לשכת הרווחה אשקלון – זועמת, מתעלמת, מזמינה משטרה נגד הנזקקים, ושולחת ילדים עם מוגבלויות למוסדות סגורים

משרד הרווחה ממשיך במדיניותו המיושנת והדורסנית של השמת ילדים עם מוגבלויות במוסדות סגורים הרחק מהקהילה. המחדלים של לשכת הרווחה אשקלון.
הכתבה "האם הם מצפים שאזרוק את ילדי למוסדות" , mynet, שמוליק חדד , ספטמבר 2009
"20 שנה טיפלתי בילדים האלה לבד, לא ביקשתי כלום, היום קשה לי", כך אומרת סימה רווח מאשקלון, אם חד הורית המגדלת לבדה את שני ילדיה הסובלים משיתוק מוחין. בשנים האחרונות היא מנהלת מאבקים אינסופיים: בתחילה נאבקה יחד עם הנכים על זכויות ילדיה. אחר כך ניהלה מאבק כדי לקבל רכב שיאפשר לה להסיעם ממקום למקום. כיום היא מבקשת סיוע לשיפוץ דירתה.


סימה רווח וילדיה – מאבק ארוך שנים (צילום: צפריר אביוב)
סימה רווח וילדיה - מאבק ארוך שנים


לרווח שני ילדים: בת 20 ובן 18. את האמת המרה על הבירוקרטיה למדה מזמן, כשביקשה רכב מותאם לילדיה החולים ונתקלה בסירוב. "רק כשאיימתי להתפוצץ עם בלון גז, אישרו לי רכב סוואנה". גם אז, היא אומרת, נתקלה בסחבת ומי שנרתמה לסייע היתה דווקא חברת הרכב שראתה את מצבה הקשה.

אחרי שנות מאבק ארוכות, רווח קיבלה בית בשכונת נווה דקלים בעיר. כשהילדים גדלו, ביקשה לערוך שיפוצים, כדי שיוכלו לחיות ברווחה. בינתיים הכסף אזל ועכשיו השיפוצים מושבתים.
הבית עומד על תלו אבל מצוי בעיצומם של הליכי בנייה. אין חשמל, אין מקלחת וגם הגג פרוץ לכל רוח. רווח מספרת שפנתה לרווחה וללשכת ראש העירייה אבל משם לא באה הישועה. "מושכים אותי כל הזמן".
עקב מצבם הקשה של ילדיה, רווח אינה עובדת ומתקיימת מקצבה. כששרת הקליטה, סופה לנדבר הגיעה לבקר באשקלון, רווח הגיעה עם הילדים והקימה מהומה, גם זה לא עזר.
רווח מספרת כי משרד הבריאות הגיע לבחון את הבית ארבעה חודשים אחרי שהשיפוץ החל. "בגלל שהתחלתי על דעת עצמי את הבנייה, מתוך חשיבה ריאלית של אמא, אף קבלן לא רוצה לתת הצעת מחיר למשרד הבריאות".
עכשיו הגג בבית פתוח. רווח אומרת שבנה מעד ונפל, ונגרם לו נזק גדול לשיניים. מהלומה אחרי מהלומה, ולא נשאר לה כוח להתמודד לבד עם הקושי. "פניתי לרווחה, שם הבטיחו לי מענק חד פעמי של 1,500 שקלים, אני במשיכת יתר של למעלה מ־8,000 שקלים. מה יעזור לי המענק הזה?". רווח מסבירה שילדיה שבגרו זקוקים וראויים לתנאי מחייה נורמליים.
"יש לי המון חובות בחוץ, מחובתי לפרנס את הילדים הללו, לקחתי על עצמי הכל, אני חושבת שאין גבר שיכול לעשות מה שעשיתי". לדבריה, ברווחה זעמו על כך שפנתה ללשכת ראש העירייה.
"בעבר שלחו שוטרים לעצור אותי בטענה שאני יוצרת בלאגן ברווחה. אחרי שכבר התייאשתי, הזמינו לי משטרה שהיכתה אותי ועצרו אותי למול עיני ילדיי. בסוף שחררו אותי כי הבינו שילדיי זקוקים לי. אני יודעת שאני נלחמת על צדק, מה מצפים שאעשה עם הילדים שלי, אזרוק אותם למוסדות?".
לדברי רווח, כעת אין לה היכולת להמשיך בשיפוצים: "אין לי המשאבים, אני כבר קורסת, אבל אני מצפה שהעירייה תסייע לי. הרבה אנשים טובים כמו אלי אלעזרא עזרו לי, אבל זה לא מספיק".
רווח קוראת לעירייה להירתם למען חולי שיתוק המוחין. "הרווחה מתעלמת מהילדים הללו, היא מגדירה אותם כמפגרים, אבל הם לא. מדובר בילדים נכים. באשקלון יש עוד ילדים כאלה, שנשלחים לבאר שבע במקום ללמוד כאן".
מעיריית אשקלון נמסר בתגובה: "משרד הבריאות ערך ביקור בית ומסר לנו שמדובר בהרחבה עצומה שכרוכה בעלויות אדירות שגברת רווח עשתה על דעת עצמה, ללא תיאום מראש. בשבוע שעבר הועברה לאגפנו הצעת מחיר חלקי לשיפוצים בסך 6,800 שקל. הוצע באופן חד פעמי וחריג ביותר סיוע במקסימום האפשרי (לפי הנחיות משרד הרווחה) בסך 3,940 שקל עבור השיפוצים. בתגובה גברת רווח אמרה שאנו לא רציניים ושיחת הטלפון הסתיימה בטריקה מצידה".

 
קישורים:

פשעי לשכת הרווחה אשקלון ובית ספר הראל בעיר – ההורים שלך עניים? תורעב בביה"ס – הכתבה ההורים שלך עניים? תורעב בביה"ס , mynet , שמוליק חדד , ינואר 2013 – חלק מהתלמידים בבית הספר הראל באשקלון עדיין לא מקבלים ארוחה חמה כחלק ממפעל ההזנה של משרד החינוך. ההורים מתקשים לשלם והילדים מושפלים מול חבריהם. העירייה: כל הילדים צריכים לקבל אוכל, ועל ההורים לשלם…

העובדות הסוציאליות באגף הרווחה אשקלון זרקו לרחוב אמא ושלושת ילדיה – הכתבה האם ושלושת ילדיה נזרקו לרחוב , סיון סבג אסולין, מאי 2011 , אשקלונים – בפעם החמישית: א', אם חד הורית לשלושה ילדים, ישנה כבר שני לילות על ספה בשכונת כוכב הצפון. זאת לאחר ששוב לא עמדה בתשלום שכר הדירה. ברווחה טוענים שלוקח זמן למצוא פיתרון. א':"אין לי אף אחד שיעזור לי"…

מדיניות הסעד הכושלת והמופקרת של פקידי הרווחה חנה סלוצקי ומוטי וינטר – אמא רצתה למכור כליתה כדי שרשויות הרווחה באשקלון ישיבו לה את בנה – ערוץ 2 – אפריל 2010 – אל תתוודעו לרשויות הרווחה. הם ישפילו אתכם, ירוששו אתכם, וייקחו את ילדכם למסגרות חוץ ביתיות שם יהיו ללא פיקוח ובקרה. – מדיניות משרד ה"רווחה" הכושלת פוגעת בפרט במשפחה בחברה ובמדינה. אמא במשפחה כמעט ומכרה כלייתה כדי לגייס כסף שתוכל להשיב את בנה מציפורני רשויות הרווחה…

משרד הרווחה – תפיסה מיושנת של השמת אנשים עם מוגבלויות במוסדות סגורים הרחק מהקהילה
תויות: אגף הרווחה אשקלון, מחלקת רווחה אשקלון

ועדת החלטה בלשכת הרווחה החליטה להוציא את הילד מהבית – בגלל בעיית הסעות

להלן פרטי האירוע הנדון הלקוח מאתר הפורומים המשפטיים. מדובר במשפחה חד הורית המתגוררת בישוב במרחק 10 דקות נסיעה מירושלים. למשפחה ילד עם בעיות התפתחות, הילד לא מפרש נכון את ההתרחשויות החברתיות וזקוק לסיוע סביבתי צמוד, עקב "בעיות תקשורת".
לשכת הרווחה המקומית הציעה פתרונות לא מתאימים שכשלו: בית הספר (כתה א) שאליו הופנה הקטין הודיע שיש טעות בהבחנה ושהוא לא שייך אליהם. באין מסייע מתאים נשאר הילד במסגרת בית הספר ללא הטיפול המתאים שהיה אמור לקבל. העזרה הנוספת שהובטחה מסגרת אחר הצהריים התבררה כלא מתאימה וממנה הוא ניפלט החוצה.
במשך השנה כולה היה חשוף להתעללות פיזית קשה מצד בוגרים עם בעיות התנהגות שנסעו עימו בהסעה ללא השגחה מתאימה, וכך מיד יום חווה את המכות וההשפלות מבלי יכולת לספר בגלל בעיית התקשורת שבה הוא נתון ללא טיפול מתאים.
האם חשה בשינוי עצום בהתנהגות בנה, בהרטבות לילה צעקות ופחדים, האם התלוותה אל בנה בהסעות, ואז נגלו לעיניה מחדלים: מלווים רבים שהתחלפו (כפי הנראה מדובר במלווים לא מקצועיים הפוגעים ברגשות הילדים)
האם החליטה להשאיר את בנה בבית. מצבו הפיזי והנפשי היה בכי רע. שבועיים היה בבית והחל חוזר לעצמו וגם הלילות הקשים, ההרטבות החלו להיעלם בהדרגה. יום אחד חזרה העובדת הסוציאלית מחופשה בת שנה וזימנה את האם לוועדת החלטה שבה הוחלט להוציא את הילד מהבית ולשימו במעון ששם ישנים ומגיעים הביתה אחת לשבועיים. האם חשבה שמדובר בעוד התכנסות של הרווחה למצוא פתרון הולם למשפחה. האם אמרה שתשקול את ההצעה, אם תהיה כאן איזו הקלה לילד בהתחשב שלא יזדקק להסעות האלימות, ויסופק לו חוגים ופעילויות מתאימות אחר הצהריים. האם התנתה את המעון בכך שתהיה מעורבת בכל הקורה לילד ושלא תוגבל בביקורים אל הילד. האם מעידה על עצמה שהיא הדמות היחידה והמשמעותית בחייו מאז שנולד ,וחוששת שבעצם הרווחה מחפשים פתרון 'זבנג' וגמרנו, כי בכך שיוציאו אותו מרשותה ינתקו את הרגל היחידה שעוד נותרה לו שזו אמו, שאוהבת מאכילה ומגינה ושטובת הילד הוא בראש מעייניה גם כוח הטבע הביולוגי. בסוף הדיון בוועדה הוחתמה האם על מסמך כל שהוא מבלי שהקריאו לה על מה מדובר, ולמה תשמש חתימתה.

פלייליסט ועדות החלטה


.
לדברי האם, העובדת הסוציאלית הסכימה עמה שאין לילד סיכון בתא המשפחתי, ושבעצם כל הסיכון שלו נובע מכך שאין אפשרות להגן עליו כשהוא יוצא החוצה ונתקל בילדים או מבוגרים שמנצלים את חוסר ההבנה שלו לסיטואציות חברתיות, וגורמים לו להסתבך. אולם אין לרווחה פתרונות אחרים. הפתרון האידאלי הוא פנימיית יום שתחזיר אותו בשבע בערב לביתו ובכך תגן עליו מהסביבה החיצונית, אך במועצה אין תקציב להסעות שיחזירו את הילד לביתו, אם המשפחה תעבור לעיר הגדולה זה יתאפשר, כל זמן שהמשפחה בישוב זה הפתרון היחידי המוצע.

תשובת עורכת הדין הנה שמקרים דומים שנעשו להורים אחרים ידועים לה. ניתן לערער על החלטת הועדה ולחזור מהחתימה על המסמך. עורכת הדין מזהירה כי לעולם לא לחתום על שום מסמך שקשור אליה (לאמא) או לילד בלי להבין מילה במילה מה כתוב שם!!!. האם חייבת לפעול במהירות המירבית אם היא רוצה את הילד שלה. לאחר שמוציאים ילד מהבית, מאוד קשה להחזיר אותו!!! גם ההורה וגם הילד עוברים סבל בל יתואר. האם כנראה חתמה על הוצאת קטין בהסכמה ובכך חסכה לרווחה תביעת נזקקות, שמביאה אותם לבית המשפט.
במאמר "מדוע הוצפנו בסיפורי התעללות?" כותבת ד"ר אסתר הרצוג YNET: "בשבתי בכמה ועדות החלטה שבהן דנו בגורל הילדים שפקידות הסעד הרחיקו מהוריהם, השתתפו שמונה פקידי סעד ויותר, בתפקידים ובדרגות שונות. היו אלה מפגשים טראומטיים, שבהם פקידי הסעד הופיעו כקבוצה עויינת ומאיימת מול הורה חסר אונים וחסר סיכוי. נוכחתי אז לדעת שהנוכחות המאסיבית של פקידי סעד נחוצה לפקיד המקומי לשם גיבוי הממונים להחלטות פוגעניות בפני בית המשפט, ולא 'לטובת הקטין'. בהרחקת ילדים ממשפחותיהם ומסביבתם החברתית, הופכים פקידי הסעד בפועל את הילד לחפץ של המדינה, שאותו היא מספקת לבעלי המוסדות (המופרטים, כידוע), לטובת רווחיהם, בתמורה לריבוי משרות לעובדים סוציאלים."

נקודות חשובות על ועדת החלטה ברשות המקומית:

  • לא לחתום על אף מסמך בועדת החלטה של הרשות המקומית מבלי להתייעץ עם עורך דין, ו/או בעל מקצוע מטעם המשפחה.
  • לשכת הרווחה מנצלת סיטואציות קשות של המשפחה (הלקוח) על מנת להחתים אותם על פתרונות, הטובים לרשות המקומית.
  • לעתים קטין בסיכון מוצא מביתו ע"י לשכת הרווחה בגלל בעיה פשוטה של תקציב הסעה יומית של 10 דקות.
  • יש לבדוק ולוודא את סדר יומו של הקטין בפתרונות של לשכת הרווחה. לפעמים מלווה בהסעה חסר סבלנות שלא קיבל הדרכה עלול לגרום נזק קשה לקטין/חסוי.
  • ועדות החלטה פועלות ומקבלות החלטות ע"פ אינטרסים תקציביים של הרשות המקומית. חברי הועדה מפעילים לחץ על ההורה לקבל את תכניתם להשמה חוץ ביתית "בהסכמה".
  • יש לבדוק היטב את הפתרונות בכפייה המוצעים ע"י לשכת הרווחה, פעמים רבות הם גורמים נזקים יותר מאשר תועלת.
  • דיוני וועדת ההחלטה הנם ללא פרוטוקול ו/או סיכום. חברי הוועדה מחתימים את ההורה על מסמך כשהוא בלחץ הדיון. ההורה אינו מקבל עותק של המסמך עליו חתם.
  • בוועדות החלטה שבהן דנים בגורל הילדים שפקידי הסעד מרחיקים מהוריהם, משתתפים שמונה פקידי סעד ויותר, בתפקידים ובדרגות שונות. אלה מפגשים טראומטיים, שבהם פקידי הסעד מופיעים כקבוצה עויינת ומאיימת מול הורה חסר אונים וחסר סיכוי.

קישורים:

פלייליסט הוצאת ילדים מהבית
http://www.viddler.com/simple_widget/

לעצור את כליאת בני הנוער – מאמר מאת פרופ. אסתר הרצוג

המאמר לעצור את כליאת בני הנוער , פרופ. אסתר הרצוג , ynet , אוקטובר 2008

כיום אפשר למלא מוסדות לטובת "יזמים חברתיים" שזכו במכרזי "טיפול בקטינים בסיכון" וגילדות של "פרופסיונאלים"

סיפורה המדהים של שירן סוטירין היה צריך לעורר הד כשל שערורייה ציבורית גדולה, אך הוא התחיל וסיים את חייו כסיפור טוב של מוסף סופשבוע. צעירה בת 18 שבמשך ארבע שנים הייתה ברשימת הקטינים הנעדרים של המשטרה וברחה בגיל 14 מהמוסד הסגור מסילה, התייצבה לאחרונה בתחנת משטרה, כשמלאו לה 18 ולא ניתן עוד לכלאה במוסד, ובישרה על קיומה. שירן ירדה מרשימת ה"מבוקשים" ונעלמה על פי רצונה בחלל האלמוניות.

שירן עלתה ארצה מאוקראינה כילדה. קשיי הקליטה של המשפחה השליכו על מצבה והיא "מצאה עצמה מהר מאוד משוטטת ברחובות עם טיפוסים מפוקפקים". מדוע יש לסגור נערה ש"משוטטת ברחובות עם טיפוסים מפוקפקים" במוסד סגור, מוסד ששיטות החינוך הדרקוניות שלו הוצגו זה מכבר בכתבה מזעזעת אחרת, ששודרה בערוץ 2?

מהיכרות שהייתה לי עם נערה אחרת, שאף היא הואשמה בכך שהיא "מסתובבת (ואולי שוכבת) עם גברים" אני מניחה שההסבר שניתן לבית המשפט על ידי פקידת הסעד הוא שיש "להגן על הנערה מעצמה". במקרה זה שהכרתי, אמה של הנערה, שהייתה מסורה לה מאוד, הואשמה בכך שאינה מסוגלת להשגיח עליה כראוי. זאת על אף שמשרד הרווחה מסר להשגחתה כמה ילדים, כולל ילדה עם תסמונת דאון. גם היא ברחה מהמוסד שבו נכלאה ("צופיה"). סיפוריה על שיטות החינוך שם היו דומים לאלו שפרסמה אורלי וילנאי על "מסילה" בערוץ 2 ובכתבה של בילי מוסקונה לרמן על "צופיה" במעריב. כשברחה מהמוסד נאנסה ואז נתפסה ואושפזה במוסד לחולי נפש (משם כנראה קשה יותר לברוח). היא שוחררה מהמוסדות לאחר כשנתיים, כשהיא שבורה ורצוצה.

במוסדות לנערות, כמו במוסדות רבים לנערים, כולאים אותן בניגוד לרצונן. הן נמצאות בפיקוח כאסירות לכל דבר ונאלצות להשלים עם שיטות "חינוך מחדש", שביניהן בידוד לימים. מדוע נערות "משוטטות" או "שמסתובבות עם גברים" נכלאות והחופש נמנע מהן כפושעות? ההסבר של מערכת הרווחה שהתקשורת בכללותה והציבור בעקבותיה מקבל ומאפשר, הוא שהדבר נעשה "לטובת הקטין/ה". המדינה באמצעות פקידות הסעד שלה "מצילה" אותו/תה מעצמו/ה. לאור הדאגה המיוחדת ל"קטינים בסיכון" למה הם כל-כך מרבים לברוח מהמוסדות (ואז המדינה פותחת תיק נגד "ברחנים")? איך יתכן שנערה שפקידות הסעד כל-כך דאגו לטובתה, העדיפה לברוח מהמוסד ולהיעלם למשך ארבע שנים, לחיות ברחוב ואפילו לברוח מבית חולים שבו אושפזה ולא להגיע למסגרת "טיפולית/משקמת" של הרווחה?

לפי דו"ח שמסר שר הרווחה, בשנים 2002-2006 הוצאו מביתם בצו בית משפט 1,001 ילדים בבאר שבע, 2,098 בירושלים, 1,946 בתל אביב. איך יתכן שהחברה כולה לא מזדעזעת מהעובדה ששיעור כה גבוה של צעירים וצעירות מוצאים מבתיהם בכפייה ונכלאים בניגוד לרצונם במוסדות? למה ממשיכה להתנהל באין מפריע מדיניות דרקונית של כליאת בני נוער בתנאי בידוד, סטיגמטיזציה, השפלות והתעללות ושבעקבותיה רבים מפתחים קריירה של שוליות חברתית ועבריינות? למה הרצח של ילדה אחת על ידי הוריה מרעיד את אמות הסיפים במדינה, אך דעיכתם (ולעתים גם מותם) של ילדים רבים מתרחש בשקט מפחיד כבר עשרות שנים ושומרי הסף של המוסר החברתי שותקים? למה שותקים ארגוני הנשים ואינם זועקים את זעקת הנערות? איפה ארגוני זכויות האדם שמתעלמים לנוחיותם מהפשע של ארגוני המדינה נגד החלשים ביותר בחברה? איפה הארגונים למען ילדים, שנלחמים בחירוף נפש נגד הורים "מזניחים" ושותקים מול מדינה שכולאת ומתעללת בילדיה? איפה יפי הנפש שמקימים ועדות לשיפור החינוך של ילדי ישראל אך מתעלמים באדישות מגורלם של עשרות אלפי ילדים?

זה די קל, כי בסך הכל מדובר ב"שבבים אנושיים" שניתזים מסחר בילדים. זהו סחר בבני אדם שמאפשר למלא מוסדות לטובת "יזמים חברתיים" שזכו במכרזי "טיפול בקטינים בסיכון", לטובת גילדות של "פרופסיונאלים" ושל אנשי מינהל ותחזוקה רבים מאד שנשכרים ממנו להפליא. זה סחר מפתה שאין עליו שום עונש, כי מדובר ב"ילדים של אנשים שקופים" חד-הוריות, עולים חדשים וסתם עניים. ילדיהם משמשים מטרה נוחה לסוחרי ילדים ולתומכיהם במעגלי התקשורת, ההון והשלטון, בחברה שמתיימרת לדאוג ולטפח ילדים אך משתמשת בהם כאחרונת כנופיות הפושעים.

המאמר לעצור את כליאת בני הנוער , פרופ. אסתר הרצוג , ynet , אוקטובר 2008

קישורים: