משרד החינוך – ירידה בזכאים לבגרויות ו"הטיפולים התרופתיים"

יולי 2009 – המאמר: "מחנכת תחת השפעת ריטלין" , משה שלם , NEWS1

בשבוע החולף פרסם משרד החינוך נתונים לפיהם שיעור התלמידים הזכאים לתעודת בגרות ירד מ-46.3% בשנת 2007 ל-44.4% בשנת 2008. מדובר בירידה מתמשכת, בתוך ארבע שנים ירד שיעור התלמידים הזכאים לתעודת בגרות מ-49.2% ל-44.4%.
תוצאות מבחני מיצ"ב השנתיים, שפרסם משרד החינוך בדצמבר 2008 הציגו גם הם תמונה לא מעודדת באשר לרמת התלמיד הישראלי: הישגיהם של תלמידי חטיבות הביניים באנגלית, עברית ומדעים נמוכים, ובמתמטיקה – נמוכים במיוחד, כאשר הציון הממוצע עמד על 44.1 בלבד.
בדצמבר 2008 המשיכו תלמידי ישראל להפגין הישגים נמוכים במבחנים הבינלאומיים במתמטיקה ובמדעים ולהשתרך אחרי מדינות אחרות. נתונים של דירוג "טימס", המבחן הבינלאומי לבדיקת הישגי התלמידים במתמטיקה ובמדעים, גילה כי תלמידי ישראל הידרדרו בדירוג.

לכאורה אמורה הייתה להיות עליה משמעותית בהישגי התלמידים. הפרעת הקשב ריכוז של התלמידים (ADHD) מטופלת מספר שנים באמצעות "טיפול תרופתי". ישנה עליה מתמדת של עשרות אחוזים מידי שנה של מכירת ריטלין בארץ. בחמש השנים האחרונות הצריכה גדלה כמעט פי 3, מ- 90 ק”ג בשנת 2002 ל – 260 ק”ג בשנת 2006. מדובר ברבבות ילדים הצורכים את התרופה.
בנוסף חל גידול של עשרות אחוזים מידי שנה במסלול הטיפול לבריאות הנפש האמבולטורי, 9,163 ילדים ובני נוער בשנת 2006 שטופלו במרפאות אלו, לעומת 10,955 בשנת 2007.
לדברי הורים, רבים מהם סובלים מלחץ עצום של מערכת החינוך לשלוח את ילדיהם לאבחונים נוירולוגיים ופסיכיאטרים
הטמעת הטיפולים הפסיכיאטריים באוכלוסיית הילדים והנוער, לא הביאה לעליה המיוחלת בהישגי התלמידים במערכת החינוך.
.
הברירה הטבעית – גברת ריטה – שיר מחאה על סמים פסיכיאטריים לילדים
//www.viddler.com/embed/31c7a6b6/?f=1&autoplay=0&player=full&loop=0&nologo=0&hd=0
.
חברות התרופות לעומת זאת נהנות מנתח שוק חדש: ילדי ישראל הצורכים תרופות פסיכיאטריות. הטיפול התרופתי הפסיכיאטרי בניגוד לטיפולים קליניים, הוא טיפול מתמשך לאורך שנים. תהליך האבחון הנו פשוט, בדיקה קצרה של פסיכיאטר, אין צורך בבדיקה קלינית. רווחיהן של חברות התרופות גדל.
מערכת החינוך הפכה להיות תלויה בריטלין ותתקשה לתפקד ללא התרופה. בנוסף יש לריטלין ודומיו תופעות לוואי העלולות להיות קטלניות במקרים מסוימים.

תופעה דומה קיימת במערך הרווחה. פקידי הסעד, אשר בתי המשפט רואים את המלצותיהם כסוף פסוק, מוציאים מידי שנה בין 8,000 ל-10,000 ילדים לסידור חוץ ביתי. ישראל היא השיאנית בעולם המערבי בהוצאת ילדים מהבית.
לפי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, בישראל חיים כ- 2,340,000 ילדים. כ- 330,000 מהילדים מוגדרים כילדים בסיכון, מתוכם 200,000 נמצאים בפיקוח משרד הרווחה. כלומר כל ילד עשירי בישראל הוא בפוטנציאל להרחקה מביתו ומשפחתו.
מסגרות ההשמה החוץ ביתית הפרטיות צומחות ופורחות, לעומתן המשפחות, וילדיהן שהוצאו מהבית, שעולמם חרב. בוגרי מסגרות ההשמה החוץ ביתית נחשבים לאוכלוסייה רגישה. ידוע, כי פעמים רבות ילדים מורחקים מביתם, עקב העדר שירותים קהילתיים ראויים.

מוטב כי מערכות החינוך והרווחה ישתמשו בפתרונות רדיקלים ויקרים של טיפולים פסיכיאטריים, והשמה חוץ ביתית, רק במקרים הקיצוניים ביותר, שאין ברירה אחרת, שהרי קיים ספק רב בתועלת פתרונות אלו, אך הסיכון בהם גבוה מאוד.


קישורים:

עיריית תל אביב יפו – שיטות הרדיפה של פקידי הרווחה

סיפורה של שרה כהן שפורסם במאמר "סיפורי סבתא" ידיעות אחרונות – 24 שעות , משה רונן , יחזקאל אדירם , 17.06.2009, מקרין אור על דרכי הפעולה של מערך הרווחה לרבות פקידי הרווחה של עיריית תל אביב, נגד האזרח על מנת כביכול ל"הגן" עליו.
מדובר בקשישה בת 95, המתגוררת כבר חודשיים בדירת מסתור, נמלטת משירותי הרווחה ת"א. דירתה ורכושה עוקלו. כל מי שפוגש בה כולל ארבעה פסיכיאטרים, שאבחנו אותו לאחרונה, קובע כי מדובר באישה צלולה ומתפקדת. במחלקת הרווחה של עיריית תל אביב מתעקשים לאשפז אותה במוסד גריאטרי.

טיפול בכפייה, הוצאה מהבית
במשך מספר חודשים סירבה כהן לאפשר לשירותי הרווחה להיכנס לביתה כדי לבצע ביקורת תקופתית על מצבה הבריאותי. בערב חג הפסח האחרון החליטו שירותי הרווחה לשים סוף לפרשה. מספר עובדים סוציאליים מלווים בשוטרים הגיעו לדירתה של כהן במרכז תל אביב. "אמי עסקה בעריכת שולחן הסדר". אומר כהן שחק. "לא פתחנו את הדלת, הם אמרו לנו שהם עומדים לפרוץ את הדלת, משום שיש להם צו של שופט לאשפז את אימי בכפייה". כהן נלקחה הניגוד לרצונה לבית אבות בתל אביב

טרטור שנמשך שנים ולא נגמר
אינני יודעת למה הם רודפים אחרי" אומרת כהן. "זה נמשך כבר כמה שנים. אני אישה בריאה, למרות גילי. יש רק בעיות קלות בשמיעה. אני בסך הכל רוצה לחיות בשקט ובשלווה בבית שלי ברחוב העבודה במרכז תל אביב. אני גרה שם כבר עשרות שנים וטוב לי שם"

העובדים הסוציאליים באים עם שוטרים חמושים לקחת את הקשישה ממשרד עורך הדין שלה
מהומה גדולה, שלשה שוטרים, עובדת סוציאלית, שני עורכי דין, שתי פקידות, בן נרעש, שני עיתונאים וצלם אחד, עומדים סביב דלת פתוחה של חדר שירותים קטן. בפנים על האסלה יושבת שרה כהן, אישה קטנה וכחושה בת 95. השוטרים דורשים ממנה לבוא איתם. "את עצורה", צועק עליה אחד מהם, … מאחוריהם מנופפת העובדת הסוציאלית במסמך נייר: "את חייבת לבוא, יש צו בית משפט"

בתי משפט סומכים על העובדים הסוציאליים וחותמים על כל בקשה
השופטת ריבה ניב שחתמה על הצו כלל לא פגשה את כהן. רשויות הרווחה הסבירו לה כי הקשישה בת ה-95 "אינה מסוגלת להבין עניין", והיא סמכה על חוות הדעת שהוגשה בפניה. …רק כאן, במקרה של כהן, לפי חוק נחבא בספר החוקים, אפשר לשלוח אדם מתפקד למוסד לתשושי נפש לשלושה חודשים, בלי שתינתן זכות למחות.

החלטות פזיזות ממבט ראשון, שאר הפעולות נועדו לאמת החלטות אלו.
הבן שמואל מספר: "יום אחד, לפני שלש שנים הופיעה עובדת סוציאלית מעיריית תל אביב ביחד עם חמוטל. העובדת הסוציאלית ראתה את אמא – והחליטה מיד שהיא פסיכית וצריך ואשפז אותה".
מאז, למרות שבידי כהן ארבע חוות דעת של פסיכיאטרים מומחים לגיל השלישי הקובעים כי התפקדת וצלולה, שירותי הרווחה של עיריית ת"א לא מניחים לה ומנהלים נגדה קרב התשה שמטרה להעביר אותה למוסד גריאטרי.

מוסר כפול – העובדים הסוציאליים מתייחסים לחוות דעת של אנשי מקצוע רק כשנוח להם
למרות שבידי כהן ארבע חוות דעת של פסיכיאטרים מומחים לגיל השלישי הקובעים כי היא מתפקדת וצלולה, שירותי הרווחה של עיריית ת"א לא מניחים לה ומנהלים נגדה קרב התשה שמטרה להעביר אותה למוסד גריאטרי. שלשום בדקה ד"ר חיה מרגלית בן אור את כהן וקבעה: "מדובר באשה צלולה לחלוטין, מתמצאת בכל המובנים, ואינה זקוקה לאפוטרופוס לכל עניין שהוא".
חוות דעת דומה כתב גם הפסיכו-גריאטר ד"ר איתן חבר: "אין סימנים לדמנטיה או להפרעה נפשית אחרת שמצריכה מיסוד במסגרת מחלקה לתשושי נפש. אין סיכון מידי בהמשך מגוריה בדירתה". נחרץ מכולם נשמע הפסיכיאטר ד"ר שאול סטיר, שבדק את כהן בשבוע שעבר ואבחן: "היא צלולה בדעתה באופן מוחלט, בעלת תובנה מלאה למצבה, עם שיפוט ובוחן מציאות תקינים לחלוטין, ואינה חסרת ישע".

מניפולציות של פקידי סעד ועובדי רווחה בבית המשפט
למרות חוות הדעת הללו החליט בית המשפט למנות אפוטרופוס לכהן. תחילה ניתן התפקיד לבנה שמואל. שופטת שניה, שמשום מה לא ידעה על מינוי הבן כאפוטרופוס, מינתה במקביל את עורכת הדין ירדנה נילמן כאפוטרופוסית. כשהתברר כי יש לכהן שני אפוטרופוסים, החליט בית המשפט למנות במקום שניהם אפוטרופוסית שלישית – עורכת הדין מרגלית נח -כהן -צידון.

העובדים הסוציאליים באים בליווי שוטרים חמושים בליל הסדר לקחת את הקשישה
בערב חג הפסח האחרון החליטו שירותי הרווחה לשים סוף לפרשה. מספר עובדים סוציאליים מלווים בשוטרים הגיעו לדירתה של כהן במרכז תל אביב. "אמי עסקה בעריכת שולחן הסדר". אומר כהן שחק. "לא פתחנו את הדלת, הם אמרו לנו שהם עומדים לפרוץ את הדלת, משום שיש להם צו של שופט לאשפז את אימי בכפייה". כהן נלקחה הניגוד לרצונה לבית אבות בתל אביב.

"טיפולים תרופתיים" מיותרים בכפייה עם סמים פסיכיאטריים וכדורי הרדמה – תופעות לוואי מסוכנות
כהן נלקחה הניגוד לרצונה לבית אבות בתל אביב. "זה מקום לא רע" היא אומרת, " אבל לא רציתי להיות שם, אני אישה בריאה ואיני נוטלת תרופות. כשהגעתי לשם נתנו לי בניגוד לרצוני שמונה כדורים כל יום. שאלתי בשביל מה הכדורים, והמטפלות אמרו לי שזה נגד כאב ראש, אבל הכריחו אותי לקחת את הכדורים. אחרי שבלעתי אותם הרגשתי צורך חזק לישון, וישנתי שם כל היום. הכדורים האלה גרמו לי גירוי בעור".

פירוק המשפחה, הפרדה בין בני המשפחה
מיקומה של האם הוסתר מבנה. רק לאחר ששכר את שירותי של עורך הדין איתן לצקי אותרה כהן.

האזרח נאלץ להימלט לנפשו מפקידי הרווחה
כהן ובנה חוששים מאימת האשפוז הכפוי, החליטו לברוח לדירת מסתור. במשך שמונה שבועות הוגדרו במשטרה כ"נעדרים". כהן, צריך לזכור, בת 95 ואף אחד אינו מאשימה שעברה על חוק כלשהו. השאלה מדוע אישה בגילה שכולם מסכימים כי היא צלולה ומתפקדת מטרידה ומקוממת. "אני מסתתרת בבני ברק אצל החרדים", אומרת כהן. "רק שם ידעתי שלא יסגירו אותי למשטרה. הבן שלי הסתתר במקום אחר אצל חברים".

העובדים הסוציאליים פועלים בכוחניות ומונעים ע"י שיקולים זרים
עו"ד לנצ'נר זועם: "37 שנים אני עורך דין, ומעולם לא נתקלתי בהתנהגות כזאת של עובדות הרווחה. הן נכנסו לאמביציה אישית. יש פה התנהגות כוחנית, אינטרסנטית, שלא ברור מה מסתתר מאחוריה. כמות הכוח והמשאבים שמשקיעים באישה זקנה אחת שלא נמצאת בשום סכנה, רק כדי לנצח במאבק אינה הגיונית. הן התרגלו שהן מחליטות על גורלם של בני אדם ואין עורר על החלטותיהן. כשהן נתקלות במקרה אחד בהתנגדות של האישה או של בנה, הן מנסות להוכיח להם מי יותר חזק".

שיבוש החיים – עיקול הדירה, חשבון בנק, דירות מסתור, סכסוכים במשפחה, מתח
כהן ובנה חוששים מאימת האשפוז הכפוי, החליטו לברוח לדירת מסתור. במשך שמונה שבועות הוגדרו במשטרה כ"נעדרים". כהן, צריך לזכור, בת 95 ואף אחד אינו מאשימה שעברה על חוק כלשהו. השאלה מדוע אישה בגילה שכולם מסכימים כי היא צלולה ומתפקדת מטרידה ומקוממת . "אני מסתתרת בבני ברק אצל החרדים", אומרת כהן. "רק שם ידעתי שלא יסגירו אותי למשטרה. הבן שלי הסתתר במקום אחר אצל חברים". ..
כהן שמעה, קמה, יצאה מהבניין ולקחה מונית הביתה. אבל הבית היה סגור. המשטרה התקינה מנעול חדש על הדלת, המפתח נשמר בתחנת המשטרה. …
האחיינית חמוטל בן זאב: "היא פנתה אליי ואמרה שאין לה כסף לשלם את חשבון החשמל. נתתי לה אלף שקל. אחר כך, כשהבאתי לה עוד חמש מאות שקל, היא זרקה את הכסף ואמרה: 'תלכי מפה, אני לא רוצה את הטובות שלך'. חבל לי שזה מה שהיא חושבת עליי"

יוזמת הפנייה לאגף הרווחה לא שיערה שאלו יהיו התוצאות
האחיינית חמוטל בן זאב, שעירבה לראשונה את שירותי הרווחה בפרשה, מביעה צער על השתלשלות העניינים: "שום דבר לא נעשה כאן בזדון. אני אוהבת את דודה שלי, דואגת לה ומתגעגעת אליה. אני בדאגה מטורפת אליה. רק רציתי להיטיב, לא רציתי שזה יתדרדר ככה. פעלתי בצורה לגיטימית, פניתי למחלקת הרווחה לטובתה. כשהיא ירדה למחתרת, הייתי בדאגה מטורפת אליה. אני אוהבת אותה בטירוף".

פקידי הרווחה מתחמקים ממתן הסברים על מעשיהם עקב החיסיון, מפילים את האחריות על בתי המשפט המקבל כמעט תמיד את בקשותיהם
במחלקת הרווחה של עיריית תל אביב נמסר בתגובה: "העירייה מנועה מלחשוף פרטים אודות המטופלת מטעמים של צנעת הפרט ובהתאם להוראות הדין. עם זאת נבהיר, כי לאחר שדנו בנושא, החליטו בתי המשפט להכריז עליה כחסויה ולמנות לה אפוטרופוס חיצוני, לרבות הוצאתה מביתה. בכל מקרה, ההליכים המשפטיים בנושא החסויה תלויים ועומדים בפני בתי המשפט".

קישורים:

נרדפת – הקשישה שרה כהן בורחת מפקידי רווחה מושחתים ממינהל השירותים החברתיים עיריית תל אביב

פקידות סעד מושחתות מעיריית תל אביב רודפות אחרי הקשישה שרה כהן לגזול רכושה לתאגידי אפוטרופסות מלוכלכים כגון של העובדת הסוציאלית ירדנה נילמן

המאמר "סיפורי סבתא" ידיעות אחרונות – 24 שעות , משה רונן , יחזקאל אדירם , 17.06.2009.
שרה כהן בת ה-95, דודתם של חמוטל ודורי בן זאב, מתגוררת כבר חודשיים בדירת מסתור, נמלטת משירותי הרווחה (ת"א). כל מי שפוגש בה כולל ארבעה פסיכיאטרים, שאבחנו אותו לאחרונה, קובע כי מדובר באישה צלולה ומתפקדת. אז למה במחלקת הרווחה של עיריית תל אביב מתעקשים לאשפז אותה במוסד גריאטרי?

מהומה גדולה, שלשה שוטרים, עובדת סוציאלית, שני עורכי דין, שתי פקידות, בן נרעש, שני עיתונאים וצלם אחד, עומדים סביב דלת פתוחה של חדר שירותים קטן. בפנים על האסלה יושבת שרה כהן, אישה קטנה וכחושה בת 95. השוטרים דורשים ממנה לבוא איתם. "את עצורה", צועק עליה אחד מהם,. בנה שמואל בן ה-64, מתערב: "אמא, אל תלכי איתם, הם רוצים לקחת אותך למוסד סגור". מאחוריהם מנופפת העובדת הסוציאלית במסמך נייר: "את חייבת לבוא, יש צו בית משפט".

"מה אתם רוצים ממני?" מתגוננת האשה בקול נמוך, אך יציב, "לא עשיתי שום דבר רע, איני רוצה לבוא איתכם". אבל העובדת הסוציאלית לא משתכנעת. היא תובעת מהשוטרים להרים את האשה מהאסלה בכוח, ולקחת אותה משם. עורכי הדין של האישה מתנגדים. גם השוטרים מהססים. "מה יקרה אם היא תתנגד ותשבור יד או רגל, אני אהיה אחראי לכך? היא בת 95" אומר אחד מהם. כשאחד מהנוכחים מזדעזע מהעובדה שכולם מציצים לתוך חדר השירותים ומציע לסגור את הדלת ולאפשר לאישה לעשות את צרכיה לבדה, העובדת הסוציאלית מתנגדת: "מה יהיה אם היא תזיק לעצמה?"

הסצינה הסוריאליסטית הזאת שנערכה ביום רביעי שעבר במשרדו של עורך דינה של כהן, מרדכי לנצ'נר, ארכה כשעה וחצי. איש אינו טוען כי כהן עברה על חוק כלשהו, אבל שלושת השוטרים שהגיעו לקחת אותה עימם, החזיקו צו מפורש של שופטת, המורה להם להעביר את הישישה למרכז גריאטרי בנתניה, ולהחזיק בה שם בכוח, גם נגד רצונה, למשך שלשה חודשים.

אינני יודעת למה הם רודפים אחרי" אומרת כהן. "זה נמשך כבר כמה שנים. אני אישה בריאה, למרות גילי. יש רק בעיות קלות בשמיעה. אני בסך הכל רוצה לחיות בשקט ובשלווה בבית שלי ברחוב העבודה במרכז תל אביב. אני גרה שם כבר עשרות שנים וטוב לי שם".

שופטת ריבה ניב - חתמה על צו אפוטרופסות בגוף וברכוש לאישה מבלי שראתה אותה כללהצו שהחזיקו השוטרים מסתמך על חוק נשכח שרק מעטים שמעו עליו: חוק ההגנה על חוסים. לפי החוק הזה, במידה ופקיד הסעד סבור ששלומו הגופני או הנפשי של קשיש נפגע, או עלול להיפגע, הוא רשאי לפנות לבית המשפט בעניינו. במידה ובית המשפט התרשם כי הקשיש אינו מסוגל "להבין עניין", יכול השופט להכריע בגורל הקשיש. השופטת ריבה ניב שחתמה על הצו כלל לא פגשה את כהן. רשויות הרווחה הסבירו לה כי הקשישה בת ה-95 "אינה מסוגלת להבין עניין", והיא סמכה על חוות הדעת שהוגשה בפניה.

מדובר באבסורד, קצין משטרה רשאי לעצור חשוד בביצוע עבירה ל-24 שעות בלבד. שופט רשאי להאריך את המעצר רק אחרי דיון פומבי בבית המשפט, וגם זאת לתקופה מוגבלת של 15 יום בלבד. על החלטת שופט ניתן לערער כמובן. גם חולי נפש אי אפשר לאשפז בכפייה בלי סמכות ערעור. רק כאן, במקרה של כהן, לפי חוק נחבא בספר החוקים, אפשר לשלוח אדם מתפקד למוסד לתשושי נפש לשלושה חודשים, בלי שתינתן זכות למחות.

לבסוף, לאחר שעתיים וחצי של מצור על חדר השירותים, ולאחר שעו"ד לנצ'נר פנה בבקשה דחופה בעניין לבית המשפט, החליט קצין החקירות והמודיעין של תחנת לב תל אביב, רפ"ק בועז בלס, להורות לשוטריו להתפנות – ללא כהן – ממשרד עורכי הדין.

מי האפוטרופוס שלי

שרה כהן נולדה ב- 1914. אחיה הצעיר הוא בן 93, הוא זקן שחקני, מרדכי בן זאב. האחיינים שלה הם הפזמונאית והמחזאית חמוטל בן זאב, איש הרדיו והזמר דורי בן זאב, והשחקן ערן בן זאב. בעלה חיים כהן שימש כסגן מפקד ארגון ההגנה בתל אביב, והיה ממקימי השב"כ. כהן, עסקן של מפא"י היה חבר בוועד הפועל של ההסתדרות, וכיהן כיו"ר ארגון יוצאי לטביה ואסטוניה בישראל. כשנפטר לפני 27 שנה, ספד לו על קברו ח"כ יצחק רבין, אחד מראשי מפלגת העבודה באותם ימים. במשך עשרות שנים התגוררה כהן עם בנה היחיד, שמואל כהן-שחק. אל האחיינית שלה חמוטל התייחסה כאל בת.

מעורבות שירותי הרווחה בחייה של כהן החלה לפני כשלש שנים בעקבות פנייה של האחיינית חמוטל, שדאגה כי מצבה של דודתה מתדרדר.

הבן שמואל מספר: "יום אחד, לפני שלש שנים הופיעה עובדת סוציאלית מעיריית תל אביב ביחד עם חמוטל. העובדת הסוציאלית ראתה את אמא – והחליטה מיד שהיא פסיכית וצריך ואשפז אותה".

מאז, למרות שבידי כהן ארבע חוות דעת של פסיכיאטרים מומחים לגיל השלישי הקובעים כי היא מתפקדת וצלולה, שירותי הרווחה של עיריית ת"א לא מניחים לה ומנהלים נגדה קרב התשה שמטרה להעביר אותה למוסד גריאטרי. שלשום בדקה ד"ר חיה מרגלית בן אור את כהן וקבעה: "מדובר באשה צלולה לחלוטין, מתמצאת בכל המובנים, ואינה זקוקה לאפוטרופוס לכל עניין שהוא".
חוות דעת דומה כתב גם הפסיכו-גריאטר ד"ר איתן חבר: "אין סימנים לדמנטיה או להפרעה נפשית אחרת שמצריכה מיסוד במסגרת מחלקה לתשושי נפש. אין סיכון מידי בהמשך מגוריה בדירתה". נחרץ מכולם נשמע הפסיכיאטר ד"ר שאול סטיר, שבדק את כהן בשבוע שעבר ואבחן: "היא צלולה בדעתה באופן מוחלט, בעלת תובנה מלאה למצבה, עם שיפוט ובוחן מציאות תקינים לחלוטין, ואינה חסרת ישע".

בשיחה איתנו הוסיף ד"ר סטיר: "האישה צלולה לחלוטין, היא אישה מדהימה, המסוגלת להחליט באופן חופשי מה שהיא רוצה. הלוואי שאתם ואני נגיע לגיל כזה וניהנה מצלילות דעת כזאת". אגב גם בריאיון שקיימנו איתה הצליחה כהן להרשים אותנו בחיוניות שלה, בחוש ההומור ובמחשבתה הבהירה. היא ענתה בסבלנות לכל השאלות וניכר שגם זיכרונה אינו נפגע.

למרות חוות הדעת הללו החליט בית המשפט למנות אפוטרופוס לכהן. תחילה ניתן התפקיד לבנה שמואל. שופטת שניה, שמשום מה לא ידעה על מינוי הבן כאפוטרופוס, מינתה במקביל את עורכת הדין ירדנה נילמן כאפוטרופוסית. כשהתברר כי יש לכהן שני אפוטרופוסים, החליט בית המשפט למנות במקום שניהם אפוטרופוסית שלישית – עורכת הדין מרגלית נח -כהן -צידון. כהן מצידה דורשת שיבטלו את מינוי האפוטרופוסית: "היא השתלטה על חשבון הבנק שלי. היו לי שתי עוזרות בית. בבוקר באה מטפלת מטעם הביטוח הלאומי שעזרה לי אחרי ששברתי את הירך, ואחרי הצהריים היתה לי עוזרת פרטית ששכרתי מכספי. ברגע שלא יכולתי יותר למשוך כספים מהבנק, לא יכולתי להעסיק אותה יותר. אני רוצה לשלוט בכספים שלי בעצמי. למה לקחו ממני את הזכות למשוך כסף מהחשבונות שלי בבנק?".

אמא, איפה את?

במשך מספר חודשים סירבה כהן לאפשר לשירותי הרווחה להיכנס לביתה כדי לבצע ביקורת תקופתית על מצבה הבריאותי. בערב חג הפסח האחרון החליטו שירותי הרווחה לשים סוף לפרשה. מספר עובדים סוציאליים מלווים בשוטרים הגיעו לדירתה של כהן במרכז תל אביב. "אמי עסקה בעריכת שולחן הסדר". אומר כהן שחק. "לא פתחנו את הדלת, הם אמרו לנו שהם עומדים לפרוץ את הדלת, משום שיש להם צו של שופט לאשפז את אימי בכפייה".

כהן נלקחה הניגוד לרצונה לבית אבות בתל אביב. "זה מקום לא רע" היא אומרת, " אבל לא רציתי להיות שם, אני אישה בריאה ואיני נוטלת תרופות. כשהגעתי לשם נתנו לי בניגוד לרצוני שמונה כדורים כל יום. שאלתי בשביל מה הכדורים, והמטפלות אמרו לי שזה נגד כאב ראש, אבל הכריחו אותי לקחת את הכדורים. אחרי שבלעתי אותם הרגשתי צורך חזק לישון, וישנתי שם כל היום. הכדורים האלה גרמו לי גירוי בעור".

מיקומה של האם הוסתר מבנה. רק לאחר ששכר את שירותי של עורך הדין איתן לצקי אותרה כהן. לצקי הסביר לה שהיא רשאית לעזוב מרצונה וכי אין לאף גורם זכות להחזיק אותה בכפייה בבית אבות. כהן שמעה, קמה, יצאה מהבניין ולקחה מונית הביתה. אבל הבית היה סגור. המשטרה התקינה מנעול חדש על הדלת, המפתח נשמר בתחנת המשטרה.

כהן ובנה חוששים מאימת האשפוז הכפוי, החליטו לברוח לדירת מסתור. במשך שמונה שבועות הוגדרו במשטרה כ"נעדרים". כהן, צריך לזכור, בת 95 ואף אחד אינו מאשימה שעברה על חוק כלשהו. השאלה מדוע אישה בגילה שכולם מסכימים כי היא צלולה ומתפקדת מטרידה ומקוממת. "אני מסתתרת בבני ברק אצל החרדים", אומרת כהן. "רק שם ידעתי שלא יסגירו אותי למשטרה. הבן שלי הסתתר במקום אחר אצל חברים".

הם יצאו מהמחתרת ביום רביעי שעבר לכמה שעות לפגישה שהתקיימה במשרדו של עו"ד לנצ'נר. בסיכום מוקדם עם המשטרה הוחלט כי חוקר של מטעמה ישוחח עם כהן קצרות ואם יתרשם שהיא צלולה ומתפקדת יורה להפסיק את המצוד אחריה. אבל בניגוד לכל ההסכמים מיד כשהגיעה שרה למשרד ניסו השוטרים לעצור אותה.

עו"ד לנצ'נר זועם: "37 שנים אני עורך דין, ומעולם לא נתקלתי בהתנהגות כזאת של עובדות הרווחה. הן נכנסו לאמביציה אישית. יש פה התנהגות כוחנית, אינטרסנטית, שלא ברור מה מסתתר מאחוריה. כמות הכוח והמשאבים שמשקיעים באישה זקנה אחת שלא נמצאת בשום סכנה, רק כדי לנצח במאבק אינה הגיונית. הן התרגלו שהן מחליטות על גורלם של בני אדם ואין עורר על החלטותיהן. כשהן נתקלות במקרה אחד בהתנגדות של האישה או של בנה, הן מנסות להוכיח להם מי יותר חזק".
בעקבות פנייתו של עו"ד לנצ'נר, החליטה השופטת ריבה ניב לעכב את ביצוע ההחלטה להעביר את כהן למוסד גריאטרי, עד לדיון נוסף בנוכחותה.

האחיינית חמוטל בן זאב, שעירבה לראשונה את שירותי הרווחה בפרשה, מביעה צער על השתלשלות העניינים: "שום דבר לא נעשה כאן בזדון. אני אוהבת את דודה שלי, דואגת לה ומתגעגעת אליה. אני בדאגה מטורפת אליה. רק רציתי להיטיב, לא רציתי שזה יתדרדר ככה. פעלתי בצורה לגיטימית, פניתי למחלקת הרווחה לטובתה. כשהיא ירדה למחתרת, הייתי בדאגה מטורפת אליה. אני אוהבת אותה בטירוף".
"אני מיידעת את האחים שלי במה שקורה איתה. פעם אחת הלכתי עם דורי אליה, כשפחדנו שקרה לה משהו. כשחשבון הבנק שלה הוחרם, היא פנתה אליי ואמרה שאין לה כסף לשלם את חשבון החשמל. נתתי לה אלף שקל. אחר כך, כשהבאתי לה עוד חמש מאות שקל, היא זרקה את הכסף ואמרה: 'תלכי מפה, אני לא רוצה את הטובות שלך'. חבל לי שזה מה שהיא חושבת עליי".

במחלקת הרווחה של עיריית תל אביב נמסר בתגובה: "העירייה מנועה מלחשוף פרטים אודות המטופלת מטעמים של צנעת הפרט ובהתאם להוראות הדין. עם זאת נבהיר, כי לאחר שדנו בנושא, החליטו בתי המשפט להכריז עליה כחסויה ולמנות לה אפוטרופוס חיצוני, לרבות הוצאתה מביתה. בכל מקרה, ההליכים המשפטיים בנושא החסויה תלויים ועומדים בפני בתי המשפט".

ואחרי הכל, שרה עדיין אופטימית: "אני חושבת שהמוצא האחרון שלי הוא לפנות לנשיא המדינה, שמעון פרס. הוא הכיר היטב את בעלי מהפעילות במפא"י ומהפעילות הביטחונית בימיה הראשונים של המדינה. אולי, כידיד לשעבר הוא יוכל לעזור לי".

שרה כהן - נרדפת על ידי פקידי הרווחה מושחתים עיריית תל אביב
שרה כהן – נרדפת על ידי פקידי הרווחה מושחתים עיריית תל אביב

פלייליסטהתעמרות והתעללות בקשישים ע"פ מדיניות משרד הרווחה

תויות: מינהל הרווחה תל אביב, ראש מינהל הרווחה תל אביב דורית אלטשולר, עובדת סוציאלית, טיפול סוציאלי לקשיש

קישורים:

עדויות קשות על התעללות – בית חולים פסיכיאטרי לילדים – נס ציונה

דע, כאשר פקידת הסעד סבורה כי בן משפחתך צריך לעבור אבחון כלשהו, זוהי מכשלה אשר נועדה לעשות לה את החיים קלים, לפרנס את עמיתיה, ולהרוס את חייך וחיי משפחתך. עדיף תמיד לטפל בבעיותיך בעצמך, או בסיוע מומחים שאתה/את קובעים ומשלמים להם. ועל זה נאמר: "אם אין אני לי, מי לי" (פרקי אבות).
.

.

.
יולי 2007 בעקבות תחקיר "מעריב" והערוץ הראשון, הזמין משרד הבריאות את הערוץ הראשון, לבקר במחלקת הילדים של בית החולים הפסיכיאטרי בנס ציונה, התנאי: אסור לצלם או לראיין אפילו אחד מ -39 הילדים במחלקה, ו/או מ-70 אנשי הצוות.
במחלקה מאושפזים ילדים מגיל 6 עד גיל 13, חמשה ילדים לנים בחדר במחלקה הפתוחה, יש מקום מועט מאוד לפרטיות, מקצת הילדים הוכנסו לבית החולים הפסיכיאטרי בכפייה, ואחרים בהסכמת ההורים.
.
ענשים, חדרי בידוד, מלחמות, כדורים, זריקות, הרדמות, …
מספרת אחת האמהות על בנה המאושפז: "מכדור לכדור עד ששיגעו לו, זה מוח של ילד קטן מצומצם, ככה מעמיסים אותו בכדורים?, וים של עונשים, רק חדרי בידוד רק בכוח, רק במלחמות, רק בכדורים, רק בהרדמות, … הייתי רואה אותו מוזנח, לפעמים ילדים הייתי רואה אותם זרוקים … עומדים ליפול אפילו מסוממים, הוא אומר לי: 'אמא אני מפחד, את יודעת שאת הולכת, ואני נשאר פה, את צריכה להוציא אותי מפה אמא, איך שמת אותי פה במקום הזה?' "
חדר הילדות: הציורים מעידים על מצוקה נפשית, הילדים שקשה לשלוט בהם מועברים בכוח למחלקה הסגורה, לפי עדותם הם מאוימים שיוכנסו לחדר הבידוד.
.
הילדים חווים ענשים ולא טיפולים
אלה שנר – יו"ר עמותת מגן אנוש: "הילדים בבית החולים הפסיכיאטרי הזה מקבלים עונשים, לא טיפולים, ילד מפריע בבוקר או יש אירוע התנהגותי בבוקר הבידוד נעשה בערב, זה לא טיפול ,זה עונש, … משרד הבריאות הודיע כי בשנה אחת מאושפזים בבתי חולים פסיכיאטרים לילדים, 800 ילדים, מתוכם 204 בכפייה, … מקומות כאלה לא צריכים להיות במדינה מתוקנת, .. אחות אחת אמרה שאף ילד לא יוצא מהמקומות האלה נורמלי, … הם לא משתקמים לעולם, …הם מתיימרים לטפל בהם, אני לא יודעת בדיוק למה, אבל ילדים שחווים זריקות כעונש, ילדים שחווים בידוד כעונש, ילדים שחווים שהייה ארוכה בבתי חולים ללא ההורים שלהם, זה חוויה טראומטית לכל החיים, … הם מרגישים אבודים, שחרב עליהם עולמם, …"
.
כמו כלב
אמיר משה, חבר בעמותת מגן לזכויות אנוש, מספר בוועדת הכנסת לפניות הציבור, בישיבה בנושא "אשפוז קטינים בבתי חולים פסיכיאטרים" מיום 21 בינואר 2008:
"ראיתי שם (בבית חולים פסיכיאטרי לילדים בנס ציונה) ילדים שפשוט התעוותו. היתה ילדה שאמא שלה נתנה לה פלאפון, שכאשר מכניסים לה את הזריקה היא תתקשר ותבטל את זה. סליחה, אני פשוט מתרגש. אחרי כמה זמן, את הילדה הזאת פשוט ליוו כמו כלב, כי היא כבר לא היתה עצמאית לחלוטין. היא היתה גמורה, פשוט לראות משהו שמת. לקחו אותה החוצה כדי לעשות סיבוב פעם ביום. הילדה הזאת מאוד התנגדה לדברים שעושים לה, היא היתה מאוד רוצה לספר מה עשו לה, באיזשהו שלב היא היתה גמורה לחלוטין.
ראיתי ילדה שהראש נטוי והפה פתוח והיא הולכת, זאת אומרת, זה לא מקרה בודד. אלה ילדים שהם כל כך חמודים, גם יפים ומלאי חיים. היה ילד שכל הזמן היה יורה עליי, זה היה סוג של משחק בינינו. אחרי תקופה מסוימת, יש את המחלקה הסגורה. פשוט לא נראה ילד עם חיים יותר, הם כל הזמן נראים עם פה פתוח ועם ראש על הצד. אני לא יודע בדיוק למה זה גורם, אבל צריך לראות את התוצאות. כשאתה מסתכל על התוצאות, אתה יכול להבין שזה לא מביא אותם לשיפור.

לא ציפיתי להתרגש ברמה כזאת. אחד הדברים שאני הבנתי מכל הסאגה הזאת, שיש הבנה שהדבר הזה בעצם לא משפר. האחיות אומרות שאף ילד לא יוצא במצב משופר. אני פשוט לא מצליח להבין, אם בן אדם יודע שהוא עובד באיזשהו מקום שלא עוזר לילדים, איזה בן אדם שפוי יישאר עובד במקום? כואב לי לראות את כל המקרים הללו. אסיים כאן, פשוט הנושא כבד לי. "
קישורים:

מדיניות משרד הרווחה – התעללות כימית והזנחת ילד בן 8 במשפחת אומנה

פקיד הסעד הוציא בכפייה ילד בן 8 מחזקת אמו והעביר אותו למשפחת אומנה. פקיד הסעד והעובד הסוציאלי איימו על האם כי אם לא תשתף פעולה אז היא לא תראה יותר את בנה. במשך 8 חודשים שהה הילד המשפחת אומנה שם עבר התעללות הכוללת מתן כדורים פסיכיאטריים והזנחה. בביקוריו בבית אימו בסוף שבוע היה מרגיש נורא, פיצוצים בראש, עייפות, נטייה ליפול. האם מסרבת להחזיר את בנה לאומנה מחשש להתעללות בו ופגיעה בנפשו וגופו, ומשום שפקיד הסעד אינו מפקח על מצבו של הילד.
.

.

הכתבה מציגה תמונה קשה בטיפול משפחתי של פקיד הסעד והעובד הסוציאלי של לשכת הרווחה:
  • הוצאת הילד בכפייה ואיומים מחזקת הוריו.
  • איום על ההורים שישתפו פעולה.
  • במשפחות אומנה ילדים מקבלים טיפולים תרופתיים פסכיאטריים, ללא תאום עם הוריהם הביולוגיים.
  • פקיד הסעד והעובד הסוציאלי אינם מפקחים כראוי על המטופל אחרי שהוצא מביתו.
  • החזרת הילד לבית הנה קשה בערכאות משפטיות גבוהות.
  • בית משפט לענייני משפחה פוסק במשפט בזק על הוצאת הילד מהבית.

קישורים: