פנימיית קמר לקיה – הילדים התלוננו על הטרדה מינית, המנהל השתיק הפרשה

פנימיית קמר – הילדים התלוננו על הטרדה מינית, מנהל הפנימייה השתיק הפרשה , דנה ויילר פולק , פברואר 2015

כך מפקירה המדינה את הילדים בסיכון: למרות רצף של עדויות שהגיעו לוואלה! חדשות על אלימות ופגיעה מינית בפנימייה בדרום, משרד הרווחה הורה להמשיך את פעילות הפנימייה ולא החליף את הצוות

הטרדה מינית, אלימות פיזית קשה ואוכל לא מספק – כך נראים חייהם של ילדי פנימיית "קמר" בלקיה שבצפון הנגב, פנימייה לילדים בסיכון של משרד הרווחה, על פי עדויות שהגיעו לידי וואלה! חדשות. מהעדויות עולה כי דווקא אותם ילדים שהוצאו מביתם בשל סיכון, נמצאים בסיכון גבוה גם בחסות המדינה. במשרד הרווחה התקבלו כמה תלונות באשר להתנהלות צוות הפנימייה. רשמית טוענים במשרד כי חקירת משטרה לא העלתה דבר, אולם שלא באופן רשמי הוחלט על יצירת "מתווה לשדרוג הטיפול בילדי הפנימייה" ועל מינוי צוות שיבחן את התלונות שיתקבלו בהמשך.

פנימיית "קמר" היא פנימייה טיפולית ושוהים בה כ-40 חניכים מהמגזר הבדואי, ובהם ילדים ובני נוער. את הפנימייה מנהלת ומפעילה חברת "מעונות ג'אודת נשאשיבי" עבור משרד הרווחה. מאחת העדויות עולה כי מדריך שהחל לעבוד בקבוצת הבוגרים בפנימייה ביולי האחרון פגע מינית לכאורה באחד החניכים בכמה אירועים שונים. לדברי החניך, המדריך שכב במיטתו, נגע בו, הצמיד אותו אליו וביצע בו מעשים נוספים. החניך, שהיה נבוך מאוד, סיפר על שאירע לחבריו הקרובים. הם החליטו שלא לשתוק וחשפו את המעשים בפני מדריכים שעליהם סמכו.

העדויות הגיעו לאוזניהם של מנהל הפנימייה, של רכז הפנימייה ושל עובד סוציאלי במקום. עם זאת, במקום להשעות או לפטר את העובד לאלתר ולדווח על האירוע למשרד הרווחה ולמשטרה, הנחו את הילדים ואת צוות המדריכים, כך על פי העדות, להימנע מלדבר על הנושא. זאת לאחר שנאמר להם כי העניין נמצא בטיפול מנהל הפנימייה, שהעדיף שהעובד יעזוב מרצונו והוא לא יצטרך לדווח על האירוע, וכך היה.

מעדויות נוספות עולה כי מנהל הפנימייה עצמו הוא דמות בעייתית וכי הוא נוהג באלימות באופן שיטתי וכך גם המדריכים במקום. באחת העדויות נטען כי במהלך טיול של הפנימייה הכעיס אחד הילדים את המנהל, וזה הפיל אותו לרצפה וחנק אותו באמצעות הנחת רגלו על צווארו. לפי העדות, אחותו של הילד, השוהה גם היא בפנימייה, ביקשה לסייע לו והותקפה גם היא, זאת לעיניי כל הילדים והמדריכים ששהו במקום ולא עשו דבר. במשך היומיים שלאחר המקרה לא הצליח הילד לקום ממיטתו ולא קיבל טיפול רפואי.

ככל הנראה שימוש באלימות אינו אירוע נדיר בפנימייה, שכן במרץ האחרון הוגש כתב אישום נגד מדריך בפנימייה, תושב כסייפה בן 37, בגין אלימות נגד חסר ישע. זאת לאחר שהכה חניך בן 13 באמצעות מקל וגרם לו לפציעות קשות.

בשל ריבוי מקרי האלימות בפנימייה החליטו כמה מהילדים השוהים במקום כי הם אינם מוכנים להמשיך כך, ובאחת ההזדמנויות שהצליחו לצאת מהמקום פנו למשטרה והגישו תלונה נגד צוות הפנימייה. עם קבלת התלונות זומן המנהל לחקירה ואף הורחק מהפנימייה ל-15 ימים. במקביל החל צוות הפנימייה לפעול לכאורה מול ההורים והילדים במטרה למנוע מילדים נוספים להעיד נגד הצוות ואף נעשו ניסיונות לשכנע ילדים והוריהם לחזור בהם מגרסתם.

צוות הפנימייה נחקר בחשד לאי-דיווח, לשימוש באלימות ולהעלמת ראיות, אך בתום החקירה הוחלט במשטרה כי אין מקום להגיש כתב אישום. אלא שעל פי משרד הרווחה לא מדובר בתלונה הראשונה באשר להתנהלות צוות המקום. "בתלונות קודמות נגד המסגרת פגעו גורמים זרים במהלך החקירה", ביקשו להבהיר במשרד הרווחה. על כן ערכו במשרד בדיקה משלהם, סודית לטענתם. בהמשך להחלטת המשטרה חזר מנהל הפנימייה למקום, לצד אותם ילדים שהגישו את התלונה ונתונים למרותו.
הצוות ימשיך בעבודתו – בפיקוח

חרף ממצאי חקירת המשטרה, שבהם נאחזים באופן רשמי במשרד הרווחה, ובשל קבלת תלונות נוספות על המקום, נערכה במשרד ישיבה דחופה בנושא. במהלך ישיבה זו סוכם על המשך העבודה של צוות המקום, אך בליווי הפיקוח הארצי והמחוזי. כמו כן, הוחלט למנות צוות בוחן שיכלול שני מפקחים ומנהל פנימייה לשעבר, שתפקידם יהיה לבדוק פניות שיתקבלו באשר להתנהלות הפנימייה ומנהלה.

מלבד מקרי האלימות נראה כי גם חיי השגרה במקום אינם מספקים לחניכים את הנדרש. לטענת החניכים, במקום לא מתקיימת כל פעילות פנאי מלבד חוגים, והפעילות היחידה המתאפשרת היא משחק כדור, אם נמצא כזה. עוד נטען כי על אף התחייבות החברה להימצאותם של שני מדריכים בכל קבוצה, בפועל שוהה במקום מדריך אחד. כמו כן, נטען כי דמי הכיס שאמורים להינתן לילדים מוחזקים בידי רכז הפנימייה, וזה לא תמיד נותן להם את הסכום שהם אמורים לקבל ולהוציא על פי רצונם. טענה נוספת נוגעת למזון במקום, ולפיה האוכל שניתן לילדים אינו מספיק וילד שמבקש תוספת נענה כי עליו להמתין לארוחה הבאה.

"פגיעות בלתי-נסבלות"

לפני שבועיים דווח בוואלה! חדשות על מצבה של פנימיית ארזים שבה שוהים יותר ממאה ילדים בסיכון בתנאים פיזיים קשים, ובהם חדרים ללא חימום, מזרנים שאינם תואמים לגודל המיטה, מצעים בלויים ומצחינים ושירותים בתנאי היגיינה ירודים. בשנים האחרונות הגיעו גם למועצה לשלום הילד פניות על פגיעות בילדים במסגרת פנימיות לילדים בסיכון ובמצוקה.

"הפגיעות הנטענות, בין שעוסקות בתנאים פיזיים קשים והזנחה סביבתית ואישית, בין שעוסקות בדלות הפעילות והטיפול ובין שעוסקות באלימות ובהשפלה של הילדים החוסים, הן בלתי-נסבלות ובלתי-נסלחות", אמר מנכ"ל המועצה, ד"ר יצחק קדמן. "התלונות שהגיעו אלינו הועברו מידית למשרד הרווחה האחראי על פנימיות אלה. ילדים החיים בפנימיות נמצאים מראש במצב פגיעות גבוה ורובם עברו טראומות לא פשוטות. נוסף על כך, במקרים רבים, מדובר בילדים שאין להם עורף משפחתי חזק ואין מי שיילחם עבורם וייאבק לשמירת זכויותיהם". הוא עוד הוסיף כי בלא מעט מקרים הילדים בפנימיות חיים בצל, רחוקים מהעין ורחוקים מהלב. "חייבת לקום מסגרת עצמאית ובלתי-תלויה שתשמש מגן לילדים אלה", הוסיף קדמן. "פנימייה שאינה שומרת על סטנדרטים מעולים הן בתחום הפיזי, הן בתחום איכות החיים והן בתחום איכות התוכן ורמת הצוות, דינה להיסגר. עם זאת, צריך להיזהר מהכללות ולא לפגוע בפנימיות שלמרות תנאים לא פשוטים, מצליחות לשמור על רמה גבוהה ונותנות לילדים בית חם ואוהב"

"המשטרה בדקה ולא מצאה דבר"

מהנהלת פנימיית קמר נמסר: "מדובר בטענות של גורמים אינטרסנטיים שנבדקו על ידי המשטרה ולא העלו דבר".ממשרד הרווחה נמסר: "משטרת ישראל ביצעה חקירה ולא מצאה ראיות לטענות המועלות, וגם משרד הרווחה בדק את התלונות. המשרד שם בראש מעייניו את ביטחונם של הילדים הנמצאים בפנימיות ופועל על פי התפיסה שמוסד חינוך פנימייתי האחראי על ילדים בסיכון חייב לפעול בתנאי יציבות ותחושת ביטחון שמועברת למתחנכים בו. המשרד לא מהסס לפעול בנחישות לבדיקת כל טענה המועלית נגד פנימייה כזו או אחרת, וכך פעל המשרד גם במקרה זה"

פנימיית קמר לקיה - הילדים התלוננו על הטרדה מינית, המנהל השתיק הפרשה
פנימיית קמר לקיה – הילדים התלוננו על הטרדה מינית, המנהל השתיק הפרשה

משטרת ישראל משתמשת בילדים בסיכון ליחצ"ן עצמה בניגוד לחוק הנוער וחוק העונשין

ינואר 2015 – חוק הנוער טיפול והשגחה סעיף 24:הגנת קטין מפני פרסומים מזיקים קובע: אלה דינם מאסר שנה אחת או קנס כאמור בסעיף 61(א)(4) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן – חוק העונשין): (1) המפרסם שמו של קטין או כל דבר אחר העשוי להביא לידי זיהויו של קטין…

 במשטרת ישראל החליטו משיקוליהם להפר את החוק ולפרסם תמונתה של ילדה נ' בסיכון לצורכיהם בדף הפייסבוק של משטרת ישראל. מדובר לא רק בפגיעה בכבודה של משפחת הילדה, ופרטיותה, אלא גם עבירה חמורה על חוק הנוער והעונשין.

באופן אירוני משטרת ישראל הפגינה רגישות למנהלת הפנימיה שבה נמצאת הילדה בכפיה, ושמרה על פרטיותה.

להלן הפרסום האסור בפייסבוק של משטרת ישראל (פניה של הילדה נ' טושטשו ע"י מנהלי הבלוג כדי לא לחשוף זהותה).

משטרת ישראל - פרסום פרטיה של ילדה בסיכון בת 7 בניגוד לחוק העונשין וחוק הנוער
משטרת ישראל – פרסום פרטיה של ילדה בסיכון בת 7 בניגוד לחוק העונשין וחוק הנוער

המוסדות מרויחים הילדים מפסידים – פרופ. אסתר הרצוג

המוסדות מרויחים הילדים מפסידים – פרופ. אסתר הרצוג – הארץ – 26.12.2014

מדיניות הרווחה הובילה לכך שמדינת ישראל היא המובילה בהוצאת ילדים מהבית והשמתם הכפויה במוסדות הרווחה. על הילדים (רובם ככולם מקבוצות מוחלשות), שהוצאו ויוצאו בכפייה למוסדות, נגזר להידחק לשולי החברה במקרה הטוב ולהידרדר למעגלי פשע ועבריינות במקרה הפחות טוב.

יוצרים "בעיה חברתית חדשה" של "ילדים ונוער בסיכון", ובכך מאדירים את אימפריית הרווחה. משתמשים בטרמינולוגיה מכובסת כמו "אם שאינה מתפקדת" ו- "נערה שמפגינה התנהגות מתירנית" ומטשטשים את המשמעות של עקירת ילדים ממשפחותיהם.
כמו כן יש שימוש בסטטיסטיקות 'מבהילות'. המספר של 350 אלף ילדים בסיכון, למשל, הוא מניפולציה מספרית המתייחסת לקבוצות שבהן ילדי חד הוריות ועוד, בקיצור – כל ילד שלישי בישראל.
כך מגוייסים גם סיפורים קורעי לב כדי לגייס את תמיכת הציבור במדיניות של הוצאת ילדים מביתם.
האמת מוכרת במחקר ובספרות העולמית כבר מימי צ'רלס דיקנס, בכל הקשור להשלכות של השהות במוסדות על ילדים, שברובם סובלים מהניתוק מהבית ומהסביבה שבה גדלו והם מרבים לברוח מהמוסדות שהשהות בהם נכפתה עליהם.

הציבור אינו מכיר את העובדות הקשות של מאבק חסר סיכוי של הורים דלי משאבים נגד הליכי הוצאת ילדיהם מול רשויות עתירות משאבים: את השימוש בתיאוריות, באידיאולוגיות ובאבחונים מדעיים לכאורה, דוגמת אידיאולוגיית "טובת הילד", "מבחני מסוגלות הורית", תיאוריות על "סימביוזה", "הסתה הורית" ועוד – כדי לייצר ביסוס "אוביקטיבי" ו"מוסרי" להשתלטות על ילדי הורים מקבוצות מוחלשות.

הספרות העולמית העוסקת בסוגיית "נוער בסיכון" מבהירה, כי מוסדות לילדים אינם פותרים כל בעיה חברתית של הילדים.

אדרבא, הם מייצרים תרבות של ילדי מוסדות, מי שגדלו בנפרד מאוכלוסיית הילדים הכללית, שהסטיגמה של שוליות ושונות דבקה בהם. ההתחברות אל הדומים להם, כמוקצים אף מעודדת את ההתנהגות העבריינית בתהליך של חיברות וכתגובה על הרחקתם ממשפחותיהם ומהחברה הרחבה.
המציאות במוסדות הרווחה רחוקה מעין הציבור ואין עליה ביקורת ציבורית של ממש. לפיכך, ילדים במוסדות חשופים לפגיעה לפעמים אף יותר מזאת שהם חווים (או לא חווים) בביתם.
על רקע זה ננטשה מדיניות ההשמה במוסדות במרבית מדינות המערב. מי יוצא נשכר מהוצאת הילדים מבתיהם? התשובה: המערכת המוסדית, מערך פקידי הסעד הגדל בהתמדה והפקידות של משרד הרווחה, החולשת על תקציבי עתק הולכים וגדלים.

המוסדות מרויחים הילדים מפסידים - פרופ. אסתר הרצוג - הארץ - 26.12.2014
המוסדות מרויחים הילדים מפסידים – פרופ. אסתר הרצוג – הארץ – 26.12.2014

הורים מתל אביב נאבקים ברשויות הרווחה שהוציאו ארבעה מילדיהם מהבית – הארץ 8.4.1998

הורים מתל אביב נאבקים ברשויות הרווחה שהוציאו ארבעה מילדיהם מהבית – מרב שרי , הארץ 8.4.1998

העירייה: הילדים היו בסיכון. פרופ. אסתר הרצוג: יש להחזיר את הילדים לביתם.

הורים לששה ילדים טוענים שמחלקת הרווחה בתל אביב הוציאה שלא כדין ארבעה מילדיהם לפנימיות, ומעוניינת להוציא גם את שני הילדים הקטנים. לטענת האב פעולת מחלקת הרווחה נובעת מנקמנות אישית נגדו….

לקריאת המשך המאמא הקלק כאן

שנתיים ולא הבאתי אותו הביתה

שנתיים ולא הבאתי אותו הביתה  , ריקי כהן בנלולו 23.01.14 , העוקץ

הקלות שבה ילדים ממשפחות מוחלשות מוצאים מבתיהם בגלל הנחה מוקדמת שהורים שחיים בעוני אינם בעלי "מסוגלות הורית" היא בלתי נסבלת וחייבת להשתנות. זהו מצב שהורס את חייהם של הורים וילדים. קריאה להפגנה הערב

"בעודי בוכה הרמתי את הילד שלי, חיבקתי אותו חזק, והתיישבתי על הספה. לא נותרה לי ברירה אלא להושיב ילד בן שנתיים על ברכיי ולומר לו כי אמא אוהבת אותו הכי בעולם, אמא תתגעגע אליו, ושאף פעם לא ישכח את זה!
הוספתי ואמרתי לו שהוא יוצא עכשיו לטיול… אמא מבטיחה לבוא בקרוב ולקחת אותו חזרה הביתה.
שיקרתי לו. כבר שנתיים שאני משקרת לו. שנתיים ולא הבאתי אותו הביתה".

כך כתבה לי במייל אביגיל (האמא ש' – שם בדוי), אמא חד-הורית לילד בן ארבע, שכבר שנתיים נלחמת על הזכות הכי טבעית שיכולה להיות – לגדל את הילד שהביאה לאוויר העולם. אביגיל אינה האם היחידה שנלחמת על כך.

בכל האמור בצורך להוציא ילדים מהבית על ידי רשויות הרווחה יש לנהוג במשנה זהירות, שכן המערכת חייבת מצד אחד להבטיח את שלומם של הילדים ולהיות עם האצבע על הדופק כשמדובר בילדים בסיכון גבוה. אך האם ילד שגדל במשפחה חד-הורית מכורח היותו בן להורה יחיד הוא בהכרח "ילד בסיכון"? האם ילד שגדל במשפחה חד-הורית דלת אמצעים הוא בהכרח "ילד בסיכון"?

אי אפשר להתעלם מהעובדה שמרבית הילדים המוצאים מבתיהם באים ממשפחות מוחלשות החיות בעוני, כתוצאה ממדיניות כלכלית קלוקלת הדוחקת רבים באוכלוסייה אל מתחת לקו העוני. הקשר הראשוני עם רשויות הרווחה נוצר ברוב המקרים כדי לקבל סיוע עקב המצב הכלכלי קשה. למשל, הנחות במעון לילדים כדי לאפשר להורה היחיד לצאת לעבודה בזמן שהילד מקבל חינוך ומסגרת הנדרשים להתפתחות תקינה.

אביגיל פנתה לשירותי הרווחה בדיוק בשביל זה. כל שביקשה הוא סיוע במתן הנחה על תשלום למעון לילד שעמד בזמנו על כ-2,000 ש"ח לחודש. עבור משפחות שהכנסתן נמוכה מן הממוצע, משפחות שתלויות בקצבאות קיום של הביטוח הלאומי, יש צורך בקשר ישיר עם לשכות הרווחה על מנת להמציא את האישורים הנדרשים המהווים תנאי לקבלת קצבאות הקיום. כך מוצאות את עצמן משפחות אלה מתדפקות על דלתות לשכות הרווחה. מרגע זה מתחילה המשפחה להיות נתונה לעיניהן המפקחות והבוחנות של העובדים הסוציאליים. ריבוי הפניות ללשכות הרווחה בעקבות המצב הכלכלי הקשה יוצר לחץ על מערכת שאין בה מספיק תקנים, והעובדים הסוציאליים קורסים תחת נטל הפניות, שכן אין בידיהם את הכלים והתקציבים הדרושים.

אם כך, איך מתמודדת המערכת עם התופעה של הוצאת ילדים מהבית כשאין למעשה פיקוח חיצוני על המתרחש בין כתלי משרדי הרווחה? העדויות הרבות שמצביעות על כשל מערכתי משרטטות תמונה קשה. כאשר אין בדיקה מעמיקה ובחינה של כל הטיעונים לאשורם; כשלא לוקחים בחשבון את כל המדדים הנדרשים לבדיקת מסוגלות הורית; כשממעיטים מערך ההשלכות הפסיכולוגיות של הוצאת ילד מחיק הוריו למסגרות של הרווחה; וכשאין שקיפות בתהליך קבלת ההחלטות וכלל לא ברור איך ועל פי מה מתקבלות ההחלטות הללו, ברור שבמרבית המקרים בתי המשפט הם בפועל חותמת גומי להחלטותיהן של פקידות הסעד.

על רקע זה עולה השאלה, מי באמת מקשיב להורים בתוך המערכת? עד כמה המערך המסייע לו נזקקות משפחות אלה, שברוב המקרים נמנות על מעמד סוציו-אקונומי נמוך, מתממש בתוך הקהילה בטרם מוצא הילד מביתו? האם נעשים כל המאמצים תוך מתן כלים למשפחות להתמודד עם צרכיהם השונים של הילדים כדי למנוע הוצאת ילדים מבתיהם רק בגלל מצב כלכלי קשה? כיצד מגיעה אמא שבסך הכל ביקשה הנחה למעון, למצב בו בנה נלקח ממנה בטענות שונות אשר כלל לא נבדקו? כיצד ניתן להעלות על הדעת כי בנושא רגיש ומורכב זה, הכרוך בדיני נפשות ממש, לא ניתנת להורה הזכות והאפשרות להוכיח את טענותיו?

כאמור, מדובר לרוב במשפחות מעוטות יכולת אשר אין באפשרותן להעמיד אמצעים כדי להיות מיוצגות היטב ולהתגונן מול המערכות השונות. במקרה של אביגיל, אחת הטענות העולות מצד הרווחה היא כי בביתה של אביגיל נראו סמים על השולחן, בעת ביקור פתע שאותו לטענתה ערכה אחת מפקידות הסעד. לאביגיל לא ניתנה כל יכולת להתגונן מול טענות אלה ולהוכיח את חפותה.

מסיפור זה עולות שאלות רבות. ביניהן, אם אכן פקידת הסעד ביקרה בביתה של אביגיל כפי שדיווחה ומצאה סמים על השולחן כאשר הילד שהה בבית, מדוע היא לא דיווחה בו ברגע למשטרה על כך? הלוא הילד חשוף לסכנה. מדוע לא אפשרו לאביגיל להוכיח כי אין אמת בטענות פקידת הסעד ולהציג בדיקות המעידות שאינה משתמשת בסמים? מדוע לאחר כמה חודשים באופן שרירותי, מבלי לבדוק את העניין לעומקו ובלי לאפשר לה להתגונן מול הטענות, ילדה נלקח ממנה על ידי צוות משטרה ופקידות סעד שבאו לביתה? מי שפוגש את אביגיל מבחין מיד שהיא לא נרקומנית.

ב-31 בדצמבר 2013 נכחתי בדיון של הוועדה לזכויות הילד בנושא המורכב של הוצאת ילדים מהבית. בדיון הצטיירה תמונה קשה במיוחד בנוגע למשפחות ממוצא אתיופי אשר לפי הנתונים נמצאות באחוזים הגבוהים של ילדים המוצאים מביתם. במקרים רבים אין אפילו מתרגם שיסייע להן בקושי השפתי, ומי שמתרגם להורים את דברי העובדים הסוציאליים הוא ברוב המקרים אחד הילדים. באותה ועדה נכחה גם שופטת לענייני משפחה בדימוס, הגב' חנה בן עמי, אשר הציגה תמונה קשה ביותר על הקשר שבין פקידות הסעד לבין בתי המשפט, ועל התנהלותם של העובדים הסוציאליים. מדבריה עלה כי לא מתקיימת חקירה נגדית של פקידי הסעד, וברוב המקרים חוות דעתם היא זאת שמתקבלת על ידי בית המשפט. במקרים רבים השופטים אף לא מקבלים את כל המסמכים הדרושים כדי לבדוק את טענות העובדים הסוציאליים, והם הופכים לחותמת גומי. מדבריה של בן עמי עלה שבהתנהלות המערכות האמורות לדאוג לשלומם של הילדים, זכויותיהם של הילדים מופרות במידה שגובלת בפלילים. כך יוצא שמכיוון שהמומחים של משרד הרווחה שמקבלים ממנו את שכרם, כאשר הם מעידים בבית משפט חוות דעתם תואמת לרוב את דרישת הלקוח. אם המומחה מעז לכתוב חוות דעת שמנוגדת לדעתן של פקידות הסעד, הן מאיימות עליו בקיפוח פרנסתו.

יתירה מזאת, פקידות הסעד לא ממלאות תמיד אחר החלטות בתי המשפט. במקרה של אביגיל הפסיקה הראשונה שניתנה בבית הדין לענייני משפחה הורתה להחזיר באופן מיידי את הילד לחיק אמו, שכן לא הוצגו ראיות שמבססות את טענותיהן של פקידות הסעד. אולם, הילד לא הושב לאמו. הרווחה פנתה לדיון נוסף בבית משפט לנוער. שם לא עמדה לאם האפשרות להוכיח את דבריה, ונדמה היה בדיון זה כי ההחלטות המתקבלות על חייה ועל חיי ילדה נעשות מעל לראשה. בעיה נוספת היא שהגורמים שמפנים ילדים לאימוץ, הם אותם גורמים שמוציאים ילדים מבתיהם. מן הראוי שתהיה הפרדה בין שתי פעולות אלה לשני גורמים. זאת, על מנת למנוע הוצאת ילדים מבתים כאשר אין סיבה ממשית לכך, והשארתם בידי הורים המשוועים להעניק בית חם לילדים אשר באמת זקוקים לבית שכזה.

כאשר מדובר על כ-10,000 ילדים הנמצאים בהשמה חוץ ביתית, ובכ-700 צווים המורים על הוצאת ילדים מביתם מדי שנה, חשוב להעלות את הנושא הרגיש הזה לסדר היום. במיוחד לאור המצב הכלכלי המידרדר כתוצאה מהמדיניות הכלכלית. יש להעלות אותו על סדר היום ולשאול את השאלות המתבקשות על מנת להבטיח את שלומם של הילדים, ועל מנת לתת להורים את כל האפשרויות להשמיע את קולם.

בקשתה של אביגיל לכאורה פשוטה ביותר והיא לנהל משפט הוכחות על מנת להוכיח את דבריה בדבר חפותה, ובדבר היותה אם הראויה לגדל את ילדה. כאשר אפילו זכות בסיסית זו אינה מצויה בידי ההורים עלינו לתהות באשר לכל ההתנהלות של מערכת הרווחה בנוגע להוצאת ילדים מביתם. ברור שהמערכת לא מפנה מספיק משאבים לטיפול מקיף בתוך במשפחה ובתוך הקהילה באמצעות מסגרות טיפול תומכות המתאימות לצרכים השונים להן נזקקות המשפחות. הכוונה היא לכל ההיבטים הרחבים הרלבנטיים – חינוך, טיפול פסיכולוגי וסיוע כלכלי. כל זאת במטרה לחבר ולחזק את הקשר המשפחתי כי ילד שנעקר מחיק אמו, ועובר למסגרות הרווחה לעולם לא יחזור להיות אותו הילד שהיה ביום בו הוצא מביתו.

שנתיים ולא הבאתי אותו הביתה  , ריקי כהן בנלולו 23.01.14 , העוקץ
שנתיים ולא הבאתי אותו הביתה  , ריקי כהן בנלולו 23.01.14 , העוקץ