מדינת רווחה – מדינת צללים

אוקטובר 2019 – לשכת רווחה באר-שבע זימנה אמא חד הורית וילדיה להגיע לרווחה עם ארבעת ילדיה, לקבל תלושים לקניות לחג. האמא, בתמימותה, הגיעה עם ארבעת ילדיה, ואז העו"סית מסרה לה צו חירום ללקיחת 4 ילדיה, והודיעה לה שהיא מוציאה ממנה את הילדים ברגע זה.

ראו באיזה קור רוח, הרווחה חוטפת מהאמא את ילדיה ומורה לה לא לבכות, כשהאמא מתחננת על בתה התינוקת האחוזה בזרועותיה: "היא קטנה", אומרת האמא ובוכה על גורל בתה. פקידת הסעד בשיא האדישות אומרת לילד החטוף "הופה", ומגיעה לאמא לקחת ממנה את בתה התינוקת האחוזה בזרועותיה, כשהיא אומרת לאמא הבוכיה: "יפה שלי, מה הבטחנו?", האמא לא הבטיחה דבר, ואומרת לפקידת הסעד בבכי: "אבל היא קטנה, היא קטנה, היא תינוקת", מבקשת על גורל בתה בבכי קורע לב, והתינוקת אוחזת בשתי ידיה בעוצמה את צווארה של האמא מסרבת לעזוב.

שתי העו"סיות מקיפות את האמא, העו"סית עם השיער השחור אוחזת בידיה את התינוקת, כדי לחטוף מהאמא האומללה את התינוקת הקטנה שלה.

זה השלב, שהרווחה עוברת לחטיפת הילדה הבוגרת יותר, שנצמדת לאימה ומסרבת לעזוב אותה. הילדה בוכה, שמה את ראשה על צוואר האם, מחבקת את האמא בעוצמה ומסרבת להרפות. העו"סית פשוט לוקחת אותה מידיה של האמא, ונעלמת ברכבה עם ארבעת ילדיה החטופים של האמא.

סרטון מחריד זה התרחש במדינת ישראל, כשמנכ"ל משרד הרווחה, אביגדור קפלן, מאפשר את הזוועות הללו. על כל ילד במוסד, המדינה משלמת מעל 18,000 ש"ח בחודש ועל התינוקת מעל 24 אלף ש"ח בחודש.

רדיפתן האכזרית של רשויות הרווחה והפרקליטות אחר אימהות שמתנגדות למסור ילדיהן למוסדות משרד הרווחה

ינואר 2018 – מועתק מתוך ספרה של ד"ר מילי מאסס, בשם טובת הילד – אובדן וסבל בהליכי האימוץ עמ' 126

בת "דור המדבר" – לזכרה של "דלית" (רעות איש שלום), שנאבקה על ילדיה ולא זכתה לגדלם, בתקווה שבבוא היום הם יקראו את סיפורה וידעו, שלא כמוה, מי היתה אמם ועד כמה הם היו חשובים לה.

פקידת סעד - רדיפת רעות איש שלום
"טקס החניכה" של דלית ל"דור המדבר" היה דרמטי. בהמשך למסקנת "ועדת ההחלטה", לפיה יש להוציא מידי דלית את התינוקת מיד לאחר הלידה, נשלחה הודעה לכל בתי החולים בעיר ובה הוראה ליידע את רשויות הרווחה כשתגיע שעתה של דלית ללדת.

ואמנם, בעוד דלית אחוזה צירי לידה, ולצדה רק חבר העמותה – שמטרתה, כזכור, להרחיק אותה מאבי התינוקת – נכנסה לחדר הלידה פקידת סעד לחוק הנוער והודיעה לה על החלטת הוועדה לקחת ממנה את ילדתה. העובדה שדלית נאנקה באותה עת מכאבים לא היוותה כל שיקול בקביעת עיתוי ההודעה. בבית המשפט נומק עיתוי זה בכך שההחלטה התקבלה ימים ספורים קודם לכן ולא היה סיפק בידי הוועדה להודיע על כך לדלית לפני הלידה.

שנתיים לאחר מכן סיפרה דלית בבית המשפט מה היתה תגובתה כשקיבלה את ההודעה: "לא רציתי להוציא את הילדה!".

לימים יאמר על כך בית המשפט המחוזי את הדברים האלה:
"כאשר שכבה המשיבה על מיטתה עובר ללידה, נמסר לה על ידי פקידות הסעד כי הילדה תילקח ממנה והיא לא תהיה רשאית לגדלה. בא כוח המשיבה כינה מצב זה במילים הקיצוניות "אכזריותם של נציגי המערער (רשויות הרווחה) אינה יודעת גבול". ניסוח זה חריף הוא, אך עדיין מתעוררת תמיהה רבתי כיצד רשויות הרווחה, המצוות לדאוג לטובת מטופליהן, בחרו ליתן את ההודעה לאם על כך שלא תוכל לגדלה, בדרך זו ובמועד זה עת היא כורעת ללדת."

לשכת הרווחה ראשון לציון: מחתימים חד הוריות שבקושי יודעות עברית על מסמכים משפטיים לגורל ילדיהן

יוני 2017 – התעלולים של עובדות סוציאליות לשכת הרווחה ראשון לציון מחתימים חד הוריות שבקושי יודעות עברית על מסמכים משפטיים כגון נזקקות לילדים, טיפול פסיכיאטרי ועוד…

מתוך סטטוס פייסבוק "אבא מאוכזב מהמערכת"

הנה מסמך עליו החתימו אמא שאינה דוברת עברית.
קשה היה לי לקיים שיחה רציפה כיוון שאיני דובר רוסית והיא אינה דוברת עברית.
על כל פנים ברור כי הסכמה זו לטיפול תרופתי בבנה בן ה-8 הושגה במרמה.
לא הפריע לעו"ס להציג בפניה את המסמך ולשדלה לחתום.
אחרי שחתמה הדרך לשליטה מוחלטת בילד והלעטתו בכדורים פסיכיאטרים היתה קצרה.
אני עד ראיה לכך שבמדינת ישראל מבוצעים פשעים נגד ילדים.

כתב התחייבות והסכמה לדרכי טיפול - לשכת הרווחה ראשון לציון
לשכת הרווחה ראשון לציון – טיפול סוציאלי בכפייה
פייסבוק אבא מאוכזב

לשכת הרווחה קרית טבעון – דרכי רמיה לסחר בילדים בכפיה

ספטמבר 2014 – עו"ס רבקה גרפינקל, עו"ס טל אלפנדרי ועו"ס דקלה איילון מלשכת רווחה קרית טבעון איימו על אמא שאם לא תחתום על הסכם טיפול כפייתי בבנה – יוציאו את בנה למוסד הרווחה.

"עם אצבע על ההדק אולצתי לחתום על הסכם שנקרא 'תוכנית שיקום' שנכפה עלי", כך מתארת אמא שספגה טרור מעובדות הסוציאליות רבקה גרפינקל, טל אלפנדרי ודקלה אלון, במהלך וועדת החלטה של לשכת רווחה קרית טבעון.

מדובר באם חד הורית שעברה סיוט ממשרד הרווחה. גיהנום, אין לה מילה אחרת להגדיר את מה שעברה ממשרד הרווחה. העובדות הסוציאלית טל אלפנדרי ודקלה אלון, כפו על האם 'תוכנית טיפול' כלפי בנה, ולא יוציאו אותו ממשמורתה.

האם נאלצה להתחייב על מתן טיפול תרופתי לבנה ולה, על פי דרישות פקידות הסעד, ולא משרד הרווחה יקבל החלטה על הוצאת בנה ממשמורתה. בסופו של דבר, הוחלט על ידי העו"ס להוציא את בנה של האם למרכז חירום ב'נוה מיכאל' בפרדס חנה.

פקידת הסעד טל אלפנדרי, סירבה להרפות מהאם וגרמה לה ללחצים נפשיים כבדים, כשהיא מכבידה עליה בטיפולים ואבחונים כפייתיים שונים ומשונים ומורה לה לציית לכל גחמותיה של פקידת הסעד, ומנעה מהאם לגדל את בנה בשלווה.

"ביקשתי שיניחו לי ויתנו לי לגדל את בני כמו שאני יודעת ומבינה. אני אמא טובה והשקעתי בבני את כל מה שיש לי. לא חסר לו כלום. לא מבחינה חומרית ובוודאי שלא מבחינה רגשית". פקידת הסעד במקום לבדוק את הנתונים, נותרה איתנה בדעתה לכפות על האם את דרך הטיפול שהיא מבינה, ובבריונות הוצא הילד למרכז חירום, למרות שמצבו בבית היה ללא דופי.

להלן צילום ההסכם שהוכן על ידי משרד הרווחה :
הסכם
הנני מתחייבת בזה לשתף פעולה בטיפול עם המחלקה לשירותים חברתיים ק. טבעון.
להלן התנאים לשיתוף הפעולה:
1. הנני מתחייבת כי xxx יגיע לגן ולצהרון באופן סדיר ובצורה מסודרת.
2. הנני מתחייבת על פי המלצת האבחון לתת ל- xxx טיפול תרופתי.
3. הנני מתחייבת על פי המלצת האבחון לקבל טיפול תרופתי עבורי.
במידה ולא אעמוד בתנאי ההסכם, שירותי הרווחה יקבלו החלטה לגבי המשך הטיפול בבני, xxx.
טופס החתמה להורה לטיפול בכפייה בבנו בסמים פסיכיאטריים

רבקה גרפינקל, טל אלפנדרי, דקלה אלון עו"ס לשכת רווחה קרית טבעון, החתימו אמא במרמה ותחת כפיה על הסכם המקפח את זכויותיה ההוריות כלפי בנה

האם, הינה אישה קשת יום, ידה אינה משגת לשלם לעורך דין פרטי לצורך הגנתה מהמעשים הפסולים של משרד הרווחה, מצאה עצמה מותקפת בהתנהגות בריונית ומקוממת של פקידות סעד שביקשו לקרוע ממנה את בנה יחידה. הדבר חמור מאוד. פקידות הסעד טל אלפנדרי ודקלה אלון, פעלו בשרירות לב נגד האם שלא היה לה שום מושיע וכמוצא אחרון להשאיר את בנה במשמורתה, הסכימה תחת כפיה, לחתום על הסכם פוגעני ומבזה שמפקיע ממנה את הזכות על גופה שלה ועל גופו של בנה. כתוצאה מה"טיפול" האלים אותו קיבלה האם ממשרד הרווחה נגרמו לה נזקים קשים וחמורים ביותר, פרנסתה נפגעה וכל תלונותיה לגורמים הממונים על פקידות הסעד העלו חרס.

התנהגות משרד הרווחה בריונית ואלימה כנגד הפרט והמשפחה. העובדים הסוציאליים מרגישים "בבית" בבית המשפט, שם הם משקרים בלי הבחנה והשופטים בולעים בשקיקה את הלוקשים שלהם, כותבים תסקירים רוויי השמצות ושקרים נגד ההורים, בלי שהם צריכים להוכיח את השקרים שלהם או להציג ראיות לטענותיהם הנלוזות. התנהגות סטנילסטית זו מאפיינת את משרד הרווחה מאז קום המדינה ולא השתנתה עד עצם היום הזה, חרף ביקורות קשות המוטלות על העו"ס מצד הורים קורבנותיהם. לפני שבאים בטענות נגד אותם הורים מסכנים שלוקחים להם את הילדים, על פקידי הסעד להסתכל על עצמם קודם.

פרופ. אסתר הרצוג מדיניות משרד הרווחה אלימות בירוקרטית וטובת הקטין

פרופ. אסתר הרצוג – מדיניות משרד הרווחה אלימות בירוקרטית וטובת הקטין 
הסרטון שודר בערוץ 12 בשנת 2012.

מדיניות הרווחה בסוגיית ילדים בסיכון או השמה חוץ ביתית של ילדים שמוגדרים כילדים, תינוקות, בני נוער בסיכון.

המדיניות העוסקת בבני נוער בסיכון היא מדיניות שמוציאה את הילדים מהמשפחות מהקהילות, מבתי הספר ושמה אותם במסגרות נפרדות, מסגרות סגורות והתהליך הזה עובר דרך בית המשפט, מקבל את אישור בית המשפט והתוצאות שלו הן הרות אסון, לילד, למשפחה ולחברה כולה.

אני הגעתי לנושא הזה בעיקר מתוך פעילות פמיניסטית חברתית, כאשר היו אלי פניות ממשפחות, כאשר רוב הפניות הגיעו אלי ממשפחות חד הוריות שעמדו בראשן נשים, אימהות, שמחלקות הרווחה המקומיות ביקשו להוציא את הילדים שלהן מחזקתן בטענות שונות, בין השאר שאין להן מסוגלות הורית, טענות כמו שהן חונקות את הילדים מתוך סימביוזה מה שנקרא, ועוד שורה של טענות אלו ואחרות, שמצדיקות בעיני פקידות הסעד, בעיקר פקידות, את ההוצאה של הילדים לטובתן, כדי "להציל" אותם מהמסגרת בבית מטיפול כושל, טיפול מזניח של האם או של ההורים.

הפעילות שלי מתרחשת למעלה מ- 20 שנה, ובמהלך השנים הללו ליוויתי מקרים שהם בעיני הם מאוד קשים, בלתי נתפסים, לא מבחינה מוסרית ולא מבחינה אנושית ולא מבחינה מקצועית משום בחינה שהיא. העובדות הן כאלה שהמחקרים אומרים גם בארץ ויותר ויותר בחו"ל, שהוצאה של ילדים מהבית למוסדות נכשלת כשלון חרוץ. העדויות, ההוכחות, הנתונים הם מאוד מאוד קשים, והנתונים הקשים התוצאות , ההשלכות הם לטווח רחוק, מבחינת הסיכויים, ההזדמנויות של הילד שהוא יגדל, מבחינת תעסוקה, מבחינת השכלה, מבחינת השתלבות תעסוקתית וזה במקרה הטוב, כי במקרה הפחות טוב, הטיפול המוסדי בילדים הוא הגעה לשולי החברה ובמקרים הפחות טובים, זה למעשה הדרדרות לעולם העבריינות והפשע, ואנחנו באמת יכולים לראות שבתי הסוהר מלאים באקס חניכי מוסדות. רוב האסירים הם עם עבר של מוסדות. אז המשמעות של הטיפול המוסדי הזה הוא משמעות מאוד קשה עבור הילד כאמור, עבור המשפחה ועבור החברה כולה במובן הזה שכולנו משלמים מחירים מאוד כבדים לאורך זמן שהילדים הללו מגיעים לשולי החברה ולפשיעה ועבריינות.

העלויות הם עלויות מאוד גבוהות במדיניות הזו, כי למעשה להוציא ילד מהבית ולהחזיק אותו במוסד זה דורש השקעה מאוד מאוד גבוהה בסדר גודל של בין 7000 ש"ח ל- 12000 ש"ח (כיום 17,100 ש"ח לחודש) לילד במוסד וצאו וחשבו מה אפשר לעשות בכסף הזה אם היו נותנים אותו למשפחה, כשברוב המקרים מדובר במשפחות דלות אמצעים, משפחות מאוד חלשות בעיקר כלכלית ואם היו נותנים את הכסף הזה לשירותים בתוך הקהילה, בתי ספר, מתנ"סים, שירותים כאלה ואחרים שבאמת יכולים להוות אלטרנטיבה לחסך כזה או אחר שנאמר קיים בבית.

השאלה היא למה המציאות הזו מתקיימת, מתאפשרת ומשתמרת ולא רק זה היא גם הולכת ומתרחבת לאורך השנים. אני עוקבת אחרי התהליך הזה לאורך כעשרים שנה ואני רואה והדברים הולכים ומחריפים, גם מבחינת החקיקה, גם מבחינת האמצעים והסמכויות וגם מבחינת התקציבים ומספרי המוסדות שהולכים ונפתחים כל הזמן, גם סוגי המוסדות. אם היה פעם מדובר במוסד רגיל, מוסד רווחה רגיל אז היום מדובר במוסדות חירום, מרכזי חירום והווריאציות בהחלט מרתקות מבחינת היצירתיות של המערכת.

אז מדובר פה בעצם במדיניות שהיא לא מדיניות רווחה בפועל, למרות שהיא נקראת כך וכולנו רוצים ורוצות לחשוב שזו מדיניות רווחה.

למעשה אני טוענת שמדובר פה בבירוקרטית רווחה. למעשה יש פה מנגנונים מאוד מאוד גדולים וכבדים שהולכים ומתרחבים כאמור והם כולם יוצאים נשכרים מכך, שילדים הופכים להיות משאב בידי המערכת, ככה שהמנגנונים הם אלה שמתרפדים, המרופדים בתקציבים הגדולים ובוודאי שהתקציבים הללו לא מגיעים למשפחות ולא לילדים, וזה כמובן ההיפך הגמור מהתפיסה של מדינת רווחה, שרוצה לראות את המשאבים הציבוריים ככל האפשר בקרב האזרחים.

אני רוצה להביא דוגמא או שניים איך הדברים קורים בפועל, ואני רוצה לסבר את אוזניכם שלאורך השנים ליוויתי ילדים ומשפחות, והדברים לצערי, הייתי אומרת כמעט לייאושי, כי אני לא רואה שיפור, הם מאוד מאוד קשים ובלתי מובנים.

דוגמא אחת היא נערה, ילדה שעברה פגיעה מינית במועדון, ופקידת הסעד ולשכת הרווחה המקומית החליטה שהאמא לא מסוגלת להגן עליה מספיק, ולכן החליטה שצריך להוציא אותה מהבית מחזקתה של האמא שהיתה אם חד הורית, וחסרת משאבים, והמשמעות של חוסר משאבים היא שאי אפשר לקחת עורך דין כדי למנוע או להפסיק את התהליך, ופקידת הסעד המליצה לבית המשפט להוציא את הילדה למרכז חירום למסגרת של הרווחה.

הילדה הוצאה מהבית, כשהיתה בת 12, והאם במעט המשאבים שיש לה או אין לה התחילה מאבק משפטי מאוד קשה והגיעה גם לבית המשפט העליון ובין השאר היא העידה שהילדה לא רק שהיא סובלת בתוך המוסד אלא עוברת התעללות על ידי המדריכים ועל ידי ילדים אחרים והיא בורחת מהמוסד, כי מי שנמצא במקום נעול ואין לו אפשרות לצאת משום ברשות אז המחאה שלו היא בבריחה וילדים בורחים ממוסדות הרבה מאוד, ובמאמר מוסגר אני אומר, כי כשהם בורחים אז גם פותחים להם תיק במשטרה, אז למעשה הם מנועים מכל דרך של מחאה ופעולה כלשהי שתביא לשינוי המצב שלהם והוצאתם. בקיצור, בית המשפט העליון החליטה השופטת עדנה ארבל שמאחר והמכון שקיבל על עצמו לתת חוות דעת אמר "נכון, הילדה סובלת, לא טוב לה. המצב שלה מידרדר, אבל האמא שלה לא מסוגלת לכחת עליה אחריות", למרות שהאמא לפי חוות דעתו של פרופ' זומר שהוא בעל שם עולמי בטיפול, חוות הדעת שלו היתה שהאמא מסוגלת לטפל בילדה, והילדה זקוקה לקשר עם האמא ורוצה לחזור הביתה, ושום דבר לא עזר.

עדנה ארבל מסתמכת על חוות הדעת של מכון שלם שעובד עם הרווחה, קיבלה את חוות הדעת שהילדה צריכה להישאר במוסד, ונראה מה יהיה בעוד חצי שנה.

המצב שלה הולך ומידרדר.

הסיפור הזה הוא קטן וכמוהו יש, כמו שאמרתי, עוד מאות סיפורים והתהליך הזה שבו אפשר להוציא ילדים קטנים, ממש בגיל של חודשים או כמה שנים, להוציא אותם למרכזי חירום, להוציא אותם מהורים מוחלשים באופן חד משמעי, או בני נוער, המציאות הזו והתופעה הזו מתאפיינת בכמה מאפיינים.
בין השאר, בזכות העובדה שבית המשפט עובד בשיתוף פעולה מאוד הדוק, מאוד קרוב עם מערכת הרווחה, ולמעשה הוא בפועל משמש כחותמת גומי של המלצות פקידות הסעד של מערכת הסעד.

גם המשטרה כמובן היא חלק מהמערכת. היא מאפשרת לממש, להוציא לפועל את ההחלטות, ואנחנו נתקלות הרבה פעמים במצבים שבהם המשטרה באה ולוקחת באופן מאוד מאוד אלים בליווי של פקידות סעד ילדים אם זה באמצע הלילה, מגן הילדים, לעיני ילדים אחרים. אלו סיטואציות קורעות לב ואין מישהו שימנע את הדבר. אין אפשרות למנוע את הדבר, כי אנחנו מדברות פה על שיתוף של גורמי שלטון מאוד מאוד חזקים עם סמכויות מרחיקות לכת, וכמו שאמרתי הסמכויות הללו הולכות ומתרבות, בין השאר חובת הדיווח שעברה בחוק לא לפני הרבה שנים והיא הופכת את כולנו למשת"פים של מערכת הרווחה, כי כולנו מצווים להלשין על אמא או שכנה ששמענו שהיא אולי מכה את הילד או מורה שחייבת לדווח שהילד נראה לה קצת מוזנח והמציאות הזו מייצרת מצב שהוא אסון לילדים, אסון למשפחות ואסון לחברה כולה.

מהי האלטרנטיבה למוסדות הללו?

אגב, לא אמרתי אבל מדינת ישראל נמצאת במקום הראשון בעולם בהוצאת ילדים מהבית.

אז האלטרנטיבה היא פשוטה וגם משרד הרווחה מודע לה והוא גם פרסם על זה תוכנית שנקראת: "עם הפנים לקהילה", והדברים נאמרים במפורש שהמדיניות העדיפה הנכונה היא להשאיר את הילדים בקהילה ולשתף שירותים בתוך הקהילה, אז משרד הרווחה יודע היטב מה צריך לעשות.

אבל מה? האינטרסים כידוע גוברים על שיקולים אחרים. האינטרסים של כל המערכות הפרופוסיונליות, הפקידות, כל המערכת שמחזיקה את המוסדות הללו ביום, אתם יודעים שכל המוסדות הופרטו, אז מדובר פה ברווחים כלכליים, אז מדובר פה במצב שהוא בלתי נסבל, שאני עומדת פה לפניכם ואין תקווה. אם ציפינו שהתקשורת תהיה כלי שיכול לשנות, יכול להתריע, למרבה מפח הנפש, גם התקשורת חסומה, משום שאם אנו חוזרים לעובדה שיש פה סמכויות דמיוניות של מערכות שלטון, אז מערכת הרווחה יכולה להשתיק את התקשורת כשהיא מנסה לפרסם את הדברים, כמו שקרה למשל, כאשר מירב בטיטו שפרסמה כתבה מאוד קשה כשהיא חשפה את מה שקורה, ולמחרת שר הרווחה יצחק הרצוג הרים טלפון לעורך העיתון נתן לו על הראש, והכתבה הבאה של מירב בטיטו לא התפרסמה.

האמא ביקשה סיוע לגן לבנה הפעוט, הרווחה לקחו ממנה את הילד לאימוץ

ינואר 2015 – במאמרה של נעמה לנסקי על האמא אביגיל (האמא ש') מעידים האמא על מדיניות רמיה של משרד הרווחה. לשכות הרווחה מציגות עצמם כנותנות סיוע אך למעשה זוהי מלכודת תופת של משרד הרווחה לאיתור ילדים לסחר במוסדות הרווחה, אומנה, אימוץ, מרכזי חירום ועוד..

להלן עדותה של האמא ש' מתוך מאמרה של נעמה לנסקי:

האמא ביקשה סיוע לגן לבנה הפעוט, הרווחה לקחו ממנה את הילד לאימוץ
האמא ביקשה סיוע לגן לבנה הפעוט, הרווחה לקחו ממנה את הילד לאימוץ

חה"כ ניסים זאב מציג פשעי משרד הרווחה בהוצאת ילדים מביתם

האמא ש': "לולא המאבק הציבורי משרד הרווחה לא היה מחזיר את בני שחטף ממני"

7.1.2015 – גלי צה"ל – "עושים צהריים" עם יעל דן – האמא ש': "לולא המאבק הציבורי משרד הרווחה לא היה מחזיר את בני שחטף ממני".
בנה של ש' אם חד הורית נחטף ממנה ע"י רשויות הרווחה בהיותו בן שנתיים למשך שלש שנים במשפחת אומנה מזניחה ומתעללת. האמא ש' ובנה נפגשו פעם בשבוע תחת פיקוח במרכז קשר הרחק ממקום מגוריה.
רשויות הרווחה חטפו את הפעוט מאמו בהליך שיפוטי המתנהל בדלתיים סגורות ללא ראיות ע"פ קביעות ועדות החלטה סטטוטוריות ברשויות המקומיות שאינן מעוגנות בחוק ופועלות ללא סדרי דין.