מערכת המשפט מתעללת בעיתונאית לורי שם טוב

אוקטובר 2019 – בקשה חריגה מספר 345 הוגשה לשופט המעצרים אברהם הימן בבית משפט מחוזי תל אביב שבו ביקשה הבלוגרית כי השופט שכלא אותה במעצר שנתיים וחודשיים מאחורי סורג ובריח וכחצי שנה במעצר בית על העלבת עובדי ציבור, יאפשר לה לעבוד בזנות.
מערכת המשפט מתנכלת לשם טוב עקב היותה עיתונאית המבקרת את מערכות המשפט והרווחה. פרקליטות המדינה הגישה נגד שם טוב כתב אישום עב כרס של כ- 120 אישומים על העלבת עובדי ציבור והשופט הימן כאמור קבע מעצרה עד תום ההליכים.
השופט במשפט העיקרי שגיא אינו מאשר הקצאת הגנה הוגנת לשם טוב במשפט העיקרי ולכן אין לשם טוב שום סיכוי להוכיח חפותה במשפט.
הנוקשות של מערכת המשפט על כל יחצניה בתקשורת נובעת מחוסר היכולת של מערכת המשפט לעמוד מול הביקורת הציבורית.

מצורפים:
בקשה מספר 345 בתיק מ"ת 14280-04-07 שהגישה שם טוב לשופט אברהם הימן שישחרר אותה ממעצר בית כדי שתוכל לעבוד בזנות רחוב.
תמונת שופט המעצרים אברהם הימן שכלא את העיתונאית שם טוב במעצר שנתיים וחודשיים מאחורי סורג ובריח וכחצי שנה במעצר בית על העלבת עובדי ציבור.
תמונת השופט במשפט העיקרי בני שגיא שאינו מאפשר מינימום הגה לשם טוב מול כתב האישום האדיר העומד נגדה.

Document-page-001

Document-page-002

Document-page-003

הימן

שגיא
 השופט במשפט העיקרי בני שגיא שאינו מאפשר מינימום הגה לשם טוב מול כתב האישום האדיר העומד נגדה

 

לשכת הרווחה נתניה הפקירה קטינות לתעשיית הזנות

דוח מבקר המדינה על ניצול ילדים לזנות ברשויות המקומיות – דצמבר 2014

להלן קטע מהדו"ח על לשכת הרווחה נתניה המפקירה ילדות לתעשיית הזנות.

למחלקת הרווחה בעיריית נתניה נודע על תופעה של ניצול קטינות לזנות בתחום העיר דרך פרסומים במקומונים המופצים בנתניה ובאזור, שתיארו את ניצולן של הקטינות לזנות בשעות הערב והלילה בכמה מוקדים ברחבי העיר.

בביקורת נמצא כי גורמי הרווחה בעירייה לא ביקרו במוקדים האמורים כדי לאמת את המידע ולבחון דרכי פעולה בהתאם.

משרד מבקר המדינה העיר לעיריית נתניה כי המידע שהגיע אליה היה מפורט, ועל כן היה עליה לעשות כל שלאל ידה כדי לבחון אותו. היה והתברר המידע כנכון, היה זה מחובתה לאתר את הקטינים המנוצלים לזנות ולסייע להם בכל האמצעים העומדים לרשותה.

עיריית נתניה מסרה בתשובתה למשרד מבקר המדינה כי היא דיווחה למשטרה על זנות באחד המוקדים, אך המשטרה לא איתרה בו פעילות כזאת. לגבי מוקד נוסף, העירייה "יצרה קשר עם גורמי איתור במקום" ואלו לא זיהו פעילות של קטינים המנוצלים לזנות.

משרד מבקר המדינה מעיר לעיריית נתניה,כי אין די בפעולות שנקטו, שכללו הצפת המידע ושיתופו עם הגורמים השונים. בעקבות המידע שהגיע אליה היה עליה לאתר את הקטינות המנוצלות לזנות ולהגיש להן את הטיפול המתאים, בין היתר באמצעות יציאה של העובדים הסוציאליים למוקדי הפעילות שדווח עליהם.

משרד הרווחה מפקיר משפחות קשות יום לתעשיית הזנות

חדשות 2 – אוגוסט 2013 – בזמן שנת הלימודים ובעיקר בזמן החופש הגדול הן חומקות מן הבית, מספרות להורים שהן הולכות לחברה – ומקבלות לקוחות. לא מדובר בנשים בוגרות שהדרדרו לעולם הזנות, אלא בנערות, חלקן מתחת לגיל ההסכמה – שבחרו במודע למכור את גופן. "המצב בבית קשה, אני מממנת בילויים ב-40 דקות עבודה", סיפרה אחת מהן
הן רק בנות 16, אבל כבר שנתיים שהנערות הללו עוסקות בזנות, שבאמצעותה הן מממנות הכל: מבילויים ועד ספרים לבית הספר. זה קורה בחופש הגדול, אבל גם בזמן הלימודים הן יוצאות לקבל לקוחות – מבלי שאף אחד שם לב.

היא צעירה ויפה, תלמידה מצטיינת בתיכון בדרום. רק דבר אחד היה חסר לה: כסף. "המצב בבית לא קל", סיפרה הנערה שהסכימה להתראיין לכתבה. "למה אני צריכה להרגיש מנודה כי לאמא שלי אין כסף לטיול שנתי? זה עולה קרוב ל-500 שקלים". לדבריה, היא מעדיפה שאמהּ תקנה אוכל לבית ותדאג לאחיה הקטנים. "אני יכולה לממן את זה ב-40 דקות של עבודה".

לעולם הזנות היא נכנסה כבר בגיל 14, אחרי שסיפרה לחברה על המצב הקשה בבית. "היא אמרה שהיא יכולה להפגיש אותי עם אנשים, שאיתם אני אקיים יחסי מין ואני יכולה לסגור איתם על סכום טוב", סיפרה על הדרך שבה התגלגלה למציאות המזעזעת שבה היא חיה כיום. למסתכל מהצד הבחירה הזו נראית לא הגיונית, אבל היא הייתה הדרך היחידה עבורה להרוויח את הסכומים שהיא צריכה באופן מיידי.

"בעבודה רגילה המשכורת עוברת ב-10 בחודש", אמרה, "אבל אני יכולה להרוויח קרוב לאלף שקלים ביום. במלצרות כמה ארוויח? 200 שקלים?". נערה נוספת שהסכימה לספר על העיסוק שבו בחרה, אמרה כי היא וחמש חברותיה "הולכות לאדם זקן – והוא מביא לנו כסף. 600 שקלים לכולנו". בחופש הגדול הן עובדות יותר ועם הכסף מממנות את הבילויים.
"לאמא שלי אני אומרת שיצאתי לחברה והיא גם ככה עסוקה עם אחיי. יש בחופש הזדמנויות ליותר לקוחות. ביום אחד אני יכולה לקבל חמישה אנשים וביום חלש יותר – שלושה", ציינה. אבל מתברר כי גם במהלך השנה אף אחד לא רואה את הנערות הללו. הן מספרות שהן יוצאות באמצע הלימודים כדי לעסוק בזנות – וחוזרות כאילו לא כלום לא קרה.
"זה לא מעניין את המורים", סיפרה אחת מהן. "הם לא משתדלים לפקוח עיניים. הייתי נעדרת ל-40 דקות בערך וחוזרת 10 דקות אחרי ההפסקה. אומרת שהתעכבתי בשירותים".

"אחד הלקוחות הגיע עצבני – ואנס את חברה שלי"

מיטל מיכאל, מנהלת מרכז הסיוע לנפגעות תקיפה מינית, אמרה: "זו תופעה חברתית שנערות מבינות בגיל מאוד צעיר שהן יכולות לקבל דרך הגוף שלהן כל מיני דברים שהן היו צריכות לקבל דרך ההורים והרשויות"

זה מתחיל כדרך מהירה להרוויח כסף, אבל הנערות האלה מסתבכות במהירות במקרי אלימות וסמים. אחת הנערות סיפרה כי באחת הפעמים הגיע לקוח "אלים ואגרסיבי" אל חברתה, "הוא התחיל לקלל אותה ולאיים עליה ובסוף פשוט אנס אותה. היא צרחה, אבל מה היא יכולה לעשות? כלום".

לכתבה הזו הן התראיינו כדי להציע לבנות אחרות שלא להגיע לעולם הזה. הן עצמן לא בטוחות שייצאו מהמעגל הזה אי פעם. "זה לא מתאפשר לי", אמרה אחת מהן. "זו לא תחושה נעימה – אבל אין לי ברירה. אני צריכה כסף כדי לחיות מיום ליום".

קישורים:

משרד הרווחה מפקיר אלפי בני נוער לתעשיית הזנות – מדובר באלפי ילדים שמשרד הרווחה סוחר בהם. משרד הרווחה קורע ילדים מביתם ומשפחתם ומפקיר אותם לתעשיית הזנות. משרד הרווחה מוציא בכפייה מבתיהם למסגרות רווחה, פנימיות, אומנה, אימוץ, ומפקיר אותם במסגרות אלו. המסגרות משיקוליהם פולטות את הילדים או שהם בורחים עקב התעללות. מכאן הדרך לרחוב, לזנות לסמים ולפשע קצרה ביותר…
קלונם של רשויות הרווחה ובתי משפט לנוער – נערות חוסות ברחו ממוסדות משרד הרווחה וסיפקו שירותי מין כדי לשרודמאי 2010 – לרשויות הרווחה ומערכת בתי משפט לנוער תקציבי עתק, כוח אדם, תשתיות של פנימיות משפחות אומנה מרכזי חירום, אולמות דיונים, מומחים, וחוק הנוער (טיפול והשגחה) מעניק להם סמכויות דרקוניות. עבודתם היא להביא לרווחת ילדינו, לאוכלוסיות החלשות. ולמרות הכל יתומי הרווחה מטלטלים במסגרות הרווחה במשך שנים, ומקבלים יחס משפיל ומבזה. לאן הולכים המשאבים? מהו סיפורם של הילדים שרשויות הרווחה ובתי משפט לנוער קרעו מביתם ומשפחתם?

תחנה 2 בהדרדרות לתעשיית המין: מעון מסילה לנערות חוסות של רשות חסות הנוער במשרד הרווחההכתבה אשה בת 25 רוצה להיחלץ מחיי הרחוב ולהפסיק להתפרנס מזנות. עדות , מאת אורלי וילנאי , הארץ , מאי 2010… מ"מסילה" זוכרת לינור בעיקר את החדר הסגור. בשפה המקצועית קוראים לו חדר "פסק זמן", הנערות ב"מסילה" קוראות לו הגיהנום. זוהי דרגת הענישה החמורה ביותר במעון: תא קטן, שגודלו מטר וחצי על שני מטרים, קירותיו עטופים בספוג בצורת תבנית ביצים, חידודים חידודים. על הרצפה מודבק שטיח דק ודוקרני המכסה גם מדרגה בולטת שנועדה לשינה. הנערות מוחזקות בו, כל אחת בנפרד, בבדידות מוחלטת, לזמן לא מוגדר, בלי חלון, בלי יכולת להדליק או לכבות את האור… 

משרד הרווחה מפקיר ילדים פליטים לעיסוק בזנות בלב תל אביב – יוני 2012 – המאמר גברים בשחור , 7 ימים , ידיעות אחרונות , אלון הדר , 29.06.2012 – מאות גברים ישראלים כבר גילו את אחד הסודות הכי שמורים של תל אביב: באזור קטן בדרום העיר ניתן לקיים מגע מיני מזדמן עם פליטים מאריתריאה ומסודן. רבים מהם קטינים. חלק מהפליטים יעשו זאת תמורת 15 שקל או מנת פלאפל. אחרים מסרבים לקחת כסף ומסבירים: "אנחנו לא זונות, זה המקום היחידי בעולם שבו אנחנו יכולים להרגיש חופשיים". כתב "7 ימים" בילה חודש במתחם צ'לנוב, ומביא תיעוד נדיר של המקום שבו כל הגבולות מיטשטשים…

 מדיניות משרד הרווחה לילדים פליטים – כליאתם במתקני שב"ס בניגוד לאמנת האג והנחיות היועץ המשפטי לממשלה – הכתבה השב"ס כולא נערים אפריקאים בניגוד להנחיית היועמ"ש , טלילה נשר , הארץ , ספטמבר 2011  – למרות ההנחיה לא לכלוא נערים יותר מחודשיים, השב"ס מחזיק עשרות ילדים חודשים ארוכים; 1 מ-9 ניסה להתאבד…

מדינה ללא חוק זכויות הילד – משרד הרווחה מפקיר ילדים פליטים – ילדים של אף אחדפשעי משרד הרווחה – מדינת ישראל חתמה על האמנה לזכויות הילד לפני כ- 20 שנה אולם לא חוקק חוק המסדיר זכויות ילדים. בפועל מערכת הרווחה קורעת ילדים ממשפחותיהם כראות עיניה ומציבה אותם בפנימיות, משפחות אומנה, ואימוצים תוך שימוש במניפולציות מכוערות. ילדי ומשפחות ישראל אינם סובלים יחידים ממחדלי משרד הרווחה אלא גם ילדים פליטים…

ועדה לזכויות הילד או להוצאה בכפייה ילדים מביתם לפנימיות מופרטות – יוני 2010 – תחקיר מעריב על מעון מסילה חשף התעללות קשה בנערות החוסות. הנערות נכלאו למשך שעות ארוכות בצינוק המכונה "חדר בטוח" ללא מיטה חלון ותאורה בתנאים תת אנושיים. חוסה במעון העידה: "לפעמים כשנכנסתי לחדר הבטוח, היה שתן על הרצפה וקיא של הבנות מלפניי. לפעמים את חייבת לעשות שם פיפי, פשוט אין לך ברירה. מחזיקים אותך שם בלי שירותים, והמדריכים מוציאים אותך רק אחרי כמה זמן. אני הייתי שם 48 שעות, ורק אחרי שעות הוציאו אותי לשירותים"…

המורשת הבזויה של משרד הרווחה – סיפורם של שלשה אחים בריאים שנשלחו למוסד מפגרים מקי"ם ועברו התעללות קשה – הגיהינום של אחים בריאים שנשלחו למעון מקי"ם למפגרים של משרד הרווחה, שם נאנסו על ידי מדריכים וחוסים – משרד הרווחה ידע ולא עצר את הזוועה , "חיינו בגיהינום" – יאנה פבזנר / מוסף לשבת 02.04.10 , ידיעות אחרונות , צילום: חיים הורנשטיין…

משרד הרווחה מפקיר אלפי בני נוער לתעשיית הזנות

משרד הרווחה מפקיר אלפי בני נוער לתעשיית הזנות

מדובר באלפי ילדים שמשרד הרווחה סוחר בהם. משרד הרווחה קורע ילדים מביתם ומשפחתם ומפקיר אותם לתעשיית הזנות.  משרד הרווחה מוציא בכפייה מבתיהם למסגרות רווחה, פנימיות, אומנה, אימוץ, ומפקיר אותם במסגרות אלו. המסגרות משיקוליהם פולטות את הילדים או שהם בורחים עקב התעללות. מכאן הדרך לרחוב, לזנות לסמים ולפשע קצרה ביותר.

הכתבה מי מטפל באלפי בני הנוער המעורבים בזנות , הארץ , 23 במרץ 2013 ,אור קשתי

הסיוע לעוסקים בזנות דורש מעונות, תקציבים ובעיקר אחריות ממלכתית. אך במקומם, הם מקבלים צקצוקי לשון ואולי עוד ועדה שהמלצותיה ייגנזו

בדקות הראשונות בשיחה עם אסף רג'ואן, עד לאחרונה מנהל התוכנית של עמותת עלם, "ערים בלילה", לטיפול בבני נוער המעורבים בזנות, מתברר גודל המחדל. זה מתחיל בהתנערות של המדינה מאחריותה, ויתור מודע שלה על הטיפול בבעיה והטלתו על עמותת עלם, לנוער במצבי סיכון. זה נמשך בהבנה כמה מעט השתנה בפועל מאז הוגשו המלצות הוועדה "לבחינת ניצול מיני מסחרי של קטינים" בשנת 1997; ומסתיים, כמו במקרים רבים אחרים, בהחלטה שלא לתקצב את התוכניות שכבר גובשו.
ואז מתחוור עוד עניין: העיסוק בזנות של בני נוער הוא ריטואל ידוע והוא מורכב משלושה שלבים עיקריים: גילוי וזעזוע, דיון ציבורי קצר המלווה בהבטחות לרוב, ולאחריו שתיקה והשתקה, עד להתפוצצות של הפרשה הבאה המשלבת בין קטינים וזנות.

"אי אפשר להגיד שהתופעה לא ידועה, שאין תוכניות טיפול או שאין אנשי מקצוע מסורים ומצוינים", אומר רג'ואן. "האמת הפשוטה היא שהילדים האלה מופקרים". רג'ואן אינו היחיד שחושב כך. בדיון בכנסת לפני כשנה וחצי אמר הח"כ לשעבר זבולון אורלב (המפד"ל) כי לא רק שמבוגרים מנצלים מינית בני נוער, אלא "גם המדינה עושה כאן מעשה זנות, כשהיא בעצם מפקירה את אותם ילדים".
אפשר לפטור את דבריו של אורלב כהתלהמות של פוליטיקאי, אבל לא בטוח שיש לכך הצדקה. התגובה הקבועה של משרדי ממשלה תחת ביקורת היא קודם כל יצירת רושם שהכל בשליטה: התקציבים אולי קטנים אך מנוצלים ביעילות, הנתונים מראים סימנים לשיפור, ובכלל – הפתרון ממש מעבר לפינה. שטויות. כבר 15 שנים מחכים אלה המנסים לטפל בזנות של קטינים לשינוי בהיקף התקציבים, להגברת האכיפה ולהחמרת הענישה, או לפחות להעלאת המודעות הציבורית.
באותו דיון בכנסת, בנובמבר 2011, נדהם אורלב לגלות ש"לא נעשו פעולות דרמטיות משמעותיות להתמודד עם הסוגיה" מאז הדיון הקודם בנושא, שנה קודם לכן, שגם בו השתתפו נציגים של משרדי ממשלה רבים. ההתרשמות היתה דומה גם בדיון ביולי 2012, שהתמקד בהיעדר מסגרות לנערים המעורבים בזנות. ההצצה הנדירה יחסית שמספק רג'ואן, חלק מהממסד עד לפני כמה שבועות, משלימה את התמונה. כך נראה שירות חברתי שאינו מתפקד ושאף פעם לא תיפקד בהתאם למצוקה הקיימת.
"עשיתי כמיטב יכולתי במשך שלוש שנים, אבל באיזשהו שלב הבנתי שהאתגר המרכזי בעבודה הוא לא טיפולי, אלא להשיג לבני הנוער את המסגרת שאיננה קיימת, את הכסף שלא מגיע", אומר רג'ואן. "לחברה לא אכפת מהילדים האלה ולכן גם לנציגיה בממשלה לא אכפת. רק למעטים אכפת אם ילד בן 15 יחיה מזנות או ימות ממנה. והילדים קולטים את זה. הם כבר מזמן לא מתרגשים מהבטחות וממלים יפות".
חילופי השרים במשרד הרווחה מספקים שביב של תקווה. אולי מאיר כהן מ"יש עתיד" יהיה שונה מקודמיו, מי יודע. העוסקים בתיקון חברתי חייבים לשמור על אופטימיות.

אין נתונים
אחד הביטויים להדחקה רבת השנים של התופעה של בני נוער המעורבים בזנות הוא היעדר נתונים בנושא. כבר ב-1997 הודתה הוועדה הציבורית כי אין ביכולתה "לקבוע את השיעור המדויק של קטינים הנתונים לניצול מיני מסחרי", העריכה כי מדי שנה נחשפים "מאות רבות מאוד של קטינים" לניצול כזה והמליצה לערוך מחקר בנושא. מאז חלפו 16 שנים ועדיין אין מידע על היקף התופעה.
לפני כשנתיים החל משרד הרווחה, בשיתוף המשרד לביטחון פנים, לערוך סקר לבחינת תופעת הזנות בכללותה ובו נבדק גם המצב בקרב בני נוער. ממצאים ראשונים של הסקר היו אמורים להתפרסם כבר לפני כמה חודשים. זה לא קרה. גורמים המעורבים בפרויקט העריכו כי הוא יושלם רק בעוד שנה. "תמיד יש תקציב לסקר וזה בסדר שאנחנו עושים סקרים", אמר ביולי 2012 ח"כ אילן גילאון (מרצ) בדיון בוועדת העבודה והרווחה של הכנסת, "הבעיה היא שאנחנו לא מממנים את פתרון הבעיות שהסקרים האלה מעלים".
ממשרד הרווחה נמסר כי "העבודה על הסקר בעיצומה", אך לא נמסר מתי הוא צפוי להתפרסם.
בהיעדר נתונים של ממש, אין ברירה אלא להסתמך על בדיקות חלקיות, כמו זו שערכה בשנה שעברה עמותת עלם. על פי נתונים שהוצגו בדיון משותף לוועדת המשנה של הכנסת למאבק בסחר בנשים ולוועדה לזכויות הילד, ב-2011 פגשו עובדי עלם 621 בני נוער המעורבים בזנות. כ-75% מתוכם הם נערות. לפי דו"ח שחיבר מרכז המחקר והמידע של הכנסת לקראת הדיון, מחקרים בארץ ובעולם מצאו כי גיל הכניסה לזנות נע בין 11 ל-19 והגיל הממוצע הוא 14-13.  על פי הערכות בעלם, מספר בני הנוער המעורבים בזנות בישראל מסתכם בכמה אלפים.
ניצול מיני מסחרי של קטינים אסור על-פי החוק, כמו גם שידול קטינים לזנות וסרסרות. על פי הדו"ח של מרכז המחקר והמידע בכנסת, בשנת 2008 נפתחו שני תיקים על עבירות של ניצול מיני מסחרי של קטינים, וב-2010-2009 נפתחו שישה תיקים בכל שנה.
במשטרה התקשו למסור נתונים עדכניים יותר, אך לפי נתוני המועצה הלאומית לשלום הילד, ב-2011 נרשם גידול של כ-66% – עד עשרה תיקים. "ברור שהמספרים הנמוכים האלה לא משקפים את ההיקף האמיתי של התופעה", אומר מנכ"ל המועצה, ד"ר יצחק קדמן. יתרה מזאת, בסעיף המאפשר להאשים את מי שמשתמש בשירותי זנות של קטין לא נעשה שימוש אפילו פעם אחת. בסך הכל, בין 2000 ל-2009 נפתחו במשטרה 35 תיקים בגין עבירות שקשורות לניצול מיני מסחרי של קטינים, אך יותר ממחציתם (55%) נסגרו. "מהנתונים עולה קושי מסוים בתחום האכיפה", נכתב בדו"ח של מרכז המידע והמחקר. לדברי גורם המכיר מקרוב את הנושא, במשטרה ובפרקליטות מחליפים האשמות מי אחראי למצב עגום זה.

ילדים דחויים
ב-1996 נערך בשוודיה הקונגרס העולמי הראשון נגד ניצול מיני מסחרי של ילדים וישראל השתתפה בו. בעקבות הקונגרס הוקמה ועדה ציבורית, שבראשה עמד ד"ר מייק נפתלי, ממייסדי עלם. "תהיה מדינת ישראל מקדימה בחוקיה, בגישתה, ובדרך טיפולה בנושא ולא מהססת ופוסחת על הסעיפים", נכתב בדו"ח שהגישה הוועדה ב-1997. לדברי ד"ר נפתלי, "מאז פרסום ההמלצות לא נבנתה התשתית לטיפול בתופעה ואני לא חושב שהחברה הישראלית מתמודדת אתה. באירופה שמים דגש גדול על לקוחות תעשיית המין וכאן זו בכלל לא אסטרטגיה קבילה".
רג'ואן (33) למד משפטים ועבודה סוציאלית באוניברסיטה העברית ובשלוש השנים האחרונות הוא ניהל את תוכנית "ערים בלילה" של עלם, שמאתרת בני נוער המעורבים בזנות ומגישה להם סיוע ראשוני. "המדינה הפקירה את הילדים האלה לגורלם", הוא אומר. "'ערים בלילה' הוא הפיילוט שעליו הוחלט בעקבות הוועדה הציבורית שנהפך למענה הכמעט יחיד. אין מסגרות מתאימות לבני נוער שמעורבים בזנות ואין מקומות שאפשר להשתמש בהם אפילו במקרי חירום. בכמה מהמסגרות הקיימות לא מתלהבים לקלוט את בני הנוער המטופלים אצלנו. אנחנו חיים בעולם מופרט, כך שגם אם אתלונן למשרד הרווחה הוא לא יכול להכריח.
"לטפל בילדים בזנות עולה כסף", אומר רג'ואן. "אלה ילדים שמתאבדים בשקט. אחד הנערים אמר לי פעם שהבעיה הכי גדולה שלו היא שהוא לא יצמיד סכין לאף אחד. בני הנוער האלה צריכים לבחור בין לישון בפח זבל לבין לישון אצל מישהו מבוגר יותר. לפי מחקרים, הרוב המוחלט של המעורבים בזנות מעוניינים בסיוע אבל איזה אופציות יש לנו לתת להם? משרד הרווחה היה צריך להילחם על אלפי הילדים האלה. הרי הם לא יצעדו ברחובות ויבקשו שיצילו אותם. גם לא המשפחות שלהם. הממשלה מעדיפה לעשות קמפיין לתיירים גאים מאשר להיאבק בזנות של נערים".

בינואר 2011 נכנס משה כחלון לתפקידו כשר הרווחה והצהיר כי אחת המשימות הראשונות שלקח על עצמו היא שיקום נערים שעזבו את בתיהם ונכנסו למעגל הזנות. "אני אישן טוב יותר בלילה לאחר שאדע שעשינו את מרב המאמצים לעזור לנערים", אמר בכנס במאי 2011. "הנחיתי את הגורמים המקצועיים במשרד להציג את התוכניות כיצד לטפל בתופעה הכל כך כואבת במהרה".
תוכנית כזאת אכן גובשה והוצגה לכחלון, אך לדברי כמה גורמים היא נתקעה בדיונים מול משרד האוצר. העלות הכוללת של התוכנית הסתכמה בכ-27 מיליון שקלים, שישה מתוכם יועדו לקטינים המנוצלים בזנות (אגב, סכום הנמוך מעט מעלות של שלושה סגני שרים). במשרד הרווחה היו מוכנים להתחיל ולהפעיל את הפרויקט גם בתקציב נמוך יותר. לעיתונאים שהתעניינו בנושא לפני כמה חודשים נמסר כי "כרגע התוכנית נמצאת באישור תקציבי". בפועל, לא אושרה תוכנית גדולה ולא קטנה.
ממשרד האוצר נמסר בתגובה כי "לא התקיים שום דיון מקצועי בתוכנית ולא התקבלה כל דרישה תקציבית ממשרד הרווחה".
יש האומרים שכחלון נכשל במשימה שטרדה את שנתו בלילות, אחרים מאשימים את האוצר. עם הקיצוץ הצפוי בתקציב 2013, גורמי רווחה לא הביעו השבוע אופטימיות באשר לגורל התוכנית.
ממשרד הרווחה נמסר כי הוגשה לכחלון תוכנית והוא אף נפגש עם נציגים ממשרד האוצר כדי לקדם אותה. במקביל, נמסר, הגיש המשרד בקשה לתקציב לשנת 2013, אך זו טרם נדונה. עוד נמסר כי "במסגרת היכולת התקציבית של המשרד, אנו מיישמים תוכניות שונות עד להשלמת המודל הרחב, ובהן הפעלת 'ערים בלילה' בתל אביב, חיפה ואילת והרחבת הפעילות בערים נוספות".

קישורים:

משרד הרווחה מפקיר ילדים פליטים לעיסוק בזנות בלב תל אביב

שר הרווחה משה כחלון - הפקרת ילדים לתעשיית הזנות בלב תל אביב

יוני 2012 – המאמר גברים בשחור , 7 ימים , ידיעות אחרונות , אלון הדר , 29.06.2012

מאות גברים ישראלים כבר גילו את אחד הסודות הכי שמורים של תל אביב: באזור קטן בדרום העיר ניתן לקיים מגע מיני מזדמן עם פליטים מאריתריאה ומסודן. רבים מהם קטינים. חלק מהפליטים יעשו זאת תמורת 15 שקל או מנת פלאפל. אחרים מסרבים לקחת כסף ומסבירים: "אנחנו לא זונות, זה המקום היחידי בעולם שבו אנחנו יכולים להרגיש חופשיים". כתב "7 ימים" בילה חודש במתחם צ'לנוב, ומביא תיעוד נדיר של המקום שבו כל הגבולות מיטשטשים.

מתחם גן החשמל שוקק. במועדון המוזיקה "לבונטין 7" מופיעים מאור כהן ורע מוכיח, הברים מסביב לגן מלאים בצעירים, משחק היורו בין גרמניה ליוון מוקרן על מסך מאולתר שניצב על המדרכה. חוצים את הכביש לצומת המחבר את רחוב צ'לנוב עם דרך מנחם בגין. ההליכה, גם בקצב איטי, נמשכת לכל היותר דקה. ההוויה, לעומת זאת, מרחק אור.


גבר ישראלי כבד ממדים, לבוש בברמודה רחבה, ניצב בסופו של רחוב צ'לנוב וסוקר בעיניו את המתחם.
בפינה אחת עומדים ארבעה בחורים סודנים צעירים מאוד בחולצות לבנות ומביטים על המכוניות הנכנסות למגרש האפל. לחלקם כובעי מצחיה בצבע תואם. מדי פעם נעצר אחד הרכבים, והנהג מנהל שיחה קצרה עם מבקשי המקלט.
הם לא מדברים על החוויות הקשות שעברו בדרכם לישראל.
הם לא משוחחים על תנאי המגורים הבלתי אפשריים.
אין גם מילה על מסע הגירוש שבו פתחה המדינה בימים האחרונים.
בממלכת החושך, המשתרעת ברוך בואך לקצהו של רחוב צ'לנוב ונמשכת לאורך רחוב שביל עכו, מדברים על נושא אחד.
הגבר הישראלי ממשיך למפות בעיניו את האזור. ליל שבת נחשב ליום הלוהט במתחם. מדי פעם הוא נעצר ליד בחור אריתראי או סודני ומחליף איתו מילה. כעבור שעה קלה הוא מחליט להיכנס בזהירות למגרשי החניה הפנימיים. משטח האספלט חשוך, מאיים, מצחין.
באחת הפינות בנו נרקומנים זולה שמתפקדת כתחנת הזרקות אינטנסיבית. הם שוכבים על מזרנים ומזריקים באין מפריע.

משרד הרווחה מפקיר ילדים פליטים לעיסוק בזנות בלב תל אביב
משרד הרווחה מפקיר ילדים פליטים לעיסוק בזנות בלב תל אביב

חצות. קבוצה גדולה של גברים יוצאת מכיוון המועדון האריתראי הנמצא בהמשך הסמטה. גרמניה ניצחה, הם מעדכנים. במתחם כבר מסתובבים כחמישה גברים ישראלים מבוגרים.
הגבר שלנו מחליט לחזור לאזור המואר. בדרך הוא חולף על פני כמה זוגות גברים אפריקאים ומחליף איתם מילה. נער אריתריאי על אופניים חוצה את המשטח. הוא נעצר ליד הגבר שעומד כעת ליד מכוניתו בכניסה למתחם. הם משוחחים, מכניסים את האופניים לאוטו ומתיישבים בפנים. כעבור רגע הרכב יוצא לאיטו מהמקום.
בשנה האחרונה מתנקזת למתחם צ'לנוב תעשיית המין הגברית של תל אביב.
בתפקיד הלקוח: ישראלים שרוצים להשיג מין זמין במחירי רצפה.
בתפקיד נותני השירותים: פליטים סודנים ואריתריאים. ממלכת האופל מעניקה בית גם לזונות טרנסג'נדריות שהודרו מהאזור הקבוע שלהן בגן החשמל ולהומואים פלסטינים שמחפשים סקס הרחק מהבית.
קשר של שתיקה מתקיים באזור הדמדומים של מתחם צ'לנוב. הצעירים שעובדים במתחם, הזקוקים לעזרה של שירותי הרווחה, מלאים בושה ופחד ושומרים בסוד על עיסוקם. הקהילה הגאה בתל אביב מעלימה עין. המנהיגים המקומיים של מבקשי המקלט בישראל מכחישים שהיא קיימת.
הרשויות והארגונים החברתיים מודים שבהיעדר קשר ישיר עם הנערים העובדים, אין להם הרבה כלים לסייע.
במהלך החודש שבו שהיתי במתחם הצטיירה התמונה הבאה: אין זה עיסוק של בודדים. גם בטבעות המקיפות את שביל עכו – על דרך מנחם בגין, ברחובות ברזילי, השרון והגדוד העברי ובחניון התחנה המרכזית הישנה – עומדים בחורים סודנים ואריתריאים, בעיקר צעירים, נשענים לבדם על תמרורים וממתינים שמכוניות יעצרו לידם. והן עוצרות. תעשייה שקטה שמתקיימת במרחב אלים, מוזנח ומסוכן.
תמונה עצובה ומקוממת לחוסר יכולתה של המדינה לטפל כראוי בפליטים, בשילוב הדיל הנצלני הקורץ לגבר הישראלי: להשיג פורקן ב- 15 שקל.
לא כדאי לטעות: בשעות הערב אזור התחנה המרכזית מלא באלפי מבקשי מקלט שאין להם קשר לתעשיית הזנות. במקביל, גם לא מעט צעירים אריתריאים וסודנים, שאינם עוסקים במכירת גופם, בכל זאת בוחרים להגיע למגרשים האפלים ולמצוא יחסי מין מזדמנים עם גברים. אבל קו דק ומתעתע מפריד בין אלו שבאים לממש את יצרם, לבחורים שמוכרים את גופם כמוצא אחרון להשיג מנה של פלאפל. אף אחד כאן לא נושא שלט או כרטיס. לעיתים האמת הכואבת תתגלה רק בסיום האקט.
זה סחר-מכר במעמד צד אחד: חלק ניכר מנותני שירותי המין לא יודעים מילה אחת בעברית. לא מתקיים כאן משגא ומתן. "מאני", הם אומרים.
לעיתים זה שטר של 20 שקל, לעיתים אף מטבע של עשרה שקלים.
פעם אחת ביקש אחד הבחורים שעובדים במתחם מאחד הישראלים "נייס גיי" (סם פיצוצייה), שאותו רכש בקיוסק סמוך ברחוב אלנבי ממוכר שזיהה אותו.
המחיר: 50 שקל לשני גרם. אין כמו סוטול כדי להיפרד לכמה דקות מהחיים העלובים האלו.
רבים מהבחורים במתחם נראים בני פחות מ- 18. כיצד התגלגלו קטינים שברחו מסודן ומאריתריאה לאזור האופל? "בדרך כלל הם מגיעים לישראל בלי ההורים", אומרת תמר שוורץ, מנהלת מסיל"ה – מרכז סיוע ומידע לקהילה הזרה של עירית תל אביב.
לעיתים הקטינים משקרים ואומרים שהם מעל גיל 18 כדי שלא יישארו עצורים. יש קושי לוודא את הגיל המדויק שלהם. גם בדיקת כף יד, שהיא מאוד יקרה, לא מדויקת מספיק. מי שאנחנו מתרשמים שהוא קטין מופנה לוועדת ההחלטה במחלקת הרווחה של עיריית תל אביב, שמנסה לאתר לו פנימיה או משפחה אומנת.
שמנו לב שחלקם עוזבים את הפנימיות לאחר זמן קצר. המטרה שלהם היא לעבוד, להרוויח כסף ולשלוח אותו הביתה. מי שלא מצליח להשתלב במעגל העבודה, ינסה להתפרנס בכל מחיר.
אם אתה נמצא בגינה, אין לך מה לאכול – אתה חושב על מנת המזון הבאה. הם נואשים, מפחדים וחוששים מהממסד.
לגבי אנשים שאין להם מעמד חוקי, משרד הרווחה מטפל בילדים בסכנה ובנשים מוכות. הוא לא מטפל בדרי רחוב זרים.
שעת צהריים, ב', שמציג את עצמו כאסיר משוחרר, מדדה החוצה מביתו הסמוך. גבו ובטנו מלאים בצלקות ובשטפי דם טריים. על פי הקריטריונים של הארגונים החברתיים והגאים הוא נחשב לבעייתי. לדבריו, הוא נלחם נגד אורחי מתחם המין והזנות של צ'לנוב, שונא את מבקשי המקלט.

לתחקיר המלא הקלק על התמונות …

משרד הרווחה מפקיר ילדים פליטים לעיסוק בזנות בלב תל אביב
משרד הרווחה מפקיר ילדים פליטים לעיסוק בזנות בלב תל אביב

משרד הרווחה מפקיר ילדים פליטים לעיסוק בזנות בלב תל אביב
משרד הרווחה מפקיר ילדים פליטים לעיסוק בזנות בלב תל אביב

קישורים:

מערך הרווחה המופקר בעיריית בת ים – קטינים בעיר מעשנים וסוחרים ונערה – בזנות

ילדים מעשנים בבת יםמערך הרווחה בעיריית בת ים מופקר.
.

הכתבה בת ים: קטינים מעשנים וסוחרים ונערה – בזנות , שי אלבלינג , יוני 2010 , ynet | צילום שי אלבלינג

ילדים בבת ים שלא מזמן רק דיקלמו בבית הספר "שלום כיתה א'", מוצאים עצמם מחוברים לעישון סיגריות וסמים קלים בשעות אחר הצהריים. נערים מתבגרים כבר עמוק בעולם הסחר בסמים ואפילו ילדה אחת, בת 15, מוכרת את גופה תמורת עשרות שקלים. אם לא היינו מצלמים ומקליטים, גם אנחנו לא היינו מאמינים. שר החינוך שמע והורה לפעול למיגור מימדי התופעה

שוקו, לחמניה וגראס: ילדים בני 13־10 בבת ים מעשנים סמים קלים באחת מחצרות בית ספר בעיר בשעות אחר הצהריים, קטינים בגילאי 17 כבר עברו לשלב הבא, והחלו לסחור בסמים, וילדה בת 15, שסיפורה ידוע לשירותי הרווחה בעירייה, מוכרת את גופה תמורת עשרות שקלים. כך נראו חצרות בתי ספר ומספר גינות ציבוריות בשעות אחר הצהריים והלילה המאוחרות בעיר בת ים.

זה לא היה בסיור בודד, מקרי, זו תמונת המצב החמורה למדי שנחשפה לעינינו במהלך מספר ביקורים במוקדים שונים ברחבי העיר, במהלך שיחות עם ילדים ונערים, תצפיות על מעשיהם, תיעודם בצילומים ובהקלטות.

רגע לפני שמתחיל החופש הגדול הדלקנו את נורת האזהרה גם בפני גורמים בכירים במשרד החינוך, ובכלל זה, את שר החינוך, גדעון סער. זה לאור המימצאים והצילומים, הורה על מנהלת המחוז לפעול מול הגורמים הרלוונטים בעיריית בת ים למיגור מימדי התופעה.

מסתבר שהחבר'ה, בעיקר מתוך שיעמום, כדבריהם, אינם מסתפקים בעישון או בשתיית אלכוהול. חלקם מכלים את זעמם "בגלל שעיצבנו אותם", אפילו בחתול רחוב או במחוסרת דיור שחשה את נחת הקרשים שהנחיתו עליה נערים בגן אשכול בעיר. אחרים פשוט מבצעים ונדליזם לשמו.

חשוב להדגיש, רוב הנוער בעיר הוא נוער איכותי, בחלקו הבלתי מבוטל אפילו מצטיין, אלא שמפגשים עם עשרות ילדים ובני נוער בעיר בשבועות האחרונים, מדליקים נורה אדומה, מצביעים על כך שיש גם ילדים שהולכים לאיבוד.

בכתבה שתוצג לפניכם מתואר חלק מהמפגשים עם הילדים, הנערים ואפילו עם הורים מודאגים. אלו שראו כי באחת מרשתות ההתכתבות הנפוצות ברשת, "רץ" סיפורה העגום של ילדה בת 15 הידועה כמי שמוכרת את גופה לקיום יחסי מין בתמורה לעשרות שקלים.

"אין לנו הרבה מה לעשות בעיר בערב, אז אנחנו באים לכאן או הולכים לשבת באיזה גן ציבורי", חוזר על משפט דומה נער שפגשנו באמצע השבוע שעבר ברחבת הכניסה לתיכון בעיר קצת אחרי 23:00. על ידו יושבים עוד שלושה נערים בני 14 עד 16. בידיהם בקבוקי בירה. בקבוקים ריקים אחרים פזורים מסביבם. הצעיר ביניהם אומר: "אנחנו כאן כדי להעביר את הזמן".

במהלך השיחה עולה נושא השימוש בסמים, ואז אומר אחד מהם: "השתמשתי, אולי שבע פעמים. באנגים, סמים, ג'וינטים. ניסיתי".

לא פחדת להיתפס?

"לא. מה מפחיד בזה? מה יעשו, יפתחו לי תיק? זה לשימוש עצמי. אני עושה את זה בשקט, במסיבות עם חברים. בחיים לא בחוץ".

הנערים מספרים על הרגלי הבילוי שלהם. "אתה נוסע למועדונים בתל אביב, שם זה החיים הטובים", אומר אחד מהם, שבגדיו החדשים והממותגים מבדילים אותו באופן ברור מחבריו. "אתה בא לשם 'קלין', יפה, אבל בשביל זה צריך כסף מהצד".

אתה עובד?

"לא".

אז מאיפה הכסף?

"צריך כסף, אז אתה מוכר. צריך כסף, אז אתה סוחר. מוכר, יש כסף בכיף. שלוש–ארבע אצבעות ביום".

לפני הפרידה מהם אני מנסה לברר מה לדעתם ממדי השימוש בסמים בקרב חבריהם. "יודעים, מכירים. אנחנו יודעים על אנשים שמשתמשים", אומר השקט שבחבורה, "יודעים על הסחורה".

איפה משיגים את הסחורה?

"משיגים. לפי מה שאנחנו יודעים, מי שמשתמש יודע איפה לקנות. זאת לא בעיה".

ואתה משתמש?

"גם אני עושה שטויות, אבל לא נתפס עלי כלום".

תגובות

ממשרד החינוך נמסר בתגובה: "עם קבלת פנייתכם הנחה שר החינוך, גדעון סער, את מנהלת המחוז, דלית שטאובר, לפעול באופן מיידי לטיפול בנושא. מנהלת המחוז יידעה באופן מיידי בנושא את רשויות החינוך והרווחה בעיר בת ים והחל טיפול משותף של משרד החינוך והעירייה".

מעיריית בת ים נמסר: "המקרים המצויינים בכתבה הינם מקרים נקודתיים בלבד והם מטופלים על ידי הגורמים הרלבנטיים. נדגיש עוד כי עיריית בת ים נחושה להגיע לכל תלמיד ובן נוער הזקוק לסיוע וליווי מיוחד".

ממשטרת מחוז תל אביב נמסר: "מחלק הנוער במרחב איילון פועל כנגד מעורבות קטינים בפשיעה מכל סוג שהוא".

קישורים:

  • עיריית בת ים – לא מספקת מענה לתושב חסר ישע ובני משפחתו.ימים מספר לאחר פרסום הכתבה קיבלה אחותו של יוסף מכתב ממשרד הרווחה, שבו נאמר כי אחיה מתאים לבית אבות, וכי עליה לפנות לעובדת הסוציאלית של העירייה. האחות העבירה את המכתב לעובדת הסוציאלית, אך מאז מנסה לקבל את תגובתה, ללא הועיל. "הלכתי לשם פעמיים, ואיש הביטחון לא נתן לי להיכנסאני לא יודעת מה לעשות", אומרת האחות

תחנה מס' 2 בהדרדרות לתעשיית המין: מעון מסילה לנערות חוסות של רשות חסות הנוער במשרד הרווחה

הכתבה אשה בת 25 רוצה להיחלץ מחיי הרחוב ולהפסיק להתפרנס מזנות. עדות , מאת אורלי וילנאי , הארץ , מאי 2010

לפני עשר שנים נאנסה, התגלגלה במוסדות, שנתיים חיה ברחוב, החלה לעבוד בזנות כדי לפרנס את הבן שנולד לה אבל הוא נלקח ממנה בכל זאת. עכשיו היא שוב בהריון, רוצה לעזוב את הזנות, אבל לא מוצאת פתח יציאה. בחודש הבא היא צפויה ללדת. השנה מלאו לה 25

לינור. הייתי חוזרת עם אלף שקל ביום, אבל שום דבר לא נשאר. זה כסף שאין בו ברכה | צילום: ניר כפרי

לינור. הייתי חוזרת עם אלף שקל ביום, אבל שום דבר לא נשאר. זה כסף שאין בו ברכה |  צילום: ניר כפרי
תחנה מס' 2 בהדרדרות לתעשיית המין: מעון מסילה לנערות חוסות של רשות חסות הנוער במשרד הרווחה

"בסוף הוא כאן", היא לוחשת ומצביעה ביד כסוסת ציפורניים על הקיר המפריד בין הסלון הקטן לחדר השינה. "הוא ישן עכשיו, הגיע אתמול בלילה. לא רציתי שיבוא אבל יש לו מפתח". עוד מעט הוא יתעורר, יגלה שאין לה כסף מזומן וילך הביתה, אל אשתו וילדיו. ככה זה תמיד, היא כבר רגילה. בינתיים צריך לדבר בשקט, שרק לא ישמע, שלא יתרגז. אסור שמשהו ימנע מהתוכנית שלה להתממש.

הגבר בחדר הסמוך הוא אבי התינוקת המתפתחת בבטנה. היא יודעת בוודאות שהוא האב ומתעקשת לציין את זה: הוא הגבר היחיד שאיתו שכבה בלי קונדום. הגבר היחיד שרצתה שיישאר איתה, האמינה שישלוף אותה מהחיים המכאיבים האלה. אז נכון שהוא נשוי ונכון שפה ושם הוא גם מרביץ לה, אבל כבר שנים שהיא יודעת לקחת רק את מה שמוכנים לתת לה ועם זה לצוף.

זאת היתה הבקשה שלה להיחשף כאן. היא רוצה לחלוק עם כולנו את התוכנית שלה לחיים חדשים, תוכנית שמכשולים רבים מוצבים בדרכה למימוש, אבל היא ממשיכה להתעקש עליה. כל כך הרבה פעמים פיספסו אותה בדרך, בכל תחנת יציאה נפלה שוב ושוב בין החורים של רשת הביטחון הסוציאלית הבלויה שלנו. עכשיו היא מבקשת רק עוד הזדמנות, אחרונה.

תכירו את לינור (השם המלא שמור במערכת), בת 25 מחולון. העיסוק: זונה. חמש שנות ותק.

תחנה 1: האונס

לינור גמלה בלבה לצאת מזה. היא לא תכניס יותר לגוף שלה גברים תמורת כסף. לילה אחרי לילה היא נרדמת בתקווה שמחר יהיה טוב ומתעוררת לעוד בוקר בלי כסף לקנות משהו לאכול. ובכל זאת, עם הבטן התופחת היא מטפחת גם את התקווה שאפשר באמת לצאת מהזנות, להיגמל ממנה.

"אני באה ממשפחה הרוסה", היא פותחת. "משפחה דתית ממרכז הארץ. אבא אלכוהוליסט לשעבר, אמא עובדת בניקיון. בגיל 15 וחצי עברתי מקרה של אונס", היא מספרת ביובש. "זה היה ידיד שהכרתי. והוא הרס לי את החיים. לפני כן הייתי תלמידה מאוד טובה, ילדה למופת בבית. כמה חודשים אחרי המקרה סיפרתי להורים שלי, הם הגיבו רע מאוד. ההורים שלי פרימיטיביים, הם לא היו מוכנים להשלים עם זה שאני לא בתולה יותר. לא התמודדו, היה להם קשה. כל הזמן הם האשימו אותי באונס ולא רצו שאהיה בבית, פשוט הוציאו אותי משם".

מצבה הידרדר במהירות. בבית לא הכירו בה, הלימודים בבית הספר כבר לא עניינו אותה. החברה היחידה שידעה מה עבר עליה שיכנעה אותה להגיש תלונה במשטרה, והיא הגישה. האנס נעצר מיד, אבל היא מספרת שהוא "פתח" על עבריין אחר, מסר מידע למשטרה ובתמורה סגרו את התיק הזה שלו. מהמשטרה נמסר שהתיק נסגר מחוסר ראיות. לימים הוא הורשע בשלושה מעשי אונס אחרים ורק אז נשלח לשבע שנות מאסר. אפשר היה לעצור את הטרור שלו עוד אז, עם התלונה של לינור. היום הוא שוב אדם חופשי, אב לילד, גר ליד בית הוריה, הכנופיה שלו מוכרת היטב למשטרה.

לינור עזבה את הלימודים, נדדה תקופה קצרה בין מוסדות אבל בשום מקום לא התאימה. הדרך לתחנת הקצה, מעון לנערות חוסות "מסילה", התקצרה מיום ליום. כשהיתה בת 16 נשלחה לשם בהוראת הרשויות. "הייתי קטינה, היה צריך לעשות איתי משהו. לא תיארתי לעצמי כמה נורא יכול המקום הזה להיות בשבילי", היא משפילה את העיניים.

תחנה 2: מעון 'מסילה' לנערות חוסות

כבר יותר מ-25 שנה מפעיל משרד הרווחה את מעון "מסילה" לטיפול בנערות חוסות, במושב אורה בהרי ירושלים. זאת המסגרת האחרונה לטיפול וסיוע לנערות שהיו קורבן להתעללות ולהזנחה, והן מגיעות לשם אחרי שנזרקו מכל מקום אחר. בפועל, כמעט בעל כורחו הפך "מסילה" למוסד ענישה. המקום סגור ומוקף חומה בגובה שבעה מטרים. בכל זמן נתון חיות בו 60 נערות בגילים 12 עד 18. 95 אחוז מהבנות שנשלחות ל"מסילה" לא הועמדו לדין על שום עבירה. למרות זאת הן נשלחות, לרוב בצו שופט, למוסד סגור לתקופה של שנתיים לפחות. זה המינימום שקבעה המדינה לילדה שלא עשתה לאף אחד שום דבר רע, אבל לא מצליחה להשתלב בשום מסגרת.

מ"מסילה" זוכרת לינור בעיקר את החדר הסגור. בשפה המקצועית קוראים לו חדר "פסק זמן", הנערות ב"מסילה" קוראות לו הגיהנום. זוהי דרגת הענישה החמורה ביותר במעון: תא קטן, שגודלו מטר וחצי על שני מטרים, קירותיו עטופים בספוג בצורת תבנית ביצים, חידודים חידודים. על הרצפה מודבק שטיח דק ודוקרני המכסה גם מדרגה בולטת שנועדה לשינה. הנערות מוחזקות בו, כל אחת בנפרד, בבדידות מוחלטת, לזמן לא מוגדר, בלי חלון, בלי יכולת להדליק או לכבות את האור.

לינור בדירה השכורה שלה. באוגוסט, חודשיים אחרי הלידה, ייגמר החוזה והיא תיאלץ לצאת
לינור בדירה השכורה שלה. באוגוסט, חודשיים אחרי הלידה, ייגמר החוזה והיא תיאלץ לצאת
תחנה מס' 2 בהדרדרות לתעשיית המין: מעון מסילה לנערות חוסות של רשות חסות הנוער במשרד הרווחה

לא צריך להיות חדי עין כדי להבחין בשריטות על דלת הברזל הכבדה של הגיהנום: "אני רוצה למות", "כואב לי", "אני ארצח את כולכם ביחד" הן רק כמה מהכתובות שנחרתו בשיירי ציפורניים בשהייה בצינוק הזה. על פי משרד הרווחה והתקן, ההחזקה בחדר פסק הזמן אינה עולה על שעתיים. "בשבילי מסילה היה מקום נורא ביותר", אומרת לינור. "עם כל מה שעובר שם על בנות, אני לא מבינה איך קיים המקום הזה. היתה איתי שם ילדה בת 12, תארי לך מה זה לגדול ככה בגיל כזה".

ב"מסילה" יש גם בית ספר, חוגים, צוות מדריכים מסור המלווה את הבנות עם הרבה רצון טוב. אבל הענישה והסגירה מוכתבות לצוות כשיטת טיפול. אחרי ניסיון התאבדות שיחררו את לינור מ"מסילה" והיא הועברה מיד ל"איתנים", בית חולים לחולי נפש, משם הועברה לגהה עם התמוטטות עצבים. בגיל 17 וחצי כבר השתחררה לגמרי מכל המוסדות כולם והלכה אל המקום היחיד שהסכים לקבל אותה. ספסל הרחוב.

תחנה 3: הומלסית בכיתה י"ב

בגיל 17 וחצי התחילה לינור לחיות ברחוב. התקופה הזאת נמשכה שנתיים. חברים כבר לא היו לה, ההורים לא שמרו על קשר. היא בחרה ספסל קרוב לבית הוריה והתמקמה שם. "שלא תביני לא נכון", היא אומרת, "בחיים לא השתמשתי בסמים, ואני לא אלכוהוליסטית. הטראומה של לראות את אבא מוחק את עצמו עם אלכוהול יצרה אצלי סלידה מהעולם הזה. פשוט לא מצאתי את עצמי, זה הכל", היא כוססת את ציפורניה, אוכלת את עצמה.

הפנים שלה נקיות מאיפור, עורה שזוף ולגופה אוברול ג'ינס סטרפלס החושף כתפיים שבריריות, לרגליה גרביים עם הדפסי אפרוחים נאיביים. היא נראית כתלמידת תיכון, ההריון מלמד על תלמידת תיכון סוררת, לא יותר מזה. ספק אם מישהו שיראה אותה יעלה בדעתו שהילדה העדינה הזאת נהגה למכור את גופה כל לילה לעשרות גברים עלובים שלקחו איתם גם את נפשה. כבר חודשיים היא לא יוצאת לעבודה בזנות אבל עמוק בלב היא יודעת שאם לא יימצא לה פתרון, לא תהיה לה ברירה אלא לחזור לשם.

"לחיים ברחוב מתרגלים די מהר", היא מספרת. "לא הסתובבתי עם אף אחד, לא דיברתי כמעט עם איש. מדי פעם הייתי אוכלת ארוחה שלמה תמורת סקס עם איזה גבר, אבל כעיקרון אף אחד לא עזר לי". ימים ארוכים לא היה לה מה לאכול, במשך חודשים הסתובבה כשלד אדם, שורדת. "אף אחד לא פגש אותי ברחוב", היא אומרת. "בתקופה ההיא, לפני שמונה שנים, כל הדבר הזה של עלם לא היה" – לא ניידות הלילה, לא המתנדבים החמושים בכלים להרים את הילדים שנופלים לתהום הזאת – ובעיקר לא האנשים שזה היה תפקידם הרשמי. מבחינתה העובדת הסוציאלית נעלמה לה, גם המורים בבית הספר. היא הרגישה שאיש אינו חש בחסרונה. בתום שנתיים, כשהיא בת 19 וחצי, הגיעה לכיכר הלחם.

תחנה 4: כיכר הלחם

כיכר הלחם היתה הניסיון האחרון לייצר כאן תנועת מחאה חברתית. תחילת המילניום, הפערים החברתיים התרחבו בנחת וישראל טויטו המנוח וחבריו ניסו בעיקר לקבוע עובדות בשטח. הם התנחלו בכיכר המדינה, מעוז השמנת של צפון תל אביב ו"ליכלכו" אותה במציאות של החיים שלהם. הם ישבו שלוש שנים בכיכר, בגשם ובשמש, ובסופן גורשו משם בלי תוצאות.

מקצת המפגינים בכיכר מחו בצדק, קצתם היו עבריינים שתפסו טרמפ על המחאה. אחד כזה היה מ' (השם המלא שמור במערכת). הוא השתחרר מארבע שנות מאסר, לא היה לו כסף לשכור דירה, ומהר מאוד היה לאחת הדמויות הבולטות של לוחמי הלחם. הוא פגש את לינור באחד משיטוטיו ברחובות ולקח אותה לשם, לגור איתו בתוך אוטובוס שהוצב במרכז המאהל. שם קיבלה מיטה ואוכל, תרומות של תומכים.

אחרי חמישה חודשים באוטובוס עם מ' גילתה שהיא בהריון. זמן קצר אחר כך הורשע מ' בשוד ובתקיפה בנסיבות מחמירות: הוא שדד סוחר בשוק הסיטונאי הישן בתל אביב וחוץ מזה גם הוריד מוט ברזל על ראשו של נער מתבגר שניסה להתחיל עם לינור.

קצת לפני הלידה היא צילצלה אל אמה והתחננה שתבוא להיות איתה, אבל את התינוק ילדה לבדה. האם הגיעה לבקר אחר כך, אפילו הסכימה שהבת והתינוק יגורו אצלה בבית, אבל כשהילד היה בן חודשיים זרקה אותה שוב לרחוב. "אמא שלי אף פעם לא הסתדרה איתי, היא לא רצתה אותי שם וזהו".

את אוהבת אותה?

"היא אמא שלי, מה אני יכולה לעשות? אני מנסה להבין אותה, היא עברה הרבה דברים. אבל אני לא מבינה אותה. את יודעת, כשאין לך משפחה הדבר היחיד שאת רוצה זה משפחה שתחבק אותך, תהיה שם בשבילך. זה הדבר הכי חשוב לי בחיים, שתהיה לי משפחה, מישהו לבנות איתו את החיים שלי. כל מה שאני רוצה היום זה לא לעבור שוב את מה שעברתי עם הבן. אני לא רוצה להסתובב עם התינוקת החדשה ברחוב ושלא יהיה לי במה להאכיל אותה, אני רוצה שאוכל לתת לה בית. שלא ייקחו לי אותה. כי את הילד כבר לקחו".

תחנה 5: דירה דיסקרטית

מהבית של אמה חזרה לינור לרחוב. היא היתה בת 20, כבר אמא בעצמה. ב-800 שקל לחודש היא שכרה חדר בצריף קטן, מימנה אותו מכספי הבטחת ההכנסה של הביטוח הלאומי והתקיימה בקושי. כשהילד היה בן שבעה חודשים היא יצאה לעבוד. היא נענתה למודעה בעיתון שהזמינה צעירות לעבודה בשכר הבלתי נתפס מבחינתה – 30 אלף שקל בחודש.

במודעה היה מספר טלפון, הם קבעו להיפגש בבית קפה בתל אביב. למחרת כבר התחילה לעבוד, בליווי. הוא היה בא לאסוף אותה ברכבו לבתי מלון שמהם הזמינו את השירות. "בהתחלה פחדתי נורא והייתי בורחת מהאנשים שהייתי מגיעה אליהם. זה היה מפחיד ומגעיל. אחר כך התחלתי לעבוד בדירה".

לינור מספרת על שני בוסים, אחד ממוצא אתיופי, השני מרוקאי, שניהלו בין היתר את הפעילות בדירה הדיסקרטית בדרום תל אביב. "זה לא יכול לסבך אותי?" היא שואלת, עדיין בטוחה שהם רודפים אותה. קצת יותר משנתיים עבדה בדירה, שבעה ימים בשבוע, משמרות ערב בלבד. היא קיבלה בין עשרה לעשרים לקוחות בלילה, תלוי בתקופה. 200 שקל ל"כניסה", 100 למקום, 100 בשבילה. "הייתי חוזרת עם אלף שקל ביום, אבל שום דבר לא נשאר מהכסף. זה כסף שאין בו ברכה. הייתי מוציאה על שטויות. בחורות שעובדות במקצוע הזה יש להן המון דיכאונות, מצבי רוח משתנים, אז את לא יכולה לעבוד תקופה ארוכה רצוף, מבחינה נפשית זה קשה. בן אדם שאת לא אוהבת ולא רוצה, את נגעלת ממנו. הוא נוגע בך, זה דבר שאת לא יכולה להתמודד איתו".

אז מה עושים באותו רגע?

"או שאת מתמודדת עם זה באותו רגע דרך כניסה בראש לעולם אחר, חושבת על דברים אחרים ומנסה לא לנשום את הריח שלו, או שאת מפוצצת הכל ומעיפה אותו משם, אבל זה כמעט לא קורה".

חודש אחרי שהתחילה לעבוד בזנות לקחו ממנה את הילד. ביקורי הבית של העובדת הסוציאלית, ואחר כך של פקידת הסעד, מצאו בית דל באמצעים ומוזנח, ואף שהסבירה שבדיוק מצאה עבודה, זה כבר היה מאוחר מדי. יתכן שדווקא הידיעה שהתחילה לעבוד בזנות היתה הקטליזטור. בהתחלה טענו נגדה שאין לה די כסף לגדל את הילד, אחר כך, כשכבר היה כסף, הוחלט שהילד צריך להיות רחוק ממנה. גם עכשיו, כשהיא כבר לא עוסקת בזנות, לא מוכנים להחזיר לה את הילד, הפעם בנימוק שהיא לא עובדת ואינה יכולה לפרנס ילדים.

כמה חודשים אחרי שהוציאו מחזקתה את התינוק החליטה לינור לעזוב את הדירה הדיסקרטית, כבר לא היה טעם לעבוד. אבל הבוסים לא הסכימו להיפרד ממנה בשלום. הם סירבו לשלם לה את חלקה בהכנסות האחרונות והחרימו כל מה שהחזיקה בדירה. "ברחתי משם בלי שיחזירו לי את הכסף, אני אפילו לא יודעת כמה הם חייבים לי, ושוב לא היה לי כסף לאוכל".

אבל למה דווקא זנות? יש אלפי דרכים להתפרנס.

"התפתיתי עם הכסף. רציתי לגדל את הילד שלי כמו שצריך, לתת לו הכל, אבל אז הוא נלקח בדיוק אחרי שהתחלתי לעבוד".

ולמה אז לא עזבת?

"כי זה קשה לעזוב כשאת שם", היא משפילה מבט. "בזמנו חשבתי שאם אנשים רוצים אותי סימן שאני שווה משהו, שזה מוסיף משהו לביטחון העצמי שלי, היום אני מרגישה רע עם זה. עבדתי כל חמשת החודשים הראשונים בהריון הנוכחי וזה הכי מגעיל, אנשים נוגעים בך, בתינוק שיש לך בבטן. לא אכפת להם. אכזריים ביותר. סקס אלים, סקס חזק".

לאן לקחו את הילד?

"בהתחלה שלחו אותו לקרובת משפחה, הם חיפשו קרובים שיוכלו לגדל את הילד, אבל בבית שם הילד עבר דברים לא טובים והועבר לפנימייה".

כל יום רביעי בין 4 ל-6 היא מתייצבת שם. הוא שמח שהיא באה, אבל נקרע בכל פעם שנגמר המפגש. היא עצמה מתקשה לעמוד בזה, לא מסוגלת לראות את הילד שלה במוסד, רוצה שהוא יהיה איתה. בכל פעם מחדש היא מבקשת בחינה חוזרת. בחודש שעבר נענתה שוב בשלילה. מבחינת מערכות הסעד במדינה, אם אין לה ממון לגדל את הילד, עדיף שיישאר בפנימייה. הילד בן חמש וחצי, ילד חכם, אבל ההתפתחות הרגשית שלו לוקה בחסר. בשנה הבאה ילך לכיתה א', היא מתפללת שיעשה את זה איתה, יודעת שתהפוך את העולם כדי לספק את כל מחסורו ולא מזנות.

האבסורד הוא שדווקא לאב יש סיכוי גדול יותר לקבל את הילד – עבריין שהורשע בפלילים שמונה פעמים, גם בנסיבות מחמירות, אבל יש לו כסף, וזה מה שחשוב לממסד. "אנחנו מסתכלים על העתיד ולא על העבר", מסבירים גורמי רווחה.

מהחדר השני נשמע רחש של סדינים ואחריו קול צרוד קורא לה. "זהו", היא אומרת, "נמשיך בפעם הבאה. את צריכה ללכת, הוא התעורר".

תחנה 6: ההריון השני

היא ניצבת עכשיו על קצה הצוק. נגיעה אחת קלה והיא נופלת למטה, משיכה קלה בכיוון השני והיא מתייצבת על חוף מבטחים. בינתיים היא לבד שם, מתנדנדת.

את הגבר המתעורר בחדר השני, אבי התינוקת, פגשה לפני שלוש שנים בערך, היא לא זוכרת איפה ואיך, רק שזה היה קשור לעבודתה. בשלב מסוים עבר לגור איתה, אבל לא התגרש מאשתו.

"הוא היחיד שהייתי שוכבת איתו בלי אמצעי מניעה, כדי שהוא יישאר איתי", היא מספרת. "ואז נכנסתי להריון והוא עזב. הוא לא בקשר ממש, ככה ככה, בא מתי שבא לו. אני יודעת שאני לא צריכה לעשות את זה, אבל אני לא רוצה להיות לבד. אני בהריון ועם ילד קטן בפנימייה. החיים שלי מסובכים, אף אחד לא ירצה אחת כזאת. מי ירצה להיות איתי? אם היתה לי משפחה טובה זה לא היה קורה לי, כל הדברים האלה".

היא גרה בדירה שכורה קטנה בשכונת עוני, 2,500 שקל בחודש. בעל הבית דרש תשלום לשנה מראש, אבי התינוקת סידר לה הלוואה אצל חברים בשוק האפור. בהתחלה החזירה את התשלומים מכספי הזנות, עכשיו כבר אין לה ממה לשלם. אבל הפחד הגדול יותר הוא מהיום שבו תאולץ לפנות את הדירה. זה יקרה באוגוסט, אז ייגמר החוזה, אז התינוקת שלה תהיה בת חודשיים. הלידה צפויה בחודש הבא.

מכספי הבטחת ההכנסה של הביטוח הלאומי, שהתחילה לקבל שוב רק החודש, היא יודעת שלא תוכל לממן כמעט כלום. למצוא עבודה רגע אחרי שתלד היא לא תצליח, ממש כפי שעכשיו איש אינו רוצה להעסיק אשה בהריון, עם עשר שנות לימוד, בלי תעודת בגרות. "ניסיתי ליצור קשר עם ארגון 'סלעית' שתומך בנשים שיוצאות מהזנות", היא אומרת. "הייתי בפגישה אחת וזה לא התאים לי. יש שם בחורות שמשתמשות בסמים. אני מעולם לא נגעתי וזה טיפול קבוצתי, אני לא צריכה טיפול כזה. אני צריכה תמיכה אחרת". את פרויקט סלעית מפעילות עיריית תל אביב ועמותת קשת, ואנשיהן מרימים שם מאשפתות נשים שהידרדרו לזנות. לינור כבר הרימה את עצמה, היא צריכה משהו שיעזור בעלייה התלולה.

את העבודה בזנות הפסיקה, היא אומרת, כשהיתה בחודש השישי, לא עמדה בזה יותר. עד אז עברה עוד ועוד דירות דיסקרטיות בתל אביב. אחת בקרליבך ועוד דירה ברחוב בן יהודה. היא זוכרת איך פעם הגעתי לדירה עם צוות טלוויזיה, לתעד פשיטה של המשטרה על המקום. היא כל כך רצתה לקרוא לנו, לצעוק שניקח אותה איתנו, אבל הבוסים הורו לה ולאחרות להישאר סגורות בחדרים. אחר כך צפתה איתן בכתבה המשודרת, ראתה איך ההזדמנות שלה לצאת משם חולפת עם הפרסומות. כן, גם אני החמצתי אותה בדרך, קשה לתאר את רגשות האשם.

אין לה חסכונות. כרגע היא מחזיקה במחבוא את 500 השקלים האחרונים שלה. "אני באמת רוצה עזרה, באמת רוצה את השיקום. שלא יזרקו אותי לרחוב. העובדת הסוציאלית מנסה, אבל אין לה כלים. אני עדיין חייבת את ההלוואה על התשלום לדירה הזאת. האבא של הילדה שלי סידר אותה ולכן הוא מרשה לעצמו לבוא לפה. אני דואגת נורא לתינוקת, אין לי שום דבר לתת לה כשתיוולד. אני רוצה שיהיה לה עתיד אחר מאשר לבן שלי. אחר משלי. אני מסוגלת לגדל ילדים, זה לא שאני לא מסוגלת, פשוט אין לי אמצעים לעשות את זה".

בחודש הבא יתקיים דיון נוסף בבקשתה להחזיר אליה את בנה. אם לא תהיה לה קורת גג בטוחה, אין סיכוי שבקשתה תיענה בחיוב. יובל פרנקל, אחד האנשים הנדירים בעולם הרווחה, הוא מנכ"ל חברת הדיור הציבורי "עמיגור", אבל בעיקר אדם שלא משאיר אנשים בחושך. ואכן, מיד כשקיבל את הפנייה אליו התגייס פרנקל לסייע ואיתר בשביל לינור דירה פנויה באחת מערי הפריפריה בדרום. לא היתה מאושרת ממנה. אלא שאז התברר שאי אפשר לרשום אותה לדירה בדיור הציבורי, כי לפני כמה שנים קיבלה ממשרד השיכון סיוע בשכר דירה ובמשך שלושה חודשים לא השתמשה בכסף למטרה שלשמה ניתן. לינור טוענת שאינה יודעת במה מדובר. עכשיו, עד שלא תחזיר למדינה את 2,000 השקלים ההם, היא לא תהיה זכאית לדירה בדיור הציבורי.

לינור נשברה כששמעה את התשובה הזאת, עכשיו באמת אין לה לאן ללכת. "אני רוצה היום בדיוק הפוך ממה שהיה לי", היא אומרת. "אני מבקשת להרים את עצמי אחרי כל הצמתים שבהם אף אחד לא היה כדי לעזור. מגיע לי קצת טוב בחיים, לא? כמה אפשר לסבול?"

אחר כך דקות ארוכות היא שותקת. פתאום הטלפון מצלצל.

"אני חייבת לענות רגע", היא מתנצלת ומפנה את הגב במבוכה. "אני בת עשרים, ליברלית, פתוחה, זורמת. ניפגש בהתחלת סלמה, כשתהיה שם תתקשר, אני אכוון אותך לכניסה". השיחה מסתיימת. היא נראית בודדה כל כך, העיניים השחורות הגדולות שלה כמעט מתחננות לא לדבר על מה שקרה הרגע. היא הרי יוצאת מזה, היא החליטה, זה סופי. היא עם הזנות גמרה.*

רשות כליאה
דרכו של קטין שאינו עבריין אל מעון נעול

* חוק הנוער (טיפול והשגחה):

קטין נזקק:

קטין הוא נזקק כשנתקיים בו אחד מאלה: 1. לא נמצא אחראי עליו; 2. האחראי על הקטין אינו מסוגל לטפל בו או להשגיח עליו או שהוא מזניח את הטיפול או ההשגחה; 3. הוא עשה מעשה שהוא עבירה פלילית ולא הובא בפלילים; 4. הוא נמצא משוטט, פושט יד או רוכל בניגוד לחוק עבודת הנוער; 5. הוא נתון להשפעה רעה או שהוא חי במקום המשמש דרך קבע מקום עבירה; 6. שלומו הגופני או הנפשי נפגע או עלול להיפגע מכל סיבה אחרת; 7. הוא נולד כשהוא סובל מתסמונת חסר בסם (סינדרום גמילה).

דרכי טיפול והשגחה:

…משנוכח בית המשפט כי הקטין הוא נזקק, רשאי הוא… למסור אותו למשמורתה של רשות סעד אשר תקבע את מקום חסותו או להורות על החזקתו במעון או במעון נעול כמשמעותם בחוק הנוער (שפיטה, ענישה ודרכי טיפול).

* חוק הנוער (שפיטה, ענישה ודרכי טיפול):
החזקה בחדר נעול:

…עובד הנמנה עם צוות במעון נעול רשאי, באישור האחראי על המשמרת, להחזיק קטין הנתון להשגחתו בחדר נעול לפרק זמן של 20 דקות, לשם מניעת בריחתו, או לשם מניעת פגיעה בגופו של הקטין או בגופו של אחר, או לשם מניעת פגיעה ממשית ברכוש; ורשאי הוא, באישור מנהל המעון הנעול או הרכז החינוכי שלו, להאריך את פרק הזמן האמור להחזקה בחדר הנעול לפרקי זמן נוספים של 20 דקות בכל פעם, עד לפרק זמן כולל של שעתיים.

קישורים: