יפעת מילר – פקידת סעד לשכת רווחה בת ים – תלישת פעוט מביתו לטיפול פסיכיאטרי בכפייה

יפעט מילר - עובדת סוציאלית לשכת הרווחה בת ים
יפעט מילר – עובדת סוציאלית לשכת הרווחה בת ים

ינואר 2015 – מתוך סטטוס בפייסבוק – כך הופכת הרווחה ילד מתוק בן 8 והופכת אותו לפסיכי באישפוז :
תכירו את העובדת הסוציאלית מלשכת רווחה בת יםיפעת מילר !!!
יפעת מילר לקחה ילד מתוק בשם ס' מאימו והרסה לו את החיים מאז שהיה בן 4,
לאמא ר' היא לא נותנת לראות אותו ושלא יהיו אי הבנות !!!! האמא ר' גידלה ילד אחד לתפארת… אבל לחוטפת "יפעת מילר" יש רעיונות אחרים לגבי שלמות המשפחה והיא מתעללת ב ר' כבר שנים…
מחר בבוקר ביקשה החוטפת מבית המשפט בשוקן תל אביב דיון דחוף בבית המשפט בשוקן כדי להכניס את ס' לאישפוז כפוי בשלוותה (מוסד פסיכיאטרי).
למה? כי הוא מתפרע וכולי…
עכשיו תארו לכם שאתם ילד בן 4 וחצי שמנתקים אותו מאמא שלו – לא תתפרעו? לא תשתוללו? לא תבכו? לא תצרחו?
תסתכלו טוב טוב בתמונה של יפעת מילר, אלפי סליחות מהסובלים מתסמונת דאון אבל בחיאת…. היא לא נראית לכם מאותגרת שכלית?

מחר בבוקר עומדת המאותגרת לאשפז את ס' המתוק !!!!!
מה נשאר לנו חוץ מלהתחנן אליכם להפיץ בכל מקום? רק לבכות על מר גורלו של ס'

יפעט מילר - פקידת סעד לשכת רווחה בת ים - תלישת פעוט מביתו לטיפול פסיכיאטרי בכפייה
יפעט מילר – פקידת סעד לשכת רווחה בת ים – תלישת פעוט מביתו לטיפול פסיכיאטרי בכפייה
מודעות פרסומת

על ריטלין, הפרעת קשב, ואבחון תינוקות

דצמבר 2014 – על ריטלין, הפרעת קשב, ואבחון תינוקות
מהי באמת "הפרעת קשב וריכוז"? מה למעשה עושים לילד כשנותנים לו ריטלין? האם קיים מדריך איבחוני מיוחד לתינוקות? צפה בפרק 9 מתוך הסרט התיעודי "ה-DSM: ההונאה הקטלנית ביותר של הפסיכיאטריה"

האם להשקיע בילד לנהוג נכון או לפעול בדרך של סמים פסיכיאטריים

חדשות 2 – אוגוסט 2014 – האם להשקיע בלימוד הילד מה נכון לעשות ומה לא או לפעול בדרך של סמים פסיכיאטריים כגון ריטלין , סטרטרה , קונצרטה , אדרל ועוד.

להלן כתבה של חדשות 2 בנושא.

//player.vimeo.com/video/104897047

קישורים:

שימוש בתרופות להפרעות קשב וריכוז בילדים עלול להכפיל אירועי לב בילדים

4.8.2014 שימוש בתרופות להפרעות קשב וריכוז בילדים עלול להכפיל אירועי לב בילדים

מחקר חדש, שנערך בדנמרק, והתפרסם ב- 23 ביוני, 2014 בכתב העת לפסיכו פרמקולוגיה של הילד והמתבגר, סקר נתונים של כ- 714,000 ילדים על פני 9.5 שנים בממוצע. המחקר השווה את שיעור אירועי הלב אצל ילדים בכלל האוכלוסייה לעומת ילדים שאובחנו בהפרעת קשב, ונטלו תרופות ממריצות כדוגמת ריטלין וסטרטרה.

מסקנת המחקר היא כי הסיכון לאירועי לב שונים, לרבות עליה בדופק או בלחץ הדם, כפול אצל ילדים שנוטלים את התרופות הללו. המלצות רשות התרופות האמריקניות היא להימנע מלתת את התרופות לילדים בסיכון לבעיות של לב וכלי דם, וכן לעקוב אחר מדדים של דופק ולחץ דם אצל ילדים שנוטלים את התרופות הללו.

מנכ"לית עמותת 'מגן לזכויות אנוש', גת מגידו, מתריעה כי אחוז הילדים באוכלוסיה שנוטל תרופות להפרעת קשב גבוה בהרבה מההיקף המשוער של הפרעת הקשב באוכלוסיה.

לטענת גת, מתקיים שיווק יתר אקטיבי של השימוש בריטלין ודומיו על ידי מערכת החינוך עצמה, אשר מפנה ילדים עוד מגיל הגן לעבור אבחונים מתייגים, גם במקרים הדורשים סבלנות חינוכית גרידא. עוד טוענת גת, כי מערכת החינוך אינה עושה די כדי לנסות ולהפחית את היקף האבחונים, וכי אבחונים אלה הינם "מלכודת", כיון שהם מבוססים על קריטריונים שרירותיים ולכן גורמים לסימום נרחב ומיותר של דור העתיד.

בהתבסס על נתוני משרד הבריאות משקל החומר הפעיל של הסם המסוכן ריטלין (מתיל פנידאט) המשווק בישראל בשנה הינו טון אחד. לפיכך משקל כדורי הריטלין המשווקים בשנה בישראל הינו כשישה טון בממוצע.

העמותה דורשת ממשרד הבריאות להגביל את ההיתרים על פרסומת של הריטלין והקונצרטה. וקוראת למשרד החינוך להפסיק את ההפניה של תלמידים לאבחונים המתייגים בקשב וריכוז, ולהשתמש אך ורק באמצעים חינוכיים בילדים מתחת לגיל 18.

לפרטים נוספים

יהודה קורן
דובר
עמותת מגן לזכויות אנוש
נציגי ועדת האזרחים לזכויות אדם הבינלאומית
cchr
www.cchr.org.il
אתר בינלאומי
www.cchr.org

נייד:3350928 052
טל' 7312875 03 טלפון עמותה:  5660699 03

האם פקידי הסעד אוהבים ילדים – מאמר מאת עו"ד יעל גיל

 האם פקידי הסעד אוהבים ילדים , עו"ד יעל גיל , news1 , מרץ 2009

חוק הנוער (טיפול והשגחה) מקנה, בין היתר, לפסיכיאטר המחוזי סמכויות מרחיקות לכת לשלול חירותו של קטין באשפוז פסיכיאטרי כפוי. הלהיטות של פקידי הסעד "להציל" ילדים, הורסת לעיתים קרובות את חייהם של ילדים אלו
  
קיימים מקרים, בהם קובע בית המשפט לנוער, כי קטין הוא קטין נזקק עפ"י חוק הנוער (טיפול והשגחה), תש"ך – 1960 (להלן "חוק הנוער"). במצב כזה, ניתן להוציא את הקטיןממשמורת הוריו הביולוגיים, ובית המשפט הדן בעניין רשאי ליתן החלטות בהתאם לאמור בחוק, על פיהן, הקטין יאושפז או יטופל.

ריטלין, סם ממכר או תרופה?
על-פי חוק הנוער, קטין הוא נזקק כשנתקיים בו אחד מאלה:
(1) לא נמצא אחראי עליו;
(2) האחראי על הקטין אינו מסוגל לטפל בו או להשגיח עליו או שהוא מזניח את הטיפול או ההשגחה;
(3) הוא עשה מעשה שהוא עבירה פלילית ולא הובא  בפלילים;
(4) הוא נמצא משוטט, פושט יד או רוכל בניגוד לחוק עבודת הנוער, תשי"ג-1953;
(5) הוא נתון להשפעה רעה או שהוא חי במקום המשמש דרך קבע מקום עבירה;
(6) שלומו הגופני או הנפשי נפגע או עלול להיפגע מכל סיבה אחרת;
(7) הוא נולד כשהוא סובל מתסמונת חסר בסם (סינדרום גמילה).


"טיפול והשגחה". גם בכפייה, גם בריטלין

בענ"א 5158-02-09 קבע בית המשפט המחוזי בחיפה כדלקמן :

ילד שסובל מבעיות קשב, ריכוז והיפראקטיביות, יטופל בריטלין, על אף התנגדות אמו הביולוגית. הילד בן השמונה, הוכרז כקטין נזקק והוצא מבית האם כבר לפני מספר שנים, על אף התנגדות אמו. הבקשה למתן ריטלין לילד, הוגשה ע"י רשויות הרווחה וע"י האפוטרופס לדין שמונה לקטין.

האם התנגדה לבקשה, היות ולפי חוות דעת שנמצאה בידה, ריטלין הנו סם מסוכן וממכר, אשר יש לו השפעות קשות ובלתי הפיכות. האם טענה עוד, כי אם הילד יוחזר למשמורתה, יעלמו כל התופעות הבעייתיות מהן הוא סובל. כמו-כן, היא טענה, שעפ"י הוראות היצרן, אסור לתת ריטלין למי שסובל מחרדה ומטיקים, מהם בנה סובל.

חוות דעת אשר הוגשה לבית המשפט של המומחה אשר מונה מטעם ביהמ"ש, קבעה כי יש לתת לקטין ריטלין.

בפסה"ד נקבע כדלקמן :

"הנתונים שהביאו המומחים מטעם המשיבות, הם בעלי משקל רב ומשכנעים שהטיפול הוא לטובתו של הקטין במניעת פגיעה בעתידו, ביחסיו עם הסובבים אותו, במניעת הידרדרותו לסמים, ואף לבריאותו הנפשית והפיזית. אם הסיכויים להשתלבותו של הקטין באופן טוב יותר בחברה, בהשגת מקצוע ובהימנעות מלהגרר לסמים יעלו כתוצאה מנטילת ריטלין, הרי הטיפול בריטלין מיועד להיטיב עם הקטין הן בתחום הפיזי והן בתחום הנפשי של בריאותו."

כבוד ביהמ"ש קבע, כי מכוח סעיף 68 לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, התשכ"ב – 1962, ניתנת לו הסמכות לקבוע, כי יש לתת לקטין ריטלין, למרות התנגדות הוריו.

סעיף 68 לחוק קובע כדלקמן :

"68. (א) בית המשפט רשאי, בכל עת, לבקשת היועץ המשפטי לממשלה או -כוחו או לבקשת צד מעוניין ואף מיזמתו הוא, לנקוט אמצעים זמניים או קבועים הנראים לו לשמירת עניניו של קטין, של פסול-דין ושל חסוי, אם על-ידי מינוי אפוטרופוס זמני או אפוטרופוס-לדין, ואם בדרך אחרת; וכן רשאי בית המשפט לעשות, אם הקטין, פסול-הדין, או החסוי פנה אליו בעצמו.

(ב) הייתה הבקשה להורות על ביצוע ניתוח או על נקיטת אמצעים רפואיים אחרים, לא יורה על כך בית המשפט אלא אם שוכנע, על-פי חוות דעת רפואית, כי האמצעים האמורים דרושים לשמירת שלומו הגופני או הנפשי של הקטין, פסול הדין או החסוי."

סם ממכר או תרופה?

פסק דין זה, מעלה כמה סוגיות שנויות במחלוקת. אחת הסוגיות היא הויכוח, אשר קיים בין מומחים רבים, בעד ונגד מתן ריטלין. מצד אחד טוענים המומחים, כי מדובר בסם ממכר עם תופעות לוואי חמורות ומצד שני טוענים מומחים אחרים, כי הוא מביא לשיפור ניכר בחייהם של מי שסובלים מבעיות קשב וריכוז. מצד אנשי הרפואה האלטרנטיבית, יש הגורסים, כי ניתן, להשתלט על בעיית הפרעות הקשב והריכוז באמצעים אחרים שהם פחות חמורים וללא תופעות הלוואי של הריטלין, אך דורשים משך טיפול והשקעה גדולים יותר. כמו-כן, עולה כאן סוגיה בעייתית מאוד, הנוגעת לכך, שביהמ"ש קבע כי יש לתת ריטלין לקטין, בניגוד לרצון הוריו.

סוגיה קשה נוספת, עוסקת בהוצאת הקטין ממשמורת אמו, ע"י רשויות הרווחה בניגוד לרצונה.

קיימים לא מעט מקרים, בהם קטינים מוצאים ממשמורת הוריהם, ללא סיבה מוצדקת ועל כך ארחיב בהמשך, תוך תאור תיק שהיה בטיפולי.

"הערעור אשר הגישה האם הביולוגית נדחה. האם, ביקשה להשיב את בנה אליה ובכך לדבריה, יפתרו כל בעיותיו. הריטלין לדבריה אינו הפתרון. כבוד בית המשפט של הערעור קבע כדלקמן: "הערעור נדחה, אולם בתוספת אמצעי לפיקוח שאני מורה עליו והוא נוסף על זה שבית המשפט קמא קבע, דהיינו שרשויות הסעד יביאו לפני בית משפט קמא, בתום 4 חודשים לשימוש בריטלין, אם לא יופסק השימוש בו קודם לכן, חוות דעת של רופא פסיכיאטר באשר לתוצאות, הן החיוביות והן שליליות אם חו"ס יהיו, לגבי השימוש בריטלין אצל הקטין. בית משפט קמא, יבדוק על-פי חוות הדעת אם להמשיך במתן הריטלין."

אם לא תתנהג יפה יבוא פסיכיאטרטיפול פסיכיאטרי כפוי בקטינים

ברע"א 1943/06 (מתוך המאגר המשפטי נבו) קבעה שופטת בית המשפט העליון, כבוד השופטת עדנה ארבל בעניין קטינה, אשר הוכרזה כקטינה נזקקת על-פי חוק הנוער, כדלקמן:

"לאחר שעיינתי בבקשה, בתשובה ובמסמכים המצורפים, החלטתי לדון בבקשת רשות הערעור כאילו ניתנה רשות והוגש ערעור על-פי הרשות שניתנה.

המסגרת הנורמטיבית למתן טיפול נפשי לקטין, עליו הורה בית המשפט בענייננו, מצויה בסעיף 3ד לחוק הנוער, הקובע:
"(א) בית משפט הדן בענינו של קטין רשאי להורות על טיפול נפשי בקטין, במקום שעליו יורה ובתנאים שיקבע, ובלבד שנתקיים אחד מאלה:

(1) בית המשפט נוכח, על סמך חוות דעת של פסיכיאטר מחוזי הנסמכת על חוות דעת של פסיכיאטר מומחה לילדים ולנוער שבדק את הקטין, כי הקטין חולה במחלת נפש או אובחנה אצלו הפרעה נפשית, המצריכות טיפול פסיכיאטרי לשם מניעת סיכון פיסי לקטין או לזולתו או לשם מניעת נזק נפשי חמור להתפתחותו;
(2) בית המשפט נוכח, על סמך חוות דעת של פסיכולוג מומחה שבדק את הקטין, כי מצבו הנפשי של הקטין מצריך טיפול פסיכולוגי לשם מניעת נזק נפשי להתפתחותו. (ב) צו לפי סעיף קטן (א) יהיה לתקופה שקבע בית המשפט ושלא תעלה על שלושה חודשים;בית המשפט רשאי, על סמך חוות דעת של פסיכיאטר או של פסיכולוג כאמור בסעיף קטן (א), המטפל בקטין, להאריך את תוקפו של הצו לתקופות נוספות שכל אחת מהן לא תעלה על שלושה חודשים".

המחוקק קבע, אם כן, כי מתן טיפול פסיכולוגי לקטין, כפי שהורה בית המשפט בענייננו, צריך להתבסס על חוות דעת של פסיכולוג מומחה שבחן את הקטין, בעקבותיה נוכח בית המשפט כי מצבו הנפשי של הקטין מצריך טיפול פסיכולוגי לשם מניעת נזק נפשי להתפתחותו. כן מוסיף וקובע הסעיף בסעיף קטן (ב), כי צו שכזה יינתן לתקופה שאינה עולה על שלושה חודשים, כאשר בית המשפט רשאי להאריך את תוקפו לתקופות נוספות, על סמך חוות דעת של פסיכולוג מומחה המטפל בקטין, כשכל אחת מהתקופות לא תעלה על שלושה חודשים.

במקרה דנן עולה חשש, כי בתי המשפט לא התבססו על הוראות הסעיף בעת שהכריעו בבקשת פקידי הסעד. בסוגית שליחתו של קטין לטיפול פסיכולוגי בניגוד לרצון הוריו, קבע המחוקק מנגנון, שנועד להבטיח את תקינותה של ההחלטה. מנגנון זה דורש חוות דעת של אנשי מקצוע מסוימים אשר בדקו את הקטין, כתנאי להפעלת שיקול הדעת של בית המשפט, וכן הוא מחייב בדיקה חוזרת שכזו מעת לעת. מנגנון זה הוכנס לחוק בתיקון מס' 11 לחוק הנוער (חוק הנוער (טיפול והשגחה), התשנ"ה-1995, ס"ח 1525, 316)".

"במסגרת המנגנון האמור, תוך עמידה במגבלות אשר קבע המחוקק, על בית המשפט לקבוע, על סמך חוות הדעת של פסיכולוג מומחה, האם נדרש טיפול פסיכולוגי. טיפול שכזה, כאמור, אף אם יינתן, מובא לבחינה מחדש בפני בית המשפט לכל היותר מדי שלושה חודשים, כאשר לשם הארכתו בשלושה חודשים נדרשת שוב חוות דעתו של פסיכולוג מומחה המטפל בקטין. בשני עניינים נראה כי החלטת בית המשפט לנוער אינה תואמת את דרישותיו של חוק הנוער: ראשית, סעיף 3ד(א) מבחין בין שני סוגים של טיפולים נפשיים. לצורך טיפול נפשי פסיכיאטרי, נדרש בית המשפט לחוות דעת של פסיכיאטר מחוזי הנסמכת על חוות דעת של פסיכיאטר מומחה לילדים ולנוער שבדק את הקטין. לצורך טיפול נפשי פסיכולוגי, נדרש בית המשפט לחוות דעת של פסיכולוג מומחה שבדק את הקטין. בענייננו, עמדו בפני בית המשפט חוות דעת מהסוג הראשון (ועל כן טיפול פסיכיאטרי, לו ניתן, היה עומד בדרישות הפורמאליות של סעיף 3ד(א)), אך לא הונחה בפני בית המשפט חוות דעת מהסוג השני, היינו, חוות דעת של פסיכולוג מומחה כהגדרתו בסעיף 1 לחוק הנוער, שלמקרא לשון החוק עולה כי היא הנדרשת לצורך מתן טיפול פסיכולוגי. עניין שני בו אין החלטת בית המשפט לנוער תואמת את הוראות חוק הנוער, הוא שהטיפול נקבע לתקופה של כשנה וחצי, בעוד סעיף 3ד(ב) מגבילו לשלושה חודשים. היעדרה של חוות דעת של פסיכולוג מומחה מעוררת ספק באשר לסמכות בית המשפט להורות על טיפול פסיכולוגי לקטינה במקרה דנן. עם זאת, מאחר וממילא הפרקליטות הצהירה כי הקטינה לא קיבלה עד היום טיפול מרפאתי (ככותרת המשנה של סעיף 3ד), כי הצו המאפשר טיפול מרפאתי יפקע ביום 15.4.06, וכן שבמידה ויידרש מתן טיפול מרפאתי לקטינה, תוגש בקשה חדשה על-ידי פקידי הסעד לבית המשפט לנוער, איני רואה להתערב בשלב זה בהחלטת בית המשפט לנוער.

עם זאת, הערעור מתקבל במובן זה שנקבע, בהתאם להסכמת הפרקליטות, כי תוקפו של הצו, בכל הנוגע לטיפול מרפאתי, יוגבל בשלושה חודשים כפי שנקבע בחוק. כמו-כן, במידה ויתבקש בית המשפט לנוער להאריך את תוקף הצו בשלושה חודשים נוספים, יהא עליו להסתמך על חוות דעת עדכנית של פסיכולוג מומחה לצורך הוראה על טיפול פסיכולוגי. למותר לציין, כי אין בדבריי כל הבעת עמדה באשר לדרכי הטיפול האופרטיביות שראוי שיקבעו לקטינה."

כבוד השופטת ארבל, נקטה גישה נכונה וראויה לטעמי, באשר למתן טיפול פסיכולוגי לקטין נזקק, כאשר היא מיישמת את הוראות החוק כלשונן. נראה שבתי המשפט בערכאות דלמטה, לוקחות לעצמן חירויות רבות מידי, הן כאשר מדובר בכפיית טיפול על קטין והן כאשר מדובר בקביעה כי הקטין הוא קטין נזקק.

לשולחני הגיע לפני כשנתיים מקרה, בו שני קטינים בגילאי העשרה הוכרזו כקטינים נזקקים, זאת, מן הטעם הבלתי ראוי, כי קטינים אלו הוכו ע"י אמם, כאשר אביהם הגיש תביעת משמורת ורשויות הרווחה התנגדו חריפות לכך שהילדים יעברו למשמורת אביהם. לאחר מספר שנים של טיפול כושל בתיק ע"י עורך דין אחר, הגיעו הילדים למרכז חירום ושהו שם מספר חודשים כשהם מנותקים מחבריהם ובמצב קשה, שוב, ללא כל סיבה מוצדקת. לאחר שנכנסתי לתמונה, עבר האב ממצב בו ראה את ילדיו פעם בשבוע למשך שעה במרכז הקשר, למצב בו התקיימו בינו לבין ילדיו הסדרי ראיה כולל לינה בביתו. היום האב משמש בפועל כמשמורן על ילדיו, מה שהיה מיטיב עם מצבם, אם היה נקבע כך מלכתחילה ובהתאם לתביעה שהגיש האב. במקום להעביר את המשמורת מן האם אל האב, זאת, כאשר האם התעללה בילדיה, העדיפו רשויות הרווחה לקחת את הילדים למרכז חירום, עד שיתרצו ויאמרו כי הם רוצים לחזור לאמם. בית המשפט, במקום להפעיל שיקול דעת ראוי, החליט להיות "חותמת גומי" לקביעותיהן של פקידות הסעד לחוק הנוער ובכך, תרם להרס חייהם של הילדים, אשר עד עצם היום הזה לא השתקמו לחלוטין.

 פסיכיאטר ריקרדו שטיינבאום מדבר על ריטלין

השופט עוזי פוגלמן – אשפוז פסיכיאטרי בכפיה לקטין בניגוד לרצון אביו ובניגוד לחוק הנוער

עוזי פוגלמן - אשפוז פסיכיאטרי בכפיה לקטין בניגוד לרצון אביו ובניגוד לחוק הנוער

רע"א 2224/14 – אפריל 2014 – חוק הנוער סעיף 3.ד.2 קובע כי "בית משפט הדן בענינו של קטין רשאי להורות על טיפול נפשי בקטין, במקום שעליו יורה ובתנאים שיקבע, ובלבד שנתקיים אחד מאלה:… בית המשפט נוכח, על סמך חוות דעת של פסיכולוג מומחה שבדק את הקטין, כי מצבו הנפשי של הקטין מצריך טיפול פסיכולוגי לשם מניעת נזק נפשי להתפתחותו".

במקרה הנדון רע"א 2224/14 החליטו ערכאות שיפוטיות בית משפט לנוער, מחוזי ( השופטת ורדה פלאוט) , ובית משפט עליון – השופט עוזי פוגלמן בהמלצת עובדות סוציאליות מלשכת הרווחה רעננה ולשכת הרווחה תל אביב כי יוארך האשפוז למשך 3 חודשים.

ע"פ השתלשלות האירועים שמתאר עוזי פוגלמן בהחלטתו בסעיף 2 לא נעשתה בדיקת פסיכולוג מומחה לבדיקת הילד, חרף דרישת האב למסלול טיפול פסיכולוגי לבנו במקום האשפוז הפסיכיאטרי.

עוזי פוגלמן ושאר הערכאות השיפוטיות הסתמכו על סעיף 68. (א) לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות: "בית המשפט רשאי, בכל עת, לבקשת היועץ המשפטי לממשלה או -כוחו או לבקשת צד מעוניין ואף מיזמתו הוא, לנקוט אמצעים זמניים או קבועים הנראים לו לשמירת עניניו של קטין, של פסול-דין ושל חסוי,..."

טיפול נפשי לקטין בחוק הנוער

ברע"א 1943/06 (מתוך המאגר המשפטי נבו) קבעה שופטת בית המשפט העליון, כבוד השופטת עדנה ארבל בעניין קטינה, אשר הוכרזה כקטינה נזקקת על-פי חוק הנוער, כדלקמן:

"לאחר שעיינתי בבקשה, בתשובה ובמסמכים המצורפים, החלטתי לדון בבקשת רשות הערעור כאילו ניתנה רשות והוגש ערעור על-פי הרשות שניתנה.

המסגרת הנורמטיבית למתן טיפול נפשי לקטין, עליו הורה בית המשפט בענייננו, מצויה בסעיף 3ד לחוק הנוער, הקובע:
"(א) בית משפט הדן בענינו של קטין רשאי להורות על טיפול נפשי בקטין, במקום שעליו יורה ובתנאים שיקבע, ובלבד שנתקיים אחד מאלה:…
(2) בית המשפט נוכח, על סמך חוות דעת של פסיכולוג מומחה שבדק את הקטין, כי מצבו הנפשי של הקטין מצריך טיפול פסיכולוגי לשם מניעת נזק נפשי להתפתחותו. (ב) צו לפי סעיף קטן (א) יהיה לתקופה שקבע בית המשפט ושלא תעלה על שלושה חודשים; בית המשפט רשאי, על סמך חוות דעת של פסיכיאטר או של פסיכולוג כאמור בסעיף קטן (א), המטפל בקטין, להאריך את תוקפו של הצו לתקופות נוספות שכל אחת מהן לא תעלה על שלושה חודשים".

המחוקק קבע, אם כן, כי מתן טיפול פסיכולוגי לקטין, כפי שהורה בית המשפט בענייננו, צריך להתבסס על חוות דעת של פסיכולוג מומחה שבחן את הקטין, בעקבותיה נוכח בית המשפט כי מצבו הנפשי של הקטין מצריך טיפול פסיכולוגי לשם מניעת נזק נפשי להתפתחותו. כן מוסיף וקובע הסעיף בסעיף קטן (ב), כי צו שכזה יינתן לתקופה שאינה עולה על שלושה חודשים, כאשר בית המשפט רשאי להאריך את תוקפו לתקופות נוספות, על סמך חוות דעת של פסיכולוג מומחה המטפל בקטין, כשכל אחת מהתקופות לא תעלה על שלושה חודשים.

סוף דבר 


במקרה דנן עוזי פוגלמן לא התבסס על הוראות הסעיף בעת שהכריע בבקשת פקידי הסעד. בסוגית שליחתו של קטין לטיפול פסיכולוגי בניגוד לרצון הוריו, קבע המחוקק מנגנון, שנועד להבטיח את תקינותה של ההחלטה. מנגנון זה דורש חוות דעת של אנשי מקצוע מסוימים אשר בדקו את הקטין, כתנאי להפעלת שיקול הדעת של בית המשפט, וכן הוא מחייב בדיקה חוזרת שכזו מעת לעת. מנגנון זה הוכנס לחוק בתיקון מס' 11 לחוק הנוער.

עוזי פוגלמן בהתנהגותו משתמש באמצעים דורסניים נגד הילד ומשפחתו בניגוד לחוק (שהרי שמדובר בטיפול פסיכיאטרי לילדים ברור שהמסלול הוא חוק הנוער) והוא משית נורמות פסולות של תיוגים פסיכיאטריים, אשפוזים פסיכיאטריים, ומתן תרופות פסיכיאטריות עתירי תופעות לוואי לילדים שלא לצורך.
עוזי פוגלמן נמנע מלהשזכיר שמות שופט בית משפט לנוער, פקידי הסעד, ושם המוסד הפסיכיאטרי שבו עבר הילד התעללות חרף העובדה שזהו מידע חשוב לציבור. התנהגותו של פוגלמן מדיפה ריח טיוח ורמיה.

ביה"ס לוחץ לאבחן את הילד או לתת לו ריטלין ? מאיימים לזמן אותך ל'ועדת השמה' ? קרא/י מאמר זה היטב, ופנה/י אלינו בכל שאלה.

שאלה: מה לעשות אם מורה, מנהלת או יועצת לוחצות עלי לעשות אבחון או לתת לילד שלי ריטלין – ואני לא רוצה

תשובה: ראה חוזר מנכ"ל מתאריך 1/9/2011 המציין : "חל איסור לדרוש או להמליץ לתת תרופה לתלמיד ו/או להתנות את המשך לימודיו ו/או את השתתפותו בפעולות המוסד החינוכי או מטעמו בקבלת טיפול תרופתי כלשהו."

כמו גם: מכתב רשמי ממשרד החינוך המצהיר כי "חל איסור חמור לכל איש מצוות בית הספר לתת/להמליץ/לחייב מתן תרופה".

בנוסף: מכתב רשמי משרת החינוך המצהיר כי לא ניתן להתנות שהות במסגרת חינוכית בנטילת תרופה כלשהי !

זכותך החוקית המלאה לסרב! לבית הספר אין זכות חוקית לחייב את ההורים לאבחן או להחליט על טיפול תרופתי לילדך ללא הסכמתך המלאה.

לפי חוק יסוד 'כבוד האדם וחירותו' אסור לחייב שום אדם בטיפול או אבחון אלא אם כן חייו של אדם בסכנה וגם במקרה זה נדרש צו של בית משפט.

אם ילדך אינו בסכנת חיים, כל מה שעליך לעשות, הוא לבקש מהגורם הלוחץ: מורה, יועצת, מנהל/ת ביה"ס למסור לך את ההוראה בכתב ובחתימת ידו.

רוב הסיכויים שהם לא יתנו שום הוראה כזו בכתב, כיוון שזוהי עבירה על החוק, וזה ישתיק אותם.

אם הם יתנו את הבקשה בכתב, ניצחת! פנה לעמותה לבדיקת העניין מבחינה משפטית.

שאלה: האם כדאי לערוך אבחון פסיכולוגי או חינוכי לילד?

תשובה: לא בהכרח! קשה להאמין, אבל האבחונים הפכו בשנים האחרונות לכלי שנועד לפתור את קשיי המערכת, ולעיתים קרובות הם דווקא פוגעים בשמו הטוב של הילד, בהערכה העצמית שלו ובעתידו.

בפועל, יש מעט מדי תקציב לבתי הספר מכדי לתת לילדים את האמצעים שבאמת ישפרו את יכולותיהם.


האבחון עוסק ברוב המקרים בקשיים שכבר היו ידועים למורים ולהורים. גם היועצת ידעה אותם, אולם במקום לפעול מידית לשיפור יכולותיו, או לתת לו הקלות מידיות, כל זה מותנה בתהליך אבחון יקר ו'אקדמי', שמבוסס על השוואה סטטיסטית לבני גילו.

האבחון מדביק לילד תווית של הפרעה או ליקוי כאשר רובו ככולו מסתמך ממילא על ההתרשמות או נקודת המבט של המורים עצמם. גם אם ישתפר בעתיד, לא יוכל למחוק כבר את התווית הזו. התווית, שהדביקו לו, תשכנע אותו, את הוריו וכל מורה אחר שיפגוש בהמשך דרכו כי הוא לקוי ובעל יכולת פחותה מאחרים. וכך הוא יישאר כזה.

ברגע שנעשה אבחון, יש לבית הספר אסמכתא רפואית או פסיכולוגית שמאפשרת לו ללחוץ עליך לתת לילד תרופות פסיכיאטריות כגון ריטלין. הניסיון מלמד שסמים משפיעים רק בטווח הקצר על ההישגים הלימודיים. לעומת זאת, היכולות האישיות מידרדרות, ונוצר צורך להגדיל את מינון התרופה שוב ושוב כאשר יעילותה הולכת ופוחתת.

לעיתים קרובות משמשים אבחונים אלה את בתי הספר דווקא כדי להתנער מאחריות לגבי הילד, להסתמך רק על הכדור שהוא לוקח, להרע את תנאי החינוך ולתרץ כל כשל חינוכי בכך שהילד סובל מ 'הפרעה', שלמעשה, הודבקה לו על ידי האבחון. אם הילד מאובחן, קל יותר להתייחס אליו כאל חריג, להשעות אותו או להמליץ להעבירו למסגרת של חינוך מיוחד.

שום איש חינוך, כמובן, לא יכול לחייב אותך לערוך אבחון.

שאלה: הילד שלי מושעה מבית הספר שוב ושוב לאור התנגדותי לתת לו טיפול תרופתי. מה לעשות?

תשובה: פני לקצינת ביקור סדיר (קב"סית) במחלקת החינוך בעירייה ובקשי את עזרתה בטיפול במצב.

אם את רואה שגם שם לא מכבדים את זכויותייך הקפידי להקליט באופן גלוי את כל הפגישות עם צוות בית הספר, הקב"סית או נציגת הרווחה בעירייה. פעולה זו לכשעצמה תגביל את יכולתם לאיים עלייך באמצעים לא חוקיים או לפגוע בזכויותייך. דווחי לעמותה על כל חשש לפגיעה כזו בזכויותייך.

שאלה: הפסיכולוגית של בית הספר מבקשת ממני לחתום על הסכמתי לערוך את האבחון אצלה. האם להסכים?

תשובה: בשום פנים ואופן לא! ישנה חשיבות רבה להפרדה מלאה בין בית הספר, שתפקידו להעניק לילד השכלה לבין התיוג של ילדים שהוא איננו פעולה חינוכית ואיננה בסמכותם של אנשי חינוך. קל מאד לעבור את הגבול העדין הזה ולמצוא אנשי חינוך העסוקים בלמצוא דופי בילד, או להציע פתרונות תרופתיים ל'בעיותיו' במקום לשפר את גישתם החינוכית וכך להשיג את שיתוף הפעולה שלו והצלחתו. התגובה המידית של ההורה להתנהגות כזו צריכה להיות הזעפת פנים.

שאלה: אם אני כבר עורך אבחון – האם לתת עותק לביה"ס?

תשובה: בשום אופן לא. ידע פרטי בכלל וידע רפואי או פסיכולוגי בפרט הניתן לארגונים גדולים יכול לשמש את הארגון כדי להרע בתנאיך או במעמדך ובמקרה הזה בתנאי החינוך של ילדך. היו דברים מעולם; ילד שאובחן בגן על מנת לתת לו סיוע של גננת שיח נעזר בכך בעודו בגן . אולם בכיתה ב' עם מורה אחרת ומנהלת אחרת שימש האבחון את בית הספר כדי להחליט על העברתו למסגרת של חינוך מיוחד. אל תפקיד שום מסמך כזה בידי בית הספר ואל תחתום על שום וויתור סודיות.

שאלה: הם מאיימים לזמן אותי ל 'ועדת השמה'. מה אני יכול לעשות?

תשובה: קודם כל אל תיבהל! ועדות השמה יכולות בהחלט לשרת את הרצונות והעדפות של ההורים. ועדות השמה יכולות לחייב את בית הספר לתת לילדך את אותה המסגרת שאתה רוצה ואת אותו החינוך שאתה רוצה.

ועדות השמה הן ועדות טרום משפטיות. נירשם בהן פרוטוקול מדויק. כל הסכמה שלך נרשמת. על כל החלטה של ועדת השמה אפשר לערער. אחרי ועדת השמה אפשר לערער בועדת ערר שמתקיימת במשרד החינוך (במשרדי הפיקוח). אחרי ועדת ערר אפשר לערער בבית המשפט המחוזי.

ועדת השמה נועדה להורות לבית הספר ולעירייה איזה חינוך יקבל בנך. היא מאשרת להעביר את ילדך לבתי ספר מיוחדים, לכיתות קטנות או לחינוך הרגיל. ועדת השמה מתקיימת בדרך כלל בעירייה, ומורכבת מנציגים של העירייה, משרד החינוך, המורה, המנהלת, הפסיכולוג של העירייה, יועצת בית הספר, עובד סוציאלי, עובד רווחה, נציגי ארגון המורים וההורים עצמם.

בית ספר נוטה להדגיש שועדת ההשמה מחליטה ללא קשר לרצון ההורים. בפועל זה שקר מוחלט. מכיוון שמשרד החינוך הפסיד בהרבה מאוד ערעורים, קיימת הוראה חד משמעית ליו"ר ועדות השמה להשתדל להחליט לפי רצון ההורים. לא אומרים את זה להורים.

בישיבה עצמה מופעל, לכן, לחץ גדול מאוד על ההורים מצד כל הגורמים החינוכיים והטיפוליים להיענות לרצון בית הספר, ולהסכים להעביר את הילד לבית ספר אחר או למסגרת לימודית אחרת.

הם פשוט "משכנעים" אותך, וכך, בסופו של דבר, אתה הוא זה שהסכמת, והם לכאורה עושים זאת בהתאם לרצונך.

אנשים בועדה ישתמשו לעיתים ב'רכילות של חדר מורים' וביקורת על הילד, באיומים, סחיטה רגשית והפעלת לחץ פסיכולוגי באמצעות הדגשה של כמה "את/ה הורה גרוע". החוכמה היא לא להיבהל, ולבוא מוכנים מראש עם החלטה מגובשת ונחושה. כדאי גם לדעת שכל אי הסכמה בין שני ההורים עלולה להיות מנוצלת בועדה כדי להשיג חוסר הסכמה מובהק בין ההורים ולקבל הסכמה רק מהורה אחד.

בואו מוכנים עם רצונכם. ניקבו בשם בית הספר, הכיתה והמורה שאתם רוצים שהילד ילמד בה. וחיזרו על המשפט הזה שוב ושוב. לגבי השאר תגידו "לא מסכימים", "לא מסכימים", "לא, לא,לא!".

במקרים רבים ועדת ההשמה תדרוש מכם לאבחן את הילד. כמובן, כדי ל"היטיב" את ה"טיפול" והחינוך שלו. עימדו על זכותכם לא להסכים! בפועל האבחונים הללו משמשים את הועדה כדי לקבל אישור מקצועי לדעתם, וכך לכפות עליכם להעביר את הילד למסגרת החינוכית שהם היו מעדיפים.

ברוב המקרים יחליטו בועדת ההשמה את מה שאתם דרשתם, למרות שיציגו זאת באופן אחר. כך תוכלו לנצל את ועדת ההשמה לטובתכם. בית הספר חייב לקבל את החלטת ועדת ההשמה.

אם ועדת ההשמה תחליט בניגוד לרצונכם, פנו מייד לועדת ערר. ועדה זו מחויבת עוד יותר להוראת משרד החינוך לפעול רק על פי רצון ההורים.

שאלה: הילד שלי נטל בעבר ריטלין (או כל תרופה פסיכיאטרית אחרת). ראיתי שהילד סובל ממנה, לכן הפסקתי לתת לו את התרופה והחלטתי להעבירו לבית ספר אחר, אך בבית הספר החדש לא מוכנים לקבל אותו ללא ריטלין, מה לעשות?

תשובה: זה בניגוד לחוק. אסור על פי חוק יסוד "כבוד האדם וחירותו", לחייב אתכם לשום טיפול או אבחון. דרשו מהעירייה לקבל אותו לבית ספר שאתם רוצים. אם העירייה תסרב, דרשו לקיים וועדת השמה בעניין, ונצלו את הוועדה כדי להשיג את מה שאתם רוצים. גם אם קיימת דרישה שילדכם ילמד לא באזור מגוריכם, אם תתעקשו על דעתכם, וועדת ההשמה תחליט בסופו של דבר לפי רצונכם. לעיתים יידרש ערעור (ראו לעיל).

שאלה: האם גם אבחון דידקטי מסכן את זכויות הילד וההורים בבית הספר?

תשובה: התשובה חיובית. אבחון דידקטי (שבודק קשיי למידה) איננו עומד בפני עצמו, ומהווה כיום חלק מחבילה הנקראת: "אבחון פסיכו-דידקטי". ה"פסיכו" מתייחס לחוות דעת פסיכולוגית אשר מתבססת על סימפטומים לא אופטימליים לכאורה שהילד "סובל" מהם, כאשר בפועל מדובר לעיתים קרובות על שוני טבעי שקיים בין ילדים ועל קשיי הסתגלות למערכת חדשה שאיננה טבעית לילד. מסירת האבחון עשויה לגרום להפעלת לחץ להקדים ולטפל בילד בטיפול התנהגותי במקום לתת לו להשיג שליטה עצמית ולהבשיל בכוחות עצמו. אבחון דידקטי עלול לגרור הגדרות שונות לילד כגון דיסלקסיה וכו. הגדרות אלה עלולות גם הן לנבוע מקשיי הסתגלות למערכת ויכולות להיפתר באמצעות עזרה חינוכית וסבלנות. כך ניתן להימנע מ"פסק דין" המגדיר את הילד כלקוי לכל חייו וטיפול תרופתי שנלווה לכך. אין לתת אבחונים כאלה לבית הספר. מורים יודעים תמיד מהם קשייו של תלמיד, ויכולים לתת עצות טובות גם ללא עזרתם של אבחונים אשר מכתימים את הילד בכתם שקשה אחר כך למחוק.

שאלה: פקיד סעד בועדת השמה איים עליי, שייקח אותי לבית משפט אם לא אסכים להחלטת ועדת ההשמה. מה לעשות?

תשובה: אל תיבהל! במילא ועדת ההשמה צריכה להתחשב בדעתך. עמוד על דעתך במהלך הדיון, ודרוש ועדת ערר במקרה שהועדה לא קיבלה את דעתך. פנה גם לעמותה להגשת תלונה.

בכל מקרה של פגיעה ממערכת החינוך, מומלץ להגיש תלונה ל- אגף לפניות ותלונות הציבור במשרד החינוך

יהודה קורן
דובר
עמותת מגן לזכויות אנוש
נציגי ועדת האזרחים לזכויות אדם הבינלאומית
cchr
www.cchr.org.il
אתר בינלאומי
www.cchr.org

נייד:3350928 052
טל' 7312875 03
טלפון עמותה: 5660699 03