעללים בבן שלי, אך התשובות היו שיבררו עם המוסד ולאחר מכן טענו שהדברים נובעים ממצבו של בני. אני כבולה למקום הזה. מסבירים לי שהוא לא מפגר, לא חולה נפש ולא אוטיסט, על כן אין מוסד אחר בשבילו, ואם אני רוצה אני יכולה לקחת אותו הביתה. אני באמת לוקחת אותו כל סוף שבוע כדי שייצא מהמקום הזה, אבל אני עובדת ואנחנו לא אנשים עשירים. אין לי אופציה להשאיר אותו בבית ולהישאר איתו בבית", היא מסבירה.

  "ניסו לתת לי תקווה ואמרו שיסדרו לו מקום אחר, אבל זה לא קרה" (צילום: יותם רונן)

אחות של אחד החוסים במוסד, בן 51, אומרת כי היא המומה ממה שהיא שומעת, אבל עכשיו היא מתחילה להבין כל מיני דברים. "בסך הכל מדובר בצוות שנראה מסור, אבל לפעמים ראיתי אותו לא נקי ואולי קצת מוזנח ואני לא אוהבת את זה. חבר טוב של אחי כל הזמן אמר לי כשבאתי שהרביצו לו, ולא הבנתי על מה הוא מדבר. עכשיו אני מתחילה להבין שאולי הוא לא דיבר סתם, זה פשוט לא ייאמן".
עו"ד דוד הורביץ, המייצג את בעלי המקום, אומר שהוא סבור כי ההר הוליד עכבר. "למיטב ידעתי, יש תלונות מלפני חצי שנה. הורים של חוסה אחד טענו שהכו אותו, אבל הצוות מספר שהוא מאוד אלים ובאחד המקרים הם פשוט ניסו להשתלט עליו. בעקבות ההתנהגות האלימה שלו הם העבירו אותו למחלקה סגורה ועל זה ההורים מתרעמים".

המאמר ביקור במוסד ב-2011: "אלימות, צחנה ועירום" , כתבי ynet  , אוקטובר 2012
בעיטות, אגרופים, תנאי מחיה בלתי נסבלים וחוסים שמסתובבים ללא בגדים – כבר לפני יותר משנה קיבל סגן השר ליצמן תלונות על הזוועות ב"נווה יעקב", רק באפריל הוגשה תלונה. עד פשיטת המשטרה המשיכו החוסים לפי החשד לסבול מהתעללות והזנחה
שנים התלוננו בני משפחותיהם של החוסים במוסד נווה יעקב לחולי נפש על התעללות והזנחה – אבל רק אתמול בבוקר (יום ד') פשטה המשטרה על המוסד שבפתח תקווה, חקרה עשרות עובדים ועצרה 13. מפרוטוקול שהגיע לידי ynet עולה כי כבר לפני יותר משנה קיבל סגן שר הבריאות, יעקב ליצמן, דיווח על הזוועות במקום – אך המוסד המשיך לפעול עד עתה.

במשרד הבריאות אמרו אתמול כי באפריל 2012 הגישו תלונה למשטרה, אבל כבר באוגוסט 2011 שלחו ח"כ אילן גילאון (מרצ) וארגון "בזכות" לסגן השר ליצמן מכתב עם רשמים מזעזעים מהמקום בעקבות שני ביקורי פתע שערכו.

"זהו ביקורנו השני במקום, ולשמחתנו גילינו כי תוקנו מספר ליקויים שעליהם הצבענו בעקבות ביקורנו הקודם, לפני כחודשיים", נכתב לליצמן, "במקלחות הוצבו וילונות פלסטיק כדי לשמור מעט יותר על פרטיותם של המתקלחים, השירותים במחלקה היו נקיים והחצר נשטפה".

עם זאת, ח"כ גילאון ועדי סרגוסטי ונעמה לרנר מ"בזכות" התלוננו על ליקויים מהותיים שמצאו במוסד וסיפרו כי אחד החוסים התלונן בפניהם על אלימות מצדם של חלק מאנשי הצוות. "אנו מזכירים שגם בביקורנו הקודם ניגשו אלינו לפחות ארבעה דיירים ודיווחו על אלימות מצד המטפלים", כתבו, "לארגון 'בזכות' הגיעו גם דיווחים של בני משפחה שראו סימני אלימות על גופם של יקיריהם".

מיטות חלודות ומקקים

בנוסף, הצביעו השלושה על כך שבשירותים במוסד אין הפרדה בין נשים לגברים ומחו על כך שבמחלקה הפסיכיאטרית שוהים אנשים שאינם סובלים מבעיות נפשיות. הם גם טענו כי המקום נראה מוזנח ואין בו סממנים ביתיים, אף על פי שחלק מהחוסים מתגוררים בו שנים רבות: "בחדרים מיטות ברזל ישנות וחלודות, קירות עירומים, היעדר פרטיות (ארבעה-חמישה דיירים בכל חדר), היעדר מקום לאחסון חפצים אישיים ומראה כללי מוזנח".

ח"כ גילאון, סרגוסטי ולרנר ציינו כי מצאו ליקויים גם בתחום ההיגיינה: "בביקורנו הקודם במחלקה נתקלנו בזוהמה, כולל צואה שהייתה מרוחה על רצפת חדרי השירותים ובריח חריף של צואה ושתן. לשמחתנו לא נתקלנו במראות וריחות אלו בביקור הנוכחי, ונראה כי ניקוי המחלקה הסתיים רגעים ספורים לפני תחילת הביקור. עם זאת, המקקים שראינו בעת ביקורנו המשותף מעידים על כך שרמת ההיגיינה במקום אינה משביעת רצון". בנוסף, ציינו כי חוסים סיפרו להם שסדר היום שלהם כולל עישון סיגריות ותו לא.

צילום: חגי דקל - החשודים בהתעללות בחוסים בבית המשפט
צילום: חגי דקל – החשודים בהתעללות בחוסים בבית המשפט

אחד החשודים בהתעללות בחוסים במוסד נווה יעקב  בבית המשפט (צילום: עידו ארז)
אחד החשודים בהתעללות בחוסים במוסד נווה יעקב  בבית המשפט (צילום: עידו ארז)
נווה יעקב, אחרי הפשיטה (צילום: ירון ברנר)
נווה יעקב, אחרי הפשיטה (צילום: ירון ברנר)

 ב-16 במאי 2012, כמעט שנה לאחר מכן, נשלח מכתב נחרץ הרבה יותר מארגון "בזכות" לסגן השר ליצמן, ששולט בפועל במשרד הבריאות. הארגון דרש שמשרדי הבריאות והרווחה יקימו ועדת חקירה שתבדוק את הטענות הקשות בנוגע למקום, ואם הן יימצאו נכונות – לסגור את המוסד.

"בשנים האחרונות ואף בימים אלה ממש מגיעות לארגון 'בזכות' שוב ושוב פניות של דיירים, בני משפחה ואנשי מקצוע, בדבר התעללות ואלימות מצד הצוות, יחס משפיל, תנאי חיים קשים והזנחה פושעת בבית החולים הפסיכיאטרי נווה יעקב", נכתב במכתב שהועבר גם לשר הרווחה משה כחלון.

למה פוטרה האחראית על העו"סים?

עוד נכתב כי נוהלי משרדי הבריאות והרווחה "נרמסים ברגל גסה" על-ידי מנהלי המקום וכי "מושקע מאמץ רב על-ידי הנהלת המקום להסתרת המתרחש במקום מפני גורמי הפיקוח וזאת תוך הטעיה, טיוח ודיווחים לא אמינים". בארגון ציינו כי הם מסתמכים בין היתר על עובדת סוציאלית ששימשה במשך חמישה חודשים כאחראית על העובדים הסוציאליים במוסד, ופוטרה מתפקידה באפריל "בשל הביקורת הרבה שלה נגד המקום והנהלתו".

במכתב מוזכרים כמה מקרים של אלימות כלפי חוסים. לפי המכתב, אחד הדיירים התלונן כי עובד כוח עזר תקף אותו כמה פעמים: "פעם אחת בעט בראשו וגרם לזעזוע מוח שהביא לאשפוזו בבית חולים ופעם אחרת הפיל אותו לרצפה ובעט בו". במקרה אחר, דייר במקום התלונן על כך שקיבל אגרוף בעינו מאחד מאנשי העזר, מה שגרם לעין להתנפח. "בשני המקרים הללו נעשה ניסיון לטשטש את אירועי האלימות מצד ההנהלה", נכתב. אחד העובדים המכים פוטר רק לאחר שהבכירה שפוטרה התלוננה במשטרה.

פשיטת המשטרה על נווה יעקב של משרד הרווחה (צילום: ירון ברנר)
פשיטת המשטרה על נווה יעקב של משרד הרווחה (צילום: ירון ברנר)

מוסד נווה יעקב – "קשה להתעלם מהצחנה" (צילום: ירון ברנר)

הארגון תיאר כיצד החוסים והחוסות הסתובבו בשטח המוסד עירומים כביום היוולדם: "לאחר המקלחות, הנשים מתלבשות בשטח הציבורי של המחלקה, חשופות לעיני כול. כך גם גברים מסתובבים בחלק מהמחלקות בעודם עירומים".

עוד נכתב לליצמן וכחלון כי במשך חודשים, אחת הדיירות נקשרה על-ידי הצוות לכיסא פלסטיק באמצעות סדין מגולגל, מדי יום, תוך הפרה של תקנות טיפול בחולי נפש. תקנות אלה מגבילות את הקשירה לארבע שעות אלא אם כן רופא נתן הארכה של ארבע נוספות, וכן קובעות שהקשירה צריכה להיות מקצועית ולא מאולתרת כמו במקרה הזה.

"אנשים מסכנים שאף אחד לא סופר אותם"

ח"כ גילאון סיפר ל-ynet על ביקורי הפתע שערך במוסד. "כבר בפתח המקום היה קשה להתעלם מהצחנה הרבה שהייתה בכל המחלקות ורעש עצום של מיקרופונים שקוראים לאנשים בכל רגע, לדוקטור כזה ודוקטור אחר". לדבריו, "אנשים הסתובבו שם בחוסר מעש, בצחנה מחרידה, אין הפרדה בין נשים לגברים בשירותים. זה היה נורא".

"כשהאחראית של המקום עזבה אותי", סיפר חבר הכנסת, "הגיעו אליי מטופלים שסיפרו שהם קיבלו מכות. כמובן מיד דיווחתי לשר הרווחה ולשר הבריאות ושם אמרו לנו שהמטפלים המכים פוטרו. ליצמן הגיע איתי לשם אחרי שלושה חודשים לסיור. הבעיה היא שמשפחות מפחדות להתלונן".

ח"כ גילאון הוסיף כי "במקום הזה, נווה יעקב, לקחתי על עצמי להיות מפקח במקום מפקח משרד הבריאות. דיווחתי אז וגם היום אני מדווח על כל ביקור שלי לפרטי פרטים. אני נתקל באנשים מסכנים שאף אחד לא סופר אותם. בנווה יעקב יש אנשים יותר מ-20 שנה ואין להם אף אחד בעולם. זה המקום שלהם".

גם נעמה לרנר מ"בזכות" סיפרה ל-ynet על הביקורים במוסד: "דיירים ניגשו אלינו ופשוט סיפרו סיפורים קשים. 'זה מרביץ לי, זה מתעלל בי'. פנינו לסגן השר ליצמן ולחבר הכנסת גילאון, הם דווקא התייחסו לזה יחסית מהר והזדעזעו מהמצב. לזכותו של משרד הבריאות צריך לומר שנתנו לנו להיכנס מתי שאנו רוצים למוסד".

מוסד נווה יעקב – "ניסיון לטשטש את אירועי האלימות" (צילום: ירון ברנר)

"הפרשנות שלנו היא שברגע שיש מקום סגור ופרטי שפועל ממניעים כלכליים, והצוות לא מוכשר ולא מקצועי, ויש אוסף גדול של אנשים עם בעיות התנהגות וליקויים קוגטיביים, נוצרת בערה", הוסיפה לרנר, "אם אתה לא איש מקצוע – לא נותר לך אלא לנסות לטפל בזה באלימות ובעונשים".

אתמול הובאו 13 העצורים לדיון בהארכת מעצר בבית משפט השלום בפתח תקווה. מעצרם של חלק הוארך בכמה ימים, אך אחרים שוחררו למעצר בית, בהם אחד הבעלים. עו"ד עמיר מלצר, שייצג חלק מהחשודים יחד עם עו"ד דוד הורוביץ, מסר ל-ynet: "כנראה גם בית המשפט הבין שההר הוליד עכבר. אני בטוח שלא יוגשו כתבי אישום, וגם אם כן – אנו נוציא אותם זכאים". לאחר חצות הודיע עורך הדין מלצר כי שני מנהלי המוסד, האחות הראשית ושתי הסגניות שוחררו למעצר בית עד יום ראשון.

מלשכתו של ליצמן נמסר בתגובה: "סגן שר הבריאות יעקב ליצמן ערך במקום ביקור פתע לפני תקופה, בעקבות פניות רבות על חוסר באיכות הטיפול לחוסים. בביקורו נחשף לליקויים שונים, במספר תחומים, שהועברו מיידית לטיפול הגורמים הנדרשים. בוצע מעקב אחר יישום ההערות השונות. במקביל הוגשה תלונה למשטרה בידי פסיכיאטרית מחוז המרכז. סגן השר סומך על המשטרה שתפעל כנדרש".

בסבך הביורוקרטיה של מערכת הרווחה – התעללות בילדים במרכז חירום של משרד הרווחה

פקידי הרווחה הנקרים בדרכה של המשפחה, "מטפלים" בה בדרך של כפייה. הטיפול כולל הוצאת ילדים רכים, קשישים, אנשים בעלי מוגבלויות ועוד חסרי ישע, מביתם ומשפחתם, למוסדות הסגורים של משרד הרווחה.

מוסדות אלו אינם מסוגלים בד"כ לספק לחוסים את צרכיהם הפיסיים והנפשיים, ואז מתחילה הידרדרות במצבם הפיסי הנפשי של החוסים. כדי להוציא את חסרי הישע מבתיהם מפעילה מערכת הרווחה לחצים שונים, כגון איומים להוציא בכפייה ילדים נוספים, סכסוך בתוך המשפחה, עלילות, נוקשות, האשמת ההורים בהסתה, ועוד. לפקידי הרווחה יתרון בידע ומידע על המשפחה והם מנצלים זאת, כמו כן הם מעדיפים "לטפל" במשפחות מעוטות יכולת שאינן מסוגלות להתמודד מול המערכת הביורוקרטית של הרווחה ובתי המשפט. הוצאת החוסה מהבית לחיים טובים יותר, בעלי ערך ערכי מוסף מתגלה כבדייה. החוסים נשלחים למוסדות סגורים שמה יש הרעה במצבם הפיסי והנפשי.
הוצאת החוסים בכפייה מהבית מהווה פגיעה קשה לא רק בחוסים אלא גם בשאר בני המשפחה אשר נאלצים להתמודד יום יום עם סבלם של הילדים/חוסים. התעסקות יומיומית זאת בדאגה וטיפול גוררת הפסקת העבודה של ההורים, ובני המשפחה. מערכת הרווחה מנצלת מצוקתם של ההורים/בני המשפחה במצב זה כעילה נוספת לקריעת החוסה מביתו.

שיקוליהם של פקידי הסעד (עובדים סוציאליים לחוק) בפעולתם המזיקה הנם זרים ומגוונים: השלמת מכסות מוסדות הרווחה, הורדת הנטל מהרשות המקומית המעסיקה אותם, יוקרה, הצדקת פעולות קודמות כושלות שביצעו, ועוד.

אוגוסט 2008 – "הילד י' דיבר בהתרגשות רבה, כולל בכי. הוא סיפר שמאז שהגיע למרכז החרום הוא מרגיש לא טוב. הוא הסביר שהמדריכים מונעים ממנו לעשות דברים רבים. מענישים על כל צעד ושעל. הוא לא מבין מה בדיוק רוצים ממנו.תחושתי היא כי הם מרגישים שהוטלו למקום שאינם מבינים מה הם עושים בו. האווירה במקום קשה עליהם מאוד, הלחץ במקום משפיע עליהם קשה מאוד ורק העובדה שהם שני אחים יחד, שכנראה אחד עוזר לשני, מונע מהם התפרקות."

להלן ציטוטים מהחלטת שופט בית משפט מחוזי בש"א 3652/08 בתיק עיקרי ע"א 2390/08 בדבר הוצאת ילדים מביתם למרכז חירום חרדי, המתארת את סבלם של בני משפחה, אשר פקידי הרווחה נקרים בדרכם.

בקשת נזקקות על כל ארבעת הילדים כמיקוח להוציא שניים למרכז חירום
ביום 6.4.08, הוכן על ידי לשכת הרווחה בנווה יעקב, תסקיר נזקקות אודות ארבעת הקטינים, חתום על ידי הגברת אופיה סוויסה פקידת הסעד לחוק הנוער. על פי תסקיר זה, התבקשה הכרה בנזקקות של ארבעת הקטינים על פי חוק הנוער, טיפול והשגחה, כאשר ביחס לשני הילדים י' ור', הבקשה היא כי הם יוצאו ממשמורת ההורים וישהו במסגרת שתקבע רשות הסעד ועל חשבונה.

הוצאת הילדים מביתם ומשפחתם למרכז חירום לתקופה ארוכה של 90 יום לצורך "אבחון"בית המשפט לנוער בירושלים .. קיבל את הבקשה, והורה על נזקקות של ארבעת הילדים, כאשר הם יהיו בפיקוח והשגחה של פקידת הסעד. אשר לי' ור', נקבע כי הם "ימסרו למשמורתה של רשות הסעד, לצורך אבחון במרכז החרדי, וזאת לתקופה של 90 יום, מיום הכניסה. יום הכניסה ייקבע על ידי פקידת הסעד" . אשר לבן הגדול ב', ולבת הקטנה ג', נקבע באותה החלטה, כי ייעשה ניסיון לאבחן אותם בקהילה.

אטימות מערכת המשפט והרווחה למשמעויות ההחלטה הקשה בענייני נפשותלאחר שבית משפט קמא הקריא את ההחלטה מיום 17.6.08, אמר האב : "ההחלטה הזאת הולכת לגרום לילדים זעזוע, האמא משתפת פעולה עם הוצאת הילדים מהבית, והם נפגעים מהאמא לאורך כל החיים שלהם. אני מבקש למנוע את זה, כי הם בסופו של שלב החלמה" (עמ' 3 לפרוטוקול של בית משפט לנוער).
על דברים אלה, הגיב בית המשפט לנוער באומרו: "זה סך הכל אבחון".
מיד אחר כך, אמרה פקידת הסעד לפרוטוקול את הדברים הבאים: "היום האם לא מצליחה להשתלט על הילדים, הם נמצאים בסיכון, ולכן הדרך היחידה לאבחן אותם ולסייע להם במצוקה העכשווית, היא הוצאתם לאבחון למרכז החרדי".

סחבת וטרטור ההורה שנחלץ לסייע לילדיו במצוקה במערכת ביורוקרטית סבוכה
לאחר זאת, לא ארע דבר. הערעור שהגיש האב לבית המשפט היה ביום 23.7.08, כאשר יחד עם הערעור, הגיש בקשה, שכותרתה: "בקשה דחופה לקבלת אפוטרופסות בלעדית על ילדיי, והעברתם המיידית לחזקתי".
יחד עם הבקשה, צורף אישור של אחיו של המבקש, ועל פי ההצעה של הבקשה, המבקש וילדיו יגורו בשנה הקרובה, בבית האח ברח' פלוגת הטנקים 10/4, פסגת זאב ירושלים, שם יוקצו למבקש ולילדים שלושה חדרים מתוך הווילה של האח (סעיף 6 לבקשה; במכתב של האח, שצורף לבקשה, נאמר בסעיף 3, כי יוקצו להם שני חדרים).
מכאן ואילך, טופל העניין על ידי שופטים תורנים, בין בערכאה זו, ובין בערכאות אחרות, כפי שאציג בתמצית להלן .

האב מבקש מבית משפט מחוזי להוצאת ילדיו ממרכז החירום עקב הסבל ונזק פיסי ונפשי
המבקש פנה לבית משפט זה, בבקשה דחופה ביום 5.8.08, להוצאת שני ילדיו, י' ור' ממרכז החירום, וזאת, כדבריו, "עקב הפגיעה הנוראה שנגרמה להם פיזית ונפשית". בסיום הבקשה, נאמר כי המבקש פונה לבית המשפט, כדי "לעצור התעללות זאת בילדיי ולהעבירם אליי בדחיפות לצורך קבלה רפואית דחופה שכרגע מונעים ממני להגיש להם".
באותו יום, 5.8.08, הופיע המבקש בפניי וחזר על טענותיו בדבר המצוקה הפיזית והנפשית של הילדים הנמצאים במרכז החירום החרדי. הוא הציע כי הילדים יגורו בדירה בת שלושה חדרים שהוא גר בה ברח' שערי צדק בירושלים (עמ' 1 לפרוטוקול בבש"א 3652/08).
הילדים בוכים בפני השופט על התנאים הקשים והעונשים על כל צעד ושעל במרכז החירום
בדיון שהתקיים אתמול, שוחחתי עם הילדים, י' ור', כל אחד בנפרד. מן הראוי, להביא את דבריהם כפי שתמצתי אותם, בפרוטוקול בעמ' 7:
"הילד ר' מסר לי כי אחד מן המדריכים מחזיק אותו חזק ומונע ממנו ללכת. הוא סיפר שהוא מוכה. כמו כן אמר שאמא שלו הרביצה לו. הוא לא רוצה להיות במרכז החרום ורוצה להגיע לאביו כמה שיותר מהר.
הילד י' דיבר בהתרגשות רבה, כולל בכי. הוא סיפר שמאז שהגיע למרכז החרום הוא מרגיש לא טוב. הוא הסביר שהמדריכים מונעים ממנו לעשות דברים רבים. מענישים על כל צעד ושעל. הוא לא מבין מה בדיוק רוצים ממנו. גם כאשר שאלתי אותו על שבת כדוגמה ליום טוב, הוא סיפר שגם בשבת קשה לו מאוד שם. כמו כן סיפר שילדים אחרים סיפרו לו על חייהם הקשים והוא לא מבין מדוע הוא צריך להימצא במקום כזה ולשמוע דברים כאלה.
שני הילדים ביקשו בכל לשון של בקשה לצאת ממרכז החרום ולהגיע לבית אביהם. הם דיברו על כך שהם לא מבינים לאן אמא שלהם נסעה. הם רוצים להיות יחד שניהם ביחד, שניהם עם ב' ושניהם עם אביהם. הם אף מצפים שבשלב מאוחר יותר ג' תצטרף אליהם.
תחושתי היא כי הם מרגישים שהוטלו למקום שאינם מבינים מה הם עושים בו. האווירה במקום קשה עליהם מאוד, הלחץ במקום משפיע עליהם קשה מאוד ורק העובדה שהם שני אחים יחד, שכנראה אחד עוזר לשני, מונע מהם התפרקות".
פקידת הסעד מאשימה את האב שהוא מסית את הילדים, ומשתמשת בביטויים פרובוקטיבים לא ברורים
לאחר מכן, טענו כל הצדדים, כאשר פקידות הרווחה הסבירו מהי החשיבות המרובה בהמצאות הילדים במרכז החירום החרדי, לשם הגיעו במצב מפורק. לדבריהם, חלק ממה שאומרים הילדים, הוא פרי הסתה של האב. מאידך גיסא, המבקש עמד על רצונו לקחת את הילדים אליו לדירה, ואמר שישתף פעולה עם רשויות הרווחה לצורך אבחון הילדים, כאשר הם בביתו.

ראה החלטת השופט משה דרורי

קישורים: