דבורה מספרת על העלמות בנה מבית החולים לניאדו נתניה באוגוסט 1983

28.08.2018 – סיפור חטיפת תינוקה של דבורה בבית חולים לניאדו נתניה באוגוסט 1983. התינוק נולד פג והיה במחלקה המתאימה בבית החולים. לאחר 5 חמשה ימים שוחררה האמא דבורה מבית החלוים ולמחרת דפק על דלת ביתם חסיד צאנז ומסר להם שהתינוק מת ובית החולים יקבור אותו.
דבורה ובעלה היו אז צעירים ולא ידעו את לעכל את הבשורה המרה.
כעבור 28 שנים התברר לדבורה כי בנה רשום במרשם האוכלוסין של משרד הפנים ויש לו שם ותעודת זהות ורשום בתור הבן שלה.

מודעות פרסומת

בית חולים הלל יפה – עוד תינוקת ששמו עליה עין

מתוך סטטוס פייסבוק יוסי נקר , 15.05.2018

בלילה נולדה בשעה טובה בבית החולים הלל יפה תינוקת.
בשעה טובה?
הבוקר מתקשרת אלי הסבתא ומספרת לי שלא מאפשרים לאם לשהות עם התינוקת ליד מיטת האם. היא סיפרה לי שבבוקר ביקרה עו"ס במחלקה.
שאלתי את הסבתא יש צו או אין צו. אמרה לי לא הראו לי צו.

עשיתי שיחת ועידה עם הסבתא לעמדת האחיות ואחר כך למזכירת מנהל מחלקת יולדות. הסברתי שבית חולים לא יכול לקבל הוראות בעל פה מעו"ס. רק צו שיפוטי או צו מינהלי. אמרו לי שיבדקו ויחזרו אלי. לא חזרו.

לפני מספר דקות מתקשרת אלי הסבתא. היא ניגשה לתינוקיה לקחת את התינוק לאם, האחות יהדית אלבז אמרה: חכי, יש צו הוא בדרך.
ואכן תוך דקות הגיעה עו"סית בית החולים עם צו מינהלי לפי סעיף 11 שהוצא דקות לפני על ידי פקידת הסעד לפיו הטיפול בתינוק יעשה רק בתינוקיה.
ברור שהצו הוצא רק בגלל שיחת הטלפון שלי.

ספק אם הצו חוקי לאור הגדרת סעיף 11 לחוק הנוער (טיפול והשגחה) אבל אין מה לעשות משפטית נגד צו מינהלי שבעה ימים וגם בג"צ לא ישים.
המלחמה תהיה במסגרת צו הביניים ובכלל בצו הנזקקות, למי שלא ייצג.
עוד תינוקת ששמו עליה עין.

בית חולים הלל יפה צו חירום
פייסבוק יוסי נקר: בית חולים הלל יפה – עוד תינוקת ששמו עליה עין

בית חולים הילל יפה חדרה: לוקחים התינוק מהיולדת ומונעים מבא כוחה להיכנס למתחם

15 במאי 2018 , מתוך סטטוס פייסבוק יוסי נקר –
נמצא במחלקת יולדות של בית חולים הלל יפה. הם קוראים לזה מחלקת אמהות.
מסתבר שלאחר הצו המינהלי, הוצא היום צו שיפוטי על ידי בית משפט לנוער במעמד צד אחד.
הצו השיפוטי הגיע לתינוקיה אבל לא טרחו למסור לאם היולדת.
המאבטחת הנחמדה התירה לי להיכנס למחלקה ולדבר עם רוחמה גוזלן, אחראית התינוקיה.
רוחמה גוזלן לא ידעה מה לעשות, האם לתת לי את העתק הצו או לא. התקשרה, התייעצה ואפשרה לי לראות את הצו, אבל אמרה לי אתה לא מצלם. לא צילמתי. ראיתי את הצו וראיתי שנקבע מועד דיון לשבוע הבא. כמובן אף אחד לא טרח להגיד לאם שנקבע מועד דיון.
התבקשתי להמתין על מנת שרוחמה גוזלן תשלים את ההתייעצות אם למסור לי או לאם את הצו בעניינה.
המתנו.
לבסוף הגיעה רוחמה גוזלן, אחות נחמדה, שנקלעה לעניין שבו היא אינה מבינה, ואמרה לי שקרן, העו"ס של בית החולים הלל יפה, התייעצה עם היועצת המשפטית של בית החולים והם החליטו לא לתת לאם או לי את העתק הצו בעינינה.
עכשיו מדברים על ארדואן כנשיא טרוריסט. שואלים איך הנשיא הטרוריסט לא מתבייש לכנות את ישראל כמדינת טרור.
במדינת טרור לא נותנים לבן אדם את הצו שרשות שיפוטית הוציאה בעינינו ובעניין ילדו התינוק.
עדכון 18:07. אחרי כתיבת הפוסט ניגשתי לאחות רוחמה גוזלן וביקשתי לקבל את מספר התיק. רוחמה גוזלן אמרה: "אני לא מתנהלת מולך, לא נותנת את מספר התיק".

בית חולים הילל יפה חדרה

לאה ונדב מורד מספרים על העלמות בנם שנולד בבית חולים השרון פתח תקוה ב- 21.09.1969

מרץ 2018 – לאה ילדה תינוק בבבית חולים השרון פתח תקוה בחודש התשיעי להריון ב- 21.09.1969. אמרו לה לאחר הלידה שהתינוק פג ויש להעבירו לבית חולים אחר. למחרת ניסתה לברר לשלום התינוק מסרו לה שהוא לא הועבר לבית חולים אחר אלא נמצא בתינוקיה בבית החולים השרון. כשניגשה לתינוקיה, הרופא מסר לה שהתינוק שלה מת.
לאה ונדב מעולם לא ראו גופת התינוק, תעודת לידה, ותעודת פטירה. חוסר הודאות והכאב נמשכים עד היום.

"גנבו לי את הילדה"

"חי בלילה" , 15.02.2018 – "גנבו לי את הילדה" – סיפורה של יוכי כהן שילדה תינוקת בריאה בבית חולים השרון פתח תקוה לפני 45 שנה. התינוקת הועברה לפגיה ומשם נמסר ליוכי כי התינוקת מתה. יוכי לא ראתה גופה, או תעודת לידה/ פטירה.

אל תקחו לי את הילד

אל תקחו לי את הילד – אורי ארזי – מעריב – 20.12.2001

48 שעות לאחר שילדה את בנה החמישי, בעודה בבית חולים, הופיעו עובדי משרד הרווחה מצויידים בצו האוסר על ש' לקחת את תינוקה הביתה. לש' עבר של אשפוז נפשי, שהוביל להוצאת ארבעת ילדיה הבוגרים יותר מחזקתה. ש' העובדת כעוזרת לגננת אומרת בבכי: "העבר רודף אחרי. היום אני בריאה, מתפקדת, מסוגלת לגמרי לטפל בבני"…

לקריאת המאמר המלא הקלק כאן

אל תקחו לי את הילד - אורי ארזי - מעריב - 20.12.2001
אל תקחו לי את הילד – אורי ארזי – מעריב – 20.12.2001
ש', היום בת 29, חיה חיים מסויטים. גיהנום, אין לה מילה אחרת להגדיר את מה שעובר עליה. ארבעה ילדים היא ילדה וכולם נלקחו ממנה בידי רשויות הרווחה, בטענה שאינה כשירה לגדל אותם.

לש', יצויין, יש עבר של אשפוזים נפשיים. בעלה הראשון של ש' התעלל בה. בעלה השני מת והותיר אותה בהריון. השבוע נולד ילדה החמישי.

48 שעות היה לה לעטוף אותו באהבה, אבל למרבה זוועתה הוציאה פקידת הסעד צו כדי למנוע ממנה, האם הביולוגית, לקחת את בנה מבית החולים. אתמול, בלי להתמהמה, כבר נערך דיון ראשוני בבית משפט לענייני משפחה, בבקשת רשויות הרווחה להעביר את התינוק לרשותם. בית המשפט החליט בשלב זה להעביר את הילד למשמורת משפחת אומנה.

ש' אינה יכולה לעצור את דמעותיה. כמה אפשר לסבול? היא אומרת. מקור צרותיה נובע מאשפוזה בעבר בבית חולים לחולי נפש. מכאן החלה הטרגדיה האישית שלה לגדול ולהתפתח. היום היא טוענת: החלמתי, אני כשירה לחלוטין, הניחו לי לממש את זכותי האלמנטרית להיות אם ולגדל את ילדיי. רשויות הרווחה טוענות מצידן, ללא שיש בידיהן אישור פסיכיאטרי או כשרות רפואית לאבחן את האם: "את לא כשירה".

ש' התחתנה בגיל צעיר. היא למדה במסגרת חינוכית חרדית בבני ברק. בגיל 19 שידכו לה גבר חרדי.

ש' מתחלחלת כשהיא נזכרת בו:

"החיים שלי הפכו לגיהנום. הוא התעלל בי. ניסה לשרוף אותי. הייתי במצוקה נוראית. חששתי להתלונן כי זה לא מקובל בחברה החרדית. הייתי נאיבית, כי האמנתי שבסוף הוא יפסיק, אבל הוא לא הפסיק וברחתי עם בני ובתי. אז הוא דאג לאשפז אותי. המערכת לא התייחסה אלי כקורבן, אלא חיפשה אצלי בעיות נפשיות.
לקחו לי את הילדים. אחר כך התגרשתי. הייתי מיואשת ובאחת החופשות מבית החולים נסעתי לקברו של רבי עקיבא, התפללתי לנס".
מאז עברו ארבע שנים, ש' אומרת שהפסיקה לקבל טיפול נפשי, החלה לעבוד כעוזרת לגננת ונישאה בשנית.
ש' חשה שהיא נולדה מחדש.

"לפני כשנתיים וחצי נולדו לנו תאומים מקסימים. גידלתי אותם במסירות, אך לילה אחד, כשהם היו בגיל שישה חודשים, באו פקידי הסעד עם צו ביד ולקחו אותם. בעלי לא האמין שזה קורה לו. נלחמנו להחזיר אותם ולא הצלחנו.
בעלי היה כל כך מיואש שנפטר משיברון לב".

אחרי שנפטר בעלה גילתה ש' שהיא בהריון. היא מספרת שהתקווה לחזור ולהיות אם מסבה בה כוחות חדשים.

"אבל ידעתי", היא אומרת, "שאם רשויות הרווחה ישמעו על ההריון שלי הם יקחו לי גם את הילד הזה. הלכתי לגופים חרדים שעזרו לי לשמור את ההריון בסוד. קיבלתי דירה בנתניה, כשהגיע זמן הלידה הלכתי לבית חולים לניאדו, נרשמתי שם בשם בדוי שלא יקחו את הילד, ושלשום ילדתי אותו".

אבל 'התרמית' נחשפה ו- ש' התבשרה כאמור שגם ילדה החמישי יילקח ממנה.

"אני עובדת, השתקמתי, חסכתי כסף, קניתי כל מה שצריך לילד, ואני משוכנעת שאני מסוגלת להיות אם טובה ומסורה", אומרת ש' בבכי.
"אני מוכנה ללכת לבדיקה פסיכיאטרית. לא יתכן שאמשיך להיות קורבן עד סוף חיי. אני מתחננת שיניחו לי ויתנו לי לגדל את ילדיי. אני אמא טובה ומסורה. שיבדקו את זה".

אחות בבית החולים מאשרת את דבריה של האישה ומספרת ש- ש' מאוד דואגת לבנה, מבקשת לראותו שוב ושוב, מטפלת בו במסירות ומניקה אותו.

"אל תקחו את הילד שלי!" מתחננת ש' שילדה את התינוק שלה לפני 48 שעות

דובר משרד הרווחה לשעבר יורם מלכה מסר: "המקרה ייבדק על ידי פקידת סעד ראשית של המשרד. פקידי סעד פועלים להגנת קטינים ומוציאים תינוק מידי אימו על סמך מידע בדוק שהתינוק בסכנה ובהסתמכות על אנשי מקצוע". בתשובה לשאלה האם אשפוז נפשי בעבר מונע מאדם לגדל ילד, נמסר מהמשרד: "רוב הילדים מוצאים מביתם על פי בקשה מההורים או בהסכמתם. הוצאת ילד מהבית בניגוד לרצון הוריו אפשרית רק על פי החלטת פקיד סעד ורק לשבוע. להוצאת ילד לתקופה ארוכה יותר יש לקבל אישור בית המשפט".

בינתיים, התייצבו אתמול מול בית המשפט חברותיה של האישה מהקהילה החרדית, ונשאו שלטים: "תנו לי את פרי בטני", "רחמו על התינוק, רחמו עלי, אמא מניקה", "אני רוצה את אמא שלי". בית המשפט החליט בשלב זה להעביר את הילד למשמורת משפחת אומנה.

"היא עבדה אצלי במשך כשנתיים כסייעת לגננת", סיפרה אתמול מנהלת מעון. "באיזו מסירות היא עבדה עם הילדים, חיבקה ונישקה אותם בחום. זו נבזות להגיד שהיא אינה מסוגלת לתפקד כאם".

חברה אחרת מספרת: "היא לא חולה. היא בחורה תמימה שהגורל התאכזר אליה".

פקידת הסעד מסרה: אנחנו עושים הכל כדי למנוע הוצאתו של קטין מחזקת הוריו. הדבר נעשה רק במקרים חריגים. אנחנו יכולים לטעות, אך אני סבורה שלא כך הדבר במקרה של ש'".

אם לא די בכל הטרגדיות של ש', כעת היא עשויה לעמוד גם בפני משפט פלילי מכיוון שהזדהתה בשם בדוי בבית החולים. זהותה האמיתית התגלתה כשהתבקשה בבית החולים לחתום על מסמך וחתמה בשמה האמיתי ולא בשמה הבדוי וכך נחשפה.

בקול חנוק היא אומרת: "העבר שלי רודף אותי עכשיו. זה מטריף את דעתי שמבקשים לקחת ממני את התינוק המקסים הזה, למרות שאני מסוגלת לגמרי לטפל בו. אני מתחננת. אל תקחו ממני את הילד שלי".

הרווח-ה משסה את המשטרה נגד "ביריונית" על כיסא גלגלים

ינואר 2015 – משטרת ישראל מטייחת פשעי משרד הרווחה. מתוך סטטוס פייסבוק .

משטרת הרווח-ה ממשיכה במעלליה
היום באו לביתה של אורה מור יוסף נכה הרתוקה לכסא גלגלים לחקור אותה.

נושא החקירה:
ניסיונה העיקש לקבל את בתה בחזרה מהרווחה.
אורה מור יוסף התעקשה להיות אם ואכן הצליחה להביא לעולם בת באמצעות פונדקאית.
אבל הרווחה כמו כלבי צייד התנפלו על ה"שלל" וחטפו את בתה.
אורה ביקשה והתחננה "השיבו לי את בתי" עצם היותי נכה לא צריכה להורות שלי. ואם בכל זאת אתם מתעקשים תנו לאחותי לאמצה.
אבל העוסית אורנה הירשפילד בשלה לא ניתן לך או לאחותך את הילדה…
מה נותר לאורה מור יוסף לעשות חוץ מלזעוק ולפרסם את כאבה?
אבל אורנה הירשפילד העוסית הבלתי נכובדת בעליל גם את זה לא מרשה
ומיד את המשטרה הפרטית שלחה לביתה של הנכה
כי גם להגיד איי זה מסוכן במשטרת הרווחה
כי מה יקרה אם כולם יתעוררו וידרשו להפסיק את חטיפות הילדים?
איפה יעשו סחר על חשבון הילדים אם כל המדינה תקום על רגליה האחוריות ותזעק די?