המוסדות מרויחים הילדים מפסידים – פרופ. אסתר הרצוג

המוסדות מרויחים הילדים מפסידים – פרופ. אסתר הרצוג – הארץ – 26.12.2014

מדיניות הרווחה הובילה לכך שמדינת ישראל היא המובילה בהוצאת ילדים מהבית והשמתם הכפויה במוסדות הרווחה. על הילדים (רובם ככולם מקבוצות מוחלשות), שהוצאו ויוצאו בכפייה למוסדות, נגזר להידחק לשולי החברה במקרה הטוב ולהידרדר למעגלי פשע ועבריינות במקרה הפחות טוב.

יוצרים "בעיה חברתית חדשה" של "ילדים ונוער בסיכון", ובכך מאדירים את אימפריית הרווחה. משתמשים בטרמינולוגיה מכובסת כמו "אם שאינה מתפקדת" ו- "נערה שמפגינה התנהגות מתירנית" ומטשטשים את המשמעות של עקירת ילדים ממשפחותיהם.
כמו כן יש שימוש בסטטיסטיקות 'מבהילות'. המספר של 350 אלף ילדים בסיכון, למשל, הוא מניפולציה מספרית המתייחסת לקבוצות שבהן ילדי חד הוריות ועוד, בקיצור – כל ילד שלישי בישראל.
כך מגוייסים גם סיפורים קורעי לב כדי לגייס את תמיכת הציבור במדיניות של הוצאת ילדים מביתם.
האמת מוכרת במחקר ובספרות העולמית כבר מימי צ'רלס דיקנס, בכל הקשור להשלכות של השהות במוסדות על ילדים, שברובם סובלים מהניתוק מהבית ומהסביבה שבה גדלו והם מרבים לברוח מהמוסדות שהשהות בהם נכפתה עליהם.

הציבור אינו מכיר את העובדות הקשות של מאבק חסר סיכוי של הורים דלי משאבים נגד הליכי הוצאת ילדיהם מול רשויות עתירות משאבים: את השימוש בתיאוריות, באידיאולוגיות ובאבחונים מדעיים לכאורה, דוגמת אידיאולוגיית "טובת הילד", "מבחני מסוגלות הורית", תיאוריות על "סימביוזה", "הסתה הורית" ועוד – כדי לייצר ביסוס "אוביקטיבי" ו"מוסרי" להשתלטות על ילדי הורים מקבוצות מוחלשות.

הספרות העולמית העוסקת בסוגיית "נוער בסיכון" מבהירה, כי מוסדות לילדים אינם פותרים כל בעיה חברתית של הילדים.

אדרבא, הם מייצרים תרבות של ילדי מוסדות, מי שגדלו בנפרד מאוכלוסיית הילדים הכללית, שהסטיגמה של שוליות ושונות דבקה בהם. ההתחברות אל הדומים להם, כמוקצים אף מעודדת את ההתנהגות העבריינית בתהליך של חיברות וכתגובה על הרחקתם ממשפחותיהם ומהחברה הרחבה.
המציאות במוסדות הרווחה רחוקה מעין הציבור ואין עליה ביקורת ציבורית של ממש. לפיכך, ילדים במוסדות חשופים לפגיעה לפעמים אף יותר מזאת שהם חווים (או לא חווים) בביתם.
על רקע זה ננטשה מדיניות ההשמה במוסדות במרבית מדינות המערב. מי יוצא נשכר מהוצאת הילדים מבתיהם? התשובה: המערכת המוסדית, מערך פקידי הסעד הגדל בהתמדה והפקידות של משרד הרווחה, החולשת על תקציבי עתק הולכים וגדלים.

המוסדות מרויחים הילדים מפסידים - פרופ. אסתר הרצוג - הארץ - 26.12.2014
המוסדות מרויחים הילדים מפסידים – פרופ. אסתר הרצוג – הארץ – 26.12.2014

מודעות פרסומת

הורים מתל אביב נאבקים ברשויות הרווחה שהוציאו ארבעה מילדיהם מהבית – הארץ 8.4.1998

הורים מתל אביב נאבקים ברשויות הרווחה שהוציאו ארבעה מילדיהם מהבית – מרב שרי , הארץ 8.4.1998

העירייה: הילדים היו בסיכון. פרופ. אסתר הרצוג: יש להחזיר את הילדים לביתם.

הורים לששה ילדים טוענים שמחלקת הרווחה בתל אביב הוציאה שלא כדין ארבעה מילדיהם לפנימיות, ומעוניינת להוציא גם את שני הילדים הקטנים. לטענת האב פעולת מחלקת הרווחה נובעת מנקמנות אישית נגדו….

לקריאת המשך המאמא הקלק כאן

שנתיים ולא הבאתי אותו הביתה

שנתיים ולא הבאתי אותו הביתה  , ריקי כהן בנלולו 23.01.14 , העוקץ

הקלות שבה ילדים ממשפחות מוחלשות מוצאים מבתיהם בגלל הנחה מוקדמת שהורים שחיים בעוני אינם בעלי "מסוגלות הורית" היא בלתי נסבלת וחייבת להשתנות. זהו מצב שהורס את חייהם של הורים וילדים. קריאה להפגנה הערב

"בעודי בוכה הרמתי את הילד שלי, חיבקתי אותו חזק, והתיישבתי על הספה. לא נותרה לי ברירה אלא להושיב ילד בן שנתיים על ברכיי ולומר לו כי אמא אוהבת אותו הכי בעולם, אמא תתגעגע אליו, ושאף פעם לא ישכח את זה!
הוספתי ואמרתי לו שהוא יוצא עכשיו לטיול… אמא מבטיחה לבוא בקרוב ולקחת אותו חזרה הביתה.
שיקרתי לו. כבר שנתיים שאני משקרת לו. שנתיים ולא הבאתי אותו הביתה".

כך כתבה לי במייל אביגיל (האמא ש' – שם בדוי), אמא חד-הורית לילד בן ארבע, שכבר שנתיים נלחמת על הזכות הכי טבעית שיכולה להיות – לגדל את הילד שהביאה לאוויר העולם. אביגיל אינה האם היחידה שנלחמת על כך.

בכל האמור בצורך להוציא ילדים מהבית על ידי רשויות הרווחה יש לנהוג במשנה זהירות, שכן המערכת חייבת מצד אחד להבטיח את שלומם של הילדים ולהיות עם האצבע על הדופק כשמדובר בילדים בסיכון גבוה. אך האם ילד שגדל במשפחה חד-הורית מכורח היותו בן להורה יחיד הוא בהכרח "ילד בסיכון"? האם ילד שגדל במשפחה חד-הורית דלת אמצעים הוא בהכרח "ילד בסיכון"?

אי אפשר להתעלם מהעובדה שמרבית הילדים המוצאים מבתיהם באים ממשפחות מוחלשות החיות בעוני, כתוצאה ממדיניות כלכלית קלוקלת הדוחקת רבים באוכלוסייה אל מתחת לקו העוני. הקשר הראשוני עם רשויות הרווחה נוצר ברוב המקרים כדי לקבל סיוע עקב המצב הכלכלי קשה. למשל, הנחות במעון לילדים כדי לאפשר להורה היחיד לצאת לעבודה בזמן שהילד מקבל חינוך ומסגרת הנדרשים להתפתחות תקינה.

אביגיל פנתה לשירותי הרווחה בדיוק בשביל זה. כל שביקשה הוא סיוע במתן הנחה על תשלום למעון לילד שעמד בזמנו על כ-2,000 ש"ח לחודש. עבור משפחות שהכנסתן נמוכה מן הממוצע, משפחות שתלויות בקצבאות קיום של הביטוח הלאומי, יש צורך בקשר ישיר עם לשכות הרווחה על מנת להמציא את האישורים הנדרשים המהווים תנאי לקבלת קצבאות הקיום. כך מוצאות את עצמן משפחות אלה מתדפקות על דלתות לשכות הרווחה. מרגע זה מתחילה המשפחה להיות נתונה לעיניהן המפקחות והבוחנות של העובדים הסוציאליים. ריבוי הפניות ללשכות הרווחה בעקבות המצב הכלכלי הקשה יוצר לחץ על מערכת שאין בה מספיק תקנים, והעובדים הסוציאליים קורסים תחת נטל הפניות, שכן אין בידיהם את הכלים והתקציבים הדרושים.

אם כך, איך מתמודדת המערכת עם התופעה של הוצאת ילדים מהבית כשאין למעשה פיקוח חיצוני על המתרחש בין כתלי משרדי הרווחה? העדויות הרבות שמצביעות על כשל מערכתי משרטטות תמונה קשה. כאשר אין בדיקה מעמיקה ובחינה של כל הטיעונים לאשורם; כשלא לוקחים בחשבון את כל המדדים הנדרשים לבדיקת מסוגלות הורית; כשממעיטים מערך ההשלכות הפסיכולוגיות של הוצאת ילד מחיק הוריו למסגרות של הרווחה; וכשאין שקיפות בתהליך קבלת ההחלטות וכלל לא ברור איך ועל פי מה מתקבלות ההחלטות הללו, ברור שבמרבית המקרים בתי המשפט הם בפועל חותמת גומי להחלטותיהן של פקידות הסעד.

על רקע זה עולה השאלה, מי באמת מקשיב להורים בתוך המערכת? עד כמה המערך המסייע לו נזקקות משפחות אלה, שברוב המקרים נמנות על מעמד סוציו-אקונומי נמוך, מתממש בתוך הקהילה בטרם מוצא הילד מביתו? האם נעשים כל המאמצים תוך מתן כלים למשפחות להתמודד עם צרכיהם השונים של הילדים כדי למנוע הוצאת ילדים מבתיהם רק בגלל מצב כלכלי קשה? כיצד מגיעה אמא שבסך הכל ביקשה הנחה למעון, למצב בו בנה נלקח ממנה בטענות שונות אשר כלל לא נבדקו? כיצד ניתן להעלות על הדעת כי בנושא רגיש ומורכב זה, הכרוך בדיני נפשות ממש, לא ניתנת להורה הזכות והאפשרות להוכיח את טענותיו?

כאמור, מדובר לרוב במשפחות מעוטות יכולת אשר אין באפשרותן להעמיד אמצעים כדי להיות מיוצגות היטב ולהתגונן מול המערכות השונות. במקרה של אביגיל, אחת הטענות העולות מצד הרווחה היא כי בביתה של אביגיל נראו סמים על השולחן, בעת ביקור פתע שאותו לטענתה ערכה אחת מפקידות הסעד. לאביגיל לא ניתנה כל יכולת להתגונן מול טענות אלה ולהוכיח את חפותה.

מסיפור זה עולות שאלות רבות. ביניהן, אם אכן פקידת הסעד ביקרה בביתה של אביגיל כפי שדיווחה ומצאה סמים על השולחן כאשר הילד שהה בבית, מדוע היא לא דיווחה בו ברגע למשטרה על כך? הלוא הילד חשוף לסכנה. מדוע לא אפשרו לאביגיל להוכיח כי אין אמת בטענות פקידת הסעד ולהציג בדיקות המעידות שאינה משתמשת בסמים? מדוע לאחר כמה חודשים באופן שרירותי, מבלי לבדוק את העניין לעומקו ובלי לאפשר לה להתגונן מול הטענות, ילדה נלקח ממנה על ידי צוות משטרה ופקידות סעד שבאו לביתה? מי שפוגש את אביגיל מבחין מיד שהיא לא נרקומנית.

ב-31 בדצמבר 2013 נכחתי בדיון של הוועדה לזכויות הילד בנושא המורכב של הוצאת ילדים מהבית. בדיון הצטיירה תמונה קשה במיוחד בנוגע למשפחות ממוצא אתיופי אשר לפי הנתונים נמצאות באחוזים הגבוהים של ילדים המוצאים מביתם. במקרים רבים אין אפילו מתרגם שיסייע להן בקושי השפתי, ומי שמתרגם להורים את דברי העובדים הסוציאליים הוא ברוב המקרים אחד הילדים. באותה ועדה נכחה גם שופטת לענייני משפחה בדימוס, הגב' חנה בן עמי, אשר הציגה תמונה קשה ביותר על הקשר שבין פקידות הסעד לבין בתי המשפט, ועל התנהלותם של העובדים הסוציאליים. מדבריה עלה כי לא מתקיימת חקירה נגדית של פקידי הסעד, וברוב המקרים חוות דעתם היא זאת שמתקבלת על ידי בית המשפט. במקרים רבים השופטים אף לא מקבלים את כל המסמכים הדרושים כדי לבדוק את טענות העובדים הסוציאליים, והם הופכים לחותמת גומי. מדבריה של בן עמי עלה שבהתנהלות המערכות האמורות לדאוג לשלומם של הילדים, זכויותיהם של הילדים מופרות במידה שגובלת בפלילים. כך יוצא שמכיוון שהמומחים של משרד הרווחה שמקבלים ממנו את שכרם, כאשר הם מעידים בבית משפט חוות דעתם תואמת לרוב את דרישת הלקוח. אם המומחה מעז לכתוב חוות דעת שמנוגדת לדעתן של פקידות הסעד, הן מאיימות עליו בקיפוח פרנסתו.

יתירה מזאת, פקידות הסעד לא ממלאות תמיד אחר החלטות בתי המשפט. במקרה של אביגיל הפסיקה הראשונה שניתנה בבית הדין לענייני משפחה הורתה להחזיר באופן מיידי את הילד לחיק אמו, שכן לא הוצגו ראיות שמבססות את טענותיהן של פקידות הסעד. אולם, הילד לא הושב לאמו. הרווחה פנתה לדיון נוסף בבית משפט לנוער. שם לא עמדה לאם האפשרות להוכיח את דבריה, ונדמה היה בדיון זה כי ההחלטות המתקבלות על חייה ועל חיי ילדה נעשות מעל לראשה. בעיה נוספת היא שהגורמים שמפנים ילדים לאימוץ, הם אותם גורמים שמוציאים ילדים מבתיהם. מן הראוי שתהיה הפרדה בין שתי פעולות אלה לשני גורמים. זאת, על מנת למנוע הוצאת ילדים מבתים כאשר אין סיבה ממשית לכך, והשארתם בידי הורים המשוועים להעניק בית חם לילדים אשר באמת זקוקים לבית שכזה.

כאשר מדובר על כ-10,000 ילדים הנמצאים בהשמה חוץ ביתית, ובכ-700 צווים המורים על הוצאת ילדים מביתם מדי שנה, חשוב להעלות את הנושא הרגיש הזה לסדר היום. במיוחד לאור המצב הכלכלי המידרדר כתוצאה מהמדיניות הכלכלית. יש להעלות אותו על סדר היום ולשאול את השאלות המתבקשות על מנת להבטיח את שלומם של הילדים, ועל מנת לתת להורים את כל האפשרויות להשמיע את קולם.

בקשתה של אביגיל לכאורה פשוטה ביותר והיא לנהל משפט הוכחות על מנת להוכיח את דבריה בדבר חפותה, ובדבר היותה אם הראויה לגדל את ילדה. כאשר אפילו זכות בסיסית זו אינה מצויה בידי ההורים עלינו לתהות באשר לכל ההתנהלות של מערכת הרווחה בנוגע להוצאת ילדים מביתם. ברור שהמערכת לא מפנה מספיק משאבים לטיפול מקיף בתוך במשפחה ובתוך הקהילה באמצעות מסגרות טיפול תומכות המתאימות לצרכים השונים להן נזקקות המשפחות. הכוונה היא לכל ההיבטים הרחבים הרלבנטיים – חינוך, טיפול פסיכולוגי וסיוע כלכלי. כל זאת במטרה לחבר ולחזק את הקשר המשפחתי כי ילד שנעקר מחיק אמו, ועובר למסגרות הרווחה לעולם לא יחזור להיות אותו הילד שהיה ביום בו הוצא מביתו.

שנתיים ולא הבאתי אותו הביתה  , ריקי כהן בנלולו 23.01.14 , העוקץ
שנתיים ולא הבאתי אותו הביתה  , ריקי כהן בנלולו 23.01.14 , העוקץ

תאוות הבצע והשררה – משרד הרווחה מפקיר עשרות אלפי ילדים לטראומות קשות וסכנת חיים מהתקפות טילים בדרום הארץ

משרד הרווחה אינו מתפקד בתקופת מלחמה.
אוגוסט 2014 – למשרד הרווחה עשרות אלפי מקומות לינה ומחיה במוסדות ומשפחות אומנה ברחבי הארץ, אולם אינו נוקף אצבע לסייע לעשרות אלפי ילדים בדרום הארץ הנמצאים בטראומה וסכנת חיים עקב מתקפות טילים.
הסיבה לכך היא פרזיטיות, תאוות הבצע והשררה של עובדי הסעד שייעדו את מוסדות הרווחה והאומנה לסחר בילדי משפחות קשות יום ולא לילדים בסיכון.

במקום לסייע אפקטיבית בזמן אמת למשפחות במצוקה אמיתית בדרום הארץ רשויות הרווחה "אוכלות" את משאבי הרווחה ל"אבחונים", "תיוגים" ו"טיפולים" של משפחות אומללות הנקרות בדרכן.

משרד הרווחה מפקיר את ילדי הדרום לטראומות קשות וסכנת חיים.

תאוות הבצע והשררה - משרד הרווחה מפקיר עשרות אלפי ילדים לטראומות קשות וסכנת חיים מהתקפות טילים בדרום הארץ
תאוות הבצע והשררה – משרד הרווחה מפקיר עשרות אלפי ילדים לטראומות קשות וסכנת חיים מהתקפות טילים בדרום הארץ

אילנה דהאן עו"ס לחוק הנוער לשכת הרווחה עפולה ברצף תאוות הבצע והשררה

רדיו קול חי 29.05.2014 – אילה שטגמן מדברת על הוצאת ילדים מביתם בידי רשויות הרווחה

רדיו קול חי 29.05.2014 עם הרב משה בן לולו על הוצאת ילדים מביתם בידי רשויות הרווחהאילה שטגמן עומדת בראש שדולה לילדים ונוער בסיכון וגם הגישה בקשה למבקר המדינה לחקור את תופעת הוצאת ילדים מביתם ע"י רשויות הרווחה והצבתם במוסדות משרד הרווחה.

אילה כתבה למבקר המדינה כי ישראל היא שיאנית בעולם להוצאת ילדים מביתם, אין הגדרה מהו ילד בסיכון ואין חוק המסדיר זכויות הורים וילדים הנמצאים בכפייה במוסדות הרווחה: אומנה, מרכזי חירום, פנימיות, מרכזי קשר ועוד. ועדות החלטה פועלות ללא חוק, התקציב המאושר להשמת ילדים במסגרות חוץ ביתיות הוא 700 מיליון שקלים, ועם נוסיף תרומות מאזרחים ופילנטרופים, מדובר במיליוני שקלים. אילה טוענת כי גם אם יוקצו מחצית מתקציבי ההשמה החוץ ביתית לפתרון הבעיות בקהילה, יהיה די תקציב לכל הילדים והנוער בסיכון.

אילה ממליצה למשפחות קשות יום או כאלו בענייני משפחה לא לפנות לרשויות הרווחה משום שרשויות הרווחה חודרות לתא המשפחתי, מבצעים אבחונים ותיוגים פסיכולוגים ופסיכיאטריים ועוד כאשר כל המומחים והמטלים הם מטעמם ומתפרנסים מאבחונים וטיפולים אלו.

אילה שטגמן נכחה במספר ועדות החלטה ומתארת כ- 12 עד 14 עובדות סוציאליות בועדה ללא מומחים או משפטנים, חברות הוועדה מדברות בבוטות אל ההורים, אינן מאפשרות להם כמעט זכות דיבור, הן כותבות ומציגות ככל העולה על רוחן. רוב ההחלטות נעסות בשרירות לב עקב העומס הרב על כתפיהן של העובדות הסוציאליות, והשופט רואה בהמלצותיהן סוף פסוק.

פרופ. אסתר הרצוג בראיון "רדיו קול חי" על הוצאת ילדים מהבית ע"י רשויות הרווחה

29.05.2014 – פרופ. אסתר הרצוג בראיון "רדיו קול חי" עם הרב משה בן לולו על הוצאת ילדים מהבית ע"י רשויות הרווחה – פרופ. אסתר הרצוג טוענת כי יש קבוצת אנשים המתפרנסים ומתקדמים על גבם של אוכלוסיות מוחלשות. מדובר בתעשיה של הרבה מוסדות ומשפחות אומנה. מערכת שלמה של אנשים שמטפלים, גיוס תרומות. ישנה מערכת של מוסדות שיש לזין אותה כל העת בילדים כדי שיוכלו לקדם את הפרסונות במערכת. כדי שהתעשיה תעבוד צריך לשמן את המנגנון לגייס עובדים ותקציבים. פה מדובר בתעשיה המתפרנסת מהוצאת ילדים בכפייה מביתם ומשפחתם.

;

מערכות השלטון מקושרות לבתי המשפט. פקידי הסעד מגיעים לבתי משפט מידי יום והשופטים מכירים אותם. יש גם אינטרס משותף, השופטים רוצים לישון טוב בלילה, לא נוח להם לקחת את גורל הילדים על מצפונם לכן פקידי הסעד מקבלים גיבוי גורף מבתי המשפט. פקידי הסעד טוענים כי הם מבצעים מה שהשופטים מחליטים. בסופו של דבר העשה מה שטוב למערכת ולא האינטרסים של המשפחות והילדים.

אסתר הרצוג טוענת כי זהו טיעון לא מוסרי לקחת מקרה קיצון קשה של התעללות בילדים ולהכליל אותו על הכלל. ראשי מערכת הרווחה משתמשים בטיעונים כאלו לעתים קרובות, הם אומרים: "מה אתם רוצים, כשקורה משהו אתם באים אלינו בטענות, ואם אנחנו עושים את העבודה שלנו אתם גם באים אלינו בטענות."
זוהי העמדה צינית של הדברים כי איאפשר להשתמש במקרה יוצא דופן על הכלל.
המחקרים מראים כי שיעור הילדים במוסדות בסיכון ממשי הוא 15%, כלומר שאר הילדים נמצאים במוסדות עקב "הזנחה" או הגדרות מעורפלות כאלו ואחרות.
פרופ. הרצוג מביאה דוגמא של אשפוז נערה במוסד פסיכיאטרי בדרכי רמיה, פקידות הסעד אמרו לאמא שהאשפוז הוא לטובת הילדה והאמא עקב אי הכרת רשויות הרווחה וקשיי שפה הסכימה לטיפול שהציעו לה משרד הרווחה. אשפזו את אותה נערה לתקופה ממושכת ואח"כ גם בכפייה, כפו עליה תרופות פסיכיאטריות, הילדה בסוף ברחה מהארץ לאביה בטורקיה. רשויות הרווחה ניסו להרוס לה את החיים אך בזכות שברחה מרשויות הרווחה היום היא פורחת, מתכוונת לעסוק בעיתונות..
מדובר במערכות עם הרבה כוח העובדות בשיתוף פעולה מול המשפחה.

פרשת הילדים האבודים מאמר מאת יואב יצחק על דו"ח ועדת גילת

פרשת הילדים האבודים , יואב יצחק , news1 , נובמבר 2002

כיצד קורה שגם בשנים אלה מועברים מדי שנה אלפי ילדים מבית הוריהם, לפי המלצת "ועדות החלטה" – הפועלות באופן בלתי חוקי, וגורמות נזק בלתי הפיך לילדים ולמשפחות; היכן השופטים והיכן הרשויות; מה יעלה עתה בגורלם של אלפי ילדים, שהוצאו מהוריהם שלא כדין לכאורה

סיכון כפול

גילויים חמורים

פרשת חטיפת ילדי תימן טרם ירדה מהפרק, וכבר אנו עדים לפרשה אחרת המאיימת להתפוצץ ברעש גדול. מתברר, כי גם בשנים אלה, מוצאים ילדים מחזקת הוריהם באופן בלתי תקין על-ידי פקידי סעד, תוך שלילת זכויות הילדים וההורים וגם תוך הטעיית בתי המשפט בישראל.

הדברים הקשים הנ"ל אינם פרי תחקיר עיתונאי, שיכול להיות שנוי במחלוקת. גם לא חוות דעת של מומחה יחיד, אותה אפשר אולי לטשטש או להקהות עם חוות דעת נגדית. אלה הן קביעות העולות מטיוטת דוח הוועדה הציבורית שהוקמה (ועדת גילת), בעקבות זעקתן של עשרות ואף מאות משפחות בישראל, מבתיהן הוצאו ילדים, "ילדים בסיכון", כביכול – לאימוץ, למשפחות אומנה או לפנימיות.

טיוטה זו, שכינויה: "דין-וחשבון של ועדת ייעוץ לקביעת סמכות 'ועדות החלטה' ודרך התנהלותן מול פקידי הסעד למיניהן", נשענת על עדויות של עשרות מהמומחים בישראל בתחום זה, לרבות שופטים שהופיעו בפני הוועדה. הדעה שהועלתה שוב ושוב: ילדים מוצאים מהוריהם בקלות רבה ומקוממת.

יודגש כבר כאן: עובדים סוציאלים ופקידי סעד, ככלל, עושים עבודת קודש. הם נותנים את נשמתם ומקריבים גם מזמנם הפרטי לעבודה קשה ששכר עלוב בצידה. ואולם, מטיוטת דוח הוועדה ניתן ללמוד, כי הם רבים מהם פועלים לעיתים קרובות מדי, באופן לקוי. כך קורה שילדים בסיכון נקלעים לסיכון כפול, שבו מלבד היותם נתונים במצב של סיכון אישי – בגלל בני המשפחה, עתידם עלול להיפגע בגלל החלטות בלתי תקינות מצד פקידי סעד ועובדים סוציאליים.

מערכת דורסנית

המסמך שהוצא על-ידי הוועדה חושף מערכת דורסנית, המשחקת בגורלם של ילדים ובני משפחותיהם. אין מדובר במקרים בודדים, לגביהם ניתן להגיד כי המקרה אינו מעיד על הכלל. כאן מדובר בכ-2000 ילדים בשנה, ובסך הכל יותר מ-10,000 העקורים עתה ממשפחותיהם. רבים-רבים מהם הוצאו מהבתים באופן לקוי. כדי להבין את מימדי התופעה המדאיגה יש לבחון היטב את הנתונים: בישראל חיים כ-140 אלף ילדים, המוגדרים – ברמה זו או אחרת, כילדים בסיכון ישיר. הטיפול בהם מופקד בידי פקידי סעד.

הוועדה הציבורית מונתה ביום 27.1.02. בימים אלה היא סיימה את עבודתה, וכל שנותר הוא לערוך שיפוצים אחרונים במסקנותיה – לפי הערות החברים. טיוטת הדוח כבר הוגשה לשר העבודה שלמה בניזרי (ביום ה', 21.11.02), על-אף שחלק ניכר מחברי הוועדה טרם חתמו על הדוח. בראש הוועדה עומד ד"ר ישראל צבי-גילת. מרצה בכיר ומומחה במשפט ובתחום הסוציאלי (הרשימה המלאה של חברי הוועדה, ראו בהמשך). שר העבודה והרווחה, שלמה בניזרי, הוא שמינה את הוועדה, לאחר ששמע על עשרות מקרים מזעזעים, בהם הוצאו ילדים, בכוח, מבית הוריהם בליווי שוטרים.

השר בניזרי אמר, כי הוא קיבל מידע רב בנושא מעמותה הנקראת "עוללים בשבי", ובבדיקות שנערכו במשרדו מצא שיש ממש בתלונות הקשות. השר השתמש בסמכותו לפי סעיף 15 לחוק הנוער, לראשונה מזה עשרות שנים, והחליט להתערב בתחום רגיש זה.

לבקשת השר קיימה הוועדה דיונים מרתוניים. השר ראה בתופעה זו – ובצדק, כמובן – עניין מהותי שיש לטפל בו בדחיפות. על חשיבות הוועדה, ניתן ללמוד גם מזהות האישים שהופיעו בפניה, בהם: נשיא בתי המשפט השלום לנוער, השופט אברהם שיינפלד; פרופ' עמנואל מארקס, השופט (בדימ.) אלי שרון, ומרים פבר, פקידת סעד ארצית.

פלייליסט – ועדות החלטה

שופטים העידו על הליקויים

טיוטת דוח הוועדה, שהועברה בין חבריה להערות סופיות (14 חברים), הובאה לידיעתי. מדובר במסמך מקיף, המחזיק יותר מ-60 עמודים ובנוסף נספחים רבים. אביא בהמשך את עיקרי הממצאים, המדברים בעד עצמם.

בטרם נצלול לפרטים, נציין, כי הוועדה עשתה עבודה מקיפה. היא פנתה, בין היתר, אל הנהלת בתי המשפט, וביקשה וקיבלה היתר לעיין בתיקים מסוימים, וזאת כדי לבדוק תלונות שהגיעו לידיעת הוועדה – וכדי שניתן יהיה ללמוד מהם על דרך הטיפול מצד פקידי סעד. ההיתר ניתן על-ידי מנהל הנהלת בתי המשפט, השופט דן ארבל, ועל-ידי שופטים נוספים, וזאת למורת רוחם של פקידי הסעד.

פקידי הסעד מבקשים חסינות

למרבה הפרדוכס, נתקלה הוועדה בחומה בצורה של שתיקה וחשדנות דווקא אצל פקידי הסעד, אותם עובדי ציבור האחראים יותר מכולם על הוצאת ילדים מבתיהם. לבד מהופעת כמה פקידי סעד בפני הוועדה, כדי לברר עימם טענות שהועלו נגדם בכמה מקרים ספציפיים, הם סירבו להופיע. אלא חוששים – והם יודעים אולי מדוע, ממסקנות הוועדה. לכן סירבו לשתף פעולה.

הסירוב הועלה רשמית, בשמו של איגוד העובדים הסוציאליים והעומדת בראשו אסתר (אתי) פרץ. בדוח הוועדה צויין כי "לטענתה אין די בהרשאת בתי המשפט, אלא יש להבטיח את חסינותם של פקידי הסעד ושל שאר אנשי שירות הרווחה מפני תביעות אזרחיות, פליליות ומשמעתיות שעלולות להתעורר עקב מתן העדות". הם נימקו זאת, בין היתר, בחובת הסודיות הקבועה בחוק לגבי דיונים שהתנהלו ב"דלתיים סגורות" בבית המשפט לענייני משפחה.

גם לאחר שהוועדה קיבלה את ההיתרים החוקיים לדון בכך בפורום הוועדה, סירבו פקידי הסעד – כאיש אחד, למסור דין וחשבון בפני הוועדה. ומדובר, כאמור, בוועדה ציבורית. אפילו פגישות שזומנו עם נציגי פקידי הסעד והעובדים הסוציאליים, ותואמו עימם מראש, לא התקיימו. "בחרו הם", נכתב בטיוטת דוח הוועדה, "מטעמים עקרוניים, שלא להיחשף בפני הוועדה שלנו. אי-רצונם של פקידי הסעד ואנשי שירות הרווחה שלא לבוא לוועדה, צריך אולי לעורר אצלך, אדוני השר, מחשבה נוגה מהן הסיבות הטובות שמהן חששו פקידי הסעד ואנשי שירותי הרווחה לחשוף את שיקוליהם המקצועיים, באופן כללי, בבואם לעשות את מלאכתם".

אתי פרץ, יש לומר, היתה חברת הוועדה. לפני כחודש היא התפטרה במחאה, ודרשה משר העבודה והרווחה, לפזר את הוועדה. לא פחות. היא אינה אוהבת, מן הסתם, את המסקנות, העלולות להעמיד באור שלילי את העובדים הסוציאליים בראשם היא עומדת, ולעודד הגשת תביעות אזרחיות מצד משפחות שנפגעו מהחלטות שרירותיות ובלתי חוקיות לכאורה של פקידי סעד.

ועדות החלטה – מחוץ לחוק

כיצד קורה, שמערכת שלימה עובדת באופן בלתי תקין ו/או באופן שאינו מוסדר בחוק? מתברר, כי העיוות באופן הטיפול בילדים בסיכון – עיוות ש"הוליד" את השערוריה הציבורית הזו, נובע מהמבנה הלקוי שנוצר במערכת, במהלך השנים. בישראל כ-10,000 עובדים סוציאליים, כ-500 פקידי סעד לטיפול בילדים ובנוער בסיכון, ועוד כ-400-300 פקידי סעד לסדרי דין. גורמים מקצועיים אלה פועלים בנושא זה מחוץ לחוק, לכאורה. ובמילים פשוטות: ללא הסמכה מפורשת בחוק.

האבסורד הוא, כי על-אף זאת, בתי המשפט רואים בעובדים הסוציאליים בכלל ובפקידי הסעד בפרט – "זרועם הארוכה". הם מקבלים את דבריהם כזה ראה וקדש, משל מדובר בגוף מקצועי, העושה את עבודתו בדקדקנות ומכוח הרשאה בחוק. אין מדובר בגחמה של שופט זה או אחר, אלא בהתנהלות שכיחה ושוטפת של מערכת המשפט כולה. אחרי הכל, אין לשופט כלים משלו, כדי "לרדת" לשטח ולאסוף ראיות בעצמו. לכן עושים השופטים חיים קלים לעצמם: בדרך כלל, מקבלים את המלצת פקידי הסעד, ללא עוררין.

המצב הזה מנוצל לרעה. מתברר, כי פקידי הסעד שמעדיפים להימנע מ"לשים את ראשם" על החלטות מסויימות, ולהחקר אודותן בחקירה נגדית בבית המשפט, מציגים בבתי המשפט החלטות שהתקבלו ב"ועדות החלטה". מהן אותן ועדות החלטה? מדובר בוועדות המכונסות בלשכות לשירותים חברתיים אחת לפרק זמן מסויים. הן כוללות פורום של עובדים סוציאליים ופקידי סעד המועסקים בלשכה ודנות בדרכי טיפול ומעקב אחר ילדים בסיכון – כפי שמובאים על-ידי העובד הסוציאלי המטפל בילד ובמשפחתו.

הרעיון של קבלת החלטה בפורום רחב נשמע הגיוני. אלא מה? מבדיקת הוועדה הציבורית נמצא, כי לוועדות ההחלטה אין תוקף חוקי, הן אינן פועלות באופן תקין, ובכלל – מדובר בפורום אותו "המציאו" פקידי הסעד, במטרה ברורה: לחלק את האחריות המשפטית, שלא לומר להרחיקה מהם והלאה.

בלי תרשומות, בלי עקבות

גודל השערוריה מתחוור, כאשר בודקים כיצד פועלות ועדות אלה: אין תרשומת של דברי חברי הוועדה המשתתפים, אין עקבות, נציג הילד ו/או ההורים אינם תמיד מוזמנים ואינם תמיד מופיעים בפני הוועדה, ואפילו שמות חברי הוועדה חסויים, במקרים רבים, בפני ההורים. בקיצור: ההפקרות שולטת, גם במקרה רגיש זה, שבו מורחקים ילדים מהוריהם. אחד מחברי הוועדה מסר לי, כי ישנם שופטים טובים "שלא אוכלים" את זה. אך מרביתם אינם מודעים לכך שלוועדות החלטה אין תוקף חוקי. יש בזה גניבת דעת של השופט, אמר.

נושא זה, שהועלה במלוא חריפותו בפני חברי הוועדה, עורר זעם רב, וגם לא מעט תיסכול. שהרי אנו מצויים במדינה המתיימרת לשמור על כבוד האדם וחירותו, וכאן מוציאים ילדים ממשפחותיהם, בתהליך עקום, במקרה הטוב, ומופקר – במקרים רבים. אחד מחברי הוועדה אמר בכעס, כי אפילו לחשוד ברצח נותנים את כל האינפורמציה, מעניקים לו ייצוג (על-ידי הסנגוריה הציבורית), מקריאים לו את זכויותיו (במשטרה ובבית המשפט), ופותחים בפניו את כל חומר החקירה. ואילו כאן, לא מוסרים להורים דוחות (טוענים שהם סודיים), לא מזמינים אותם לדיונים (טוענים שמדובר בדיונים סגורים), ובכלל – מקיימים דיונים ומקבלים החלטות גורליות, בלא הרשאה חוקית.

המוטיבציה

מה מניע את עובד סוציאלי ו/או פקיד סעד לסטות מההרשאה בחוק? כיצד קורה שאדם שתכלית תפקידו היא מתן עזרה וסעד לחלש, הופך למעשה לחוקר-תובע-שופט? ההסבר שהובא בפני הוועדה: ההפקרות שולטת בגלל נורמות עבודה שגויות שנבנו במהלך השנים.

עובדים סוציאליים רבים אינם יודעים כי הם חורגים מהרשאתם החוקית; הם אינם יודעים, כי הם עלולים להסתבך בתביעות כספיות ענקיות. עוד מסתבר, כי פקידי הסעד המחוזיים, ופקידת הסעד הארצית-ראשית (מרים פבר), אינם טורחים להבהיר להם כי ועדת החלטה אינן פורום חוקי ומורשה על-פי חוק. "דנים בדיני נפשות. איך אישה אחת יכולה להיות אחראית על דבר כזה? הרי זו שערוריה. צריך להיות חמ"ל גדול, או חדר מערכת, שיבדקו כל דבר לגופו. הם לא בודקים עם המשפחות. הם שומעים רק את פקידי הסעד" – טוען אחד הגורמים המעורבים מאוד בבדיקת נושא זה.

ויש לו גם הסבר עמוק יותר להיווצרות תופעה זו: "הבעיה, קודם כל, אין מי שיתן את הדין. אין ביקורת. הכל במסווה של חיסיון. הכל במסווה של צינעת הפרט. אפילו אם אביו של ילד מגייס עורך דין, טוענים בפניו שזה חסוי. אין אפשרות אמיתית לערער על החלטה שלהם. ידך על התחתונה, כי פקיד סעד הוא זרועו הארוכה של בית המשפט". גם אם תתלונן, אומר אותו גורם, התלונה לא מטופלת כדבעי. "יש הרבה תלונות. שמעת שהעמידו לדין עובד סוציאלי לדין משמעתי? יש פניות הציבור, מעבירים את התלונה לארצית. מוסרים לך, בדקתי את תלונתך. מטייחים. אין דין משמעתי".

בעצם, אומר אותו גורם, עובד סוציאלי שממונה לפקיד סעד, הופך "מאוהב לאויב. על זה הוא מקבל 20% תוספת משכורת. במקום להתעסק בטיפול – לשמוע את האדם, ללוות אותו בצערו, לנסות לעזור לו, הוא שופט אותו. זו עבודה יותר קלה. אתה לא צריך להשקיע אנרגיה בטיפול. פקידי סעד מגישים חוות דעת בלא הרשאה חוקית. למשל: הם נותנים חוות דעת קליניות, למרות שאסור להם על-פי חוק הפסיכולוגים. רק פסיכולוג קליני יכול לתת. לא עובד סוציאלי, ולא פקיד סעד. הם מגישים דוחות, ובית המשפט מקבל אותם אוטומטית".

מיהו ילד בסיכון

משרד העבודה והרווחה, באמצעות עובדים סוציאליים ופקידי סעד, הוא הגורם המרכז את הטיפול בילדים בסיכון. ביטוי זה – "ילדים בסיכון", מתייחס לא רק לתינוקות ולילדים צעירים מעל גיל 7, אלא גם לנערים עד גיל 18 לפחות. המדובר, כאמור, ביותר מ-10,000 ילדים – נכון לעכשיו, העקורים מבתיהם.

במחקר שנערך (מאי 2001) על-ידי החוקרים טלל דולב, רמי בנבנישתי ואמנון טימר, נמצא כי 'ועדות ההחלטה' דנו בגורלם של ילדים מעל גיל 7. "רק אחוז קטן היו בגיל הרך – דבר המצביע על הנטייה להימנע מהבאת ילדים בגין זה לוועדות".

חלק מילדים אלה מובאים לדיון, קובעים החוקרים, בוועדות אחרות, כגון ועדת מעונות. במחקר נמצא, כי "ועדות מסוימות נוטות להתמקד בנושא ההוצאה מהבית, במקום בתכנון טיפול במקרים בהם לא נדרשת בהכרח הוצאה מהבית. ואכן, ממצאי המחקר מעידים על כך שיותר ממחצית הילדים מובאים לוועדת החלטה לצורך דיון בהוצאתם מהבית, ורק אחוז קטן יחסית מובאים לצורך התייעצות או דיון חוזר".

ועדות ההחלטה מטפלות בילדים בסיכון ובמשפחות בעלי צרכים בתחומים רבים. במסגרת זו, מטופלים ילדים החיים בסביבות משפחתיות העלולות להיות מסוכנות: ילדים במצוקה במשפחות חד-הוריות, ילדים הסובלים מהזנחה בגלל קשיים של המשפחות המונות ארבעה ילדים ויותר; אלימות פיזית כלפי הילד; אי-מסוגלות הורית – במקום שראש משק הבית אינו עובד; תפקוד לקוי של אחד ההורים בגלל בעיה חמורה בתפקודו המשפחתי – מחלת נפש, התמכרות לסמים ו/או משקאות חריפים, עבריינות.

ועדות החלטה הן שמחליטות למעשה על הוצאת ילד מהבית. בדרך כלל למשפחות אומנה, פנימיות, ובמקרים חריגים – לאימוץ. מכאן ניתן להבין מה רב כוחן, ומה רב ניזקן כאשר הן פועלות ללא מסגרת חוקית.

ההתנהלות של ועדות ההחלטה, בלא חוק, הינה דבר חמור ביותר. שכן עתה עלולה להיפתח תיבת פנדורה. שאלת השאלות: מה תוקפן של החלטות שהתקבלו על-ידי ועדות החלטה; האם לאור מסקנות הוועדה הציבורית, ניתן עתה לדרוש פתיחת תיקים שכבר נחתמו בבתי המשפט? האם יבוטלו כל אותן החלטות נגועות?

איגוד העובדים סוציאליים: פעלנו באישור

איגוד העובדים הסוציאליים אינו מקבל, מטבע הדברים, את מסקנות הוועדה. לכן התפטרה אתי פרץ, יו"ר האיגוד, מחברות הוועדה. עתה היא דורשת לגנוז את ממצאי הוועדה הציבורית.

לאיגוד העובדים הסוציאליים עמדה ברורה בנושא זה, וכך היא הוצגה גם בפני חברי הוועדה. לגישת האיגוד, העובדים הסוציאליים מטפלים מדי שנה ביותר מ-100 אלף ילדים ובני משפחותיהם. הם כורעים תחת נטל העומס, וכל זאת תמורת שכר זעום.

לגישתם, הם פועלים במסגרת ועדות החלטה מימים ימימה – באישור בתי המשפט, ולכן אין לבוא אליהם בטרוניה בנושא זה. ובכלל, הם רוטנים על התגייסות משרד העבודה והרווחה, בראשות השר שלמה בניזרי, שהורה לבדוק את תפקודן של ועדות החלטה, המופעלות על-ידי עובדים סוציאליים ופקידי סעד.

המסקנות

הוועדה הוציאה תחת ידיה 24 מסקנות. נביא כאן כמה מהעיקריון שבהן:

– הוועדה ממליצה כי במסגרת לימודי החקיקה הנדרשת לפקידי סעד, תיערך רוויזיה ללימוד מובנה של האוריינטציה המשפטית (כולל דיני ראיות, סדרי דין, דיני משפחה וכו');

– מומלץ להפסיק פעילותן של ועדות החלטה, הפועלות כאמור ללא הרשאה חוקית. במקום זאת, להקים "ועדות לתוכניות טיפול" (להלן: ות"ט), ולעגן זאת בחקיקה מתאימה. הדיונים בוועדה החדשה יתקיימו בנוכחות הקטין ובני משפחתו;

– הדיונים בוועדות יתקיימו תוך שקיפות. תתנהל תרשומת מדויקת של הדברים הנאמרים, זמן התכנסות, רשימת הנוכחים וכו';

– צוות קבוע הוא שיאייש את הוועדות. יהיו בו פונקציות חיוניות, כמו איש בריאות הנפש (פסיכולוג קליני או פסיכיאטר ילדים), נציג מערכת החינוך, עובד סוציאלי;

– פקיד סעד שיופיע בבית המשפט, יצרף לתסקירו את פרוטוקול ישיבות הוות"ט, על נספחיו;

– כל משפחה תוכל להגיש הצעה לתוכנית אלטרנטיבית, בגובה על-ידי עובד סוציאלי מטעמה, ובלבד שיהיה נוכח בישיבותיה;

– תוקם ועדת ערר על החלטת הוות"ט, כפי שמקובל בוועדות ערר בחוקים אחרים (כמו חוק הסעד, וחוק חינוך מיוחד. בוועדה יהיו חברים, בין היתר: משפטן בכיר מתחום זה, הכשיר לכהונת שופט בית משפט שלום, או נציג ציבור במעמד מקביל; פקיד סעד לפי חוק הנוער במעמד של פקיד סעד מחוזי ומנהל מחוז. לבני המשפחה ולחברי הוועדה, תינתן הזכות לבקש לפסול מי מחברי הוועדה בטענה ל"מוטות".

– תוקם ועדת ערר עליונה, בהרכב של מנהל שירות ילד ונוער, פקידת סעד ראשית או ארצית, וכן אדם בעל מעמד מקצועי או אקדמיה בתחום הנדון;

– יוקם בנוסף מוסד של "ועדה מתמדת", שתהיה מורכבת מנציג השר ושני ממלאי תפקידים מהתחום הנדון. בראשה יעמוד שופט (בדימ.) של בית משפט השלום לנוער;

– עם הוצאת ילד מהבית, תוצע למשפחה "חוזה טיפולי". וכך, גם משפחה שאינה משלימה עם הוצאת ילדה מהבית, תזכה היא והקטין לתמיכה טיפולית ולהזדמנות נוספת;

– דיונים לגבי הכרזת ילד כבר-אימוץ, לא יתקיימו עוד בחדרי-חדרים, אלא בדיון בוות"ט, ולא ייפתח תיק אימוץ, אלא לאחר שהוות"ט תנמק, ובכתב, את החלטתה מדוע יש להוציא את הקטין לאימוץ. המלצה זו טעונה אף היא חקיקה;

– תוטל מגבלה על משכם של צווי החירום מכוחם מוצאים ילדים מהבית. צו חירום יימשך עד 7 ימים, אך משפחת הקטין תוכל לראות את הקטין לאחר 48 השעות הראשונות. בנסיבות מיוחדות, יוכל פקיד סעד לפנות לבית המשפט ולמנוע ביקורים גם בטווח של 48 השעות הראשונות;

– תוקם ועדת היגוי, שתמליץ על תקינה של מערך פקידי הסעד למיניהם, מרכזי וות"ט ובעלי תפקידים אחרים בה. ועדת ההיגוי תרכז את הדיונים בתחום המתודות הטיפוליות – כך שלא כל פקיד סעד יאמץ לעצמו מתודות משלו. הוועדה תנסה לפתח "תורה" מוסכמת ומושכלת, בעיקר בתחום הטיפולי של ילדים בסיכון.

עד כאן עיקרי ההמלצות. עכשיו מונח הכדור במגרשו של שר העבודה והרווחה. סביר להניח, כי יישום מסקנות הוועדה יתעכב בגלל קריסת הממשלה. מי שימשיך לסבול, בינתיים, הם אותם ילדים בסיכון. כרגיל.

חברי הוועדה הציבורית [לפי א'-ב']

1. ז'אק אייזנברג, ד"ר, מומחה בפסיכיאטריה; פסיכיאטריה של ילדים ונוער. מנהל מרפאת בריאות הנפש צפון ירושלים, בבית החולים הרצוג בירושלים.

2. רמי בנבנישתי, פרופ', בית הספר לעבודה סוציאלית ע"ש ברוואלד האוניברסיטה העברית בירושלים;

3. משה ברבי, ד"ר, סטאטיסטיקן, מרצה בכיר למתמטיקה ולחקר ביצועים בבית הספר לכלכלה ולמנהל עסקים, אוניברסיטת בר-אילן. יועץ סטאטיסטי למספר חברות ציבוריות בארץ. בעבר מרצה בכיר באוניברסיטת Nanterre, פריז, צרפת (1967-1972);

4. ישראל צבי גילת, ד"ר, מרצה בכיר בבית הספר למשפטים ולמנהל עסקים במכללה האקדמית נתניה. בית הספר לעבודה סוציאלית, אוניברסיטת בר-אילן (1994-2000), בית הספר לחינוך באוניברסיטת בר-אילן; בית הספר לעבודה סוציאלית במכללה האקדמית אשקלון;

5. שושנה גלס, עורכת דין, משרד עו"ד גלס תל אביב, מכהנת בתפקיד מזכ"ל לשכת עורכי הדין; יו"ר ועדת אתיקה לשכת עורכי הדין. משמשת סגן יושב-ראש ועד מחוז תל אביב;

6. עמוס דניאל, יועץ מיוחד לשר בענייני רווחה;

7. אסתר הרצוג, ד"ר, ראש החוג למדעי החברה, המכללה האקדמית בית ברל. חוקרת עמיתה במרכז Center For Cross-Cultural Research on Wemen in Queen Elizabeth House, אוקספורד, בריטניה;

8. מרדכי (מוטי) וינטר, ראש האגף לילד ונוער באגף לשירותים חברתיים ואישיים, משרד העבודה והרווחה;

9. אהרן יורק, ד"ר, מרצה בכיר, בית הספר לעבודה סוציאלית באוניברסיטת בר-אילן. כיהן בעבר כמנהל בית הספר שם (1994-1997); כיהן כיו"ר מועצת העובדים הסוציאליים בישראל (1997-1998);

10. יעקב (קובי) סגל, עורך-דין, משרד עו"ד סגל, רמת גן, ועיתונאי;

11. צבי סלנט, עובד סוציאלי; פקיד סעד מחוזי לסדרי-דין בשנים 1965-1995 במחוזות ירושלים והדרום; סגן הנאמן הציבורי לענייני צדקה, 1975-1965; מרכז האגודה לשיקום האסיר והעבריין בישראל, 1985-1970;

12. אסתר (אתי) פרץ, עובדת סוציאלית, יושבת ראש איגוד העובדים הסוציאליים בישראל [פרשה מהוועדה לפני כחודש];

13. אבנר חי-שאקי, פרופ', הפקולטה למשפטים באוניברסיטת תל אביב; פרופ' אורח School of Law, York, University בטורונטו, קנדה. לשעבר, חבר כנסת במשך 19 שנים; סגן שר החינוך (1973-1969), ושר לענייני דתות (1992-1988);

14. שמעון תאג'ורי, עובד סוציאלי.

קישורים:

דוח מבקר המדינה 2013 – משרד הרווחה תולש בכפייה וברמיה ילדים מבתיהם בוועדות החלטה בניגוד לחוק ולנהלים – מאי 2013 – מבקר המדינה ערך במהלך שנת 2012 ביקורת על סדרי עבודתן של ועדות לתכנון טיפול והערכה (ועדות החלטה בלשכות רווחה ברשויות מקומיות) בעניין זכויותיהן של משפחות חלשות בהוצאת ילדים מהם בכפייה…

תחלואי תאוות הבצע וסחר בילדים במשרד הרווחה – הורים שילדיהם נלקחו בכפייה לא יכולים לערער – דוח מבקר המדינה 2013 – מה החזון של שר הרווחה מאיר כהן: טיוח פשעי משרדו והפצת גימיקים חלולים בתקשורת שאין מאחוריהם מאומה. – הכתבה ההורים שילדיהם נלקחו לא יכולים לערער , יובל גורן | 8/5/2013 , nrg – זאת בגלל שלא הוקמו ועדות לכך על אף שאושר להן תקן. דו"ח מבקר המדינה מצא גם כי הרפורמה שנקבעה לפני עשור טרם יושמה..

ועדת החלטה בלשכת הרווחה העירונית

הוצאת ילדים מהבית נעשת בחיסיון בהליך לא הוגן – ד"ר ישראל צבי גילת – פוליטיקה – ערוץ 1 – יוני 2011 – ראיון עם ד"ר ישראל צבי גילת בנושא הוצאת ילדים מביתם ע"י רשויות הרווחה. – צבי גילת עמד בעבר בראש ועדה (ועדת גילת) שבדקה דרכי פעולה של ועדות החלטה ומצא כי הליך הוצאת ילדים מביתם בכפייה ע"י רשויות הרווחה לא היה הוגן. – בתי משפט לנוער אינם מפרסמים פסקי דין לרבות בעניין הוצאת ילדים מבית כך שלא ניתן לבקר הליך שאינו פומבי. "ועדת החלטה" ופקיד הסעד – שיקולים זרים וניגוד עניינים להוצאת הילד מהבית – בעיות ניגוד העניינים והשיקולים הזרים של פקידי הרווחה ו"ועדת ההחלטה" ברשות המקומית מביאה להחלטות שגויות אשר פוגעות באופן קשה ביותר הקטין/חסוי ובני משפחתו. על מנת להתמודד עם תקלות קשות אלו נדרשת המשפחה להשקיע משאבים אדירים להציל את יקירם. בית משפט לענייני משפחה המקיים את הדיונים בדלתיים סגורות משמש כחותמת גומי של מערכת הרווחה הקלוקלת….