שושנה שחם מעידה על פרשת חטיפת ילדי תימן

עדות נדירה בפרשת ילדי תימן: "לקחו תינוקות ונסעו, ואז שיקרו להורים שמתו" , ynet , תמר קפלנסקי , 03.10.18 ,
שושנה שחם (85) הייתה חניכה בקורס מטפלות במעון במעברת ראש העין בשנות ה-50, וראתה במו עיניה כיצד תינוקות ממוצא תימני נמסרים ללא ידיעת הוריהם למשפחות אחרות. 

המשפחות מספרות כבר שנים על התינוקות שנעלמו לפתע מבלי שוב, על השקרים ועל היחס המזלזל – אבל העדות המצמררת של שושנה שחם היא שונה. שחם (85), ניצולת שואה, למדה בשנות ה-50 בקורס מטפלות, וכחלק מההתמחות נשלחו היא וחברותיה למחנה ראש העין, שאוכלס בצפיפות ובתנאים קשים מנשוא בעולים חדשים, בעיקר מתימן. כעת, היא מספקת עדות נדירה מצד אנשי הממסד הרפואי והטיפול לדברים שראתה לנגד עיניה – ושחושפים חלק נוסף מפרשת ילדי תימן. (בווידאו שלמעלה – עדותה באדיבות עמותת עמר"ם).

"ראינו שהגיעו מכוניות, ומהמכוניות היו יוצאים אנשים, לבושים כמו בני אדם, לבושים עירוני. דיברו בשפה זרה. ראינו שהאנשים האלה מכניסים את התינוקות למכוניות. אז אמרתי: רגע, לאן לוקחים אותם? אז הם אמרו: אנחנו משפרים את המצב שלהם. הם הולכים להיות במשפחה אחרת, שלא יקרה להם עוד פעם מצב רפואי… התייבשות, כמו שאנחנו ידענו שזה נקרא. שלא יתייבשו. שייתנו להם נוזלים, שייתנו להם אוכל".

ת1
בית התינוקות במעברת ראש העין בשנות ה-50(צילום: טדי בראונר לע"מ )

 

ת2
"אנחנו ידענו איפה הילדים". שושנה שחם כיום(צילום: תמר קפלנסקי)

ידעת שלוקחים אותם מההורים?

"כן!"

לא היה ספק בזה?

"לא היה ספק. זה היה ברור לגמרי. הם גם אמרו: אנחנו מעבירים אותם למשפחה, ששמה יש להם סיכוי להישאר בחיים. הבנו את זה פשוטו כמשמעו. אמרו: לוקחים אותם לבתים יותר טובים, שיהיה להם טיפול יותר טוב והם יישארו בחיים".

ראיתן בעצמכן שלוקחים אותם?

"כן. ואז כשבאו ההורים, אה, הביולוגיים, שיקרו להם. שהילדים מתו. היינו עדות לזה. אבל לא היה טעם להגיד אחרת, מפני שזה מה שאמרו המנהלות של המקום, שהילדים מתו, קברנו אותם".

ואתן ידעתן שזו לא אמת?

"אנחנו ידענו איפה הילדים! שהם לקחו אותם במכוניות יפות ובבגדים מערביים".

הכול החל לפני כחמש שנים, באירוע משפחתי שבו צוין יום הולדתה ה-80 של שחם, ביחד עם ארבעת ילדיה, הנכדים והנינים. שחם הביטה בצילום שחור-לבן ישן שלה, במדי מטפלת, מניפה באוויר תינוק כהה-שיער מצחקק. לפתע שמעה ממנה בתה הנדהמת את המשפט "הסיפור של ילדי תימן אמיתי. אני עדה".

ת3
שושנה שחם במדי מטפלת עם תינוק. כאשר שחם נתקלה בתמונה הזו ביום הולדתה ה-80, היא אמרה לבתה לראשונה: "הסיפור של ילדי תימן אמיתי. אני עדה"

בתחילת השנה פתאום החלה שוב לדבר על החטיפות. בנותיה החליטו להקליט את אמן כדי לתעד את הדברים. בקלטת נשמעת שחם מספרת כי בשנות ה-50, כחלק מקורס מטפלות של ויצו, היא נשלחה להתמחות בבית תינוקות במחנה ראש העין. "אחרי כמה זמן ראינו אמהות… נשים מוזרות, שלא כל כך ידענו מי הן", היא אומרת בהקלטה. "הן באו ואמרו שהן רוצות את התינוקות שלהן. אמרנו: אלה התינוקות שיש, אנחנו לא יודעות על מקום אחר. הן הסתכלו על התינוקות ואמרו: לא, התינוקת שלי לא פה. או, התינוק שלי לא פה".

התיאורים של שחם מאשרים את הטענות של מובילי המאבק למען חשיפת האמת על חטיפת ילדי תימן, המזרח והבלקן (על הפרשה – ראו מסגרת משמאל). "אנחנו ראינו שבאו אנשים אחרים לפני זה, לבושים יפה, ולקחו תינוק או תינוקת", היא מספרת. "עטפו אותם, לקחו אותם ונסעו איתם במכוניות. מכוניות יפות. הבנו שקורה פה משהו מלוכלך. אבל מה יכולנו לעשות בקשר לזה? שאלתי את האחיות: למה לוקחים את התינוקות? יש הורים שאומרים שהם ההורים שלהם. אז הן אמרו: לוקחים אותם כדי לשפר את המצב שלהם. לתת להם תנאים יותר טובים, אפשרות להישאר בחיים. אני זוכרת שאמרו שהם (התינוקות) מתו. נדמה לי שההורים (הביולוגיים) עצמם לא כל כך האמינו. היו שם כמה תקריות של בכי וצעקות".

את ההקלטה שלחו בנותיה של שחם לעמר"ם, העמותה העוסקת במחקר ואיסוף עדויות על פרשת חטיפת ילדי תימן, מזרח ובלקן, שבשנים האחרונות שבה והעלתה את הפרשה לתודעה הציבורית. בעמר"ם הבינו כי יש בידיהם אוצר, הן בשל עוצמת הדברים והן מכיוון שעדותה של שחם משתלבת היטב עם עדויות אחרות שהצטברו בארכיוני עמר"ם ובפרוטוקולים של ועדות החקירה שבדקו את הפרשה. במקביל, שחם הסכימה לספר את סיפורה גם ל"ידיעות אחרונות". בקורס המטפלות, היא מספרת, למדו החניכות בין השאר גם "איך לטפל בהורים (הביולוגיים, שהגיעו לדרוש את ילדיהם). איך לדבר איתם, להרגיע אותם".

מאיזו בחינה להרגיע?

"היו לנו גם מקרים לא קלים. מקרים ממש קשים של היסטריה, של צעקות. אז הם לימדו אותנו איך להרגיע את ההורים".

ראית בעצמך שבאו הורים?

"כן. צעקות, היסטריה. 'איפה יא וולדי ("הילד שלי" בתימנית), איפה התינוק שלי?' – 'הוא מת. לא הצלחנו לרפא אותו'. 'איפה הוא קבור, איפה הוא קבור?' איזה בכי. נקרענו מהסצנות האלה".

שחם שמרה כל השנים הללו על שתיקה. "אולי עכשיו, אם העניין מתעורר בארץ, אם מדברים על זה, אם כותבים בעיתונים על זה, אולי זה נותן גם לשאר זיכרון, להבין", היא אומרת. "ככה זה קרה אצלי. דיברו על זה ואמרתי: או! זה מוכר לי, זה ידוע לי, אני הייתי שם. הייתי עדה. עדה לסיפור רע – רע זו לא מילה. נורא ואיום. אחד הפשעים שלנו בדרך לעצמאות".

עדות נדירה

מודעות פרסומת

דבורה מספרת על העלמות בנה מבית החולים לניאדו נתניה באוגוסט 1983

28.08.2018 – סיפור חטיפת תינוקה של דבורה בבית חולים לניאדו נתניה באוגוסט 1983. התינוק נולד פג והיה במחלקה המתאימה בבית החולים. לאחר 5 חמשה ימים שוחררה האמא דבורה מבית החלוים ולמחרת דפק על דלת ביתם חסיד צאנז ומסר להם שהתינוק מת ובית החולים יקבור אותו.
דבורה ובעלה היו אז צעירים ולא ידעו את לעכל את הבשורה המרה.
כעבור 28 שנים התברר לדבורה כי בנה רשום במרשם האוכלוסין של משרד הפנים ויש לו שם ותעודת זהות ורשום בתור הבן שלה.

בית חולים הילל יפה חדרה: לוקחים התינוק מהיולדת ומונעים מבא כוחה להיכנס למתחם

15 במאי 2018 , מתוך סטטוס פייסבוק יוסי נקר –
נמצא במחלקת יולדות של בית חולים הלל יפה. הם קוראים לזה מחלקת אמהות.
מסתבר שלאחר הצו המינהלי, הוצא היום צו שיפוטי על ידי בית משפט לנוער במעמד צד אחד.
הצו השיפוטי הגיע לתינוקיה אבל לא טרחו למסור לאם היולדת.
המאבטחת הנחמדה התירה לי להיכנס למחלקה ולדבר עם רוחמה גוזלן, אחראית התינוקיה.
רוחמה גוזלן לא ידעה מה לעשות, האם לתת לי את העתק הצו או לא. התקשרה, התייעצה ואפשרה לי לראות את הצו, אבל אמרה לי אתה לא מצלם. לא צילמתי. ראיתי את הצו וראיתי שנקבע מועד דיון לשבוע הבא. כמובן אף אחד לא טרח להגיד לאם שנקבע מועד דיון.
התבקשתי להמתין על מנת שרוחמה גוזלן תשלים את ההתייעצות אם למסור לי או לאם את הצו בעניינה.
המתנו.
לבסוף הגיעה רוחמה גוזלן, אחות נחמדה, שנקלעה לעניין שבו היא אינה מבינה, ואמרה לי שקרן, העו"ס של בית החולים הלל יפה, התייעצה עם היועצת המשפטית של בית החולים והם החליטו לא לתת לאם או לי את העתק הצו בעינינה.
עכשיו מדברים על ארדואן כנשיא טרוריסט. שואלים איך הנשיא הטרוריסט לא מתבייש לכנות את ישראל כמדינת טרור.
במדינת טרור לא נותנים לבן אדם את הצו שרשות שיפוטית הוציאה בעינינו ובעניין ילדו התינוק.
עדכון 18:07. אחרי כתיבת הפוסט ניגשתי לאחות רוחמה גוזלן וביקשתי לקבל את מספר התיק. רוחמה גוזלן אמרה: "אני לא מתנהלת מולך, לא נותנת את מספר התיק".

בית חולים הילל יפה חדרה

"גנבו לי את הילדה"

"חי בלילה" , 15.02.2018 – "גנבו לי את הילדה" – סיפורה של יוכי כהן שילדה תינוקת בריאה בבית חולים השרון פתח תקוה לפני 45 שנה. התינוקת הועברה לפגיה ומשם נמסר ליוכי כי התינוקת מתה. יוכי לא ראתה גופה, או תעודת לידה/ פטירה.

עדות שולמית מליק בפרשת ילדי תימן: "באתי בבוקר והתינוקות לא היו"

עדות דרמטית של שולמית מליק בפרשת ילדי תימן: "באתי בבוקר והתינוקות לא היו" , 11.08.2017 , ידיעות אחרונות , תמר קפלנסקי

להורדת / צפיה בכתבה המלאה מ- 7 ימים הקלק כאן

היא הייתה מטפלת בת 18 במעברת קדימה. כעת, 66 שנים אחרי, שולמית מליק שוברת שתיקה ובעדות שמתפרסמת היום ב"ידיעות אחרונות" מתארת את שאירע בבית התינוקות: "ידעתי שכל פעם אחרי שמגיעה קבוצת נשים מחו"ל, היו נעלמים לי תינוקות. זה היו אנשים אחרי מחנות, שלא יכלו ללדת ילדים"

"היו מגיעות לבית התינוקות קבוצות של נשים מחוץ לארץ. ידעתי שכל פעם שמגיעה משלחת, אחרי יום-יומיים היו נעלמים לי תינוקות: כל פעם ילד, עוד ילדה, עוד מישהי. באתי בבוקר והם לא היו. בהתחלה חשבתי שלא הביאו אותם. לא עלה בדעתי שמישהו יכול לתת ילד או לקנות ילד. אחר כך התחלתי לחשוד".

בגיל 83, שולמית מליק כבר לא יכולה לשתוק עוד. בעדות דרמטית וראשונה מסוגה, שמתפרסמת היום (ו') במוסף "7 ימים" של "ידיעות אחרונות", היא מספרת, בפנים גלויות ובשם מלא, את מה שקרה לפני 66 שנה, כשעבדה בבית התינוקות במעברת קדימה: מליק ראתה איך פעוטות נמסרים לזרים בזמן שהוריהם בעבודה, ושמעה את זעקת האמהות שחזרו וגילו שילדיהן אינם. עדותה שופכת אור חדש על פרשת ילדי תימן.

בדצמבר 1951 החלה שולמית, אז בת 18, לעבוד בבית התינוקות שהיה שייך למפלגת הפועל המזרחי ופעל ליד מעברת קדימה. מהר מאוד הבחינה במשלחות הנשים שהגיעו למעברה מחו"ל. "אמרו לנו: היום תבוא משלחת, תלבישו יפה את הילדים. הן היו עוברות בין החדרים ומסתכלות. זאת הייתה אומרת: יש לו עיניים יפות. או: מממ… זה יהיה גבוה. הן באו לאמץ ילדים פה. אלה היו אנשים אחרי מחנות, שלא יכלו ללדת ילדים. אני רק הייתי מקשיבה. אסור היה לי לדבר".

מליק מספרת כי להורים היו אומרים שהילד בבית חולים: "זה מה שאמרו לי להגיד. שהילד חולה". לדבריה, היא ראתה את תהליך ה"אימוץ": "כן, כן. הלבשתי את הילד, ואז באו האחראית והגברת (ה"מאמצת" – ת"ק) ונתתי דף, אילו חיסונים הוא קיבל והכול. אף אחד לא אמר לי שלוקחים אותו לאימוץ. זאת הייתה ההרגשה שלי, כי הילד לא היה חוזר. הבנתי שלוקחים את הילד, כמו מתנה כזאת".

וילד אחד נשאר בראשה כל אותם שנים. "ציון הוא בלב שלי. הייתי באה בבוקר לעבודה. בזמן שהייתי מנגבת רגליים מהבוץ – הוא רק היה שומע את הקול שלי ומתחיל לרקוד עם המיטה עד שהגיע עם המיטה לדלת", מספרת מליק שעבדה אז כמטפלת. "מי שלקח אותו לקח ילד מקסים. מלא חיים הילד הזה היה".

מליק סיפרה כי אמרו לה שהיה לו חום גבוה, "אבל הוא היה בריא. אני השארתי אותו בריא. הוא אף פעם לא היה חולה". לדבריה, "את ציון אני לא שוכחת. חשבתי שתמיד נהיה בקשר, כזאת אהבה הייתה לי אליו. אבל לקחת אותו? איך אפשר לחשוב על דברים כאלה".

לדבריה, זה לא המקרה היחיד של ילד בריא שנאמר לה שהוא חולה. "היו אולי חמישה-שישה בתקופה שעבדתי שם", היא אומרת ושוללת את הטענות לפיהם מדובר במקרים ספורים. "אלו לא היו מקרים בודדים, זאת הייתה שיטה". מליק מספרת כי רק אחרי שנים רבות, עקב הפרסומים על הפרשה, הבינה לאן נעלמו התינוקות. "יש הרבה שיודעים מזה", היא אומרת. "מה, אני הייתי יחידה שם?".

היא משחזרת את ביקורי הנשים ואומרת: "אישה מבוגרת באה עם אישה צעירה והן התייעצו על הילדים. זה יפה, זה לא יפה. זה היה חשוד. כל הזמן הייתי שומעת – לקחו לבית חולים. ראיתי שזה מסריח, כל העניין הזה. אפילו שהייתי רק בת 18. אבל זו הייתה העבודה שלי, ושתקתי".

מליק מפרטת בעדותה מקרים נוספים שבהם נכחה כשפעוטות מבית התינוקות נמסרו לזרים – ולא שבו. "זו פעם ראשונה שקמה מישהי וביוזמתה מעידה שנכחה במסירות של ילדים כשידוע שלילדים יש הורים, ולהורים נאמר שהילד חולה", אומרת נעמה קטיעי מעמותת עמר"ם, החוקרת את פרשת ילדי תימן, המזרח והבלקן. "בניגוד לעדויות קודמות, שולמית מעידה ישירות בפני הציבור, בפירוט חסר תקדים למיטב ידיעתנו, ועומדת באומץ רב חשופה בכיכר העיר".

להורדת / צפיה בכתבה המלאה מ- 7 ימים הקלק כאן

ת1ת2ת3ת4ת5ת6

פקידת סעד רות לגזיאל מלשכת הרווחה נתיבות – התנהלות מזוהמת לתלישת תינוקות מאימם

 פקידת סעד רות לגזיאל מלשכת הרווחה נתיבות – התנהלות מזוהמת לתלישת תינוקות מאימם. רות לגזיאל אוחזת בתינוקות של האם ללא צו חירום או צו בית משפט ופועלת בדרך רמיה והונאה להמשיך לאחוז בילדים ולסחור בהם.
פברואר 2014 – רות לגזיאל פק"ס לשכת רווחה נתיבות מחזיקה ילדים ללא צו בית משפט.
עו"ד יוסי נקר ב"כ האם בשיחה מזעזעת עם פק"ס שאינה מפנימה שהיא כפופה לחוק.
האזינו:
עו"ד יוסי נקר ב"כ האם מתריע בפני הפק"ס על דרכי הילוכה הבלתי תקינים ובלתי חוקיים של הפק"ס.


פק"ס רות לגזיאל פועלת להסתיר התנהגותה הבלתי חוקית משל "הכלבים נובחים והשיירה עוברת"; ובמקביל, פועלת להשחרת שמה של האמא ולגרימת נזק עצום תוך שימוש פסול בהליכי בית המשפט וגיוס עדי שקר, במטרה מוצהרת לעשות לאמא רצח אופי ולאלצה להיכנע לתכתיביה.

רות לגזיאל פועלת לדחות את הקץ וכך היא אומרת על העובדה שהיא אוחזת שלא כדין בילדים: "יש לי גב ועוד איך!"

רות לגזיאל יודעת כי היא עוברת על החוק ולכן היא מעוותת את המציאות עם פרשנות הזויה ומופרכת.
בשיא החוצפה מוציאה לשון הרע נגד האמא בזדון במטרה לביישה ולרמוס את שמה הטוב בפומבי, כאשר בין היתר היא עושה שימוש פסול בילדי האם. עו"ד יוסי נקר: "את יכולה להגיד הזנחה עד מחר, אבל אין לך צו!"
רות לגזיאל לא מסוגלת להתמודד עם האמת המוטחת באוזניה והיא אומרת "אני מסיימת את השיחה".

עו"ד יוסי נקר מאמת אותה עם האמת שוב: "אין לך צו את מחזיקה ילד ללא צו ולא פנית לבית המשפט".

כעת משנה רות לגזיאל גרסתה: "אז אני כן פניתי לבית המשפט".

פקידת סעד רות לגזיאל מלשכת הרווחה נתיבות - דרכי רמיה לסחר בילדים
פקידת סעד רות לגזיאל מלשכת הרווחה נתיבות – דרכי רמיה לסחר בילדים

פקידת הסעד רות לגזיאל, לא יודעת מי קיבל את ילדיה של האמא, אינה בקיאה בתיק ואומרת שהילדים ניתנו בידיה של הסבתא…
כשהאמא מעמתת אותה שהילדים נמצאים אצל אחיה, אומרת פקידת הסעד "דוד / אח זה לא משנה".

רות לגזיאל: "או קיי אני פניתי לבית המשפט, כרגע אין בידי צו".

רות לגזיאל: מלכתחילה אני אמרתי שאני לא פונה לבית המשפט.
עו"ד יוסי נקר: אמרת לה שאת לא פונה וכן פנית?

האמא: "הרגע אמרת שאת פנית לבית המשפט. אז תחליטי כן או לא".

רות לגזיאל לא מסוגלת להתמודד עם התנהלותה הבלתי חוקית – אז היא עושה את מה שכל פקידי הסעד מומחים בלעשות: משמיצה.
אין השמצות אלו משנות את העובדה כי פקידת הסעד פועלת בניגוד לדין בחוסר סמכות מוחלט וללא צו בית משפט!!!
פקידת הסעד אינה מפנימה שהיא לא יכולה לקחת את החוק לידיים.
אמירותיה של פקידת הסעד מתיימרות להצדיק את התנהלותה הפלילית בעובדות כוזבות, כהנחת יסוד.
פקידת הסעד מרשה לעצמה להשתלח עם דברי בלע והכפשות מקוממות. ניתן לשמוע מדברי פקידת הסעד כי הטינופת דבקה בה דווקא.
רות לגזיאל: "אני רציתי להוציא את הילדים שלך כדי לזעזע אותך".
עו"ד יוסי נקר: "אני אף פעם לא נתקלתי בפקידת סעד שמתנהגת כך".
אין לכם הוכחה ברורה מזו, כי פקידת הסעד מסרבת להשלים עם ביצועה פעולותיה הפליליות כלפי האם, ומכאן היא יוצאת במסע הכפשות חסר עכבות.
רות לגזיאל אחוזת אמוק, במסע הכפשות מהסוג הנמוך ביותר עם כזבים בוטים, מבישים בתוכנם וחמורים מאין כמוהם כלפי האמא.

קישורים:

 פשעי לשכת הרווחה בת ים – האמא רחל חמיאס מבקשת את עזרת הציבור להשיב את בנה סאלי הביתה -פשעי לשכת הרווחה בת ים המזוהמת בהנהלת רחל וידל – מדיניות סחר בילדים וקשישים והפקרתם להתעללות והזנחה במוסדות. – פברואר 2014 – רחל חמיאס מבקשת את עזרת הציבור להשיב את בנה סאלי הבית…

נזקקות, קטין נזקק, הכרזת נזקקות – ע"פ חוק הנוער טיפול והשגחהאל תתנו למשרד הרווחה להכריז על ילדכם "נזקק"  – 14 בנובמבר 2013 – בית משפט מחוזי בלוד, ערעור על החלטת בית משפט לנוער לא לקיים דיון הוכחות בעניינו של פעוט בן 4 הנמצא בכפייה במשפחת אומנה מזה כשנתיים ואמו נלחמת כל אותה עת להשיבו לביתו. בית משפט מחוזי דחה את הערעור בתואנה (החוק היבש) כי האם בהיותה מיוצגת הסכימה כי בנה יוכרז "נזקק" ומאז מאחר ולא היה שינוי מהותי אינו רואה טעם לעשות שינוי בתיק… 

"ועדת החלטה" ופקיד הסעד – שיקולים זרים וניגוד עניינים להוצאת הילד מהבית

פקידי סעד לחוק הנוער – מלכודות, מחטפים, והתנהלות לקויה מול הורים בקבלת החלטות על גורל ילדיהם

יעקב אליה מדבר על הרחקת ילדים מבתיהם ע"י רשויות הרווחה
בג"ץ בית הכלא – מעט מידי ומאוחר מידי , ynet , אריאנה מלמד , נובמבר 2009

ראיון עם פרופ. סלונים נבו על מדיניות משרד הרווחה להוצאת ילדים מהבית

לברוח מהרווחה, לברוח מהאש – האמא ביקשה סיוע לקחו לה את התינוק

שלומית צפרי מייסדת ארגון "זעקת האמהות" – כנס בנושא ועדת הציבור לביקורת על דרכי הפעולה של פקידות הסעד.
אוקטובר 2013 – נמל תל אביב


פניתי למשרד הרווחה לבקש עזרה ברישום הילד שלי שהיה בן 10 חודשים לגן, ומאז לא ירדו לי מהחיים.
אני בת 27 חד הורית לילד בן 4 שנים שנלקח ממני כשהיה בן שנתיים בטענה השקרית שאני נרקומנית ולא ראויה לגדלו. אני עושה בדיקות סמים כבר שנתיים על מנת להוכיח צדקתי.
העובדות הן שרשויות הרווחה לא נדרשות להוכיח טענותיהן וגם העובדת הסוציאלית וגם בית המשפט מתנגדים בכל תוקף לקיים דיון הוכחות.
סעיף 14 בחוק הנוער אומר: "רשאי בית המשפט, לפי בקשת הקטין, האחראי עליו, ידיד, פקיד סעד או כל אדם שהוטלה עליו חובה בהחלטה לפי חוק זה, לשנות החלטה שניתנה לפי חוק זה, להאריך או לקצר תקופת תקפה, לבטלה או לתת הוראות להוצאתה לפועל, ואולם רשאי בית המשפט שלא להיזקק לבקשה כאמור אלא אחת לשלושה חודשים".
כלומר, רשאי כל הורה לבקש בכל שלב ולא פחות מפעם בשלושה חודשים לדון בבקשתו.
אך בפועל זה לא קורה. בית המשפט דוחה על הסף כל בקשה לדיון הוכחות. בכוחות עצמי הוכחתי את הרווחה שוב ושוב והראיתי להם וגם לבית המשפט שאיני נרקומנית אלא אישה נורמטיבית, עובדת ומתקיימת כמו כולם, אך לצערי דיברתי אל אוזניים ערלות.
בוועדת ההחלטה האחרונה נאמר על ידי העובדת הסוציאלית שאני צריכה "טיפול", אך אפילו לא אחת מתוך ה- 20 עובדות סוציאליות שישבו שם לא ידעה איזה, בכדי להמשיך את הסחבת.
במשך חצי שעה ניסו לגבש דעה ואז קבעו: "היא צריכה טיפול עם אימה".
יחסיי עם אימי הם מצויינים וגם אם לא, זה לא עניינו של איש.
הסיבה היחידה שבני עדיין במשפחת אומנה זה כי העובדת הסוציאלית אינה מרוצה מהתנהגותי כלפיה. היא רוצה "לחנך" אותי.
גברת, חטפת לי את התינוק!!!
לאיזה יחס את מצפה?!
חייב להתבצע שינוי חקיקה, שינוי במדיניות הרווחה.
לא יתכן שעובדת סוציאלית תכתוב בתסקיר שקרים ככל העולה על רוחה, תמציא דברים, לא תבקש או תרגיש צורך להוכיח טענותיה – וילדים ייתלשו מביתם.
פקידות סעד ועובדות סוציאליות מתנהלות בצורה שרירותית ונקמנית, הן דוברות דברי שקר ולרוב בתי המשפט מודעים אך בוחרים להתעלם.
הן פועלות מתוך יצר נקמנות ואגו, מתוך אינטרס אישי שלהן להוציא את הילד מהבית.
לא עוד!
לא על חשבון הילד שלי!!!
בביקורים במרכז הקשר, הילד שלי מספר לי שמרביצים לו במשפחת האומנה, שהוא רוצה לבוא איתי הביתה והוא לא מבין למה הוא לא יכול.
בביקור האחרון הילד בכה לעובדת הסוציאלית: "אל תקחו אותי…".
העובדת הסוציאלית סיפרה לי שבלילות בני עדיין בוכה "אמא".
עומדת מולכם אישה שאין לה מה להסתיר. לא צורכת סמים. לא מזניחה. אמא טובה! אפילו בתסקירי הרווחה כתוב שאני אם טובה ושהקשר שלי עם הילד הוא מעולה. הילד שלי סובל, כי הוא רחוק מאמא שלו שאוהבת אותו.
ילד בן 4 ועול של עולם על כתפיו.
מוסר ההשכל שלי הוא שאסור לפנות לרווחה. משרד הרווחה אינו גוף עוזר או תומך, אלא גוף מזיק והורס.