דובר
טל' 7312875 03
מחקר חדש, שנערך בדנמרק, והתפרסם ב- 23 ביוני, 2014 בכתב העת לפסיכו פרמקולוגיה של הילד והמתבגר, סקר נתונים של כ- 714,000 ילדים על פני 9.5 שנים בממוצע. המחקר השווה את שיעור אירועי הלב אצל ילדים בכלל האוכלוסייה לעומת ילדים שאובחנו בהפרעת קשב, ונטלו תרופות ממריצות כדוגמת ריטלין וסטרטרה.
מסקנת המחקר היא כי הסיכון לאירועי לב שונים, לרבות עליה בדופק או בלחץ הדם, כפול אצל ילדים שנוטלים את התרופות הללו. המלצות רשות התרופות האמריקניות היא להימנע מלתת את התרופות לילדים בסיכון לבעיות של לב וכלי דם, וכן לעקוב אחר מדדים של דופק ולחץ דם אצל ילדים שנוטלים את התרופות הללו.
מנכ"לית עמותת 'מגן לזכויות אנוש', גת מגידו, מתריעה כי אחוז הילדים באוכלוסיה שנוטל תרופות להפרעת קשב גבוה בהרבה מההיקף המשוער של הפרעת הקשב באוכלוסיה.
לטענת גת, מתקיים שיווק יתר אקטיבי של השימוש בריטלין ודומיו על ידי מערכת החינוך עצמה, אשר מפנה ילדים עוד מגיל הגן לעבור אבחונים מתייגים, גם במקרים הדורשים סבלנות חינוכית גרידא. עוד טוענת גת, כי מערכת החינוך אינה עושה די כדי לנסות ולהפחית את היקף האבחונים, וכי אבחונים אלה הינם "מלכודת", כיון שהם מבוססים על קריטריונים שרירותיים ולכן גורמים לסימום נרחב ומיותר של דור העתיד.
בהתבסס על נתוני משרד הבריאות משקל החומר הפעיל של הסם המסוכן ריטלין (מתיל פנידאט) המשווק בישראל בשנה הינו טון אחד. לפיכך משקל כדורי הריטלין המשווקים בשנה בישראל הינו כשישה טון בממוצע.
העמותה דורשת ממשרד הבריאות להגביל את ההיתרים על פרסומת של הריטלין והקונצרטה. וקוראת למשרד החינוך להפסיק את ההפניה של תלמידים לאבחונים המתייגים בקשב וריכוז, ולהשתמש אך ורק באמצעים חינוכיים בילדים מתחת לגיל 18.
לפרטים נוספים
יהודה קורן
דובר
עמותת מגן לזכויות אנוש
נציגי ועדת האזרחים לזכויות אדם הבינלאומית
cchr
www.cchr.org.il
אתר בינלאומי
www.cchr.org
נייד:3350928 052
טל' 7312875 03 טלפון עמותה: 5660699 03
מגדל העמק – קשישה ניצולת שואה בת 80 נאזקה ע"י רשויות הרווחה והבריאות |
יולי 2014 – הודעה לתקשורת
עמותת מגן לזכויות אנוש: כבילת הקשישה ממגדל העמק ולקיחתה לאשפוז פסיכיאטרי כפוי הינם הפרה של האמנה לזכויות אנשים עם מוגבלויות ושל דו"ח האו"ם בנושא עינויים וטיפול רפואי מתאכזר (2013)
מראיון נוסף עם ההיסטוריון החשוב ביותר לחקר השואה בגרמניה כיום, פרופ' הנס-ולטר שמול, למדה גת כי בשם טוהר הגזע בוצעו במוסדות פסיכיאטריים בגרמניה עוד לפני המלחמה כ- 360,000 ניתוחי עיקור בכפייה לאזרחים עם מוגבלויות נפשיות. היא נחרדה ללמוד על תכנית "המתת החסד" שבוצעה בהמשך, ושהייתה, למעשה, טבח המוני מאורגן של עשרות אלפי חוסים, מוגבלים ואנשים סיעודיים בשישה "מרכזי המתה" בתוך מוסדות פסיכיאטריים באמצעות שימוש בגז פחמן חד חמצני רעיל. בראיון מתוארים מרכזי המומחים לילד ולמתבגר הידועים לשמצה, שהוקמו במסווה של מרכזים לאבחון וטיפול בבעלי בעיות התנהגות ולמידה. ה"מומחים" היו נותנים להורים הנחייה להשאיר את הילדים לטיפול, אולם בהמשך הסתבר כי היו אלה מרכזי הרג, בהם הומתו אלפי ילדים גרמניים. פרופ' שמול מתאר את גיוסם של אותם 92 פסיכיאטרים שהיו אחראים על פרוייקט "המתת החסד", לצבא הגרמני, ושליחתם למזרח פולין, לביצוע סלקציות המוות המחרידות במחנות הריכוז, שהיו אך שלב נוסף בתכנית "הפתרון הסופי", שהביאה לרציחתם של מיליוני יהודים ומיעוטים בתאי גזים, שהיו בעצם שכלול אכזרי של "מרכזי ההמתה" הפסיכיאטריים בתוך גרמניה.
בתור ישראלית שסבה וסבתה שהיו במחנות עבודה וריכוז, ובשם בני משפחותיהם שנספו בשואה, ראתה גת חשיבות בחשיפת הקשר שבין הפסיכיאטריה הגרמנית לשואה. היא הזמינה את עורכי הסרטון התיעודי לביקור ביד ושם, בתחילת השנה, שם נפגשו עם הנהלת המוסד, והפקידו את הסרטון שהפיקו בארכיון המוסד. כאשר המשיכה להתעניין בשורשיה הראשונים של "תורת הגזע" למדה גת כי הפסיכיאטר הגרמני אמיל קרפלין (1856-1926), היה ללא ספק איש המפתח הראשי שסלל את הדרך ל'תורת הגזע', והטיף לרעיון העיקור בכפייה. קרפלין היה גם מורו של הפסיכיאטר הנאצי ארנסט רודין, ונחשב גם לאבי שיטת הסיווג של מדריך האבחונים הפסיכיאטרי, ה-DSM.
בחודש פברואר השנה, במהלך הפגנה בגרמניה, בה נשאה גת את דגל ישראל, מול בית החולים הפסיכיאטרי במינכן, שאותו ניהל קרפלין במשך עשרים שנה, ושפסלו וכן פורטרט גדול שלו מוצגים בו לראווה, מסרה גת למנהל המוסד העתק של מכתב מפורט שכתבה לנשיא התאחדות הפסיכיאטריה האירופית. בין השאר כתבה: "בזאת אני דורשת בשמם של כל בני משפחתי וחבריי בישראל שכל אותות הכבוד שעדיין מוקדשים לפסיכיאטר הגרמני אמיל קרפלין יבוטלו, היות שקרפלין היה המנטור הראשי ואביה של תורת הגזע ושל העיקור בכפייה. כל אות הוקרה שלו חייב להימסר למרכז התיעוד הנציונל סוציאליסטי של מינכן על מנת שהציבור יוזהר מפני האידיאולוגיה הבלתי אנושית הזו".
למידע נוסף,
יהודה קורן,
דובר עמותת מגן לזכויות אנוש,
052-3350928
פסיכיאטרים מתעסקים באופן בלעדי עם "הפרעות" נפשיות ולא עם מחלות בדוקות. בעוד מדע הרפואה מטפל במחלות, יכולה הפסיכיאטריה להתעסק עם "הפרעות" בלבד. בהעדר גורם או פיזיולוגיה ידועים, קבוצת סימפטומים המתגלה אצל חולים רבים, תיקרא סינדרום או הפרעה. ג'וזף גלנמולן, פסיכיאטר באוניברסיטת הרווארד, טוען שבפסיכיאטריה "כל הדיאגנוזות הן סינדרומים בלבד (או הפרעות). קבוצת סימפטומים, הקשורים ביניהם על בסיס של הנחה בלבד אינה מחלה." כפי שמעיר פרופסור אמריטוס לפסיכיאטריה, ד"ר תומס סזאס, "אין בדיקות ביולוגיות או בדיקות דם היכולות לאמת את נוכחותה או את העדרה של מחלת נפש, כפי שיש ברוב המחלות הפיזיות".
"מדע" שקר לכוח ושררה – פרופ. ג'פרי שיילר מדבר על פסיכיאטריה
הנה ניסוי שמוכיח את ההנחה שפסיכיאטריה אינה מדע.
אחת המתיחות הגדולות בהיסטוריה שהתקיימה ב-1973 בארה"ב,, החוקר דיוויד רוזנהאן, שעל שמו נקרא הניסוי, זימן שמונה מתנדבים בריאים בנפשם לבתי חולים פסיכיאטריים שונים, וכולם התלוננו על הזיות. רוב המתלוננים אושפזו מיד בחשד לסכיזופרניה, ומרגע אשפוזם עשו כמצוות רוזנהאן והתנהגו בצורה רגילה לחלוטין. הצוותים הרפואיים כתבו אומנם כי ה"חולים" לא הפגינו תסמינים של סכיזופרניה, אולם איש מהם לא התגלה כמתחזה או שוחרר לביתו לפני הזמן. כולם שוחררו לאחר הזמן שנקבע, תחת אזהרת "סכיזופרניה בנסיגה". כדי להשלים את המחקר, ערך רוזנהאן ניסוי נוסף, בו פנה לצוות של בית חולים שידע על הניסוי הראשון ויידע אותו כי בכוונתו לשלוח אליהם מספר מתחזים. כאשר הגיעה קבוצת החולים למקום חשד הצוות ב-10% מהם כמתחזים, אולם בפועל היו כולם חולים אמיתיים שאובחנו כסכיזופרנים.
למאמר שבו סיכם את הניסוי קרא רוזנהאן "להיות שפוי במקומות בלתי שפויים", וטען כי "ברור שבבתי החולים הפסיכיאטריים לא ניתן להבחין בין השפויים לבין המטורפים". הניסוי, שמזכיר מאד את עלילת הספר "קן הקוקיה" שכתב קן קיזי ב-1962, נחשב עד היום לביקורת חשובה ביותר על תקפותם של האבחונים הפסיכיאטריים
יהודה קורן
3350928 052 .