"מחקו את שמות המשפחה ממכתבי האימוץ" – עדות מרופא שעבד בבית שבתאי לוי

"מחקו את שמות המשפחה ממכתבי האימוץ" , ידיעות אחרונות , 25.12.2018 , תלם יהב

ד"ר פאול סטריהובסקי, שטיפל בילדי העולים בשנות ה־50, העיד לפני 20 שנה: "כאשר ילד יצא לאימוץ ממוסד רפואי, המכתב יצא עם שם פרטי למניעת זיהוי ההורים הביולוגיים. זה היה הנוהג" • "לאן הילדים נשלחו? את המידע הזה הסתירו מהרופאים ומהאחיות"

עדויות רבות נמסרו בפני ועדת החקירה הממלכתית בפרשת ילדי תימן. חלק מהעדים, ובהם אחיות, עובדות סוציאליות ובני משפחות הילדים, אישרו את הטענות שנשמעו שוב ושוב: ילדים שעלו מתימן נלקחו ממשפחותיהם על ידי המדינה – ונמסרו למשפחות אחרות. "ידיעות אחרונות" מפרסם היום לראשונה את עדותו הדרמטית של ד"ר פאול סטריהובסקי, רופא שהעיד בוועדה.

ד"ר סטריהובסקי מסר את עדותו ב־1998 בעת ששהה בבית אבות. הוא סיפר כי לפני שעלה ארצה התמחה ברפואת ילדים בפראג, וכי בתחילת שנות ה־50 עבד בכמה בתי חולים ומוסדות רפואיים בישראל, ובהם מוסד "שבתאי לוי", שם הוקמה פנימייה טיפולית־רפואית שאליה הגיעו בעיקר ילדים שעלו מתימן. מספרם המדויק איננו ידוע עד היום.

עדותו מעלה תהיות על התנהלות מוסדות המדינה ומאששת טענות וזעקות מצד עולי תימן ומצד עדים שהופיעו בפני ועדת החקירה. "תינוקות וילדים נשלחו מהמחנות ומהמעברות לאשפוז בבתי חולים, שממש הוצפו בילדים באותן שנים. לאחר מכן הם הועברו למוסדות מיוחדים שהמשיכו לטפל בהם", הוא סיפר. אחד המוסדות הללו היה "שבתאי לוי", שבו עבד שנים רבות.

סטריהובסקי גם העיד על שחרורם של הילדים מהמקום. "הילדים שהו במוסד עד שהבריאו, עד שאומצו או עד שנמצאה להם משפחת אומנה", הוא הסביר והוסיף: "לכל ילד היה שם, גם לילדים התימנים. לי לא היה ספק שזה שמו הנכון של כל ילד. אני לא עסקתי במינהלה, אבל כאשר ילד יצא לאימוץ הייתי מוציא מכתב רפואי על מצבו ועל תולדותיו במוסד. המכתב הוצא רק עם שם פרטי למניעת זיהוי ההורים הביולוגיים. זה היה הנוהג ואני לא יודע מהיכן הוא צמח".

עוד סיפר ד"ר סטריהובסקי: "האינפורמציה לגבי המקום שממנו הגיעו הילדים למוסד, או לאן נשלחו בעוזבם את המוסד, הוסתרה מהרופאים ומהאחיות. אני לא יודע מי נתן את ההוראה להסתיר מאיתנו את המידע הזה, ומאוד הצטערתי על כך כי רציתי להתעניין בהמשכיות מצבו של הילד שאומץ. אבל לא איפשרו לי".

לדבריו, באותה תקופה הוא שמע שקיימת אפשרות להחזיר את הילד למשפחתו הביולוגית לאחר שנה, אם האימוץ לא מצליח. עם זאת ציין: "אני לא זוכר אם היו מקרים של החזרה, וגם נאמר לא להתערב בהליך האימוץ".

בחלק הדרמטי ביותר בעדותו סיפר הרופא כי רבים מעולי תימן חששו לשלוח את ילדיהם לבתי החולים, מכיוון ששמעו על ילדים רבים שהגיעו לשם – ומתו. השאלה המרכזית העולה מדבריו היא האם הילדים הללו אכן נפטרו, או שמא נשלחו לאימוץ, כשלהוריהם נמסרה הודעה כאילו הלכו לעולמם. עוד סיפר הרופא כי שמע על מקרים שבהם הורים לא הגיעו לאסוף את ילדיהם מבית החולים משום שכלל לא ידעו שהם נמצאים שם.

יו"ר הוועדה המיוחדת שהקימה הכנסת לחקר היעלמות ילדי תימן, המזרח והבלקן, ח"כ נורית קורן (ליכוד), אמרה בתגובה: "העדות הנוקבת של ד"ר סטריהובסקי איננה משאירה מקום לספק שהיה כאן פשע מאורגן בחסות המדינה דאז. כעת ברור שאלמלא הקמת הוועדה בראשותי המסמכים הללו לא היו נחשפים".

מחקו את שמות המשפחה ממכתבי האימוץ

מודעות פרסומת

עדות שולמית מליק בפרשת ילדי תימן: "באתי בבוקר והתינוקות לא היו"

עדות דרמטית של שולמית מליק בפרשת ילדי תימן: "באתי בבוקר והתינוקות לא היו" , 11.08.2017 , ידיעות אחרונות , תמר קפלנסקי

להורדת / צפיה בכתבה המלאה מ- 7 ימים הקלק כאן

היא הייתה מטפלת בת 18 במעברת קדימה. כעת, 66 שנים אחרי, שולמית מליק שוברת שתיקה ובעדות שמתפרסמת היום ב"ידיעות אחרונות" מתארת את שאירע בבית התינוקות: "ידעתי שכל פעם אחרי שמגיעה קבוצת נשים מחו"ל, היו נעלמים לי תינוקות. זה היו אנשים אחרי מחנות, שלא יכלו ללדת ילדים"

"היו מגיעות לבית התינוקות קבוצות של נשים מחוץ לארץ. ידעתי שכל פעם שמגיעה משלחת, אחרי יום-יומיים היו נעלמים לי תינוקות: כל פעם ילד, עוד ילדה, עוד מישהי. באתי בבוקר והם לא היו. בהתחלה חשבתי שלא הביאו אותם. לא עלה בדעתי שמישהו יכול לתת ילד או לקנות ילד. אחר כך התחלתי לחשוד".

בגיל 83, שולמית מליק כבר לא יכולה לשתוק עוד. בעדות דרמטית וראשונה מסוגה, שמתפרסמת היום (ו') במוסף "7 ימים" של "ידיעות אחרונות", היא מספרת, בפנים גלויות ובשם מלא, את מה שקרה לפני 66 שנה, כשעבדה בבית התינוקות במעברת קדימה: מליק ראתה איך פעוטות נמסרים לזרים בזמן שהוריהם בעבודה, ושמעה את זעקת האמהות שחזרו וגילו שילדיהן אינם. עדותה שופכת אור חדש על פרשת ילדי תימן.

בדצמבר 1951 החלה שולמית, אז בת 18, לעבוד בבית התינוקות שהיה שייך למפלגת הפועל המזרחי ופעל ליד מעברת קדימה. מהר מאוד הבחינה במשלחות הנשים שהגיעו למעברה מחו"ל. "אמרו לנו: היום תבוא משלחת, תלבישו יפה את הילדים. הן היו עוברות בין החדרים ומסתכלות. זאת הייתה אומרת: יש לו עיניים יפות. או: מממ… זה יהיה גבוה. הן באו לאמץ ילדים פה. אלה היו אנשים אחרי מחנות, שלא יכלו ללדת ילדים. אני רק הייתי מקשיבה. אסור היה לי לדבר".

מליק מספרת כי להורים היו אומרים שהילד בבית חולים: "זה מה שאמרו לי להגיד. שהילד חולה". לדבריה, היא ראתה את תהליך ה"אימוץ": "כן, כן. הלבשתי את הילד, ואז באו האחראית והגברת (ה"מאמצת" – ת"ק) ונתתי דף, אילו חיסונים הוא קיבל והכול. אף אחד לא אמר לי שלוקחים אותו לאימוץ. זאת הייתה ההרגשה שלי, כי הילד לא היה חוזר. הבנתי שלוקחים את הילד, כמו מתנה כזאת".

וילד אחד נשאר בראשה כל אותם שנים. "ציון הוא בלב שלי. הייתי באה בבוקר לעבודה. בזמן שהייתי מנגבת רגליים מהבוץ – הוא רק היה שומע את הקול שלי ומתחיל לרקוד עם המיטה עד שהגיע עם המיטה לדלת", מספרת מליק שעבדה אז כמטפלת. "מי שלקח אותו לקח ילד מקסים. מלא חיים הילד הזה היה".

מליק סיפרה כי אמרו לה שהיה לו חום גבוה, "אבל הוא היה בריא. אני השארתי אותו בריא. הוא אף פעם לא היה חולה". לדבריה, "את ציון אני לא שוכחת. חשבתי שתמיד נהיה בקשר, כזאת אהבה הייתה לי אליו. אבל לקחת אותו? איך אפשר לחשוב על דברים כאלה".

לדבריה, זה לא המקרה היחיד של ילד בריא שנאמר לה שהוא חולה. "היו אולי חמישה-שישה בתקופה שעבדתי שם", היא אומרת ושוללת את הטענות לפיהם מדובר במקרים ספורים. "אלו לא היו מקרים בודדים, זאת הייתה שיטה". מליק מספרת כי רק אחרי שנים רבות, עקב הפרסומים על הפרשה, הבינה לאן נעלמו התינוקות. "יש הרבה שיודעים מזה", היא אומרת. "מה, אני הייתי יחידה שם?".

היא משחזרת את ביקורי הנשים ואומרת: "אישה מבוגרת באה עם אישה צעירה והן התייעצו על הילדים. זה יפה, זה לא יפה. זה היה חשוד. כל הזמן הייתי שומעת – לקחו לבית חולים. ראיתי שזה מסריח, כל העניין הזה. אפילו שהייתי רק בת 18. אבל זו הייתה העבודה שלי, ושתקתי".

מליק מפרטת בעדותה מקרים נוספים שבהם נכחה כשפעוטות מבית התינוקות נמסרו לזרים – ולא שבו. "זו פעם ראשונה שקמה מישהי וביוזמתה מעידה שנכחה במסירות של ילדים כשידוע שלילדים יש הורים, ולהורים נאמר שהילד חולה", אומרת נעמה קטיעי מעמותת עמר"ם, החוקרת את פרשת ילדי תימן, המזרח והבלקן. "בניגוד לעדויות קודמות, שולמית מעידה ישירות בפני הציבור, בפירוט חסר תקדים למיטב ידיעתנו, ועומדת באומץ רב חשופה בכיכר העיר".

להורדת / צפיה בכתבה המלאה מ- 7 ימים הקלק כאן

ת1ת2ת3ת4ת5ת6

אחרי 16 שנה: בת אל דהאן מצאה את ילדיה שנחטפו במרמה לאימוץ על ידי רשויות הרווחה

יוני 2017 – ערוץ 10, רפי רשף – רשויות הרווחה חטפו את לאימוץ את ילדיה של בת אל דהאן מקרית גת בשל מצבה הכלכלי הקשה.

בת אל איתרה את ילדיה כעבור 16 שנים ברשת הפייסבוק.

בת אל: "ביקשתי עזרה כלכלית מרווחה, הם הציעו להוציא את הילדים למשפחה אומנה, וזה מה שעשיתי והאמנתי בהם, וכשהילדים היו מגיעים לחופשות אצלי ואצל הגרוש שלי, הם היו מגיעים עם דלקות בעיניים, עם כינים וכל מיני תפרחות חיתולים וכאלו, וביקשתי להעביר אותם למשפחה אחרת או שיחזירו לי אותם הבית, אז הם אמרו לי לבוא לחתום, הם קראו לי ולגרוש שלי, ופשוט חתמנו על אימוץ לצערנו".

אורפז תחזרי הביתה

פברואר 2017 – אורפז שנחטפה בינקותה ע"י מנגנוני הפשע של משרד הרווחה והשירות למען הילד ונשלחה לאימוץ סגור נמצאה ע"י אחותה.להלן הסטטוסים בפייסבוק שפורסמו בינואר , פברואר 2017 ע"י אחותה.

אמא יקרה שלי… אחרי שנים שחיפשת אחרי התינוקת שלך ואחותי שחטפו אותה ועקרו אותה מאיתנו, אחרי שנים של בכי וייאוש ומלחמה במשרד הפושע שנקרא "רווחה" אחרי שסגרו בפנייך את כל הדלתות אתמול בלילה קיבלתי שיחה שסגרה לי את כל המעגל, בעזרת האנשים שבלעדיהם כל זה לא היה קורה אחרי שביקשתי עזרה לאתר את אחותי התקשרו בלילה ואמרו לי שמצאו את אורפז ,רעדתי ובכיתי מאושר אבל גם מעצב, בגלל שלא זכית לראות את הבת שלך לא זכית לתת לה מהטוב שלך ,היא לא זכתה לקבל טיפה מלב הזהב שלך, היום אורפז בת 17 היא גדלה והפכה לנערה, זה כואב שאת כל הילדות לא עברנו ביחד אבלי אני מודה לאלוהים שזכיתי לאתר אותה בזכותכם חברים זה לא היה קורה ,אני באמת רוצה לבקש מכולם תודה רבה וענקית מכל הלב שתזכו למצוות ,תודה שתמכתם בי ועזרתם לי אני מאחלת לכל האנשים שאיבדו את יקיריהם מה"רווחה" את תתיאשו תחפשו אחרים ואל תאבדו תקווה, מה שנותר לי לתת את כל הכוח על מנת לפגוש אותה כי כרגע האישה שגידלה אותה מסרבת ולא מוכנה לשמוע אבל אני לא אוותר זאת אחותי דם מדמי,אמא אני לא אנוח עד שאורפז תדע את כל האמת ואז באמת תוכלי לנוח על משכבך בשלום…

בתאריך 1999\12\31 נולדה אחותי בשם אורפז, מספר הזהות שלה הוא 318764461 ככל הנראה דאגו להחליף לה אותה, לי קוראים מירי ואני רוצה לבקש את עזרתכם בבקשה ממכם תשתפו את הסיפור שלי אני נולדתי ב1997\3\12 לאמא שלי קוראים שרית את אבא שלי לא הכרתי וגדלתי אצל סבתא שלי כמו שמבינים לאמא שלי לא היו חיים קלים וממה שאני קיבלתי ממנה היא נתנה את הלב והנשמה שלה גם מה שלא היה לה, לאחר שנתיים בערך לאחר שנולדתי אחותי נולדה והרווחה התעלקה על המשפחה שלי ועשתה הכול כדי לקחת את אורפז לאימוץ זה התחיל בכך שלקחו אותה למשפחת אומנה ואז אחרי ביקורים במרכז קשר בגיל ארבע בערך לקחו את אחותי שלא מרצונה של אמא שלי ,האחראית והאישה שעמדה מאחורי החטיפה הזאת העובדת הסוציאלית עליזה אופיר ,לפני שבע שנים ב2010\2\16 אמא שלי נפטרה ולא זכתה לראות את אחותי אמא שלי הייתה חולה ולבסוף הכול גבר עליה והיא נפטרה אני רוצה לבקש ממכם בבקשה בבקשה בבקשה!!! תשתפו רק אחותי נשארה לי אני רוצה לראות שהיא בסדר אורפז נשמה שלי בבקשה ממך אם את מזהה בבקשה תצרי איתי קשר בבקשה רק את נשארת לי רק אלוהים יודע כמה חיפשתי אותך בבקשה תשתפו כמה שיותר!!! הסרטון צולם במרכז קשר באשדוד האישה עם המשקפיים זאת האישה שאחותי הייתה אצלה באומנה עד שלקחו אותה לאימוץ ולא ראינו אותה יותר. זה מספר הפלאפון שלי XXX -תודה

שיחת טלפון ראשונה בין האחיות והסבתא