מרכז חירום ויצו הדסים אבן יהודה בהנהלת העובדת הסוציאלית ענת בן חור – בית הזוועות

מרץ 2014 – נער שנתלש מביתו יום לאחר הבר מצווה למרכז חירום ויצו הדסים באבן יהודה בהנהלת העובדת הסוציאלית ענת רוקח בן חור מספר על ההתעללות הפיסית, נפשית וכימית המזוויעה שעוברים הילדים במרכז חירום ויצו הדסים.
קישורים:

פקידת הסעד ויקי היינה מטייחת התעללות בפעוטות במרכז חירום ויצו הדסים – מרץ 2014 – התעללות בשתי פעוטות אשר נתלשו בכפייה מאימן ע"י פקידת הסעד ויקי היינה מלשכת הרווחה תל אביב. הילדות נמצאות שלא לצורך כ- 6 חודשים במסגרת "חירום" ויצו הדסים בראשות העובדת הסוציאלית ענת בן חור בכפייה וכליאה ועוברות התעללות. פקידת הסעד ויקי היינה מטייחת ההתעללות בדרך של תיוג הילדות בבעיות פסיכיאטריות כדי לפגוע באמינותן…

מתקן חרום ויצ"ו הדסים אבן יהודה של משרד הרווחה – מונעים קשר בין ילד לאמו ולא מוסרים לילד שאמו התקשרה אליו – יוני 2009 – ענת בן חור רוקח עובדת סוציאלית של מרכז חרום וייצ"ו הדסים אבן יהודה – החזיקה בכפיה את ילדיה של האמא ל' ש' מגבעתיים. כשהאמא ל' ש' היתה מתקשרת למתקן החרום כדי לדבר עם ילדיה – סירבה ענת בן חור רוקח לתת לאמא לדבר עם ילדיה, ואמרה לאמא שהילדים לא רוצים לדבר איתה…
שר הרווחה יצחק (בוז'י) הרצוג זורה חול בעיני הציבור – פברואר 2010 – ערוץ 1, מבט שני , "מדינה כאבא ואמא"
מודעות פרסומת

ויקי היינה פקידת סעד ושופט יצחק עמית – הזדהמות מערכות המשפט והרווחה

יולי 2013 – מאתר המכון למשפחה ורווחה – יצחק עמית שופט העליון המזעזע מבייש את ביהמ"ש העליון: הכשיר קריעת שתי ילדות מביתן ומשפחתן ללא חקירה נגדית של פק"ס ויקי הנייה מלשכת הרווחה תל אביב, בבמ"ש לנוער – בע"מ 4746/13

בע"מ 4746/13
פסק הדין של שופט העליון יצחק עמית פשוט מבזה את בית המשפט העליון, וכמובן את עצמו, בע"מ 4746/13. בפסק הדין השופט "הכשיר" בדיעבד תלישת  שתי ילדות בלונדיניות ויפות, מלאכיות של ממש, מביתם ומשפחתם בתל אביב, והפקרתם להתעללות והזנחה בפנימיית ויצו הדסים ללא אופק להחזרה הבייתה. פקידת הסעד ויקי היינה פועלת בדרך רמיה לתלישת ילדים מהוריהם תוך הכפשות ודברי בלע נגד הורים ללא רבב. ויקי הנייה קרעה את שתי הבנות, מהאמא והסבתא, שהן בעלות אזרחות בריטית, ואפילו הוציאה נגד הילדות, האמא והסבתא צו עיכוב יציאה מהארץ, "כדי שלא יוכלו לברוח מהארץ".


 ילדים נחטפים ע"י פקידות סעד ובית המשפט לנוער אמור להיות חותמת גומי?

בתואנת שווא נאמר לאמא ולסבתא שהילדות נדרשות לאיבחונים, ובתום האיבחונים הן תחזורנה הביתה. נטען שיש "חשש" שהילדות יפתחו איזשהו תסמין, ושאולי הן "מעוכבות התפתחותית" (שזו הגדרה אמורפית ולא ברורה שניתן לומר על כל ילד). מדובר באמת בתא משפחתי הסובל מעוני וחרפת רעב. הסיבה היחידה לכל הטענות נגד האימא והסבתא היא שאין להן כסף, לא רק לילדות, אלא גם לעצמן. מי שרואה את שיניהן המתפוררות של האמא והסבתא מבין, שאלה לא נשים מתעללות, או נשים מזיקות, אלא פשוט אלה נשים שאין להן כסף אפילו לעצמן. אז במקום לבוא ולתת להם תלושי מזון, ולהתחיל לשקם אותן כלכלית, כדי שיהיו בבית כל האמצעים שהילדות לא יהיו "מעוכבות התפתחותית", לרבות אוכל, באה ויקי הנייה ותולשת מהן את משוש חייהן היחיד, מה שמאלץ אותן עכשיו לקושש נדבות כדי לממן עורכי דין למאבק המשפטי, ולהתרושש עוד יותר.

פקידת סעד לחוק הנוער בפעולה - אילוסטרציה

הסיפור התחיל אצל טובה פרי בבית המשפט לנוער, שבכלל לא טרחה לשמוע עדים או לחקור את פקידת הסעד, וכמובן שהתייחסה לאמא והסבתא כמו אל זוג יתושים מטרידים. כך גם היה אצל יהושוע גייפמן בערעור. למרות הקושי להגיע לעליון בתיקי משפחה, הגיעו האמא והסבתא לבית המשפט העליון היישר אל השופט יצחק עמית. המערערות טענו ש"לא התקיים דיון כהלכתו בבית המשפט לנוער, [אצל טובה פרי] באשר לא נחקרו עדים ולא נשמעו ראיות. לשיטתו של בא כוח האם, לאור רגישות הנושא, ועודנו, באים להוציא ילדים מחזקת הוריהם, יש להחיל את הרף ראייתי הנוהג בדין הפלילי". את הטענה הזו שלל השופט עמית בכמה מילים: "האם הייתה מיוצגת בהליך בפני בית המשפט לנוער, ואין לקבל טענתה, שהועלתה בסוף הדרך ולאחר שבית המשפט נתן החלטתו, כביכול נשללה הימנה האפשרות להביא ראיות. די לעיין בבקשה להזמנת עדים על מנת להבין מדוע אין לקבל טענתה של האם".


העדר סדרי דין וחקירות בבית משפט לנוער, סובייטיזציה של בית המשפט???
כבר כאן אנחנו שואלים, אם שופטת הנוער טובה פרי לא הירשתה להביא עדים ולחקור את פקידת הסעד, אז איזה מין סוג של משפט התקיים אצלה באולם? משפט מכור מראש? אם בית המשפט לא שומע עדים ולא חוקר את מי שמעלה טענות ללא ראיות, אז בשביל מה בית המשפט הזה קיים בכלל, ובשביל מה מבזבזים משכורת על טובה פרי? למעשה זוהי מראית עין של עשיית משפט, אבל מה שבטוח ש"משפט" כמו שרואים בסרטים, עם עדים וחקירות, לא היה פה. עמית, בצביעותו טוען שהטענה "נטענה רק בסוף הדרך", אבל מה המשמעות של זה? האם בכלל זה משנה אם טוענים שרוצים לחקור פקידת סעד בתחילת הדרך או בסוף הדרך, אם השופטת בכלל לא רוצה לשמוע אף עד או לחקור אף פקידת סעד, והאם זה מצדיק הפיכת בית המשפט לקרקס של כאילו "עשיית צדק" בסטייל סובייטי? כפי שנראה זו בדיוק עמדתו של השופט עמית, שבתיקי נוער, אין טעם להורים אפילו להגיע לבית המשפט, כי המשחק מכור מראש. כלומר בחזונו של השופט עמית, בית המשפט לנוער הוא מקום שבו מישהו עם הכשרה של שופט אמור באופן סדרתי לשנע ילדים מההורים שלהם לכל יעד שאליו פקידת הסעד מעוניינת לחטוף את הילדים: אומנה, פנימיה, מרכז חירום. בית המשפט לנוער, בחזונו המעוות של יצחק עמית, אמור להיות חותמת גומי של פקידת הסעד, וההורים אמורים לעמוד שם כמו דחלילים, ולמסור את ילדיהם מרצונם לפקידת הסעד.

נקמנות שיפוטיות ולגלוג למכאובם של ההורים ע"י שופט עליון

ראו באיזה לגלוג מתייחס השופט עמית לבקשת האמא להביא עדים ולחקור את פקידת הסעד: "על מנת להבין לאילו עדויות וראיות נתכוון בא כוחה של האם, אציין כי לאחר שהדיון בבית המשפט לנוער הסתיים, ולאחר שבית המשפט כבר נתן החלטתו להוצאת הקטינות ממשמורת האם, פנתה האם לבית המשפט בבקשה לניהול הוכחות ולהזמנת עדים. בבקשה נתבקש בית המשפט לזמן רשימה ארוכה של עדים, לרבות מספר עובדות סוציאליות שטיפלו בענייני המשפחה והקטינות, מנהלת בית הספר, הפסיכולוג שערך את האבחונים, העובדת הסוציאלית מהמרכז לנפגעי סמים והסומכת. בבקשה הוצהר, כי מטעם המבקשת יעידו יעקב בן יששכר מנכ"ל התנועה למען עתיד ילדינו, האם, הסבתא, אחיה של האם, ופסיכולוג חינוכי בשם שאול פורת". ואנו שואלים, איך בדיוק אמור להתקיים משפט צדק, משפט אמיתי, משפט אדברסרי, אם המבקשת, האמא הטבעית, הביולוגית, לא יכולה להביא את העדים שלה, כי השופט חושב שכולם ראויים לגיחוך? פשוט ביזיון של שופט, השופט יצחק עמית.
אנו חייבים לציין שפסק דין זה מהווה נקמה אישית של השופט יצחק עמית ביעקב בן יששכר והתנועה למען עתיד ילדנו . ברגע שהשופט עמית ראה את השם של יעקב בן יששכר הוא התחלחל, כי ידוע לשופט עמית שיעקב בן ייששכר (צפו בסרט זכות אבות, ותבינו). העניין הוא שבדיוק חודש לפני מתן פסק דין זה תבע יעקב בן יששכר 3 שופטי משפחה ישראליים בבית המשפט הפדראלי בפנסילבניה בגין עידוד חטיפת וכליאת ילדים, וקבלת שוחד. מכיון שהשמועה נפוצה בקרב כל השופטים, כי הם עלולים לתת את הדין בחו"ל על מעשים נפשעים, החליט השופט יצחק עמית לסגור עם יעקב בן יששכר חשבון, וזו לדעתנו הסיבה האמיתית מאחורי הקלעים לפסק דין מטורלל זה.Docket Report in RICO Case Against 3 Israeli family Court Judges


דיני נפשות או דיני רכילויות????

אבל זו רק ההתחלה. מסתבר שלשופט עמית יש עוד הרבה מה לומר, והמדובר בדברים מזעזעים ביותר מבחינת חוסר התשתית החוקית, במיוחד כשהם באים מפיו של שופט "עליון", שאמור להשגיח שהשופטים בערכאות הנמכות פועלים על פי החוק המהותי וסדרי הדין הפרוצדורליים, במיוחד כשלפנינו דיני משפחות, והתערבות של המדינה בזכות הבסיסית ביותר, הזכות לחיי משפחה ולגדל ילדים. ראשית, יוצא השופט יצחק עמית מתוך הנחה שפקידת סעד היא "מומחית". כבר עתה אנו שואלים, מומחית למה??? מה היא כבר למדה ומה היא מבינה, ומדוע כמומחית, הוא חושב שאין צורך לחקור אותה? הרי בכל בית משפט, מומחים נחקרים שתי וערב, אז מדוע שהפק"ס לחוק הנוער יהיו פטורות מחקירה נגדית, כדבר שבגדרה? אולי הן משקרות? אולי יש להן אינטרס אישי או היכרות אישית? אולי מישהו הבטיח להן שוחד? מדוע שהן לא יחקרו? הרי דווקא נקדת המוצא (המטופשת) שהן מונחיות, מחייבת חקירה נגדית. כפי שנראה, השופט עמית מתאר את המומחיות של פקידת הסעד בסך הכול ביכולת ללקט אינפורמציה. זו מומחיות? הרי הן מעולם לא הוכשרו בדיני ראיות כפי שהשופטים עצמם הוכשרו.

תסקיר פקידת סעד לחוק הנוער ויקי היינה מהווה אוסף רכילויות בכסות של מומחיות

הנה עוד "פנינים" מפיו של השופט, יצחק עמית: "עדות מומחה היא אחד החריגים לעדויות שמיעה, אך את תסקיר פקיד הסעד אין לראות כחוות דעת של "עד מומחה" במשמעותו לפי סעיפים 20 ו-26 לפקודת הראיות [נוסח חדש], התשל"א-1971 (ע"א 3554/91 אלמונית נ' היועץ המשפטי לממשלה, בפסקה 5 (9.10.1991) (להלן: עניין אלמונית)). המידע שאותו ליקט, אסף וריכז פקיד הסעד, לא נדרש לעמוד בתנאי הקבילות הרגילים, דווקא מן הטעם שרובו מבוסס על עדויות שמיעה שנאספו מפי גורמים שונים. במישור הקבילות, יש לראות אפוא את התסקיר כחריג לעדות שמיעה". 
 ואנו שואלים, מאיפה מביא השופט את הטענות האלה? אם הוא כבר אומר שתסקיר פקידת סעד הוא כמו עדות מומחה, אז מדוע שלא יחולו סעיפים 20 ו-26 לפקודת הראיות? ואם הוא כבר מודע לכך שהמידע שפקידת הסעד מלקטת "מבוסס על עדות שמיעה", (ועדות שמיעה ככל היא עדות אסורה שאינה קבילה), אז במקום לדרוש הבטחות שהמידע הוא אכן אמין וראוי לבוא בפני בית המשפט, אז ההיגיון שלו מוביל אותו לקבוע בדיוק להיפך… שאין צורך לחקור את המידע שליקטה פקידת הסעד כעדות שמיעה? נראה שנתהפכו היצרות בהלך החשיבה של השופט עמית.
מניין הביטחון שעדות השמיעה שליקטה פקידת הסעד הוא אמין? אולי מישהו שמע שמועה? אולי מישהו רצה להתנקם? איך ייתכן שדווקא תסקיר פקידת סעד יהיה פטור מחקירה נגדית, למרות שאין לכך כל הסמכה או הוראה בפקודת הראיות? הרי קיימת פקודת ראיות, והיא אומרת שניתן להביא רק עדויות כשרות, והחריגים של "עדות שמיעה" מפורטים בפקודת הראיות. תסקיר פק"ס לא מאוזכר שם. אז מנין החוצפה לומר ש"יש לראות את התסקיר כאילו הוא חריג לכללים שבפקודת הראיות? לזה קוראים חקירקה שיפוטית. השופט פשוט יוצר חקיקה ספציפית לנושא פקידות הסעד לחוק הנוער, וזה פשוט מביש ומחליא.
שימו לב מה אומר סע' 20 לחוק הראיות: "בית המשפט רשאי, אם אין הוא רואה חשש לעיוות דין, לקבל כראיה, בכתב, חוות דעתו של מומחה בשאלה שבמדע, שבמחקר, שבאמנות או שבידיעה מקצועית (להלן – חוות דעת), ותעודה של רופא על מצב בריאותו של אדם (להלן – תעודת רופא)". כלומר מספיק שבעל הדין מעלה חשש לעיוות דין, וזו שאלה עובדתית המצריכה חקירה, שאז לא ניתן "לקבל כראייה בכתב" חוות דעת של מומחה. שימו לב שהמומחה הוא בשאלה של מדע, מחקר, אמנות או ידיעה מקצועית. אם כך, מה יש בעבודה סוציאלית, ששם יוצאת פקידת סעד לשטח ומראיינת אנשים, שהופך את חוות הדעת שלה ל"מומחיות בידיעה מקצועית"?

וכעת שימו לב מה אומר סעיף 26 לפקודת הראיות: "(א) הוראות סימן זה אינן גורעות מכוחו של בית המשפט לצוות כי מומחה או רופא או עובד הציבור ייחקרו בבית המשפט, ובית המשפט יעתר לבקשתו של בעל דין לצוות על כך. (ב) נתברר לבית המשפט שבקשתו של בעל דין לחקור מומחה או רופא או עובד הציבור בבית המשפט באה לשם קנטור או מתוך קלות דעת, רשאי הוא להטיל על המבקש את הוצאות החקירה". פקודת הראיות קובעת ש"בית המשפט ייעתר לבקשת בעל דין לצוות על חקירת מומחה". לא כתוב רשאי, אלא "ייעתר", כלומר זו חובת בית המשפט לזמן את המומחית לחקירה. עכשיו קיראו את פסק הדין וראו את השופט עמית מייצר חקיקה שופטית חדשה במסלול עוקף לפקודת הראיות, מסלול סובייטי שבו הופכת פקידת הסעד ה"תורה מסיני" של תיקי הנוער והוצאת הילדים מהבית.


ההשוואה המטופשת בין תסקיר פקידת סעד לנוער ותסקיר שירותי מבחן

לשם חיזוק דבריו, מצא השופט עמית דוגמא אחת שאיכשהו דומה לתסקיר של פקידת סעד, וזהו תסקיר שירותי המבחן לענין העונש של מי שמשפטו הפלילי כבר נגמר, ומה שנשאר זה רק העונש. אלא שזה בכלל לא דומה לתסקיר פק"ס. תסקיר שירותי המבחן בתיק פלילי מוגש לאחר שבמשפט הפלילי, הנאשם הביא כל עד וכל עדה שמצא לנכון להביא להגנתו, כלומר התקיים משפט עם עדים וחקירות מלאות, של כל המומחים ושל כל השוטרים. אף אחד לא פטור מעדות. אז זה בכלל לא דומה לתסקיר של פקידת סעד במשפט נוער, כאשר התסקיר בנוער בעצם שקול לכתב האישום. יצחק עמית מבקש לעשות קיצור דרך, לדלג על שלב העדויות, ולהפוך את "כתב האישום" (כלומר כתב התביעה בנוער) אוטומטית לפסק דין, בלי עדים, ובלי בטיח. אפילו נאשמים בטחוניים מקבלים את ההזדמנות לחקור את מי שמאשים אותם. וראו זה פלא, עמית, בחזונו רואה את פקידת הסעד, מי שיוזמת את ההליך בבית המשפט לנוער, ומי שדבריה הם הבסיס (מילה במילה) לכתב התביעה להכרזת נזקקות והוצאה מהבית, כמי שבעצם תחרוץ גורלות, ללא פיקוח או בקרה, והיא זו שתקבע איך ייראה פסק הדין.

תסקיר פק"ס לחוק הנוער מול תסקיר פק"ס לסדרי דין

בל נשכח שבפסק דין זה עמית דיבר על תסקירי פק"ס לחוק הנוער. יש גם תסקירים לסדרי דין בתיקי גירושין. גם בין שני אלה יש הבדל מהותי. בחוק הנוער (כלומר חטיפת ילדים לפנימיות והוצאה מהבית) ה"תסקיר" הוא בעצם כתב התביעה. מי שיוזמת את ההליך היא פקידת הסעד, ומי שתובע פורמלית זו הפרקליטות שהיא המייצגת של פקידת הסעד. התסקיר בנוער מוכן לפני שהוחלט בשירותי הרווחה להוציא צו נזקקות לילדות באמצעות פניה לבית המשפט לנוער, והתסקיר בעצם מועתק מילה במילה לכתב התביעה בנוער. בתיקי גירושין, תסקיר מגיע אחרי שאחד ההורים תובע את ההורה השני, ובית המשפט מבקש "חקירה" על מנת לקבל תוספת מידע מגורם חיצוני על המידע שההורים מוסרים בכתב התביעה ובכתב ההגנה.
עמית לא עושה אבחנה בין שני סוגי התסקירים למרות שההבדלים בינהם הם תהומיים. בתיקי גירשין (משמורת והסדרי ראייה) אין בכלל שום צורך בתסקיר של פקידות סעד. אין צורך לשלוח מישהי על מנת ללקט נתונים על שני ההורים, ולהתסיס אותם זה נגד זה. בית המשפט למשפחה יכול להסתדר יפה מאוד גם בלי תסקירי פקידות הסעד בגירושין. ההורים יכולים לספר את הסיפורים שלהם אחד נגד השני ישירות אל השופט, ללא תיווך של פקידת סעד, ויחליט השופט על סמך דיני הראיות מי בינהם צודק, במיוחד לאור העובדה שאם שני ההורים נורמטיביים, אז לשניהם זכויות שוות על הילדים, ואין זו "חובה להכריע" באמצעות פקידת סעד "מי עדיף". לעומת זאת בתיקי נזקקות בנוער, תסקיר פקידת הסעד לנוער הוא ליבת הענין, כי זה המסמך שבגללו הרווחה רוצה להוציא את הילדים מבית ההורים. גם אם יש הבדלים בין השניים, עדיין אין כל סיבה מדוע שפקידת הסעד, כמו כל גורם חיצוני, לא תיחקר על מה שהיא כותבת.
בגדי המלך החדשים: "דרך המלך בלי חקירת פק"ס", או המלך עירום או שהמלכה ערומה????

בסופו של פסק הדין אומר השופט עמית כי "סיכומו של דבר, שהעקרונות ודרכי הפעולה של פקידי הסעד אינם כמו אלה הנוהגים בהליך משפטי פלילי או אזרחי רגיל. תסקיר של פקיד סעד אינו בגדר עדות או עדות מומחה; הדברים הנכתבים בתסקיר אינם מבוססים בהכרח על מידע העומד בתנאי הקבילות; דרך המלך היא לשמוע את טענות הצדדים בעקבות הגשת התסקיר; במקרים בהם פקיד הסעד נחקר היקף החקירה נגזר ממעמדו המיוחד של פקיד סעד; בית המשפט רשאי, בנסיבות מסוימות, לאפשר חקירה של גורם שהעביר מידע לפקיד הסעד; שיקול הדעת הסופי לגבי משקל התסקיר וההכרעה בעניינו של הקטין לעולם מסור לבית המשפט". אבל מי שקורא את כל פסק הדין רואה ששום דבר ממה שאמר השופט עד כה אינו מוביל למסקנה ש"דרך המלך היא לשמוע את טענות הצדדים בעקבות הגשת התסקיר", במקום לחקור את פקידת הסעד על תסקירה. פשוט אין לכך כל צידוק לוגי, או אסמכתא בפקודת הראיות, או כל חקיקה אחרת.
להיפך, דרך המלך הנכונה היא חקירה נגדית של כל פקידת סעד שמשתתפת בכתיבת תסקיר. יש לשאול אותן שאלות קריטיות כמו כמה ניסיון יש להן בכלל. אולי זוהי פקידת סעד שרק אתמול סיימה את המכון להכשרת פקידות סעד ברח' ז'בוטינסקי 1 ברמת גן? אולי זו אחת שיש לה אג'נדה, שהיא עצמה גרושה מרירה שרוצה לנקום? אולי לא פתחה את אוגדן הספרות המקצועית לפני שכתבה תסקיר? אולי לא רעננה את ידיעותיה בתע"ס? אולי יש עליה תלונות מפה ועד תאילנד? איזה מין בית משפט זה שגם לא חוקרים פקידת סעד, וגם אי אפשר להביא עדים???
שימו לב שבמקרה זה התלוננו האמא והסבתא גם על כך שפקידת הסעד לא נחקרה, וגם על כך שטובה פרי לא הירשתה להביא עדים חיצוניים. לנושא של הבאת עדים סותרים לפקידת הסעד, עמית בכלל לא התייחס. את זה הוא פטר בלגלוג ש"די לראות את רשימת העדים" כדי להבין שאין צורך בהם. אז מה זה אומר? שאם היו מביאים עדים קליברים, אז הוא כן היה מוצא שטובה פרי נהגה שלא לפי דין, והיה מבטל את פסק הדין?

ומה עם עיכוב היציאה?

שימו לב איזה כוח יש לפקידות הסעד… הן גן יכולות להוציא עיכוב יציאה ולרתק גם את הילדים וגם את ההורים לישראל. הרי זו הפרת זכויות אזרח הכי בסיסיות שיש, הזכות להיכנס ולצאת מהמדינה. וראו זה פלא, השופט שמקבל בעליון את כל התיקים ה"יחברתיים" יצחק עמית, בכלל לא מפריע לו שפוגעם בחירויות בסיסיות של אזרחים. המדינה מעל הכול! הרי כאן האמא והסבתא הן בריטיות. כל עוד המדינה אוחזת בילדים שבפנימיה, אז למי זה בדיוק מפריע אם האמא והסבתא פשוט יתנדפו מהמדינה? כל מה שיש לשופט עמית לומר על זה הוא "נראה כי המהלך המשפטי של הוצאת צווי עיכוב יציאה מהארץ, אך העמיק את החשדנות מצד האם והסבתא כלפי גורמי הרווחה". מדוע אין הוא מכריע אם "המהלך המשפטי" הזה מותר, או לא? בשביל מה משלמים לו משכורת?

איך תרם השופט עמית למוות של הילדים של קרינה בריל, איגור ומירה?

לסיום, לאחר ששלל מהאימא והסבתא את הזכות להתגונן מפני לקיחת שתי הילדות מהן, וגזר עליהן חיים של שברון לב וגעגועים עזים, ממשיך השופט יצחק עמית בלשון הרמיה וכותב "ולבסוף, אין לי אלא לחזור ולפנות לאם ולסבתא בקריאה לשתף פעולה עם אנשי המקצוע". במילים אחרות, השופט עמית שולח מסר להורים מאוד פשוט: כאשר באה פקידת סעד לקחת את הילדים שלכם, תנו את הילדים לפקידת הסעד, היפטרו מהילדים, תישכחו מהם, כי לא יהיה לכם כל תקווה להתגונן בבית המשפט. לא תוכלו להעיד ולא תוכלו לחקור את פקידת הסעד, אז מוטב שפשוט תעשו מה שפקידת הסעד רוצה ותימסרו לה את הילדים שלכם מרצון.
את פסק הדין הזה הפיצו פקידות הסעד לכול העולם ואחותו, שכן זהו ניצחון גדול עבורן. פסק הדין הזה הופץ גם בכל הלשכות לסיוע משפטי, ולכל שאר העוסקים בנושא. לא פלא שחודשים ספורים לאחר מכן, כאשר קרינה בריל, העולה החדשה מאוקאינה שמעה שפקידת סעד מעוניינת לנקוש על דלתה, היא שחטה את ילדיה. מי שהיא התייעצה איתו הסביר לה שבגלל יצחק עמית, הסיכויים שיקחו לה את הילדים הם 99%. אז קרינה בריל שחטה את ילדיה, ואי אפשר לומר שליצחק עמית לא הייתה תרומה למעשה השחיטה בסכין המטבח הוירטואלית שהניף על הילדים של ההורים החלשים/מוחלשים בקהילה.


פקידת הסעד ויקי היינה מטייחת התעללות בפעוטות במרכז חירום ויצו הדסים

קישורים:

פרשת כליאת דודו דהאן במעון מקי"ם – פרצופם המזוהם של רשויות הרווחה לסחר בילדים – המאמר פרשת מעון מקי"ם אוגוסט 2012 – דודו דהאן נולד לאמו, ליליאן ביום 29/12/69 בביה"ח בתר בחיפה. -לאם היולדת נמסר לדבריה לאחר הלידה הקשה שעברה על ידי ד"ר מרגלית כי הוולד מת והיא שולחה לביתה לאחר שלושה ימים בביה"ח…
דרכי טיפול בקשישים בקהילה: לשכת הרווחה תל אביב – פקידת הסעד ענבל בורנשטיין – מתוך תכנית המקור – ערוץ 10 – נובמבר 2011 – פקידת סעד ענבל בורנשטיין ל"הגנת" קשישים ממינהל שירותי חברתיים תל אביב מציגה דרכי טיפול בקשיש בקהילה ע"פ מדיניות משרד הרווחה. פקידת סעד "מטפלת" בכ- 400 איש בקהילה מה שאינו מאפשר לה טיפול אפקטיבי כלשהו מלבד הוצאת צווים שיפוטיים מטופשים לגירוש אדם מביתו ומהקהילה ונישולו מרכושו וכליאתו בבית אבות לשארית ימיו…

דרי רחוב – תכנית "שתולים" – מאפיינים התנהגותיים בעייתיים של עובדי הרווחה בעיריית תל אביב – אפריל 2010 – בתחקיר "שתולים" על חסרי הבית בישראל, השתול איתן עדי, עו"ד במקצועו, נשלח ל-30 יום ברחוב. הוא נתקל באוכלוסיית הרחוב: הומלסים זונות ונרקומנים הנמצאים במלחמת הישרדות מול הקור היעדר הפרנסה והלינה. עובדות סוציאליות מהיחידה לדרי רחוב של עיריית ת"א האמורות לטפל ולסייע לו, מתעמרות בו, משפילות אותו, מפשיטות את כבודו מעליו ומעבירות אותו מגורם אחד לשני כדי להטביע אותו בסבך הביורוקרטיה על מנת שיתייאש ולא יחזור אליהן.

לשכת הרווחה עיריית תל אביב בשירות המאכ'רים – הפקרת נערה להתעללות מינית במשך שנים – דע כי רוב המטפלים ומאבחנים, בעלי פנימיות ומעונות מופרטות, תאגידי אפוטרופסות ועוד, השורצים בשירותי הרווחה העירוניים הרי הם כמו מאכ'רים , רצונם לקבל ילדים נערים וחוסים ככלי לעשיית כסף קל, תוך שהם מציעים תכניות "שיקום" ו"טיפול", חסרות תועלת מזיקות ומסוכנות. – עובדי הרווחה, ועדות החלטה, פקידי הסעד, ועובדים הסוציאליים ברשות המקומית שומעים היטב את ה"מאכ'רים" ומרצים אותם, אך אינם רואים ממטר את האזרח – פברואר 2010 – סיפורה של נערה מוכרת ו"מטופלת" מספר שנים ע"י שירותי הרווחה של עיריית תל אביב. …

נרדפת – קשישה בורחת ממינהל השירותים החברתיים של עיריית תל אביב – המאמר "סיפורי סבתא" ידיעות אחרונות – 24 שעות , משה רונן , יחזקאל אדירם , 17.06.2009. – שרה כהן בת ה-95, דודתם של חמוטל ודורי בן זאב, מתגוררת כבר חודשיים בדירת מסתור, נמלטת משירותי הרווחה. כל מי שפוגש בה כולל ארבעה פסיכיאטרים, שאבחנו אותו לאחרונה, קובע כי מדובר באישה צלולה ומתפקדת. אז למה במחלקת הרווחה של עיריית תל אביב מתעקשים לאשפז אותה במוסד גריאטרי?

ויקי היינה פקידת סעד ושופט יצחק עמית – הזדהמות מערכות המשפט והרווחה

יולי 2013 – מאתר המכון למשפחה ורווחה – יצחק עמית שופט העליון המזעזע מבייש את ביהמ"ש העליון: הכשיר קריעת שתי ילדות מביתן ומשפחתן ללא חקירה נגדית של פק"ס ויקי הנייה מלשכת הרווחה תל אביב, בבמ"ש לנוער – בע"מ 4746/13

בע"מ 4746/13
פסק הדין של שופט העליון יצחק עמית פשוט מבזה את בית המשפט העליון, וכמובן את עצמו, בע"מ 4746/13. בפסק הדין השופט "הכשיר" בדיעבד תלישת  שתי ילדות בלונדיניות ויפות, מלאכיות של ממש, מביתם ומשפחתם בתל אביב, והפקרתם להתעללות והזנחה בפנימיית ויצו הדסים ללא אופק להחזרה הבייתה. פקידת הסעד ויקי היינה פועלת בדרך רמיה לתלישת ילדים מהוריהם תוך הכפשות ודברי בלע נגד הורים ללא רבב. ויקי הנייה קרעה את שתי הבנות, מהאמא והסבתא, שהן בעלות אזרחות בריטית, ואפילו הוציאה נגד הילדות, האמא והסבתא צו עיכוב יציאה מהארץ, "כדי שלא יוכלו לברוח מהארץ".


 ילדים נחטפים ע"י פקידות סעד ובית המשפט לנוער אמור להיות חותמת גומי?

בתואנת שווא נאמר לאמא ולסבתא שהילדות נדרשות לאיבחונים, ובתום האיבחונים הן תחזורנה הביתה. נטען שיש "חשש" שהילדות יפתחו איזשהו תסמין, ושאולי הן "מעוכבות התפתחותית" (שזו הגדרה אמורפית ולא ברורה שניתן לומר על כל ילד). מדובר באמת בתא משפחתי הסובל מעוני וחרפת רעב. הסיבה היחידה לכל הטענות נגד האימא והסבתא היא שאין להן כסף, לא רק לילדות, אלא גם לעצמן. מי שרואה את שיניהן המתפוררות של האמא והסבתא מבין, שאלה לא נשים מתעללות, או נשים מזיקות, אלא פשוט אלה נשים שאין להן כסף אפילו לעצמן. אז במקום לבוא ולתת להם תלושי מזון, ולהתחיל לשקם אותן כלכלית, כדי שיהיו בבית כל האמצעים שהילדות לא יהיו "מעוכבות התפתחותית", לרבות אוכל, באה ויקי הנייה ותולשת מהן את משוש חייהן היחיד, מה שמאלץ אותן עכשיו לקושש נדבות כדי לממן עורכי דין למאבק המשפטי, ולהתרושש עוד יותר.

פקידת סעד לחוק הנוער בפעולה - אילוסטרציה

הסיפור התחיל אצל טובה פרי בבית המשפט לנוער, שבכלל לא טרחה לשמוע עדים או לחקור את פקידת הסעד, וכמובן שהתייחסה לאמא והסבתא כמו אל זוג יתושים מטרידים. כך גם היה אצל יהושוע גייפמן בערעור. למרות הקושי להגיע לעליון בתיקי משפחה, הגיעו האמא והסבתא לבית המשפט העליון היישר אל השופט יצחק עמית. המערערות טענו ש"לא התקיים דיון כהלכתו בבית המשפט לנוער, [אצל טובה פרי] באשר לא נחקרו עדים ולא נשמעו ראיות. לשיטתו של בא כוח האם, לאור רגישות הנושא, ועודנו, באים להוציא ילדים מחזקת הוריהם, יש להחיל את הרף ראייתי הנוהג בדין הפלילי". את הטענה הזו שלל השופט עמית בכמה מילים: "האם הייתה מיוצגת בהליך בפני בית המשפט לנוער, ואין לקבל טענתה, שהועלתה בסוף הדרך ולאחר שבית המשפט נתן החלטתו, כביכול נשללה הימנה האפשרות להביא ראיות. די לעיין בבקשה להזמנת עדים על מנת להבין מדוע אין לקבל טענתה של האם".


העדר סדרי דין וחקירות בבית משפט לנוער, סובייטיזציה של בית המשפט???
כבר כאן אנחנו שואלים, אם שופטת הנוער טובה פרי לא הירשתה להביא עדים ולחקור את פקידת הסעד, אז איזה מין סוג של משפט התקיים אצלה באולם? משפט מכור מראש? אם בית המשפט לא שומע עדים ולא חוקר את מי שמעלה טענות ללא ראיות, אז בשביל מה בית המשפט הזה קיים בכלל, ובשביל מה מבזבזים משכורת על טובה פרי? למעשה זוהי מראית עין של עשיית משפט, אבל מה שבטוח ש"משפט" כמו שרואים בסרטים, עם עדים וחקירות, לא היה פה. עמית, בצביעותו טוען שהטענה "נטענה רק בסוף הדרך", אבל מה המשמעות של זה? האם בכלל זה משנה אם טוענים שרוצים לחקור פקידת סעד בתחילת הדרך או בסוף הדרך, אם השופטת בכלל לא רוצה לשמוע אף עד או לחקור אף פקידת סעד, והאם זה מצדיק הפיכת בית המשפט לקרקס של כאילו "עשיית צדק" בסטייל סובייטי? כפי שנראה זו בדיוק עמדתו של השופט עמית, שבתיקי נוער, אין טעם להורים אפילו להגיע לבית המשפט, כי המשחק מכור מראש. כלומר בחזונו של השופט עמית, בית המשפט לנוער הוא מקום שבו מישהו עם הכשרה של שופט אמור באופן סדרתי לשנע ילדים מההורים שלהם לכל יעד שאליו פקידת הסעד מעוניינת לחטוף את הילדים: אומנה, פנימיה, מרכז חירום. בית המשפט לנוער, בחזונו המעוות של יצחק עמית, אמור להיות חותמת גומי של פקידת הסעד, וההורים אמורים לעמוד שם כמו דחלילים, ולמסור את ילדיהם מרצונם לפקידת הסעד.

נקמנות שיפוטיות ולגלוג למכאובם של ההורים ע"י שופט עליון

ראו באיזה לגלוג מתייחס השופט עמית לבקשת האמא להביא עדים ולחקור את פקידת הסעד: "על מנת להבין לאילו עדויות וראיות נתכוון בא כוחה של האם, אציין כי לאחר שהדיון בבית המשפט לנוער הסתיים, ולאחר שבית המשפט כבר נתן החלטתו להוצאת הקטינות ממשמורת האם, פנתה האם לבית המשפט בבקשה לניהול הוכחות ולהזמנת עדים. בבקשה נתבקש בית המשפט לזמן רשימה ארוכה של עדים, לרבות מספר עובדות סוציאליות שטיפלו בענייני המשפחה והקטינות, מנהלת בית הספר, הפסיכולוג שערך את האבחונים, העובדת הסוציאלית מהמרכז לנפגעי סמים והסומכת. בבקשה הוצהר, כי מטעם המבקשת יעידו יעקב בן יששכר מנכ"ל התנועה למען עתיד ילדינו, האם, הסבתא, אחיה של האם, ופסיכולוג חינוכי בשם שאול פורת". ואנו שואלים, איך בדיוק אמור להתקיים משפט צדק, משפט אמיתי, משפט אדברסרי, אם המבקשת, האמא הטבעית, הביולוגית, לא יכולה להביא את העדים שלה, כי השופט חושב שכולם ראויים לגיחוך? פשוט ביזיון של שופט, השופט יצחק עמית.
אנו חייבים לציין שפסק דין זה מהווה נקמה אישית של השופט יצחק עמית ביעקב בן יששכר והתנועה למען עתיד ילדנו . ברגע שהשופט עמית ראה את השם של יעקב בן יששכר הוא התחלחל, כי ידוע לשופט עמית שיעקב בן ייששכר (צפו בסרט זכות אבות, ותבינו). העניין הוא שבדיוק חודש לפני מתן פסק דין זה תבע יעקב בן יששכר 3 שופטי משפחה ישראליים בבית המשפט הפדראלי בפנסילבניה בגין עידוד חטיפת וכליאת ילדים, וקבלת שוחד. מכיון שהשמועה נפוצה בקרב כל השופטים, כי הם עלולים לתת את הדין בחו"ל על מעשים נפשעים, החליט השופט יצחק עמית לסגור עם יעקב בן יששכר חשבון, וזו לדעתנו הסיבה האמיתית מאחורי הקלעים לפסק דין מטורלל זה.Docket Report in RICO Case Against 3 Israeli family Court Judges


דיני נפשות או דיני רכילויות????

אבל זו רק ההתחלה. מסתבר שלשופט עמית יש עוד הרבה מה לומר, והמדובר בדברים מזעזעים ביותר מבחינת חוסר התשתית החוקית, במיוחד כשהם באים מפיו של שופט "עליון", שאמור להשגיח שהשופטים בערכאות הנמכות פועלים על פי החוק המהותי וסדרי הדין הפרוצדורליים, במיוחד כשלפנינו דיני משפחות, והתערבות של המדינה בזכות הבסיסית ביותר, הזכות לחיי משפחה ולגדל ילדים. ראשית, יוצא השופט יצחק עמית מתוך הנחה שפקידת סעד היא "מומחית". כבר עתה אנו שואלים, מומחית למה??? מה היא כבר למדה ומה היא מבינה, ומדוע כמומחית, הוא חושב שאין צורך לחקור אותה? הרי בכל בית משפט, מומחים נחקרים שתי וערב, אז מדוע שהפק"ס לחוק הנוער יהיו פטורות מחקירה נגדית, כדבר שבגדרה? אולי הן משקרות? אולי יש להן אינטרס אישי או היכרות אישית? אולי מישהו הבטיח להן שוחד? מדוע שהן לא יחקרו? הרי דווקא נקדת המוצא (המטופשת) שהן מונחיות, מחייבת חקירה נגדית. כפי שנראה, השופט עמית מתאר את המומחיות של פקידת הסעד בסך הכול ביכולת ללקט אינפורמציה. זו מומחיות? הרי הן מעולם לא הוכשרו בדיני ראיות כפי שהשופטים עצמם הוכשרו.

תסקיר פקידת סעד לחוק הנוער ויקי היינה מהווה אוסף רכילויות בכסות של מומחיות

הנה עוד "פנינים" מפיו של השופט, יצחק עמית: "עדות מומחה היא אחד החריגים לעדויות שמיעה, אך את תסקיר פקיד הסעד אין לראות כחוות דעת של "עד מומחה" במשמעותו לפי סעיפים 20 ו-26 לפקודת הראיות [נוסח חדש], התשל"א-1971 (ע"א 3554/91 אלמונית נ' היועץ המשפטי לממשלה, בפסקה 5 (9.10.1991) (להלן: עניין אלמונית)). המידע שאותו ליקט, אסף וריכז פקיד הסעד, לא נדרש לעמוד בתנאי הקבילות הרגילים, דווקא מן הטעם שרובו מבוסס על עדויות שמיעה שנאספו מפי גורמים שונים. במישור הקבילות, יש לראות אפוא את התסקיר כחריג לעדות שמיעה". 
 ואנו שואלים, מאיפה מביא השופט את הטענות האלה? אם הוא כבר אומר שתסקיר פקידת סעד הוא כמו עדות מומחה, אז מדוע שלא יחולו סעיפים 20 ו-26 לפקודת הראיות? ואם הוא כבר מודע לכך שהמידע שפקידת הסעד מלקטת "מבוסס על עדות שמיעה", (ועדות שמיעה ככל היא עדות אסורה שאינה קבילה), אז במקום לדרוש הבטחות שהמידע הוא אכן אמין וראוי לבוא בפני בית המשפט, אז ההיגיון שלו מוביל אותו לקבוע בדיוק להיפך… שאין צורך לחקור את המידע שליקטה פקידת הסעד כעדות שמיעה? נראה שנתהפכו היצרות בהלך החשיבה של השופט עמית.
מניין הביטחון שעדות השמיעה שליקטה פקידת הסעד הוא אמין? אולי מישהו שמע שמועה? אולי מישהו רצה להתנקם? איך ייתכן שדווקא תסקיר פקידת סעד יהיה פטור מחקירה נגדית, למרות שאין לכך כל הסמכה או הוראה בפקודת הראיות? הרי קיימת פקודת ראיות, והיא אומרת שניתן להביא רק עדויות כשרות, והחריגים של "עדות שמיעה" מפורטים בפקודת הראיות. תסקיר פק"ס לא מאוזכר שם. אז מנין החוצפה לומר ש"יש לראות את התסקיר כאילו הוא חריג לכללים שבפקודת הראיות? לזה קוראים חקירקה שיפוטית. השופט פשוט יוצר חקיקה ספציפית לנושא פקידות הסעד לחוק הנוער, וזה פשוט מביש ומחליא.
שימו לב מה אומר סע' 20 לחוק הראיות: "בית המשפט רשאי, אם אין הוא רואה חשש לעיוות דין, לקבל כראיה, בכתב, חוות דעתו של מומחה בשאלה שבמדע, שבמחקר, שבאמנות או שבידיעה מקצועית (להלן – חוות דעת), ותעודה של רופא על מצב בריאותו של אדם (להלן – תעודת רופא)". כלומר מספיק שבעל הדין מעלה חשש לעיוות דין, וזו שאלה עובדתית המצריכה חקירה, שאז לא ניתן "לקבל כראייה בכתב" חוות דעת של מומחה. שימו לב שהמומחה הוא בשאלה של מדע, מחקר, אמנות או ידיעה מקצועית. אם כך, מה יש בעבודה סוציאלית, ששם יוצאת פקידת סעד לשטח ומראיינת אנשים, שהופך את חוות הדעת שלה ל"מומחיות בידיעה מקצועית"?

וכעת שימו לב מה אומר סעיף 26 לפקודת הראיות: "(א) הוראות סימן זה אינן גורעות מכוחו של בית המשפט לצוות כי מומחה או רופא או עובד הציבור ייחקרו בבית המשפט, ובית המשפט יעתר לבקשתו של בעל דין לצוות על כך. (ב) נתברר לבית המשפט שבקשתו של בעל דין לחקור מומחה או רופא או עובד הציבור בבית המשפט באה לשם קנטור או מתוך קלות דעת, רשאי הוא להטיל על המבקש את הוצאות החקירה". פקודת הראיות קובעת ש"בית המשפט ייעתר לבקשת בעל דין לצוות על חקירת מומחה". לא כתוב רשאי, אלא "ייעתר", כלומר זו חובת בית המשפט לזמן את המומחית לחקירה. עכשיו קיראו את פסק הדין וראו את השופט עמית מייצר חקיקה שופטית חדשה במסלול עוקף לפקודת הראיות, מסלול סובייטי שבו הופכת פקידת הסעד ה"תורה מסיני" של תיקי הנוער והוצאת הילדים מהבית.


ההשוואה המטופשת בין תסקיר פקידת סעד לנוער ותסקיר שירותי מבחן

לשם חיזוק דבריו, מצא השופט עמית דוגמא אחת שאיכשהו דומה לתסקיר של פקידת סעד, וזהו תסקיר שירותי המבחן לענין העונש של מי שמשפטו הפלילי כבר נגמר, ומה שנשאר זה רק העונש. אלא שזה בכלל לא דומה לתסקיר פק"ס. תסקיר שירותי המבחן בתיק פלילי מוגש לאחר שבמשפט הפלילי, הנאשם הביא כל עד וכל עדה שמצא לנכון להביא להגנתו, כלומר התקיים משפט עם עדים וחקירות מלאות, של כל המומחים ושל כל השוטרים. אף אחד לא פטור מעדות. אז זה בכלל לא דומה לתסקיר של פקידת סעד במשפט נוער, כאשר התסקיר בנוער בעצם שקול לכתב האישום. יצחק עמית מבקש לעשות קיצור דרך, לדלג על שלב העדויות, ולהפוך את "כתב האישום" (כלומר כתב התביעה בנוער) אוטומטית לפסק דין, בלי עדים, ובלי בטיח. אפילו נאשמים בטחוניים מקבלים את ההזדמנות לחקור את מי שמאשים אותם. וראו זה פלא, עמית, בחזונו רואה את פקידת הסעד, מי שיוזמת את ההליך בבית המשפט לנוער, ומי שדבריה הם הבסיס (מילה במילה) לכתב התביעה להכרזת נזקקות והוצאה מהבית, כמי שבעצם תחרוץ גורלות, ללא פיקוח או בקרה, והיא זו שתקבע איך ייראה פסק הדין.

תסקיר פק"ס לחוק הנוער מול תסקיר פק"ס לסדרי דין

בל נשכח שבפסק דין זה עמית דיבר על תסקירי פק"ס לחוק הנוער. יש גם תסקירים לסדרי דין בתיקי גירושין. גם בין שני אלה יש הבדל מהותי. בחוק הנוער (כלומר חטיפת ילדים לפנימיות והוצאה מהבית) ה"תסקיר" הוא בעצם כתב התביעה. מי שיוזמת את ההליך היא פקידת הסעד, ומי שתובע פורמלית זו הפרקליטות שהיא המייצגת של פקידת הסעד. התסקיר בנוער מוכן לפני שהוחלט בשירותי הרווחה להוציא צו נזקקות לילדות באמצעות פניה לבית המשפט לנוער, והתסקיר בעצם מועתק מילה במילה לכתב התביעה בנוער. בתיקי גירושין, תסקיר מגיע אחרי שאחד ההורים תובע את ההורה השני, ובית המשפט מבקש "חקירה" על מנת לקבל תוספת מידע מגורם חיצוני על המידע שההורים מוסרים בכתב התביעה ובכתב ההגנה.
עמית לא עושה אבחנה בין שני סוגי התסקירים למרות שההבדלים בינהם הם תהומיים. בתיקי גירשין (משמורת והסדרי ראייה) אין בכלל שום צורך בתסקיר של פקידות סעד. אין צורך לשלוח מישהי על מנת ללקט נתונים על שני ההורים, ולהתסיס אותם זה נגד זה. בית המשפט למשפחה יכול להסתדר יפה מאוד גם בלי תסקירי פקידות הסעד בגירושין. ההורים יכולים לספר את הסיפורים שלהם אחד נגד השני ישירות אל השופט, ללא תיווך של פקידת סעד, ויחליט השופט על סמך דיני הראיות מי בינהם צודק, במיוחד לאור העובדה שאם שני ההורים נורמטיביים, אז לשניהם זכויות שוות על הילדים, ואין זו "חובה להכריע" באמצעות פקידת סעד "מי עדיף". לעומת זאת בתיקי נזקקות בנוער, תסקיר פקידת הסעד לנוער הוא ליבת הענין, כי זה המסמך שבגללו הרווחה רוצה להוציא את הילדים מבית ההורים. גם אם יש הבדלים בין השניים, עדיין אין כל סיבה מדוע שפקידת הסעד, כמו כל גורם חיצוני, לא תיחקר על מה שהיא כותבת.
בגדי המלך החדשים: "דרך המלך בלי חקירת פק"ס", או המלך עירום או שהמלכה ערומה????

בסופו של פסק הדין אומר השופט עמית כי "סיכומו של דבר, שהעקרונות ודרכי הפעולה של פקידי הסעד אינם כמו אלה הנוהגים בהליך משפטי פלילי או אזרחי רגיל. תסקיר של פקיד סעד אינו בגדר עדות או עדות מומחה; הדברים הנכתבים בתסקיר אינם מבוססים בהכרח על מידע העומד בתנאי הקבילות; דרך המלך היא לשמוע את טענות הצדדים בעקבות הגשת התסקיר; במקרים בהם פקיד הסעד נחקר היקף החקירה נגזר ממעמדו המיוחד של פקיד סעד; בית המשפט רשאי, בנסיבות מסוימות, לאפשר חקירה של גורם שהעביר מידע לפקיד הסעד; שיקול הדעת הסופי לגבי משקל התסקיר וההכרעה בעניינו של הקטין לעולם מסור לבית המשפט". אבל מי שקורא את כל פסק הדין רואה ששום דבר ממה שאמר השופט עד כה אינו מוביל למסקנה ש"דרך המלך היא לשמוע את טענות הצדדים בעקבות הגשת התסקיר", במקום לחקור את פקידת הסעד על תסקירה. פשוט אין לכך כל צידוק לוגי, או אסמכתא בפקודת הראיות, או כל חקיקה אחרת.
להיפך, דרך המלך הנכונה היא חקירה נגדית של כל פקידת סעד שמשתתפת בכתיבת תסקיר. יש לשאול אותן שאלות קריטיות כמו כמה ניסיון יש להן בכלל. אולי זוהי פקידת סעד שרק אתמול סיימה את המכון להכשרת פקידות סעד ברח' ז'בוטינסקי 1 ברמת גן? אולי זו אחת שיש לה אג'נדה, שהיא עצמה גרושה מרירה שרוצה לנקום? אולי לא פתחה את אוגדן הספרות המקצועית לפני שכתבה תסקיר? אולי לא רעננה את ידיעותיה בתע"ס? אולי יש עליה תלונות מפה ועד תאילנד? איזה מין בית משפט זה שגם לא חוקרים פקידת סעד, וגם אי אפשר להביא עדים???
שימו לב שבמקרה זה התלוננו האמא והסבתא גם על כך שפקידת הסעד לא נחקרה, וגם על כך שטובה פרי לא הירשתה להביא עדים חיצוניים. לנושא של הבאת עדים סותרים לפקידת הסעד, עמית בכלל לא התייחס. את זה הוא פטר בלגלוג ש"די לראות את רשימת העדים" כדי להבין שאין צורך בהם. אז מה זה אומר? שאם היו מביאים עדים קליברים, אז הוא כן היה מוצא שטובה פרי נהגה שלא לפי דין, והיה מבטל את פסק הדין?

ומה עם עיכוב היציאה?

שימו לב איזה כוח יש לפקידות הסעד… הן גן יכולות להוציא עיכוב יציאה ולרתק גם את הילדים וגם את ההורים לישראל. הרי זו הפרת זכויות אזרח הכי בסיסיות שיש, הזכות להיכנס ולצאת מהמדינה. וראו זה פלא, השופט שמקבל בעליון את כל התיקים ה"יחברתיים" יצחק עמית, בכלל לא מפריע לו שפוגעם בחירויות בסיסיות של אזרחים. המדינה מעל הכול! הרי כאן האמא והסבתא הן בריטיות. כל עוד המדינה אוחזת בילדים שבפנימיה, אז למי זה בדיוק מפריע אם האמא והסבתא פשוט יתנדפו מהמדינה? כל מה שיש לשופט עמית לומר על זה הוא "נראה כי המהלך המשפטי של הוצאת צווי עיכוב יציאה מהארץ, אך העמיק את החשדנות מצד האם והסבתא כלפי גורמי הרווחה". מדוע אין הוא מכריע אם "המהלך המשפטי" הזה מותר, או לא? בשביל מה משלמים לו משכורת?

איך תרם השופט עמית למוות של הילדים של קרינה בריל, איגור ומירה?

לסיום, לאחר ששלל מהאימא והסבתא את הזכות להתגונן מפני לקיחת שתי הילדות מהן, וגזר עליהן חיים של שברון לב וגעגועים עזים, ממשיך השופט יצחק עמית בלשון הרמיה וכותב "ולבסוף, אין לי אלא לחזור ולפנות לאם ולסבתא בקריאה לשתף פעולה עם אנשי המקצוע". במילים אחרות, השופט עמית שולח מסר להורים מאוד פשוט: כאשר באה פקידת סעד לקחת את הילדים שלכם, תנו את הילדים לפקידת הסעד, היפטרו מהילדים, תישכחו מהם, כי לא יהיה לכם כל תקווה להתגונן בבית המשפט. לא תוכלו להעיד ולא תוכלו לחקור את פקידת הסעד, אז מוטב שפשוט תעשו מה שפקידת הסעד רוצה ותימסרו לה את הילדים שלכם מרצון.
את פסק הדין הזה הפיצו פקידות הסעד לכול העולם ואחותו, שכן זהו ניצחון גדול עבורן. פסק הדין הזה הופץ גם בכל הלשכות לסיוע משפטי, ולכל שאר העוסקים בנושא. לא פלא שחודשים ספורים לאחר מכן, כאשר קרינה בריל, העולה החדשה מאוקאינה שמעה שפקידת סעד מעוניינת לנקוש על דלתה, היא שחטה את ילדיה. מי שהיא התייעצה איתו הסביר לה שבגלל יצחק עמית, הסיכויים שיקחו לה את הילדים הם 99%. אז קרינה בריל שחטה את ילדיה, ואי אפשר לומר שליצחק עמית לא הייתה תרומה למעשה השחיטה בסכין המטבח הוירטואלית שהניף על הילדים של ההורים החלשים/מוחלשים בקהילה.


פקידת הסעד ויקי היינה מטייחת התעללות בפעוטות במרכז חירום ויצו הדסים

קישורים:

פרשת כליאת דודו דהאן במעון מקי"ם – פרצופם המזוהם של רשויות הרווחה לסחר בילדים – המאמר פרשת מעון מקי"ם אוגוסט 2012 – דודו דהאן נולד לאמו, ליליאן ביום 29/12/69 בביה"ח בתר בחיפה. -לאם היולדת נמסר לדבריה לאחר הלידה הקשה שעברה על ידי ד"ר מרגלית כי הוולד מת והיא שולחה לביתה לאחר שלושה ימים בביה"ח…
דרכי טיפול בקשישים בקהילה: לשכת הרווחה תל אביב – פקידת הסעד ענבל בורנשטיין – מתוך תכנית המקור – ערוץ 10 – נובמבר 2011 – פקידת סעד ענבל בורנשטיין ל"הגנת" קשישים ממינהל שירותי חברתיים תל אביב מציגה דרכי טיפול בקשיש בקהילה ע"פ מדיניות משרד הרווחה. פקידת סעד "מטפלת" בכ- 400 איש בקהילה מה שאינו מאפשר לה טיפול אפקטיבי כלשהו מלבד הוצאת צווים שיפוטיים מטופשים לגירוש אדם מביתו ומהקהילה ונישולו מרכושו וכליאתו בבית אבות לשארית ימיו…

דרי רחוב – תכנית "שתולים" – מאפיינים התנהגותיים בעייתיים של עובדי הרווחה בעיריית תל אביב – אפריל 2010 – בתחקיר "שתולים" על חסרי הבית בישראל, השתול איתן עדי, עו"ד במקצועו, נשלח ל-30 יום ברחוב. הוא נתקל באוכלוסיית הרחוב: הומלסים זונות ונרקומנים הנמצאים במלחמת הישרדות מול הקור היעדר הפרנסה והלינה. עובדות סוציאליות מהיחידה לדרי רחוב של עיריית ת"א האמורות לטפל ולסייע לו, מתעמרות בו, משפילות אותו, מפשיטות את כבודו מעליו ומעבירות אותו מגורם אחד לשני כדי להטביע אותו בסבך הביורוקרטיה על מנת שיתייאש ולא יחזור אליהן.

לשכת הרווחה עיריית תל אביב בשירות המאכ'רים – הפקרת נערה להתעללות מינית במשך שנים – דע כי רוב המטפלים ומאבחנים, בעלי פנימיות ומעונות מופרטות, תאגידי אפוטרופסות ועוד, השורצים בשירותי הרווחה העירוניים הרי הם כמו מאכ'רים , רצונם לקבל ילדים נערים וחוסים ככלי לעשיית כסף קל, תוך שהם מציעים תכניות "שיקום" ו"טיפול", חסרות תועלת מזיקות ומסוכנות. – עובדי הרווחה, ועדות החלטה, פקידי הסעד, ועובדים הסוציאליים ברשות המקומית שומעים היטב את ה"מאכ'רים" ומרצים אותם, אך אינם רואים ממטר את האזרח – פברואר 2010 – סיפורה של נערה מוכרת ו"מטופלת" מספר שנים ע"י שירותי הרווחה של עיריית תל אביב. …

נרדפת – קשישה בורחת ממינהל השירותים החברתיים של עיריית תל אביב – המאמר "סיפורי סבתא" ידיעות אחרונות – 24 שעות , משה רונן , יחזקאל אדירם , 17.06.2009. – שרה כהן בת ה-95, דודתם של חמוטל ודורי בן זאב, מתגוררת כבר חודשיים בדירת מסתור, נמלטת משירותי הרווחה. כל מי שפוגש בה כולל ארבעה פסיכיאטרים, שאבחנו אותו לאחרונה, קובע כי מדובר באישה צלולה ומתפקדת. אז למה במחלקת הרווחה של עיריית תל אביב מתעקשים לאשפז אותה במוסד גריאטרי?

פקידת הסעד ויקי היינה מטייחת התעללות בפעוטות במרכז חירום ויצו הדסים

מרץ 2014 – התעללות בשתי פעוטות אשר נתלשו בכפייה מאימן ע"י פקידת הסעד ויקי היינה מלשכת הרווחה תל אביב. הילדות נמצאות שלא לצורך כ- 6 חודשים במסגרת "חירום" (ויצו הדסים באבן יהודה) בראשות העובדת הסוציאלית ענת בן חור בכפייה וכליאה ועוברות התעללות. פקידת הסעד ויקי היינה מטייחת ההתעללות בדרך של תיוג הילדות בבעיות פסיכיאטריות כדי לפגוע באמינותן.

קישורים:

בסבך הביורוקרטיה של מערכת הרווחה – התעללות בילדים במרכז חירום של משרד הרווחה – פקידי הרווחה הנקרים בדרכה של המשפחה, "מטפלים" בה בדרך של כפייה. הטיפול כולל הוצאת ילדים רכים, קשישים, אנשים בעלי מוגבלויות ועוד חסרי ישע, מביתם ומשפחתם, למוסדות הסגורים של משרד הרווחה…

מרכזי חירום של משרד הרווחה – הגנה וסיוע סוציאלי, או אשפוז כפוי – מרכזי החירום של משרד הרווחה אינם מוכרים בחוק. משמעות הדבר שאין הגדרה למה זכאים הילדים שהוכנסו למרכזים אלו בצו בית משפט: מי זכאי לנהל מרכז חירום, סל טיפול לילד, תזונה, תנאי לינה, לימודים ופנאי, מרחב לכל ילד ועוד…

פקידת הסעד שלחה את הילדים למרכז חירום כדי שיתרצו ויעשו כרצונה – מתוך המאמר האם פקידי הסעד אוהבים ילדים? עו"ד יעל גיל, NEWS1, מרץ 2009 – לשולחני הגיע לפני כשנתיים מקרה, בו שני קטינים בגילאי העשרה הוכרזו כקטינים נזקקים, זאת, מן הטעם הבלתי ראוי, כי קטינים אלו הוכו ע"י אמם, כאשר אביהם הגיש תביעת משמורת ורשויות הרווחה התנגדו חריפות לכך שהילדים יעברו למשמורת אביהם. – לאחר מספר שנים של טיפול כושל בתיק ע"י עורך דין אחר, הגיעו הילדים למרכז חירום ושהו שם מספר חודשים כשהם מנותקים מחבריהם ובמצב קשה, שוב, ללא כל סיבה מוצדקת…

זהירות פקידי סעד – תחקיר 'ישראל היום' על פשעי משרד הרווחה נגד הורים וילדים – דצמבר 2013

זהירות פקידי סעד - תחקיר 'ישראל היום' על פשעי משרד הרווחה נגד הורים וילדים - דצמבר 2013

זהירות פקידי סעד – תחקיר 'ישראל היום' על פשעי משרד הרווחה , נעמה לנסקי ומיכל יעקב יצחקי , דצמבר 2013

יותר מעשרת אלפים ילדים בישראל מוצאים מבתיהם ומנותקים מהוריהם בכל שנה על ידי פקידי סעד • בתי המשפט למשפחה ובתי המשפט לנוער, הקורסים מעומס התיקים, נוטים להסתמך על חוות דעתם ללא עוררין • כתוצאה מכך נקרעים ילדים רבים מהוריהם, לעיתים שלא לצורך – וההורים חשים חסרי אונים מול המערכת • השופטת בדימוס חנה בן עמי: "תפקידם של פקידי הסעד הוא לאסוף את הנתונים ולבדוק את העובדות לאשורן, כדי שבית המשפט יקבל תמונה אמיתית ויוכל להגיע להכרעה נכונה. נתקלתי בלא מעט מקרים שלא כך היה הדבר" • משרד הרווחה: "כולנו מחויבים בראש ובראשונה לעקרון טובת הילד"

אביגיל הניחה את בנה בן השנתיים על ברכיה, אימצה אותו בחום אל חיקה ולחשה באוזנו: "אמא אוהבת אותך, מתוק שלי. אתה החיים שלי. עוד מעט תחזור אלי הביתה." בעיניים מוצפות דמעות היא מסרה אותו לידיו של שוטר שעמד במרכז דירתה הקטנה, והוא נחפז לצאת החוצה עם הפעוט, מלווה בשני שוטרים נוספים ושלוש פקידות סעד של משרד הרווחה. מאז חלפו שנתיים. לילד כבר מלאו ארבע, והוא עדיין לא חזר אליה. בארבעת החודשים הראשונים מאז נלקח ממנה, אביגיל (27) לא ראתה אותו, ולא ידעה בדיוק איפה הוא מוחזק. ספק אם אי פעם תשוב לגדל אותו. גם אם ישוב אליה, זה יהיה ילד אחר מזה שמסרה לידי השוטר ההוא לפני שנתיים; ילד שטולטל על ידי שירותי הרווחה בין מרכז חירום למשפחות אומנה, שרואה את אמו שעתיים בשבוע בפיקוח של עובדים סוציאליים, שמאז היותו פעוט הועבר לו המסר שאמא לא טובה בשבילו.

זהירות פקידי סעד - תחקיר 'ישראל היום' על פשעי משרד הרווחה נגד הורים וילדים - דצמבר 2013

רמי (40) לא ראה את בנו ובתו, בני ה- 10 וה- 11, מזה קרוב לשנתיים. בחג החנוכה הזה הוא התפלל לקבל מהם שיחת טלפון, "רק שיגידו "המצבים שפקידי הסעד מתמודדים איתם מעוררים הרבה חרדה," אומרת ד"ר מילי מאסס, ששימשה בעברה מומחית להערכת מסוגלות הורית מטעם בית המשפט. "יש עליהם אחריות גדולה מאוד, ובזכות החוק, שנותן להם כוח עצום, הם פועלים במלוא העוצמה. זה פותר להם את החרדה הגדולה הזאת.

"לטעמי, החוקים האלה הרסו את מקצוע העבודה הסוציאלית. פקידי הסעד הפכו להיות אוכפי חוק, והם לא עובדים מתוך האוריינטציה הטיפולית של המקצוע. להגן על ילד זה להגן עליו מהוריו? ילדים כמהים שההורים שלהם יהיו טובים, לכן צריך לסייע להורים להיות טובים יותר, זה יעזור לילד הרבה יותר מאשר אם נרחיק אותו מהם. בהרחקה ממחישים לילד שההורה מסוכן לו, מטילים דופי גדול בהורים, ואת זה קשה עד בלתי אפשרי לשקם מאוחר יותר. יש מקרים שצריך להרחיק ילדים, אני יודעת. אבל צריך לחשוב אלף פעמים. ואני לא חושבת שזה המצב."

זהירות פקידי סעד - תחקיר 'ישראל היום' על פשעי משרד הרווחה נגד הורים וילדים - דצמבר 2013

מה שתאמר עשוי לשמש נגדך

"הדבר הראשון שאני חוזרת ומבהירה לאימהות הוא לא לתת שום מידע לפקידי הסעד, לא לשתף אותם בבעיות בכלל, ואם יש בעיה בוערת מסוימת – להתמקד רק בה ולא לומר שום מילה מיותרת" אומרת נחמה דיכנה, מנכ"לית משותפת של עמותת ע.ל.י.ה, המלווה בשנים האחרונות עשרות מקרים של הוצאת ילדים מבתיהם. "אני מציעה להימנע מלספר כמה רע וכמה קשה בבית, כי הכול עלול לפעול נגדך ולהתהפך עלייך, ואחר כך בדיונים השונים יטיחו בך שאת אמא לא מתפקדת, שאת לא מציבה גבולות, שאת מגלה קשיים וכיוצא באלה טיעונים, שלכי תוכיחי שהם שגויים."

אסתי בת .46 יש לה שני בנים, בני 6 , ו- 13 שנולדו מחוץ לנישואים מאותו גבר. היא מגדלת אותם לבד, ואביהם מתגורר במרחק לא רב. כשמגיעים לדירתה במרכז הארץ היא קודם כל מתעקשת לערוך סיור ברחבי הבית: להראות שהוא ממורק, שהמיטות מוצעות במצעים נקיים, האמבטיה משופצת, המקרר מלא, יש מחשב וטלוויזיה ואופניים וקורקינט. אבל ילד אחד, הקטן מבין השניים, איננו.

הקשר שלה עם לשכת הרווחה החל זמן לא רב לאחר שנולד בנה הבכור, כשהיא פנתה כדי לקבל סיוע במימון מעון לתינוק. הסיוע נמשך גם כשנולד הבן השני.

"ישבו מולי עובדות סוציאליות, ובתום לב חשבתי שאפשר לספר ולדבר. כמו ספר פתוח סיפרתי להן על הקשיים שלי. סיפרתי על בעיות שלי עם האבא של הילדים, על קשיים שלי בטיפול בהם. לא הייתי חייבת לשתף אותן, אבל עשיתי את זה בשביל שיסייעו לי. לא בשביל זה יש את משרד הרווחה? לא האמנתי שהן ישמרו כל מיני פיסות מידע בצד, ושהכל ישמש אותן אחר כך נגדי."

אט אט החלו פקידות הסעד להעלות טענות על אופן טיפולה בילדים, במסגרת ועדות של משרד הרווחה ובבית המשפט לענייני משפחה.

"אמרו שאני לא רוצה לתת להם חיסונים, ושאני לא נותנת ריטלין לבן הגדול, שהיו לו קשיים בלימודים. אני מתנגדת אידיאולוגית לחיסונים ולריטלין, ואני ממש לא היחידה. את הריטלין החלטתי אחרי תקופה מסוימת כן לתת. טענו גם שאני מעשנת חשיש, אז במשך שנה שלמה עשיתי בדיקות שתן שהעידו שזה לא נכון, עד שהם ירדו מזה."

לפני כשנה וחצי החליט בית המשפט לאמץ את החלטת פקידי הסעד להוציא את בנה הקטן מהבית, כשהוא בן ארבע וחצי. "הסבירו שאין לו גבולות ושאני לא מפנימה את מצבו של הילד ולא מודה שיש לו בעיה."

בתחילה נלקח הילד למרכז חירום, מקום שהייה זמני וסגור, לרוב אגף בתוך פנימייה, המשמש "תחנת מעבר" – במרבית המקרים ילד לא אמור לשהות בו יותר משלושה חודשים, ורק במצבים קשים נותרים ילדים לאבחון במרכז, עד לתקופה של חצי שנה.

לאסתי נאמר שבנה אמור לשהות שם שלושה חודשים, אבל בפועל נשאר הילד בן הארבע וחצי לחיות שם יותר משנה. היא פגשה אותו למשך שעה בשבוע, ופעם בשבועיים היה בא הביתה לסוף שבוע.

"קבעו שהוא היפראקטיבי וחסר גבולות. אבל כששמים ילד בן 4.5 עם ילדים גדולים בני 9 ,10-ו תולשים אותו בפתאומיות מאמא שלו ומאח שלו, והוא בודד ומשועמם, ודאי שהוא יצעק וישתגע. אז נוסף על ריטלין נתנו לו תרופה פסיכיאטרית. זה היה הפתרון שלהם. אני סירבתי בכל תוקף שייתנו לו תרופות כאלה, ושוב טענו נגדי שאני לא פועלת לטובתו. זה ילד קטן. מה עשו לו"?

בתום שנה במרכז החירום נלקח הילד למשפחת אומנה, ובמשך שלושה חודשים לא נאמר לאסתי היכן הוא נמצא, "בטענה שזה יפריע לו להתאקלם." כיום היא פוגשת אותו למשך שעה אחת, פעם בשבועיים.

גורמי הרווחה התנגדו שהילד יגיע לבר המצווה של אחיו הגדול, לדבריהם מחשש שהוא יוסת על ידי האם נגד משפחת האומנה. אסתי הפכה את העולם במשך שבועות, פנתה לכל מי שיכלה, משר הרווחה ועד נשיא המדינה, וניסתה להיאבק בהחלטה גם בכלים משפטיים. רק שעות ספורות לפני תחילת החגיגה הורה בית המשפט המחוזי למשרד הרווחה להתיר לבנה להגיע לאירוע.

"אני אלחם על הילד שלי עד טיפת דמי האחרונה," אומרת אסתי. "אני אלחם על זכותי להיות אמא שלו. אני נלחמת גם בשביל כל האימהות שדחקו אותן לפינה. אני לא אדם מושלם, אבל אני יכולה לגדל את הילד שלי, בשר מבשרי. ואם אני אמא כל כך רעה ולא לי חג שמח, אבא, אתה חסר לנו מאוד." אבל נס החנוכה הזה לא התרחש, ורמי המשיך לחלום על דמותם של ילדיו, משווע לחיבוקם, מתגעגע לימים שבהם היו חלק מחייו, הימים שלפני גירושיו הקשים מאמם. "הילדים שלי הם יתומים למרות שאבא שלהם חי," הוא אומר בכאב עצום. "מבחינתי, משרד הרווחה הפקיר אותם בידי אמא שהסיתה אותם נגדי, ולמרות שברור שזה המצב, המדינה מונעת את שינויו." 

אלפי ילדים, כמו ילדיהם של אביגיל ורמי (השמות בדויים, כמו כל השמות בכתבה,( מנותקים בישראל מהוריהם בכל שנה על ידי פקידי סעד במקרה של אביגיל היו אלה פקידי הסעד לחוק הנוער של משרד הרווחה (המכונים "עובדים סוציאליים לחוק הנוער, טיפול והשגחה," אך הכינוי השגור הוא עדיין פקידי סעד,( שהוציאו את הילדים בעילה שמדובר בחשש לשלומם; במקרה של רמי – משפחה שבה ההורים התגרשו – נקבעו הסדרי הראייה בידי פקידי הסעד לסדרי דין (המכונים "עובדים סוציאליים לסדרי דין.("

זהירות פקידי סעד - תחקיר 'ישראל היום' על פשעי משרד הרווחה נגד הורים וילדים - דצמבר 2013על פי נתוני משרד הרווחה, חיים היום בפנימיות ובמשפחות אומנה כ- 10,000 ילדים שהוצאו מבתיהם על ידי פקידי סעד לחוק הנוער. בשנת 2012 טיפלו פקידי הסעד לסדרי דין 11,000-בכ משפחות בהליכי גירושים.

פקידי הסעד כפופים מקצועית למשרד הרווחה, אך עובדים ברשויות המקומיות ומקבלים מהן את שכרם. בישראל פועלים כ- 900 עובדים סוציאליים לחוק הנוער  וכ- 700 עובדים סוציאליים לסדרי דין. בכל שנה מוכשרים כמה עשרות פקידי סעד חדשים.

המשותף למקרים של אביגיל ושל רמי הוא התחושה הברורה שפקידי הסעד בישראל הפכו להיות גורם בעל כוח עצום, כמעט נטול איזונים ובלמים, ואופן פעולתם שנוי במחלוקת. בתי המשפט למשפחה ובתי המשפט לנוער, הקורסים מעומס תיקים, נוטים להסתמך על חוות הדעת של פקידי הסעד – וכך מגדילים את כוחם העצום ממילא. ומול אלה ניצבים ילדים הגדלים ללא הוריהם, והורים שחשים כי אינם מצליחים להתגונן מול המערכת ונידונים להתנתק מהדבר היקר בחייהם.

לפני כחצי שנה, זמן קצר לאחר שנכנס לתפקידו, מינה שר הרווחה מאיר כהן ועדה בראשות מנכ"ל משרדו, יוסי סילמן, לבחון את תפקודן של רשויות הרווחה בכל הקשור לניתוק ילדים מהוריהם והוצאתם מבתיהם. כהן ער לבעיות הרבות המתעוררות בעניין (ראו מסגרת;( תלונות רבות הופנו אליו, והפגנות נערכו מתחת לביתו בדימונה. מסקנות הוועדה צפויות להתפרסם החודש.

זהירות פקידי סעד - תחקיר 'ישראל היום' על פשעי משרד הרווחה נגד הורים וילדים - דצמבר 2013 מערכת אטומה

"לפקידי הסעד ניתן כוח גדול ביותר, בלי שיש להם כלים לבדיקת ראיות ולבדיקת מיומנות של הורים לגדל את ילדיהם," קובעת השופטת המחוזית בדימוס חנה בן עמי, שניהלה את בית המשפט לענייני משפחה בירושלים מיום הקמתו ושימשה גם שופטת מחוזית. אין זה מובן מאליו ששופטת לשעבר יוצאת בביקורת פומבית וגלויה כלפי משרד הרווחה ומערכת המשפט.

"בתי המשפט העמוסים רואים בפקידי הסעד כוח מקצועי, שמהווה מעין זרוע ארוכה שלהם, ולכן הם נוטים לקבל את התסקירים שלהם ללא חקירה ובדיקה. גם ידיהם של פקידי הסעד מלאות עבודה, הם נדרשים לכתוב תסקירים רבים, וכשממילא כל מה שנעשה או לא נעשה על ידם אפוף חשאיות, הדרך הקלה היא להכתיב תוצאה בלי שהדברים נבדקו לעומקם. תפקידם של פקידי הסעד, המקבלים את שכרם מהקופה הציבורית, הוא לאסוף את הנתונים ולבדוק את העובדות לאשורן, ללא משוא פנים וללא שיקולים זרים, כדי שבית המשפט יקבל תמונה אמיתית של הממצאים שלהם ויוכל להגיע להכרעה נכונה. לצערי הרב, נתקלתי בלא מעט מקרים שלא כך היה הדבר."

באחד התיקים שנחרתו בזיכרונה של בן עמי הוצאו שלושה ילדים מבית אמם. הדבר נעשה בטענה שהאם, שעברה תאונת דרכים וגידלה אותם לבד, אינה יכולה להמשיך ולדאוג לרווחתם. במשך כשנתיים שהו שלושת הילדים הקטנים בבית מעבר (שאליו מועברים ילדים המיועדים לאימוץ,( רחוק מאוד מבית אמם, והיא בקושי יכלה לפגוש אותם. התיק הובא בפני בן עמי, שהתבקשה להכריז על הילדים כבני אימוץ.

זהירות פקידי סעד - תחקיר 'ישראל היום' על פשעי משרד הרווחה נגד הורים וילדים - דצמבר 2013"פקידות הסעד הגישו בקשות דחופות להעביר את הילדים למשמורת רשויות הרווחה, להפסיק את ביקורי האם, למסור את הילדים למשפחה מאמצת ולקיים את הדיון בבית המשפט ללא נוכחות האם ובלי שיימסרו לה הפרוטוקולים – כל זאת בטענה שמדובר באם אלימה, ושהן חוששות מפניה. אני נחרדתי מהרעיון שבדיון כל כך גורלי, כשאני צריכה להחליט אם לשלול את זכויותיה ההוריות של האם, היא בכלל לא תשב באולם. החלטתי שהאם תשב באולם, ופקידות הסעד יעידו ממקום אחר, באמצעות טלוויזיה במעגל סגור.

"כשהאם נכנסה לאולם נדהמתי לראות אישה צנומה, פסיבית ומפוחדת. במהלך הדיון העידו עדים רבים, שהתרשמותם מהאם היתה דומה. עד מהרה גם פקידות הסעד חזרו בהן מהטענה שמדובר באישה מסוכנת. כשהראיות החלו להישמע, מנהלת בית המעבר אזרה אומץ והעידה כי מלכתחילה הכין הצוות שלה תוכנית לטיפול בילדים במסגרת הקהילה, מתוך מטרה להחזירם לרשות אמם, אך הצעתה נדחתה על ידי פקידות הסעד, והן הבהירו לה ש'תוכניות כאלו בקהילה יקטינו את מספר הילדים המיועדים לאימוץ, והדבר יפגע במשפחות המבקשות לאמץ.'

"התברר לי כי מסמכים ופרוטוקולים, שכללו התנגדויות של אנשי מקצוע להעברת הילדים לאימוץ, הועלמו מידיעת בית המשפט. בתסקירים של פקידות הסעד התגלו סתירות רבות. לא היתה להן ברירה אלא להסכים להחזרת הילדים לאם, מה שחסך כתיבה של פסק דין שהיה חושף את דרך התנהלותן."

במהלך השנים לא הסתפקה השופטת בן עמי בהבעת ביקורת בפסקי הדין שכתבה, אלא אף פנתה לגורמים רבים במערכת, ובהם נשיא בית המשפט העליון אהרן ברק, נשיא בית המשפט המחוזי ורדי זיילר, והיועץ המשפטי לממשלה אליקים רובינשטיין.

"עבודתם של פקידי הסעד היא עבודה קשה, וחלקם עושים עבודת קודש," מבהירה בן עמי. "אבל לצערי, הכוח הרב שהעניק להם המחוקק, וההסתמכות על חוות דעתם בעניינים שהם בבחינת דיני נפשות, גורמים לא פעם לניתוק ילדים מהוריהם שלא לצורך ולהסלמת סכסוכים בין בני זוג. לפקידי הסעד אין את מלוא הכלים המקצועיים לכתוב חוות דעת כאלו."

האנתרופולוגית פרופ' אסתר הרצוג, המשמשת יו"ר עמותת ע.ל.י.ה לזכויות הורים וילדים, סבורה כי "המצב הולך ומחמיר, זהו מדרון תלול." זה יותר מעשרים שנים שהרצוג מסייעת במאבקים למניעת קריעת ילדים מהוריהם. במקרה הראשון שבו היתה מעורבת, בשנת ,1992 נותקה ילדה בת שנתיים וחצי מאמה לאחר שפקידות סעד סברו שהאם מסיתה את הפעוטה נגד אביה.

"אני הייתי המומה ממה שנעשה לה," היא משחזרת. "לא הצלחתי בשום אופן להבין את הקלות שבה מוציאים פעוטה מהבית. והמערכת אטומה. אני מופתעת בכל פעם מחדש מהממדים שהדבר הזה תופס. עם השנים רק הולכות וגוברות העוצמות והסמכויות של המערכת, מבחינת התקציבים ומבחינת כמות המוסדות וכוח האדם. אם התקציבים האדירים האלה היו באמת הולכים לציבור ולא לניפוח המנגנון, לא היו חייבים להוציא ילדים מהבתים.

"נדרשת פה מערכת אמיתית ומקיפה של טיפול בקהילה, של מסגרות פעילות לילדים, של תמיכה אישית, משפחתית, בית-ספרית. מה שקיים היום הוא אפילו לא התחלה של דבר כזה. יש עדויות לכך שכאשר החזירו ילדים אל הבתים ופעלו בקהילה, התוצאות היו יפות. אלא מה? זו מערכת שלא רוצה לוותר על הכוח, השליטה, התקציבים, המוסדות והתקנים. המערכת לא רוצה לחסל את עצמה במו ידיה, ולכן ילדים ממשיכים להיות מוצאים מבתיהם ולהינתק מהוריהם." כשירה, למה השאירו לי ילד אחד? דווקא הילד הגדול שלי יותר קשה ומאתגר. פשוט, עם ילד קטן בן ארבע היה להם קל יותר להתמודד, הוא מתאים לשוק הבשר הזה של הוצאת הילדים מהבית. ילד בן 11 זה כבר סיפור מורכב יותר, הוא גדול יותר וקשה יותר לשלוט עליו.

"זאת מערכת שמי שמתנהל מולה מרגיש חוסר אונים מוחלט. בעיקר האנשים הפשוטים, האנשים שלא יכולים להתגונן, שנמצאים במצב סוציו-אקונומי קשה, שאין להם משפחה תומכת."

הקלות הבלתי נסבלת

חשוב להבהיר: אין בדברים הטלת דופי גורפת במשרד הרווחה ובפקידי הסעד, לא במקצועיותם ולא במניעיהם. אין בדברים גם אמירה גורפת שאסור לנתק ילד מהוריו במקרים מסוימים, כאלה המסכנים באופן ברור את שלומו וחייו. ברור גם שהורים שילדיהם הוצאו מחזקתם מלאים בזעם וכאב, ולא תמיד רואים את התמונה המלאה. אבל קשה לעכל את הקלות הבלתי נסבלת של ניתוק ילדים מהוריהם, ואת היעדרה של ביקורת כלשהי על המערכת הזאת.

"אני נתקלת בתסריטים כמעט קבועים," אומרת עו"ד ורוניקה ברומברג, המטפלת זה 16 שנים בנושא הוצאת ילדים מהבית. היא ליוותה מאות משפחות שילדיהן היו בסיכון להוצאה מהבית, בין היתר, כשסייעה בהתנדבות לחברת הכנסת מרינה סולודקין ז"ל, שהיתה הבולטת ביותר במאבקה נגד משרד הרווחה והקימה את השדולה נגד הוצאת ילדים ממשפחותיהם. "אני כבר יודעת מראש פחות או יותר מה יספרו לי המשפחות שפונות אלי.

"היועצת או הפסיכולוגית הבית-ספרית מתחילות להעביר דיווחים למשרד הרווחה: הילד מגיע מלוכלך לבית הספר או מגיע בלי אוכל, רב עם התלמידים, מפריע. יכולות להיות בעיות של שפה או של חינוך. בכיתה של ארבעים ילדים קשה להתמודד עם כל זה. הרווחה מקבלת דיווחים. המשפחה מסומנת, ומתחיל להתבסס תיק. ההמשך תלוי מאוד בדרך שהמשפחה מגיבה. מי שמייד לומד את זכויותיו ומתגונן, או לוקח עורך דין שמתערב בשלב מוקדם, עוזבים אותו.

"נתקלתי בהרבה מאוד מקרים שבהם פקידי הסעד רצו להוציא ילדים מבתים נורמטיביים. לפעמים היו בתים ממעמד סוציו-אקונומי נמוך, או בתים שחוו גירושים. הכותרת היא שהילד בסיכון, אבל למעשה מדובר במשפחה חלשה, שהופכת טרף קל למשרד הרווחה. אני לא רוצה להכליל, אבל זאת הנטייה של הרווחה כבר שנים רבות.

"רק באחוז קטן מאוד מהמקרים שאני טיפלתי בהם היתה באמת סיבה להוציא את הילדים מהבית. למשל, במשפחה של חולים פסיכיאטריים. אבל זה המיעוט."

ההורים לא מבינים

ההחלטה על גורל המשפחה וילדיה ניתנת בוועדת החלטה, המכונה גם "ועדה לתכנון דרכי טיפול." אל הוועדה מגיעים לא מעט הורים, בלי להבין כלל את משקלה הקריטי בקביעת גורלם. בעמותת ע.ל.י.ה מנחות נחמה דיכנה ושותפתה לניהול, יונת קלר, את ההורים (מרביתם אימהות) "לדרוש לקרוא מראש את סדר היום של הוועדה, או כפי שאני מכנה אותה – 'הזובור,' כי שם רומסים את ההורים ומאשימים אותם האשמות איומות, ולכי תתמודדי ותתבטאי בבהירות אחרי דבר כזה," אומרת קלר.

"אם את משתפת פעולה, רומסים אותך ועושים מה שהם רוצים," מוסיפה דיכנה. "אם את תקיפה מדי זה אומר שאת אלימה. זה כאילו אי אפשר לנצח, אבל צריך להקפיד להפגין חוזק. צריך לברור מילים, ותמיד להקליט: כל שיחת טלפון, כל שיחה אישית, כל פגישה, אפילו בבית המשפט, אם אפשר. זה מה שלמדנו מהניסיון שלנו, אין ברירה, כי המציאות לפעמים מתעוותת. ולשום מקום לא ללכת לבד, כי אם תלכי לבד, ירמסו אותך."

הסיפור של ליאת (45) עם רשויות הרווחה החל לאחר שהגרוש שלה הגיש נגדה שורה של תלונות במשטרה בגין אלימות נגד ילדיהם, בני ה- 4 וה- 6, היא שולפת מתיקה אוגדן עמוס מסמכים ומראה כי התלונות נסגרו מחוסר אשמה פלילית, ולא הגיעו לכדי הגשת כתב אישום. בוועדת ההחלטה שלה ישבה לבד, "מול כעשרים פקידות סעד, שלא מכירות אותי בכלל ואפילו לא ראו את הילדים שלי מימיהן. אמרו לי שזאת ועדת טיפול, לקביעת עתיד הילדים. לא הסבירו לי מה משמעות הוועדה, ושזכותי להגיע מיוצגת. ופתאום הן יושבות מולי וטוענות טענות איומות – שהילדים מוכים ומוזנחים. לא היו לי אפילו מסמכים ביד להוכיח שהן טועות.

"אני יושבת מול הוועדה, המומה, ובסוף הם אומרים לי, 'אנחנו לוקחים ממך את הילדים.' אמרתי להם: 'אתם לא לוקחים לי את הילדים, זה לא קורה.' אבל אף אחד לא הקשיב לי. רצתי מלשכת הרווחה לבית הספר ולגן של הילדים, אבל המשטרה כבר הגיעה לשם לפניי. אין לי מילים לתאר את חוסר האונים שהרגשתי. צרחתי לבורא עולם 'תציל אותי! תציל אותי מהאימה הזאת'! ואני אמא טובה, באמת. אני לא נרקומנית, לא מכה, לא מתעללת."

כמעט חמש שנים חלפו מהיום ההוא, שבו נלקחו ממנה שני ילדיה, ומאז היא תמיד מצוידת במסמכים המעידים שהיא כשירה ויציבה נפשית, בניסיון להוכיח שהיא יכולה להיות אם ראויה לילדיה – כולל חוות דעת מפורטות של מומחי נפש מטעם בית המשפט.

"לקחו לי את הילדים למרכז חירום," היא ממשיכה לספר. "מקום סגור, מוקף גדרות. ומדובר בילדים קטנים, שאהבו לישון איתי במיטה, שהיו קשורים אלי. הקטן עוד היה עם מוצץ, ואני דאגתי, כי ידעתי שהוא לא יכול לישון בלי השמיכה שלו. הם היו כל עולמי ואני הייתי כל עולמם – ופתאום קרעו אותם ממני. זה הדבר הכי נורא בעולם. אימהות לא יכולות לחיות בלי הילדים שלהן.

"חצי שנה הם היו במרכז חירום. הייתי מביאה להם צעצועים, וילדים גדולים היו לוקחים להם אותם. לא היו גוזרים להם ציפורניים, הראשים שלהם התמלאו כינים, הייתי מביאה להם בגדים יפים ופוגשת אותם לבושים בבגדים בלויים של מרכז החירום."

לאחר חצי שנה הועברו הילדים למשמורת האב. עם אחד הילדים נפגשת ליאת במרכז קשר אחת לשבוע למשך שעה וחצי, ועם השני היא לא נפגשת כלל – לא נקבעו לה שום הסדרי ראייה איתו, אפילו לא במרכז קשר. "הוא לא רוצה לראות אותי, כי הוא הוסת נגדי על ידי אבא שלו. אז במקום לטפל בהסתה נגדי, מניחים למצב להימשך כך. הילדים שלי מנותקים ממני חמש שנים ולא מקבלים שום טיפול להתמודד עם המצב הזה. כל המשכורת שלי וכל הזמן שלי והמשאבים הנפשיים מושקעים רק במלחמה להחזרת הילדים שלי. ואני לא אוותר."

שני בניה של ליאת נלקחו ממנה מכוח צו חירום, כנראה הכלי העוצמתי ביותר שיש בידי פקידי הסעד לחוק הנוער צו חירום מאפשר להוציא ילדים מבתיהם ללא חקירה מקדימה, ללא הבאה בפני שופט אלא בתוך שבוע, וללא פירוט מיידי ומלא של עילת ההוצאה מהבית. כשמתעורר חשש ממשי לשלומו הפיזי והנפשי של הילד, החוק מאפשר לפקיד הסעד גם לשלוף אותו מהגן ומבית הספר, בסיוע משטרה, ולהעבירו למרכז חירום של משרד הרווחה. מדי שנה מופעלים בישראל 700-כ צווים כאלה.

"אני יכול לומר מניסיוני, שבמקרים רבים עשו שימוש שלא לצורך בצווים האלה," אומר עו"ד רז משגב, מומחה בדיני משפחה, שהקים בשנת 2005 את מטה המאבק למען האב הגרוש. "פקידי הסעד לחוק הנוער הם היחידים שיש להם זכות לנתק ילד מהמשפחה שלו, בלי שום חקירה, בלי אישור שופט. גם אם יש צורך בהוצאת הילד – למה להמתין שבוע שלם עד שמביאים את העניין בפני שופט? מישהו עצר וחשב לרגע מה קורה למשפחה ולילד בשבוע הזה"?

לחץ כבד על המומחים

דני ,(50) שעושה עתה את הדוקטורט שלו בעבודה סוציאלית, עבד במשך שלוש שנים, עד השנה שעברה, כמטפל במרכז חירום, שאליו הופנו ילדים שהוצאו מהבית על ידי פקידי הסעד. שמו בדוי, לבקשתו, בשל הביקורת שהוא מטיח בעמיתיו. לדבריו, עשרות ילדים הוצאו מבתיהם למרכזי חירום והועברו לפנימיות שלא לצורך. חוות דעת שכתב, שבהן המליץ להחזיר את הילדים להוריהם, שונו לדבריו ללא ידיעתו והסכמתו, וזאת המוטיבציה שמניעה אותו לדבר בנושא. לאחר אחד המקרים האלה, שבו חוות דעתו שונתה וילד הוצא לפנימייה בניגוד להמלצתו המקצועית, החליט דני להתפטר.

"צריך להבין שהוצאה מהבית וקריעתו של ילד מהוריו היא נוראית. יש מקרים שבהם הצורך להגן על ילד מחייב זאת, ולא פעם חתמתי על חוות דעת כזאת. אך לצערי, היו גם מקרים שבהם פקידות הסעד התעלמו מחוות דעתי כמטפל וחייבו אותי לשנות את הדו"ח. כשלא הסכמתי, גיליתי שמישהו שינה אותו ללא ידיעתי.

"מצאתי את עצמי עומד פעור פה מול מערכת, שמטרתה לדאוג לילד ולרווחתו, אבל היא לא עושה שום דבר בכיוון הזה. לא פעם נוכחתי לגלות שוועדת החלטה מתכנסת מראש לפני שההורה מגיע לדיון, סוגרת את כל הפרטים, וכולם מיישרים קו עם ההחלטה. כשההורה בא, עושים מולו מעין הצגה, ואז מוסרים לו את ההחלטה כאילו היא התקבלה הרגע. אני ממליץ בחום לא להגיע אל הוועדות האלו ללא איש מקצוע דוגמת עורך דין או פסיכולוג.

"כשמחליטים לשלוח הורה למכון חיצוני לבדיקה של מסוגלות הורית או להערכת מסוכנות, פקידי הסעד לרוב קובעים את המכון ולא מתגמשים, גם אם ההורה מציע מכון אחר, שמוכר גם הוא כמומחה מטעם בית המשפט. המטרה היא שחוות הדעת החיצונית תתאים לחוות הדעת של פקידי הסעד. יותר מזה: פקידי הסעד גם שולחים את התיק של ההורה למכון מראש, וכך למאבחן כבר יש חוות דעת מוקדמת עליו. במצב כזה, הבדיקה לא יכולה להיות אובייקטיבית ובלתי תלויה."

למה פקידי הסעד עושים את זה?
"אני לא מאמין שמדובר ברוע, אלא מתוך אמונה רדיקלית שהם יודעים מה טוב עבור הילד. הכרתי פקידת סעד שבמשך שלוש שנים נאבקה להוציא ילד מהבית למרכז חירום, ובסוף הצליחה. התחלתי לטפל בילד ובהוריו, והם עברו תהליך שיקומי. אחרי חצי שנה, כתבתי דו"ח שבו המלצתי שהוא יחזור הביתה.

"פקידת הסעד מייד הרגישה שאני מערער על סמכותה, ושינתה את ההמלצה שלי. היא לא הצליחה להפנים שההורים כבר לא היו במקום שבו הם נמצאו כשהילד הגיע. עצם הוצאת הילד מהבית גורמת לשוק מטורף, שמייד גורם לשינוי בתפיסה ההורית, ונותנת להורה מוטיבציה להשתנות, כדי לא לאבד את ילדו."

"פקידות הסעד מצויות במלכוד," מסכימה עו"ד ד"ר טלי תמרין, שהיתה פעילה בשדולה נגד הוצאת ילדים ממשפחותיהם. "אם הן מצהירות בבקשות הראשונות שהילד נמצא בסכנה עקב חשש להזנחה או התעללות – איך יחזרו בהן אחר כך, כשהעובדות מראות אחרת? הרי כל נסיגה מההכרזה הראשונית שלהן היא פקפוק גדול במהימנות שלהן. אז המערכת אינה רק בלתי גמישה, אלא גם לא בהכרח אמינה."

יועצים נשברים תחת הלחץ

דליה (שם בדוי,( פסיכולוגית קלינית המשמשת מומחית מטעם בית המשפט, חוותה מהי המשמעות של נקיטת עמדה שונה מזו של פקידי הסעד. לדבריה, בתיקי משמורת שבהם הציגה חוות דעת שהיתה מנוגדת לזו של פקידי הסעד, שמה הוכפש על ידי פקידות סעד בכירות בפני עובדי רווחה באזורים שונים בארץ, ואלו התבקשו לא להמליץ עליה בפני בית המשפט כמומחית למתן חוות דעת. במקרים אחרים הופצו שמועות על שלילת רישיונה כביכול, ונגרמה לה עוגמת נפש רבה.

"על המומחה מופעל לא פעם לחץ כבד מצד הרווחה להמציא חוות דעת התואמת את עמדתם," אומרת דליה. "יועצים רבים נשברים תחת הלחץ הזה. העמדה שלי לא תמיד תאמה את עמדת הרווחה, ולצערי אני משלמת על כך מחיר גם היום.

"התפקיד של פקידות הסעד רגיש, ולצערי לא לכולן יש את הידע הנדרש. בתחום הגירושים, למשל, יש הרבה הסתה מצד אימהות נגד האבות, שאותה אפשר לראות בצורה ברורה כשמשוחחים עם הילדים. הרבה פעמים פקידי הסעד פועלים מתוך פחד או חשש להחליט. וכמובן, יש גם את הכסת"ח, ואולי אפילו הפחד מפני הרצח הבא – שאחריו יחפשו מי טיפל במשפחה.

"פקידי סעד יכולים להתייחס להורים שנוטלים כדורים נגד חרדות כאל כאלה שלא יכולים להיות עם ילדיהם. אתן יודעות כמה אנשים במדינת ישראל מטופלים בכדורים נגד חרדות? מישהו חושב שהאנשים האלה לא מסוגלים לשמור על ילדיהם? לפעמים הורים מאבדים את העשתונות כשמנסים להגביל את ההורות שלהם או לטפול עליהם אשמה, ואז פקידי הסעד מפרשים את הצעקות והזעם שלהם כביטוי של אלימות. זה לא כך כמובן – יש הבדל גדול מאוד בין איבוד עשתונות בגלל סיטואציה קשה לבין דפוס של התנהגות אלימה.

טובי פלד, פסיכולוג מומחה שמוכר על ידי בתי המשפט למתן אבחון למסוגלות הורית, מסכים עם דליה. "אני עובד עם גורמי הרווחה ומכיר את הבסיס המקצועי שהם עומדים עליו. בעיניי הוא קלוש. הם עובדים בצורה אידיאולוגית יותר מאשר מקצועית. הם עובדים סוציאליים, מגיעות אליהם סוגיות מורכבות ביותר, והם צריכים להחליט אם ההורה והילד בסדר או לא. לרוב הם שולחים את המשפחות לפסיכולוגים מחוץ למשרד הרווחה, וזה לא בסדר, כי הפסיכולוגיה היא לא מדע מדויק, והכלים הפסיכולוגיים שבודקים את האדם הם לא מספיק תקפים ומהימנים. בנוסף, זה עולה המון כסף, ורוב האנשים הם דלי אמצעים או שהתרוששו אחרי מאבקים ארוכים, ומגיעים במצב נפשי רעוע, לאחר ההתערבות הקשה של הרווחה.

"בכל חשש שמתעורר – הדבר הראשון, האוטומטי, הוא לקחת את הילד ולהזיז אותו הצידה. יש תפיסה שלפיה בכל בעיה שמתעוררת עם הילד, המשמעות היא או שההורה לא מתפקד או שההורה פועל לא נכון. ומה עם בעיות תורשתיות? בעיות קשב וריכוז? דברים שאינם מתחילים ונגמרים בהורים?

"אני מכיר מקרה שבו הוצאו שלושה ילדים מהבית בגלל שהיו חלשים מאוד בלימודים. האמא לא ראתה את הילדים חודשיים, עד שהם הוחזרו אליה. הוצאת הילדים מהבית צריכה להיות המוצא האחרון, לא הראשון. ילד שניתקו אותו מההורה שלו ושהכניסו לו לראש שהוא לא עם אמא שלו מפני שהיא 'לא טובה,' הופך להיות ילד אחר, ילד פגוע. גורמים לו נזק עצום. בעיניי, הוצאת ילד מהבית זה כישלון מהדהד של הרווחה, לא נקודה לזכותה."

ומה קורה כאשר ילד מוחזר אל הוריו לאחר מאבק? ד"ר תמרין טוענת כי משרד הרווחה למעשה נעלם. "הם לא נמצאים שם בשביל לאחות את הקרעים, לשקם את הקשר ולסייע בהתגברות על הטלטלה האיומה שחוותה המשפחה. אני מכירה מקרים שבהם, כחלק מסכסוכי שכנים, שכן פנה למשרד הרווחה וסיפר ששמע את שכניו מתעללים בילדיהם. באחד המקרים הצלחתי למנוע את הוצאת הילדים מהבית אחרי שכבר הוצא צו והשוטרים הגיעו והוציאו את הילדים מהמיטות ומהבית. האם מישהו פיצה את המשפחה? האם מישהו סייע לה בשיקום אחרי הדבר הנורא הזה? מה פתאום."

לפני כחודש וחצי הרצתה השופטת בדימוס בן עמי בכנס על דרכי עבודתם של פקידי הסעד, שאורגן על ידי הקואליציה למען הילדים במשפחה והארגונים "זעקת האימהות" ו"א' זה אבא," ארגון למען ילדי הגירושים. החלטתה לצאת בגלוי בביקורת קשה על דרכי פעולתם של פקידי הסעד לא היטיבה עימה וגררה גל סוער של תלונות מצד איגוד העובדים הסוציאליים, שדרשו ממנה להתנצל ולחזור בה מדבריה, ואף פנו בתלונה לשרת המשפטים ציפי לבני. בן עמי לא נסוגה.

"כשמדובר בתסקיר של פקידת סעד, שאמורה להיות ניטרלית ומקצועית, ההנחה של בית המשפט היא שיש לקבל את הכתוב ככתבו וכלשונו," היא אומרת. "לצערי, במסגרת הדיונים שקיימתי, במיוחד בתיקי האימוץ, התברר לי כי לפקידי הסעד יש עניין להגיע לתוצאה שאליה הם חותרים, ולצורך זה כמעט כל דרך כשרה בעיניהם – החל מהנתק שהם יוצרים בין קטין למשפחתו, החזקתו בבית מעבר המרוחק ממקום מגורי ההורה, הצגת מצג לא אמיתי בפני בית המשפט והעלמת מסמכים, תוך העברת מידע מוטעה לצדדים."

קו פרשת המים בנוגע להוצאת ילדים מבתיהם הוא ההכרזה על "נזקק•ת" – שמשמעותה שהילד מוצא מרשות הוריו ועובר לידי גורמי הרווחה. מהשלב הזה, הדרך חזרה היא קשה פי כמה.

ההורים פוחדים – וחותמים
"הדבר הכי קל מבחינה משפטית במדינת ישראל הוא להוציא ילדים מהבית ומרשות הוריהם," אומר עו"ד יוסי נקר. "כמחצית מהמקרים שבהם ילדים מוצאים מבתיהם אינם מגיעים כלל לפתחו של בית המשפט, אלא מבוססים רק על הסכמת ההורים, בהתאם לקביעה של ועדות ההחלטה. זה מצמצם עוד יותר את יכולת הפיקוח והבקרה השיפוטית על פקידי הסעד, ולא מאפשר שקיפות.

"פקידי הרווחה פונים להורים ואומרים להם שאם לא יחתמו על הסכמה, הם יפנו לבית המשפט ויעשו את זה בכפייה. ההורים פוחדים מזה – וחותמים. אלה מקרים מסוכנים. אין מי שבודק אותם, אין מי שבוחן שההחלטות הללו היו מבוססות ושלא היו חלופות אחרות. תבינו, חלק מהמשפחות האלו הן המשפחות הכי חלשות במדינה. הם לא מעלים בדעתם לקחת סיוע משפטי.

"גם כשהמקרים מגיעים לבית המשפט, כמעט בכולם ההכרזה על ילד נזקק נעשית כבר בדיון הראשון, אחרי שבית המשפט כבר קרא את תזכיר פקידת הסעד. ההורים בכלל לא מיוצגים, ואין להם אפשרות להגיב או להפריך את מה שכתוב עליהם. כלומר, בלי שנעשה דיון הוכחות, עם עדים ומומחים. זה הזוי. פקידת הסעד בכלל לא נוכחת, וההחלטה על הנזקק•ת לא מנומקת.

"לא מעט הורים מסכימים להכרזת הנזקקות בלי להבין את המשמעויות הקיצוניות שלה. יש בחוק חובה להסביר להורה מהי המשמעות של נזקקות, אבל גם זה לא קורה. הרי אפילו בבית דין לתביעות קטנות יש מקום להוכחות. ופה לא מדובר על תביעה קטנה, אלא על לקיחת ילד מהוריו."

במקרה של אביגיל, שנתיים לאחר שבנה נלקח ממנה, לא נערך בעניינה עדיין דיון הוכחות. "אני צריך להוכיח שמה שאומרים עליה הוא לא נכון – ופה חוסמים אותי," מוחה עורך דינה, יוסי נקר. "אני רוצה שהרווחה תוכיח את הדברים שהיא טוענת עליה, אבל זה לא קורה."

נסיבות חייה של אביגיל לא היו קלות. העבר שלה רצוף בקשיים, והיא גידלה את בנה לבד עד שנלקח ממנה. "לא היתה שום סיבה להוציא את הילד שלי מהבית," היא אומרת. "אני נשבעת שלא היתה שום סיבה. ואם חושבים שיש בעיה – שיפקחו עלי, שידריכו אותי, אני מוכנה להכל, רק שיחזירו לי אותו."

בנה בן ה- 4 נמצא זה יותר משנה במשפחת אומנה, והיא פוגשת אותו במשרדי החברה האחראית על משפחות האומנה, בהשגחת סטודנטית לעבודה סוציאלית. בעבר נהגה להיפגש איתו במרכז קשר, שלא על בסיס קבוע. "פקידות הסעד היו מודיעות לי על הביקורים ברגע האחרון, או מבטלות אותם ברגע האחרון. פעם ביטלו לי את הביקורים כי הגעתי לבושה בגופייה. בפעם אחרת ביטלו לי אותם כי צילמתי את הילד.

"באחת הפעמים הייתי במרחק של עשרים דקות ממקום המפגש, והתקשרו להגיד לי לא להגיע. שאלתי, 'מה אמרתם לילד'? ענו לי: 'אמרנו לו שאמא לא יכולה להגיע.' למה אומרים לו דבר כזה? שילד בן 4 יחשוב שלאמא שלו יש דברים יותר חשובים בחיים מלראות אותו? הרי אין לי שום דבר יותר חשוב מלראות אותו.

"אני מחכה לפגישות האלה כל השבוע, ובכל פעם הוא מבקש לחזור איתי הביתה ואומר שלא טוב לו. היו פגישות שהוא בכה וסירב לעזוב אותי וללכת עם העובדת הסוציאלית. אני מסבירה לו שאני נלחמת כדי שיחזור אלי, ושיש אנשים שלא מסכימים. אני מספרת לו שאני נפגשת עם אנשים חשובים, אפילו עם חברי כנסת שהם החברים של ראש הממשלה."

"אני לא אדם אלים"

גם רמי חסר אונים מול פקיד הסעד שמטפל בעניינו. "הוא הודה בפניי שגרושתי מסיתה את הילדים נגדי. בית המשפט קבע שהילדים צריכים לראות את אבא שלהם, אבל במקום לטפל בהסתה מצד גרושתי ולהפעיל עליה סנקציות, השופט קבע שאראה את הילדים במרכז קשר. שלא תבינו לא נכון – גם לזה אני מוכן היום, אני מוכן להכל. אבל גרושתי לא דואגת להביא אותם לשם. אף אחד לא כופה את זה עליה, הימים עוברים, והילדים שלי גדלים כשאני לא לצידם."

לפני שלוש שנים לקה רמי באירוע מוחי, שבעקבותיו היה מאושפז באשפוז יום לתקופה של חמישה חודשים, שבהם נותק הקשר עם הילדים. "למרות תחנוניי גרושתי לא הביאה אותם לבקר אותי. אני לא הייתי במצב שיכולתי לנסוע אליהם, ונאלצתי להסתפק בשיחות טלפון קצרות. כשהחלמתי ונעמדתי שוב על הרגליים, מיהרתי לחדש איתם את הקשר. אבל אז התברר לי שבתקופת האשפוז שלי, גרושתי ניצלה את חסרוני כדי להסית את הילדים נגדי."

במקביל התגרש רמי בשנית. בעוד את ילדיו הגדולים הוא לא ראה כבר קרוב לשנתיים, את שני ילדיו הקטנים מנישואיו השניים – בני 3.5 – 4.5-ו הוא רואה בכל שבוע. "לאחרונה הם ישנים אצלי בכל סוף שבוע שני, ועכשיו אני במאבק עם הרווחה שיאשרו להם לישון אצלי גם באמצע השבוע.

"אתן מבינות, פקידי סעד מחליטים איך ייראה הקשר עם הילדים שלי. אני לא אדם אלים, מעולם לא פגעתי בילדיי, אין לי תיקים במשטרה. כשאני שואל את פקידת הסעד מה ההבדל בין שינה בסוף שבוע לאמצע שבוע, היא מייד טוענת שאני 'מתלהם.' אני חי בתחושה שאם אהיה נחמד אליה אני ארוויח, ואם לא – אני אפסיד."

"הסיפור של רמי לא חריג בנוף ההורים הגרושים, שבמהלך תהליך הגירושים מוצאים את עצמם במלחמת חורמה עם פקידי הסעד לסדרי דין," מסביר עו"ד שי שמחיוב. לדבריו, הבעייתיות מתחילה בעובדה הפשוטה שלפקידי הסעד אין את הידע המקצועי להגיע לחקר האמת, אך חוות דעתם מקבלת תוקף כזה כשהיא מוצגת בבית המשפט.

"רוב חוות הדעת של פקידי הסעד הם העלאת הסיפור של בני הזוג או המשפחה על הנייר, כשהמילים השולטות הן 'לדבריו' או 'לדבריה.' מאוד קל להם ליצור הזדהות עם צד כזה או אחר ולהציג עמדה זו בפני בית המשפט כעובדה ניטרלית ומקצועית. עד שאני מגיע לחקור את פקיד הסעד בבית המשפט, המציאות כבר מתקבעת, ואז קשה מאוד לטעון נגד העברת משמורת זמנית להורה השני. לא כל השופטים בכלל מאפשרים את החקירה, בייחוד כשפקידי הסעד מתנגדים לכך באופן נחרץ."

נקודה נוספת שמעלה שמחיוב, כמו רבים אחרים, היא האפליה המגדרית במאבקי הגירושים. "לצערי, זה כך באופן חד-משמעי. אני מטפל גם בגברים וגם בנשים, אבל העוולות שנעשות לגברים צועקות לשמיים."

"בשנים האחרונות אני עד לריבוי מקרים של תלונות שווא," מספר עו"ד אסי סגל. "כשהורה מתלונן על הזנחה או על התעללות מצד ההורה השני, עוצרים את כל הקשר עם ההורה ה'חשוד,' מקפיאים ביקורים ולינה, ומכריזים על ביקורים בפיקוח במרכז קשר. גם כשהתלונה מתבררת כתלונת שווא, המצב לא חוזר לקדמותו, בטענה שהנתק שנוצר בעקבות המקרה מצריך המשך ביקורים בפיקוח"…

אבל אם יש חשד להתעללות, חייבים בראש ובראשונה להגן על הקטין.

"נכון, ולכן חייבת להתבצע חקירה בתוך פרק זמן קצר. אני רואה מצבים שמנתקים הורה מילדיו לכמה חודשים. בזמן הזה פקידי הסעד נוקטים חשדנות כלפי ההורה ה'חשוד,' ולעומת זאת, ההורה המעליל לא נענש."

בשל ריבוי המקרים שבהם חשו הורים שנעשו כלפיהם עוולות חמורות מצד פקידי הסעד של משרד הרווחה, החלו לקום ארגונים ותנועות, שמטרתם ליצור שינוי תודעתי ותפיסתי בכל נושא זכויות ההורים בגירושים. ארגון "א' זה אבא," שהוקם 2011-ב ומונה היום 15 אלף פעילים, הוא אחד מארגוני האבות החזקים והגדולים בארץ. הוא מאגד בתוכו בעיקר אבות גרושים, אך גם אימהות, המגדירים עצמם נפגעי מערכת הרווחה, בתי המשפט והמשטרה.

בגלוי הם זוכים לגינוי חריף מצד הרשויות, אך מתחת לפני השטח ידו הארוכה של הארגון מצליחה לגייס למאבק אנשי מקצוע בכירים בתוך המערכת המשפטית, מערכת הרווחה והמשטרה, שגם הם מצאו את עצמם פגועים מאותן עוולות.

חלק מהיעדים שקבע לעצמו הארגון הן צמצום התערבות מערכת הרווחה, הקמת גוף מפקח אובייקטיבי על עובדי הרווחה, הנהגת אכיפה וענישה של בית המשפט בכל נושא תלונות השווא, והכנסת גורמים מקצועיים, כמו עורכי דין או פסיכולוגים, ליחידות הסיוע, שיסייעו לבתי המשפט בחקר האמת.

הרוח החיה המניעה את הארגון הוא אמיר שיפרמן ,(31) שנחשף אל מצוקת האבות הגרושים שטופלו ברווחה וגילו עד מהרה באיזו קלות בלתי נסבלת פקידות סעד תופסות בעלות על ילדיהם, ומפקיעות מהם את ההורות שלהם. "התחושה ששבה ועלתה אצל האבות הגרושים שההורות נשללה מהם שלא בצדק היא כאילו חתכו להם איבר, גדעו להם את היד. הם נופלים לתהומות קשים. עד מהרה הבנתי שרק כשמצליחים לנתק את הרגש מהסיפור האישי, ניתן לנצח את המערכת.

"אנחנו בארגון נמשיך להילחם כנגד כל הרשויות במדינת ישראל, עד שאחרוני האבות והאימהות יחבקו את ילדיהם מבלי חשש שהם יילקחו מהם," אומר שיפרמן. "בניגוד לדמוניזציה המתרחשת מצד המערכת, המאבק שלנו הוא לא מאבק בין המינים. המאבק הוא למען זכויות ילדי הגירושים ולמען ההכרה שלכל ילד מגיע לגדול ולהתחנך לצד שני הוריו. אני וחבריי יצאנו למאבק מתוך מציאות עגומה. כשאני מסתכל סביבי על כל ההורים הפגועים, אני מבין שאנחנו יושבים על חבית חומר נפץ, ואני יודע שאם לא יתרחש שינוי מהיר, החבית הזאת תתפוצץ."

יהושע (34) הוא בחור מבית מסורתי, בעברו לוחם ביחידה קרבית, העובד כיום כמדריך בבתי ספר. הוא מוקף כל היום בילדים, מלמד אותם, צוחק איתם, נהנה בחברתם, ולא מפסיק לתהות איך הוא יכול להיות מספיק טוב עבורם, אבל רע עבור הבת שלו. היא נולדה לו מיחסים מזדמנים עם שותפתו לדירה, וכאדם מאמין היה ברור לו שהוא הולך להיות אב לבתו. אבל חודש בלבד לאחר הלידה, ארזה אם בתו את חפציה ואת התינוקת ועזבה לבית הוריה.

"רגע אחרי שהיא עזבה עם בתי, היא הלכה למשטרה והגישה נגדי תלונה. לאחר ארבעה חודשים התלונה נסגרה, אבל עבורי זאת היתה רק יריית הפתיחה," הוא אומר בכאב.

זמן קצר אחרי שעזבה, פנתה אם בתו אל בית המשפט וביקשה משמורת קבועה, מזונות וצו הרחקה מהילדה. יהושע ואם בתו נשלחו לתהליך גישור ביחידת הסיוע של בית המשפט לענייני משפחה. פקיד הסעד שקיבל את הטיפול בתיק מיהר להמליץ על מפגשים מבוקרים במרכז קשר, רק פעם בשבוע. "כששאלתי למה אני צריך לראות את בתי במרכז קשר, אמרו לי שזה רק כדי שהיא תתרגל אלי. אלא שאז האמא העלילה עלי שכשהילדה חוזרת ממרכז הקשר יש לה סימנים כחולים על הגוף. העובדה שבמפגשים שלי עם הילדה נכחה עובדת סוציאלית לא עזרה לי.

"בכל פעם שאני פונה אל פקיד הסעד שלי ומבקש ממנו להרחיב את הסדרי הראייה או להקל עלי ולהעביר את המפגש למרכז קשר קרוב יותר לאזור מגוריי, אני נתקל בסירוב. ואין לי מה לעשות, הבת שלי כלואה בידיים שלו."

לאחרונה הפסיק יהושע לראות את בתו התינוקת. "אני לא מוכן בשום פנים ואופן לראות אותה במרכז קשר שנמצא בתום שיפוטו של פקיד הסעד הזה," הוא מסביר בעיניים לחות מדמעות. "אני מוכן לנסוע עד אילת, רק לא למקום שידו משגת. לפני שבועיים החליט בית המשפט, בהתאם לדרישה שעלתה בוועדת התסקירים, שאעבור בדיקת מסוגלות הורית. הבדיקה הזאת השאירה בי צלקת גדולה מאוד.

"נתנו לי למלא שאלון של 220 שאלות, שנכנסו לפרטים הכי אינטימיים בחיי המיניים. כאדם מאמין, זה הביך אותי ונעלבתי מאוד, לא הבנתי מה הקשר בין מה שאני עושה בחדרי חדרים לאהבתי לבתי ולרצון שלי להיות לה לאבא. למרות שהסבירו לי שאם אני לא עונה על כל השאלות השקלול הסופי של המבדק עלול להיפגע, נמנעתי מלענות על שאלות מסוימות. ואני רק רוצה לגדל את התינוקת שלי, לא להיות אבא של פעם בשבוע בחדר אפור במרכז קשר. להיות אבא רגיל. אבא כמו שאני בטוח שאני יכול להיות".

פלייליסט – פקידת סעד עובדת סוציאלית

קישורים:

"יתומי הרווחה" – מרב בטיטו – ידיעות אחרונות, פברואר 2008 – אף לא סימן אחד היה שם כדי להזהיר מפני ידו הארוכה של המנגנון היעיל מדי של אנשי הרווחה. יום אחד היא הייתה אימא לחמישה ילדים כזו שמשלחת בבוקר ארבעה ילדים עם הסנדביצ'ים ונשארת עם תינוק. כזו המתנדבת לעזור למחנכת לפני מסיבת כיתה שמפרידה בין ניצים, שמחבקת אחד בכל יד, ויום למחרת כבר הייתה אימא שנחרדת לגלות כי שלושת ילדיה עברו בבית ספרם חקירה על ידי "אישה מבוגרת ששאלה אותנו כל מיני דברים", כפי שסיפרה לה בתה תלמידת כיתה א'….

הוצאת ילדים מהבית נעשת בחיסיון בהליך לא הוגן – ד"ר ישראל צבי גילת – פוליטיקה – ערוץ 1 – יוני 2011 – ראיון עם ד"ר ישראל צבי גילת בנושא הוצאת ילדים מביתם ע"י רשויות הרווחה. – צבי גילת עמד בעבר בראש ועדה (ועדת גילת) שבדקה דרכי פעולה של ועדות החלטה ומצא כי הליך הוצאת ילדים מביתם בכפייה ע"י רשויות הרווחה לא היה הוגן. – בתי משפט לנוער אינם מפרסמים פסקי דין לרבות בעניין הוצאת ילדים מבית כך שלא ניתן לבקר הליך שאינו פומבי. "ועדת החלטה" ופקיד הסעד – שיקולים זרים וניגוד עניינים להוצאת הילד מהבית – בעיות ניגוד העניינים והשיקולים הזרים של פקידי הרווחה ו"ועדת ההחלטה" ברשות המקומית מביאה להחלטות שגויות אשר פוגעות באופן קשה ביותר הקטין/חסוי ובני משפחתו. על מנת להתמודד עם תקלות קשות אלו נדרשת המשפחה להשקיע משאבים אדירים להציל את יקירם. בית משפט לענייני משפחה המקיים את הדיונים בדלתיים סגורות משמש כחותמת גומי של מערכת הרווחה הקלוקלת….
דוח מבקר המדינה 2013 – משרד הרווחה תולש בכפייה וברמיה ילדים מבתיהם בוועדות החלטה בניגוד לחוק ולנהלים – מאי 2013 – מבקר המדינה ערך במהלך שנת 2012 ביקורת על סדרי עבודתן של ועדות לתכנון טיפול והערכה (ועדות החלטה בלשכות רווחה ברשויות מקומיות) בעניין זכויותיהן של משפחות חלשות בהוצאת ילדים מהם בכפייה…
יוסי סילמן מנכ"ל משרד הרווחה משקר ומרעיל מפיו בפייסבוק נגד נערה והוריה – דצמבר 2013 – מדובר בסטטוס בפיסבוק של צופית גרנט אודות נערה בת 16 הכלואה מזה כ-3 שנים במוסד פסיכיאטרי שלא לצורך. הנערה מבקשתעזרה בדחיפות. נלקחה מאמה שלי בגיל 13, ובעקבות כך הקשר עמה נותק, וזה גרם לה להיות במצוקה במשך הרבה זמן. הנערה החלה להיות באשפוזים ולעבור…

שופט יהושוע גייפמן – דרכי רמיה לסחר בילדים – הוצאת קטינות מהבית למרכז חירום בכפייה לצורכי אבחון

יהושוע גייפמן – שימוש ציני ומרושע ב"נזקקות בהסכמה"

תיק ענ"א 19883-06-13 – החלטה של שופט יהושוע גייפמן כערכאת ערעור בית משפט לנוער (שופטת טובה פרי) שעניינה הוצאה בכפייה שתי קטינות מביתן ומשפחתן למתקן כליאה מרכז חירום לצורכי אבחון וקביעת תכנית טיפול.

מהחלטת יהושוע גייפמן שדחה את הערעור ניתן ללמוד את דרכי הרמיה והטיוח בהן משתמשים רשויות הרווחה (לשכת הרווחה תל אביב למקרה זה) ובית משפט לנוער שופטת טובה פרי ויהושוע גייפמן עצמו לתלישת ילדות על לא עוול בכפן או המשפחה, למוסדות הכליאה של הרווחה לסחר בהן ע"י מסגרות מופרטות ומומחים מטעם הרווחה או המתפרנסים מהם.

דרכי הרמיה של לשכת הרווחה תל אביב שופטת נוער טובה פרי ויהושע גייפמן מאופינות בטיוח עובדות תוך הסתמכות על חוות דעת סובייקטיביות, קביעת נורמות פסולות בניגוד לחוק ולכללים שימוש בתעלולי סמנטיקה ליפות את פשעי משרד הרווחה נגד משפחות מוחלשות:

1. כישלון מערכתי של מערכת הרווחה ובתי המשפט – כבר בסעיף 1 ניתן ללמוד על חוסר התושיה, הדורסנות, והעדר יכולת לתת סיוע אפקטיבי למשפחה. גייפמן מצטט את פקידת הסעד: "אבקש להוציא אותן למרכז חירום למטרת הערכה ובניית דרכי טיפול עתידיות" – האומנם מערכת הרווחה על כל משאביה הכבירים אינה מסוגלת לסייע לילדות אלא בכפייה וכליאה במרכז חירום לצורך אבחון?. האם לא ניתן לאבחן בקהילה בהסכמה? מדוע מערכת הרווחה אינה פועלת מול המשפחה תוך הסכמה בסיוע בקהילה בעלות נמוכה בעשרות מונים. התנהגותם התוקפנית של מערכת הרווחה הסוחפת אחריה את בתי המשפט המצייתים מדיפה ריח שיקולים זרים של סחר בילדים לשלם אלפי שקלים מידי יום כליאה במרכז היחרום ועוד הוצאות ומשאבים.


2. שימוש ציני והדגשת הנזקקות בהסכמה בניגוד לחוק ולכללים – קרקע פוריה לשחיתות – יהושוע גייפמן מציין ומדגיש פעמיים כי הנזקקות על הילדות הנה בהסכמת הוריהן (סעיף 3): "ב- 8.11.11 הוכרזו הקטינות בהסכמהכקטינות נזקקות, וניתן צו השגחה לשירותי הרווחה. ב- 10.7.12 הוארכו בהסכמה צווי הנזקקות וההשגחה עד ל-10.7.13" – אין לקבל המינוח הכרזה על נזקקות ב"הסכמה", ראשית חוק הנוער סעיף 2 מגדיר באיזה מצב מוכרזת נזקקות ולא מוזכר כלל "הסכמת ההורים", שנית "הסכמת" ההורה היא רק נייר שלא ברור באילו נסיבות נחתם, שכן ידוע כי לרשויות הרווחה כוח והם מפעילות לחצים קשים על הורים לסחור בהם. השימוש שעושה יהושוע גייפמן במונח "נזקקות בהסכמה" מהווה קרקע פוריה לשחיתות, סחר בילדים שיקולים זרים, ואובדן אמון האזרח במערכת הרווחה והמשפט.

3. טיוח מידע מהותי על פרקליט המשפחה – יהושוע גייפן רושם בסעיף 4 כי האמא הייתה מיוצגת ע"י פרקליט כדי לתרץ את ה"נזקקות בהסכמה" המוזרה שכופה על המשפחה ואלם אינו מציין באיזה פרקליט מדובר, מה שמו ואם הוא מהייצוג המשפטי, הידועים בעבודתם השטחית בד"כ מול אמהות בשל המשאבים הדלים שהם מקבלים מהמדינה, או בפרקליט פרטי ששכרה האמא ממיטב כספה מה שלא היה כפי הנראה מאחר ומדובר במשפחה קשת יום. מן הראוי כי שופט יפעל במקצועיות ויציין פרטים מהותים מעין אלו.

4. יהושוע גייפמן מטייח את פרטי פקידת הסעד – גייפמן מקבל את חוות הדעת של פקידת הסעד כחותמת גומי, "תורה מסיני", אך נמנע מלציין את שמה ופרטיה כך שלא ניתן לברר לעומק את דרכי עבודתה ומהימנותה של פקידת הסעד. התנהגותו של יהושוע גייפמן מעוררת השתהות לאמינות ההליך השיפוטי בניהולו.

5. שימוש בבעלי עניין שלא לצורך כדוגמת האפוטרופוסית לדין (עו"ד סיגלית אשואל) – יהושוע גייפמן כותב בסעיף 2: "האפוטרופוס לדין לקטינות טענה שהחלטת בית משפט קמא תואמת את טובת הקטינות, מתבססת על דו"חות טיפוליים…" – גייפמן מצטט את האפוטרופסית לדין סיגלית אשואל שהיא בעלת עניין להמשך הליך הנזקקות וסרבולו מאחר והיא מקבלת כסף עבור האפוטרופסות ומצטט "עדותה" על דברים שאינה מקור ראשון כגון: מה טובת הקטין, מה אמרה האם וכדו'. הצנהגותו של גייפמן להכנסת "עדויות" של בעלי עניין שאינן עדויות ממקור ראשון מצביעה על חוסר מקצועיות והטיית המשפט נגד המשפחה והקטינות המוחלשות.

6. הצגת עניינים סותרים כדי להשמיץ את אם הילדות – מצד אחד יהושוע גייפמן מציין ומדגיש כי האם הסכימה לנזקקות (סעיף 3) כשהיא מיוצגת ומדגיש זאת פעמיים, כלומר האמא העבירה במודע לרשויות הרווחה את בנותיה. מצד שני גייפמן טוען כי האם אינה משתפת פעולה עם פקידת הסעד, סעיף 8: "מחומר הראיות עולה שהאם התנגדה באופן מתמשך לאבחון מעמיק של הקטינות ולדרכי הטיפול שנקבעו. כאמור אי שיתוף הפעולה התייחס הן להתנגדות האם לביצוע אבחונים מעמיקים לקטינות…"- התנהגותו של יהושוע גייפמן פוגעת באמינות פסק הדין, חוסר מקצועיות והטלת כל האחריות על משפחה קשת יום מצד רשויות משועממות ופרזיטיות.

סוף דבר
יהושוע גייפמן משית תרבות טיוח הליך שיפוטי נגד משפחות קשות יום תוך שימוש ציני במונחים מיותרים כגון "הסכמת הורים לנזקקות" בעוד שאין לזה תוקף חוקי, מוסרי, ובעיקר במשפט דנן. התנהגותו של יהושוע גייפמן מדיפה ריח של הטיית הדין תוך דרישה ממשפחה קשת יום לצייתנות מוחלטת לרשויות הרווחה לסחר בילדיהם ובזבוז כספי ציבור למוסדות רווחה מופרטים.

אל תתנו למשרד הרווחה להכריז על ילדכם "נזקק"

קישורים:

 כפיית סמים פסיכיאטריים אנטי פסיכוטיים על ילד בפנימיה בניגוד לרצון הוריו – המשפט המכור של השופט יהושוע גייפמן – מאי 2013 – שופט יהושוע גייפמן – בית משפט מחוזי ענ"א 3729-05-13 – ערעור על החלטת בית משפט לנוער (שופטת מיכל קפלן רוקמן) לכפות סם פסיכיאטרי אנטי פסיכוטי ריספרדל על קטין כבן 14 בפנימיה טיפולית של משרד הרווחה, בניגוד לרצונו ולרצון הוריו.

גלית מור ויגוצקי – שופטת בית משפט לנוער: תלונות חמורות בגין זיוף פרוטוקול ומניעת דיוני הוכחות – מרץ 2012 – מדובר בדיון בבית משפט לנוער בראשות השופטת גלית מור ויגוצקי. מדובר באמא שהליך שיפוטי בדלתיים סגורות ללא ראיות בבית משפט לנוער מתנהל בעניינה. ידוע כי שופטי הנוער עובדים בשיטת חותמת הגומי מול המלצות פקידות הסעד העובדות ללא ראיות או סדרי דין, ושולחות מידי שנה ילדים למסגרות מופרטות סגורות…

שופטת הנוער גלית מור ויגוצקי מציגה בתי משפט לנוער – מרץ 2012 – גלית מור ויגוצקי מטייחת וזורה חול בעיני משתתפי הכנס שעניינו יישום האמנה לזכויות ילדים. במקום להציג את מחדלי רשויות הרווחה המונעות לאורך עשרות שנים חקיקת חוק זכויות הילד ע"פ אמנת זכויות הילד, שמטרתו הגנה על ילדים במסגרות חוץ ביתיות שהושלכו בכפייה ע"י בתי משפט לנוער, ויגוצקי מורחת את הנוכחים בענייני פשיעת ילדים וכו'. בתי משפט לנוער מוציאים מידי שנה בכפייה אלפי ילדים מבתיהם למסגרות חוץ ביתיות מופרטות או של המדינה…

בין תאוות בצע לחלם – שופטת גלית מור ויגוצקי, פקידות הסעד זויה לרנר ואריאלה קנה – אגף הרווחה חיפה – פברואר 2012 – באגף הרווחה חיפה החליטו פקידות סעד זויה לרנר ואריאלה קנה לאמץ מדיניות רווחה מרושעת להוציא קשישים וילדים בכפייה מבתיהם ולכלוא אותם בצו בית משפט במוסדות בעוד בקהילה ניתן להחזיקם בחצי עלות או הרבה פחות מזה. למימוש מדיניות החלם האכזרית משתמשות פקידות הסעד בשופטת הנוער גלית מור ויגוצקי המקורבת לארגונים חברתיים תאבי בצע (יושבת עימם בפאנלים)…

שופט יהושוע גייפמן ופקידת סעד ויקי היינה – דרכי רמיה לסחר בילדים – הוצאת קטינות מהבית למרכז חירום בכפייה לצורכי אבחון

יהושוע גייפמן – שימוש ציני ומרושע ב"נזקקות בהסכמה"

תיק ענ"א 19883-06-13 – החלטה של שופט יהושוע גייפמן כערכאת ערעור בית משפט לנוער (שופטת טובה פרי) שעניינה הוצאה בכפייה שתי קטינות מביתן ומשפחתן למתקן כליאה מרכז חירום לצורכי אבחון וקביעת תכנית טיפול.

מהחלטת יהושוע גייפמן שדחה את הערעור ניתן ללמוד את דרכי הרמיה והטיוח בהן משתמשים רשויות הרווחה (לשכת הרווחה תל אביב למקרה זה) ובית משפט לנוער שופטת טובה פרי ויהושוע גייפמן עצמו לתלישת ילדות על לא עוול בכפן או המשפחה, למוסדות הכליאה של הרווחה לסחר בהן ע"י מסגרות מופרטות ומומחים מטעם הרווחה או המתפרנסים מהם.

דרכי הרמיה של לשכת הרווחה תל אביב שופטת נוער טובה פרי ויהושע גייפמן מאופינות בטיוח עובדות תוך הסתמכות על חוות דעת סובייקטיביות, קביעת נורמות פסולות בניגוד לחוק ולכללים שימוש בתעלולי סמנטיקה ליפות את פשעי משרד הרווחה נגד משפחות מוחלשות:

1. כישלון מערכתי של מערכת הרווחה ובתי המשפט – כבר בסעיף 1 ניתן ללמוד על חוסר התושיה, הדורסנות, והעדר יכולת לתת סיוע אפקטיבי למשפחה. גייפמן מצטט את פקידת הסעד: "אבקש להוציא אותן למרכז חירום למטרת הערכה ובניית דרכי טיפול עתידיות" – האומנם מערכת הרווחה על כל משאביה הכבירים אינה מסוגלת לסייע לילדות אלא בכפייה וכליאה במרכז חירום לצורך אבחון?. האם לא ניתן לאבחן בקהילה בהסכמה? מדוע מערכת הרווחה אינה פועלת מול המשפחה תוך הסכמה בסיוע בקהילה בעלות נמוכה בעשרות מונים. התנהגותם התוקפנית של מערכת הרווחה הסוחפת אחריה את בתי המשפט המצייתים מדיפה ריח שיקולים זרים של סחר בילדים לשלם אלפי שקלים מידי יום כליאה במרכז היחרום ועוד הוצאות ומשאבים.


2. שימוש ציני והדגשת הנזקקות בהסכמה בניגוד לחוק ולכללים – קרקע פוריה לשחיתות – יהושוע גייפמן מציין ומדגיש פעמיים כי הנזקקות על הילדות הנה בהסכמת הוריהן (סעיף 3): "ב- 8.11.11 הוכרזו הקטינות בהסכמהכקטינות נזקקות, וניתן צו השגחה לשירותי הרווחה. ב- 10.7.12 הוארכו בהסכמה צווי הנזקקות וההשגחה עד ל-10.7.13" – אין לקבל המינוח הכרזה על נזקקות ב"הסכמה", ראשית חוק הנוער סעיף 2 מגדיר באיזה מצב מוכרזת נזקקות ולא מוזכר כלל "הסכמת ההורים", שנית "הסכמת" ההורה היא רק נייר שלא ברור באילו נסיבות נחתם, שכן ידוע כי לרשויות הרווחה כוח והם מפעילות לחצים קשים על הורים לסחור בהם. השימוש שעושה יהושוע גייפמן במונח "נזקקות בהסכמה" מהווה קרקע פוריה לשחיתות, סחר בילדים שיקולים זרים, ואובדן אמון האזרח במערכת הרווחה והמשפט.

3. טיוח מידע מהותי על פרקליט המשפחה – יהושוע גייפן רושם בסעיף 4 כי האמא הייתה מיוצגת ע"י פרקליט כדי לתרץ את ה"נזקקות בהסכמה" המוזרה שכופה על המשפחה ואלם אינו מציין באיזה פרקליט מדובר, מה שמו ואם הוא מהייצוג המשפטי, הידועים בעבודתם השטחית בד"כ מול אמהות בשל המשאבים הדלים שהם מקבלים מהמדינה, או בפרקליט פרטי ששכרה האמא ממיטב כספה מה שלא היה כפי הנראה מאחר ומדובר במשפחה קשת יום. מן הראוי כי שופט יפעל במקצועיות ויציין פרטים מהותים מעין אלו.

4. יהושוע גייפמן מטייח את פרטי פקידת הסעד (ויקי היינה) – גייפמן מקבל את חוות הדעת של פקידת הסעד ויקי היינה כחותמת גומי, "תורה מסיני", אך נמנע מלציין את שמה ופרטיה כך שלא ניתן לברר לעומק את דרכי עבודתה ומהימנותה של פקידת הסעד. התנהגותו של יהושוע גייפמן מעוררת השתהות לאמינות ההליך השיפוטי בניהולו.

5. שימוש בבעלי עניין שלא לצורך כדוגמת האפוטרופוסית לדין (עו"ד סיגלית אשואל) – יהושוע גייפמן כותב בסעיף 2: "האפוטרופוס לדין לקטינות טענה שהחלטת בית משפט קמא תואמת את טובת הקטינות, מתבססת על דו"חות טיפוליים…" – גייפמן מצטט את האפוטרופסית לדין סיגלית אשואל שהיא בעלת עניין להמשך הליך הנזקקות וסרבולו מאחר והיא מקבלת כסף עבור האפוטרופסות ומצטט "עדותה" על דברים שאינה מקור ראשון כגון: מה טובת הקטין, מה אמרה האם וכדו'. הצנהגותו של גייפמן להכנסת "עדויות" של בעלי עניין שאינן עדויות ממקור ראשון מצביעה על חוסר מקצועיות והטיית המשפט נגד המשפחה והקטינות המוחלשות.

6. הצגת עניינים סותרים כדי להשמיץ את אם הילדות – מצד אחד יהושוע גייפמן מציין ומדגיש כי האם הסכימה לנזקקות (סעיף 3) כשהיא מיוצגת ומדגיש זאת פעמיים, כלומר האמא העבירה במודע לרשויות הרווחה את בנותיה. מצד שני גייפמן טוען כי האם אינה משתפת פעולה עם פקידת הסעד, סעיף 8: "מחומר הראיות עולה שהאם התנגדה באופן מתמשך לאבחון מעמיק של הקטינות ולדרכי הטיפול שנקבעו. כאמור אי שיתוף הפעולה התייחס הן להתנגדות האם לביצוע אבחונים מעמיקים לקטינות…"- התנהגותו של יהושוע גייפמן פוגעת באמינות פסק הדין, חוסר מקצועיות והטלת כל האחריות על משפחה קשת יום מצד רשויות משועממות ופרזיטיות.

סוף דבר
יהושוע גייפמן משית תרבות טיוח הליך שיפוטי נגד משפחות קשות יום תוך שימוש ציני במונחים מיותרים כגון "הסכמת הורים לנזקקות" בעוד שאין לזה תוקף חוקי, מוסרי, ובעיקר במשפט דנן. התנהגותו של יהושוע גייפמן מדיפה ריח של הטיית הדין תוך דרישה ממשפחה קשת יום לצייתנות מוחלטת לרשויות הרווחה לסחר בילדיהם ובזבוז כספי ציבור למוסדות רווחה מופרטים.

אל תתנו למשרד הרווחה להכריז על ילדכם "נזקק"

קישורים:

 כפיית סמים פסיכיאטריים אנטי פסיכוטיים על ילד בפנימיה בניגוד לרצון הוריו – המשפט המכור של השופט יהושוע גייפמן – מאי 2013 – שופט יהושוע גייפמן – בית משפט מחוזי ענ"א 3729-05-13 – ערעור על החלטת בית משפט לנוער (שופטת מיכל קפלן רוקמן) לכפות סם פסיכיאטרי אנטי פסיכוטי ריספרדל על קטין כבן 14 בפנימיה טיפולית של משרד הרווחה, בניגוד לרצונו ולרצון הוריו.

גלית מור ויגוצקי – שופטת בית משפט לנוער: תלונות חמורות בגין זיוף פרוטוקול ומניעת דיוני הוכחות – מרץ 2012 – מדובר בדיון בבית משפט לנוער בראשות השופטת גלית מור ויגוצקי. מדובר באמא שהליך שיפוטי בדלתיים סגורות ללא ראיות בבית משפט לנוער מתנהל בעניינה. ידוע כי שופטי הנוער עובדים בשיטת חותמת הגומי מול המלצות פקידות הסעד העובדות ללא ראיות או סדרי דין, ושולחות מידי שנה ילדים למסגרות מופרטות סגורות…

שופטת הנוער גלית מור ויגוצקי מציגה בתי משפט לנוער – מרץ 2012 – גלית מור ויגוצקי מטייחת וזורה חול בעיני משתתפי הכנס שעניינו יישום האמנה לזכויות ילדים. במקום להציג את מחדלי רשויות הרווחה המונעות לאורך עשרות שנים חקיקת חוק זכויות הילד ע"פ אמנת זכויות הילד, שמטרתו הגנה על ילדים במסגרות חוץ ביתיות שהושלכו בכפייה ע"י בתי משפט לנוער, ויגוצקי מורחת את הנוכחים בענייני פשיעת ילדים וכו'. בתי משפט לנוער מוציאים מידי שנה בכפייה אלפי ילדים מבתיהם למסגרות חוץ ביתיות מופרטות או של המדינה…

בין תאוות בצע לחלם – שופטת גלית מור ויגוצקי, פקידות הסעד זויה לרנר ואריאלה קנה – אגף הרווחה חיפה – פברואר 2012 – באגף הרווחה חיפה החליטו פקידות סעד זויה לרנר ואריאלה קנה לאמץ מדיניות רווחה מרושעת להוציא קשישים וילדים בכפייה מבתיהם ולכלוא אותם בצו בית משפט במוסדות בעוד בקהילה ניתן להחזיקם בחצי עלות או הרבה פחות מזה. למימוש מדיניות החלם האכזרית משתמשות פקידות הסעד בשופטת הנוער גלית מור ויגוצקי המקורבת לארגונים חברתיים תאבי בצע (יושבת עימם בפאנלים)…